אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
ויקרא

קולמוס העורך


ההבדל בין הוללות לשמחה הוא גדול מאוד. רבים האנשים שמעודם לא טעמו טעמה של שמחה. בשעה שאדם שמח, הוא רגוע ושליו, וברצונו להשאר במצב הזה, אז הוא חש כי הוא אדם אמיתי, כוחות נפשו מתפקדים היטב והוא בשיא יכלתו.
ישנם כמה פעמים בשנה שהקב"ה מצוות אותנו לשמוח בהם, להיות במצב כזה, כגון בפורים ובשאר ימים טוב, כאשר מתגלה לאדם רצונו האמיתי, והוא חש בבירור כי עיקר רצונו לעבוד את ה', הריהו שמח. והרי כל אחד לבו נוטה אחרי ה' וחפץ לעשות רצונו, גם אם לא מקיים הכל בפועל, הרי זה מפני הקושי המעשי בלימוד ובתפילה, אבל ודאי שהרצון נתון בו. כמו שרואים במי ששותה יותר מלימודו ומשתכר מעט, איך בוכה ומגלה את רצונו להיות טוב, ובעז"ה אכן עוד יעשה זאת.
שבת שלום


נתיב הדרש


את זכרו של עמלק מוחים על ידי הקשר לבורא ולתורה ומצוות
הרמב"ם (ספר המצוות קפ"ט) כותב, שהשי"ת ציונו לזכור מה שהרע לנו עמלק ולשנוא אותו, לזכור בלב ולהזכיר בפה. ויש כאן שתי מצוות, מצוות "עשה" לקרוא "פרשת זכור" ומצות "לא תעשה" לא לשכוח בלב. למה "זכה" עמלק לכך יותר משאר כל שונאי ישראל שקמו על עם ה' לענותו ולכלותו? ואם רצונו של ה' למחות את עמלק ולא להשאיר לו זכר, למה לא הביא עליו מכה מן השמים לאבדו ולשרשו מארץ החיים ברגע אחד, ולא יצטרכו ישראל לזכרו לדורות ולא לשכחו? לפי האלשי"ך הקדוש הכוונה כאן בעיקר לרוחו של עמלק, רוח הטומאה שהדביק עמלק בישראל, "אשר קרך בדרך" וצינן את לבותיהם של ישראל כלפי אביהם שבשמים, הוא הוא שרו של עשו, יצר הרע שבליבו של אדם המסיתו לחטא. אותו עמלק שבלב יש לזכרו תמיד ולא להסיח את הדעת ממציאותו בקרבנו, למען דעת כיצד לשרשו ולמחות זכרו לבל ניפול ברשתו. אותו עמלק אין למחותו במחי יד אחד, וכל עוד חוטאים אנו ומוסיפים כוח לכוחו לא נוכל לגבור עליו. "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל", על עמלק אפשר לגבור רק בהרמת יד לשמים, בהתגברות בתורה ותפילה ובהרבות קדושה וטהרה בישראל. "וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", באזלת ידים במצוות ובצינון הלב כלפי שמים גובר עמלק חלילה.
ואשר על כל עלינו לזכור תמיד את אשר עשה ואשר גרם לנו במעשהו זה. "זכור את אשר עשה לך עמלק", לא רק את אשר הוא נלחם בנו אלא בעיקר את אשר צינן את הפחד של האומות כולן וגרם לכל מלחמותיהן בנו לאחר מכן. ומי גרם לו לעמלק לעשות כך? גאותו וחוסר הכנעתו בפני יד ה' שנתגלתה לישראל בכל הוד עוזה ונוראותה.
נכדו של עמלק המן הרשע גם הוא בשחיתות גאותו עד להשחית עם שלם, אנשים, נשים וטף, על זה שמהם יצא מרדכי שהעיז לא לחלוק לו את כבודו. ואכן מפלתו היתה גם מידה כנגד מידה, בזיון תחת כבוד, השפלה תחת התנשאות.
"והימים האלה נזכרים ונעשים", כן יוסיף ד' שנית ידו עלינו לרחם, ואת זכר עמלק מחה ימחה, וליהודים היתה אורה ושמחה, זכותם של מרדכי הצדיק ואסתר הלכה תעמוד לנו. ויראנו ה' נפלאות כבימי מרדכי ואסתר, וישלח לנו במהרה בימינו הגואל, ואז יהיה שמו הגדול מלא ומבורך בפי כל ישראל, קול צהלה ורנה, שפתינו אז תרננה. וימלא ה' כל משאלות לבנו במדה טובה וישועה ורחמים, אמן.


בשבילי הפרשה


אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (א, ב).
במדרש (פ"ב, ט) מובא "אדם - ולא משה". והוא תמוה. ונראה לומר בדרך צחות על פי מה שאמר ר' אלעזר (יבמות סג.) דכל אדם שאין לו אשה אינו אדם. וידוע שמשה רבינו ע"ה פרש מאשתו עוד קודם מתן תורה. ואם כן אינו נקרא אדם, לכן שפיר אמרו "אדם כי יקריב" וגו' - אדם ולא משה. צדקת יוסף - פיטסבורג

קרבן ראשית תקריבו אותם לה' (ב, יב).
על דרך ששמעתי בשם הרב הגאון החסיד מוהר"ר דוב בער זללה"ה על מאמר הגמרא (ברכות ח.) 'גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים', כי מתחלה כשרוצה אדם לעבוד אותו ית', אזי הוא ית' מגיעים לו תענוג גדול ואור גדול, כדי שידע איך לעבוד אותו ית', ואחר כך ילך ממנו התענוג והאור, ועל התענוג הראשון אינו מקבל שום שכר, כי זה אינו שלו, רק הוא מאתו ית', רק אחר כך כשישיג האור והתענוג מחמת עבודתו אז יש לו שכר.
וזה שאמרו: "גדול הנהנה מיגיעו" דייקא, הוא "יותר מיראת שמים" - שמראים לו בראשונה, דאלו ביגיע כפו כתיב (תהלים קכח, ג): "אשריך וטוב לך" - אשריך בעולם הזה, וטוב לך - לעולם הבא, אבל בירא שמים - וטוב לך לא כתיב כנ"ל ע"כ. וזה שכתוב "קרבן ראשית" - אל תסכימו בדעתכם שהוא שלכם מחמת עבודתכם, זה אינו, רק - "תקריבו אותם לה'" - שהוא מאתו ית' ולא שלכם. ברית אברם

ושרף אותו על עצים באש על שפך הדשן ישרף (ד, יב).
ציותה תורה לשרוף קרבנו של כהן משיח בפרהסיא בחוץ, על שפך הדשן, שלא יתבייש אדם להתודות על חטאו, שהרי כהן גדול חטא והתודה והביא קרבן על חטאו. בעל הטורים

ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו (ה, א).
הנה אמר מלת "לוא" כתובה באל"ף וא"ו, ויש לבאר, דהנה כתוב (משלי כח) "מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם", ופירש בספר "בינה לעתים" כי החוטא הכופר ואומר "לא חטאתי" אינו מבטל בזה את כח המקטרג הנברא מחטאו, אלא אדרבה יוסיף לקטרג עליו ולומר גנב וגם רצח וגם כיחש, אבל אם החוטא עצמו מתוודה בלב שלם ובלב נשבר ואומר חטאתי עויתי פשעתי כך וכך עשיתי ואני מתחרט על זה חרטה גמורה ואני מקבל עלי בלב שלם ובנפש חפצה שמהיום והלאה לא אחטא עוד ומבקש מאת השי"ת שימחול לו אז ירוחם מן השמים וה' מוחל לו, וכתוב גם כן (ירמיה ב, לה) "הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי", רצה לומר בזה כי מלבד העונש על החטא עוד אענישך על כפירתך ואומרך "לא חטאתי".
וזהו שאמר הכתוב כאן "אם לא יגיד" - רצה לומר אם לא יתוודה קודם מותו, אז "ונשא עונו" - ליתן דין וחשבון, אך אם "לו יגיד" - רצונו לומר אם לו יתברך יגיד ויתוודה על עונו, אז "ונשא עונו" - רצה לומר ה' נושא עון ימחול לו. בתי הנפש - מובא ב"גן רוה"


דרך הלכה


הלכות פורים
דיני מתנות לאביונים
א. כתב הרמב"ם שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ואלמנות, ודומה לשכינה, שנאמר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים", ולכן כתב המשנה ברורה (סימן תרצ"ד) שטוב להרבות במתנות לאביונים מאשר להרבות במשלוחי מנות וסעודה.
ב. במשנה ברורה הביא את הריטב"א שכתב ששיעור מתנות לאביונים אפילו שתי פרוטות, כי שווה פרוטה נחשב מתנה, ומכל מקום הגרי"ש אלישיב הורה שכיון שבזמנינו פרוטה הוא סכום מועט לכן ראוי לתת בערך חמש שקל לכל עני. ויש שסברו שגם בזמנינו מספיק שתי פרוטות. וכל זאת מעיקר הדין, אבל וודאי שראוי להרבות וכנ"ל בסעיף א'.
ג. הגר"ח קניבסקי סובר שלתת צ'ק במתנות לאביונים זה כמו שטר חוב רגיל, והגרש"ז אויערבך סובר שאם תאריך פרעון הצ'ק ביום הפורים, זה מועיל, כי אפשר לפדותו בו ביום.
ד. בחור ישיבה שסמוך על שולחן אביו, הגרש"ז אויערבך סבר שאין לו גדר של עני ואי אפשר לתת לו מתנות לאביונים. אכן הסטייפלער אמר שבחור ישיבה שלא מקבל די צרכו מהבית אפשר לתת לו.
ה. הגר"ח קניבסקי אמר בשם החזון איש שאחד שאצלו פורים הוא בי"ד, לא יוצא אם נותן לאדם שאצלו פורים הוא בט"ו, וכן להיפך.
ו. אלו שפושטים יד ברחובות, סובר הגרי"ש אלישיב שאין לסמוך עליהם שהם עניים כי יתכן שאינם עניים, והגרש"ז אויערבך אמר שקשה למצוא מי שהוא באמת עני.
ז. הגרש"ז אויערבך סבר שאין לתת מתנות לאביונים למוסד שמחזיק ציבור, ורק בתורת צדקה אפשר לתרום להם, אבל לא מתנות לאביונים.
(הגרח"ק ביקש שלא לסמוך על דבריו למעשה).


אורחות צדיקים


הגאון רבי יוסף ראזין מראגאטשוב זצוק"ל
בימי בחרותי כשזכיתי להסתופף אצל הגה"ק מאוסטרובצא זצ"ל, אמר לי שהגה"ק מראגצ'וב זצ"ל הינו בקי בש"ס בבלי וירושלמי ורמב"ם יותר טוב מאשר כל יהודי יודע להגיד "אשרי יושבי", והגאון בעל "אור שמח" זצ"ל הוי מרגלא בפומיה לומר, שהעולם סבור שלר' יאשע (הגה"צ מראגטשוב זצ"ל) יש זכרון מפליא, אולם אין הדבר נכון כי כל מה שזוכר הוא משום שזה רק עתה למד את זה, ושמעתי מפי אחד מתלמידיו שמדי חודש בחודשו היה רגיל לסיים את הש"ס, ובכל שלשה חדשים היה חוזר על כל מאמרי חז"ל שבידינו, ירושלמי, ספרא, ספרי, זוהר וכו', וכך זכה ונתעלה להיות שר התורה אשר כל רז לא אניס ליה כאשר עין רואה בחיבוריו המפליאים. כ"ק אדמו"ר הגה"ק מצאנז קלויזנבורג זצוק"ל שפע חיים, ח"א, ע' קכ"ז
מספרים שהגאון הרוגוצ'ובי אמר פעם שאצלו, היום הקשה ביותר הוא יום השבת: כשנמצא במצב של מרוצת השכל, שנופלת לו סברא אחת, ומיד - סברא הפוכה, ומיד לאחריה - סברא נוספת להיפוך מב' סברות הקודמות, וכן הלאה, הנה בימות החול יש לו עצה: לקחת עט ונייר ולכתוב הסברות, ובמילא, אותיות הכתב מגבילות את מרוצת השכל, מה שאין כן ביום השבת - אין לו עצה לכך, ולא עוד, אלא ידיעה זו עצמה שאינו יכול לכתוב ולהגביל את מרוצת השכל, גורמת למרוצה גדולה יותר, ומובן עד כמה גדולה ה"עגמת נפש" מענין זה.
ידוע הנהגת הגאון הרוגצ'ובי בנתינת סמיכות, שהיה מדקדק שיהיה מקבל הסמיכה ירא שמים, באמרו שלמצוא אחד שהוא יהיה שבע רצון מידיעותיו בתורה קשה הדבר, אבל אם יהיה בטוח בהיראת שמים של הנסמך, הרי זה ערובה שאם לא ידע לא יפסוק הדין עד שיחקור וידרוש וימצא הפסק. כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל
נסתלק בי"א באדר שנת תרצ"ו
לוקט מהספר "הילולא דצדיקיא"


מסילות הזוהר


עתיד הקב"ה לגלות סודות עמוקים בתורה בזמן מלך המשיח
פתח ר' חייא וכו': פר"ח ואמר, "ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך" וגו'. בא וראה כל זמן שמשה היה חי בעולם, היה מוחה בידיהם של ישראל שלא ימצאו בחטא לפני הקב"ה, ומשום שמשה נמצא ביניהם, לא יהיה כדור ההוא עד הדור שיבוא מלך המשיח, שיראו כבוד הקב"ה כמותם, שהם השיגו מה שלא השיגו דורות אחרים.
דתנינן חמאת שפחה וכו': שלמדנו, ראתה שפחה אחת על הים מה שלא ראתה עין יחזקאל הנביא, ואם הן השפחות, השיגו כל כך, נשיהם של ישראל לא כל שכן, ובניהם לא כל שכן, והאנשים לא כל שכן, וסנהדרין לא כל שכן, והנשיאים לא כל שכן, לא כל שכן נביא העליון הנאמן משה, שהוא על כולם. ועתה, אלו הסוחרים שבמדבר היו דובבים חכמה כל כך, מכל שכן חכמי הדור, ומכל שכן אלו הנמצאים לפני ר' שמעון, ולומדים ממנו בכל יום. ומכל שכן וכל שכן ר' שמעון עצמו, שהוא עליון על כולם.
בתר דמית משה וכו': אחר שמת משה מה כתוב, וקם העם הזה וזנה וגו'. כך אוי לעולם כשיסתלק ממנו ר' שמעון, שמבועי החכמה יסתמו בעולם, ויבקש אדם דבר חכמה ולא ימצא מי שיאמר, וישגה כל העולם בתורה, ולא ימצא מי שיעוררו בחכמה. על זמן ההוא כתוב, "ואם כל עדת ישראל ישגו". דהיינו ואם ישגו בתורה, שלא ידעו דרכיה. במה הם, משום, "ונעלם דבר מעיני הקהל" - שלא יהיה נמצא מי שידע לגלות עמקות התורה ודרכיה. אוי לאלו הדורות שימצאו אז בעולם.
אמר ר' יהודה וכו': אר"י, עתיד הקב"ה לגלות סודות עמוקים בתורה בזמן מלך המשיח, משום, ש"מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". וכתוב, "ולא ילמדו עוד איש את אחיו ואיש את רעהו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" אכי"ר.
"אשר נשיא יחטא" וגו': למד ר' יצחק, מה ההפרש שבכל מקום כתוב בהם "ואם", כמש"א, "אם כהן המשיח יחטא". "ואם כל עדת ישראל ישגו". וכאן כתוב, אשר נשיא יחטא, ולא כתוב ואם נשיא יחטא, מה זה מלמדנו.
אלא אלין כהניא וכו': ומשיב, אלא אלו הכהנים אינם נמצאים כל כך בחטא, כי הכהן שומר את עצמו תמיד, משום שמשאו של אדוניו עליו בכל יום, ומשאם של ישראל כולם, והמשא של כל אחד ואחד. וע"כ פליאה היא אם יחטא, וע"כ כתוב ואם. וכן ואם כל עדת ישראל ישגו, כי פליאה שכולם ימצאו בחטא אחד, שהרי אם אלו חוטאים אלו אינם חוטאים, ומשום זה כתוב ואם. אבל כאן, "אשר נשיא יחטא", ודאי יחטא, משום שלבו גאה בו, כי העם הולך אחריו, ומתמנה תחתיו. וע"כ אומר, אשר נשיא יחטא, דהיינו שעבר על מצות לא תעשה, ועשה אחת מהן, וע"כ לא כתוב בו, ואם, כי דברי חטאו אינם בספק.
ר' יהודה פתח וכו': רי"פ, "והנשיאים הביאו את אבני השהם ואת אבני המלואים לאפוד ולחשן". שואל מה השינוי, שדברים אלו הקריבו הנשיאים ולא אדם אחר. והרי כתוב, "כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה'". וכתוב "ואבני שהם ואבני מלואים לאפוד ולחשן". הרי שהיא מצוה לכל אדם.
אלא אמר קב"ה וכו': ומשיב, אלא אמר הקב"ה, אע"פ שבכולם תלויה נדבה זו, יביאו את אלה האבנים הנשיאים. מה הטעם, הוא משום שהאבנים נמצאות על לב הכהן, אמר הקב"ה, יבואו הנשיאים שלבם גאה עליהם, ויביאו אבנים אלה הנמצאות על לב הכהן, ויתכפרו מגאות לבם. וכתוב, והיו על לב אהרן בבאו לפני ה'. וע"כ והנשיאים הביאו את אבני השהם וגו' לכפר עליהם.
ובג"כ אשר נשיא וגו': ומשום זה, "אשר נשיא יחטא", ודאי. "ועשה אחת מכל מצות ה' אלקיו אשר לא תעשנה", הוא כמו שהעמדנו, שעבר על מצות לא תעשה, "או הודע אליו חטאתו", כי משום שלבו גאה עליו, אינו משגיח בחטאיו, ורק אחר כך "נודע לו", ועשה עליו תשובה.
פירוש הסולם פרשת ויקרא סעיפים שפה - שצג


מעשה שהיה


נס עלילת הדם ביום הפורים - ב

תקציר: כומר הכפר קינא בר' יצחק ה"מכניס אורחים". בערב פורים פגש הכומר אלמנה שביקשה ממנו שיבוא לומר וידוי עם בנה המפרפר בין חיים למוות. הכומר אמר לה שהיא תתפלל בבית התיפלה. הלך ואמר למשרתו שישים את הגופה בשק ויזרקהו בלילה בחצרו של ר' יצחק ושלא יגלה לאף אחד.

בפורים בבוקר עורר הכומר את משרתו, נתן בידו מכתב לחבירו הכומר של עיירה רחוקה קצת, וציוה לקחתו אליו. במכתב ביקש מחבירו להשהות את המשרת אצלו כמה שעות, כי אמר אל ליבו הרי רק הוא יודע את הדבר ובטיפשותו הרבה יכול לגלות את אזני המשטרה לכשישמע את מי הם מחפשים. לאחר מכן הלך אל האשה ושכנעה שהיהודים הם שרצחו את בנה לערבב את דמו במצות הפסח. ואף לימדה את טענותיה שתטען בבית המשטרה. הוא בעצמו מיהר לבית הפריץ וסיפר לו על העלמו הפתאומי של הנער, וגם אמר לו שיש בידו ראיות מבוססות כי היהודים הם שגנבו אותו לערבב את דמו במצותיהם. בתחילה סירב הפריץ להאמין כי ר' יצחק יעשה דבר נתעב כזה אך הכומר בחלקלקות לשונו הצליח לשכנעו בכך והפריץ הבטיח שיערוך חיפושים אצל היהודי. ואם אכן יתברר שכדבריו כן הוא, ענוש יעניש את היהודי - כפוי הטובה קשות.
בעוד עסוקים בני משפחת ר' יצחק בהכנת סעודת הפורים, הגיעה לפתע משלחת גדולה ומורכבת. כששמע ר' יצחק את מטרת בואם החוויר כסיד. ערכו השוטרים חיפוש מדוקדק בביתו אך חזרו ריקם. אבל הכומר שידע היכן הניח משרתו את הגופה, האיץ בהם להמשיך ואף לקחם לאותו מקום. אך גם הוא לתמהונו הרב לא מצא מאומה. אבל הוא לא ויתר והציע למפקד המשטרה שנענה בשמחה להצעתו - לאסור את כל היהודים עד שיודו באשמתם.
לפתע קם אחד מאורחיו של ר' יצחק - ר' יוסף שמו - ואמר לראש השוטרים: כל הענין נראה לי מוזר, ואני משער שהכומר הוא שהרג את הנער על מנת להביאו כאן לחצר, אך כנראה לא הספיק עדיין להביאו והוא נמצא בביתו. פני הכומר החוירו. כאשר פתחו את דלת מחסנו התגלתה גופתו של הנער בתוך השק. הכומר הובל מיד לבית האסורים, ולאחר זמן נגזר דינו לתליה. ובביתו של ר' יצחק היתה אורה ושמחה גדולה שלא ראתה העיירה זה עידן ועידנים. רק לאחר כמה שנים סיפר ר' יוסף את אשר אירע: בליל פורים לא יכלתי להרדם, ויצאתי לפוש קמעה באויר הצח. לפתע ראיתי איש משליך שק כבד לחצר. כאשר הלך, לקחתי את השק. הלכתי אחריו והנחתי את הגופה במחסנו של הכומר. תודה על המתנה הנכבדה - מלמלתי בעת הניחי את השק - "שונא מתנות יחיה" אמרו רבותינו. הלכך יהי לך אשר לך. כן יאבדו כל אויבך ה'.
* * * סוף * * *


חוד הפרשה


א. "ואם כל עדת ישראל ישגו" למי הכוונה "עדת ישראל"?
שבט. כל בני ישראל. סנהדרין. כהנים.

ב. מדוע נקרא הקרבן בשם "שלמים"?
שיש בהם שלום למזבח, לכהנים ולבעלים. שמטילים שלום בעולם. ב' התשובות נכונות. ב' התשובות אינם נכונות.


שינון הלכה


שער השקר
א. באיזה מקרים התירו חכמים לשקר?
ב. אם בא מישהו לבקש דבר, האם מותר לומר "אין לי"?

לוח הדף היומי


שבת

ח' אדר ב

יתרו

צג - צז

שסא-שעח

ראשון

ט' אדר ב

יתרו

צז - קא

שעט-שצד

שני

י' אדר ב

יתרו

קא - קה

שצה-תח

שלישי

י"א אדר ב

יתרו

קה - קט

תט - תכו

רביעי

י"ב אדר ב

יתרו

קט - קיג

תכז-תמג

חמישי

י"ג אדר ב

יתרו

קיג-קיז

תמד-תסא

שישי

י"ד אדר ב

יתרו

קיז-קכ

תסב-תעד

שבת

ט"ו אדר ב

יתרו

קכא-קכה

תעה-תפט





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael