אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
משפטים

קולמוס העורך


אמר הרה"ק רבי ישכר מוולעברוז זצוק"ל כשם שאם יש לאדם משפט חלילה, חי הוא כל הזמן באימה, וחושב כיצד לזכות בדין ולשם כך לא ינוח ולא ישקוט.
כך לאחר קריאת הפרשה של קבלת התורה עליו לתבוע מעצמו דין וחשבון האם שלם הוא עם דיני התורה. ולפיכך נסמכה פרשת משפטים לפרשת יתרו: לומר לך תן דעתך על משפטי התורה אם הנך מקיימם כראוי. וביותר חייב האדם להשגיח על שבעת השערים: שתי העינים, והאזנים, שני נקבי החוטם והפה, שלא להסתכל בדברים האסורים וכן שלא לשמוע דברי איסור, ועליו לשפוט מישרים.
וכשיזכה ל"משפטים" - להתנהג בצדק ובמשפט עם עצמו, אזי "תרומה" - יתרומם למעלה בעבודת ה' ויקוים בו הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
שבת שלום


נתיב הדרש


כבוד ה' ניכר ביותר כשעם ישראל סובל "ומראה כבוד ד' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל". יש לומר על פי דברי כ"ק הגה"ק מצאנז זי"ע בספה"ק דברי חיים (פרשת נח) על דברי המדרש, "אומרים מקצת שבחו בפניו וכולו שלא בפניו". וכתב שם הכוונה, כי בעת שהקב"ה מנהיג את העולם כולו בחסדו בהתגלות, אז אומרים רק מקצת שבחו, שאז ניכר רק מדת חסדו הגדול, אבל "שלא בפניו", היינו אם גם בהסתר פנים ח"ו, מכל מקום ידו ית"ש נטויה עלינו, אז אומרים "כל שבחו", כי בעת ההוא מרגישים ביותר גבורותיו ונפלאותיו וחסדים המרובים אשר אין לשער, כאומרם ז"ל (יומא סט:) דהן הן נוראותיו של הקב"ה שאומה אחת יכולה להתקיים בין שבעים אומות, עכדה"ק.
העולה מדבריו הק', דבימי החורבן והגלות וזמן הסתרת פנים ניכר ביותר חסדי השי"ת והשגחתו על עמו ישראל, וזהו שבחו של הקב"ה.
וזה שאמר הכתוב, "ומראה כבוד ה'" פירושו אימתי נראה וניכר כבודו ושבחו יתברך שמו "כאש אוכלת בראש ההר" - בעת אשר הבית המקדש העומדת בראש הר הבית שרופה באש, ונתקיים בעוונותינו הרבים הפסוק "הר ציון ששמם שועלים הלכו בו", אשר זהו הסתר פנים באופן מבהיל מאוד, ועם כל זה יש קיום לשה אחת בין שבעים זאבים, בזה ניכר ביותר "מראה כבוד ד' לעיני בני ישראל".
כרם שלמה - באבוב


בשבילי הפרשה


והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדניו את אזנו וכו' (כא, ו).
ראה כאן פירוש רש"י מה שפירש למה דוקא דלת ולמה דוקא אוזן. והנראה לומר טעם אחר, דהנה אדם נעשה לעבד עברי, או על ידי שמכר את עצמו, או עקב שנמכר בגנבתו. והגורם לזה הוא, שהיה עני ולא היה לו מה לאכול, על כן הלך וגנב, או על כן מכר את עצמו.
והנה מי שנותן צדקה לעניים, הקב"ה מברך אותו ואין חסר לו כלום, כמובא בגמ' שבת (קיט:): "עשר בשביל שתתעשר". ואמרו שם (קנא:): "כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים". ולעומת זה, מי שמסיר "אזנו" משמוע לקול העני ואין פותח לו את "דלת" ביתו. עונשו מדה כנגד מדה, שנעשה עני ונמכר לעבד, ורוצעין את "אזנו" אצל "הדלת", ושפיר אמרה תורה: "והגישו אל הדלת וכו' ורצע אדניו את אזנו וכו'".
זר הצבי
ורצע אדוניו את אזנו במרצע (כא, ו).
אוזן זו ששמעה על הר סיני "לא תגנוב" והלך וגנב - תירצע (רש"י).
סח הרבי ר' אברהם מרדכי מגור: מה טעם לא קלטה אזנו כראוי את הדברה "לא תגנוב"? אין זאת אלא מפני שהאזין הרבה לדברי הליצנות וניבול פה, וליצנות אחת דוחה ק' תוכחות.
לפיכך יירצע באליית אזנו. לפי דברי הגמרא, נבראת האליה באדם, כדי שאם יזדמן לו לשמוע דברים שאסור לשומעם, יכוף אותה לתוך אזנו ולא ישמע. אבל זה, כנראה, לא עשה כן...
ממעינות הנצח

וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות (כא, יד).
"וכי יזיד איש" - זה היצר הרע, "להרגו בערמה" - שמבהיל את האדם ברעיונות ובפחדים בעת שהוא ערום מהמצוות, היינו בעת השינה. העצה, "מעם מזבחי תקחנו למות" על ידי קבלת עול מלכות שמים במסירות נפש ובד' מיתות בית דין על יחודו ית', על ידי זה תקחנו ממך בהתגברותו עליך, גם בעת שהנך ערום מהמצות.
הרה"ק מוהר"א מסלונים זצוק"ל

וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרוף (כא, יח).
"וכי יריבון אנשים" - היינו היצר הרע והיצר טוב, "והכה איש" - זה היצר הרע כמאמר חז"ל (סוכה נב:) בתחלה "הלך" ואחר כך "אורח" ואחר כך "איש" (גימטריה "יצר הרע").
והנה היצר הרע, אם בא לפתות לדבר עבירה מיד, הרי זה בבחינת "אגרוף" שהוא בסמוך לאדם. ואם אינו יכול לגשת כל כך, אזי על ידי גלגול סיבות מסבב להחטיאו, והרי זה כדמיון ה"אבן" שהוא מרחוק.
והנה העיקר הוא לדעת אף בזה, כי (סוכה שם) "אם אין הקב"ה עוזרו אין יכול לו", אבל "אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו" - וברש"י: "על בוריו וכוחו", היינו שאומר כוחי ועוצם ידי, ובוטח בעצמו, כמו שלמה שאמר "אני ארבה ולא אסור", על ידי זה "ונקה המכה" - שאין ליצר הרע מניעות להכות בו, והעצה לזה "שבתו יתן" - ישוב בתשובה - ורפא לו.
ישא ברכה - מודז'יץ



דרך הלכה


הלכות שבת
כשיש כאב שיניים בשבת
הגמרא במסכת עבודה זרה מסתפקת האם חולי שיניים הוא כמו "מכה של חלל" שמחללים עליה שבת. ונחלקו הראשונים איך לנהוג למעשה. בשולחן ערוך (סימן שכח) פסק שחולי השיניים הוא כמו "מכה של חלל" שמותר לחלל שבת עבור זה, אמנם כל זה בכאב שיניים חזק שמחמתו אדם חייב לשכב ולא יכול ללכת כמו אדם בריא, אבל סתם כאב אינו נחשב "מכה של חלל" ואסור לחלל עליו שבת.
כשיש כאב חזק מאוד כנ"ל יקח כדור או תרופה להרגעת הכאב, ובשעת הצורך, פסק הרמ"א (שם) שמותר לומר לגוי שיעקור לו את השן, אבל אסור לחולה לסייע לו בעקירה, אבל מה שפותח את פיו כדי שיוכל הגוי לעקור את השן זה לא נחשב כמסייע לו, אבל ליהודי אסור לעקור לו כי עקירת שן היא מלאכה דאורייתא של "חובל" כי יוצא דם.
כשיש ריבוי מוגלה על החניכיים שעל השן הכואבת, יש להתייעץ מיד עם רופא כי אולי זה סכנה.
כשיש כאב קל בשיניים ולא חלה כל גופו מחמת זה, וכן לא נפל למשכב, פסק השולחן ערוך (סימן שכח סעיף לב) שאסור לקחת שום תרופה להרגיע את הכאב, וכן לא לשים צמר גפן עם משקה חריף כי זה מוכיח שעושה כן לרפואה, אבל מותר לשתות משקה חריף שרגילים אנשים לשתותו סתם כך, כי בזה לא מוכח שעושה כן לרפואה, אבל לא ישהה את המשקה בפיו ויפלוט אחר כך, אלא ישתה רגיל כדי שלא יהיה מוכח שעושה כן לרפואה.
מי שיש לו כאב גרון (קל) פסק השולחן ערוך שמותר לו לשתות שמן ולבלוע, שאז זה לא נראה שעושה כן לרפואה, כי הרי בולע זאת. אבל המגן אברהם כתב שהכל תלוי לפי המקום, שבמקום שאין דרך לבלוע שמן סתם כך, אלא שותים רק לרפואה, אז אסור לו לשתות.


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי ישראל אלטר מגור זצוק"ל ה"בית ישראל" דברי חז"ל בספרי (פרשת וזאת הברכה) "אלמלי דת ניתנה עם התורה, אין אדם יכול לעמוד בה מפני האש", התאימו להפליא אל תכונת נפשו. האש דת היתה עצורה בעצמותיו. גחלי הגמרא (מלשון "בישרא אגומרי") הבעירו בנשמתו אש מתלקחת. כשלש שנים תמימות הסתגר ה"בית ישראל" עם חותנו, הגאון רבי יעקב מאיר בידרמן זצ"ל, לשדד עמקים בתורה בימים ובלילות.
מרגלא בפומיה: "כאשר מתעוררים, ולא חשוב אם בכלל הספקנו לישון כראוי, שוב לא אמשיך לשכב ולא אעצום יותר שמורות עיני. אם החזיר לי הקב"ה את נשמתי, משמע, שעלי להתגבר ולקום לעבודת הבורא... הוא לא הניח לאברכים החריפים להרחיק משורותיהם אפילו את מי שסרח ונכשל כדי שלא לדחות אבן אחר הנופל, ומתוך ידיעה מבוססת שאם ירחיקוהו מן ה"שטיבל" יפול לגמרי החוצה. סבור היה, שכל זמן שרגלו של זה דורכת על מפתן בית המדרש. אין להתייאש ממנו. שנינו במס' תמורה (יא:): "האומר רגלה של זו עולה, פשטה קדושה בכולה", מכאן רמז, שאפילו רק קידש רגלו בהליכה לבית המדרש, סופו שיתקדש כולו. מרגלא בפומיה משם הרבי ר' זושא מאניפולי זי"ע, שפירש את הכתוב בפרשת האזינו: "כי דור תהפוכות המה" - לעולם אין לדעת מה קורה עם איש יהודי, בן תהפוכות הוא, היום הנו חוטא ומחר ישוב ויתהפך פתאום ליהודי טוב ממש. מי מסוגל לחדור לנבכי נפשו של אדם מישראל שהוא חלק אלקי ממעל.
ביום השבת החמיר על עצמו לא לטלטל מאומה מחוץ לביתו, אפילו בירושלים שהותקן בה עירוב כשר למהדרין. כי אמר, שהמרגיל עצמו בסייג כזה נזקק למשמש בכיסיו מדי פעם, לבדוק אם לא שכח מה בתוכם, וזוהי תחבולה מצוינת שלא יסיח דעתו מן השבת, כדאיתא: "זכרהו - מאחר שבא להשכיחו". פעם סיפרו לפניו על אברך פלוני, שהחמיר על עצמו מדנפשיה להימנע מטלטול בש"ק, והגיב: "בזמן הזה שרבים מזלזלים, כל המחמיר - הרי זה משובח".
נסתלק בב' באדר שנת תשל"ז
לוקט מהספר "פאר ישראל"


מסילות הזוהר


בגלל לשון הרע יורדות מחלות לעולם
תאנא ישראל אקרון וכו': למדנו, ישראל נקראים קדש, ומשום שהם קדש, אסור לאדם לקרות לחבירו בשם של בזיון, ולא לכנות שם לחבירו, וענשו גדול. וכל שכן בדברים אחרים. למדנו, כתוב, "נצור לשונך מרע", מהו "מרע", הוא כי בשביל לשון הרע, מחלות יורדות לעולם.
אמר ר' יוסי וכו': אר"י, כל מי שקורא לחבירו, בשם שאין בו, ומבזה אותו, הוא נתפש לדין, על מה שאין בו. שאמר ר' חייא אמר ר' חזקיה, כל מי שקורא לחבירו רשע, מורידים אותו לגיהנם, ויורדים לו לחייו, דהיינו שמכים אותו על לחייו, חוץ מאלו עזי הפנים שעל התורה, שמותר לאדם לקראם רשע.
ההוא גברא דלייט וכו': איש אחד קלל את חבירו. עבר שם ר' ייסא, ואמר לו, כרשע עשית, בא לפני ר' יהודה, לדין. אמר לו, לא אמרתי לו רשע, אלא כרשע, שהראה מעשיו כרשע, ולא אמרתי שהוא רשע. בא ר' יהודה ושאל על המעשה לפני ר' אלעזר. אמר לו, ודאי שלא נתחייב, מאין לנו, כי כתוב, "היה ה' כאויב" - ולא אויב, שאם לא כן לא היה נשאר גזע מישראל בעולם. כעין זה (איכה א, א) "היתה כאלמנה" - ולא אלמנה, דהיינו כאלמנה, שבעלה הלך למדינת הים והיא מחכית עליו. שלהיותה לבדה בלי בעלה מדמה אותה לאלמנה.
אמר ר' חייא וכו': אר"ח, מכאן משמע זה, הלא משם נשמע, שהוא עיקר הכל, דהיינו האיסור של פסל ותמונה, שכתוב, "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם". שבהכרח, כמראה אדם ולא מראה אדם. הרי אשר כמראה אינו דומה אל מראה. א"ר יצחק, כתוב, "כתפוח בעצי היער" וגו'. היינו כתפוח ולא תפוח, שפירושו, כתפוח הניכר בצבעיו, ובצבעיו מתאחד הדבר. כי יחוד הקב"ה הוא בסוד ג' קוין שהם סוד לבן אדום ירוק, כמו שיש בתפוח. שפירושם חסד דין רחמים, אמר ר' יהודה, אלו לא באתי כאן אלא לשמוע דברים אלו היה די לי.
תאנא כתיב והיה וגו': למדנו, כתוב, "והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד". היינו, רק כדוד, ולא דוד. שפירושו, כדוד, שאמר, "והנה בעניי הכינותי לבית ה'". וכתוב, "כי עני ואביון אני", והוא היה מלך על מלכים וקרא עצמו כן. אמר ר' אבא, אשרי הם ישראל, שהקב"ה לא קרא אותם, כקדש, אלא קדש ממש. שכתוב, "קדש ישראל לה'" ומשום זה "כל אוכליו יאשמו", כמו זר האוכל קדש.
תאנא אמר ר' יוסי וכו': למדנו אר"י מה ראה הקב"ה לתת הדינים לישראל, דהיינו פרשת משפטים, אחר עשרת הדברות. ומשיב, אלא כך למדנו, מצד הגבורה ניתנה התורה לישראל, משום זה, צריכים לתת שלום ביניהם, ע"י דינים ומשפטים, כדי שהתורה תהיה שמירה מכל צדדיה. שאמר ר' אבא אמר ר' יצחק, אין העולם מתקיים אלא על דין, שלולא הדין לא היה מתקיים, ומשום זה נברא העולם בדין ונתקיים.
פירוש הסולם פרשת משפטים סעיפים תקי"ב - תקי"ז


מעשה שהיה


הרב שעזב את האכסניה
שנים קשות ליהדות הנאמנה, היו השנים האחרונות לשלטונו של הצאר הרוסי ניקולאי. הרוח הרעה של ההשכלה חדרה להרבה בתים ועשתה שם שמות. לגודל היגון, נמשכו יהודים עשירים, שבעצמם היו שומרי תורה ומצוות, לפיתויי ה"נאורים", אשר אמרו כי צריכים לדאוג ל"תכלית" של הילדים, שלא די שיהיו יהודים שומרי תורה, אלא שירחיבו אופקיהם ב"דעת" ובהשכלה כללית, כך שלחו את בניהם ובנותיהם לגימנסיות למיניהן, שם יוכלו להיעשות "מלומדים". צעירים אלה התפקרו חיש מהר, בעטו בכל המורשת הרוחנית של היהדות, התיחסו בבוז לכור מחצבתם, עזבו את דת אבותם ונעשו ככל הגויים. לא מעט מצעירים אלה תפסו אחר כך מקום בולט בקרב קבוצת המהפכנים, אשר סילקו את הצאר מכסאו והשליטו את הקומוניזם ברוסיה.
האווירה באותם הימים ברוסיה הצארית היתה מחושמלת ובחלל האויר הורגש ריח של חומר נפץ. אנשי שלטון הצאר, שהיו מודעים לתכניות המהפכנים, הפעילו את המשטרה החשאית שאנשיה בלשו ועקבו אחר כל תנועה חשודה, וכל מי שנפל עליו החשד הקל ביותר כי הוא משתייך לקבוצות הרבולוציונרים, מיד היה נעצר ונשלח ביחד עם משפחתו וכל אשר לו לערבות סיביר, שם היו משעבדים אותם בעבודות פרך קשות עד לצאת נשמתם במצור ובמצוק.
על רקע זה שמעתי מרבי יצחק וויינשטיין זצ"ל, מחותנו של הרב מבריסק זצ"ל ומטובי אישי המוסר, את הסיפור דלהלן:
באותם הימים הגיע אחד מגדולי ישראל הידועים לעיר מינסק שברוסיה, בה היה עליו לשהות זמן מסויים לענין שנצרך לו. וכמנהגם של ישראל זכה במצוה החביבה של הכנסת אורחים אחד מנכבדי העיר ופרנסיה, שטרח הרבה כדי לארח את הרב הנכבד כיד ה' הטובה עליו. והנה, כעבור יומיים בלבד, הבחין בעל הבית שאורחו הנכבד אורז את חפציו, כמתכונן לעזוב את הבית, ועל כן שאלו: האם כבר הספיק כה מהר לסיים את עניניו בעיר וחוזר לביתו? ענהו הרב: לאו דוקא, עוד יש לי צורך לשהות בעיר כשבוע ימים.
אם כך, שאל בעל הבית, לאן פני הרב מועדות, ולמה זה הוא עוזב את ביתי? כלום אין האכסניה נוחה לו? ענה הרב: אינני יכול לשהות במחיצתך!
עתה כבר נזעק בעל הבית, כשהוא כולו פגוע, ושאל: מה פשע ומה חטא מצאתם בי כי קמתם בדחיפות כזו לברוח לאכסניה אחרת?
ענהו הרב: אשאלך שאלה, מה היית עושה ועד כמה היית משתדל אם היית שומע כי בנך נחשד על ידי שלטון הצאר בפעילות מהפכנית, או שהוא חבר למישהו שהוא חשוד בפעילות מהפכנית?
כששמע בעל הבית את הדברים נבעת ונתחלחל לגמרי, וכששיניו נוקשות זו לזו מרוב פחד שנפל עליו ענה לרב:
מה פירוש? הרי אפילו את כותונתי לעורי הייתי מוכר והייתי מוכן להישאר עירום ומחוסר כל ובלבד להשתדל לטובת בני!
השיב לו הרב: אמור לי, היכן לומד בנך? כלום אינו לומד בפריז המשוקצת, וכי אינו מחלל שבת? התייפח בעל הבית ואמר: חס ושלום! בני איננו מחלל שבת!
זעק כלפיו הרב: אבל מי הם חבריו - האינם מחללי שבתות? ראה עד כמה עיוורונך מגיע! על סכנה של פגיעה גשמית היית מוכן למכור אפילו את הכותונת שלך, אך במה שנוגע לסכנת כליון רוחני המרחפת עליו שם בפריז אינך חש כלום, ועל כן אינני יכול לשהות במחיצתך!
ואמנם קם הרב ועזב את ביתו של העשיר הזה.
לוקט מ"שאל אביך ויגדך"


חוד הפרשה


מי זה "אצילי בני ישראל"?  נדב ואביהוא.  הזקנים.  אלעזר ואיתמר.  ב' התשובות הראשונות נכונות.  כל התשובות אינם נכונות.

"ולא ילין חלב חגי עד בוקר" מתי נחשב שעבר על איסור "לינה"?  תחילת הלילה.  בעמוד השחר.  בנץ החמה.  אחרי אשמורת שניה של הלילה.


שינון הלכה


שער העצלות
מהי העצלות הכי גדולה שאין למעלה ממנה?
מהו "זריז ונפסד"?

לוח הדף היומי


שבת

כ"ו שבט

בשלח

נז - נט

קצג-רו

ראשון

כ"ז שבט

בשלח

ס - סה

רז-רכב

שני

כ"ח שבט

בשלח

סה - סח

רכג-רלד

שלישי

כ"ט שבט

בשלח

סט - עב

רלה-רנ

רביעי

ל' שבט

בשלח

עב - עו

רנא-רסו

חמישי

א' אדר א

בשלח

עז - פ

רסז-רפא

שישי

ב' אדר א

בשלח

פא - פה

רפב-רצז

שבת

ג' אדר א

בשלח

פה - פח

רצח-שז





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael