אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
יתרו

קולמוס העורך


כתב מרן החפץ חיים בספרו (אהבת חסד ח"ב פ"ה): ומן התימה על האנשים שמחפשים סגולות, ומוציאין על סגולות מכספם כמה וכמה מאות ואלפים, כל אחד לפי עשרו, ומעותיהם לטמיון יורדים על סגולות חיצוניות שלא יועילו ולא יצליחו, ולריק מכלים כוחותיהם, הלוא יותר טוב שיעשו הסגולות הנמצאות בחז"ל, והנה לפנינו סגולה נפלאה בהישג יד עשרות פעמים ביום אחר שסגולתה מפורשת בחז"ל למחילת עוונות, וקורעת גזירות רעות, וכאשר יקפיד בעניית אמן ועונה בקול, בזה הוא רוכש לו חומה מגינה המקפת אותו כמלאכי השרת.


נתיב הדרש


מה היתה טענת יתרו על שאלת יתרו את משה רבינו: "מדוע אתה יושב לבדך" וכו' ענה לו משה: "כי יהיה להם דבר בא אלי" (יח, טז). הקשו המפרשים שהיה צריך לומר "באים אלי", בלשון רבים. וגם קשה מה תשובה היא זאת על שאלתו "מדוע אתה יושב לבדך" (פסוק יד). ואפשר לתרץ על פי מה שכתב ב"מעשה רוקח", דלכאורה קשה איך אפשר שתהיה השראת השכינה בבית דין, הרי אחד מבעלי הדין משקר, וכת שקרנים אינן מקבלין פני השכינה (סוטה מב.), אלא דבשעת המשא ומתן של הדיינים ביניהם אז הבעלי דין יוצאין מהחדר (סנהדרין ל.), ויש השראת השכינה. אמנם עדיין קשה דכל זה טוב אם הם הרבה דיינין, אבל אם דיין אחד דן את הדין, ואינו שולח את הבעל דין מעל פניו רק הוא נושא ונותן בלבו, שוב קשה איך השכינה שורה.
וזה שאמר יתרו למשה רבינו ע"ה "מדוע אתה יושב לבדך", הלא על ידי זה "וכל העם ניצב עליך" - ואינם צריכים לצאת, וחסרה השראת השכינה ח"ו, לכן "איעצך ויהי אלקים עמך" (פסוק יט) - אתן לך עצה שתהיה השראת השכינה בבית דין, שתוסיף דיינים, ואז יצטרכו הבעלי דין לצאת בשעה שהדיינים ידונו בינם לבין עצמם. וכשיצאו, אז על כל פנים תהיה בבית דין השראת השכינה, ודפח"ח. והנה טענת יתרו צודקת רק במקום שהבעלי דין מתאמצים זה נגד זה, וכל אחד טוען עבור עצמו, אבל אם יהיה דין תורה בדומה למעשה דאלכסנדר מוקדון (ירושלמי ב"מ פ"ב ה"ה), שכל אחד טען שהאוצר הוא של חברו, אז אין אף אחד משקר, ובטוענים טענות כמו אלו אין נחוץ שב' הבעלי דין יבואו לבית דין, אלא גם אחד יוכל לשאול את הדין בשאלות כאלו וכמו בשאלות של איסור והיתר.
ויש לומר דזו היתה תשובת משה רבינו ע"ה ליתרו. אל תחשוב שהדיני תורה אצלי הם כמו שאתה סבור, שכל אחד טוען שלי הוא, לא כן הדבר אצלי, אלא "כי יהיה להם דבר", בא - רק אחד - אלי, "ושפטתי בין איש ובין רעהו" - הם רעים אהובים וכל אחד רוצה בזכות חברו, וממילא אין חשש של שקר, ויתרו לא היה יכול להבין את זה, ולכן אמר "נבל תבל" (פסוק יח), אך באמת משה רבינו ע"ה בקדושתו השפיע שיהיה כן, ומחמת ענוותנותו קיבל עצת יתרו, והקב"ה הסכים על ידו, משום דורות הבאים.
או אפשר לומר שיתרו בשמעו תשובת משה רבינו ע"ה הבין בעצמו שאין זה אלא לשעתו, שמשה רבינו ע"ה בקדושתו משפיע כן, אך לדורות אי אפשר שיהיה דבר כזה, שכל הציבור יהיו במדרגה כזאת, לכן אמר לו את הצעתו למנות דיינים, ודייק לומר "ושפטו את העם בכל עת" (פסוק כב) בכל הזמנים ובכל הדורות.


בשבילי הפרשה


ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה (יח, יב).
ומשה להיכן הלך? והלוא הוא שיצא לקראתו וגרם לו את כל הכבוד? אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם (רש"י). לשם מה הוסיף רש"י "והלא הוא שיצא..." האין זו שפת יתר? היה לו לומר: "ומשה להיכן הלך - אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם"?
ברם - מסביר רבי לימא רבה של אנטופולי - הדין נפסק בשולחן ערוך "יורה דעה" (סימן רמ"ב) שאין חולקין כבוד לתלמיד בפני רבו אלא אם כן רבו בעצמו מכבדו. נמצא, איפוא, שהמענה המסתבר ביותר לשאלה: "משה להיכן הלך?" הוא שהסתלק מן המקום כדי שיוכלו המסובין לחלוק כבוד ליתרו שלא בפניו, כי נחשב יתרו עתה לתלמידו.
משום כך הוסיף והאריך בביאור הענין: "והלא הוא שיצא לקראתו וגרם לו את כל הכבוד", כלומר הלא משה רבינו עצמו חלק לו כבוד, וממילא מותר היה לכבדו אף בנוכחותו של משה, אם כן באמת "להיכן הלך"? אלא בהכרח עלינו לומר ש"היה עומד ומשמש לפניהם"...
ממעינות הנצח

אנכי ד' אלקיך (כ, ב).
הטעם שאמר "אנכי" ולא "אני" לפי שמילת אנכי בגימטריה טבע להורות שכל הטבע כולו מלא אלקות וגם מה שנראה לפעמים שהוא דרך הטבע אינו אלא כח אלקי המלובש בטבע, ומחויב כל איש ישראל להאמין זאת כי הוא עיקר גדול מעיקרי האמונה.
ארון עדות

לא תגנוב (כ, יג).
פעם אחת באו להרב הקדוש ר' מאיר מפרימישליאן ז"ל שני אנשים שהשתתפו יחד באיזה עסק, ובקשו ברכתו שיצליחו בשותפותם. אמר להם הצדיק: האם כבר כתבתם שטר שותפות? השיבו: לא.
אם כן - אמר להם שוב הצדיק - אכתוב אני לכם שטר שותפות.
לקח ר' מאיר נייר חלק, וכתב עליו: א' ב' ג' ד', נתן להם הנייר, ואמר: הנה לכם שטר שותפות. תמהו האנשים ולא הבינו דבר.
כשראה הצדיק השתוממותם, אמר להם: בארבע אותיות הללו גנוז יסוד הצלחתכם. א' ב' ג' ד' הם ראשי תיבות של "אמונה - ברכה, גניבה - דלות", אם תעסקו באמונה, תהיה הברכה שורה במעשה ידיכם, ואם בגניבה - תבוא הדלות...
סיפורי חסידים

וכל העם רואים את הקולות (כ, טו).
פירש רש"י: (ומקורו במכילתא) "רואים את הנשמע". וצריכים להבין למה הוצרך הנס הזה. ויש לומר על פי מה שכתב הרב אברהם בן הרמב"ם ז"ל בספרו "המספיק לעובדי ה'" (שער כבישת הכחות והמעשים דף קע"א), שכוח הדמיון נמצא בתווך בין השמיעה והראיה ע"ש.
וכדי למנוע ביאת כוח הדמיון במעמד הנבחר, עשה ה' ככה שהשמיעה והראיה תהיינה צמודות אשה אל אחותה שלא יהיה הפסק ביניהם ולא יהיה מקום לכוח הדמיון לשלוט.


דרך הלכה


הלכות שבת
דין חולה שאין בו סכנה

בשולחן ערוך (סימן שכח סעיף יז) פסק שחולה שאין בו סכנה אבל מחמת חוליו נפל למשכב, או שיש לו איזה כאב שמחמתו חלה כל גופו, אף שהוא הולך כאדם בריא יש לו דין של חולה שאין בו סכנה, שמותר לומר לגוי לעשות לו צרכיו, גם פעולות שהם מלאכות מהתורה. ולגבי יהודי, יש כמה דעות בראשונים אם מותר גם לו לעשות פעולות עבור החולה, ולמעשה פסק בשולחן ערוך כדעת הרמב"ן שכשיש לחולה מכה באיזה אבר ויש לו סכנה באותו אבר מותר ליהודי לעשות לו מלאכות דרבנן, וכשאין סכנת אבר מותר רק על ידי שינוי, ואין צורך לחפש גוי אלא הישראל יכול לעשותו.
אדם שהוצרך להקיז דם מותר לחמם לו את החדר בשבת כי מקיז דם הוא בגדר סכנה, וכן חולה שיש בו סכנה כשקר לו מותר לחמם עבורו כי צינה סכנה היא לו, אבל כשאפשר לעשותו על ידי גוי יעשהו גוי.
כשגוי עושה פעולה לחולה מותר לחולה לסייע לו בפעולה כזו שגם בלי שיסייע לו תוכל המלאכה להעשות, אבל בפעולה שהמלאכה לא תוכל להעשות בלי פעולה זו אסור לחולה לסייע לגוי במלאכתו.


אורחות צדיקים


הרה"ק רבינו שמואל מסלאנימא זצוק"ל בעל "דברי שמואל"
רבינו נולד בשנת תר"י לאביו רבי יחיאל מיכל אהרן בנו יחידו של מרן בעל יסוד העבודה מסלונים. בילדותו זכה לשחר פניו של מרן הרה"ק מקאברין, ואת הוד חכמתו שאב מבארו של זקנו שהאציל עליו מהודו וחבבו כבבת עינו. כמו כן הרבה בנסיעות לשחר פני צדיקי דורו והיה נערץ ונקדש בעיניהם, במיוחד אצל הרה"ק מצאנז ששהה בהיכלו במשך תקופה ארוכה, ואצל הרה"ק מטשארטקוב שהיה מסתופף בצילו לעתים תכופות. נתעלה לשמי רום בן ס"ו שנים ביום י"ט שבט תרע"ד ומנו"כ בווארשא. דברי תורתו נדפסו בספר "דברי שמואל".
בין חפצי הקודש של רבינו היתה לו קופסת טבק של הרה"ק מקאליסק, וחיבה יתירה היתה לו לחפציו של צדיק זה, ותמיד היתה עמו ולא הניחה מתחת ידו, פעם נעלמה הקופסה וחפשו אותה בחורים ובסדקים ולא מצאו, עד שנלאו מלבקשה עוד, ורבינו נצטער מאוד על האבידה.
לימים נקלע ר' זעליג לידער בבית אחד ממכריו בארץ הקודש, ולתדהמתו ראה שהקופסה של הרבי של הרבי נמצאת אצלו, שהלה לא עמד בנסיון ונטלה. ביקש ר' זעליג שיתנה לו ויחזירה לבעליה, ומסרה הלה בידו, ושמח מאוד שיזכה להשיב את הגניבה ולהרנין את לבו של הרבי שהצטער על אבדנה.
כשנסע לסלאנים נכנס אל הקודש בשמחה גדולה והציג את הקופסה וסיפר האיך נזדמנה לידו אך לתדהמתו ביקש ממנו רבינו שישאירה אצלו ולא רצה לקחתה ממנו, ואמר, הלא כשיראו את זה אצלי יזכרו שיהודי מארץ ישראל נכשל ולקחו וזה יגרום שיחשבו רעות על "ארץ ישראל איד"... ודימה הענין למה שציותה תורה "וגם את הבהמה תהרוגו", שציוותה תורה להרוג את הבהמה בכדי שלא יאמרו זאת הבהמה שנכשל פלוני עמה.
כשנסע לבקר בארץ ישראל הגיע לחופי יפו ת"ו, והספינה עגנה מחוץ לנמל והיו מתקרבים בסירות אל היבשה, והישמעאלים מנהיגי הסירות, היו עוצרים בעודם בים, ומבקשים תוספת שכר, באיימם שאם לא יוסיפו להם ישליכו את הנוסע המימה.
כשפנה כך הסבל לרבינו תפסו רבינו בחוזקה ולפת אותו ואמר לו - אם לים הרי שנינו יחד... ונענה הערבי בפחד, אהא, הרי אתה משלנו... והניחו ולא הטרידו עוד.
לוקט מהספר "מאמר מרדכי"


מסילות הזוהר


מעמד הר סיני
הני עשר אמירן וכו': אלו עשרת הדברות של התורה, הם כלל של כל מצות התורה, כלל שלמעלה ומטה, כלל של עשרה מאמרות של בראשית. אלו נחקקו על לוחות אבנים, וכל האוצרות שהיו בהם, נראו לעיני הכל, לדעת ולהסתכל בסוד תרי"ג מצות התורה הכלולים בהם, הכל נראה לעינים, הכל הוא בתבונה, בהסתכלות הלב של כל ישראל, והכל היה מאיר לעיניהם.
בההוא שעתא וכו': בשעה ההיא, כל סודות התורה וכל סודות העליונים והתחתונים לא נחסר מהם. משום שהיו רואים עין בעין זיו יקר של אדונם, מה שלא היה כיום ההוא, מיום שנברא העולם, שהקב"ה נגלה בכבודו על הר סיני.
ואי תימא הא וכו': ואם תאמר, הרי למדנו, "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא". אתה יכול לומר, שהיה כיום ההוא שעמדו ישראל על הר סיני, אינו כן. משום שביום ההוא שעמדו ישראל על הר סיני. הוסר הזוהמא מהם, וכל הגופים היו מצוחצחים כצחות מלאכים העליונים, כשמתלבשים בלבושי צחצחות לעשות שליחות אדונם.
ובההוא מלבושא מצחצחא וכו': ובלבוש ההוא המצוחצח נכנסים לאש ואינם יראים, כעין מלאך ההוא של מנוח, כשנראה לו ונכנס בשלהבת ועלה השמים, שכתוב, "ויעל מלאך ה', בלהב המזבח". וכשהוסר מהם זוהמא ההיא, נשארו ישראל גופים מצוחצחים בלי טינוף כלל, והנשמה שבפנים הגוף היתה כזוהר הרקיע לקבל אור.
הכי הוו ישראל וכו': כן היו ישראל, שהיו רואים ומסתכלים בכבוד אדונם, מה שלא היה כן על הים, כי לא הוסר מהם הזוהמא בזמן ההוא, וכאן בסיני שפסקה הזוהמא מן הגוף, אפילו עוברים שבמעי אמם היו רואים ומסתכלים בכבוד אדונם, וכולם, כל אחד ואחד קבל כראוי לו.
וההוא יומא הוה וכו': ויום ההוא היתה שמחה לפני הקב"ה, יותר מיום שנברא בו העולם, משום שיום שנברא העולם לא היה העולם בקיום עד שקבלו ישראל את התורה, שכתוב, "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".
כיון דקבילו ישראל וכו': כיון שקבלו ישראל את התורה על הר סיני אז התבשם העולם ונתקיימו שמים וארץ. והקב"ה נודע למעלה ולמטה, ועלה בכבודו על כל. ועל יום ההוא כתוב, "ה' מלך גאות לבש לבש ה' עֹז התאזר". ואין עֹז אלא תורה, שנאמר, "ה' עֹז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".

פירוש הסולם פר' יתרו סעיפים תקס"ט - תקע"ה


מעשה שהיה


בזכות הנחת תפילין

רבי פישל רוזנר מיקירי ירושלים היה ממזכי הרבים. במשך תקופה ארוכה השקיע את עצמו בהנחת תפילין ליהודים. היה עולה לאוטובוסים ומפציר בנוסעים שיניחו תפילין, או היה עומד ברחוב על יד ביתו בשכונת בתי וורשא וכאשר עברו יהודים שלא נראו שומרי מצוות - היה מבקש מהם שיניחו תפילין.
פעם אחת עברה משאית עמוסה חצץ ונעצרה על יד בתי וורשה. מיד אץ ר' פישל לנהג והציע לו להניח תפילין. הנהג לא הבין בכלל במה מדובר, והוא הגיב: מה אתה רוצה ממני? אמר לו ר' פישל: רק תחבוש כיפה, תניח תפילין ותגיד שמע ישראל, זה יארך רק דק וחצי. הנהג נעתר, הניח תפילין, אמר שמע ישראל ונסע לדרכו.
כעבור שעתיים חזר הנהג לבתי וורשא ושאל היכן גר היהודי שמניח תפילין לכולם? לאחר שהראו לו את הבית, נכנס לר' פישל ואמר: אני רוצה לקנות תפילין, מעתה אניח תפילין בכל יום...
אורו עיניו של ר' פישל ואמר לנהג: מה קרה? השיב הנהג: כאשר עזבתי את המקום לפני שעתיים, הגעתי עם המשאית עד גבעת שאול ולפתע אירע קלקול והיא נעצרה. ירדתי מתא הנהג וזחלתי מתחת למשאית כדי לבדוק מה קרה, אבל בלי להרגיש - נגעתי באיזה בורג ואז השתחרר מטען החצץ מלמעלה והחל נוחת עלי וכמעט שנקברתי מתחת לערימה, אלא שבאותו רגע מישהו הבחין בכך ובפעולה מהירה תפס אותי וחילץ אותי.
מיד שאל אותי האיש שהציל אותי: איזו מצוה עשית היום שזכית להינצל? השבתי לו: הנחתי תפילין... ובאותו רגע קיבל הנהג על עצמו להניח תפילין מדי יום ביומו, ולכן חזר לר' פישל, כדי לברכו וכדי שידריכו בקניית תפילין ובהנחתם.
לוקט מ"שאל אביך ויגדך"


חוד הפרשה


א. מה הפירוש "וינועו"?
 התקרבו.  התרחקו.  מלשון "נע ונד".  לשון זיע.

ב. מה הפירוש "גזית"?
 שלמות.  ארוכות.  לשון גזיזה, שפוסלן ומכתתן בברזל.  כל התשובות נכונות.


שינון הלכה


שער הנדיבות

א. באיזה דברים אסור לו לאדם להיות נדיב?

ב. מי שמעלים עיניו מן הצדקה, איך הוא נקרא?

לוח הדף היומי


שבת

י"ט שבט

בשלח

כח - לג

קה - קכ

ראשון

כ' שבט

בשלח

לג - לו

קכא-קלג

שני

כ"א שבט

בשלח

לו - מ

קלד-קמ

שלישי

כ"ב שבט

בשלח

מ - מה

קמא-קנו

רביעי

כ"ג שבט

בשלח

מה - מט

קנז-קעא

חמישי

כ"ד שבט

בשלח

מט - נג

קעב-קעז

שישי

כ"ה שבט

בשלח

נג - נו

קעח-קצב

שבת

כ"ו שבט

בשלח

נז - נט

קצג-רו





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael