אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
בא

קולמוס העורך


סיפר המשגיח החסיד רבי גד'ל אייזנר זצ"ל משל לרועה צאן, שזאב התנכל לעדרו וטרף ממנו כבש כל יום. כעס הרועה והחליט לארוב לזאב ולתפסו. חיכה כמה שעות, ומשהגיע הזאב השליך עליו הרועה אבן גדולה. סב הזאב על עקבותיו וברח. החל הרועה לרדוף אחריו, עד שתפס בזנבו, ורץ עמו יחדיו עד שאפסו כוחות ולא יכל לעמוד בקצב הריצה. נפל אפיים ארצה וידו אוחזת בזנב הזאב. וגופו נגרר על הקרקע ונחבט באבני השדה. החל צועק וצווח "גיוואלד, גיוואלד!" אמר לו חכם אחד: שוטה, לאז אפ די שוואנץ - עזוב את הזנב! כדי להנצל מן הרע, צריך פשוט לעזוב אותו.


נתיב הדרש


עבודת ה' היא ללא הפוגה וללא תנומה
בעבודה על התורה והמצוות, אמונה ויראת שמים, אין מנוחה, אין הפוגה ואין תנומה. יכול אדם לעמול שנים על שנים ללא הפוגה בעבודת ה' ולכלל דעה על מנוחה ונפש לא יוכל להגיע, כי אין דבר כזה בנמצא בשטח זה, דרך העליה בעבודת ה' קשה מאוד ואיטית מאוד ועושים אותה צעד אחר צעד, ולעומתה הירידה ח"ו עלולה להיות מהירה מאוד ולפעמים אפילו בבת אחת, כשנכשלים ונופלים ומתגלגלים בין רגע למטה. כי כך טבע של עליה וזה טיבה של ירידה.
ידוע שבני אדם ההולכים זמן מרובה בקור ושלג מתחילים לחוש שעפעפיהם נדבקות לתנומה, אך אבוי להם אם יתרפו באותה שעה ויכנעו לתנומה כי ממנה כבר לא יקיצו יותר לחיים. ואלה שיודעים על כך יאמצו את כל כוחותיהם להתגבר על תקיפת השינה, בהכירם שחייהם תלויים בכך.
כמו כן בדרך עבודת ה' המלאה מכשולים וכשלונות, שכל תנומה קלה בה סכנה היא לנשמה, ויש לו לאדם להתגבר בלי הרף על הנטיה לשינה והתרשלות שמתעוררת בו מפעם לפעם.
ויכול אדם להגיע למדריגה עליונה בתורה ועבודת ה' ובאם רק יחלוף בו הרהור שמותר לו כבר לנוח קמעא, מיד יחשוף את עצמו מול סכנת אויבו בנפש הוא יצרו הרע, שקם עליו ושם אותו מטרה לחיצי רעלו. העבודה התמידית היא היא נשק המגן נגד החיצים הללו, ובאם יתרפה בה מגינו נשבר והחיצים עלולים לפגעו ולהכריעו.
הנה לנו תמונה בפרשה ממציאות הדברים האמורים. בני ישראל היוצאים ממצרים ראו לנגד עיניהם אותות ומופתים מן השמים שלא שזפתם עין בשר ודם לא לפניהם ולא לאחריהם, והגיעו למדריגה עליונה של אמונה עד שהתורה בעצמה מעידה בהם "ויאמן העם". האמינו וידעו שהם יוצאים בני חורין והולכים לקבל את התורה ולאחר מכן לרשת את הארץ, ודבר ה' אמת ומשה נאמן ביתו. והנה בא הנסיון ומיד נכשלו. פרעה רודף אחריהם ברכבו ופרשיו והם נתקפים בבהלה ויש בהם כיתות שרוצות לחזור לעבדותם במצרים. ומה עם כל האותות והמופתים וההתגלות האלקית שהם עצמם עדים היו להם? איככה זה יעלה על דעתם שמשה מוציאם למדבר למות שם?
אלא שעל עבודת ה' ואמונה יש לעמול ללא הרף וללא הפוגה וכל תנומה קלה בהן סכנה בה לתרדמה שאין אחריה יקיצה ח"ו.


בשבילי הפרשה


ולמען תספר באזני בנך ובן בנך (י, ב).
הטעם שהזכיר ב' דורות דוקא "בנך ובן בנך" יובן על פי מאמר הגמרא "כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב אין התורה פוסקת מזרעו לעולם לפי שהתורה מחזרת על אכסניא שלה שנאמר לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ד' מעתה ועד עולם. אמר הקב"ה מכאן ואילך אני ערב לך בדבר זה" (ב"מ פה).
כן כאן צוה השי"ת להשריש האמונה בלב בנו ובן בנו על ידי שיספר להם מופתי מצרים ושוב לא תפסק האמונה לעולם. ארון עדות

עד מתי מאנת לענות מפני (י, ג).
טבעו של אדם מישראל - אומר ה"שפת אמת" - שאפילו אין בו הכנעה לפני השם יתברך, הריהו לפחות מצטער בשל כך, ובעמקי נפשו הוא חפץ מאוד שתהא לו הכנעה, מאחר שכל יהודי "רוצה לרצות".
ואולם פרעה לא עגמה נפשו כלל מדוע אינו מסוגל להכניע את עצמו, ולא עוד אלא שמח ומתפאר היה בהכבדת לבבו, ובשל ענין זה קפץ עליו הרוגז. "עד מתי מאנת לענות מפני" - מדוע אינך רוצה לעולם בהכנעה, ואפילו אין בך שמץ של צער על קשיות לבך...
ממעינות הנצח

דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב (יא, ב).
אמר על כך הרבי ר' משה מלעלוב זיע"א: לכן צוה ה' למשה שישאלו כלי כסף וכלי זהב, כדי שעל ידי זה יהיו למצרים לבעלי חובות ומתוך כך יפחדו אחר כך מלחזור למצרים מפני הבעלי חובות שלהם...
ליקוטי דברי דוד

כל בן נכר לא יאכל בו (יב, מג).
כתב רש"י "כל בן נכר - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשבמים" וכו'. אמר אדוני אבי זקיני מקאזמיר זצוק"ל דידוע אומרם ז"ל "וכל מעשיך יהיה לשם שמים". וכל מה שהאדם עושה בצרכי עולם הזה אם כונתו לשם שמים. היינו למשל האוכל ושותה וישן בכונה כדי לעשות רצון אביו שבשמים היינו כדי שיהיה לו כח ללמוד ולהתפלל וכדומה הרי מעשיו רצוים לאביו שבשמים כמובן. אבל האוכל ושותה ואין כוונתו לשמים רק למלאות תאותו ולמלאות כריסו הרי הם זרים לאביו שבשמים וזה נקרא "שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים". והוא שאמרו חכמינו ז"ל "צדיקים ילכו בם - משל לשנים שאכלו פסחיהם זה אוכל לשם מצוה וזה אוכל לשם אכילה גסה" וכו'.
דברי ישראל


דרך הלכה


הלכות שבת גדר חולה שמותר לחלל עליו שבת - א
א. נפסק בשולחן ערוך (סימן שכח) שמחללין שבת בחולה שיש לו מכה של חלל דהיינו מכה בתוך הגוף ולא מחוץ לגופו, וכל זה כשיש מכה של חלל שמחמתה אחד מהאברים נתקלקל אבל סתם כשיש איזה כאב לא מחללים שבת כדי להצילו כי זה לא פיקוח נפש, ובביאור הלכה מסתפק מה הדין כשיש כאב פנימי חזק מאוד אף אם לא התקלקל אחד מהאברים הפנימיים שאולי גם אז מחללין, אכן, כותב הביאור הלכה כשיש לו כאב ומסתפק שמא התקלקל אחד מאבריו הפנימיים מותר לחלל שבת ולנסוע לרופא שיבדקנו, כי מבואר (בסימן שכו) שגם בספק פיקוח נפש מחללים שבת.
ב. במכה של חלל, אפילו אם אין שם אנשים שבקיאים שאומרים שהחולה הוא מסוכן וכן גם החולה לא אומר שמרגיש משהו לא רגיל, מחללין שבת בשבילו, כי חז"ל אמרו שבמכה של חלל זה פיקוח נפש.
ג. יש מחלוקת גדולה בפוסקים לענין חולה שמותר לחלל עליו שבת, אם מותר לעשות עבורו גם דברים שאם לא יעשו אותם לא יסתכן בזה, או שכל ההיתר הוא רק בדברים שאם לא יעשו אותם יסתכן. [הבית יוסף (בסימן שכח) כתב שיסוד מחלוקתם הוא האם חולה זה "היתר" או "דחוי", אם זה "היתר" אז הכל מותר. ואם זה "דחוי" אז רק מה שצריך מותר]. והביאור הלכה הביא הרבה דיעות ראשונים בזה, ולמעשה כתב כמו הראשונים שסוברים שרק דברים שאם לא יעשו אותם יסתכן, מותר, ולא כל דבר, והביא שהמאירי כתב שמותר גם לעשות דברים שמחמתם יתחזק החולה בבריאותו, ואף שאם לא יעשו לו זאת לא יסתכן, והטעם, כיון שלמעשה הוא חולה שיש בו סכנה, לכן דברים כאלה גם כן מותר.
ד. כשמחללים שבת עבור חולה משתדלים שלא לעשות פעולות לחולה על ידי נשים וקטנים או גויים, אלא רק על ידי יהודים בני דעת, ויש מצוה לעשות על ידי תלמידי חכמים כשהם נמצאים שם, והטעם בזה, כי אם נאמר שרק על ידי קטנים מחללים, לפעמים לא יהיו ויצטרכו לחפשם, ועל ידי נשים לא עושים, שמא לא ירצו לעשות כי יאמרו שכנראה שבת לא ניתנה לידחות לחולה, ולכן אמרו חכמינו ז"ל תקנה שלא עושים פעולות החילול על ידיהם, אבל אם אין אחרים שם ויש נשים ודאי שנותנים להם לעשות, כי בפיקוח נפש צריכים לעשות כמה שיותר מהר.


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי יהודה אריה לייב מגור זצוק"ל נר לרגליו היתה שיטת זקנו הרי"ם, תורה וחסידות כרוכים יחדיו, וכשם שהוא עצמו - אף בהיותו אדמו"ר לאלפי חסידים - לא פסיק פומיה מגירסא ומחידושים, כך היה דורש מאנשיו. די היה ברמיזא. מעשה שנכנס אצלו אברך פעם ראשונה, אחרי נשואיו, העיף בו מבט ואמר בקצרה: "עליך להיות חסיד, האי מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין..." ואותו אברך שהבין דבר מתוך דבר, לא חזר להיראות בפניו עד שידע בעל פה את כל המסכתות מסדר "נזיקין" על בוריין.
מרגלא בפומיה לזרז לאברכים: "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל", פירוש, מי ששומר על יהדותו. "הרחק משכן רע" נהג לדרבן אותם בלשון התנא ולפרש "איזהו שכן רע, שהוא בגופו של אדם? זה יצר הרע! וכיצד תתרחק ממנו? הוי אומר: כשתתקדש אף במותר לך, בעניני רשות, כי כשהאדם נמשך אחרי דברים המותרים מעניני עולם הזה, אף שאינו חוטא בפועל, הרי בזה הוא מתקרב ליצר הרע, והיה לפעמים אומר: "אתם מחפשים דרך בעבודת הבורא, בחסידות? הא לכם, מעניקים במתנה את הלב לקוב"ה, וזה הכל!"
כן אמר: דוד המלך נשבע לאביר יעקב "אם אבוא באהל ביתי, אם אעלה על ערש יצועי, אם אתן שנת לעיני - עד אמצא מקום לה'", להודיעך שכל מעשיו הליכה ושינה היו בכדי להביא להשראת השכינה בתחתונים. "אם אתן שנת לעיני", הכוונה, שלא תהיה השינה שנת לעיני, לצרכים הגופניים שלי, אלא בעבור אמצא מקום לה'.
נסתלק בה' בשבט שנת תרס"ה
לוקט מ"מרביצי תורה מעולם החסידות"


מסילות הזוהר


הצדיק; יצר הטוב שופטו

"קדש לי כל בכור" וגו': מצוה זו היא לקדש בכור בהמה. ועם הארץ צריך ב' דברים, אחד, שיהיה פדוי מתחת הממשלה של יצר הרע, שהוא אדונו. כעין שאמר יעקב לעשו, "יעבר נא אדוני לפני עבדו", דהיינו בעולם הזה. הוא אדון מצד העונות הרבים שעל הגוף, כמו שבארנוהו, הרשע, יצר הרע שופטו, הצדיק, יצר הטוב שופטו, בינוני, זה וזה שופטו. בינוני היינו אח של יצר הרע ואח של יצר הטוב. כמ"ש, "אחי יהי לך אשר לך".
וכד זכוון נפישין וכו': וכשהזכיות מרובות, הרוח שובר שתי משמרות של הלילה, שהם חמור נוער, כלבים צועקים ועולה למשמרת הג' של השחר, שבו אדם, דהיינו אשה מספרת עם בעלה (כמ"ש בשלח אות מ"ח ובמסכת ברכות ג.) וחזר האדם להיות אדם על כל הבריות. ז"ש "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה", ועולה למדרגת אדם, שנאמר בו "ורדו בדגת הים ובעוף השמים וגו', ומוראכם וחתכם" וגו'. וזהו דבר הב', שעם הארץ צריך להגיע אליו.
וכד זכוון בינונים וכו': וכשזכיות בינוניות, "ויאבק איש עמו", דהיינו שהזכיות והעבירות מתאבקות לערוך מלחמה. מצד הזכיות, כתוב: "וירא כי לא יכול לו". ומצד העבירות כתוב: "ויגע בכף ירכו בגיד הנשה". נשה, הוא לשון, "כי נשני אלקים את כל עמלי". והוא לשון נשיה, שהוא מדור אחד מאלו שבע ארצות, מי שיורד לשם, נשכח ממנו התורה.
וקדם דייתי בר נש וכו': ומטרם שבא אדם לעולם הזה, ויוצא מרחם אמו, ויאבק איש עמו, זהו גבריאל, ויאבק, היינו באותו אבק של עפר, שנאמר "וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה". ונמצא שהאדם הוא עפר והאבק של העפר, הוא יצר הרע, וגבריאל הוא יצר הטוב שלוחם עם יצר הרע הנקרא אבק. ומלמדו שבעים לשון: ומשום זה כתוב, וייצר עם ב' יודין, שיוד אחד הוא כנגד יצר הטוב, שהוא גבריאל, שלימד אותו ע' לשון, ויוד אחת כנגד יצר הרע שהתאבק עמו, שנאמר, "כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה", והשכיח ממנו ע' לשון, שלימדו יצר הטוב.
וקדם כל דא וכו': ומקודם לכל זה, יורדים עמו ארבעה מלאכים, שנאמר בהם, "כי מלאכיו יצוה לך" וגו'. אם יש לו זכות אבות, אז אחד הוא מיכאל בזכות אברהם, והשני הוא גבריאל בזכות יצחק, והשלישי שיורד עמו, הוא נוריאל בזכות יעקב, והרביעי הוא רפאל בזכות אדם הראשון, והיצר הטוב למעלה ממנו.
ואי לית ליה זכות וכו': ואם אין לו זכות, הולכים עמו ארבעה מלאכי חבלה, עון, משחית, אף וחימה. ויצר הרע למעלה מהם, לדון אותו לעולם שיבא. ומשום זה בארוה, רשע יצר הרע שופטו, צדיק יצר הטוב שופטו, בינוני זה וזה שופטו. ומשום זה אם הוא בינוני, גבריאל שהוא יצר הטוב, וסמאל שהוא יצר הרע, זה וזה שופטו.
פירוש הסולם פרשת בא סעיפים קצז - רב


מעשה שהיה


תפלתו של שמשון - א
היה היה פעם מלמד יהודי בעיירה רוסית קטנה, הרבה לפני המהפכה הקומוניסטית. מרבית הילדים, תלמידיו של המלמד, באו ממשפחות עניות שלא היו מסוגלים לשלם למלמד את שכר הלימוד המקובל ושילמו לו רק פרוטות, אם בכלל. היו ילדים אחרים שבאו ממשפחות אמידות יותר, אולם בסך הכל היתה למלמד פרנסה מועטת ביותר ממשלוח ידו, פרנסה שממנה הוא קיים בקושי את אשתו וילדיו. מאליו מובן כי אפילו לחשוב לא יכל על חסכונות, כדי שיהיה בידו לתת נדוניה לבנותיו כאשר יגיעו לפרקן.
והנה הגיע היום ובתו הבכירה של המלמד עמדה להתארס. אולם לאביה לא היה כסף לא לנדוניה ולא להוצאות החתונה ולמתנות לחתן, כפי שזה היה מקובל, לא נותרה לו איפוה ברירה, אלא לצאת למסע ארוך ומפרך, כדי לנסות ולאסוף את הכסף הדרוש לביצוע השידוך. הוא בחר בחודשי הקיץ, כאשר מרבית הילדים מילא אינם באים לחדר, באשר הם עוזרים להוריהם בעבודות השונות.
יצא איפוה המלמד לדרך. מצוות הכנסת כלה נחשבת ביותר על ידי נדיבי העם היהודי, כך שהמלמד לא יצא בידיים ריקות כמעט מאף בית שאליו נכנס, כדי לבקש נדבה קטנה. לא כולם נתנו סכומים גדולים, אולם משהו - כל אחד נתן. כך קרה שלקראת סוף הקיץ הגיע המלמד שלנו למסקנה כי הסכום שבידיו יכול להספיק איכשהו למטרה שהציב לעצמו והוא החליט לשים פעמיו הביתה.
בדרכו הביתה, עבר המלמד בשעות אחר הצהריים המאוחרות ביער עבות, כשהוא נשען על מקלו, בהיותו עייף למדי. לפתע קפץ מולו שודד עם אקדח ביד ואיים שיירה בו אם לא ייתן לו את כל כספו.
המלמד ניסה לשכנע את השודד שיעזוב אותו לנפשו. הוא אמר לו, כי הכסף המועט שבידיו, דרוש לו כדי להשיא את בתו וכי הוא אסף אותו בעמל רב, תוך כיתות רגליים במשך כל ימי הקיץ. אולם השודד רק צחק בפניו ותבע בתוקף את הכסף.
למלמד שלנו לא היתה ברירה, הוא חשב כי יש כאן ענין של פיקוח נפש ומסר לשודד את צרור הכסף. לאחר מכן שינה השודד את טעמו ואמר למלמד, כי הוא מוכרח להרוג אותו, למרות שקיבל את הכסף, כי אחרת ימסור עליו המלמד במשטרה. "אם יתפסו אותי - אמר השודד - אתה תזהה אותי ועל פי עדותך ישלחו אותי אל הגרדום!"
כשהוא נפחד עד מות, הבטיח לו המלמד, כי אין בדעתו להודיע למשטרה וכי ישמור בסוד כמוס את עצם מקרה השוד שארע לו. הוא התחנן בפני השודד וביקשו שיחוס על חייו, כיון שיש לו אשה וילדים קטנים, שלא לדבר כבר על בנותיו שהגיעו לפרקן, אולם כל תחנוניו נפלו על אזניים ערלות: השודד החליט להרוג אותו ולא היה מוכן לזוז מהחלטתו זו. לבסוף, ביקש המלמד חסד אחרון מהשודד: שירשה לו להתפלל פעם אחרונה בחייו, לפני שימות. השודד לא יכול היה לסרב לבקשה זו והמלמד אמר "ווידוי" והתפלל מתוך לב שבור. כאשר סיים, אמר המלמד לשודד, כי הנה הוא מוכן עתה להחזיר את נשמתו לבוראו, אולם תוך כדי תפילה נצנץ במוחו רעיון...
המשך יבוא בס"ד
לוקט מ"שיחות לנוער"


חוד הפרשה


א. מה הפירוש "והעברת"?
 לשון העברה בשבט.  לשון הפרשה.  ב' התשובות נכונות.  ב' התשובות אינם נכונות.

ב. מה הפירוש "והיה לך לאות"?
 שהגויים יפחדו ממך בגלל התפילין.  יציאת מצרים תהיה לך לאות.  ב' התשובות נכונות.


שינון הלכה


א. על מי נאמר "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע"? ב. על מי נאמר "לא שומע והפסיד"?

לוח הדף היומי

יום בשבוע

יום בחודש

זוהר פרשת

עמודים

סעיפים

שבת

ה' שבט

בא

מא - מה

קמג-קנז

ראשון

ו' שבט

בא

מה - מח

קנח-קסח

שני

ז' שבט

בא

מח - נג

קסט-קפה

שלישי

ח' שבט

בא

נג - נז

קפו-קצט

רביעי

ט' שבט

בא

נז - סא

ר - ריח

חמישי

י' שבט

בא

סא - סד

ריט - רל

שישי

י"א שבט

בא

סד - סט

רלא-רמו

שבת

י"ב שבט

בשלח

א - ד

א - טו





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael