אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
וארא

קולמוס העורך


הנה בדברי חכמינו ז"ל מצאנו שהתורה נמשלה לאש וכן אמרו שהתורה נמשלה למים, ולכאורה הם שתי הפכים ואיך זה שייך. בספר "איבא דאברהם" כתב שאפשר לומר שהכוונה בזה לתכונות האש שמחמם, והמים שמקרר, כלומר שצריך ללמוד כך כך עם חשק והתלהבות עד שבחורף לא ירגיש בקור בשעת הלימוד מחמת מתיקות וחמימות הלימוד, ובקיץ לא ירגישו בחום על ידי שישקיעו מוחם וליבם בתורה.
והנה גם בשבת קודש אפשר להגיע לדרגה כזאת, שהשבת עצמה תחמם כל כך את הלב והגוף עד שלא יצטרכו להסקת חום גשמי ומרומז בדרך הלצה בפסוק "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת". כלומר שתתחממו ותתלהבו כל כך בעצומו של יום השבת עד שלא תצטרכו להסיק את תנור החימום ביום השבת.
שבת שלום


נתיב הדרש


המופתים מחזקים את האמונה, אבל העיקר הוא - המעשה נתקלים אנו לפעמים באנשים המספרים נסים ונפלאות שראו במו עיניהם ובכל זאת לא השפיעו הללו למעשה עליהם - לשנות את דרכם לטוב ולשפר את מעשיהם. יכולים אתם לשמוע לפעמים מפיו של מאן דהו מעשה נורא בקשר לרבו, שהוא עצמו היה נוכח בזה. ראו את אלוקים ממש בעינים - מכריז הלה ברוב התלהבות, ובכל זאת אינו נמנע כעבור רגע מלדבר לשון הרע חמורה ודברי ליצנות זולים על חשבון צדיק אחר... ואין כל תימא בכך שאנו שומעים וקוראים על חילוניים שמספרים לפעמים על ניסים ונפלאות שחזו מבשרם; כדורים עפו; מטר פגזים וקולות נפץ הרעימו מכל עבר. על ידי ממש ומסביבי נפתחו מהתפוצצויות בורות ושוחות, ואלי עצמי הדבר לא נגע ויצאתי מהתופת הזה שלם בלי כל פגע, ראיתי בזאת אצבע שמים - את כל זה מספר לא אחר מאשר איש קיבוץ שמאלני כפרני, והוא מסיים שהוא כבר מאמין באלוקים.
וכאלה רבים ישנם והעיתונאים הדתיים מרבים לדוש בהם. אבל השאלה נשאלת: היכן הם כל בעלי התשובה הללו? איה מקומם בבית המדרש?
אנו עדים לתופעה מרנינה של המון בעלי תשובה אבל חלק מהם אולי הרהור תשובה חולף בלבם והוא ממהר לפוג מתוכו. כבליעתם כך פליטתם. כי יהודים ובעלי תשובה ראויים לשמם אינם נולדים מתופעה חד פעמית. את זאת יש ללמוד ולקבל הדרכה מפי רבי, לקיים את כל ההלכות, לשבור את כלי הטריפה ולבנות את הבית כולו מחדש. על ידי נסים ונפלאות לבד אין האמונה עדיין מכה שורשים עמוקים ובני קיום.
הבה נתבונן בפרשתנו. פרעה רואה במו עיניו את המופתים שמשה עשה במצרים. הוא מאמין כבר באלוקים ומבקש ממשה שיתפלל לאלוקים להסיר את מכת הצפרדעים. משה מבטיח לו זאת, "למען תדע כי אין כה' אלוקינו".
וכעבור יום, פרעה שוב בשלו, שוב באות עליו מכות חדשות ושוב הוא מבקש ממשה "העתירו אל ה'", משה מתפלל בעד פרעה, אלוקים נענה לו ופרעה שוב נשאר בשלו.
מופתים יכולים לחזק את האמונה על ידי שרואים בחוש השגחה פרטית, וגודל צדקתם של הצדיקים שתפילותיהם מתקבלות אצל שוכן מרומים. אבל העיקר הוא החינוך לאמונה על ידי לימוד תורה וקיום מצוות יום יום ושעה שעה, תוך כדי שינון פסוקי התורה ומאמרי חז"ל הקדושים ללא הרף וקיומם הלכה למעשה.


בשבילי הפרשה


וידבר אלוקים אל משה (ו, ב).
רש"י: דיבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר "למה הרעותה לעם הזה".
וצריך עיון, שהרי באמת הורע מצב העם אחר שליחותו של משה, כמבואר בספר שמות, ואם כן מהי תלונת הקב"ה אל משה?
אכן, אל ההמון הפשוט אין לבוא בטענות כשצועקים על שהורע מצבם, אבל על משה רבינו היתה בזה קפידא, באשר מנהיג העם אסור לו להתייאש, אף אם לפי שעה המצב גרוע, וזה יש ללמוד מן האבות הקדושים שמעולם לא התרעמו על מדותיו של הקב"ה.
עבודת אלעזר

ויעש משה ואהרן כאשר צוה ה' אותם ומשה בן שמונים שנה ואהרן וכו' (ז, ו-ז).
צריך להבין מה קשור מספר השנים למה שעשו כאשר צוה אותם ה'? ונראה לומר דמספר בזאת שלא היתה כוונתם לגדולה והתנשאות רק "כאשר צוה ה'" - לעשות רצון ה', והראיה, כי כבר הגיעו לגבורות ימים אשר אין בהם חפץ לגדולה ועל כרחם רק למצוה עשו כן, והיינו "ויעש משה ואהרן כאשר ציוה ה'" ולא לכוונה אחרת "ומשה בן שמונים ואהרן בן שלש ושמונים שנה".
כתב סופר

ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה (ח, ה).
כ"ק אדמו"ר הרבי רבי בעריש מביאלא זי"ע היה אומר כי יש לדקדק על שינוי הלשון - על 'דבר' הצפרדעים אשר 'שם' לפרעה, שלא נאמר כן בשאר המכות. ואמר בקדשו כי פסוק זה הוא הוראה ועצה לצדיק, שכאשר רואה שאינו יכול לעזור, נשאר לו בכל זאת עוד עצה, שקודם כל יבטיח, ואחר כך יבקש מהשי"ת שיקיים את הבטחתו, שלא יצא שקרן ויהיה חילול ה'. וזהו ענין שינוי הלשון במכת צפרדע, כי במכה זו עשה גם משה רבינו ע"ה כן, שקודם כל אמר לפרעה 'למתי אעתיר', וכאשר השיב לו פרעה 'למחר' אמר לו 'כדבריך למען תדע כי אין כה' אלוקינו', היינו שהבטיח לו שיהיה כדבריו, ורק אחר כך ביקש מהקב"ה שימלא את הבטחתו, ועל כן הדגיש הכתוב 'ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה', היינו שביקש מהקב"ה על הדיבור ששם ונתן לפרעה אודות הצפרדעים, שתתקיים הבטחתו ולא יצא שקרן ויתחלל שם שמים.
אגודת אזוב

וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו ולא שלח את העם (ח, יא).
נראה לומר מאחר אשר ראה כי באה רעה עליו ושוב התפלל משה עליו ונתפתה אלקים להסיר מעליו העונש הראוי לו, חשב שאולי באחד הימים יתחרט על מה שציוה לשלח את ישראל ממצרים, כיון שיש חרטה כלפי שמיא פן ואולי גם מזה יתחרט וישוב אחור.
וזהו "וירא כי היתה הרווחה" כי משה התפלל והסב לבו כביכול אחרונית, לכן חשב שאולי יחזור מדבריו לשלח את ישראל ולכן "והכבד את לבו".
כתב סופר



דרך הלכה


הלכות שבת דיני ברכת הנר בהבדלה

א. כתב השולחן ערוך (סי' רחץ) מצוה מן המובחר לברך בהבדלה על נר שיש לו אבוקה, דהיינו אור חזק, ואם אין לו נר כזה יחבר ב' נרות אחד לשני, ונרות של שעוה המצויים בזמנינו שהם קלועים כמה נרות יחד זה גם כן מועיל אם נדלק לפחות שתי נרות יחד.
ב. מברכים על נר רק אם נהנים ממנו דהיינו שיוכל להבדיל בין שני סוגי מטבעות של שתי מדינות, וגם אלו שיוצאים ידי חובה ממנו צריכים לקרב את עצמם לנר עד בכדי שיוכלו להבחין בין שני סוגי מטבעות אלו.
ג. נר שמונח בתוך כלי אף שמאיר מבחוץ אי אפשר לברך עליו כי צריכים לראותו כדי לברך עליו.
ד. דנו הפוסקים לגבי נר שמונח בתוך כלי זכוכית (כמו נר שלוקחים לחופה) אם אפשר לברך עליו, כיון שאף שהנר נראה מכל מקום יש צד לומר שתקנת חז"ל לברך על נר היתה רק על נר גלוי ולא מכוסה.
ה. יש נידון בפוסקים אם אפשר לברך ברכת בורא מאורי האש על אור החשמל, יש שהקלו כי סברו שחשמל נחשב אש (לא מדובר במנורת פלורסנט), ויש שהחמירו, וכן באור לציון (ח"ב) כתב שאין לברך על זה כיון שמבואר בשולחן ערוך שצריך לראות את הנר ובחשמל האור מכוסה.
ו. מברכים רק על נר שהדליקו אותו כדי להאיר, ולא על נר שהדליקו אותו סתם לכבוד, ולכן על נרות שמדליקים בבית הכנסת אין לברך עליהם כיון שעשויים רק לכבוד ולא להאיר, וכן אין לברך על נר של יארצייט.


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי בנימין רבינוביץ זצוק"ל
רבינו הוא נכדם של הרה"ק מפוריסוב ולמעלה בקודש היהודי הקדוש מפרשיסחא זצוק"ל. היה מפורסם בגדלותו בתורה ובקדושתו המופלגת, טרח במערכות קדושת ישראל, כיהן כראש ישיבת תולדות אהרן בירושלים ואחר כך כיהן כחבר הבד"ץ של העדה החרדית ורבם של קהילת יראים "משכנות הרועים". נסתלק בראש חודש שבט שנת תשס"ב.
תלמידיו בישיבת תולדות אהרן מספרים שמחזה של קבע היה לראותו אף בימי צום שהחום הכבד העיק על כולם, כדוגמת צום שבעה עשר בתמוז, ישב רבינו, לאחר שנגמרו סדרי הישיבה, והגה בתורה שש - שבע שעות ברציפות, עד סמוך לשקיעת החמה. לשאלת אחד מתלמידיו איך הדרך להגיע לריכוז נפלא כזאת והתמדה עצומה, גם בימי צום ותענית, נענה לו רבינו במתק לשונו ואמר לו: אין מתחילים ללמוד שש שעות ברציפות בבת אחת, כי אז בא היצר ומפיל אותו לרשתו כשלוקח לעצמו דבר הקשה עליו, ועדיין אינו שייך לזה, ומרפה אותו מהתחלת לימודו. אך האדם צריך לקחת על עצמו לימוד של עשרה דקות בריכוז המח והמחשבה, וברציפות, ואחר זה יוסיף עוד עשרה דקות, וכשהצליח בעשרים דקות אלו, יוסיף עוד חמש עשרה דקות, אך יזהר שלא יוסיף עשרים דקות בפעם אחת, כי או אז, ירגיש מעמסה כבידה על כתפיו, ולא יצליח להתגבר על יצרו, אך כיון שילמד עשרה דקות ועוד עשרה דקות, יוכל להצליח בלימודו, ואף שיכול להיות שילמד שעה שעתיים רצופות ויותר, אך האדם צריך להתעלות בהדרגה ולא בפעם אחת, וכל זה מתחבולות המלחמה.
פעם מצאוהו מסתובב אנה ואנה זמן רב, וחוזר ומשנן, ומשנשאל על ידי אחד ממקורביו אודות שינונו זה עתה, נענה ואמר שהוא משנן ספר אורחות צדיקים, לתמיהת השואל שלא מצאנו משננים אלא גמרא וראשונים, אך ספרי מוסר מנין לכם, שאלוהו, שח רבינו באזניו כי הרבינו יונה כותב בספרו שצריכים לשנן ספרי מוסר, כמו שמשננים דף גמרא, "ואם הרבינו יונה אומר כן" - אמר לו רבינו - "צריכים לקיים".
לוקט מהספר "עמודא דנהורא"


מסילות הזוהר


אורך הגלות הוא רק מפני שאין שבים בתשובה

ר' יהודה פתח וכו': רי"פ, "תחת שלש רגזה הארץ וגו' תחת עבד כי ימלוך", כי למדנו, אין לך אומה שפלה ונקלה ונבזה לפני הקב"ה, כמו המצרים, ונתן להם הקב"ה ממשלה בשביל ישראל. "ושפחה כי תירש גבירתה" - זו הגר, שהולידה את ישמעאל, שעשה כמה רעות לישראל, ומשל בהם, ועינה אותם בכל מיני עינוים וגזר עליהם כמה שמדות, ועד היום הם משתלטים עליהם, ואינם מניחים אותם לעמוד בדתם, ואין לך גלות קשה לישראל כמו גלות ישמעאל.
ר' יהושע הוה וכו': ר"י היה עולה לירושלים, והיה הולך בדרך, ראה ערבי אחד שהיה הולך בדרך ובנו עמו, פגעו ביהודי אחד, אמר הערבי לבנו, יהודי מגואל זה שמאס בו אדונו, לכלכך אותו ורקק בזקנו שבע פעמים, שהוא מזרע עליונים דהיינו מאברהם יצחק ויעקב, ואני יודע ששבעים אומות משעבדים בהם. הלך בנו ואחז בזקנו של היהודי. אמר ר' יהושע עליונים עליונים, דהיינו שהתפלל בזכות אבות, גוזר אני על העליונים, היינו על הערבי ובנו, שמחזיקים עצמם עליונים על היהודים, שירדו למטה, עד לא גמר ר' יהושע דבריו נבלעו במקומם בתוך האדמה.
ר' יצחק פתח וכו': רי"פ, "עד שיפוח היום ונסו הצללים". עד שיפוח היום, מקרא זה על גלות ישראל נאמר, שהם יהיו משועבדים בגלות עד שיגמר היום ההוא של ממשלת האומות, שלמדנו, א"ר יצחק, אלף שנים הם ממשלת כל האומות ביחד על ישראל, ואין לך אומה שלא תשעבד אותם, ויום אחד, הוא כנגד מה שכתוב, "והיה יום אחד הוא יודע לה'" וגו'.
ד"א, עד שיפוח היום: היינו קודם שיפוח יום ההוא של האומות, ונסו הצללים, הם הממשלות ששלטו עליהם, "אלך לי אל הר המור", אמר הקב"ה, אלך לי לנער האומות מירושלים, שהוא הר המור, כמ"ש "בהר המוריה אשר בירושלים", "ואל גבעת הלבונה" - זהו בית המקדש אשר בציון, שכתוב בו, "יפה נוף משוש כל הארץ הר ציו" וגו'. והיינו ג"כ, כדי לנער משם את הרשעים. כמש"א, "לאחוז בכנפות הארץ ויגערו רשעים ממנה" כמי שאוחז בשמלה לנער את הטנופת ממנו.
א"ר יוסי, עתיד וכו': אר"י, עתיד הקב"ה להתגלות בירושלים של מטה ולטהר אותה מטנופת העמים, עד שלא נשלם יום ההוא של האומות. דא"ר חייא, אין ממשלת האומות על ישראל אלא יום אחד בלבד, והוא יומו של הקב"ה, שהוא אלף שנים. ז"ש "נתנני שוממה כל היום דוה". יום אחד לבד, ולא יותר.
א"ר יוסי אי וכו': אר"י, אם ישתעבדו יותר מאלף שנים, הוא אינו על פי גזרת המלך, אלא על שאינם רוצים לשוב בתשובה לפניו. וכתוב, "והיה כי יבואו עליך" וגו' "ושבת עד ה' אלקיך" וגו'. וכתוב, "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך" וגו'.

פירוש הסולם פרשת שמות סעיפים רפט - רצד


מעשה שהיה


התנאי להצלחתו של דרשן

פעם נכנס דרשן להחפץ חיים זי"ע ושטח בפניו את מועקת לבו: מזה שנים שהוא משמיע דרשות בענין חיזוק הדת במקומות ישוב שונים, אך למעשה לא יוצא מזה דבר. הוא מדבר ומתריע על כל הקללות, אבל "עולם כמנהגו נוהג"!...
שמע החפץ חיים וענה לו: משל למה הדבר דומה, לתקנה הנהוגה בערים ובישובים, שכאשר פורצת שריפה מפעילים צופר של אזעקה שקולו נשמע בכל הישוב, ואזי יודעים כל התושבים כי פרצה שריפה וצריכים לרוץ ולכבות אותה. אנשים תופסים אז כלי כיבוי, מאתרים את מקום השריפה ועושים הכל כדי לכבותה. והנה, במקום אחד היה איש כפר, אשר שם לב לכך, שכאשר פורצת שריפה שומעים צפירה חדה ואחרי זה האש נכבית, אבל הוא לא ראה שאנשים רצים עם מכשירי כיבוי, ועל כן דימה בנפשו כי כיבוי השריפה נעשה ע"י כוח סגולי שיש בצפירה. מה עשה? הצטייד בחצוצרה, ופעם אחת כאשר פרצה שריפה בביתו, נטל את החצוצרה ותקע בה בכל כוחו, הקולות יצאו ונשמעו - אבל האש, כמובן, לא כבתה. רץ האיש מיד בטענות לאנשי מקומו: איך יתכן הדבר? למה לא כיבתה הצפירה שעשה את הדליקה בביתו? נענו לו האנשים ואמרו: שוטה שכמותך, קול הצפירה נועד רק להזעיק את אנשי העיר שימהרו ויכבו את האש, אבל אין בו שום כוח לכבות אש!...
וסיים החפץ חיים את משלו ואמר: אם הדרשן הוא רק כמין צופר שבא לעיר, דורש והולך, הריהו דומה בדיוק לאותו כפרי. דרשן צריך לא רק לעורר ולהזעיק, אלא גם להתחיל בעצמו במלאכת ה"כיבוי", ואז יבואו לעזרתו גם אנשי העיר בפעולה הנדרשת לתקן כל מה שטעון תיקון, כמו בנין מקוה, יסוד תלמוד תורה ועוד.
לוקט מהספר "שאל אביך ויגדך"


חוד הפרשה


א. "ויעתר אל ה'". מה הפירוש "ויעתר?
 הפציר.  התחנן בתפלה.  נשבר לבו.  נתאמץ בתפלה.

ב. מה הפירוש "הניס?
 הכניס מהר.  רץ.  הבריח.  כל התשובות נכונות.


שינון הלכה


א. מה אמר החכם על מי שכעסו ורגזו אמיץ? ב. מה מבטל את הכעס?

לוח הדף היומי

יום בשבוע

יום בחודש

זוהר פרשת

עמודים

סעיפים

שבת

כ"ז טבת

בא

יג - טז

מו - נד

ראשון

כ"ח טבת

בא

יז - כא

נה - סח

שני

כ"ט טבת

בא

כא - כד

סט - פא

שלישי

א' שבט

בא

כה - כח

פב - צו

רביעי

ב' שבט

בא

כט - לב

צז - קי

חמישי

ג' שבט

בא

לג - לו

קיא - קכה

שישי

ד' שבט

בא

לז - מא

קכו-קמב

שבת

ה' שבט

בא

מא - מה

קמג-קנז




בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael