אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
שמות

קולמוס העורך


המדרש מקשה מדוע נתן הקב"ה למשה שיברח ממצרים לבית יתרו שעבד עבודה זרה? ותירץ, שיתרו הירהר לעשות תשובה, לפני שבא משה רבינו אליו.
אומר בעל ה"שפתי צדיק" שמזה אפשר ללמוד עד היכן מגיע כוחו של המאמר "הבא ליטהר - מסייעין אותו". שהרי יתרו היה גוי שעבד את כל העבודה זרה שבעולם. ושלח לו הקב"ה את משה עמוד תורתינו הק', והאיר עיניו עד שנעשה תלמיד חכם גדול, וייתר פרשה בתורתנו הקדושה.
על כן איש מישראל מזרע אבותינו הקדושים, כשמהרהר בתשובה, בודאי שישלח לו סיוע ועזר מקודש - להשלים תשובתו.
וזאת השאיר לנו משה רבינו, שעל ידי לימוד התורה הקדושה ירגיש כל יהודי את העזר, שיוארו עיניו, לדעת מה ואיך לתקן את מעשיו.
ונסיים בברכה שנזכה לכך בימים אלו, בשבועות של פרשיות שובבי"ם ת"ת (שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים תרומה תצוה), המסוגלים במיוחד לתשובה, כמובא בספרים הקדושים.
שבת שלום


נתיב הדרש


לזכור מנין נחצבה נשמתנו
יש ורופא מטפל בחולה ומרפאו והוא אומר: החולה עצמו לא ידע את מצבו עד כמה נואש היה ורק אני שמצאתי לו תרופה ומזור, ידעתי מה אנוש ומסוכן היה מצבו. אף כאן כך: הדור הראשון של שעבוד מצרים זכר עדיין את הסבא יעקב שרוח הקודש שרתה עליו, את שנים עשר האריות בניו שבטי קה, את גדולתו של יוסף שהיה שליט וכל יכול במצרים ופירנס בכבוד את בית אביו והנה פתאום ירידה כזאת, מאגרא רמא לבירא עמיקתא, מרום תפארת עוז ומלכות לעמק הבכא של גלות מרה ושעבוד קשה.
הדור השני והשלישי כבר נולדו בגלות וגדלו בשעבוד ויסורים. ועד כמה שקשה היתה גלותם לא יכלו לחוש בה בכל כובד עומקה לעומת תפארת אבותם מלפני דור דורותיים, כיון שהם לא ידעוה ועל כן גם לא יכלו לדעת את שפל מצבם כפי שהנו באמת. על כן בדומה לאותו רופא אומר הקב"ה למשה: "כי ידעתי את מכאוביו", הם עצמם אינם מסוגלים לדעת את עומק מכאוביהם. אילו ידעו את כבוד אבותיהם במצרים לפנים היו יודעים עד היכן מושפלים ובזויים הם כיום.
ומסיים הקב"ה ואומר: "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא" היינו להצילו מצרות גלותו וגם להעלותו מארץ - מאפלה בה משוקע הוא בטומאת מצרים. ושני דברים כאן: הצלה גשמית וגאולה רוחנית.
גלות מצרים מסמלת גם את הגלות העצמית שכל אדם נתון בה והיא גלות היצר, שהיא הקשה שבגלויות אלא שאין האדם עצמו חש בה בכל עומק חשכותה ושיעבודה, אילו ידע האדם מאיזה מצב עליון נשמתו חצובה ועד כמה גדולה אחריותו כלפי חובתו בעולמו, עד כמה יכול הוא לפעול גדולות ונצורות בתורתו, בתפילתו ובמעשיו הטובים, ומאידך, עד כמה הוא פוגם ומקלקל כשאין עושה חובתו בעולמו - היה הומה כיונה תמיד מעומק נשמתו והיו צעקותיו פורצות ויוצאות החוצה מיסוריו הנפשיים וממכאוביו הרוחניים, צעקות שדי היה בהן להעלותו מעומק גלותו, לגואלו משיעבודו הנפשי ולהרימו למעמד של חרות אמיתית.
ואמנם שכינה מקשקשת כיונה על דלתי לבו של אדם לעוררו על ידיעת מכאוביו האמיתיים ועל גאולתו מגלותו העצמית, שזו רק בידו היא.


בשבילי הפרשה


יקצו מפני בני ישראל (א, יב).
חייהם נמאסו להם מחמת "פני" בני ישראל, שלא יכלו לסבול א יידיש "פנים", א יידישע צורה (פנים יהודיות, צורה יהודיות).
ליקוטי אמרי חיים

ותיראן המילדות את האלקים... ותחיין את הילדים (א, יז).
לכאורה לא מובן, מה מעשה רב עשו המילדות בכך שלא רצחו נפשות ילדי ישראל, הרי אפילו בן נח כבר מצווה היה על איסור שפיכת דמים?
ומבאר רבי שלמה המגיד מלוצק, כי למעשה פרעה מינה אותן, את יוכבד ומרים, לשררות, דהיינו שתהינה רק הן ממונות בדבר המלכות על היולדות; והיתה הברירה בידן למאן ולא לקבל את המינוי על עצמן, אלא שהיו חוששות פן יקבל אותו מישהו אחר, רכרוכי, אשר ייכנע לתכתיבים של פרעה ויעשה רצונו לשפוך דם ילדי ישראל - ומשום כך הסתכנו מרצון וקיבלו על עצמן את המינוי מתוך כוונה להפר זממו. התורה מציינת, איפוה, לשבח את מסירות הנפש שגילו בעצם קבלת התפקיד.
רבי שלמה מוסיף ומבאר בעקבות חידושו זה גם את הפסוק דלהלן (פסוק כ) "וייטב אלקים למילדות וירב העם ויעצמו מאד". בהשקפה ראשונה הדברים תמוהים: וכי מה ענין זה לזה? וכי בגלל שהיטיב ה' למילדות, לכן התרבה והתעצם העם כולו?
אלא, מסביר רבי שלמה, הדביקות בה' וביראתו וקיום מצוותיו מכונים בשם כולל "טוב". והכוונה בפסוק "וייטב אלקים..." אינה אלא שהקב"ה השפיע להן גודל הרגשת התענוג שביראתו ובקיום רצונו. מכח הרגש זה נתעורר בהם התשוקה וההתלהבות להסתכן ולקבל על עצמן את המינוי, כאמור לעיל, כדי להציל בדרך זו את ילדי ישראל - וממילא היוו גורם ישיר שהעם ירבה ויתעצם...
ממעינות הנצח

ויאמר הנני (ג, ד).
מובא במדרש שקרא לו השי"ת למשה ויאמר משה הנני - הנני לכהונה והנני למלכות כו'. ומובא במדרש בשעה שקראו שמואל לשאול, לגג, הוכיחו על הגיאות.
וקשה, והלא שאול לא רצה ללכת בגלל עניותו כדכתיב שהיה נחבא אל הכלים והיה בורח מן הגדולה? אלא בשעה שהקב"ה קורא לאדם ומצוה לו למלוך, אם הוא בורח הרי זה גיאות, כי לעניו, כמשה, אין כל הבדל מה יעשה בעולם במצות השי"ת, ואין לו שום גיאות משליחות הקב"ה.
וזהו שהוכיחו שמואל לשאול, מה אתה יוצא מכליך כשהשי"ת ממנה אותך למלך, וזה שמשה, העניו מכל האדם השיב "הנני למלכות והנני לכהונה".
חידושי הרי"מ

וראך ושמח בלבו וגו' (ד, יד).
מובא במדרש אם היה אהרן יודע שהשי"ת יכתוב עליו "וראך ושמח בלבו" כו' היה יוצא נגדו בתופים ובמחולות.
פירושו, לא שאהרן רצה שהתורה תשבח אותו, אלא אם היה יודע עד כמה חשוב ולאיזה מקום מגיע שמחתו שבלבו, כי אז היה מכין את עצמו לשמחה זו בהתלהבות אדירה.
חידושי הרי"מ


דרך הלכה


דיני בשמים להבדלה
א. לכתחילה יש לקחת לברכת בשמים בהבדלה דבר שמברכים עליו "בורא מיני בשמים" ולא "בורא עצי בשמים", ומכל מקום, כתב המשנה ברורה (סימן רצז) שבהבדלה, על כל המינים מברכים בורא מיני בשמים אף על מה שביום חול מברכים עליו בורא עצי בשמים, והטעם כיון שלא כולם בקיאים מתי מברכים "מיני בשמים" ומתי "עצי בשמים" ויבואו לטעות, ולכן מברכים על הכל "בורא מיני בשמים".
ב. החזון איש מסתפק אם יוצאים ידי חובת בשמים בפירות מריחים.
ג. כתוב בזוהר שנוהגים לברך על הדס בהבדלה, וסמך לדבר כי כתוב "ותחת הסרפד יעלה הדס" וסמוך לו הפסוק "שומר שבת מחללו", והרמ"א (סי' רצז) כתב שיש שסוברים שאין לברך על הדס יבש כי הוא לא מריח, והביא הרמ"א שיש נוהגים להניח הדס יחד עם הבשמים ולברך על זה.
ד. המשנה ברורה (סימן רצז) הביא שרבינו אפרים היה לו כלי מזכוכית מיוחד לבשמים כיון שיש בזה מצוה ליחד את הבשמים לשם מצות בשמים ושלא יהיו לתשמיש אחר. ובשבט הלוי (ח"ה) דייק שכתבו בדוקא כלי זכוכית שזה מין שלא מוציא ריח כלל, מה שאין כן מתכת מוציא ריח פגום שמתערבב עם ריח הבשמים.
ה. כתוב בשולחן ערוך (שם) שמי שלא יכול להריח אינו יכול לברך על בשמים, והמשנה ברורה כתב (שם) שרק אם מוציא את בני ביתו הקטנים יכול להוציאם כי עליו מוטל לחנכם, אבל להוציא אחרים אינו יכול אם הוא עצמו אינו מריח.


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זצוק"ל
אחד מחסידי רבינו ר' משה שמו, נקרא אל הקודש פנימה, רבינו ישב בחדרו הצר, מצחו הרחב והגבוה נתמך בשתי ידיו, והוא שקוע בהרהורים עמוקים. דקות אחדות עמד ר' משה בצד, כשהוא איננו מעיז להפריע את מחשבותיו הקדושות של רבינו. נשא רבינו את עיניו, וראה את חסידו עומד וממתין. "לך מיד אל ראש הממשלה מר מנחם בגין", אמר לו קצרות, "ואמור לו בלשון הזאת: אל תתמהמהו, בהצלחה".
ר' משה לא ידע את נפשו מתדהמה. וכי כיצד יפגש מיד עם ראש הממשלה? לשם מה שולח אותו רבינו אליו? מהי כוונתו במילים מסתוריות אלה? האם יבין ראש הממשלה במה מדובר?
אך כחסיד נאמן לא שאל שאלות. עוד באותו יום הפעיל ר' משה את קשריו הענפים, ולאחר יום אחד כבר היה בדרכו ירושלימה, אל לשכת ראש הממשלה. הוא נכנס לחדר, ראש הממשלה מר מנחם בגין בירכו באדיבות לשלום, כשהוא מתבונן בפליאה ביהודי עטור הזקן ומסולסל הפאות, שבא לפקוד את לשכתו. ר' משה התיישב מולו ואמר: "נשלחתי על ידי הרבי מלעלוב, הוא ביקשני לומר לך: "אל תתמהמהו, ובהצלחה!", פני ראש הממשלה חוורו כהלום רעם, לאחר שניות אחדות, כשהתאושש מתדהמתו גימגם: "מהיכן יודע הרבי על התכנית החשאית ביותר שלנו?" שאל בפליאה.
ר' משה כלל לא ידע במה מדובר, ולא ענה לו דבר, ראש הממשלה קם ממקומו לחץ את ידיו, הודה לו על השליחות, ביקש למסור את תודתו לרבי ונפרד ממנו לשלום.
לאחר כמה ימים הגיעו לבית רבינו הקבוצה שהיתה אמורה לבצע את המשימה, לקבל את ברכתו, רבינו בירכם ואמר להם שהוא מבטיח להם שלא יאונה להם כל רע, בתנאי שיחזרו עוד לפני חג השבועות, הם הבטיחו לבצע את בקשת רבינו ולצאת לדרכם תוך כמה שעות כדי להספיק להגיע לכבוד חג השבועות. חג השבועות הגיע. רבינו ערך את שולחנו הטהור, כשמסביבו צובאים חסידים רבים שעקבו בדריכות אחר כל תנועה, לפתע השתתק רבינו, נאנח קשות ואמר: "קיבלתי על עצמי יותר מדי".
למחרת חג השבועות הודיעו כותרות העיתונים בארץ ובעולם באותיות של קידוש לבנה: "הכור האטומי בעירק, שאיים על שלימותה ובטחונה של ארץ ישראל, הופצץ בהצלחה מופלאה. הכור נהרס כליל ואיש לא נפגע. הטייסים שבו לישראל בשלום". באותו יום התמוטט רבינו, ופלג גופו השמאלי שותק לגמרי. מאז נפל רבינו למשכב ורותק למיטתו.
לפנות בוקר של יום כ"ד לחודש טבת שנת תשמ"ז יצאה נשמתו בטהרה.


מסילות הזוהר


מדוע יש רעידת אדמה:

ר' יוסי נפק וכו': ר"י יצא לדרך, ור' אחא בר יעקב היה הולך עמו. בעוד שהיו הולכים, שתק ר' יוסי מדברי תורה, והרהר בדברי העולם. ור' אחא המשיך להרהר בדברי תורה. ראה ר' יוסי נחש אחד שהיה רץ אחריו. אמר ר' יוסי לר' אחא, אתה רואה את הנחש הזה הרודף אחרי. אמר לו ר' אחא אני איני רואה אותו. רץ ר' יוסי והנחש אחריו. נפל ר' יוסי, והדם נוזל ויורד מחטמו. שמע שהיו אומרים, "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה" וגו'. כלומר, שבזכות זה ניצל מן הנחש. אמר ר' יוסי, ומה על שעה אחת שחדלתי מדברי תורה ופניתי לדברי העולם, עלתה לי כך, מי שהזיח דעתו לגמרי מדברי העולם על אחת כמה וכמה.
פתח ואמר, כי וכו': פתח ואמר, "כי ה' אלקיך וגו' המוליכך וגו' נחש שרף ועקרב". שואל, נחש שרף, למה היה כאן במדבר. ומשיב, אלא לקחת על ידו עונש מישראל, בכל זמן שמתפרדים מן עץ החיים. שכתוב בו, "כי הוא חייך ואורך ימיך".
תא חזי אמר וכו': בוא וראה, אמר ר' חייא, כתוב, "חושך שבטו שונא בנו" וגו'. וכתוב, "אהבתי אתכם אמר ה'", וכתוב, "ואת עשו שנאתי". מהו שנאתי, היינו שכתוב חושך שבטו שונא בנו. כלומר, שנאתי אותו, וע"כ חשכתי שבט ממנו. כל שכן וכל שכן תלמידי חכמים, שאינו חושך שבטו מהם, שהקב"ה אינו רוצה, שיפרדו מעץ החיים אפילו רגע אחת.
"ויאמר אל עמו" (שמות א, ט): נתן להם עצה לעשות להם רע. אמר ר' תנחום, יודעים היו המצרים בחכמת הכוכבים שלהם, שסופם שיוכו בשביל ישראל. ולכן הקדים השר שלהם לעשות עמהם רעה.
ר' יצחק פגע וכו': ר' יצחק פגע בהר וראה איש אחד שהיה ישן תחת האילן. ישב שם ר"י. בעוד שהיה יושב, ראה הארץ שמתנודדת, ואותו אילן נשבר ונפל, וראה בקעים חורים בארץ, והארץ היתה עולה ויורדת.
אתער ההוא גברא וכו': נעור אותו האיש, צעק לעומת ר' יצחק, ואמר לו, יהודי יהודי, בכה ונהם, כי עתה מקימים ברקיע שר אחד, ממונה, מושל עליון, והוא עתיד לעשות עמכם רעה רבה. ורעש זה של הארץ היה בשבילכם, כי כל זמן שהארץ רועשת הוא בעת שקם ממונה ברקיע, שיעשה עמכם רעה.
תווה ר' יצחק וכו': תמה ר' יצחק ואמר. ודאי כתוב, "תחת שלש רגזה ארץ", וכתוב, "תחת עבד כי ימלוך", שפירושו, ממונה שהיה מקודם משועבד תחת מושל אחר, ועתה מלך, ונתנו לו ממשלה, אומר הכתוב שרגזה הארץ, ומכל שכן כשממונה ההוא ימשול על ישראל, ודאי שהארץ רוגזת ורועשת.
א"ר חמא בר גוריא וכו': ארחב"ג, כשהניח הקב"ה את ישראל תחת ממשלת האומות, ישב וגעה ובכה, ז"ש "במסתרים תבכה נפשי". אמר ר' יוסי, במסתרים, הוא בדיוק. דהיינו בעולם אצילות.
פירוש הסולם פרשת שמות סעיפים שב - שט


מעשה שהיה


כף זכות - ג
תקציר:
יהודי עמד וסיפר לפני כל בני עיירת "טריסק" שהיה יהודי עני שלא היה לו כסף לחתן את בנותיו, והשכיר את עצמו שנתיים בתור מלמד הרחק ממשפחתו וכששב לביתו עם סכום של מאתיים רובלים העלהו סוחר גביר על מרכבתו ושהו יחד במלון באמצע הדרך ובבוקר יצא המלמד לדרכו והתפלל ביער. העשיר שם לב שנעלם לו סכום של מאתיים רובלים כרוכים בחוט אדום. החשד נפל על המלמד מפני כמה סימנים והשערות, ורדף והשיגו ביער ומצא אצל המלמד צרור של מאתיים רובלים צרורים עם חוט אדום. העשיר הפליא את מכותיו במלמד והמשיך בדרכו ליריד ושם קיבל מברק מבני ביתו.

בו מיידעים אותו, שטרם צאתו לדרכו, הוצרכו בני הבית לסכום כסף, ומשום כך הוציאו מאמתחתו צרור כסף, ולאחר נסיעתו מן הבית, ראו שסכום רב של מאתיים רובלים זהובים צרורים בצרור הכסף, ודאגתם החלה לכרסם בלבם שמא ידאג הסוחר לסכום, כשלא יידע להיכן נעלם הסכום, לכן ביקשו ליידעו שהם הוציאו את הצרור מאמתחתו, ויסיר מלבו כל דאגה על מחסור הצרור. עיניו של הסוחר חשכו מראות, כשקרא את תוכן המברק, ומחשבות רבות אודות אותו מלמד עני שכל כך ביזה אותו, והפליא בו את מכותיו על לא עול בכפו, החלו לנקר במוחו, וכיון שלא מצא מנוח לנפשו, הוכרח לחזור על עקבותיו, ולחקות אחר צעדיו של המלמד, לברר אחריו ולבקש את סליחתו, ואף לפצותו. חזר הסוחר ליער שם פגש את המלמד, אך לא מצא שם יותר משלולית דם ענקית שספוגה היתה בקרקעית היער. "מסכן" - חשב לעצמו - "את דמו שפכתי לחינם". וכשלבו נקפו בהרהורי חרטה עזים החל לחקות אחר צעדי המלמד ולברר אחריו. בתום בירור קצר העלה, כי כוחותיו של המלמד החלוש לא עמדו לו לאחר מכותיו הנוראות שהפליא בו, וכעבור זמן קצר נפח את נשמתו, וקברוהו בבית הקברות של הכפר. שברון לב ודכאון רוח מילאו את כל ישותו של הסוחר, כששמע ששפך את דמו של מלמד עני, על לא עוול בכפו, ולא ידע להשית עצות בנפשו, ולא מצא מנוח להרהורי חרטה ותשובה שהקיפתו. בצר לו פנה הסוחר למעונו של הרה"ק המגיד מטריסק זיע"א, ובקשתו בפיו להורות לו את הדרך אשר יעשה, לכפר על עונו החמור, בשפיכת דם נקי בישראל, ולצוות לו מה יעשה לתקן את חטאו. "הרהורי התשובה העמוקים, והחרטה העזה שבלבך, בכוחם לתקן את חטאך, אך זאת עשה" - הורה לו המגיד מטריסק זיע"א - "אסוף את כל אנשי העיר, אנשים נשים וטף לבית הכנסת, ועלה לבימת בית הכנסת, שם תספר בפרוטרוט רב את כל המעשה הלזה, למען ילמדו רבים את גודל החיוב לדון את כל אדם לכף זכות. אף כשאשמות הנחשד נראה בברירות ללא כל ספק, אף את פרנסתם ומזונות בני ביתו של המלמד העני" - הורה לו עוד המגיד מטריסק - "עליך לקחת על עצמך לכלכל אותם ולזון אותם ביד רחבה, באותו מידה שתספק את צורכי בני ביתך, ואף תביאם תחת חופתם בעין טובה כפי שתביא את בני ביתך תחת חופתם, המעשים האלו, בנוסף לבזיון שיהיה לנפשך, בעת סיפור המעשה ברבים, יהיו לך לכפר עונך ותיקון לנפשך". - סיפר הסוחר באזני כל תושבי העיר.
סיפר הרה"צ רבי יהושע אשר רבינוביץ זצוק"ל, שנכח באותו מעמד בטריסק בעת שאותו סוחר סיפר את כל המעשה שקרהו.
* * * סוף * * *
לוקט מהספר "עמודא דנהורא"


חוד הפרשה


א. ממתי היו הנוגשים מעמידים בבוקר את בני ישראל?
 מנץ החמה.  מעלות השחר.  מקרות הגבר.  מאשמורת שלישית של הלילה.

ב. מהיכן למדים שמדה טובה ממהרת לבוא ממדת פורעניות?
 "עתה תראה".  פקד פקדתי".  "וירף ממנו".  "ויוציאה מחיקו והנה שבה" וגו'.


שינון הלכה


שער השמחה
א. "ועתה ישראל מה ה' אלוקך שואל מעמך, כי אם ליראה ולאהבה אותו (דברים י, יב), מדוע נאמר קודם יראה ואח"כ אהבה?
ב. איזה דבר הוא מאותות השוטה?

לוח הדף היומי

יום בשבוע

יום בחודש

זוהר פרשת

עמודים

סעיפים

שבת

כ' טבת

וארא

מט - נג

קנ-קסג

ראשון

כ"א טבת

וארא

נג - נז

קסד-קפ

שני

כ"ב טבת

וארא

נז - סא

קפא-קצג

שלישי

כ"ג טבת

וארא

סא - סד

קצד-רו

רביעי

כ"ד טבת

בא

א - ה

א - טו

חמישי

כ"ה טבת

בא

ה - ט

טז - ל

שישי

כ"ו טבת

בא

ט - יג

לא - מה

שבת

כ"ז טבת

בא

יג - טז

מו - נד





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael