אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
ויחי

קולמוס העורך


על הפסוק "האספו ואגידה לכם" אומר רש"י: ביקש יעקב לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו. שואל הרה"ק רבי בונים מפרשיסחא זצוק"ל מפני מה ביקש יעקב לגלות את הקץ? משום שכאשר יודעים את קץ הגלות, אין הגלות קשה כל כך! ברם, מן השמים רצו שהגלות תהיה קשה, מבלי ידיעת הקץ, ולפיכך נסתם ממנו. ע"כ.
למרות שעוברים על האנשים מעברים קשים, אם זוכרים שכל הנעשה הוא בתכלית הדקדוק והכל הוא לתקננו ולטובתינו, כגון לתזכורת שיש מנהיג לבירה, או לתיקון וגאולת הנפש בגלגול זה או בגלגולים קודמים, אז אפשר לעבור זאת בדרך נעלית כי הרי מה שנגזר נקבל, אבל איך נקבל זאת - בעגמת נפש או בשמחה - זה בידינו.


נתיב הדרש


הפזיזות - טובה היא או לא?
בשעה שבירך יעקב אבינו את בניו - שבטי י-ה, אמר לראובן "פחז כמים אל תותר" (מט, ד). מפרש הרמב"ן: פחז לשון מהירות וקלות ראש. ובגלל פחזותו הפסיד ראובן את הבכורה, הכהונה והמלכות. זהו כוחו של היצר, כמו שמצאנו (נדרים ט:) "ופחז עלי יצרי" הוא מושך את האדם לעשות מה שעולה בדעתו מיד, בלי שהות למחשבה, וכך יכול להכניעו אף בגירוי קטן.
מאידך מצאנו כי הפחזות הינה מידה טובה, כפי שמסופר (שבת פח.) על רבא, שאצבעותיו נפצעו וזבו דם, ולא חש בכך בשל עומק עיונו בעסק התורה. אמר לו נכרי אחד: "אתם עם פזיז שהקדמתם נעשה לנשמע". שם נראה הדבר כשבח, ויש להבין האם הפחזות טובה או רעה?
ההבדל טמון בתוצאה. לאדם יש גוף מן האדמה, הסובל מהפרעותיו של היצר הרע, קנאה תאוה וכבוד, וכאשר יושב אדם ללמוד חש פתאום בצמא, לאחר ששותה וחוזר ללימודו מפריעה לו העדרות החברותא, אחר כך הוא מוצא פגם כלשהו בגמרא, כשמחליף אותה ובטוח כי עתה ילמד היטב חש לפתע בצמרמורת. היצר אינו ישן, ומספק לו הפרעות ללא הרף, וכל מטרתו להפסיקו לרגע מן הלימוד. מאגר רעיונותיו בלתי נדלה, ויכול למלא ספר בן כרכים רבים, ויהיה זה ספר מעניין! זהו כוח הפחז השלילי. הצד השני של המטבע הוא פחז דקדושה. בשעה שזוכה האדם להתעוררות על ידי ראיית פני צדיק, עשיית מצוה, או לימוד כמה שעות, זמן של אור אלקי ורצון אמיתי, שכל הבלי עולם הזה מאוסים אצלו, או אז ינצל את ההזדמנות, יאמר "נעשה ונשמע" ויקפוץ בלי היסוס. לקבל על עצמו להתעלות ולהשתפר, ולשנות את דרכו לטוב, ולא ישעה לעצת היצר שאומר לו לנקוט אז בישוב הדעת, ולא בבת אחת.
החפזון הרע גורם לדכאון, שככל שעסוקים בו שוקעים יותר, ואילו החפזון הטוב הוא הדרך להצלחה.
קונטרס "והשבות אל לבבך"


בשבילי הפרשה


ויקרבו ימי ישראל למות (מז, כט).
נראה לבאר על פי דברי חז"ל "יעקב אבינו לא מת". ויש לומר, יעקב לא מת כי בנו יוסף היה כאביו אבל רק הגיע למדרגת יעקב ולא למדרגת ישראל, וזהו "ויקרבו ימי ישראל למות" ישראל דייקא מת.
כתב סופר
ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה (מח, כ).
יש לדקדק על שינוי הלשון, שבתחילה אמר "ויברכם" דהיינו שבירך את אפרים ומנשה, ואחר כך אמר "בך" יברך ישראל, שמשמע שמדבר אל יוסף, לכאורה, מכיון שבירך את אפרים ומנשה היה לו לומר "בכם יברך ישראל".
ואפשר לומר בדרך צחות שהיה בדברים אלו גם משום ברכה ליוסף עצמו, והיינו על פי מה שמבואר בגמרא (שבת קנב.) "זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים דעתן מתוספת עליהם, זקני עם הארץ כל זמן שמזקינים דעתן מיטרפת עליהם", ולפי זה נמצא שיש הבדל גדול בין תלמידי חכמים לעמי הארץ, כי אצל תלמידי חכמים הבנים הצעירים יותר הם חשובים יותר, שהרי נולדו יותר בזקנותם, כאשר דעתם ניתוספה עליהם, מה שאין כן אצל עמי הארץ, הבנים המבוגרים חשובים יותר, כי הצעירים נולדו כאשר דעתם החלה להיטרף עליהם.
וזהו שאמר יעקב ליוסף "בך יברך ישראל", כלומר זה יהיה גם לך ברכה, מה שיאמרו "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה", אפרים הצעיר לפני מנשה הבכור, כי יהיה בזה סימן שאתה תלמיד חכם, ועל כן אפרים חשוב יותר, כי הוא נולד בשעה שהיית גדול יותר, ותלמידי חכמים כל זמן שמזקינים דעתן מיתוספת עליהם. דברי אמת
ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך (נ, יז).
אפשר לפרש הכתוב בדרך רמז, בהקדם מה שמבואר במדרש (הובא בשל"ה ריש שער הגדול) על הפסוק (תהלים קכא, ה) "ה' צלך" - "אמר הקב"ה כשם שאתה עמי אני עמך, כצלך, מה הצל אם אתה שוחק הוא שוחק לנגדך, כך הקב"ה ה' צלך", אשר לפי זה, אם רוצה האדם לשוב בתשובה, דהיינו לומר להקב"ה מה שהיה היה ומעתה אני מתחיל לעבוד אותך באמת, ורוצה שהקב"ה ירחם עליו ויקבלו, עליו להתנהג בעצמו כן כלפי חברו, לרחם עליו אף אם חטא כנגדו, ולא להסתכל על מה שהיה אלא על מה שיהיה, ואז הקב"ה יתנהג עמו גם כן בדרך זה וירחם עליו לקבל תשובתו.
וזהו שאמרו השבטים ליוסף הצדיק: "ועתה" - היינו על דרך שאמרו חז"ל (ב"ר כא, ו) "אין ועתה אלא תשובה", כלומר אם ברצונך לשוב אי פעם בתשובה והנך רוצה שהשי"ת ירחם עליך, אם כן שא נא לפשע עבדי אלקי אביך" - כדאי לך לרחם עלינו ולמחול את העוולה שעשינו לך, כי ה' צלך, ובמדה שאתה מודד מודדין לך מן השמים.
ישמח ישראל


דרך הלכה


הלכות שבת
דיני הבדלה
א. כתוב שכל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה, ולפיכך יש דין בהבדלה לשפוך קצת מהיין, ודנו הפוסקים מתי יש לשפוך, שאם ישפוך לפני ההבדלה יוצא שמברך על כוס "פגום", ואם ישפוך אחרי שמסיים את הברכה זה בזיון לברכה, ולכן הט"ז והמגן אברהם מסיקין (בסימן רצו) שימלא את הכוס על כל גדותיו בזמן שמוזגו כדי שישפך קצת.
ב. נוהגין לכבות את הנר עם היין וכן רוחץ ביין את עיניו משום חיבוב המצוה.
ג. מבדילין רק על יין ולא פת.
ד. כשאין לו יין אפשר להבדיל על חמר מדינה דהיינו משקה שדרך העולם לשתותו והוא משקה חשוב, ועל מים לא מבדילים כיון שזה לא משקה חשוב, וכן על חלב לא מבדילים כיון שאין רגילים לשתותו לשם משקה.
ה. לגבי יום טוב שחל במוצאי שבת נחלקו הפוסקים אם אפשר להבדיל על פת אגב זה שאומרים קידוש יחד עם ההבדלה דהרי בקידוש אפשר לקדש על פת. ומכל מקום פסק הרמ"א (בסימן רצו) שאין להבדיל על פת גם ביום טוב שחל במוצאי שבת.
ו. צריך להזהר שלא להבדיל על כוס פגומה דהיינו שאם מישהו שתה מהכוס נפגם הכוס ואי אפשר להבדיל עליו.
ז. נחלקו הפוסקים (בסימן רצו) אם נשים יכולות לברך ברכת הבדלה בעצמן, ופסק הרמ"א שלא יבדילו בעצמן אלא ישמעו מהאנשים, ומכל מקום כתב המשנה ברורה (שם) שאם האנשים הבדילו כבר ואין זכר מבן י"ג שם שלא שמע הבדלה, עדיף שהאשה תבדיל בעצמה, ובברכת הנר כתב שם הביאור הלכה שנשים לא חייבות.


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי רפאל מבערשיד זצוק"ל
רבינו הוא גדול תלמידי הרה"ק רבי פנחס מקאריץ, היה מפורסם בעבודתו הק' על מדת האמת. נסתלק לשמי רום ט"ו טבת תקפ"ז ומנוחתו כבוד בעיר סאראשה. כשישב פעם רבינו ודיבר כדרכו בקודש מגנות השקר עד למאוד, קם אחד מהמסובים לצאת משם, ושאלו, למה הוא הולך? וענה הלה שמתפרנס ממסחר הדגים, והוא נכשל בשקר בכל עת ורגע כששואלים אותו אם הדגים חדשים וכדומה, ואם יפסיק לשקר יצטרך לנעול את חנותו על מנעול ובריח.
ואמר לו רבינו אייעץ לך האיך תינצל מן השקר, שתחליט בעצמך סכום פעוט כחמש קופיקות שעל רווח קטן כזה לא תשקר בשום אופן, וכשתשלוט בעצמך בזה, תגמור בדעתך שעל סכום של עשרה קופיקות רווח אינך משקר, וכן הלאה…
וקיבל הלה את העצה, ולאחר זמן לא היה מוציא דבר שקר מפיו בעד כל הון דעלמא, והתפרסם כאיש דובר אמת, וגם פרנסתו נתרבתה ונתברכה מאוד שרבים באו לקנות אך אצלו משום שמו הטוב.
סיפרו לרבינו על אשתו הרבנית שהיא מפזרת הרבה בהוצאות הבית יתר מן ההכנסה, ונכנס אצלה וישב על הספסל ואמר בניחותא - סערצי קרוין, שלום שלום שלום! שמעתי שאת מוציאה על צרכי הבית יותר מהצורך, אך הרי איתא שמחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות ואם כן מה אועיל שאריב אתך וכי ישופר בגלל זה פרנסתי. וסיים: שלום שלום שלום…
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל
נלקט מ"מאמר מרדכי".


מסילות הזוהר


מדוע יעקב לא רצה להקבר במצרים
ויקרא לבנו ליוסף וכו': אמר ר' יצחק, וכי שאר השבטים אינם בניו למה קרא רק ליוסף, ומשיב, אלא אמר ר' אבא, יוסף היה בנו יותר מכולם. כי למדנו בשעה שאשת פוטיפר הפצירה ביוסף, מה כתוב, "ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית". מקרא זה כך היה צריך לומר, ואין איש בבית מהו מאנשי הבית. ומשיב, אלא לכלול דמותו של יעקב שהיתה שם ונמצא שם. ומשום זה כתוב מאנשי הבית, להורות אשר איש אחר שאינו מאנשי הבית היה שם, דהיינו יעקב. כיון שנשא יוסף את עיניו וראה דמות אביו נתיישב בדעתו וחזר לאחוריו.
ת"ח מה כתיב וכו': בוא וראה מה כתוב, "וימאן ויאמר אל אשת אדוניו" וגו'. אמר לו הקב"ה אתה אומר ויאמן ויאמר, חייך וימאן ויאמר אחר יבא לברך לבניך, ויתברכו בו, וזה שכתוב, וימאן אביו ויאמר ידעתי" וגו'.
כיון דאמר ידעתי וכו': שואל, כיון שאמר ידעתי בני, למה אמר ידעתי אחר, כי אומר ידעתי בני ידעתי. ומשיב, אלא אמר, ידעתי בני, בזמן שקיימת בגופך שאתה בני, בעת שראית דמותי, ושבת אל הברית שלך, ולא חללתו, ומשום זה כתוב ידעתי בני, ופעם שנית כתוב ידעתי, על מה שאמרת שזה הוא הבכור. ועל זה השיבו, "גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל". ומשום זה כתוב כאן ויקרא לבנו ליוסף, לבנו ליוסף ממש, דהיינו שקיים בגופו שהוא בנו, כמבואר.
ד"א, ויקרא לבנו ליוסף: שבצורה אחת היו נראים, שכל מי שראה ליוסף היה מעיד שבנו של יעקב הוא. רבי יוסי אמר, לגמרי הוא כך. שקראו בנו, משום שהיו להם צורה אחת. ועוד, כי יוסף זן לו ולבניו בזקנותו, ומשום זה, הוא בנו ממש יותר מכולם.
ויקרא לבנו ליוסף: שואל, למה קרא ליוסף ולא לאחר. ומשיב, משום שרשות היה בידו להעלותו משם למערת המכפלה, כי מלך היה אבל אחר לא היה רשות בידו.
רבי יוסי אמר וכו': רי"א, כיון שיעקב היה יודע, שבניו ישתעבדו שם במצרים, למה לא נקבר שם, כדי שיגין זכותו על בניו, ולמה רצה להעלות משם, והרי כתוב "כרחם אב על בנים", איפה היא הרחמנות.
אלא הכי תאנא וכו': ומשיב, אלא כך למדנו, בשעה שיעקב היה יורד למצרים היה מתירא, אמר, אולי ח"ו יכלו בני בין העמים ואולי יסלק הקב"ה שכינתו ממני כבתחילה. מה כתוב, "וירא אלקים אל יעקב וגו' אל תירא מרדה מצרים" וגו'. ומה שאמרת פן אסלק שכינתי ממך, "אנכי ארד עמך מצרים".
אמר עוד דחילנא וכו': עוד אמר, מתירא אני פן אקבר שם ולא אזכה להקבר עם אבותי. אמר לו "ואנכי אעלך גם עלה", דהיינו אעלך - ממצרים גם עלה - להקבר בקבר אבותיך.
בגיני כך בעת וכו': ומשום זה רצה שיעלהו ממצרים: טעם אחד, שלא יעשו אותו אלוהי, כי ראה שעתיד הקדוש ברוך להפרע מאלוהיהם של המצרים. ואחד שראה שהשכינה תשים דירתה בין בניו בגלות ואינו צריך להקבר במצרים להגין עליהם. ואחד, שרצה שגופו ידור בין גופיהם של אבותיו, להכלל ביניהם, ולא יהיה עם הרשעים שבמצרים.
ותנינן גופא דיעקב וכו': ולמדנו, גופו של יעקב נמשך מיפיו של אדם הראשון, והיתה צורתו של יעקב, צורה עליונה קדושה, צורת כסא הקדוש, ולא רצה להקבר בין הרשעים. וסוד הדבר, שאין פירוד באבות, ותמיד הם מחוברים, ועל כן כתוב, "ושכבתי עם אבותי".
פירוש הסולם פר' ויחי סעיפים רנא - רנט


מעשה שהיה


כף זכות - ב
תקציר:
יהודי עמד וסיפר לפני כל בני עיירת "טריסק" שהיה יהודי עני שלא היה לו כסף לחתן את בנותיו, והשכיר את עצמו שנתיים בתור מלמד הרחק ממשפחתו וכששב לביתו עם סכום של מאתיים רובלים העלהו סוחר גביר על מרכבתו ושהו יחד במלון באמצע הדרך ובבוקר יצא המלמד לדרכו והתפלל ביער, לפתע ראה מרכבה שנעצרת לידו.

ממנה ירד לא אחר מאותו סוחר שנסע עמו עד לבית המלון, ובשאגותיו הנוראיות החל בזעקותיו כי עליו להחזיר את הגניבה שגנב מעמו בלילה, מסתבר שהסוחר בבקשו לצאת להמשך דרכו להגיע ליריד שלשם מועדות פניו, ספר את כספו, לוודא כי לא חסר ממנה, עיניו חשכו להבחין כי נחסר ממנו סכום רב של מאתיים רובלים זהובים. מיד החל הסוחר בדרישות וחקירות אצל בעלי בית המלון ובאי שעריה, אך לא עלה על זהותו של הגנב, עד שמאן דהו הוציא מפיו חשד, שכנראה לא אחר מהמלמד שלקח עמו במרכבתו, הוא הוא הגנב, ומשום כך ברח במחבא מהבית מלון מיד עם אור שחר, זאת ועוד שבעלת בית המלון אף סיפרה שאמש ביקש ממנה המלמד חוט לתפור את אמתחתו לבגדו, "וכי מה לו למלמד עני לתפור את אמתחתו הריקה בלאו הכי?" - חזקו באי בית המלון את דבריה, "ומה עשה עד עכשיו עם אמתחתו?" - הוסיף מאן דהו את סברתו. עד שהתחזק החשד על המלמד, והסוחר החל לרדוף אחריו ותפסו כאן במעבה היער. "החזר את כספי, ובאם לא, רע ומר יהיה סופך" - שאג הסוחר על המלמד. "מעולם לא נגעתי בממונם של אחרים" - השיב המלמד לעומתו. "אם כן אחפש בכליך, לראות אם צדקו דבריך" - שאג הסוחר. הסכים המלמד לדברי הסוחר. "הוא הא, הרי זה צרור כספי, הלא בחוט כזה צררתי אותו טרם צאתי לדרכי" - פרצה שאגה מפי הסוחר, "הסכום הרי תואם להפליא לסכום החסר באמתחתי, גם החוט שכרוך סביבו הוא החוט שצררתי אותו בביתי, ואיך תעיז לומר שמעולם לא נגעת בממון שאינו שלך" - זעם הסוחר בכעס רב, "שפל שכמותך, כך הינך מחזיר למי שגמל עמך טובה, לנסוע במרכבתי" - כאן לא הסתפק הסוחר בשאגותיו, והחל להפליא את מכותיו בזעם רב, במלמד החלוש והנדכה.
לאחר שהפליא את מכותיו בו, לקח עמו את צרור כספו, וחזר לבית מלונו, ומשם שם הסוחר את פעמיו לעבר היריד. בהגיעו לבית מלון סמוך לעיר ששם התקיים היריד, הגיע אליו מברק מבני ביתו.
המשך יבוא בס"ד
לוקט מהספר "עמודא דנהורא"


חוד הפרשה


א. מדוע נקרא הנחש "שפיפון"?
 מפני ששפוף ללא רגלים.  על שם שהוא נושף.  על שם שהוא נושך.  כל התשובות אינם נכונות.

ב. מה פירוש מילים: "גפן", "עירה", "שורקה" לפי תרגום אונקלוס שהביא רש"י?
 עירה - ישראל, שורקה - ישראל, גפן - ירושלים.  גפן - ישראל, עירה - ירושלים, שורקה - ישראל.  גפן - ישראל, עירה - ישראל, שורקה - ירושלים.  כל התשובות אינם נכונות.


שינון הלכה


א. באיזה דברים אפשר להכיר קצת את עולם הנשמות שהם בלא אכילה ושתיה?
ב. מתי צריך האדם להתיאש מקרוביו ומאוהביו - שלא ישתתף עמם?

לוח הדף היומי

שבת

י"ג טבת

וארא

כא - כה

נט - עא

ראשון

י"ד טבת

וארא

כה - כט

עב - פח

שני

ט"ו טבת

וארא

כט - לג

פט - קג

שלישי

ט"ז טבת

וארא

לג - לז

קד - קיא

רביעי

י"ז טבת

וארא

לז - מא

קיב-קכ

חמישי

י"ח טבת

וארא

מא - מד

קכא-קלד

שישי

י"ט טבת

וארא

מה - מח

קלה-קמט

שבת

כ' טבת

וארא

מט - נג

קנ-קסג





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael