אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
ויגש

קולמוס העורך


כשמתבוננים בפרשיות אלו את הקורות ליוסף הצדיק רואים אנו שלכל אורך הדרך לכל מקום שנקלע מצא חן בעיני הבריות. ואף הושם למנהל בהיותו בנכר.
בהיותו אצל פוטיפר נאמר: "וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אותו ויפקידו על ביתו" וגו'. ולאחר מכן כשהושלך לבית הסוהר נאמר: " ויהי ה' את יוסף… ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר", ואחר כך כשעלה להיות משנה למלך נאמר: "ויסר פרעה טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף" וכו'. וכן לבסוף פירנס את כל בית אביו ולא נשמע בימיו כל צער לבני ישראל.
מובא בספרים הקדושים שזהו כוחה של הקדושה. קדושת האדם העומד בנסיונות לכל אורך הדרך משרה עליו חן ומוצא חן בעיני כל רואיו ואף בעיני הגויים, זהו לא ענין של הטלת מרות ובקשת השררה והכבוד, זהו כבוד אמיתי, כבוד של גבור הכובש את יצרו.
אדרבא אדם השלם הנוהג בקדושה אין דרכו לחשוב מחשבות איך להשיג את הכבוד מאנשים ואיך לשרור עליהם, כיון שמדת הקדושה היא רק להשפיע ולא לקבל מאחרים. ואדם שמחפש שאחרים יכבדוהו אין הוא נוהג במידת הקדושה.
שבת שלום


נתיב הדרש


מהי תפלה?
בפירוש דברי התורה בפרשתינו על הפסוק: "ויגש אליו יהודה", נחלקו רבותינו (מדרש רבה פר' צ"ג סי' ו'). רבי יהודה אומר: שניגש למלחמה, רבי נחמיה אומר: שניגש לפיוס, רבנן אמרו שניגש לתפילה ורבי אלעזר אמר: שניגש ואמר, אם למלחמה - אני בא, אם לפיוס - אני בא, ואם לתפילה - אני בא.
והנה, על דברי רבי יהודה שאמר, שניגש למלחמה, מובא בחז"ל שהיתה מלחמה ממש, עד אשר פחד יוסף שיחריבו את כל מצרים. ודברי רבי נחמיה שאמר שניגש לפיוס - זה נראה על פי פשטות הפסוק. אך דברי רבנן שאמרו שניגש לתפילה צריכים ביאור, כי מה השייכות של תפילה לפסוק זה?
ועוד יש לדייק בפסוק שהרי כבר דיבר יהודה עם יוסף לפני שניגש, כמו שנאמר: "מה נאמר לאדוני" אם כן להיכן ניגש יהודה? ונראה לבאר על פי מה שמובא בשם הצדיקים, שיכול אדם לדבר ולספר מדברי העולם, ולכוון באותה השעה על ענינים שמימיים ולעורר רחמי שמים.
וזה נראה מה שכתוב "ויגש אליו יהודה" שניגש לדבר על ענין חדש. יהודה נעמד לדבר אל יוסף, אולם כאן כיוון דבריו כלפי מעלה - כלפי השם יתברך כאומר: רבונו של עולם! ראה מה קורה כאן הלא המצב ממש בסכנת נפשות - יעקב אבינו ח"ו יכול למות מרוב צערו, והלא אתה ה' מסובב כל הסיבות והמקרים, על כן אנא, רחם עלינו.
וכל אדם יכול ללמוד מכך, לכל מצב שנקלע שלא יפעל רק בדרך הרגילה והטבעית, אלא שיכוון את לבו לאביו שבשמים, כי בידו לשנות את המצב בין רגע. דרכי צדק


בשבילי הפרשה


ויגש אליו יהודה (מד, יח).
לכאורה קשה אלו טענות היו לו עכשיו ליהודה, הרי הוא עצמו הוציא כך את הפסק: "הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו", ועכשיו כאשר היקל יוסף על פסק זה ואמר: "האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם". נמלך פתאום להתנגד לכך.
אלא תחילה היה יהודה סבור כי עתה הגיעה שעתם להענש על חטא מכירת יוסף הואיל והם מכרו את יוסף לעבד הרי הם נלקחים כולם לעבדים, ולפיכך אמר: האלקים מצא את עוון עבדיך, וזהו עון מכירת יוסף. אבל משראה שהוא משחרר את כולם ועוצר דוקא את בנימין שכלל לא השתתף במכירה, נוכח לדעת שזוהי סתם עלילת שוא, ומיד יצא כנגדו בדברים חריפים. אלשיך

ולא יכול להתאפק (מה, א). יוסף רצה לעורר בהם רגשי הכנעה ושפלות, לכן כשהתחיל יהודה לגלות הכנעה וכו', לא יכול עוד יוסף להתאפק והתוודע אל אחיו כיון שכבר השיג מטרתו. שם משמואל

לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה (מה, ז).
לכאורה זה שתי דברים הסותרים זה את זה. כי כשאמר "לשום לכם שארית", משמעו רק מעט, וכשהוסיף "לפליטה גדולה" משמעו הרבה. אלא שאחד תלוי בשני, כי המסתפק במועט נושע בריוח. דברי ישראל

ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלקים לפניכם (מה, ה).
יש לדקדק על כפל הלשון "אל תעצבו ואל יחר בעיניכם".
ונראה לפרש על פי המבואר בספרים הקדושים בשם האר"י ז"ל שמדת העצבות מונעת ומבטלת את ההשגה, ומי ששרוי במדה זו, לעולם לא יוכל להשיג השגות גבוהות מצד הקדושה.
ולפי זה יתכן לומר שזהו שאמר יוסף לאחיו: ראשית כל "אל תעצבו", אל תהיו שרוים במדת העצבות, ואז ממילא "אל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה", לא יפול רוחכם בקרבכם על המכירה, כיון שאז תוכלו להשיג השגות ולראות באספקלריא המאירה שהכל היה לטובה "כי למחיה שלחני אלקים לפניכם". דברי אמת


דרך הלכה


הלכות שבת
דיני קידוש - ג
על איזה יין מקדשים
א. לא מקדשים על יין שיש לו ריח רע ואף שמברכים עליו ברכת בורא פרי הגפן, מכל מקום לא מקדשים עליו, והטעם מבואר בגמרא משום הפסוק "הקריבהו נא לפחתך".
ב. בשולחן ערוך (סימן רעב) נפסק שלא מקדשים על יין מגולה אפילו בזמנינו שלא מקפידים על גילוי כי נחשים לא מצויים אצלינו, מכל מקום לא מקדשים עליו משום "הקריבהו נא לפחתך". וכתב המשנה ברורה (שם) שכיום שהיום שהיין לא ביוקר, מקפידים אף אם הוא היה מגולה זמן מועט.
ג. נחלקו הראשונים אם צריך לקדש דווקא על יין אדום כי כתוב בפסוק "אל תרא יין כי יתאדם", או שזה לא לעיכובא ורק לכתחילה, וכתב המשנה ברורה (שם) שלדעת כולם מצוה לקדש על יין אדום, אבל כשאין לו יין אדום נפסק בשולחן ערוך שמותר לכתחילה לקדש גם על יין לבן.
ד. מיץ ענבים ששמים בו חומר שמונע ממנו לתסוס, פסק הגרי"ש אלישיב שאין לקדש עליו.
ה. השולחן ערוך הביא מחלוקת אם מותר לקדש על יין מבושל, אבל הרמ"א כתב שהמנהג לקדש עליו בזמן שהיין המבושל יותר טוב מיין אחר, אבל כששניהם שוים כתב המשנה ברורה שעדיף לקדש על היין שלא מבושל.
ו. הפוסקים דנים אם אפשר לקדש על שיכר או על חמר מדינה דהיינו משקה חשוב שנהוג לשתות באותו מקום, ומסיק הרמ"א (סימן רעב) כדעת הרא"ש שבליל שבת לא יקדש על שיכר או חמר מדינה רק על פת וביום יקדש על שיכר או חמר מדינה. וכל זה כשאין לו יין, דאם יש לו יין, לדעת כולם ודאי שצריך לקדש על היין.
ז. מים לא נחשב "חמר מדינה" אף אם כל אותו המקום שגר בו נוהגים לשתות מים, מכל מקום זה לא משקה חשוב.


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי דוד מלובין זצוק"ל
הרה"ק רבי דוד בן רבי יוסף תלמיד הרה"ק רבי שמואל מקאמינקא, ומהחוסים בצל הרה"ק מרוז'ין ומיושבי שולחנו. כשרבים החלו להשכים לפתחו ברח לארץ הקודש ואיוה את עיר הקודש צפת למושב לו, אך גם שם נדף ריחו הטוב כצלוחית של פלייטון ורבים וטובים מחסידים ואנשי מעשה דבקו בו. ביום ז' טבת תרנ"א כתב את צוואתו ולאחר שלוש שנים מיום ליום בז' טבת תרנ"ד אתקטר בהאי קטרא לחיי עלמא ומנו"כ בבית החיים צפת.
היה לו בן יחיד וביום ערב שבת קודש בפניא מעלי שבתא של שמחת העליה לתורה שלפני החתונה ירדו גשמים עזים בעיר הקודש צפת ת"ו והתקרה שהיתה עשויה מעפר וטיט נרטבה מאוד, וכשנכנסו לבית המדרש לתפילת המנחה ראו שהשולחן נתרטב מהגשמים ורצו להזיזו למקום אחר, וכשאחזו האב ובנו את השולחן להזיזו קרסה התקרה ונפלה, ופקחו את הגל, וכשראו שכבר אינו בין החיים רח"ל, הכניסוהו לחדר צדדי שבבית המדרש, ורבי דוד התנהג כל השבת כאילו לא אירע דבר.
כצאת השבת התעלף ואמר "וואס זענען מיר אזוי פיל זינדיג, אז מיר זענען גורם אזא צער פאר די שכינה", שהרי מובא (חגיגה טו:) בזמן שאדם בצער שכינה מה אומרת קלני מזרועי, ומה מאוד גדול חטאי שבעטיי נגרם צער כה רב לשכינה הקדושה.
אותו בן היה מאורס לבתו של רבי מרדכי לידר, ומאותו יום מר הפסיק רבי מרדכי לבוא אל רבי דוד שלא להזכיר את הצער ועגמת נפש,ושלח לו רבי דוד לאמר "הפסדנו את קשרי החיתון האם נפסיד גם את הריעות והחברותא בינינו"?!
הרה"ק רבי מרדכי סלונים אמר בשם צדיקים שמה שקרה לו כך היה משום שלא קיים את פקודת הרה"ק מרוז'ין שציוה עליו ליטול על עצמו את אדרת הנשיאות והנהגת העדה.
לאחר האסון המר שאירע לו שלח לשאול ממרן הס"ק מסלאנים האם לשנות דירתו משום "משנה מקום משנה מזל", ושלח לו הס"ק "זאלסט משנה זיין א - תנועה שבלב" [תשנה תנועה בלב].
לוקט מהספר "מאמר מרדכי"


מסילות הזוהר

אם אתם שומרים את השבת תגרמו לקיום העליונים והתחתונים
ת"ח כד גרמו וכו': בוא וראה, כשגרמו העונות, והשבת הזו לא נשמרה כראוי, כמו שמצאנו שהזהירם הנביא העליו, ז"ש, "כה אמר ה' השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים". מהו ואל תשאו משא. ומשיב העליון אלא אמר להם, בבקשה מכם, אל תשאו משא של אותו החטא של חילול שבת, עליכם.
ואי אתון נטרין וכו': ואם אתם שומרים את השבת תגרמו לקיום העליונים והתחתונים, כי השבת העליון ההוא - שהוא היסוד שהוא שביעי, שחטאתם כנגדו, מדורו ושעשועיו אינו, אלא בשערי ירושלים העליונה, הנקראים שערי צדק, שהוא המלכות, והיא נקראת כלה, הכלולה מכל. כי היסוד נקרא כל, וכשהמלכות כלולה ממנו נקראת גם היא כלה.
ואי אתון נטרין ליה וכו': ואם אתם שומרים אותו, תגרמו שאז תתחזק בידי המלכות שבארץ, המלכות של דוד. משום שהיא נקראת מלכות כמלכות העליונה, ומשום זה אמר דוד, האחוז בה, "לך ה' הממלכה", בב' ממין, כדי לכלול המלכות שלו וליחדה במלכות שמים. ואם אתם לא תשמעו לקדש אותו - את השבת ותעשו אותו חול, מה כתוב "והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים" היינו ירושלים של מטה.
ת"ח כדין אתערת וכו': בוא וראה, אז, כשאין שומרים את השבת, מתעוררת אותה החרב הנוקמת נקם ברית, על שלא שמרו את הברית הקדושה ההיא בשלושה אפנים. א', בסוד יוסף הצדיק שמכרו, שהוא היה אחוז בברית, ושמר אותה, ובשבילה נקרא צדיק, ואחד, שכתוב, "ובשר קדש יעברו מעליך", שהוא ברית מילה, ואחד, בסוד השבת שחללו, והכל במקום אחד הוא, שהוא יסוד.
וכדין על שלשה וגו': ואז נאמר, "על שלשה פשעי ישראל", שהם מכירת יוסף, ופגם הברית, וחילול שבת כנ"ל, נגזר עליהם להיות שבעים שנה מחוץ לארץ ישראל עשר שנים לכל יום [מחג"ת נהי"מ, שיסוד כלול מהם]. ולבסוף שבעים שנה הוציאם הקב"ה משם ובאו לארץ ישראל. ונתקיים בית שני ת"כ שנים, בזכות התורה שהיו עוסקים בה, ובאלו המצות הקדושות שעשו, כראוי.
וכד אשתלימו גרם וכו': וכשנגמרו ת"כ שנים, גרם החטא של שנאת חנם, שנתעוררה שנאת חנם הראשונה, שכתוב "וישנאו אותו" - לאותו צדיק, ואז נתן אותם הקב"ה בידי מי ששונא אותם שנאת חנם, דהיינו בידי אדום. ז"ש באדום, "יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב".
וכדין אתפרע מנייהו וכו': ואז נפרע מהם ע"י מנין השנים שחסרו ופגמו, מסוד, "שבע על חטאתיכם". בוא וראה, כשתמנה כ"ב שנים, שיוסף לא ראה את אביו מחמת חטאם, ז' פעמים, בסוד "שבע על חטאתיכם", לכל אחד מאלו עשרת השבטים שמכרוהו, תמצא אלף ותק"מ, שכל הזמן הזה, תהיה הגלות בסוד שבע על חטאתיכם, וכשיגמרו אלף ותק"מ שנים, אז תתעורר גאולת ישראל כמו בוקר המתחיל להאיר מעט מעט, עד י"ז שנים, שנתעלה אותו צדיק במדרגת טוב, שהוא בגימטריא י"ז, ז"ש, "יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו", כי אז בי"ז שנים אחר אלף ותק"מ, הוא ראוי לעמוד בפרץ לפני מדת הדין, כי נגמרו עונות העולם. ואז, "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום".
וכדין יתער הקב"ה וכו': ואז יעורר הקב"ה טובות רבות על ישראל, ויתבע מן האומות עלבונם של ישראל, ועלבון התורה ששרפו באש, והדם של אלו שנהרגו על קידוש שמו, ואז יתרצה יוסף לאחיו, "אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים".
פירוש הסולם זוהר חדש פר' וישב סעיפים לד - מא


מעשה שהיה


כף זכות - א
הרה"צ רבי אפרים פישל רבינוביץ שליט"א ראש ישיבת רוז'ין, סיפר משמו של סבו הרה"צ רבי יהושע אשר: פעם הגיע לטריסק העירה, באמצע יום חול בהיר, ונדהם לראות שבאמצע סתם יום חול, נהרו אנשים נשים וטף מכל רחבי העיר לעבר בית הכנסת בעיר, לפשר הדברים נכנס אף הוא לבית הכנסת, וראה איש אחד עולה על בימת בית הכנסת ומספר את סיפורו באוזני כל תושבי העיר, ומעשה שהיה כך היה: איש עני אחד שגר בעיירה פלונית, שפרנסתו דחוקה היתה, והוא ובני ביתו היו מסתפקים שנים רבות בלחם צר ומים לחץ, עד שצאצאיו הגיעו לפרקם, או אז, נאלץ לאחר בקשות חוזרות ונשנות מבני ביתו, לצאת לחפש טרף לביתו, ולמען יוכל להביא את צאצאיו לחופה, ולשלם את ההוצאות המינימאליות לחתונתם. באין מנוס לקח את מקל הנדודים לחפש אחר מקור הכנסה, וכך עבר מעיר לעיר ומכפר לכפר, עד שהגיע לעיירה אחת ששם חיפש גביר העיירה מלמד לבניו, השכיר את עצמו היהודי העני למלמד בבית הגביר. שנתיים ימים ישב המלמד בבית הגביר, וצירף פרוטה לפרוטה ממשכורתו, למען יוכל להביאם לבני ביתו המחכים לו בכליון עינים. כעבור שנתיים ימים וסכום של מאתיים רובלים זהובים הצטברו באמתחתו, ולאחר מחשבה מועטת הגיע למסקנה כי סכום זה יספיק בידו להכניס תחת חופתם שניים מצאצאיו, והחליט בדעתו לשוב לביתו עם סכום זה, ואחר כך יחשוב על המשך דרכו. מכיון שסכום זה של מאתיים רובלים רצה להועיד אך עבור צאצאיו, מיאן להוציאם על הוצאות הדרך, ובמקום לשלם לעגלון את שכרו, העדיף היהודי לצעוד רגלי לביתו.
על אם הדרך פגש אותו סוחר אחד, ששם פעמיו לעבר היריד הענקי במחוזו, האמור להתקיים בעוד ימים מספר, וכיון שכן הציע הסוחר לפניו, לעלות על מרכבתו, ולעשות את הדרך עד לעיר מגוריו בחברתו של הסוחר. הסכים העני להצעת הסוחר ועלה על מרכבתו של הסוחר. לפנות ערב כשהשמש נטה להחשיך, פנה הסוחר לעבר בית מלון על הדרך, שם התעתד ללון את לינת הלילה, ולהמשיך בדרכו למחרתו. המלמד היהודי נכנס אף הוא ללון את לינת הלילה באכסניה זו, ובעודו נוטה ללון, נזכר באמתחתו, שהוא כל עמלו מזה שנתיים ימים, ומתיירא היה שמא יפלו עיניו של הלך זר על אמתחתו, משום כך, פנה לבעלת הבית מלון, וביקש חוט תפירה לתפור את אמתחתו לבגדו, ובכך ייקל עליו לשמור עליה מפני עינא בישא. מיד עם אור שחר, מחמת זמנו שדחק בו להגיע לביתו, כשהנץ החמה נעמד המלמד תחת עץ במעבי היער אשר על הדרך, להתפלל לפני קונו תפילת שחרית, לפתע בעת עמדו בתפילתו שמע קול שקשוק מרכבת, ומיד אחר כך נעצרה על ידו מרכבה.
המשך יבוא בס"ד
לוקט מהספר "עמודא דנהורא"


חוד הפרשה


א. מה הפירוש "ותלה"?  נגמרה.  לשון עייפות.  נתרוששה.  התייבשה.
ב. "כל הנפש הבאה ליעקב", מדוע נאמר "הנפש" לשון יחיד?  שהיו עובדים לקל אחד.  שהיו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד.  ב' התשובות נכונות.  ב' התשובות אינם נכונות.


שינון הלכה


שער האכזריות
א. באיזה מקומות צריך לנהוג באכזריות?
ב. במה זכה החסיד שנתן לעבדו לאכול לפני שהוא עצמו אכל?

לוח הדף היומי

שבת

ו' טבת

שמות

שנח-שע

קיז-קכב

ראשון

ז' טבת

שמות

שעא-שצו

קיז-קכב

שני

ח' טבת

וארא

א - ה

א - יד

שלישי

ט' טבת

וארא

ה - ח

טו - כב

רביעי

י' טבת

וארא

ט - יב

כז - לח

חמישי

י"א טבת

וארא

יג - טז

לט - מג

שישי

י"ב טבת

וארא

יז - כ

מד - נח

שבת

י"ג טבת

וארא

כא - כה

נט - עא





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael