אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
וישלח

קולמוס העורך


הלב ממאן להאמין שהלכה מאתנו הרבנית הצדקנית שכל ימיה דאגה לצרכי הכלל ולכל יחיד ככל שיכלה, משנות הילדות דאגה לנצרכים. בחום ובקור, כך גם לאחר נישואיה בעזרתה לבעלה כ"ק אדמו"ר זצוק"ל בהרבצת תורה, כשעל שכמה נושאת את עול הפרנסה, וכן בעזרתה להפצת תורת הסוד.
כל ימיה דאגה לבית המדרש, לתלמידי החכמים ולבני הישיבה, לעצמה לא ביקשה כי אם כדי מחייתה, לא התלוננה על צרכי הגשמיות ותמיד חיפשה איך לדאוג לנישואי בחור או להשגת תפילין לנצרך ולהדריך תועים בינה.
רושם עז השאירה על מי שהכירה בעבודת התפילה, אשת חיל שהקריבה את עצמה לדברים שבקדושה, שכל אלו הם ימליצו בעדה, ונזכה כולנו לתחיית המתים במהרה.


נתיב הדרש


חינוך בני ישראל בדרך ישראל סבא
הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זצוק"ל ביאר בספרו "עטרת שלמה" את הדו שיח שהתקיים בין יעקב ועשו בנימה אקטואלית. אמר עשו ליעקב "נסעה ונלכה ואלכה לנגדך", כלומר, אף שהולך אני בדרך שהיא "לנגדך" - בניגוד להשקפותיך, מכל מקום עוד יש כר נרחב לשיתוף פעולה בינינו בדברים שאתה זקוק להם לצרכי הקיום בעולם הזה, כגון "ללמד את בני יהודה כתב ולשון עמים בכדי שיהיו משכילים בחכמות חיצוניות ויוכלו לעמוד בחצרי מלכים ובטירותם". שְׁלַח, איפוא, את בניך לבתי ספר שלנו ללמוד ביחד עם בני עשו את הידיעות הנחוצות להם, "ואלכה לנגדך" - וזה לא יעכבם מלהישאר בדרך התורה המנוגדת לשיטתו של עשו "ויוכלו להיות יהודים תמימים שומרי תורה אף שיהיו מלומדים באוניברסיטאות". ככה דיבר עשו בהעמדת פנים, כאילו לטובה מתכוון (אלא רש"י הקדוש בא ומפענח לנו צפונותיו: "לנגדך" - בשוה לך. עשו אינו מתכון שישארו מנוגדים לשיטתו. כי אם להיפך, שיחמיצו וישתוו עמו בהשקפה אחת).
אבל יעקב שירד לסוף דעתו השיב מיד: לא! "אדוני יודע כי הילדים רכים", אם אשלח אותם מלפני חושש אני לשריפת נשמתם, אולי אם ידפקום יום אחד "ומתו כל הצאן", ויהיו חס וחלילה בבחינת רשעים הנקראים בחייהם מתים. אלא מוטב "יעבור נא אדוני לפני עבדו", למד אתה, עשו, חכמות חיצוניות ותתקדם בעזרתם על במתי ההצלחה, "ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר אתי ולרגל הילדים", אני מוותר על ההתקדמות ומעדיף להישאר איטי ולחנך הילדים ברוח ישראל סבא, "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", עד ביאת המשיח.
ועדיין לא הרפה עשו, אמר: "אציגה נא עמך מן העם אשר אתי", אם חושש אתה לשלוח את ילדיך לבתי ספר שלנו, פן יתרועעו עם בני עשו וילמדו ממעשיהם, מוטב אשלח אליך מורים, שילמדו ויורו את החכמות החיצוניות בין כתלי הישיבות שלך, ויהיו מושלמים בכל חכמה ומדע, למצוא חן בעיני כל רואיהם. אמר לו יעקב: "למה זה אמצא חן בעיני אדוני", למה לנו למצוא חן בעיני הגויים, הלא כל ישעי וחפצי לחנך את הילדים לעובדי השם ועושי רצונו, ותו לא מידי. לוקט מהספר "מרביצי תורה מעולם החסידות"


בשבילי הפרשה


הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו (לב, יב).
יש ליישב כפל הלשון "מיד אחי מיד עשו" ועיין רש"י. ויש לומר דיעקב ראה שב' מצבים לא טובים ישנם לגבי עשו, דאם עשו גוזר עליו גזירות להעבירו בחזקה בעל כורחו מדת תורתינו הקדושה. הנה אין כוח ליעקב לעמוד נגדו לסבול הגזירות ושמדיות של עשו, וכן להיפך אם עשו ירצה לקרב את עצמו אל יעקב ולחיות עמו בטוב כשני אחים אהובים, הנה גם זה לא טוב הוא כנאמר בכתוב (תהלים קו, לה) "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם", כנראה בחוש בעתים הללו דההתקרבות אל האומות ואהבתם לנו גורם גם כן יציאת הדת הנ"ל.
ולזה התפלל יעקב על ב' הענינים ואמר "הצילני נא מיד אחי מיד עשו". פירושו הן שלא יהיה עשו מקורב עמי כאח, הן שלא יהיה נגדי כעשו לגזור עלי גזירות, כי שני הענינים הללו ח"ו גורמים יציאה מדת תורתינו הקדושה. זהב שבא - מהרש"ג

כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים (לב, יב).
תפקידו של האב בבית הוא רוחניות, לחנך את הבנים ללמדם תורה ויראת שמים ואילו תפקידה של האם הוא גשמיות להלבישם ולהנעילם. להאכילם ולהשקותם וכו'. וזה שאמר יעקב "ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים" - עשו יכני מכה כזו שתתגבר בביתי השפעת האם על הבנים, כלומר הגשמיות על הרוחניות, ומזה מתיירא אנכי מאוד.
ועל פי זה אפשר לומר מה שקונן הנביא "יתומים היינו ואין אב" (איכה ה, ג) שנתייתמנו רק מבחינת האב - רוחניות, שאין אנו שמים לב לרוחניות, ומבחינת האם - גשמיות, אין אנו יתומים, בזה כל מעינינו, בעו"ה. אמרי חיים

ויפול על צואריו וישקהו ויבכו (לג, ד). אומר רש"י: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב. מעשה ברבי מרדכי בעל "מר דרור" מרבני הונגריה, שהלך עם רבי שמואל מקאמאד ברחובה של אינטרדם. קמו עליהם ערלים מתושבי המקום וזרקו אבנים לעברו של רבי מרדכי, בעוד שאת רבי שמואל הניחו לנפשו. כשעברו כברת דרך הבחין רבי מרדכי ברבי שמואל שהוא בוכה תמרורים. שאלו על כך.
ענה רבי שמואל: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, ואם הערלים בחרו בו ולא בי, הרי זה סימן כי שם ישראל חקוק על פניו ולא על פני... בטח חטאתי... ממעינות הנצח

ויותר יעקב לבדו (לב, כה).
אומר רש"י: שכח פכים קטנים וחזר עליהם.
מובא בשם האר"י ז"ל: יעקב שכח פכים קטנים וחזר עליהם, שיש לדעת שכל דבר שנתנו לאדם מן השמים יש לו איזה שייכות להם, ולכן יש להיזהר לא לקלקל ולאבד את הדבר.
ולפי זה יש להיזהר במעלות ובתכונות הטובות של כל אחד שלא לקלקלם ולאבדם ח"ו. חידושי הרי"מ


דרך הלכה


הלכות חנוכה
דינים לשבת חנוכה
א. דנו הפוסקים לגבי מה ששמים מים בכוסיות השמן בהדלקה בערב שבת, שהרי כשיכלה האש את השמן היא תכבה מחמת המים, אולם כשמניח את המים מערב שבת זה גרמא של מכבה שמחמתו האש מתכבה בשבת. והמגן אברהם (הלכות שבת סי' רס"ה) כתב שמותר לעשות כן כיון שהוא לא מתכוון כשמכניס את המים כדי שיכבו את האש אלא כדי להגביה את השמן, ולכן בערב שבת מותר, כיון שלא גוזרים שמא יבוא לעשות כן בשבת. וכן פסק שם השולחן ערוך. אבל הרמ"א כתב שאף אם מתכוון לכבות מותר כיון שזה גרם כיבוי, ואף שבסימן של"ד מבואר שגרם כיבוי מותר רק במקום הפסד, מסביר הביאור הלכה שכאן כיון שזה בערב שבת מותר לגמרי.
ועל פי זה נוהגים בחנוכה לשים מים בכוסית בערב שבת ואין איסור של גרם כיבוי, כיון שעושה כן מערב שבת.
ב. מי שמדליק נרות בפתח ביתו וכן בחלון, צריך להיזהר שלא לפתוח את הדלת כשמנשבת רוח בחוץ, ואף אם לא מנשבת רוח, כתב המשנה ברורה (בסי' רע"ז) שאסור לפתוח את הדלת כי בזה שפותח מכניס רוח מבחוץ, וכתב שבשעת הדחק אפשר להקל כשלא מנשבת רוח בחוץ ורק אם פותח לאט ולא בחוזק.
ג. כשנרות דולקים בבית והחלון פתוח מותר לסגור את החלון, וכתב המשנה ברורה שאין לחשוש שכשהחלון פתוח הרוח מבעירה את הנרות יותר וכשסוגר את הדלת גורם לעצור את הרוח וזה גרם כיבוי, כיון שהוא גורם לעצור את הרוח שהיא היתה מבעירה את הנרות וזה לא ממש גרם כיבוי אלא הסרת המונע.


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי דוב בער "המגיד" ממעזריטש זצוק"ל רבינו נולד בשנת תס"ד בעיר לוקאטש לאביו רבי אברהם מגזע היחס ממשפחת אפרתים. לאחר נישואיו שימש כמלמד דרדקי, כשיצא בעולם שמעו של רבינו הבעש"ט הק' נסע אליו לבקש מזור ותרופה למכאוביו ויסוריו, ועל ידי זה נתגלגל הדבר שנתקשר אליו וקיבל הימנו כל מעיינות החכמה ולאחר פטירת רבו הבעש"ט הק' ישב על כסאו ושפט את ישראל, כיהן כמגיד מישרים בראוונא ובמעזריטש, ובערוב ימיו לרגל מחלת הדבר שפרצה בסביבות מעזריטש עבר להאניפולי ובה נסתלק לשמי רום בי"ט לחודש כסליו תקל"ג ושם מנו"כ.
אחד מגאוני הדור שנתעוררה עליו פולמוס ומחלוקת על ידי גדולי ארץ התנצל לפני המגיד הגדול ממעזריטש ושאלו לדרוש את אלוקים על מה ולמה ארע לו כזאת. ולבש הרב המגיד את בתי עיניו והביט עליו, וגילה לו אשר בימי עלומיו ביושבו בשבת תחכמוני היה לו חבר אחד ושניהם היו מפורסמים לעילויים גדולים והתעלו בתורה ועבודה, לישיבתם היו מגיעים מפעם לפעם מגידים שהיו אומרים דברי התעוררות ומוסר לפני התלמידים, ברם היה נהוג שלפני שנשאו מדברותם היו מתפלפלים עם התלמידים בסוגיות עמוקות שעסקו בהם בכדי להראות כוחם בתורה ויתקבלו דבריהם, ואתה וחברך בהיותכם עילויים הייתם מתפלפלים עם המגידים ולרוב הייתם מפריכים את פלפולם, פעם נקלע לישיבה מגיד אחד שהיה גאון אמיתי ולמדן מופלג ואמר לפני התלמידים פלפול עמוק מאוד וכדרככם ניסיתם להפריך את דבריו אך לא עלה הדבר בידכם, וכאשר ראיתם שאינכם יכולים להפריך את דבריו, כתבתם את דבריו בקונטרס השיעורים של הריש מתיבתא, ואז באתם ואמרתם בפני התלמידים, הן אמת השיעור עמוק מני ים הוא ומבוסס על יסודות איתנים אך מתהדר הוא בתורתם של אחרים, שכן הפלפול גנוב הוא מקונטרס שיעורי ראש הישיבה, וחלשה דעתו של המגיד וניגש לשאול את ראש הישיבה האם נכון הדבר שאמר פעם פלפול זה? והשיבו ראש הישיבה שאינו זוכר את כל מה שאמר מימיו, ואף שהראש ישיבה לא התכוון לכלום אך מנימת דבריו נשמע כאילו אכן אמר את הפלפול הזה ויצא המגיד בבושת פנים, וחבריך שהיה עמך בדבר הזה לא האריך ימים ונסתלק מן העולם בדמי ימיו, ואתה שזכות אבות עמדו לך ניצלת מגזירת מיתה אך זאת נגזר עליך שיקומו בעלי פלוגתא לחלוק עמך.
לוקט מהספר "מאמר מרדכי"


מסילות הזוהר


חכמתו של יעקב בזה שהכניע את רוחו לפני עשו וישלח יעקב מלאכים: אמר רבי אבא, וכי למה נתעורר יעקב לשלוח מלאכים אל עשו, הלא מוטב היה לשתוק ממנו. ומשיב אלא אמר יעקב, יודע אני שעשו חרד על כבוד האב, ולא הרגיזו לעולם, ויודע אני, הואיל ואבי חי איני מפחד ממנו, לכן עתה, כל עוד שאבי חי, אני רוצה להתרצות עמו, מיד הזדרז,
"וישלח יעקב מלאכים לפניו"
. וישלח יעקב מלאכים: ר"ש פתח ואמר, "טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם". מקרא זה על היצר הרע נאמר, משום שהוא מקטרג תמיד על בני אדם. והיצר הרע מגביה לבו ורצונו של אדם בגאוה, והאדם הולך אחריו מסלסל בשערו ובראשו, עד שיצר הרע מתגאה עליו ומושך אותו לגיהנום.
אבל טוב נקלה: היינו מי שאינו הולך אחר היצר הרע, ואינו מתגאה כלל, ומשפיל רוחו ולבו ורצונו אל הקב"ה, ואז היצר הרע מתהפך להיות עבד לו, שאינו יכול לשלוט עליו, ולהיפך, אותו האדם שולט עליו, כמו שאתה אומר, "ואתה תמשול בו".
ממתכבד: פירושו כמו שאמרנו, שהוא מכבד את עצמו, מסלסל בשערו, ומתגאה ברוחו, והוא "חסר לחם", שפירושו, חסר אמונה, כמש"א "לחם אלקיו הוא מקריב" וגו'. "לחם אלקיהם הם מקריבים" וגו'. שלחם פירושו השכינה, אף כאן חסר לחם פירושו חסר אמונה, שהיא השכינה.
דבר אחר "טוב נקלה": זה יעקב, שהשפיל את רוחו לפני עשו, כדי שלאחר כך יהיה עשו עבד לו, וישלוט עליו, ויתקיים בו "יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים" וגו'. ועתה עוד לא היה זמנו כלל שיעקב ישלוט עליו, ומשום שיעקב הניח אותו אל אחרית הימים על כן היה עתה נקלה, ולאחר כך, באחרית הימים, אותו שהיה "מתכבד", יהיה אז "עבד לו", אותו שיהיה אז "חסר לחם", דהיינו עשו, יהיה עבד לאותו שנתנו לו, "רוב דגן ותירוש", דהיינו יעקב.
ת"ח על דא בגין וכו': בוא וראה, על כן, משום שידע יעקב, שהוא צריך לו עתה, הפך לפניו לנקלה, ויותר חכמה וערמה עשה בזה, מכל מה שעשה מעולם נגד עשו, ואלו הרגיש עשו בחכמה זו, היה הורג את עצמו שלא יבוא לזה. אבל יעקב עשה את הכל בחכמה. ועליו אמרה חנה, "ה' יחתו מריביו" וגו', "ויתן עוז למלכו".
ויצו אותם וגו' עבדך יעקב וגו': מיד פתח יעקב, להתהפך לפניו לעבד, כדי שעשו לא יסתכל בברכות שברכו אביו, כי יעקב הניח אותם לאחרית הימים, כמו שאמרנו. פירוש הסולם פרשת וישלח סעיפים טו - כא


מעשה שהיה


ישרות ויראת שמים
אל בעל ה"ברוך טעם", רבי ברוך פרנקל זצ"ל, נכנס פעם צורב אחד והשמיע לו דבר תורה וחידוש שחידש, אבל כבר בתוך הדברים התערב רבי ברוך ואמר לו כי ממה שנאמר בחידושי הרשב"א משמע להדיא שהחידוש אין לו בסיס.
כששמע זאת הצורב, לא התעצל והביא את ספר הרשב"א, ומכיוון שרבי ברוך כבר היה לעת זקנתו וראייתו כבדה עליו עד שלא יכל לעיין ולראות בעצמו את הכתוב בספר, עמד הצורב והקריא מתוכו, אלא שעשה תחבולה ושינה את הלשון כדי שישתמע שדברי הרשב"א תואמים לחידוש שלו.
רבי ברוך לא העלה על דעתו אפשרות כזאת, שמתוך תאוות הנצחון יעיז הצורב לשנות מדברי הרשב"א, אלא האמין למה שאמר וחלשה עליו דעתו מאוד, עד שנפל למשכב, ובני ביתו היו מודאגים מאוד ממצבו, ואזי קראו לבנו רבי יהושע העשיל זצ"ל שידובב את אביו כדי לעמוד על סיבת חולשת דעתו. כשהגיע רבי יהושע העשיל ושאל לאביו לסיבת חולשתו, שח לו רבי ברוך את כל הנעשה וסיים באומרו: אינני יכול להירגע, שכן קבלה בידי, שהלומד תורה לשמה אינו שוכח דבר מתלמודו, ועד היום באמת לא שכחתי מאומה, אבל עכשיו ששכחתי מדברי הרשב"א, הרי מראים לי מן השמים שלא למדתי תורה לשמה.
החליט רבי יהושע העשיל לבדוק בעצמו את הדבר, לקח את ספר הרשב"א, עיין בפנים ונוכח לראות שאין הדברים כפי שאמר הצורב, אלא הצדק עם אביו, בעל ה"ברוך טעם".
מיד חזר אל אביו ובישר לו כי האמת לצדו, שכן ברשב"א כתוב כדבריו, ושמח על כך רבי ברוך שמחה גדולה.
ראש ישיבת חברון, הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, התבטא פעם על עובדה זו ואמר: בא וראה כמה גדול היה בעל ה"ברוך טעם" זצ"ל: הלא הוא ידע שהוא כבור סוד שאינו מאבד טיפה, אם כן, כמה ישרות וכמה יראת שמים גילה כאשר לא חשד בכלל באותו צורב ששינה בלשונו של הרשב"א, אלא תלה הכל בעצמו, שכאילו התחיל לשכוח!...
לוקט מ"שאל אביך ויגדך"


חוד הפרשה


א.כמה ילדים נולדו לרחל יחד עם בנימין?  אחד.  שתיים.  שלוש.  רק הוא בלבדו.
ב.מי זה "מגדיאל"?  פרס.  מדי.  רומי.  מצרים.


שינון הלכה


א.מדוע מידת היראה קודמת למידת האהבה?
ב.אם אדם רוצה לבחור חבר איך ידע את מי לבחור?

לוח הדף היומי

שבת

י"ד כסלו

שמות

פב - צה

כט - לג

ראשון

ט"ו כסלו

שמות

צו - קט

לג - לו

שני

ט"ז כסלו

שמות

קי - קכה

לו - מ

שלישי

י"ז כסלו

שמות

קכו-קלט

מא - מד

רביעי

י"ח כסלו

שמות

קמ-קנו

מה - מט

חמישי

י"ט כסלו

שמות

קנז-קע

מט - נג

שישי

כ' כסלו

שמות

קעא-קפב

נג - נז

שבת

כ"א כסלו

שמות

קפג-קצז

נז - ס





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael