אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
ויצא

קולמוס העורך


הנה חלפה עוד שנה ושוב אנו עומדים ביומא דהילולא של רבינו מרן הרש"ב זצוק"ל. עשרים ואחת שנה חלפו מאז, אבל השראתו חופפת על המסתופפים בצלו עד היום הזה. דאגתו לכל תלמיד בגשמיות וברוחניות מחממת את הלב עד הלום. לחיות במחיצת צדיק הדבוק בקונו בכל מעשיו ותהלוכותיו עושה רושם עז בלב כך שאף על פי שנתעלה הצדיק לישיבה של מעלה, הדבוקים בו בחיי חיותו ממשיכים להתעלות בכוחו.
אמרו חכמינו ז"ל "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" כמו שדאג לכל אחד ואחד מתלמידיו הדבקים בו, כך עומד ויעמוד לפעול בדבקים בתורת ה' בדרך שהנחיל לנו, ולכל כלל ישראל. ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנזכה לראותו בקרוב ממש בבוא משיח צדקנו, אמן.
שבת שלום


נתיב הדרש


קדושת המקום משפיעה על האדם
על הפסוק בפרשתנו "ויצא יעקב מבאר שבע", כתב ברש"י: לא היה צריך לכתוב אלא "וילך חרנה" ולמה הזכיר יציאתו, אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. יש לבאר על פי מה שפירשנו בפרשת "לך לך" על מה שאמר הקב"ה לאברם "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך ולזרעך אתננה עד עולם", דהכוונה בזה היתה דהאבות הקדושים במקום מדרך כף רגלם, וקל וחומר במקום שגרו בו תקופה, טיהרו את האויר באותו מקום והניחו שם רושם קדושה באופן שאף שכבר יצאו מאותו מקום בכל זאת נשאר שם רושם קדושה ממעשים טובים שלהם, ובבוא שמה אחר כך איזה צדיק אחר היה יכול להרגיש את הקדושה שהניחו שם והיה לו אחר כך יותר קל לעבוד שם את השי"ת ולהיות נזהר מן החטא.
ויש ראיה לזה גם מפשטות הכתוב בפרשה זו, דכששכב יעקב על המקום שנעקד שם יצחק אביו היה לו שם מראה הנבואה וכאשר הקיץ משנתו אמר "אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי", כלומר דיעקב הרגיש דהמקום גורם מה שהיה לו כאן מראה הנבואה, והיינו משום דעל אותו מקום מסר יצחק אביו נפשו לפני השי"ת וקנה אותו מקום קדושה, והרגיש יעקב אז כי מה שבא אליו מראה הנבואה באותו מקום הוא מחמת קדושת המקום מחמת המצוה והמסירות נפש של יצחק אביו באותו מקום, וזה אמר יעקב אחר כך "אכן יש ד' במקום הזה" וגו', כלומר המקום הזה גורם, וכן אחר כך אמר "מה נורא המקום הזה" וגו'.
וזהו שפירשו המפרשים "יציאת צדיק מן המקום עושה רושם" כלומר אף על פי שהצדיק יצא מן המקום, בכל זאת "עושה רושם" - נשאר שם רשומו ממעשיו הטובים שעשה שם. זהב שבא - מהרש"ג


בשבילי הפרשה


וישם מראשותיו (כח, יא).
פירש רש"י: "מפני חיות רעות". ונראה לומר דלכן פחד יעקב מפני חיות רעות כיון שהשביע את עשו על מכירת הבכורה כמו שאמר "השבעה לי וישבע לו". והנה עשו היה מתחרט על המכירה וביקש להרוג את יעקב, ונמצא מאחר שביטל את המכירה עבר על שבועתו ואמרו חכמינו ז"ל (בש"ס שבועות) שכשמשביעים אומרים עליהם "הפרדו נא מעל האנשים הרשעים", כי שניהם הנשבע והמשביע עשו עבירה, והנה אמרו חכמינו ז"ל (בפ"א) "חיה רעה באה על שבועת שוא" ולכן פחד יעקב מאחר שעשו עבר על השבועה כי יענש הוא בחיה רעה לכן שם אבן מראשותיו. כתב סופר

והנה ה' נצב עליו (כח, יג).
פירש רש"י "לשמרו". וקשה מנין לנו זאת. ויש לומר דרש"י ז"ל פירש על הפסוק "עולים ויורדים" - עולים תחלה ואחר כך יורדים כו' מלאכים שליווהו בארץ ישראל עלו וכו'. וקשה למה באמת עלו מתחילה ואחר כך ירדו מלאכים אחרים הרי בין לבין היה יעקב אבינו ע"ה בלא שמירה, לכך פירש רש"י שה' נצב עליו לשמרו ביני לביני. חנוכת התורה

אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי (כח, טז).
ויש לדקדק דמה לו לסיים "ואנכי לא ידעתי". ויש לומר דהנה מובא בגמרא דכל החלומות הולכים אחר הרהור לבו דמה שמהרהר ביום בא לו בחלום בלילה, שמימיו לא חלם אדם פיל שעבר בתוך חור של מחט, לפי שלא הרהר בזה מעולם כיון שדבר זה אינו מצוי מעולם. והנה מובא במדרש "אכן יש ה' במקום הזה" רצה לומר בודאי בלי ספק. ושמא תאמר שזהו רק חלום והרהורי הלב של היום, לכך מסיים "ואנכי לא ידעתי" היינו שמעולם לא ידעתי שיש ה' במקום הזה. על כן לא יכול להיות שהחלום הוא בגלל הרהורי היום שהרי לא ידעתי מזה כלום ביום, שהיה לי להרהר אחריו, אלא בודאי יש ה' במקום הזה. חנוכת התורה

ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא (כט, יב).
פירש רש"י "אחיו - ברמאות". נראה לי לפרש שאמר "בן רבקה הוא", כי מי שחשוד בעיני העם לרמאי לאדם כזה קשה לרמאות כי כולם נשמרים ממנו אבל מי שמוחזק בעיני העם מעצמו או מאבותיו שכשרים הם אדם כזה יוכל לרמאות אנשים לכן לבן שהיה מוחזק לרמאי לא יכול לרמאות כל כך כמו יעקב שמוחזק לכשר.
וזהו "כי אחי אביה הוא" - היינו כי אחיו ברמאות. "וכי בן רבקה" - שיש לו יתר שאת לרמאות "כי בן רבקה הוא". כתב סופר

ויקרא לאחיו לאכל לחם וגו' וילך וישב לבן למקומו (לא, נד - לב, א).
כאשר מתיישב יעקב עם אחיו והחבריא הק' שלו לאכל לחם, (פירט א טיש), מיד "וילך וישב לבן למקומו", כי מה לו ללבן אצל שולחנו של יעקב. אמרי חיים - ויז'ניץ


דרך הלכה


דיני קידוש
א. כתב ה"מגן אברהם" (סי' רע"א) שמה שאומרים "ויכולו" בתפילה יוצאים בזה ידי חובת קידוש הלילה מהתורה, ומה שמקדשים על הכוס זהו מדרבנן, אבל ה"ביאור הלכה" כתב (שם) שלא כולם מכוונים לצאת ידי חובה ב"ויכולו" שבתפילה, וגם יש דיעות שצריך להזכיר יציאת מצרים בקידוש, ובתפילה לא מזכירים יציאת מצרים, וגם יש דיעות שצריך שהקידוש יהיה על כוס, ולכן כתב ה"ביאור הלכה" שיכוון לצאת בקידוש שאומר על הכוס, ולא על הקידוש שאומר בתפילה.
ב. נשים חיבות בקידוש, אף שקידוש הוא מצוות עשה שהזמן גרמא מכל מקום לומדים מהפסוקים "זכור" ו"שמור" שכל מי שיש לו חיוב בשמירה יש לו חיוב גם בזכירה, ולכן נשים שמחויבות בשמירת שבת מחויבות גם בזכירת שבת.
ג. כתב השולחן ערוך (סימן רע"א) שכוס של קידוש צריך שלא תהיה פגומה, דהיינו שלא שתו ממנה לפני הקידוש, דאם שתו מזה נחשבת כפגומה.
ד. בשו"ת "אגרות משה" כתב שאי אפשר לעשות קידוש על כוס נייר חד פעמית כיון שכוס של קידוש צריכה להיות נאה, וכוס נייר אין עליה חשיבות, ולכן היא לא ראויה לקידוש. ובשו"ת "ציץ אליעזר" כתב שאפשר לקדש על כוס נייר חד פעמית.
ה. צריך לשתות כוס קידוש מלא לוגמיו בתוך זמן כדי אכילת פרס. ונחלקו הפוסקים אם צריך דווקא המקדש לשתות שיעור זה או שמועיל שאחד מהמסובין ישתה, ולכתחילה וודאי שישתה המקדש. וכן יש ראשונים שסברו שמועיל שכל אחד מהמסובין ישתה קצת ויחד מצטרף שתיית כולם לרביעית, אבל כתב ה"משנה ברורה" שלכתחילה ישתה המקדש רביעית.


אורחות צדיקים


כ"ק מרן אדמו"ר רבי שלמה בנימין הלוי אשלג זצוק"ל סיפר אחד התלמידים על אהבת האמת שהיתה לרבינו: לאחר שסיימתי את שנות לימודי בישיבה של רבינו, היו לי מספר טענות על דרכי הלימוד וכו' בישיבה. רציתי לומר את הדברים לרבינו, אך חששתי לאמרם בפניו. רבינו הסכים לקבלם בכתב, וכך לאחר כמה שבועות הבאתי לו בכתב מספר דפים, בהם כתבתי את כל מה שהיה בלבי, הרבי קיבל ממני ברצון את הדפים, ולא שינה מאז יחסו אלי כלל!
על התנהגותו הפשטנית סיפר כ"ק אדמו"ר שליט"א: "זכורני בילדותי הגיעה אשה לביתנו וביקשה להכנס לרבי. ואכן היא נכנסה והגישה לרבי פיתקא בו כתבה שבעלה חולה אנוש ממש, ומבקשת היא ברחמים, שהרבי יעתיר עליו לרפואתו. הרבי לקח את הפיתקא והביט בו, והחל לדבר על ענינים שונים ומשונים, כגון: במה הוא עובד? וכו' וכו' ותוך כדי דיבור, גלגל הרבי את הפיתקא כקיסם ועשה עצמו כמנקה בין שיניו. האשה היתה מאוד היסטרית, בכתה ובקשה שוב מן הרבי שיברך את בעלה, אך הרבי הגיב בקור רוח ואמר: השי"ת יעזור שהוא יהיה בריא וחזק כמו צעיר. ושוב דיבר על הא ועל דא. ותוך כדי דיבורו שיחק עם הפיתקא ותלש מפה ומשם פיסות קטנות שנרטבו. האשה ראתה שהרבי לא כל כך מודאג, יצאה את חדרו של הרבי, ופנתה לרבנית תליט"א בבכיות, "מה אעשה? בעלי חולה אנוש והרבי מתייחס בזלזול". אמרה לה הרבנית: "הרי הרבי בירך ברפואה שלמה, והשי"ת יעזור שאכן יבריא". כך במשך דקות ארוכות, עד שהרבנית הרגיעה אותה. כשיצא הרבי מחדרו, ניגש אחד הבחורים, שהסתקרן לדעת מה כתוב ב"קויטל". נכנס לחדרו של הרבי ומצא את הקויטל במאפרה, מגולגל ומקומט. אך כשפתח ראה שכתובים בו רק את שמו של החולה, וכל שאר המחלות והבעיות שהיו אף הם כתובים, תלש הרבי בעת דיבורו, ואכן, אדם זה הבריא כליל, וחי עוד יותר משלושים שנה מאז אותו "ניקוי שיניים", עד למעלה מגיל תשעים. רבינו נסתלק בז' כסלו יום היארצייט של אמו ע"ה כששפתותיו מדובבות את המילים "טעם גן עדן" "גן עדן".
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל


מסילות הזוהר


מדוע הלך יעקב לארץ בני קדם
ת"ח בזמנא וכו': בוא וראה, בזמן שהיו ישראל בארץ הקדושה, היו מושכים ברכות ממעלה למטה, וכשיצאו ישראל מארץ הקדושה, באו תחת רשות אחר, ונמנעו הברכות מן העולם.
ת"ח, יעקב וכו': בוא וראה, יעקב היה תחת רשות הקדושה - בארץ ישראל, כיון שיצא מן הארץ, בא ברשות אחר, שאינו קדוש.
ועד לא עאל וכו': ומטרם שבא תחת רשות אחר, נגלה עליו הקב"ה בחלום, וראה כל מה שראה, והלכו עמו מלאכים הקדושים, עד שישב על הבאר, וכיון שישב על הבאר, עלו המים לקראתו, וכן היה אצל משה, כי משם נזדמנה לו אשתו, סוד הדבר של עלית המים, הוא, הבאר, אינה עולה, אלא בעת שרואה את הקשר שלה, דהיינו בן זוג, להתחבר עמו.
פירוש: הבאר רומזת על הנוקבא דז"א, ומשה וכן יעקב היו מרכבה לז"א, וע"כ עלו המים לקראתם, כמו נוקבא לקראת בן זוגה.
ואמר רבי אבא וכו': ואר"א, כל אלו המקראות סותרים זה את זה. בתחילה כתוב, "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה", ולבן בחרן היה יושב. ואם כן, למה נסע משם, שכתוב "וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם". ומאין לנו, שמושבו של לבן בחרן היה, כי כתוב, "ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו ויאמר הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו ידענו". ומשמע שמושבו של לבן היה בחרן, וא"כ למה הלך ארצה בני קדם.
אלא יעקב אמר וכו': אלא יעקב אמר אני רוצה להתחבר עם השכינה, שהיא סוד הבאר, משום שאני רוצה לישא אשה. אבי, כשעמד לישא אשה, ושלח את העבד, מצא העבד מעין המים, ואז נזדמנה אשה לאבי, והרי במקום הזה - בחרן, לא מצאתי, לא מעין, לא בור, לא מים, ומיד, "וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם", ושם נזדמן לו הבאר, ונזדמן לו אשה, כמו שאמרנו.
רבי אלעזר אמר וכו': רא"א, חרן, שם היה יעקב ודאי, כי הוא ארץ הקדם, ובאר זו בשדה של חרן היתה, ואם אינו כן, למה כתוב "ותרץ ותגד לאביה", אלא, משום שהיה סמוך לעיר.
ואמר רבי אלעזר וכו': ואר"א, יעקב, שאשה נזדמנה לו על הבאר, למה לא נזדמנה לו לאה, הרי היא העמידה ליעקב כל אלו השבטים, ומשיב, אלא, לאה, לא רצה הקב"ה לזווג אותה עם יעקב בגלוי, שכתוב, "ויהי בבוקר והנה היא לאה", אבל מקודם לכן לא נגלה דבר, שזה היה רצון הקב"ה.
ותו, בגין לאמשכא עינא ולבא וכו': ועוד, משום זה, לא נגלה לאה אלא רחל, כדי להמשיך עינו ולבו של יעקב ביפיה של רחל, ויקבע דירתו שם, ובשבילה נזדווגה לו גם לאה והעמידה כל אלו השבטים. ושואל, במה ידע יעקב מי היא רחל, הלא לא הכירה, ומשיב, אלא שהרועים אמרו לו, שכתוב, "והנה רחל בתו באה עם הצאן".
פירוש הסולם פרשת ויצא סעיפים קכ"א - קכ"ז


מעשה שהיה


מה האמת
סיפר הגה"צ רבי שלום שבדרון זצוק"ל: בהיותי בחור צעיר לימים, נדברתי עם ידידי ורעי רבי אברהם רוט זצ"ל, כי היות ובחברת "תנובה" מחללים את השבת, הרי שאם אנו אוכלים מתוצרתה - נמצינו מסייעים למחללי שבת, ועל כן החלטנו שנחמיר על עצמו ומכאן ולהבא נתנזר מתוצרת זו.
כך, איפוא, קיבלנו על עצמנו, אבל כבר באותו ערב, כשחזרתי מהישיבה לביתי, מצאתי את עצמי עומד במבחן לא קל בענין זה. היה זה כשאמי ע"ה הכינה לי ארוחת ערב כמו בכל לילה, אלא שתמיד רגיל הייתי להסתפק בלחם ובכוס קפה, וזאת מחמת העניות הגדולה ששררה אז, ודוקא באותו לילה אני רואה שעל השולחן יש גם חצי כוס לבן מתוצרת "תנובה", ובאותם ימים בירושלים - ארוחת ערב כזו נחשבה ממש ליום טוב.
אבל מיד גמרתי אומר: לא אשתה את הלבן, שהרי רק לפני מספר שעות קיבלנו על עצמנו שלא נאכל מתוצרת חברה זו!
ברם, הבעל דבר גם הוא לא שוקט על שמריו והוא לוחש לי:
איך יתכן שלא תשתה את הלבן, הרי אמך מורתך הכינה לך אותו ומדובר במצוות כיבוד אם, ואיזה מקום יש לחומרא כנגד כיבוד אם?
דברים של טעם - אמרתי לעצמי, יש צדק בטענה, וכבר הושטתי ידי לקחת את הכפית לידי, אבל מיד חזרתי לדיעה הראשונה: הלא קיבלתי על עצמי לא לאכול מתוצרת "תנובה"! מיד הנחתי את הכפית בהחלטה נחושה: בשום אופן אני לא מכניס זאת לפה!
מתחכם לו הבעל דבר עלי ומופיע בטענה רגשית יותר: הרי אמך אלמנה, ואיך ימלאך לבך לצער אלמנה? ואז אני שוב לוקח את הכפית לידי, אלא ששוב אני נרתע: הלא קיבלתי על עצמי שלא אקריב את הלבן לפי, ואסור לסגת מקבלה מוחלטת כזאת.
ושוב חזר כל הענין על עצמו, כשהבעל דבר שולף טענה יותר משכנעת: איך תוכל שלא לשתות את הלבן, הרי לא יהיה לך כוח ללמוד! שוב נטלתי את הכפית לידי ושוב התעורר היצר הטוב להוכיחני: זכור, קיבלת על עצמך! בסופו של דבר השארתי את הלבן ושכבתי לישון.
למחרת כשפגשתי את רבי אברהם רוט וסיפרתי לו את כל הסיפור, סיימתי באמרי לו: אם תשאל אותי מנין ידעתי שאלו טענות הבעל דבר, שהרי היו לו באמת טענות צודקות ואמיתיות לגבי זה שאני כן צריך לאכול? ההוכחה הטובה ביותר בשבילי היתה, שבבוקר אמי לא אמרה לי אפילו מילה אחת על כך שהשארתי את הלבן ובכלל לא נעלבה. מכאן ראיה שהכל היה מעשה היצר וכל הטענות לא היו נכונות, שהרי כך, כידוע, היא דרכו של היצר.
לוקט מהספר "שאל אביך ויגדך"


חוד הפרשה


חוד הפרשה
א. מהיכן היה ליעקב עבדים ושפחות?  לבן נתן לו.  מרחל ולאה.  מכר צאנו בדמים יקרים וקנה בהם עבדים ושפחות.  כל התשובות אינם נכונות.  לא מובא ברש"י.

ב. מה הפירוש "מונים"?  פעמים.  סכום כולל החשבון והן עשריות.  לשון מדידה.  תשובות א' וג' נכונות.


שינון הלכה


שער העזות
א. מי הוא זה העושה עבירות חבילות חבילות, וחושב עצמו צדיק?
ב. באיזה אופן משובחת מדת העזות בעניני תורה ועבודה?

לוח הדף היומי

שבת

ז' כסלו

שמות

א - יג

א- ד

ראשון

ח' כסלו

שמות

יד - כח

ה - ט

שני

ט' כסלו

שמות

כט - לט

ט - יב

שלישי

י' כסלו

שמות

מ - מט

יב - טז

רביעי

י"א כסלו

שמות

נ - נט

יז - כ

חמישי

י"ב כסלו

שמות

ס - עב

כא - כה

שישי

י"ג כסלו

שמות

עג - פא

כה - כח

שבת

י"ד כסלו

שמות

פב - צה

כט - לג





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael