אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
חיי שרה

קולמוס העורך


אליעזר עבד אברהם תיכנן סימנים איך לדעת מי זו הראויה לבן אברהם אדונו. ונאמר "וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך וכו' (כד, יז), ופירש רש"י: לפי שראה שעלו המים לקראתה. בספר "דברי ישראל" מקשה שלכאורה יש לתמוה כיון שראה אצלה את המופת הגדול הזה שעלו המים לקראתה אין לך הוכחה גדולה מזו, ולמה עשה עוד סימן עם "הגמיאיני נא מעט מים" ללא צורך כמובן. אלא שעיקר הראיה הוא ממדות טובות ולא ממופתים.
שבת שלום


נתיב הדרש


מעלת האדם שעובד את ה' בדברים שהם נגד טבעו נאמר בפרשתנו "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה". ובמדרש (ב"ר נח, א) דורש על "ויהיו חיי שרה" הדא הוא דכתיב "יודע ד' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה" (תהלים לז, יח) - כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים וכו'.
יש לפרש דהיה קשה לו למדרש מה שמסיים הפסוק בסוף "שני חיי שרה" דהוא נראה כמיותר, וברש"י כתב על "שני חיי שרה" - "כולן שווין לטובה".
ויש לומר דהנה בימי נעוריו של אדם, האדם בטבעו הוא אז זריז, ואז עיקר המלחמה היא ב"סור מרע". דלפי רתיחות הדם שיש לו אז לאדם, מתגבר עליו היצר הרע לעשות רע ח"ו וצריך לערוך מלחמה לעמוד נגד היצר. אבל שלא יהיה עצל מלעשות מצות אינו צריך כל כך להלחם באשר שטבעו מסייעו להיות זריז.
אבל כשהאדם נעשה זקן אזי הוא להיפך שכבר נח ושקט רתיחות דמו. ואינו צריך להלחם כל כך בעניני "סור מרע", אבל לענין "ועשה טוב" הוא להיפך דבימי הזקנה נעשה האדם בטבעו עצל והוא מתעצל מלקיים המצות, וצריך האדם להתגבר על היצר שמונעו מלעשות מצוות.
וכן להיפך לענין קיבול שכר, בימי נעוריו של אדם מגיע לו שכר גדול עבור מה שהוא מקיים "סור מרע" יותר ממה שמגיע לו בעד מה שהוא קיים "עשה טוב" ד"לפום צערא אגרא". ובימי זקנותו אין מגיע לו שכר גדול כל כך בעד מה שהוא מקיים "סור מרע", אבל מגיע לו שכר יותר גדול בעד מה שהוא מקיים "עשה טוב" ונמצא ששנותיו של אדם אינם תמימים כל כך.
אבל הצדיקים וכן שרה אמנו ע"ה היו ימיה ושנותיה כולן שווין לטובה. היינו דבימי נעוריה היתה נשמרת מן החטאים והעבירות והיתה מקיימת "סור מרע" כמו בימי הזקנה, וכן בימי הזקנה היתה זריזה וקלה לקיים המצות ולהיות "עשה טוב" כמו שנוהג נער צעיר, ונמצא שהיו כולן שווין לטובה.
וזה היא כוונת רש"י ז"ל במה שאמר "כולן שווין לטובה" שבשביל זה כפל הפסוק בסוף לומר "שני חיי שרה" להורות שכולן היו שווין לטובה בכל ענינים. וזה שדורש במדרש עליה: יודע ה' ימי תמימים שכשם שהן תמימים כך שנותיהם תמימים בת ק' כבת כ' וכו', להורות על ענין הנ"ל.
זהב שבא - מהרש"ג


בשבילי הפרשה


ואבא היום אל העין (כד, מב).
ברש"י: היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ.
ויש לדקדק: א, אולי לא יאמינו לו. ב, מהיכן היה לו ראיה על זה. ויש לתרץ דהנה על הפסוק "ויתן לו את כל אשר לו פירש רש"י "שטר מתנה הראה להם". אם כן יש לומר שהראה להם שהשטר מתנה נכתב בו ביום. חנוכת התורה

ואשאל אותה ואומר בת מי את ואשים את הנזם על אפה והצמידים על ידה (כד, מז).
פירש רש"י כי אליעזר נתן לה בתחילה את הצמידים ואחר כך שאלה "בת מי את", וכשסיפר ללבן ובתואל הפך הדברים שלא יהיה תמוה בעיניהם.
ויש להבין למה באמת לא עשה כן, כדרך שסיפר להם. והענין הוא, כי גם זה היה אחד מהנסיונות שניסה את רבקה בצדקתה, האם לא יכנס בלבה שום התפעלות והנאה גופנית מן התכשיטים שנתן לה. וכשראה שלא התפעלה מכל זה, ראה עד היכן מגעת צדקתה. כתבי מוהר"מ מידנר - תורת אבות

האהלה שרה אמו (כד, סז).
הרב הקדוש ר' פנחס מקוריץ ז"ל אמר: החלות של שבת ויום טוב כשהן תופחות ועולות כדרך לחם חמץ ונראות יפות, הרי זה על ידי האשה ובעלת הבית, כי היא נקראת לחם, כמו שכתוב "כי אם הלחם..." וכשהיא אינה בפנים זועפות, גם החלות הן יפות, ולהיפך בהפך.
וזהו שכתב רש"י: "האהלה שרה אמו" - שנעשית דוגמת שרה אמו, "שכל זמן ששרה קיימת וכו' וברכה מצויה בעיסה", ואין הפירוש שלשה מעט ונעשה הרבה, כי אברהם אבינו הלא היה עשיר גדול ומה זה חשוב אצלו, אלא שהברכה היתה שנראה יפה לעינים וטוב למאכל. סיפורי חסידים

וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע (כה, ח).
יש לפרש דהנה אמרו חכמינו ז"ל (קה"ר א' לד) אין אדם מת וחצי תאותו בידו. יש לו מנה רוצה מאתים וכו'. וכן נאמר בקהלת (ו, ב) איש אשר יתן לו אלקים עושר ונכסים וכבוד ולא ישליטנו אלקים לאכול ממנו, זה הבל וחלי רע הוא.
והיינו משום שהוא אינו שבע בעשרו ותמיד הוא שואף ומשתוקק רק להרבות הונו ונמצא שאין לו שום הנאה מעושרו, שאינו נהנה ממנו, אך כל זה באנשים פשוטים, אבל בצדיקים הקב"ה נותן להם עם העשירות את מדת הסתפקות שיהיו שבעים ומרוצים במה שיש להם ולא ישאפו להשתוקק להיות להם יותר ויותר, וכנאמר בשם ההפלא"ה זצ"ל לפרש הפסוק (תהלים קמ"ה) "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" פירוש להצדיק שנקרא "חי" הקב"ה משביע אותו ברצון שיהיה הרצון שלו שבע ולא ישתוקק ליותר ויותר, וזהו שנאמר "זקן ושבע" - שהיה שבע במה שהיה לו ולא השתוקק ליותר ויותר.
זהב שבא - מהרש"ג


דרך הלכה


בענין מזגן בשבת
א. נחלקו הפוסקים אם מותר לשנות בשבת ב"שעון שבת" שמונח על המזגן כדי שהמזגן ידלק מוקדם יותר או יכבה יותר מוקדם, הרבה פוסקים סוברים שאסור לעשות שום שינוי בשעון של המזגן וזהו איסור דאורייתא של "תיקון כלי" כך הורו ה"אגרות משה" והגרי"ש אלישיב. ויש שסוברים שאין בזה איסור דאורייתא, אבל יש איסור להזיז את השעון כי הוא מוקצה, ה"מנחת יצחק" סבר שזה נחשב כלי שמלאכתו לאיסור (שבדרך כלל מותר להזיזו לצורך גופו ומקומו) אבל כאן אין היתר להזיזו לצורך גופו ומקומו, כיון שאין עליו שם של כלי. ובשו"ת באר משה כתב שיש בזה איסור של "מוקצה מחמת חסרון כיס". והגרש"ז אויערבך סבר שאין איסור לעשות שינויים בשעון, וזה לא נחשב תיקון כלי כיון שכך הרגילות להזיז את השעון, וגם אין בזה איסור מוקצה כיון שמצד "כלי שמלאכתו לאיסור" ודאי אין זה מוקצה, כיון שמה שמזיזים בשעון את השיניים שבו כך הוא הדרך והם לא נחשבים כלי של איסור, וגם מוקצה מחמת חסרון כיס אין בזה, ואף שלא משתמשים בו לעוד שימושים, מכל מקום, כיון שכעת הוא רוצה להשתמש בו לשימוש זה אין בו איסור מוקצה.

ב. כתב בשולחן ערוך (סימן רעו) שבימים הקרים מותר לומר לגוי שידליק תנור לצורך חימום הבית כשיש שם ילדים קטנים, וכן הדין במזגן לחימום, והוסיף שאם הקור גדול מאוד מותר גם עבור גדולים. ודנו הפוסקים אם כמו כן להיפך בקיץ כשחם מאוד אם מותר לומר לגוי להדליק מזגן לקירור הבית. האגרות משה כתב שבזה יש איסור, וכן אמר לי הגר"ח קניבסקי. ואפשר לומר שהטעם הוא כיון שכל ההיתר לומר להדליק משום ש"הכל חולים אצל צינה". וכיון שיכולים להיות חולים התירו, אבל כשחם לא נהיים חולים, ולכן אין היתר. אבל ה"מנחת יצחק" כתב להתיר גם בקיץ כשיש צער גדול מהחום, וכן סובר הגרש"ה וואזנר.
(הגר"ח קניבסקי ביקש שלא לסמוך על דבריו למעשה).


אורחות צדיקים

הגאון רבי רפאל הכהן מהמבורג זצ"ל
הגאון רבי רפאל נולד בכ"ד חשון בשנת תפ"ג, היה תלמידו של בעל ה"שאגת אריה", ובהיותו כבן י"ט שנים כיהן כרב במינסק.
כיהן כרב בעירות מספר, וסיפור מרתק היה בעת שהוכתר כרבה של המבורג, שבאמצע מעמד קבלת הפנים לרב החדש, נכנסה אשה וזעקה כי היא אשה אלמנה ורוצה היא לתבוע את ראש הקהל לדין תורה, נענה הרב ואמר "אם הענין דחוף כל כך, הרי אפשר כעת לקרוא לראש הקהל ולקיים בו במקום דין תורה". "כן", השיבה האשה "אך כאן בדיוק מתחילה הבעיה שלי. ראש הקהל אינו מוכן לבוא ולהופיע לדין". הרב הצעיר סימן לשמש שיקרא מיד לראש הקהל, שמשום מה לא השתתף בטקס ההכתרה. השמש עשה עצמו כמי שלא מבין. הרי מדובר בראש הקהל התקיף! מי יודע איזו שערוריה עלולה לפרוץ.
אולם הרב גער בו: "וכי לא שמעת את דברי?! גש וקרא לראש הקהל! השמש חוזר לאחר דקות מספר ואמר לרב: "כבוד רבנו וכי לא ידעתי מה שאמרתי?! ראש הקהל גער בי על עצם חוצפתי. הוא קם והטיח דברים קשים ברב: "וכי אין הרב יודע את מקומו?!" אמר. "כיצד מעז עלם צעיר לשלוח ולקרוא לי לדין תורה?! נגד מי? נגד איזו אשה פשוטה מהמון העם? הזכר נא לרבנו החדש, את העובדה שאני הוא הראשון שחתמתי על כתב רבנותו". הרב לא איבד את עשתונותיו, ושלח שוב את השמש ששב ואמר כי הלה זרקו מביתו.
הרב לא נרתע וציווה על השמש להודיע לו ברורות: "אם לא ישמע למרא דאתרא ולא יופיע מיד לבית הדין אגזור עליו חרם חמור".
והנה להפתעת הכל שב הפעם השמש בלוויית ראש הקהל, שזרח כולו מאושר ושמחה ולעיני כל הקהל שנאסף לטכס ההכתרה הכריז בקול רם: "מזל טוב לרבה החדש של המבורג! מזל טוב!"
התברר שרצה לבדוק אם לא טעו בבחירת אדם כה צעיר לנהל קהילה כהמבורג. אולי יחשוש מנכבדי הקהל ולא יהיה תקיף דיו במקום שצריך להיות תקיף. על כן ביים את הסיפור של דין תורה כדי לבחון את תגובת הרב. בס"ד הצליחה העצה והרב הוכיח את תקיפותו, את מנהיגותו.
נפטר בכ"ו חשוון תקס"ד בהותירו אחריו ברכה את ספריו שו"ת 'ושב הכהן' ו'תורת יקותיאל'


מסילות הזוהר


אשריהם לבעלי התשובה שברגע אחד הם קרובים אל הקדוש ברוך הוא
ואברהם זקן בא בימים וגו': ר' יהודה פתח, "אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך". מקרא זה נתבאר אבל אשרי האיש שדרכיו רצוים לפני הקב"ה, והוא חפץ בו לקרבו אליו.
ת"ח אברהם וכו': בוא וראה, אברהם נתקרב אל הקב"ה. וכל ימיו היה תשוקתו בזה, שיתקרב אליו, ולא נתקרב אברהם ביום אחד או בפעם אחת, אלא מעשיו הטובים הקריבו אותו בכל יום ויום ממדרגה למדרגה, עד שנתעלה במדרגתו.
כד הוה סיב וכו': כשהיה זקן, ונכנס במדרגות העליונות כראוי, שכתוב "ואברהם זקן", אז "בא בימים", דהיינו בימים אלו העליונים, בימים אלו הידועים בסוד האמונה, "וה' ברך את אברהם בכל", היינו יסוד דאו"א עלאין הנקרא כל, שמשם יוצאות כל הברכות וכל טוב, כי שפעו אינו נפסק לעולם.
זכאין אינון וכו': אשריהם לבעלי תשובה שבשעה אחת, ביום אחד, ברגע אחד, הם קרבים אל הקב"ה, מה שלא היה כן אפילו לצדיקים גמורים, שהם נתקרבו אל הקב"ה בכמה שנים, אברהם לא נכנס באלו הימים העליונים, עד שהיה זקן, כמו שנתבאר, וכן דוד, שכתוב "והמלך דוד זקן בא בימים", אבל בעל תשובה, מיד נכנס ומתדבק בהקב"ה.
ת"ח כמה אתרין וכו': בוא וראה, כמה מקומות מתוקנים יש לו להקב"ה בעולם ההוא, ובכולם יש בתי דירה לצדיקים, לכל אחד ואחד לפי מדרגתו כראוי לו.
כתיב, "אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך": היינו אותם אשר הקב"ה קרבם אליו, שאלו הנשמות עולות ממטה למעלה להתאחד בנחלתם שנתתקן להם. ישכון חצריך, פירושו, מקומות ומדרגות שהם לחוץ מהיכל. ומי הם, הוא כמו שאתה אומר, "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה", וזה הוא מדרגה ידועה בין קדושים העליונים.
ומאן דזכאין וכו': וכל הזוכים למדרגה זו, הם שליחי רבון העולם, כמו המלאכים, כי "מהלכים", פירושו שליחים, ועושים שליחות תמיד, בחפץ רבונם, משום שאלו הם תמיד בקדושה, ולא נטמאו.
כגוונא דא וכו': כעין זה, מי שנטמא בעולם הזה, מושך על עצמו רוח הטומאה, וכשנשמתו יוצאת ממנו, מטמאים אותו - הס"א, ודירתו בין אלו הטמאים, ואלו הם מזיקי העולם, כי כמו שאדם ממשיך על עצמו בעולם הזה, כן הוא דירתו וכן נמשך בעולם הנצחי.
ת"ח מאן דאתקדש וכו': בוא וראה, כל המקדש עצמו, ושומר עצמו בעולם הזה, שלא יטמא, דירתו בעולם ההוא, בין קדושים העליונים, ועושים שליחות של הקב"ה תמיד, והם עומדים בחצר, כמו שאתה אומר, "את חצר המשכן", ועליהם כתוב "אשרי וגו' ישכון חצריך".
ואית אחרנין וכו': ויש אחרים שהם יותר בפנימיות, שאינם בחצר אלא בבית כמו שאתה אומר, "נשבעה בטוב ביתך". אמר דוד נשבעה בטוב ביתך, ושואל, כיון דאמר ישכון חצריך, אמאי כתיב, נשבעה בטוב ביתך, ישבע בטוב ביתך צריך לומר, כמ"ש ישכון חצריך, אלא הרי למדנו, שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. וע"כ אמר, כמדבר בעדו, נשבעה בטוב ביתך שכונתו היה על עצמו ועל שאר המלכים, שיש להם ישיבה בעזרה שהוא סוד "ביתך", דהיינו בית המקדש.
פירוש הסולם פרשת חיי שרה סעיפים קיח - קכח


מעשה שהיה


תקציר:
בעיר סלוצק גר החסיד רבי ישעיה שהיה עני ואביון. דודו אח אביו ושמו גם כן ישעיה גר גם הוא בסלוצק, ועזר לאחיינו למחייתו. ר' ישעיה החסיד נסע לקבץ כסף כדי להשיא את שלש בנותיו. פגשו שדכן אשר חשב שהוא ישעיה העשיר מסלוצק והציע לו שידוך את בנו של איזה גביר. והגביר חשב גם הוא שהמדובר בישעיה סלוצקר העשיר והשתדכו, ור' ישעיה הבטיח הון רב לנדוניה. המחותן הגביר שלח מתנה לכלה לכתובת של ישעיה העשיר, וישעיה שחשב שמדובר בהתלוצצות שלח בחזרה מתנה וכן קרה שוב, כשבפעם השלישית מבקש המחותן להכין את צרכי החתונה. ר' ישעיה שאל את אחיינו על כך ואמר לו שאכן הוא המחותן ואמר לדודו שישלח מכתב חזרה שיבוא ביום המיועד לחתונה ויסדרו עניני הכספים. ואכן הגיע המחותן הגביר, וישעיה הגביר סיפר לו במי המדובר והגביר התכונן ללכת לבטל את השידוך. בינתיים הלכה הכלה עם תרנגולת לשוחט, והתרנגולת ברחה לה למחוץ לעיר ושם מצאה אוצר, והביאתו הביתה, ולוו בגדים ותכשיטים וכלי עשירים, וכשהגיע המחותן לא ידע למי להאמין, ובפרט כששמע שהמחותן ר' ישעיה מוכן להוסיף עוד אלף אדומים.

הלך הגביר המחותן לבית דוד רבי ישעיה, לשאול בעצתו, ענה לו הדוד ואמר: הזהר והשמר לך, כפי הנראה אינך יודע ואינך מכיר את החסידים, יכולים הם לעשות כל דבר שבעולם, מה שראית אצלו את הכלים והחפצים יקרי הערך, בודאי נתנו לו החסידים בהשאלה שיהיה ביתו - למראה עין - כשל גביר עצום. אם לעצתי תשמע - אמר לו הדוד - תדרוש ממנו שיתן את כסף הנדוניא מיד. ולא אחר החתונה. באמת בזה בחר רבי ישעיה - אמר המחותן - ששנינו ניתן את הנדוניא מיד. אף על פי כן גם בזאת צריך הנך להזהר יעץ לו הדוד, יתכן שהחסידים הלוו לו סכומי כסף גדולים לזמן מועט ואחר כך ידרשו בחזרה את הכל. על כן עצתי לך שתדרוש ממנו שישליש את הכסף ביד איש נאמן, ורק לאחר שלוש שנים יתנוהו לזוג. ביום המחרת בא הגביר המחותן אל בית רבי ישעיה, ודרש ממנו להשליש את סכום הכסף, כאשר יעצהו הדוד. קיבל החסיד רבי ישעיה את התנאי, אף שלא ידע למה דורש הוא ממנו דבר כזה, ואמר לו: רואה אני ששידוך זה רצונו של מקום הוא, על כן מסכים אני לתנאיך אלו ואשליש את הנדוניא כאשר דברת, ואם תרצה אתנהו בידך. כאשר שמע המחותן דברים אלו שיצאו מהלב, בפשטות ובכנות, הצטער על שחשד את מחותנו בחשדות שוא ויאמר אל ליבו: רואה אני לפני גביר עצום, חסיד, למדן, ומיוחס, וגם הכלה מוצאת חן בעינינו, ואם כן למה לי כל החשדות והחששות? סילק הגביר את הסכום שנקבע וגם רבי ישעיה עשה כן, ויחוגו את החתונה ברוב שמחה וחדוה וכל העיר צהלה ושמחה.
מעשה זה סיפר הרה"ק מאפטא בכל ליל פסח, והוא היה השליש שהשלישו את הנדוניה בידיו, והחסיד רבי ישעיה סיפר לו בעצמו את פרשת המעשה הזה, איך עשה עמהם ה' יתברך נס זה, ועל כן הסכים לתנאי המחותן, ולא רצה לנתק את קשרי השידוך, כי ראה כי מה' יצא הדבר. ורבים אמרו, כי אחרי שסיים סיפור המעשה הזה, היה אומר קדיש.

* * * סוף * * *



חוד הפרשה


א. "ככה יעשה איוב" זה לשון עבר או לשון עתיד?
 עבר.  עתיד.  לא מובא ברש"י.  מחלוקת.

ב. מנין שמודים על בשורה טובה?
 "וינחם יצחק".  "וישתחו אברהם".  "ויקוד האיש".  "וישתחו ארצה".


שינון הלכה


א. "ככה יעשה איוב" זה לשון עבר או לשון עתיד?
 עבר.  עתיד.  לא מובא ברש"י.  מחלוקת.

ב. מנין שמודים על בשורה טובה?
 "וינחם יצחק".  "וישתחו אברהם".  "ויקוד האיש".  "וישתחו ארצה".

לוח הדף היומי

שבת

כ"ב חשוון

ויחי

תרפז-תרצו

ריז-רכ

ראשון

כ"ג חשוון

ויחי

תרצז-תשט

רכא-רכד

שני

כ"ד חשוון

ויחי

תשי-תשכ

רכה-רכח

שלישי

כ"ה חשוון

ויחי

תשכא-תשלא

רכט-רלב

רביעי

כ"ו חשוון

ויחי

תשלב-תשמב

רלג-רלו

חמישי

כ"ז חשוון

ויחי

תשמג-תשנד

רלז-רמ

שישי

כ"ח חשוון

ויחי

תשנה-תשסז

רמא-רמד

שבת

כ"ט חשוון

ויחי

תשסח-תשעז

רמה-רמח





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael