אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
לך לך

קולמוס העורך


כשחזר אברהם ממצרים ועמו רכוש רב, נאמר בפרשה "וילך למסעיו וכו' עד המקום אשר היה שם אהלו בתחלה" ופירש רש"י שלא שינה מאכסניה שלו. בספר כתב סופר כתב שהפסוק רוצה להודיעינו את שבחו של אברהם, דדרך האדם כשישיג עושר, משנה דירתו ודר בדירה מרווחת, וגם בדרך משנה מאכסניה גרועה לטובה ממנו. אבל אברהם לא ביקש גדולות ומותרות ולא שינה מאכסניה שלו וגם לא שינה מקומו ואהלו, אלא הלך "אל המקום אשר היה שם אהלו בתחלה, אל מקום המזבח וכו' ויקרא אברהם בשם ה'" וזהו שבחו שלא הטרידו העושר מעבודת ה' ומלזכות את הרבים, אלא הלך אל מקום המזבח ויקרא שם אברם בשם ה' שהקריב בשם ה' ב"ה כבתחלה.
שבת שלום


נתיב הדרש


מדוע רצה אברהם אבינו מתנות מהמצרים
אברהם אבינו עליו השלום אמר לשרה אמנו ע"ה בהגיעם למצרים שתאמר שאחיה הוא "למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך" (יב, יג) וכתב רש"י על זה "יתנו לי מתנות". והקשו המפרשים, היתכן דאברהם אבינו ירצה לקבל מתנות, והלא נאמר (משלי טז, כז) "שונא מתנות יחיה", ובפרט דמצינו להלן שאברהם אבינו נתן את כל המתנות שקיבל לבני הפילגשים, ולא רצה להשאירם אצלו, ואם כן מתחילה מאי קסבר.
ויש לומר יסוד חדש בענין שונא מתנות יחיה, דלא כתוב "מונע ממתנות יחיה", אלא "שונא", דיתכן שלוקח המתנות, אלא כיון שאינו לצורך עצמו ואינו אוהבם להחזיק עבורו, אלא לצורך תועלת אחר הרי זה בכלל שונא מתנות יחיה אם כן יש לומר שאברהם אבינו ידע ברוח קדשו שצריך להשאיר ירושה עבור בני הפילגשים שהמה מסטרא דשמאלא, ולא רצה להשאיר עבורם את הרכוש שהן מסטרא דקדושה, על כן קיבל מתנות כאלו על מנת להשאירם עבורם.
ועל פי זה יבואר כוונת רש"י בפר' חיי שרה על הפסוק (כה, ו) "ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות": פירשו רבותינו שם טומאה מסר להם, דבר אחר מה שניתן לו על אודות שרה וכו' שלא רצה ליהנות מהם. יש לומר שפירוש השני דומה לפירוש הראשון דכמו שנתן להם שם טומאה דהיינו כוחות השייכות לצד הטומאה, כמו כן המתנות שקיבל מפרעה נתן להם, מפני שלא רצה להנחיל להם את רכושו השייך לקדושה לצד הטומאה, ואם לא היה לו להוריש המתנות האלו שמקורם מצד הטומאה, היה בעל כרחו מורישם מרכושו שנקנה מצד הקדושה והיה ח"ו עירוב טוב ברע, על כן החכם עיניו בראשו לקח מתנות הללו מצד הטומאה בכדי להנחילם לצד הטומאה ולא לערב טומאה וקדושה.
וזה סיום הפסוק "וחיתה נפשי בגללך" שהלא ידוע מהבעש"ט הק' שכל חפציו של אדם אפילו מאכלו ושתייתו הכל שייכים לשורש נשמתו, כאמור (תהלים קז) "נפשם בהם תתעטף" וזה שאמר אברהם שעל ידי שיתנו לי מתנות ויהיה לי מה להוריש לבני הפילגשים זה יגרום "וחיתה נפשי" היינו הרכוש השייך לשורש נפשי ונשמתי הקדושה ישאר בבחינת חיות דקדושה, ולא יצטרך לרדת ח"ו לנוקבא דתהומא רבא, אלא "וחיתה נפשי בגללך".
ישמח לב - למוהרי"ן לובינסקי שליט"א


בשבילי הפרשה


לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך וגו' (יב, א).
הדקדוק מפורסם, הלא דרכו של אדם הוא, כי בתחילה הולך הוא מבית אביו, ואחר כך ממולדתו - ממשפחתו, ואחר כך מארצו, ולא יצויר הדבר להיפך. ומה זה שבאה האמירה מאתו יתעלה תחילה מארצך ואח"כ ממולדתך ואח"כ מבית אביך.
והתירוץ הוא, כי התורה הקדושה מלמדת אותנו איך להשליך מאתנו את התאוות הרעות והמדות המגונות ולהתרחק מהם. ואמר "לך לך מארצך", כי התחיל בזה אשר יותר קל עליו להשליך מאתו, והיינו המדות המגונות אשר הוטבעו בו על ידי אנשי מדינתו, והמה לא הוטבעו בו על ידי הרגל חזק, לכן בקלות יוכל לעזוב אותם. ואחר כך אמר "וממולדתך", כלומר לעזוב את המדות הרעות אשר הורגל בהם יותר מהנ"ל, והיינו מבני משפחתו. ואחר כך אמר "ומבית אביך", כלומר לעזוב המדות הרעות אשר הוטבעו בו מחמת הרגל רב, והיינו מבית אביו, ועתה בא סדר הפסוק בכוונה יתירה, מן היותר קל אל היותר חמור. בארת המים

והיה ברכה (יב, ב).
ברש"י: דבר אחר, ואעשך לגוי גדול - זה שאומרים אלקי אברהם, ואברכך - זה שאומרים אלקי יצחק, ואגדלה שמך - זה שאומרים אלקי יעקב, יכול יהא חותמין בכולן תלמוד לומר והיה ברכה - בך חותמין ולא בהם.
וקשה מה איכפת לו לאברהם אבינו אם יהיו חותמין גם בהן הכי קנאה יהיה לו ח"ו, וגם ח"ו לומר דהיה לאברהם העדר הכבוד אם היו חותמין מגן אברהם ויצחק ויעקב. וכוונת הדרש הנ"ל אין הכוונה שהבטיחו הקב"ה לאברהם שכר טוב שרק הוא יגדל ולא בניו, ח"ו לומר כן.
אלא הכוונה של הדרש הנ"ל הוא, דהקב"ה הבטיח לאברהם שיהיו אומרים "אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב" דהיינו שלא לבד הוא בעצמו יזכה שיתייחד שמו של הקב"ה עליו, אלא גם בניו יזכו, ועל זה אמר לו שמכל מקום לא יזכו הם אלא ליחוד שמו עליהם אבל בחתימה לענין "מגן" לא יזכו, ולא יסיימו אלא רק "מגן אברהם" לבדו, אבל בזה אין מעלה לאברהם, ואדרבה אמר לאברהם שאף שיזכו גם בניו מכל מקום לא יזכו לגמרי, אבל לא שיהיה בזה מעלה לאברהם, אדרבה אמר לו שלא יזכה שגם לבניו יחתמו. זהב שבא - מהרש"ג

והאמין בה' ויחשבה לו צדקה (טו, ו).
כשהשיג אברהם אבינו השגות גדולות בענין אמונה. התחיל מחמת ענותנותו להתבונן איך זכה לאמונה כזאת, "ויחשבה לו צדקה" - שחשב כי על ידי כח הצדקה שהיה עושה ומכניס אורחים, זכה לאמונה. כי "צדקה תרומם גוי" (משלי יד, לד), אפילו זה שהוא בבחינת גוי. הס"ק מסלונים זצוק"ל


דרך הלכה


דיני הדלקת נרות שבת - ב
א. צריך להדליק נרות שבת במקום שאוכלים, שאז יש הנאה ושמחה בשעת האכילה מאור הנרות, וצריך להדליק נרות בכל חדר כדי שיהיה מואר ולא יכשל בחפצים, וזה משום שלום בית.
ב. בזמנינו שיש אור חשמל ואין שום תוספת אור מהנרות, דנים הפוסקים בזה, הגרש"ז אויערבך הסביר שמה שנוהגים לברך על הדלקת נרות אף שאין בהם תוספת אור, כיון שניכר שזה לכבוד שבת וזה נחשב הנאה ושמחה. והגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבך סברו שבזמן שמדליקה את הנרות תדליק גם את החשמל ותכוון בברכה על שניהם, ואם החשמל כבר היה דולק מבעוד יום תכבה אותו ותדליק שוב לכבוד שבת.
ג. לכאורה כשמדליקים גם נרות וגם חשמל היה סברא לומר שקודם תדליק נרות כדי שיחשב שנהנים מהנרות כשאין עדיין אור החשמל ורק אחר כך תדליק חשמל, אבל הגרי"ש אלישיב סובר שאין נפקא מינה מה תדליק קודם כיון שיש לנרות חשיבות מצד הכבוד, ולכן גם אם תדליק נרות אחר כך זה טוב.
ד. האשה תדליק את החשמל במקום הסעודה כיון שהתקנה להדליק אור לכבוד שבת היתה של האשה.
ה. הגרי"ש אלישיב הורה שגם כשאין אפשרות להדליק חשמל, כגון בליל יום טוב שחל מיד אחרי השבת, וממילא כבר דולק החשמל, מכל מקום יש מצוה בהדלקת הנרות שזה לכבוד שבת, ולכן אפשר לברך עליהם אף שלא מוסיפים אור בכך שהרי החשמל דולק.
ו. בחדרים האחרים שדולק האור אין צריך לכבותו לכבוד שבת כיון ששם מדליקים רק כדי שלא יכשלו באיזה חפץ, ולכן כשכבר דולק החשמל, אין זה מפריע ואין צריך לכבותו.


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי אברהם מסלונים זצוק"ל בעל ה"יסוד העבודה"
אחד מהנוסעים לסלאנים החליט פעם על צדיק אחד שהוא גדול יותר... והתחיל לנסוע אליו. לימים פגשו רבינו ושאלו למה אין רואים אותו, וענה הלה שצדיק פלוני נראה לו יותר והחל לנסוע אליו. אמר לו רבינו: הנה מובא שעל כל עשב ישנו מלאך המכהו ואומר לו גדל. וכי למה צריך להכות אותו, הרי כל אחד מטבעו רוצה לגדול, אלא משום שישנם פירות הגדלים בכח השמש, וישנם הגדלים מן הירח, כמאמר הכתוב "ממגד תבואות שמש, וממגד גרש ירחים", והנה יתכן שתהיה פרי שבטבעו צריך לגדול מן הירח, וירצה לשנות את טבעו ולגדול מן השמש, על כי גדול הוא מן הירח, לכך צריך המלאך להכותו ולומר לו גדל במקומך הטבעי.
רבי בערל אביגיל'ס היה למדן גדול ודיין בעיר סלאנים, ונסע למרן הס"ק מלעכוויטש. פעם נתקשה אחד מחבריו הדיינים בקושיא עצומה באיזה ענין, וכשחזר רבי בערל לביתו נפל ברעיונו תירוץ נפלא על קושיית הדיין. בעודו הולך בא לנגדו רבינו, אמר לו רבי בערל - טוב שפגשתי אתכם, כי מחשבותי מטרידים אותי מאוד, הנה דיין פלוני הקשה קושיא חמורה, ועכשיו עלה ברעיוני ב"ה תירוץ נפלא על זה, ואיני יודע לשית עצה בנפשי מה לעשות, האם לילך לביתו לומר לו את התירוץ שידע שגם אצל החסידים ישנם לומדים, או שלא אלך כי זה רק מעצת היצר החפץ להכשילני בגיאות... ואמר לו רבינו שימשיך לביתו ולא ילך לומר התירוץ. והודה לו רבי בער שאכן עצתו נכונה שהרגיש שכן הוא האמת.
רבינו אמר לתלמידו הרה"צ לרבי יהודה לייב, תלמוד מסכתא ותחזור עליה עד שתדע אותה בעל פה, ואם חושש אתה שזהו שלא לשמה, תחזור בתשובה על הלימוד שלא לשמה, אבל בינתיים יהיה לך מסכתא ביד! לוקט מהספר "מאמר מרדכי"
נסתלק בי"א במרחשוון שנת תרמ"ד


מסילות הזוהר


אשרי הוא האדם הלומד בעולם הזה דרכיו של הקב"ה
וילך אברם וגו' אר"א ת"ח וכו': אמר ר' אלעזר בוא וראה. כי לא כתוב "ויצא אברם כאשר דבר אליו ה'", אלא וילך כמו שאתה אומר לך לך. הוא, משום שהיציאה כבר עשו מקודם לכן. שכתוב, "ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען", וע"כ, כתוב עתה, וילך, ולא כתוב ויצא.
כאשר דבר אליו ה': היינו כפי שהבטיח לו בכל ההבטחות. וילך אתו לוט, שנתחבר עמו כדי ללמוד ממעשיו. ועם כל זה לא למד כל כך. אמר ר' אלעזר, אשריהם הצדיקים הלומדים דרכיו של הקב"ה, כדי ללכת בהם, וליראה ממנו, מאותו יום הדין שעתיד האדם ליתן דין וחשבון לפני הקב"ה.
פתח ואמר, "ביד כל אדם יחתום" וגו': מקרא הזה בארוהו. אבל בוא וראה. ביום ההוא שנשלמו ימיו של האדם לצאת מהעולם. ביום ההוא שהגוף נשבר והנפש צריכה לפרוש ממנו. אז ניתן רשות להאדם לראות, מה שלא היה יכול לראות בעת ששלט הגוף, ומשיג דבר על בוריו.
וכדין קיימי עליה וכו': ואז עומדים עליו שלשה שליחים, וחושבים ימיו וחטאיו, וכל מה שעשה בעולם הזה. והוא מודה על הכל בפיו, ואח"כ חותם עליו, על הדין וחשבון, בידו. וזהו שכתוב, "ביד כל אדם יחתום".
ובידיה כלהו חתימין וכו': ובידו כולם, חתומים כל מעשיו וחטאיו לדון אותו בעולם הזה, על ראשונים ועל אחרונים על חדשים ועל ישנים, אף אחד מהם אינו נשכח. וזהו שכתוב "לדעת כל אנשי מעשהו". וכמו שכל אלו המעשים שעשה בעולם הזה היה בגוף ורוח יחד, כן הוא נותן חשבון עליהם כשהוא בגוף ורוח יחד, מטרם שנפטר מהעולם.
ת"ח כמה דחייבא: בוא וראה כמו שהרשעים הם קשי עורף בעולם הזה, כן אפילו בשעה שעומדים לצאת מעולם הזה מקשים עורף. משום זה, אשרי הוא האדם, הלומד בעולם הזה דרכיו של הקב"ה כדי ללכת בהם. והרשע, אע"פ שמסתכל באלו הצדיקים, הוא מקשה ערפו ואינו רוצה ללמוד מהם.
ובגין כך אית ליה וכו': ומשום זה יש לו להצדיק לאחוז בו, ואף על פי שהרשע מקשה ערפו, לא יעזוב אותו. ויש לו להחזיק אותו בידו ולא ירפה ממנו, כי אם ירפה ממנו, ילך ויחריב העולם.
ת"ח מן אלישע וכו': בוא וראה מן אלישע שדחה לגחזי, וכן באברהם, כל זמן שהיה לוט עמו, לא נתחבר עם הרשעים, כיון שנפרד ממנו, מה כתוב, "ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן", וכתיב "ויאהל עד סדום". ומה כתוב אחריו "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד". הרי שנתחבר עם הרשעים.
אמר ר' אבא וכו': אר"א, לר' אלעזר, זה שאמרת "וילך אברם" ולא כתוב ויצא אברם, משום שהיציאה כבר עשו מקודם לכן, יפה הוא. אבל בסוף הפסוק מה כתוב, "בצאתו מחרן", הרי שהדבור נסמך גם על היציאה, אע"פ שכבר יצא. אמר ר' אלעזר מחרן כתיב, אבל עיקר היציאה היא היציאה מארץ מולדתו, שזה היה מקודם לכן. מה שאין כן היציאה מחרן, באה עתה עם הדבור לך לך וגו', ויתכן לומר כאן בצאתו מחרן.
פירוש הסולם פרשת לך לך סעיפים מט - נז


מעשה שהיה


תקציר:
בעיר סלוצק גר החסיד רבי ישעיה שהיה עני ואביון. דודו אח אביו ושמו גם כן ישעיה גר גם הוא בסלוצק, ועזר לאחיינו למחייתו. ר' ישעיה החסיד נסע לקבץ כסף כדי להשיא את שלש בנותיו. פגשו שדכן אשר חשב שהוא ישעיה העשיר מסלוצק והציע לו שידוך את בנו של איזה גביר. והגביר חשב גם הוא שהמדובר בישעיה סלוצקר העשיר והשתדכו, ור' ישעיה הבטיח הון רב לנדוניה. המחותן הגביר שלח מתנה לכלה לכתובת של ישעיה העשיר, וישעיה שחשב שמדובר בהתלוצצות שלח בחזרה מתנה וכן קרה שוב, כשבפעם השלישית מבקש המחותן להכין את צרכי החתונה.
כאשר קיבל הגביר דוד רבי ישעיה את המכתב, לא ידע מה יעשה, עד עתה, יכל להשיבו תשובה, בכל פעם ששלח לו מכתב, אך כששולח לו להכין את צרכי החתונה, מה ישיבנו? החל לחקור, מי עוד בעיר ששמו כשמו, ושם משפחתו כשם משפחתו, ומצא שאין עוד איש כזה, רק בן אחיו. החסיד רבי ישעיה. תמה ואמר: מי הוא הגביר הזה, שירצה להתחתן עם רבי ישעיה, שעני מרוד הוא? ואולי - חשב בלבו - התעשר הוא פתאום. אך גם זה לא יכול להיות, האם גם כאשר יש לו הון, ימשיך לקחת ממני, דינר זהב בכל שבוע? כאשר לא ידע לשית עצה בנפשו, שלח לקרוא לרבי ישעיה בן אחיו, כאשר בא אל ביתו, סיפר לו דודו את דבר המכתבים. אמר לו החסיד: אמנם, אלי היו מכוונים המכתבים והמתנות, ובטח רצונך לשאלני, מהיכן אקח את צרכי החתונה וההתחיבות שהתחייבתי? הנה שמתי בטחוני בה', שלא עזבני עד היום, ואקוה שלא יעזבני גם להבא, ונוכל לעשות את החתונה ברוב שמחה. עתה אבקש מאתך שתכתוב אל מחותני, שיבא ליום המיועד, ובעזה"י נערוך את החתונה כמוסכם, ברוב דיצה וחדוה.
התווכח עמו דודו הגביר, וכאשר נוכח שעומד הוא על דעתו, ובטחונו בה' רב, כתב אל הגביר המחותן, כאשר אמר לו בן אחיו, כעבור איזה זמן, הגיע מכתב תשובה מאת הגביר המחותן, ובו מבקש הוא לבוא לסדר ביניהם את עניני הכספים, טרם בוא יום החתונה. שמח הגביר ר' ישעיה על הדבר באמרו: יבא המחותן ואז אוכל להודיעו את טעותו. לא עברו ימים מרובים, והמחותן קיים את הבטחתו, ובא עם כל אנשי ביתו, וסר לבית הגביר דוד רבי ישעיה, שכאמור סבר בטעות שהוא מחותנו. קבלו הדוד בסבר פנים יפות, והם הסבו לסעודה. בתוך הסעודה כשהחל המחותן לדבר על עניני החתונה, גילה בעל הבית את אזנו, אט אט, שהמדובר הוא על בן אחיו ועני מרוד הוא. כאשר שמע המחותן דברים אלה, אמר אל ליבו: מי יתן ונגמור כבר את הסעודה פה, ואלך לבית בן אחיו ואבטל את קשרי החיתון שבטעות עשינו.
המשך יבוא בס"ד


חוד הפרשה


א. הגר שפחת שרה, בת מי הייתה?
 בת פרעה.  בת מלך סדום.  בת אמרפל.  בת לוט.

ב. איך ידע אברהם לקרוא לישמעאל בשם ישמעאל?
 על ידי מלאך.  על ידי ששרתה עליו רוח הקודש.  מחלוקת בגמרא.


שינון הלכה


(אורחות צדיקים בהקדמה)
א. איזה מידות צריך לקחת מהם מעט?
ב. מי לא יכול לעלות במדרגת החכמה?

לוח הדף היומי

יום בשבוע

יום בחודש

זוהר פרשת

עמודים

סעיפים

שבת

ח' חשוון

ויחי

תקיג-תקכב

קסא-קסד

ראשון

ט' חשוון

ויחי

תקכג-תקלד

תקלה-תקמו

שני

י' חשוון

ויחי

תקלה-תקמו

קסט-קעב

שלישי

י"א חשוון

ויחי

תקמז-תקנח

קעג-קעז

רביעי

י"ב חשוון

ויחי

תקנט-תקסז

קעז-קפ

חמישי

י"ג חשוון

ויחי

תקסח-תקפא

קפא-קפה

שישי

י"ד חשוון

ויחי

תקפב-תקצא

קפה-קפח

שבת

ט"ו חשוון

ויחי

תקצב-תרח

קפט-קצג





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael