אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
נח

קולמוס העורך


נאמר בסוף פרשה קודמת "ונח מצא חן בעיני ה'" וגו', ופרשה זו מתחילה "אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים". בספר "איבא דאברהם" להרה"ק מפיטסבורג זצוק"ל מפרש את סמיכות פסוקים אלו על פי מה שמובא בספרי מוסר דעל האדם לדעת אשר "אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו" - ליצה"ר, ובלתי עזרתו ית"ש לאדם אינו יכול לבדו להגיע לכלום. ורק אחר בקשות ותחנונים אליו יתברך לזכות לנצח ולהתגבר על היצה"ר ולזכות להדבק בהשי"ת רק אז הקב"ה עוזר לו.
וכך אמרו חכמינו ז"ל (נדה ע:) 'מה יעשה אדם ויחכם, ירבה בישיבה'. והקשו בגמ' 'הרבה עשו כן ולא עלתה בידם, אלא יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו'. וכן בגמרא מגילה (ו:) 'לאוקמי גירסא סייעתא דשמיא'.
המורם מכל זה דאף להיות צדיק וירא שמים צריכים להגיע לסייעתא דשמיא, וצריך האדם לשפוך לבו כמים לפני הקב"ה על זה. ואם באמת זוכה האדם ליראת שמים ותמימות הרי אין זה מכוחו כי אם ע"י שהקב"ה שלח עזרתו מקודש.
וזהו סמיכות הפסוקים, לרמז שע"י שנח מצא חן בעיני ה' זכה להיות נח איש צדיק תמים בדורותיו, אבל אלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לזכות למדרגות אלו.
שבת שלום


נתיב הדרש


בזכות הצדיקים נושעים גם פשוטי העם
כששהיה הרב הקדוש ר' בונם מפשיסחה ז"ל בלובלין אצל ה"חוזה" הקדוש ז"ל בראש השנה, ועמד אחר התפילה בתוך חבורה של חסידים, אמר להם ר' בונם: אני יכול להגיד לכם על איזה פסוק יאמר היום הרבי תורה בשעת הסעודה, וגם תוכן הדבר התורה שיאמר. החסידים שמעו כן תמהו, ורצו לראות אם יכוין אל האמת, וביקשו ממנו שיגיד להם.
הרבי - אמר להם ר' בונם - יאמר היום תורה על הפסוק: "ויזכור אלקים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתיבה", וענין הדבר תורה יהיה "ויזכור אלקים את נח", היינו הצדיק, ועל ידי הצדיק יזכור גם כן "את כל החיה ואת כל הבהמה", רוצה לומר: את האנשים הפשוטים, כמאמר הכתוב: וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה", וכמו שאמרו בגמרא: "מן הבהמה - להביא בני אדם שדומין לבהמה" (חולין).
אחרי כן בא "החוזה" אל השולחן, ובתוך הסעודה אמר תורה זו עצמה, התפלאו החסידים, ושאלו לר' בונם, איך ידע מראש מה שיאמר הרבי. השיב ר' בונם: אני התפללתי תפילת מוסף סמוך להרבי, וראיתי שכשהגיע ב"זכרונות" לפסוק "ויזכור אלקים את נח", והאריך הרבה מאוד בעבודה שבלב זו תפילה, וחזר על הפסוק הרבה פעמים, והבנתי מדעתי שעל פסוק זה יאמר תורה היום, ושזה יהיה תוכנה. סיפורי חסידים


בשבילי הפרשה


קץ כל בשר בא לפני (ו, יג).
ענין "קץ" יש לבאר דהנה כל איש ישראל אפילו הפחות שבפחותים הסוף הוא שעושה תשובה. אם לא עשה תשובה בבחרותו הוא עושה תשובה בזקנותו וסוף כל סוף אינו מת בלא תשובה וממילא אם הסוף טוב הכל טוב. אבל דור המבול הביט בהם הקב"ה וראה שגם הסוף לא טוב, שאין בהם מי שיעשה תשובה אפילו בסופו. וזהו "קץ כל בשר בא לפני" כאמור. דברי ישראל

והנה עלה זית טרף בפיה (ח, יא).
ופירש רש"י ז"ל: "טרף" - חטף. ולכאורה מה חסר בפירוש כפשוטו לשון מזונות כמו "טרף נתן ליראיו". אלא דהנה לכאורה קשה מה חטאה היונה שנזדמן לה עלה מרורה ולא מתוקה. אך דידוע "הדוחק את השעה, השעה דוחקתו". וזה שפירש רש"י: "עלה זית טרף" - חטף, היינו מפני שחטפה ודחקה את השעה לכך נזדמן לה עלה זית שהיא מרורה ולא מתוקה. דברי ישראל

ויהי בנסעם מקדם (יא, ב).
בבעל הטורים הביא: תיבת "בנסעם" ב' במסורה, דין, ואידך "בנסעם מן המחנה" (במדבר י). ויש לומר בזה, על פי דברי הרמב"ם (בהלכות דעות פרק ו' הלכה א') וזה לשונו: דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם וכו'. ומבואר כמה פעמים בספרן של צדיקים גודל מעלת הסביבה, להתחבר תמיד עם חברים המקשיבים לדבר ד' ולדור עמהם, איש על מחנהו איש על דגלו, כי אם יפרד האדם ח"ו מלהיות בצוותא חדא עם יראי השם, אז בקלות יוכל היצר הרע להעבירו לגמרי מדרך ה'.
וזה שהורה לנו המסורה "בנסעם מן המחנה" - שאם ח"ו מתרחקים ממחנה ישראל, והולכים לדור בסביבה עם פושעים וקלי הדעת, אז "בנסעם מקדם" - מתרחקים על ידי זה מדרך הישן והקדום, וגם נפרדים על ידי זה מהקב"ה שהוא קדמונו של עולם, כדברי המדרש על הפסוק "ויהי בנסעם מקדם" - אמר רבי אליעזר ברבי שמעון הסיעו עצמן מקדמונו של עולם. כרם שלמה - באבוב


דרך הלכה


דיני הדלקת נרות שבת - א
חכמינו ז"ל תיקנו להדליק נרות לכבוד שבת, ונחלקו הראשונים האם חיוב ההדלקה הוא משום עונג שבת או משום כבוד שבת.
א. בשולחן ערוך (סימן רסג) כתוב שיש להדליק שתי נרות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, ויש מנהג להדליק הרבה נרות כנגד כל ילד.
ב. אשה ששכחה פעם אחת להדליק נרות שבת, כתב הרמ"א שמשום קנס היא צריכה להוסיף כל ימיה נר אחד יותר ממה שהיתה רגילה להדליק לפני זה, והפרי מגדים כתב שאף אם חיסרה נר אחד ממה שהיתה רגילה להדליק כל פעם הדין הוא כן. אבל ה"ביאור הלכה" (סימן רסג) כתב שכיון שזה רק תקנה דרבנן, אין צריך להוסיף, ורק במה שכתבו הראשונים באופן ששכחה לגמרי יש לקיים.
ג. הגרי"ש אלישיב סובר שדוקא נשים נוהגות קנס זה שאם שכחו ידליקו יותר אבל אנשים לא נוהגים קנס זה, וכן קנס זה נאמר דוקא בשבת ולא ביום טוב.
ד. אשה שנאנסה ולא הדליקה אינה צריכה להוסיף כל ימיה עוד נר, כי באונס לא נאמר קנס זה.
ה. אסור להשתמש בנרות שבת לצורך אחר, אבל להדליק מנר לנר מותר, וה"ביאור הלכה" הביא את ה"אליהו רבא" שכתב שטוב שיהיה נר מיוחד להדליק בו תמיד נרות שבת.
ו. הגרי"ש אלישיב סובר שכיון שכל בני הבית צריכים לדעת שהם מקיימים מצוה בהדלקת נר שבת, לכן אם הם לא יודעים שהם מקיימים מצוה אז חסר בקיום המצוה שלהם.
ז. כשהאשה לא נמצאת בבית או שאינה יכולה להדליק נר שבת, הורה הגרי"ש אלישיב שאם יש לאיש בת גדולה שלא נשואה, היא תדליק, כיון שמצות הדלקת הנרות שייכת לאשה, ואם יש לו בת נשואה שמתארחת אצלו ידליקו שניהם.


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי ישכר בעריש הכהן מוולברוז' זצוק"ל בעל "עבודת יששכר"
רבינו היה תלמידו של הרה"ק רבי חיים מוולאברום זי"ע מגדולי תלמידי מרן החוזה מלובלין זי"ע. וכן הסתופף בצלו של השרף ממוגלניצא זי"ע, וכן אצל הרה"ק רבי אלעזר מקוזניץ זי"ע, ולאחר פטירתו הוכתר כרבי כציווי רבו.
רבינו נשא על לוח לבו את דאגות חסידיו ובכל צרתם לו צר וכך פירש את הפסוק: "כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי להם את חוקי האלקים ואת תורותיו" (שמות יח, טז) כשאלו הקשורים בי זקוקים לישועה, אני יודע ומרגיש בזה עוד בטרם שהודיעו לי על כך והנני משתדל לטובתם ככל האפשר ואם כן לשם מה זקוקים הם לבא אלי, התשובה היא: "והודעתי להם את חוקי האלקים ואת תורתיו" כדי שאוכל להורותם דרך ה'. גם לעת זקנותו, כשזמן רב לא יכל להתפלל עם חסידיו, נענה ואמר: דעו לכם כי כולכם חרותים בזכרוני, ובכל יום נוהג אני לומר ברכת כהנים מיוחדת עבור כל המסתופפים בצלי מלבד אמירת ברכת כהנים עבור כל ישראל ופסוקי יברכך בעת ברכת התורה.
מעשה באחד מחסידיו שירד מנכסיו ובא לקבול לפני רבינו על מצבו, יעץ לו רבינו כי יעסוק בסרסרות. החל הלה לבכות במר לבו כי מימיו לא נסה בזאת ואיך יוכל לעסוק במלאכה שאינו יודע מה טיבה, רבינו בשלו: בא ואלמדך, בבקר תאמר כמה פרקי תהלים קודם התפילה, והוי זהיר בתפלה בציבור ובברכת המזון כראוי, לאחר מכן טול מקלך בידך וסובב את העיר לארכה ולרחבה כמה פעמים, בודאי ישאלוך מה פשר סיבובים אלו ותענה להם כי נעשית סרסור ואז תצליח, וכדברי רבינו כך היה. בו ביום פגש בו ידיד והציע לו שיתווך עבורו כי רצונו למכור ביתו, ומאותו יום והלאה זרחה עליו שמש ההצלחה וראה ברכה בעמלו.
נסתלק בליל ב' דראש חודש חשון שנת תרל"ח
לוקט מהמבוא בספר "אהל ישכר"


מסילות הזוהר


כשמתרבים רשעי עולם, הצדיקים נענשים תחלה
אמר ר' יהודה וכו': אר"י אע"פ שנח היה צדיק, לא היה כדאי שהקב"ה יגן על העולם בשבילו. בוא וראה, משה לא תלה משהו בזכותו אלא, בזכות אבות הראשונים, אבל נח לא היה לו במי שיתלה בזכותו, כמו משה.
אמר ר' יצחק וכו': ועם כל זה, כיון שאמר לו הקב"ה, "והקימותי את בריתי אתך", היה לו לבקש רחמים עליהם, והקרבן שהקריב אחר המבול, היה לו להקריב מקודם לכן, אולי היה משקיט הכעס מהעולם.
אמר ר' יהודה וכו': אר"י מה היה לו לנח לעשות, שהרי רשעי עולם היו מכעיסים לפני הקב"ה והוא יקריב קרבן עליהם. אלא ודאי נח היה מפחד על עצמו שלא ישיגהו המות בתוך רשעי העולם, כי היה רואה מעשיהם הרעים כל היום, ואיך מכעיסים כל היום לפני הקב"ה.
ר' יצחק אמר וכו': רי"א בכל זמן שמתרבים רשעי עולם, הצדיק שנמצא ביניהם, הוא נענש תחלה, שכתוב "וממקדשי תחלו", ולמדנו אל תקרא ממקדשי אלא ממקודשי, ולפי זה, ונח, איך הצילו הקב"ה בין כל אותם הרשעים. ואומר, אלא בשביל שיצאו ממנו תולדות בעולם. הצילו כי היה צדיק כראוי. כלומר, והוא ראוי להוציא תולדות מתוקנים.
ותו דאיהו וכו': ועוד שהוא התרה בהם כל יום ויום ולא קבלו ממנו, וקיים בנפשו המקרא שכתוב, "ואתה כי הזהרת רשע" וגו' וכתיב "ואתה את נפשך הצלת". מכאן, כל מי שמזהיר את הרשע, אע"פ שלא קיבל ממנו, הוא הציל את עצמו, ואותו הרשע נתפס בחטאו. ושואל, ועד כמה מחויב להזהיר אותו ואומר עד שיכנו. וכבר בארוהו החברים.
ר' יוסי הוה שכיח וכו': ר"י היה מצוי לפני ר"ש. יום אחד, אמר לו, מה ראה הקב"ה לכלות כל חיות השדה וכל עוף השמים ביחד עם הרשעים, אם בני אדם חטאו, בהמות ועוף השמים ושאר הבריות מה חטאו. אמר לו, משום שכתוב "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ", כולם היו משחיתים את דרכם, עזבו את מינם ונתדבקו במין אחר.
ת"ח אינון חייבי וכו': בא וראה, רשעי העולם האלו גרמו כן לכל הבריות, שיתדבקו באינו מינם, ובקשו להכחיש מעשה בראשית דהיינו לערבב המינים זה בזה ולהכחיש צורתם, והם גרמו לכל הבריות להשחית דרכם כמו שהם השחיתו. אמר הקב"ה אתם רוצים להכחיש מעשה ידי. אני אשלים רצונכם, ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה, אחזיר העולם למים, כמו שהיה העולם מתחלה מים במים, וכבר בארוהו. מכאן ולהלאה אעשה בריות אחרות בעולם כראוי.
פירוש הסולם פר' נח סעיפים קפז - קצד


מעשה שהיה


נפלאים דרכי ה' - ב
תקציר:
בעיר סלוצק גר החסיד רבי ישעיה שהיה עני ואביון. דודו אח אביו ושמו גם כן ישעיה גר גם הוא בסלוצק, ועזר לאחיינו למחייתו. ר' ישעיה החסיד נסע לקבץ כסף כדי להשיא את שלש בנותיו. פגשו שדכן אשר חשב שהוא ישעיה העשיר מסלוצק והציע לו שידוך את בנו של איזה גביר.

וילך השדכן וידבר עם הגביר, ויאמר לו: איש בשורה הנני היום, הנה רבי ישעיה סלוצקר בעירנו, והוא רוצה להשתדך אתך. והגביר אשר שמע גם הוא את שמע הגביר רבי ישעיה סבר שבו המדובר, ויאמר לשדכן: אם אכן תביאנו לביתי למען יראה את בני העלם, אתן לך מאה אדומים כסף, מלבד דמי השדכנות, ויבא השדכן אל רבי ישעיה וישיבהו, כי הגביר חפץ מאד בקרבתו ורצונו שיבוא לביתו לתהות על קנקן העלם, ובדבר הנדוניה והשאר, כבר יתפשר עמו. וילבש רבי ישעיה את בגדיו וילך אל בית הגביר, וירא את העלם כי טוב ומושלם הוא, גם נסהו בתורה, בחריפות ובקיאות, וימצא חן בעיניו מאוד, ויען ויאמר הנני מוכן ומזומן לשידוך הזה. ולא שת לבו ליחוס המשפחה. גם הגביר נתן מיד הסכמתו, והם התקשרו בקישורי החיתון כדת וכדין, והגביר אמר אל לבו: אף שלא ראיתי את בתו המשודכת, בטח גביר כמוהו ממשפחה חשובה כזאת, גם בתו כמוהו. ויגבילו את זמן החתונה ליום פלוני. ויתחייב רבי ישעיה לתת הון אשר רק גבירים אדירים ירשו לעצמם לתת, וישב רבי ישעיה לביתו.
עד מהרה חלפו שני חדשים וישלח הגביר אבי החתן מתנה גדולה עבור הכלה ויצפה לתשובה, ויחכה למתנה כנהוג, ולרבי ישעיה אין בביתו אף פרוטה. כאשר חזר רבי ישעיה לביתו, שאלוהו אנשי ביתו ואוהביו החסידים: מה זה מיהרת לבא? ענה רבי ישעיה ואמר: כי הקרה ה' לפני שידוך הגון, עם גביר אחד, ולמה אתמהמה עוד. תמהו החסידים ושאלוהו: הלא התחייב לתת אלפיים זהובים, ומהיכן תקח סכום עצום כזה? ויענם רבי ישעיה לאמר: ריקם יצאתי מביתי, וה' הזמין לי שלוש מאוד אדומים, שאותם נתתי חלק דמי שדכנות, וחלק קניתי בהם מתנה לעלם, וה' אלקי שעליו סמכתי מעודי, יעזרני גם להבא. כך השיבם רבי ישעיה, וחזר ללימודיו ועבודתו את האלוקים. עד מהרה חלפו עברו חודשיים ימים, ומהגביר המחותן הגיע מכתב, ועמו מתנה נכבדה, תשורה לכלה. מכתב זה היה מיועד לגביר ר' ישעיה סלוצקר, דוד רבי ישעיה, שכאמור, היה שמו כשמו, ומראה פניו ותהלוכותיו כשל רבי ישעיה. כשהגיע המכתב עם המתנה ליעדו, לא הבין הגביר ר' ישעיה מי יכול היה לשלוח לו מכתב זה, עם מתנה ששויה כשלוש מאות אדומים. אך גמר בנפשו להשיב לו מכתב, וגם מתנה ששויה מאה וחמישים אדומים. כי אמר אל ליבו: מה אכפת לי שיחשוב שאכן רצוני להשתדך אתו, אם הוא חמד לו לצון, אשיב לו כגמולו. לא ארכו הימים וימי הפורים הגיעו, ומכתב שני הגיע ועמו תשורה נכבדה כמקודם, ושוב החזיר מכתב ועמו מתנה בשוויה חצי ממה שקבל. אך הנה הגיעו הימים שלפני מועד החתונה, ואל הגביר ר' ישעיה הגיע מכתב שלישי, שבו מבקש המחותן את אבי הכלה, להכין את צרכי החתונה.
המשך יבוא בס"ד


חוד הפרשה


א. האם מעיינות חמי טבריה פסקו בימי המבול?
 כן.  לא.  מחלוקת.  לא מובא ברש"י.

ב. מנין למדים שנח למד תורה?
 "ויעש נח ככל אשר צוה ה'".  הנני מקים את בריתי".  "מכל הבהמה הטהורה".  "ויבן נח מזבח".


שינון הלכה


אורחות צדיקים בהקדמה)
א. מהי תקנת חולי הנפש?
ב. כל מי שרוצה להביא את נפשו לידי מידות טובות, מה יעשה?

לוח הדף היומי

שבת

א' חשוון

ויחי

תכו-תמא

קלג-קלז

ראשון

ב' חשוון

ויחי

תמב-תמט

קלז-קמ

שני

ג' חשוון

ויחי

תנ-תסא

קמא-קמד

שלישי

ד' חשוון

ויחי

תסב-תעה

קמה-קמט

רביעי

ה' חשוון

ויחי

תעו-תפז

קמט-קנב

חמישי

ו' חשוון

ויחי

תפח-תצט

קנג-קנו

שישי

ז' חשוון

ויחי

תק-תקיב

קנו-קסא

שבת

ח' חשוון

ויחי

תקיג-תקכב

קסא-קסד





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael