אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
בראשית

קולמוס העורך


נאמר בפרשתנו: "ויאמר ה' לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו". בספר "מכתב סופר" מבאר זאת, כי תפקיד האדם בעולם הזה הוא לא רק שיחיה בשביל עצמו, כי אם "וחי אחיך עמך" לרחם על אחרים ולהעניק להם מטובו. וחכמינו ז"ל אמרו (סנהדרין לו:) אין מושבין בסנהדרין זקן... ומי שאין לו בנים, לפי שאינו רחמני, וכשהוא יחיד אין לו הרגשה לרחם על אחרים.
וזה שכתוב: "לא טוב היות האדם לבדו" - רק אדם לעצמו, ושלא לשים לב ולרחם על אחרים, על כן "אעשה לו עזר כנגדו" - על ידי אשה ובנים רחיים על צוארו, שהם "כנגדו" ומבקשים הצטרכותם, ועל ידי זה יתעורר לעזור ולרחם לצריכים עזרה.
שבת שלום


נתיב הדרש


מדוע מתחילה התורה באות ב'
נראה לבאר מדוע מתחילה התורה באות בי"ת ולא באל"ף, על פי מה שמובא בזוהר הקדוש (פרשת יתרו): אורייתא כלא שמא קדישא היא, דלית לך מלה באורייתא דלא כליל בשמא קדישא" (התורה כולה שם הקדוש היא, שאין לך מילה בתורה שלא נכלל בשם הקדוש). וכן כתב הרמב"ן (בהקדמתו לפירושו על התורה): "עוד יש בידינו קבלה של אמת, כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה וכו'". והנה אות אל"ף מורה על הקב"ה, מכיון שהוא אלופו של עולם, ואחד יחיד ומיוחד, (ראה באותיות דרבי עקיבא). ואם כן יש לומר, דלא היתה צריכה תורה להתחיל באות אל"ף, כיון שהאל"ף שמורה על הקב"ה, נמצאת בכל תיבה אות ונקודה בתורה כנ"ל, ומיושב שפיר. אמנם קשה, למה התחילה התורה באות בי"ת דוקא ולא באות אחרת. ויש לומר, דהתורה באה לרמז, על מה שמובא בגמרא (תענית ז.): "אמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב ברזל בברזל יחד. לומר לך, מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו, אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה. אמר רבה בר בר חנה, למה נמשלו דברי תורה כאש, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה'. לומר לך, מה אש אינו דולק יחידי, אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי. והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא, מאי דכתיב חרב אל הבדים ונואלו - חרב על שונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בד בבד בתורה. ולא עוד אלא שמטפשין, שנאמר ונואלו. ולא עוד אלא שחוטאין וכו'". הרי שלקיום ולקנין התורה צריכים בי"ת - דהיינו שנים. על כן פתחה תורה באות בי"ת, להורות וללמד יסוד גדול זה, שמיד שאדם מתחיל ללמוד תורה, יראה ללמוד עם חבר, בכדי שיתקיימו דברי תורה בידו.
ובזה יש לבאר מה שמובא בגמ' חגיגה (ט:): "ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד". ואמרינן שם, דמי ששונה פרקו רק מאה פעמים, נקרא שאינו עובד אלקים, עיין שם. ונתקשו המפרשים, דמה ההבדל בין מאה, לבין מאה ואחד, דיקרא בגלל זה "אינו עובד אלקים". ועל פי דברינו הנ"ל, יש לומר דכך פירושו, דאינו דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד, דהיינו שאת המאה פעמים הוא לומד עם עוד "אחד", דאז תתקיים התורה בידו. מה שאין כן אם לומד יחידי, אין התורה מתקיימת בידו. ולא עוד, אלא שנקרא חוטא. ועל כן אמרו חז"ל, שהוא נקרא אינו עובד אלקים. זר הצבי


בשבילי הפרשה


בראשית (א, א).
תורה שבכתב פותחת באות "ב" - בראשית. תורה שבעל פה פותחת באות "מ" - מאימתי. זהו שדרשו חז"ל (יומא י"ט) "ודברת בם, בם יש לך רשות לדבר, ולא בדברים אחרים". בם - בתורה שבכתב ושבע"פ תדבר, שהר"ת של פתיחתם הוא "בם", ולא בדברים בטלים. מגיד תעלומה

בראשית (א, א).
רש"י: בשביל תורה שנקראה ראשית. לפי זה יוצא שרק מי שעוסק בתורה מותר לו להנות מהעולם, שהרי העולם נברא בשביל התורה, ומי שלא זכה בה אין לו להנות מן העולם כלל שהרי לא ניתנה לו, אלא אם כן יתמוך וישמש בלומדי תורה, שאז גם לו יש זכות להשתמש בעולם. אור החיים הק'

נעשה אדם (א, כו).
מדרש: שעה שבא הקדוש ברוך הוא לברוא את אדם הראשון, חסד אמר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אמר אל יברא שכולו שקרים, מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו ארצה עכ"ל.
וצריך עיון מדוע השליך את האמת ארצה, הרי אמרה דברי טעם? אלא שעל ידי שהשליך אמת ארצה, אם כן כבר לא יהיה כולו שקרים, שהרי האמת נמצאת בארץ ויכול להדבק אליה. היא נמצאת בטווח ידו ובקלות ביכלתו להשתמש בה, וממילא ביטלה כל טענתה, ומה שהשליך אותה. הוא משום שמעצמה לא רצתה לרדת, להיות בעולם השקר. זרע אהרן

נעשה אדם (א, כו).
פירש רש"י אף על פי שאפשר לטעות בפסוק זה שיש ח"ו שתי רשויות, מכל מקום לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומידת ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן.
וזהו כוונת חז"ל (סוטה ד) כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה, ולכאורה מהו הקשר בין גאוה לעבודה זרה? אלא שבעל הגאוה לא מפרש כרש"י את הפסוק "נעשה אדם" - ללמוד ממנו מידת הענוה, ואם כן על כרחך שיש ח"ו שתי רשויות לשיטתו וממילא נחשב כעובד עבודה זרה. הרבי ר' השיל מקראקא

ויפח באפיו נשמת חיים (ב, ז).
פירש רש"י: מן העליונים ומן התחתונים בראו. הכוונה שבכל הנוגע לעצמו ראוי לו לאדם שידמה עצמו לעליונים, פרוש מכל תאות עולם הזה ושוכח מגופו. אבל בנוגע לאחרים עליו להדמות לתחתונים, יודע מה הם צרכיו של אדם בעוה"ז ומתבונן מה חסר להם, מרגיש בצערם ובסבלותם. רבי ישראל מסלנט


דרך הלכה


זמן בין השמשות ותוספת שבת בערב שבת
נחלקו הראשונים בזמן בין השמשות מהו, דעת רבינו תם וסיעתו שיש שתי שקיעות, שקיעה ראשונה כשלש ורבע מיל מכשהחמה מתחילה להתכסות, ושקיעה שניה שהיא נחשבת בין השמשות מתחילה כשלשת רבע מיל אחר כך, והראשונים שחלקו על ר"ת סברו שבין השמשות מתחילה מיד כשהחמה מתחילה לשקוע, ולשיטתם אין שתי שקיעות, ולפי זה יוצא שמתחילת השקיעה, שזה הזמן המצויין בלוחות יש ליזהר מלעשות מלאכה, כיון שזה ספק דאורייתא לכל הפוסקים שנחלקו על ר"ת וכן כתב המשנה ברורה (סימן רס"א) להחמיר כמותם ואפילו הפוסקים כר"ת שהשקיעה יותר מאוחרת לא הקילו לגבי מלאכה בערב שבת בזמן השקיעה לדעת החולקים על ר"ת.
א. המשנה ברורה (שם) כתב שמי שמחמיר לפרוש ממלאכה חצי שעה או שליש שעה לפני השקיעה יוצא ידי כל השיטות כי דעת הר"א ממיץ שבין השמשות הוא לפני השקיעה המקובלת. והנפקא מינה גם לגבי הדלקת הנרות שידליקו אז. ובדינים והנהגות לחזון איש כתב שהחזון איש היה נוהג להדליק נרות חצי שעה לפני השקיעה המקובלת.
ב. גם מי שלא מחמיר על עצמו לקבל שבת כרבע שעה לפני השקיעה, על כל פנים יש מצוה של "תוספת שבת" ולכן עד קרוב לשתי דקות לפני השקיעה יש לפרוש ממלאכה משום "תוספת שבת" כי תוספת שבת הוא זמן מועט שמספיק בערך כשתי דקות, כן כתב "אגרות משה" (ח"א) וכן הורו הגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבך.
ג. כתב המשנה ברורה (סימן רס"א) שאשה שהדליקה נרות אסור לה להתפלל מנחה, לכן תתפלל לפני הדלקת הנרות, והגרש"ז אויערבך מסתפק אם איש שקיבל על עצמו שבת גם כן אסור לו להתפלל, והורה שאחד שעדיין לא התפלל מנחה והוא עומד סמוך לשקיעה יקבל שבת בתנאי שיוכל להתפלל מנחה ויתנה שברגע האחרון לפני השקיעה קבלתו חלה ללא תנאי.
ד. עוד פסק הגרש"ז אויערבך למי שכבר קיבל שבת יכול לענות "קדושה" ששומע ממנין שמתפללים מנחה של חול.
ה. ה"אור לציון" כתב שראוי לקבל תוספת שבת בפיו ולא רק במחשבה, וכתב שאם אומר "בואי כלה" זה כבר נחשב שקיבל על עצמו שבת.


אורחות צדיקים


הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצוק"ל זיעוכ"י רבינו נולד בעיר הוסיקוב (מחוז פשעמישל) בשנת ת"ק לאביו הגה"ק מוהר"ר מאיר ז"ל שהיה אבד"ק זאמושטש בן הגאון ר' משה ז"ל, ולאמו הצדקת מרת שרה סאסיא נצר מטע מגזע המהרש"א ז"ל. (עד היום מקובל לסגולה גדולה בכל עת שנצרכין לישועה להזכיר השם לוי יצחק בן שרה סאסיא). מקובל שאבותיו הקדושים למעלה בקודש שמשו בכתר הרבנות ל"ו דורות בעיירות שונות.
האגדה מספרת שפעם אחת הופיע פתאום מרן הבעש"ט הקדוש זכותו יגן עלינו בבית מדרשו והביא ב' פעמים ממשקה ישראל ומגדנות להחבריא תלמידיו הקדושים, המה ראו כן תמהו לשמחה מה זו עושה, השיב להם רבם הקדוש שמחה גדולה הוא לנו היום, נשמה גדולה וקדושה מאוד, אשר תמיד תמליץ אך טוב וסנגוריא בעד כלל ישראל ירדה היום לעולם, אותה הנשמה היתה נשמת הרב הקדוש והנורא מרן ר' לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע.
פעם אחת בא לבית מדרשו ובירך ברכות השחר בקול בדרכו והשמיט ברכת שלא עשני גוי. כאשר שאלו אותו על דבר ההשמטה השיב להם בתום לבבו, בעמדי ממיטתי היום בבוקר התבוננתי בגדלות ה' ובשפלות עצמי ולא קמה בי רוח להתיצב ולעמוד לפני השם יתברך, פתאום ראיתי בעד החלון נכרי עומד בשוק והתבוננתי בההבדל שבינו ובין ישראל, ובא לי חיות חדש וקפצתי ממטתי וברכתי ברכת שלא עשני גוי.
פעם בא לכפר אחד ונתאכסן אצל בעל הבית, הכפרי לא ידע אז עדיין מהות האורח שנתאכסן בביתו, ורק ראהו שהוא איש צורה וחשב בלבו שזהו שוחט, נגש אל הרב וביקש ממנו שישחוט לו עוף והוא ישלם לו במיטב, כי קשה לו לשלוח שליח עד כפר דירת השוחט. הרב הקדוש הבטיחו שישחוט לו רק בתנאי אם ילוה לו סך עשרים זהובים על איזה ימים, השיבו הבעל הבית, איך אתן כספי לאיש זר אשר לא ידעתיו ואיני מכירו אם הוא נאמן במאמרו, השיבו הרב הקדוש בתוכחת מגולה, ראה דבריך נכונים, אבל איך לא יראת להפקיר את נשמתך לאכול משחיטת איש זר אשר אינך מכירו ואינך יודע אם הוא נאמן במאמרו, עשרים זהובים יראת להפקיר, ונשמתך הפקרת, דברים הללו עשו אצל הבעל הבית רושם אדיר.
בנועם שיח קודש אמר פעם אחת למומר להכעיס שבעירו המפורסם שלא הניח עבירה שלא עבר עליה, הנה יש לי קנאה גדולה עליך שברצונך תלוי להשלים את עצמך במדרגה גדולה יותר ממני, הלא אם תשוב תשובה מאהבה על רוב פשעיך, אזי תרבו זכיותיך עד אין לשער, דברים הללו היוצאים מלב קדוש וטהור פעלו פעולה עזה בלב האבן ושב בתשובה.
נסתלק לישיבה של מעלה בכ"ה בתשרי שנת תק"ע
לוקט מהמבוא בספר "קדושת לוי" (הוצאת כלילת יופי)


מסילות הזוהר


העושר ניתן לאדם כדי לעשות מצוות ה' ולזון את העולם
אמר ר' יהודה וכו': אר"י, כל מעשיו של אדם כתובים בספר בעולם העליון הן טוב והן רע ועל כולם הוא עתיד ליתן את הדין. כי למדנו אמר רב יהודה אמר רב מה שכתוב, "גלמי ראו עיניך" וגו', פירושו. אותם הדברים שעשה הגולם - דהיינו הגוף, שאינו משגיח מה שיהיה בעולם הבא, כולם "ראו עיניך" - כי עיינת בהם. "ועל ספרך כולם יכתבו" - ליתן עליהם דין וחשבון לעולם הבא. לפיכך יקדים אדם תפלתו תמיד קודם למעשהו, ויועיל לו.
אמר ר' יצחק וכו': אר"י, אין אדם עושה עבירות אלא מי שהוא גולם ולא אדם, והיינו אותו אדם שאינו מסתכל בצרכיה של נשמה הקדושה, אלא כל מעשיו כבהמה זו שאינה משגחת ואינה יודעת. אמר רבי בֹא לר' יצחק, וכי נקרא דוד גולם, דהיינו שאינו מסתכל בנשמה, שהוא אמר אותו הכתוב.
אמר לו לר' יצחק וכו': א"ל ר"י, אדם הראשון אמר לאותו הפסוק. "גלמי ראו עיניך" - כי גולם פירושו חומר מטרם שנשלם צורתו, ואמר, קודם שזרקת בי נשמה שהיתי גולם, ראו עיניך לעשות בצורתי אנשים שיהיו דומים לי. "ועל ספרך כולם יכתבו", - שיכתבו בשמותם מי הם. "ימים יוצרו" - היינו שיוצרו כצורה זו שלו. "ולא אחד בהם", היינו שלא נשאר אחד מהם.
אמר רבי בא, למה: שואל, למה לא נשאר מאותם הדומים לצורת אדם הראשון אף אחד, אמר לו, בוא וראה, כל אלו שהיו דומים לאדם הראשון, או אפילו דומים לו רק ברמז, כלומר, לא בבירור, לא מתו מיתת עצמם. (כמ"ש בפרקי דר' אליעזר פרק נ"ג ובסוטה דף י.) וכולם הוכו באותו ענין ממש שהיו דומים לאדם הראשון. שמשון לקח בכוחו שאול בצוארו וכו' כמ"ש שם.
תא חזי וכו': בוא וראה אמר ר' יהודה, צורתו של אדם הראשון ויפיו היתה כזהרי הרקיע העליון על כל הרקיעים, וכאותו האור שגנז הקב"ה לצדיקים לעולם הבא. ולפיכך כל אלו שהיה בהם רמז משהו מצורתו של אדם הראשון, הוכו בו ומתו. כמ"ש לפנינו.
דכך אורחוי דקב"ה וכו': כי כך דרכיו של הקב"ה, אם נותן עושר לאדם, למה נותן לו, הוא, לזון את העולם, ולעשות מצותיו, לא עשה זה, אלא שמתגאה בעשרו, בו יוכה, שכתוב "עושר שמור לבעליו לרעתו".
יהיב לי בנין וכו': אם נותן לו בנים, למה נותן לו, הוא כדי ללמדם דרכיו של הקב"ה ולשמור מצוותיו. כאמור באברהם, "כי ידעתיו למען אשר יצוה" וגו'. לא עשה זה, אלא שמתגאה בהם, בהם הוא מוכה, שכתוב "לא נין לו ולא נכד" וגו' (איוב יח).
כן כהאי גוונא וכו': וכך בדרך זו, כאשר נתן הקב"ה להם, מיופי הטוב העליון של אדם הראשון, למה נתן להם זה, הוא כדי לשמור מצותיו ולעשות רצונו, לא עשו זה, אלא שנתגאו בו, באותו היופי שנתברכו בו הוכו.
אמר רב יהודה וכו': אר"י, כשברא הקב"ה את אדם הראשון בעוד שהיה גולם, מטרם שזרק בו הנשמה, קרא לאותו המלאך שהוא ממונה על צורות בני אדם, ואמר לו, עיין וצֹר בצורתו של זה, ששה אנשים, והם: שמשון, שאול, עשהאל, יאשיהו, צדקיהו, אבשלום, (כמ"ש בפרקי דר"א פרק נ"ג), וזהו שכתוב, "ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת", כלומר ששה, דהיינו ששה אנשים הנ"ל.
אמר ר' יצחק וכו': אר"י מאותו העפר ממש שנברא אדם הראשון לקח הקב"ה לברוא אלו ששה אנשים, וקרא לו שת שפירושו שתא. כלומר שקרא והזמין ששה אנשים, וזהו שכתוב "ויולד בדמותו כצלמו", דהיינו מאותו הבצק שנברא הגולם שלו, ועל כך נאמר "גלמי ראו עיניך", שפירושו, שעיינת לעשות דומים אליו. "ועל ספרך כולם יכתבו", מי הם כולם, היינו שלא שמרו מה שנתן להם הקב"ה ונגרשו מן העולם.
פירוש הסולם פרשת חיי שרה סעיפים לח - מג


מעשה שהיה


נפלאים דרכי ה' - א
איש אחד היה, ירא אלוקים וחסיד מפורסם, ושמו ר' ישעיה, ולא ידע האיש צורת מטבע, במסחר וקנין לא עסק מימיו, אך בתורה ועבודה יהגה יומם ולילה, ויהי לו דוד, אחי אביו, גביר עצום מופלג בעשירות ושמו ר' ישעיה סלוצקר, והוא דומה לו, לא רק בשמו, אלא גם בצורת פניו ובתהלוכותיו. בכל שבוע ושבוע היה נותן לאחיינו דינר זהב אחד למחית בני ביתו, ומפני שזה לא הספיק לפרנסתו, נמצאו אנשים יראי ה', שנתנו לו עוד מנדבת לבם. והנה כל אלה הספיקו לו למחיתו וצרכיו ההכרחיים, אך מה יעשה לשלש בנותיו, שהגיעו לפרקם, ובידו אין לו אף פרוטה לפורטה? ואוהביו החסידים החלו לדבר על ליבו לחשוב מחשבות עליהן, להשיאן לאיש, אולם רבי ישעיה תשובתו בפיו: ומה אעשה, הלא אין בידי להוצאות הכרוכות בזה, מאומה? ויתנו לו עצה כי יקח לו סוסים ועגלה ויסע על פני רחבי הארץ, אולי ירחם ה', ויוכל לקבץ את ההון הדרוש, וישמע לעצתם וילך הלוך ונסוע, וירחק נדוד, והאנשים כולם ידעו את שם החסיד רבי ישעיה, כי היה מפורסם בחסידותו בכל הסביבה, ויהי כשמעם דבר בואו לקבץ להכנסת כלה, העניקו לו כל אחד כנדבת לבו כפי יכולתם, גם סעודות הכינו לו ולאנשים אשר אתו. ויסע משם וירחק עוד נדוד, וגם במקום ההוא היו אנשים אשר שמעו את שמעו וגם הם כבדוהו בנדבתם. אולם כאשר הרחיק עוד ויבא לעיר אחת גדולה אשר אנשיה את שמעו לא שמעו, והכר לא הכירוהו, על כן לא שתו ליבם אליו, וישב בחדרו עד בוש, וכראותו כי אין איש, ויצא החוצה אולי יכירהו איש, ויהי בעמדו ככה על אם הדרך והוא לבוש בגדי משי כדרך הגבירים, ומראה פניו כאיש נכבד ויקר, ויגש אליו איש אחד ויברכהו לשלום.
וישאלהו האיש: מאין יבוא מר, ומה שמו כי אדעהו? מעיר פלונית אני, השיבו רבי ישעיה, וישעיה סלוצקר שמי. ויאמר האיש: הלא שם משפחתם מתהלך על פני הארץ, משפחתכם משפחה הגונה ומיוחסת היא, שמא בא כבודו בענין שידוך? שדכן הנני, ואולי אוכל לשרתו. ויען רבי ישעיה ויאמר: כן הדבר כאשר דברת, בת יש לי והגיעה לפרקה. והשדכן ששמע שמדובר כאן בישעיה סלוצקר חשב לתומו שזהו ישעיה סלוצקר הגביר האדיר, דוד רבי ישעיה, ומיהר לשאלו: האם ירצה מר להשתדך עם גביר אחד, בנו העלם, עילוי, יפה תואר, בן יחיד, והוא עודנו צעיר לימים, ואף על פי כן מהולל ומפורסם הוא, ומלא תורה וחכמה, ואביו הגביר יתן לכבודו פי שנים. וישאלהו רבי ישעיה: ומה שמו כי אשאל אחריו? ויאמר השדכן, פלוני בן פלוני, ויען רבי ישעיה ויאמר: טוב הדבר, אני אדרוש אחריו, ובעוד יום או יומים אשיב למר דבר, ובנתיים עליך לדבר עם הגביר, אבי העלם, ואם ימצא הדבר חן בעיניו וגם בעיני, יגמר הענין בסיעתא דשמיא בכי טוב.
המשך יבוא בס"ד


חוד הפרשה


א. מדוע לא נתפרסם שם העץ שחטאו בו אדם וחוה?
 שאין הקב"ה חפץ שיכלימו את העץ ויאמרו זהו שלקה העולם על ידו.  לא מפורש ברש"י.  מחלוקת בגמרא.

ב. מדוע ביצירת הבהמה לא כתוב "וייצר" בשני יודי"ן?
 שאין שמו של הקב"ה עליה.  כיון שאינה עומדת לדין.  כיון שאין בה נשמה.


שינון הלכה


א. איזה רחמנות היא אכזרית?
ב. איך יגיע אדם למידת הרחמים?




בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael