אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
יום כיפור

קולמוס העורך


ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זצוק"ל אומר שבימים הקדושים הללו כל אחד מקבל על עצמו לשוב בתשובה ולהיטיב מעשיו, וצריכים להזהר לקיים זאת בכל השנה ולזכור את אשר קיבל עליו ולא להיות כשב אל קיאו ח"ו.
ידוע המעשה שאירע בעיר קראקא עם הגביר אייזיק ר' יעקילס אשר חלם לו שימצא אוצר בביתו של אייזיק בעיר פלונית תחת התנור, ואחר שנסע לעיר פלונית נודע לו שהאוצר נמצא בביתו.
כך על ידי עבודת אלול ותשרי נתוודע לאדם שיש לו אוצר כל השנה כולה, על כן יקיים בכל השנה את אשר קיבל עליו בימים הקדושים הללו וידע איך להתנהג. גמר חתימה טובה שבת שלום וחג שמח


נתיב הדרש


אם לא עכשיו אימתי
בשולחן ערוך כתב שביום כיפור קוראים ג' בפרשת עריות וכו' והשלישי מפטיר ביונה. וכתב על זה המשנה ברורה בשם האחרונים (סי"ק ז'): משום שנפשו של אדם מחמדתן, ואם יש אחד שנטמא יחזור בתשובה. ומפטיר ביונה, שמדבר מהתשובה. ועוד שאין יכולין לברוח מהשי"ת.
ומסביר ב"שער הציון" (או"ק ו) את כוונת האחרונים: כי האדם חושב כמה פעמים להתייאש שאינו יכול לתקן את עצמו בשום אופן, ועל כן יתנהג תמיד באותו אופן, ואם יגזור עליו הקב"ה למות, ימות. אבל טעות היא בידם, משום שבסופו של דבר הרי כל מה שהקב"ה רוצה ממנו יוכרח הוא לתקן, ויבוא עוד פעם ופעמיים לעולם הזה, ובעל כרחו יאלץ לתקן את מה שעיוות, ואם כן, למה לו כל העמל, למות ולסבול חיבוט הקבר ושאר צרות, ולחזור עוד הפעם. וראיה מיונה הנביא שהקב"ה ביקש ממנו ללכת לנינוה ולהינבא עליה, והוא מיאן בזה, וברח למקום שלא תשרה עליו שכינה עוד להינבא, כידוע, וראינו שטבע בים ודג בלעו, והיה שם במעי הדג כמה ימים, וכפי הנראה לא היתה כבר אפשרות שיתקיימו דברי השי"ת. אבל ראינו שבסופו של דבר, נתקיים רצונו של השי"ת והלך והשמיע את נבואתו. חפץ חיים על ימים נוראים


בשבילי הפרשה


ויאמר ה' סלחתי כדבריך (מתפילת יום הכיפורים).
מעשה ברבי לוי יצחק מברדיטשוב, שנשתהה לבוא לבית הכנסת לסליחות. המתין לו הציבור כל אשמורת הלילה. כשבא, כבר האיר היום והגיע זמן תפלה של שחרית.
ירד רבי לוי יצחק לפני התיבה ואמר: רבון העולמים, אני בשר ודם, ילוד אשה, ישיש ותשוש ואין כוחי לקום באשמורת הלילה ולומר כל הסליחות כולן. אבל אתה חי וקיים, גיבור ואמיץ כוח, זקנה אין בך, שינה אין לפניך וסליחותיך אף הן אריכות אין בהם, שהות אין בהם. תחילתם וסופן מילה אחת: סלחתי.
אמור אתה סליחות למעני ותענה ותאמר סלחתי. מלוקט
אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו (קריאה בשחרית יו"כ).
וקשה מדוע הוצרך לפרש כאן "בקרבתם לפני ה'" וכי לא יודעים אנו בגלל מה היתה מיתת בני אהרן. ונראה לתרץ, דמובא במדרש "שהיו משה ואהרן מהלכין תחלה, נדב ואביהוא מהלכין אחריהם, וכל ישראל אחריהם, והיו אומרים מתי ימותו שני זקנים ואנו נוהגים בשררה על הציבור תחתיהם".
וזהו פירוש הפסוק "בקרבתם לפני ה'", דהיינו שנתאוו להיות ראשים, לפני ה' - דהיינו קודם שגזר ה'. ועל זה התחייבו מיתה.
מחשבות אברהם
כי אתה סלחן לישראל (מתוך התפילה).
בהיות הצדיק מרוז'ין פעם באודיסה, על פי פקודת הרופאים, לרחוץ בים, נודע לו ששם דר נכד אחד של הגאון ר' יעקב עמדין, ושמו מאיר, והוא נתפקר ויצא לתרבות רעה, וחי חיי צער ודוחק חמרי. הזמינו הצדיק, והציע לו שיבא אליו לרוז'ין וכל הצטרכויותיו עליו. נתרצה מאיר, ונסע עם הצדיק לרוז'ין, והצדיק נתן לו את כל צרכיו כהבטחתו, וגם החזירו בתשובה.
פעם ראהו הצדיק והנהו עצוב מאוד. שאל אותו הצדיק על מה הוא נעצב. "אם על חטאיך - הוסיף לומר לו - הרי תשובה מועילה".
ענהו מאיר: חטאתי כל כך הרבה, וחזרתי וחטאתי גם לאחר שעשיתי תשובה, עד שאינני יודע אם אתקבל עוד בתשובה, ואיך לא אתעצב?
אמר לו הצדיק: אומרים עליך שאתה היית "עילוי" ולמדן גדול, על כן אשיב לך כדרך הלומדים. בתפלת יום הכיפורים אנו אומרים: "כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון". וצריך להבין מדוע אנו אומרים "סלחן ומחלן, ולא סוחל ומולח? אלא שהגמרא דורשת את הכתוב "רובץ תחת משאו עזוב תעזוב עמו": רובץ ולא רבצן (בבא מציעא לג.), ומפרש רש"י: רבצן - הרגיל בכך. מכאן רואים שהוספת נו"ן בסוף התיבה מורה על רציפות הפעולה. אף כאן כך: סלחן ומחלן היינו שאף אם האדם חוטא ועושה תשובה וחוזר וחוטא, וכך הרבה פעמים, הקב"ה בכל זאת סולח ומוחל לו בכל פעם. סיפורי חסידים


דרך הלכה

עניני התשובה ביום הכיפורים
כתב ה"חיי אדם" שאף שחייב אדם לשוב בתשובה כל יום, בערב יום כיפור החיוב הוא יותר, ולקיים הפסוק "ולפני ה' תטהרו", והטעם כיון שבראש השנה הקב"ה לא דן בעצמו אלא בית דין של מעלה דנים, אבל ביום כיפור, הקב"ה יושב בעצמו ודן את ברואיו, ועיקר מצות התשובה היא ביום כיפור.
ב"משנת רבי אהרן" כתב שמי שלא מתעורר לשוב בתשובה ביום כיפור גם תפלתו מעוכבת ח"ו ונחשב כאילו ישן כל היום ולא התפלל ולכן כל היום כיפור חייב לחשוב לעצמו קבלות היאך לשומרם כל השנה.
כתב הגר"י סלנטר שאין לנו דבר טוב יותר מיום כיפור, ויום כיפור מכפר עם התשובה היינו עזיבת החטא וגם מעט תשובה טוב מאוד וכל בחינה קטנה שאדם יכין עצמו ליום הכיפורים אין ערוך לה להצלת נפשו ואין לנו רווח גדול מזה.
וצריך להכיר את גודל מעלות היום ולנצל כל רגע ולא לאבד אף רגע אחד מיום הקדוש. והגאון רבי איצ'לה בלזר כשראה ביום כיפור אדם שמביט בשעון, אמר: איך אדם יכול לחשוב כמה זמן יש עד צאת הכוכבים כשחייו תלויים מנגד.
ב"אור יחזקאל" כתב שכאשר אדם שמח ביום כיפור ושואף למחילת עוונות, זו תחילת הדרך לזכות לתשובה, כי התשובה היא מתנה מהקב"ה ומתנה לא מקבלים בעל כרחו, ולכן אם אדם שמח זה מראה על רצונו לזכות לתשובה.
כתב ה"משנה ברורה" (הלכות יו"כ) וזה לשונו: יזדרז מאוד בתפילת נעילה כי תכלית כל עשרת ימי תשובה הוא יום הכיפורים, ותכלית יום הכיפורים הוא תפילת נעילה, שהכל הולך אחר החיתום, ואם לא עכשיו אימתי, ולכן אף אם חלש הוא מחמת התענית בכל זאת יאזור כגבר חלציו להתפלל במחשבה זכה וברורה לקבל על עצמו גדרי התשובה באמת, והבא ליטהר מסייעין אותו ויחתם בספר חיים טובים.


אורחות צדיקים


כ"ק מרן אדמו"ר רבי יהודה לייב אשלג זצוק"ל זי"ע בעל "הסולם"
העניות והדחקות בביתו של מרן היו עצומים, לא היתה פרוטה לפורטה, ותלמידיו היו מביאים מצרכי מזון, בכדי שיוכלו בני ביתו להחיות נפשם בדבר מה. אולם הוא לא שת ליבו לכל אלה, ונפשו היתה קשורה בקשר אמיץ ובל ימוט להשי"ת, כפי שמתבטא באחד ממכתביו: "שלא לכבודי ולצרכי, חיברתי את הספר, זולת למענו ית' ויתעלה בלבד" (תרפ"ז). וכן כותב: "כי כבר שעבדתי את עצמי להשי"ת לעבוד לפניו בכל אשר אמצא, אין עבודה כבדה בעולם שיבצר ממני למען כבוד שמו ית', ואדרבא אני אוהב תמיד, ומהדר אני אחר יגיעות גדולות לנחת רוח לו ית'" (תרפ"ח).
ופעם אמר רבינו הקדוש כך: "הגשמיות והרוחניות הם הפוכים בתכלית: לכל העולם חסר גשמיות. ומי שאין לו גשמיות מרגיש עצמו במצוקה. אולם כאשר האדם משיג את המילוי הגשמי אזי אין לו סיפוק בו, ומרגיש ריקנות. ורוחניות היא להפך: לאף אחד בעולם לא חסר רוחניות, האדם יכול לחיות גם בלעדיה, וצריך עבודה גדולה בכדי להרגיש שחסר ענין זה. אולם מי שזוכה להשיג קמצוץ של מגע עם השי"ת הוא המאושר באדם.
בשנת תש"ג החל בחיבורו הענק: פירוש "הסולם" על ספר הזהר הקדוש. הוא אמר אז מספר פעמים: "ע"י פירוש זה יוכלו ללמוד את הזהר כחומש עם רש"י". עוד מסופר שפעם התהלך בבתי וורשא בירושלים ופגש אחד ממכריו, ואמר לו, שעתיד הוא לחבר חיבור על הזהר הקדוש, שבעוד מאה וחמישים שנה ילמדוהו הילדים בתלמוד תורה.
הוא השקיע את כל כולו בכתיבת חיבור זה, ועל אף דלקת פרקים קשה שהסבה לו יסורים גדולים, היה יושב וכותב מעל שמונה עשרה שעות מדי יממה (!). (דלקת הפרקים עצמה נגרמה מחמת ריבוי הכתיבה במאמץ על אנושי ממש). לעיתים התנפחו ידיו מחמת הכתיבה, אולם הוא לא שעה לכל הדברים הללו, ולא נתן את לבו לכך, ובדביקות נפלאה המשיך לכתוב. בני הבית הוצרכו לשים תחת ידיו הקדושות כריות בכדי שיקלו על כאביו, אבל דבר לא עצרו ממשימתו הנשגבת, כי ידע שזהו חפץ השי"ת, ומה לו להביט על דבר מלבד זאת?
והנה בנוסף לכתיבתו, קיים גם את שעוריו בפני חבר תלמידיו שהגיעו מכל הארץ במסירות נפש, ולא פסק פומיה מגרסיה כל היום וכל הלילה.
יהודי בשם ר' חיים נאה, שהיה גר בשכנותו של רבינו הקדוש, מעיד: "ספר הזהר הקדוש היה פתוח לפני האדמו"ר בעל "הסולם", וכן מחברתו של בעל "הסולם" היתה פתוחה על השולחן. הוא היה מעיין עמוקות בספר הזהר הקדוש, כותב כמה עמודים במחברת, ואח"כ יוצא לחצר שהיתה חשוכה לגמרי באישון לילה, ומהלך שם הלוך ושוב, הלוך ושוב, לעיתים במשך ארבע שעות. אח"כ היה חוזר וממשיך לכתוב, ושוב יוצא לחצר, עומד ומביט לכוון הר הצופים, וכך נהג לילה אחר לילה ללא הפוגה". עכ"ל. סיפר תלמידו הרה"ק רבי משה ברוך למברגר זצ"ל: "מספר שנים לאחר פטירת רבינו, עבר תלמידו הרה"ק רבי משה יאיר ויינשטוק (מתלמידיו הראשונים) ניתוח בגרונו בארצות הברית. לאחר הניתוח כתב לי: "כאשר לקחו אותי לניתוח ראיתי את רבינו הקדוש בעל "הסולם", ואמר לי: "דע לך, אני כבר רחוק ממכם מליוני שנים, אבל כשזקוקים לי אני תמיד נמצא". עכ"ל.
נסתלק לגנזי מרומים בעצם יום הכיפורים שנת תשט"ו

לוקט מספר תולדות "הסולם"


מסילות הזוהר


תינוקות שלא חטאו מעוררים רחמי שמים
וישא עשו את עיניו וירא את הנשים: מקרא זה בסוד החכמה נאמר. ביום הכיפורים שבני העולם עומדים בדין, וישראל חוזרים בתשובה לפני הקב"ה, לכפר על עוונותיהם, ואותו המקטרג עומד עליהם החושב להאבידם בשביל עוונותיהם, שולחים לו אז מתנה ההיא - דהיינו השעיר לעזאזל, ואז כתוב, "כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני". לאחר שהמקטרג מקבל אותה מתנה, מתהפך להיות להם סנגור.
זקיף וחמי לון וכו': המקטרג נושא עיניו ורואה את ישראל, כולם מתענים בתענית, יחפי רגלים, רואה נשים, רואה ילדים, כולם בתענית, כולם נקיים בנקיון. "ויאמר מי אלה לך" - דהיינו שם הקדוש - אלקים - "לך", המצטרף מן אותיות "מי אלה", הם "לך" - לישראל. שאל על הילדים, ואמר, "הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך". שואל, וכי למה היה צריך להשיב לו משהו. ומשיב, כיון שקבל אותו השוחד - דהיינו השעיר לעזאזל, נתהפך להיות להם למליץ טוב. נשא עיניו וראה את ישראל כעין זה, חשב שבשביל הפחד שלו שלא יקטרג עליהם, הם נמצאים כך, בתענית ובתשובה.
שאיל על ינוקי וכו': פירוש אחר, שאל על ילדים, ואמר מי אלה לך, מהו "מי אלה לך". ומשיב, אלא אמר, נכון הוא התענית והתשובה, לכם שחטאתם לפני המלך, אבל אלו הילדים למה עומדים כך - בתענית. "מי אלה לך. ויאמר הילדים", רוח הקודש אמר, וע"כ יש טעם זקוף, דהיינו זקף גדול, על ויאמר, ועל הילדים, בדרך סתום, להורות שרוח הקודש אמר. אשר חנן אלוקים את עבדך. שואל, וכי רוח הקודש אמר לעשו, "את עבדך". ומשיב, אלא רוח הקודש אמר, אלו הם הילדים שלא חטאו ולא טעמו טעם חטא בגלגולם הא' ומסר להם הקב"ה ביד הממונה שלך, והרג אותם בלי חטא, כש"א "ומיד עושקיהם כח". וזה הוא "את עבדך". ושיעור הכתוב, אשר חנן אלקים - שאלקים חנן, את עבדך - הממונה שלך, ונתן לו את נשמותיהם של הילדים שלא טעמו טעם חטא.
כיון דשמע מאינון וכו': כיון ששמע מאלו הילדים, מיד עלה לפני הקב"ה, ואמר, רבונו של עולם, כל דרכיך בדין אמת, ואם דין שורה על ישראל הוא בשביל עוונותיהם, הילדים שלהם שלא חטאו לפניך, למה מסרת אותם להרוג אותם בלא חטא. והקב"ה מקבל דבריו בזה, ומרחם עליהם, ואותה שעה - ביוה"כ, אין אסכרה בילדים.
וההוא מקטרגא נטיל וכו': ומקטרג ההוא לוקח קנאה מאותו ממונה שתחת ידו. אמר, וכי לי נתן הקב"ה אותם המתלבשים בחטאים ועונות, ואל אותו הממונה שלי מסר ילדים בלא חטא, שלא היו טועמים טעם חטא, מיד הלך להוציאם מתחת ידו, שלא ישלוט עליהם. וע"כ הקדים רוח הקודש ואמר לו. "הילדים אשר חנן אלקים את עבדך" - לעבד ההוא, דהיינו שחנן למסור לו ילדים שהם בלא עון ובלא חטא. וכדי שלא יהיה לממונה שלו שבח יותר ממנו, הוא רוצה להוציאם מידו.
פירוש הסולם פרשת בלק, סעיפים שכו - של


מעשה שהיה


נוהגים היו אצל ה"חוזה מלובלין, שבמוצאי יום הכיפורים נכנסו אליו כמה אנשים לשאול איך היתה ה"חתימה" שלהם, ולכמה מהם היה משיב. פעם נכנס אליו הצדיק רבי בונם - שברבות הימים היה הרבי מפשסיחא - לשאול על "חתימתו", והשיבו "החוזה": בשנה זו תפסיד את כל מעותיך.
וכן היה. באותה שנה היו כל בני ביתו, אשתו וצאצאיו, חולים גדולים, והוציא את כל רכושו, שעלה לאלף וחמש מאות רובל - סכום גדול בימים ההם - על רופאים ורפואות, ולא נשאר לו מאומה במה להתפרנס. ונסע לווארשא, אולי יזמין לו ד' איזה פרנסה, והתאכסן, כדרכו בימי עשרו, במלון נהדר. שהה שם כמה שבועות, אכל ושתה במלון, ובכיסו אין פרוטה. נצטער מאוד ר' בונם שלא יהיה חס ושלום חילול השם שתלמיד חכם כמותו שלא ישלם, ובכה מאוד במר נפשו. בתוך כך נכנס אליו משרת המלון לשאלו מה יסעוד היום, בשר אווז או מין אחר, ומשאלה זו בכה עוד יותר. כשפסק לבכות, בא אליו שליח מהגבירה המפורסמת תמר'ל בהצעה שיהיה קופאי בעסק הפרופינציה שלה, והיא תשלם לו משכורת שש רובלים לשבוע.
אמר ר' בונם: משמע מזה שכבר עזר לי השי"ת, ופתח לי בחזרה שערי הצלחה, ומכיון שכן הרי אני שוב ר' בונם כבתחילה, ובכן אינני רוצה להיות פקיד שבועי, אלא רוצה אני להיות שותף בעסק.
כששמעה הגבירה תשובת ר' בונם, חרה אפה על "העזתו", ולא שלחה אליו שוב דבר. אבל ר' בונם בגודל אמונתו ישב כבר בהשקט ובשלוה על התורה והעבודה, ובטח בהשי"ת שבודאי כבר עזר לו. אחר כמה ימים שלחה הגבירה להודיע לו כי היא מרוצה שיהיה לה שותף, ואף נתנה לו סכום כסף חשוב לשלם את כל חובותיו. ובאותה שנה הרויחו בהעסק סכום גדול.
נסע ר' בונם בחזרה להרבי מלובלין, ומיד בפתחו את הפתח, אמר לו "החוזה": אמנם אמת הדבר שכן היה נגזר עליך כאשר אמרתי, אבל על בכיות ודמעות לא דברנו.
(ב"ספר חסידים" כתב: יש אדם שאינו זכאי שיקבל הקב"ה את תפלתו, אלא בעבור תוקף תחנונים ששופך, ודמעות עיניו, אף על פי שאין לו זכות ומעשים טובים, מקבל הקב"ה ועושה חפצו).
סיפורי חסידים


חוד הפרשה


לציין "מקריאת יום הכיפורים"
א. איזה פסוק בקריאת יום כיפור לא נאמר במקומו?
 "ושחט את שעיר החטאת".  "וכיפר את מקדש הקודש".  ובא אהרן אל אוהל מועד".  "ולקח את שני השעירים".

ב. מה נלמד מהפסוק "ויעש כאשר צוה ה'"?
 שלא חיסר כלום ממה שנצטווה.  שלא היה לובש את הבגדים לגדולתו.  ב' התשובות נכונות.


שינון הלכה


סימן קלא - קלב
א. מי שעמד פעם בתפילות של כל יום הכיפורים, האם יכול להפסיק לנהוג כן?
 כן.  לא.  חייב בהתרת נדרים.  מחלוקת.

ב. כשחל יום כיפור בשבת (כבשנה זו), האם אומרים "אבינו מלכינו" בתפילת שחרית של ערב יום כיפור?
 כן.  לא.  רק במנין ותיקין.  מחלוקת.

לוח הדף היומי

יום בשבוע

יום בחודש

זוהר פרשת

עמודים

סעיפים

שבת

י' תשרי

ויחי

מט - נג

קמד-קנט

ראשון

י"א תשרי

ויחי

נג - נו

קס-קעב

שני

י"ב תשרי

ויחי

נז - ס

קעג-קפו

שלישי

י"ג תשרי

ויחי

סא - סד

קפז-רא

רביעי

י"ד תשרי

ויחי

סה - סט

רב-ריח

חמישי

ט"ו תשרי

ויחי

סט - עג

ריט-רלא

שישי

ט"ז תשרי

ויחי

עג - עז

רלב-רמד

שבת

י"ז תשרי

ויחי

עז - פא

רמה-רס





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael