אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
תולדות

קולמוס העורך

כ' שנים חלפו מהיום המר והנמהר, בו הוסר הנזר ונטלה העטרה, עם הסתלקותו של כ"ק מרן אדמו"ר הרש"ב זצוק"ל לישיבה של מעלה. אמנם, תקופה של כ' שנים, הינה תקופה ארוכה, ברם, לנו - חסידיו ותלמידיו נראה הדבר כאילו רק בחודש שעבר עדיין נישא קולו ברמה בעת אמירת השיעורים, או בעת אמירת דברות קדשו, ודבר זה מותיר בנו תחושה של המשכיות רצונו, לימוד כל התורה עם חלק ה"סוד" שבה - דבר שעליו מסר את נפשו בכל עת, יחד עם שלימות המידות ושבירת ה'רצון לקבל'. בפיתחה של שבת היארצייט פורצת מקרבנו תקוה, כי נזכה אכן ללכת בדרך שסלל לנו, להתחזק בדרך ה' עדי יגיע גואל לבשרנו בדבר ישועה ורחמים. שבת שלום

נתיב הדרש

בשעה שישראל מקיימים את התורה, מתקיימים הברכות שקיבל יעקב על הפסוק "ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים. את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה", מובא במדרש רבה (סז, ד) בא אחיך במרמה: ר' יוחנן אמר: "בא בחכמת תורתו". בספר תפארת יחזקאל כתב לבאר המדרש על פי דברי הדמשק אליעזר (על תהלים סט ה, ד"ה רבו שערות ראשי וגו') וזה תוכן דבריו: זקיני הרה"ק מראפשיץ מפרש: מכרה כיום את בכורתך. כידוע שיעקב ועשו חלקו בשני עולמות (כמבואר בילקוט בראשית אות קי), אבל, אי אפשר להעולם הבא, מבלי שתהיה לו הצטרכות העולם הזה, כי עניות מעבירה את האדם על דעתו, ועל דעת קונו (עירובין מא:), ולכן ביקש מעשו שימכור לו גם חלק בעולם הזה, וזה מכרה כיום שנוטריקון כ'ולם י'שבעו ו'יתענגו מ'טובך, שיהיה להם גם עולם הזה, עכת"ד הק'. ולכן אמר יצחק לעשו: "בא אחיך במרמה", בחכמת התורה הנדרשת בנוטריקון. ובזה "ויקח ברכתי", מכבר, מעת שמכרת לו הבכורה, לקח גם הברכות, ורמז לכך הברכות בתיבת "כיום" כהנ"ל, ועל זה השיב עשו: "ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים את בכרתי לקח", אני מוכרח להודות שמכרתי לו הבכורה, אבל רק 'והנה "עתה" לקח ברכתי', ולא מקודם, כי לא מכרתי לו את הברכות. וענה לו יצחק, כל זמן שהם מקיימים את התורה, הצדק עם יעקב, כיון שמתנהגים על פי התורה, יש להם הזכות לדרוש כדרשת התורה. אבל: "והיה כאשר תריד, ופרקת עולו מעל צוארך" (כז, מ). פירש"י כאשר תריד: לשון צער, כמו אריד בשיחי (תהלים נה, ג). כלומר: כשיעברו ישראל על התורה, ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות, ופרקת עולו וכו' עיי"ש. הברכות יתקיימו בידם, רק אם יקיימו את התורה, כי אז כבר הברכות נתונים בידם על ידי חכמת התורה, כנוטריקון של "כיום", אבל אם הם בעצמם אינם שומרים התורה, איך יזכו על ידי חכמת התורה, אם ח"ו אינם מאמינים במה שכתוב בתורה. ויהי רצון שנקיים את התורה, וממילא הברכות ינתנו בידינו.

בשבילי הפרשה

וידו אוחזת בעקב עשיו (כה, כו). צריך להבין למה אחז בעקב עשו ומה הענין בזה. ונראה על פי מה שאמרו חז"ל במס' שבת (נו) "כל שבידו למחות בעוברי עבירה ולא מיחה נתפס בעוונו. וכיון שעשו רצה לצאת לפתח עבודה זרה, אם כן היה מחובתו של יעקב למחות בו כי כבר קיים התורה במעי אמו. וזה ענין וידו אוחזת בעקב עשו לעכבו ולמונעו מלצאת לעבודה זרה. ומובן לפי זה ביתר שאת ענין "ויתרוצצו" דהיינו שיעקב התרוצץ באחיו למונעו מעבירה. איבא דאברהם הלעיטני נא (כה, ל). במדרש: "כהדא דתנן אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין". הענין הוא שעיקר הוא עבודה ויגיעה. ואף בעת שבא התעוררות טובה, לא יניחה רק צריך לעבוד ולייגע עצמו בה ולהביאה בתוך לבו, שעיקר הוא הלב. וזה היה הענין בעשו ג"כ שאמר "הלעיטני נא" שעשו היה בו לפעמים, מחשבה טובה כמו שכתוב בספרים טעם על שנפל ראשו למערה משום שהראש היה טוב אך לא היה רוצה לעבוד להכניס החשק בתוך לבו גם כן. וזה שאמר "הלעיטני נא" שלשון הלעטה מצינו אצל גמל. ופירושו אף שאין צריך עתה לאכילה רק מלעיטין אותו על אחר זמן כמו גמל כמו"ש. ועשו היה רוצה ג"כ לעבוד בדרך זה שיעקב ילעוט בו ולא יצטרך לעבוד. ואמר לו יעקב שאי אפשר להיות בדרך זה לפיכך לא מצינו אחר כך לשון הלעטה רק ויעקב נתן כו' כנ"ל. שפתי צדיק הקול קול יעקב והידים ידי עשו (כז, כה). כי יעקב ועשו חלקו בנחלת שני עולמות יעקב בחר לו עולם הבא ועשו בעולם הזה, ולכן כל עניני עוה"ז מכונים בשם "עשו" וידוע שגם בשעה שעוסקין בעניני עוה"ז במשא ומתן או במלאכה יכולים גם כן לעבוד את ד' כי הכל הולך אחר המחשבה, וכשחושב בשעת משא ומתן שהוא עושה זאת בשביל שתהיה פרנסתו מצויה ויוכל ללמוד בלילה בלי דאגות הרי זה כאילו למד עתה. כמו שפירשתי הפסוק "ולילה כיום יאיר" (תהלים קל"ט), שלימוד התורה בלילה מאיר ומעלה כל מעשיו שביום כאילו למד גם ביום וזהו "הקול קול יעקב והידים ידי עשו" שאפילו בשעה שעוסק בעניני עוה"ז שהם בחי' "עשו" יכול גם כן להיות "קול יעקב" כי מעשי ידיו יחשבו לתורה. ארון עדות מטל השמים ומשמני הארץ (כז, כח). שאפי' אם יהיה לו משמני הארץ - כל טוב, יזכור שזה מטל השמים שפע שמימית ולא יכשל ח"ו לומר "כחי ועוצם ידי". ליקוטי אמרי חיים הוה גביר לאחיך (כז, כט). תהיה גביר לאחיך, להתחבר עמהם ולעזור להם, אבל לא על אחיך, שלא תתגאה עליהם. ליקוטי אמרי חיים

דרך הלכה

הלכות שבת הפרדת עצמות מבשר א. כתב ה"ביאור הלכה" שבבשר שדבוקים בו עצמות, המפריד את העצמות מהבשר בשבת אין למחות בו כיון שאף שהעצמות הם פסולת ונמצא שבורר פסולת מאוכל, מכל מקום זה דומה לקליפת הפרי, שבהסרת העצמות נחשב שמתקן את האוכל ולכן אם מפריד סמוך לאכילה אין למחות בו. והחזו"א (סי' נד) חלק על ה"ביאור הלכה" וכתב שאין היתר להפריד עצמות מבשר כיון שזה לא דומה לקליפת פרי, כי בשר אפשר לאכול גם מבלי שמפרידים את העצמות ממנו, מה שאין כן פרי אי אפשר לאכול אם לא מסירים את קליפתו מקודם ולכן בפרי זה נחשב תיקון ומותר לקלפו סמוך לאכילה משא"כ בעצמות. ב. ה"אגרות משה" כתב שלילדים קטנים שאינם יכולים לאכול בשר מבלי שיפרידו עבורם את העצמות מותר להפריד להם את העצמות מהבשר סמוך לאכילה, אך הגר"ח קנייבסקי אמר לי שלדעת החזו"א שאסור להפריד עצמות מבשר גם עבור ילדים קטנים אסור. ג. לגבי עור שעל בשר ה"אגרות משה" והגרי"ש אלישיב הורו שמותר להסירו אף שלא סמוך לאכילה כיון שהוא נחשב כמין אחד עם הבשר, אך יש פוסקים שסוברים שמי שאינו רגיל לאכול את העור, אז העור נחשב פסולת לגביו. ד. נוצות שנשארו על העוף לאחר שנתבשל כתב ה"אגרות משה" שיש לדון בהסרתו מצד איסור גוזז ולכן אם יכול להשליכם מפיו בזמן שאוכל יעשה כן ואם אינו יכול לעשות כך יסירם סמוך לאכילה. (הגר"ח ביקש שלא לסמוך על דבריו למעשה)

אורחות צדיקים

כ"ק מרן אדמו"ר הרש"ב אשלג זצוק"ל רבנו נולד ביום ה' לחודש טבת תר"ע בעיר וורשא. בשנת תרפ"ב בהיותו בן 12, עלה לארץ ישראל עם אביו כ"ק מרן האדמו"ר האר"י החי רבי יהודה לייב זי"ע. לאחר שנתעלה במעלות התורה והיה בקי בכל מכמני תורת הנגלה, השקיע את מיטב כוחותיו בלימוד ובהרבצת תורת הקבלה. בשנת תש"ג הוסמך רבינו על ידי אביו האדמו"ר "בעל הסולם" זצוק"ל בנוכחותם של גדולי תורה ומקובלים, ללמד קבלה ברבים. לאחר פטירת אביו הקים ישיבה על שמו וכן כולל אברכים שבו הושלמו התלמידים בכל חלקי הפרד"ס, כמו כן מסר שיעורים בישיבה ובכולל וכן שיעורים בחלק "הסוד" בכל לילה מהשעה 2 עד זמן התפילה, רבנו הרבה לנדוד לערים נוספות על מנת להרבות חיילים לתורה. התנהג בענוה מרובה ורבים התדפקו על דלתותיו, מי ללמוד ממנו תורת הנגלה, מי ללמוד תורת הנסתר, מי להתקרבות אבהית ומי להנות ממנו עצה ותושיה. רבנו אם היה שם לב שתלמיד לא יכל להתרכז וחשב על דברים חיצוניים, אמר לו: תתפוס את הבלון (הכוונה למחשבות) ותקשור אותו חזק חזק למטה לפני שיגיע לתקרה. רבנו השקיע רבות בנוי סוכה, ובמשך כל השנה דאג למצוא דברים שיוסיפו לנוי הסוכה. מתאר זאת תלמידו החביב הר"ר גבריאל אוחנה: ערב סוכות תשמ"ג תכונה רבתי בקרב חסידות אשלג, בניית הסוכה הכי מפוארת והכי מושקעת בעיה"ק בני ברק. בחורים, אברכים וגם ילדים אצים וגם רצים להיות שותפים בבניית הסוכה וכמובן "המנצח על בית ה'" האדמו"ר זצוק"ל. וגם אני בחור כמו כולם עומד על הסולם ומוריד קישוטים מהבוידם. בעודי על הסולם אני שואל את עצמי מדוע צריך כל כך לטרוח ולהתייגע, הרי בסך הכל רק שבעה ימים אנו מצווים לשבת? מיד ננעץ בי מבטו של הרבי זצוק"ל ולא הבנתי מדוע הוא קרא לי לרדת מהסולם ואמר לי: דע לך, אין הבדל בין שבעה ימים לשבעים שנה, שהרי ימיו כצל עובר ואדרבא יותר ראוי לו לאדם שיטרח ויעמול על הסוכה שהיא לשבעה ימים מאשר על דירתו שהיא לשבעים שנה, שהרי את דירתו הוא משאיר כאן ואילו הסוכה שהוא בונה כאן למטה, כנגדה נבנית גם סוכה רוחנית למעלה ואותה סוכה אינה מתפרקת לאחר שבעה ימים אלא היא נשארת קיימת לנצח נצחים, וכל הסוכות שיעשה האדם במשך כל שנות חייו נשארות קיימות לנצח, ולפי אותו עמל וקדושה שהכניס בסוכה יזכה להסתופף בצילא דמהימנותא. וזה שאומר הפסוק "ימיו כצל עובר", ימיו של האדם שהם שבעים שנה כצל הסוכה שהיא לשבעה ימים ביום אחד בסוכה יכול האדם לתקן עשר שנים. "דברים אמיתיים היוצאים מן הלב, עושים בנו רושם עד היום". רבנו נסתלק ביום ז' בכסלו תשמ"ד, תוך כדי עיון בספר אדרא רבא, השיב את נשמתו ליוצרה. הובא למנוחות על יד קברו של אביו, כאשר המונים הולכים אחרי מיטתו.

מסילות הזוהר

מדוע התפלל יצחק בשדה פתח ואמר וירח וכו': פו"א, "וירח את ריח בגדיו" וגו', ריח בני כריח שדה" וגו' וירח את ריח בגדיו, משמע שהלבושים היו מעלים ריח טוב שלא נעדר מהם לעולם ריח ההוא. עתה יש להסתכל, כתוב "ריח בגדיו", וכתוב, "ריח בני", ולא אמר ריח הבגדים אלא ריח בני. ומשיב, אלא למדנו, כיון שנכנס יעקב, נכנס עמו גן עדן. ולמדנו אותם הבגדים היו של אדם הראשון. שכתוב "ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם והוציאם מגן עדן". ואי תימא דכתיב וכו': ואם תאמר, שכתוב, "ויתפרו עלה תאנה", ומהם היו הכתנות עור שעשה להם ה'. אם כן למה כתוב, "ויעש ה' אלוקים" הלא תפרו מעצמם. וכתוב כתנות עור, הרי לא היו אלא עלה תאנה. אלא כתרגומו של כתנות עור, לבושין דיקר. והיו מעלים ריח מן הבשמים שבעדן. ותניא, בשם מלא וכו': ולמדנו, בשם מלא נעשו. שכתוב, ויעש הויה אלוקים, שהוא שם מלא, מה שלא נעשו בו שמים וארץ. שבהם כתוב אלוקים בלבד. שואל, ולא. והרי כתוב, "ביום עשות הויה אלוקים ארץ ושמים", ומשיב, לא קשה זה, כי כשנעשו לא נעשו בשם מלא, וכשהתקיימו, בשם מלא התקיימו, והכתוב, ביום עשות ה' אלוקים נאמר לקיום. ומה דאמרו דאינון וכו': ומה שאמרו, שאלו הלבושים באו לאותו רשע עשו, שלקחם מן נמרוד, כן בארנו וקשה הדבר. א"כ הרי כתוב, לאדם ולאשתו, שעשה לבושים לאדם ולבושים לחוה. ומה נעשה עם הלבושים של חוה. ועוד, אם כן, במה נקברו, היעלה על דעתך שהם עזבו והשליכו מעצמם זהר העליון שנתן להם הקב"ה. אלא אינון לבושין וכו': אלא, אלו הלבושים שהתלבשו בהם אדם וחוה לא התלבש בהם אדם אחר, כי באלו הלבושים היו דומים כעין של מעלה, ואם יעלה על דעתך, שהתלבשו בהם מעצמם, בוא וראה, כתוב, וילבישם, שהקב"ה הלביש אותם, אשרי חלקם. כתוב, ה' אלוקי וגו': כתוב, "ה' אלוקי גדלת מאוד הוד והדר לבשת", וכתוב, "הוד והדר לפניו" וגו', וכתוב, "עוטה אור כשלמה" וגו', כיון שהתלבש עשה מה שעשה, דהיינו שברא העולם, מלמד שהתעטף הקב"ה באור וברא את השמים. וכעין התלבשות זה היו הבגדים של אדה"ר. אלא במה נבאר הכתוב, "החמודות אשר אתה בבית", הנה החמודות, פירושו, בגדי מלכות, במשי וזהב, ודרך העולם הוא לגנוז אותם בבשמים וריחות, בשביל יקר הלבושים. תא חזי וירח וכו': בוא וראה, "וירח את ריח בגדיו" בתחילה, (שהיה חושב שמהם בא הריח), וכשהרגיש, אמר "ראה ריח בני", כי ידע שבו תלוי הדבר, שבשבילו עלה הריח, ולא מן הלבושים. "כריח שדה אשר ברכו ה'". שואל, וכי מאין היה יודע יצחק, ריח שדה אשר ברכו ה'. אלא תרין מלין וכו': ומשיב, אלא ב' דברים הם והכל הוא אחד. שכתוב, "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. "והוא אחד עם השדה אשר ברכו ה'. וכי לא היה לו בית או מקום אחד להתפלל. אלא אותו השדה היה אשר קנה אברהם, סמוך למערת המכפלה, שכתוב "השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת", ובשעה שהיה יצחק בא אל השדה, ראה השכינה עליו, והעלה ריחות עליונות קדושות, ומשום זה היה מתפלל שם, וקבע אותו למקום תפלה. ואברהם אמאי לא וכו': שואל, ואברהם למה לא התפלל שם, בשדה המערת המכפלה, כמו יצחק. ומשיב, משום שהיה לו קביעות אחר בתחלה, ודבר אחר של ריח ראה בהר המוריה, שלמה נקרא הר המוריה, על שם ההר הטוב שהיה שם. וכלא הוה וג"ע וכו': והכל היה אצל יעקב, כי מלבד הריח שלו, גם ג"ע נכנס עמו, וע"כ ברכו. וע"כ לא תלה הדבר בלבושים, אלא ביעקב ממש, שראה שבו תלוי דבר הריח, והוא ראוי וזכותו עולה להתברך, ונכנס עמו הגן עדן, ומשום זה, כשהתרעם עשו, אמר גם ברוך יהיה. פירוש הסולם פרשת תולדות סעיפים קמ"ח - קנ"ח

מעשה שהיה

אל תסמכו עלי פעם בא אל הצדיק מנשכיז יהודי חולה. האיש הגיע ממקום רחוק ובידו ארנק מלא בכסף. את הכסף רצה לתת לרבי ולבקש ממנו רפואה שלמה. הרבי אחל אמנם לאיש רפואה שלמה, אבל לא הבטיח לו שאכן יבריא. לא רצה היהודי ללכת, עמד והתחנן אל הרבי. את כל כספו יתן לו, כך אמר, ובלבד שיבטיח לו שיבריא. הקשיב הרבי לדבריו ואמר: "אם ירצה ה' בודאי ישלח לך רפואה שלמה, אבל להבטיח לך שתהיה בריא איני יכול. כי אתה שכחת להאמין ולבטוח בקדוש ברוך הוא שהוא לבדו רופא חולים. הגיעה אליך השמועה על רב אחד היושב בנשכיז ומרפא חולים ומיד רצת אליו והבאת לו כסף, בטחת בו במקום לבטוח ולהתפלל אל הקדוש ברוך הוא רופא החולים. רק כאשר תאמין בבורא עולם בלבד - תבריא". הבטיח הרבי לאיש. לפני שיצא החולה מחדרו, ביקש ממנו הרבי להקשיב לסיפור, וכך סיפר הצדיק מנשכיז: פעם באו יהודי ואשתו אל הרבי מקוז'ניץ. הם סיפרו לו שנגנב מביתם כסף רב ובקשו את עזרת הרבי. הסתכל עליהם הרבי ואמר בתמימות: "מה אתם רוצים ממני? לא הייתי בביתכם אף פעם ולא גנבתי מכם שום דבר". בני הזוג לא הבינו מה מתכוון הצדיק בדבריו והמשיכו להתחנן אליו שיעזור להם למצוא את כספם הגנוב. האיש הוציא מטבע של זהב מכיסו והניחו לפני הרבי. "אין זה מספיק", אמר הרבי מקוז'ניץ. הוציא היהודי מטבע זהב נוסף ונתן לו. אך גם שני המטבעות לא היו די לרבי. הוא ביקש מהם שישים מטבעות זהב. נדהמים עמדו האיש ואשתו לפני הצדיק. פתחו את הארנק והראו לרבי שגם אם יתנו לו את כל כספם לא יהיה זה עדין שישים מטבעות זהב. למרבה הפלא לא ויתר הרבי ועמד על שלו. אם לא יתנו לו את הסכום שביקש לא יעזור להם, אמר. התרגזה האשה, חטפה את הארנק מעל השולחן ואמרה לבעלה: "הבה ונלך מכאן. הלא הקדוש ברוך הוא יכול להושיענו גם בלי שניתן לו פרוטה אחת"... "זאת רציתי לשמוע כל הזמן", קרא הרבי בשמחה. "את בקשתכם לא יכולתי למלא מכיון שאתם שכחתם את הבורא הגדול ובטחתם רק בי. לכן בקשתי מכם כסף. רציתי להרגיז אתכם עד שתתייאשו ממני ותאמינו רק בהשם יתברך בלבד. עכשיו שנזכרתם בו ורק עליו אתם נשענים - כבר נושעתם. לכו בשלום לביתכם והשאירו כאן רק את הזהוב הראשון שרציתם לתת לצדקה. לוקט מהספר "אמת ואמונה ענוה וגאוה"

חוד הפרשה

א. מה הפירוש "אצלת"? - הענקה. - תמיכה. - לשון הבדלה. - לשון שררה. ב. מדוע כהו עיני יצחק? - כדי שיטול יעקב את הברכות. - מעשן של הקטרה לעבודה זרה של נשות עשו. - מדמעות המלאכים. - כל התשובות נכונות. - תשובות א, ו-ג', נכונות.

שינון הלכה

סימן סט א. אם רוצים לעשות סעודת חתונה אחר הצהרים, מתי יתפללו תפלת מנחה? - יתפללו אחר חצות היום. - יתפללו אחר זמן מנחה גדולה. - אם יש שמש בית כנסת שקורא לתפלה מותר להתחיל בסעודה קודם מנחה. - יתפללו אחר זמן מנחה קטנה. ב. מה אסור לאכול מחצי שעה קודם תפלת מנחה? - סעודת פת. - פת ומזונות. - פת, פירות, תבשיל מחמשת מיני דגן. - יש מתירים בהכל חוץ מפת, ויש להחמיר בהכל.



בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael