אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
ראש השנה

קולמוס העורך

בתפילת ראש השנה אנו אומרים "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר בנפשו יביא לחמו, משול כחרס הנשבר" וכו'. מקשה הגאון רבי עקיבא איגר זצוק"ל (מובא ב"מדרושי וחדושי רע"א") שלכאורה הענין של "בנפשו יביא לחמו מפסיק בין "וסופו לעפר" לבין "משול כחרס הנשבר". ומבאר שהענין הוא כי באם אדם יסודו מעפר וסופו לעפר מדוע שולחים אותו לעולם הזה? אכן הסיבה לזאת שבאם לא היה האדם בא לעולם הזה לעבוד את עבודתו היה נהנה בשמים מזיו השכינה אבל היה מרגיש הרגשת בושה, בזה שמקבל בחסד ולא מצד הדין, כהרגשת "לחם חסד". אבל בזה שבא לעולם הזה אז "בנפשו יביא לחמו" - שהלחם שהוא יאכל בעולם הבא, הוא הלחם שעמל עליו בעולם הזה, וממילא לא מרגיש הרגשת "לחם חסד". דברים אלו אמר הגאון זצוק"ל בדברי מוסר טרם תקיעת שופר, ואכן יש לזכור זאת תמיד, שזאת מטרת בואנו לעולם, ובאם אנו ממלאים את תפקידנו נקבל את שכרנו בדין ללא בושה, אבל אם ח"ו אין אנו ממלאים את חובותינו, עלולים אנו להגיע לבושה יותר גדולה מאשר בושת "לחם חסד" ח"ו. יה"ר שנזכה לקיים את כל דברי התורה באהבה. כתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים לכל בית ישראל ושבת שלום

נתיב הדרש

בבוקר הוא הזמן שבו יכול אדם לבחון את מצבו נהוג בהרבה קהילות ישראל לומר בימי הרחמים והסליחות פעמיים בכל יום את מזמור כז שבתהילים "לדוד ה' אורי וישעי". במזמור זה מבקשים בין השאר "שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו". רש"י פירש ב' פירושים על המילים "ולבקר בהיכלו". פירוש א': ליראות שם כל בוקר (כך פירשו דונש) ופירוש ב' (מנחם): מלשון "לא יבקר בין טוב לרע". כלומר לערוך ביקורת להבחין בין טוב לרע. ורש"י מסיים שוב: אבל דונש פתר לשון בוקר. לכאורה לשונו של רש"י כאן תמוה שחוזר ומסיים שוב בפירוש ראשון אחר שכתב את הפירוש השני, דבר שרש"י לא נוהג לכתוב כן במקום אחר. ונראה לומר שרש"י התכוון לומר שב' הפירושים אמת. אולם גם את מה שנאמר בפירוש השני "לבקר את מעשיו" יש לעשות זאת ב"בוקר" שאז הוא הזמן המתאים לבקר ולבחון מה מצבו בעבודת ה'. אם אדם קם בבוקר ליראות בבית ה' זהו המבחן למצבו בו הוא עומד, למה הוא שואף ומה בקשתו. ולכן חזר רש"י וכתב את הפירוש הראשון "בוקר". בגמרא ראש השנה מוצאים אנו שאדם גם נידון בשמים בכל בוקר, לדעת ר' יוסי שלמד זאת מן הפסוק "ותפקדנו לבקרים" (איוב ז, יח) על כן ודאי כדאי לאדם לקיים זאת, לבקר בהיכל ה' בבוקר, כלומר בהשכמה כמו שנוהגים להקדים לסליחות ובמיוחד מקדימים להתפלל בראש השנה מפני שיום הדין הוא. ובראש השנה שהוא בוקרו של השנה החדשה הבאה עלינו לטובה הוא הזמן לקבל על עצמינו לקיים את הסעיף הראשון בשולחן ערוך "יתגבר כארי לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר". ונזכה שאדון כל הארץ שנוהג "כבקרת רועה עדרו" יפקוד נפש כל חי המבקרים בהיכלו לטובה ולברכה, אמן.

בשבילי הפרשה

וה' פקד את שרה כאשר אמר (בראשית כא, א). אנו קוראים את הפרשה הזאת בראש השנה, למען ספר נפלאות ה', שאמנו שרה, אחרי בלותה, היתה לה עדנה, שהיתה כבר בת תשעים שנה וילדה בן. ומן המאורע הזה נשאב תקוה ובטחון בה', כי ממנו לא יפלא כל דבר, ואם ראשיתנו מלא צער ומכאובים, הרי סוף הכבוד לבוא, ואחריתנו תשגא. כמו כן אנו רואים שאת אברהם אבינו רדפו בשביל אמונתו בה', ולבסוף קראוהו בשם "נשיא אלוקים" ו"אב המון גויים". ליצחק אמרו הפלשתים קודם: "לך מעמנו, כי עצמת ממנו מאד", ואחר כך קראוהו "ברוך ה'". כמה הרפתקאות וצרות עברו על יעקב אבינו, יסורי עשו ויסורי לבן ויסורי יוסף ועוד, אבל לבסוף הוא בא אל המנוחה. כבר אמרו חז"ל (ב"ר סו, ה) צדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה, עלינו לשאת את סבלנו המוטל עלינו בדומיה בתחילה, וסוף דבר כי השם יטיב לנו באחריתנו. חפץ חיים והאלוקים נסה את אברהם (בראשית כב, א). לפי עניות דעתי לא את אברהם ויצחק ניסה הקב"ה אם עמדו בצדקתן, כי אם לנסות האומה הקדושה העתידה לצאת הימנו. בתחילה ניסה הקב"ה את אבותינו "ויתהלכו מגוי אל גוי וממלכה אל עם אחר" להיות שורש לבניהם שיכולים לסבול גלות וצרות, ושוב באחרונה ניסה אם יעמדו בהריגות ושמדות על קדושת ה'. ואחר שזיכהו ה' בבן יחיד לזקונו וגדלו ל"ז שנים בגדולה וכבוד ותורה שוב מסרו לשחיטה, וכעין "כי נשאתני ותשליכני" וזה יהיה שורש לבניהם שסובלים זה, אחר אשר היו למעלה עליו - "על כל גויי הארץ" שוב בעוונותינו הרבים כבר קרוב לאלפיים שנה נמסרו הרחמן יצילנו לשבי וביזה הרג ואבדון ר"ל והכל סובלים. וכשראה הקב"ה "וילכו שניהם יחדיו" - בשמחה. ראה שמשורש הקדוש הזה יצאו קדושים גיבורים כיוצא בו, על כן אמר "ושמתי זרעך ככוכבי השמים" - שוב יהיו בגלות עולים ככוכבים ויורדים עד לעפר ושוב אחר כך "וירש זרעך שער אויביו" במהרה בימינו אמן. ליקוטי ישראל בשם דרשות חתם סופר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה (בראשית כב, יד). היינו שקבע אברהם אבינו עליו השלום אהבת המסירות נפש מהעקדה בלבות ישראל שבמעט עבודה יתעורר נגדם זאת האהבה תמיד אף בכל ההסתרות שיעברו עליהם, וזה הרמז "בהר ה' יראה", והוא כענין שמצינו "והמצפה אשר אמר יצף ה' ביני ובינך, כי נסתר איש מרעהו" היינו שהעמידו סימן במקום גבוה למען יראו גם מרחוק בזה המצפה לבל ישכח הכריתות ברית מהם אף בכל ההסתרות. כן קבע אברהם אבינו בלבות ישראל אשר מי שיפנה מעט לה' יתברך, אזי יהיה תמיד נגד עיניו זאת האהבה לבלתי ישכחו אותה אף בכל הטרדות שיעמדו תמיד נגד עיני ישראל וזהו "בהר ה' יראה". ליקוטי ישראל בשם סוד ישרים

דרך הלכה

עניני ראש השנה תשליך הרמ"א (סי' תקס"ג) כתב שנוהגין לומר "תשליך" ביום א' דראש השנה וכשחל יום א' של ראש השנה בשבת, אומרים ביום שני של ר"ה תשליך. במ"ב שם כתב שאומרים תשליך ליד נהר או באר וכתב שטוב שיהיה מחוץ לעיר, וטוב לילך למקום שיש דגים לסימן שלא ישלוט בנו עין הרע וגם שנפרה ונרבה כדגים. וכשקשה להגיע עד הנהר אפשר לעלות למקום גבוה ולראות את הים, כן נהג החת"ס (כמובא בספר של תלמידו). ובכף החיים כתב שבירושלים שאין מעיינות אומרים תשליך על שפת הבור ואף אם לפעמים אין בו מים, מכל מקום זה מועיל כי עיקר הכוונה אל ים העליון. שינה ביום ראש השנה. הרמ"א שם הביא מהירושלמי שנוהגים שלא לישון ביום ראש השנה, והכף החיים וכן הבא"ה כתבו שהמנהג שלא לישון הוא כבר מעלות השחר ולא אחר כך והוסיף הבא"ה שיקום משנתו בעלות השחר, ואם מוכרח לישון, יתאפק עד חצות ואז יישן. עוד הביא שם המ"ב שהאר"י ז"ל אמר שלאחר חצות מותר לישון כיון שכבר נתעורר המלאך ע"י תפילות ותקיעות, והוסיף שמ"מ יושב בטל ולא לומד נחשב כישן. ובכף החיים כתב שהטעם בזה כיון שאם לומד או מתפלל ולא יושן מעורר עי"ז את המלאך שלו שיתפלל עליו, אבל אם בשער אינו לומד, לא מעורר את המלאך על ידי זה. והביא שהח"א כתב שאחר האכילה יקבע עצמו ללימוד ואם ראשו כבד עליו יישן מעט אם אינו יכול בלי זה. הגרח"ק אמר שהחזו"א העיר על שמאריכים יותר מדי בתפילות בראש השנה, ואמר שצריכים גם ללמוד בראש השנה והביא ראיה מגמ' יומא שלמדו שיעור ביום כיפור כי כתוב (דף עז:) שרב יוסף התיר לבני ביתו לעבור במים לפירקא, ופירש רש"י שם שהיו דורשים ביום הכיפורים.

אורחות צדיקים

כ"ק האדמו"ר רבי ברוך שלום הלוי אשלג זצוק"ל בעל ה"ברכת שלום" משחר נעוריו ניכרו בו כשרונות עצומים, ובהיותו בן תשע צרפו אביו מרן בעל "הסולם" לקבוצת תלמידיו המובחרים, עימם למד שו"ע חושן משפט בעמקות, עם כל נושאי הכלים וסוגיית הש"ס. לאחר נשואיו נכנס לשעורי אביו הקדוש בתורת הנסתר ודבק בו ביתר שאת וביתר עוז, וכל חייו היה דבק בדרך אביו בעל "הסולם" זי"ע. היה בא לשעורים תמיד. לכל סעודה ולכל מאורע היה ראש וראשון. לאחר שעבר אביו לגבעת שאול היה פוסע לילה לילה מן העיר העתיקה עד גבעת שאול, ובשעה אחת אחר חצות כבר ישב בחיבור אצל עם אביו. לא הרתיעו תקופות המתיחות שהיו בין יהודים לערבים ולא המאורעות, לילה לילה צעד לבית אביו, בגשם ובחום, ברוח ובשלג. אף לאחר שעבר בעל "הסולם" לתל אביב נסע לשעורי אביו תמידים כסדרם, ולא התחשב במאומה במאורעות ובמצור שהטילו הערבים על ירושלים, אלא ניצל כל דרך אפשרית להגיע לשעורי אביו, ואף שילם ממון רב עבור זאת ולא נתן ליבו לדחקות הרבה. ופעם נסע מחוסר ברירה על גב משורין חשוף לצלפים הערבים, וכשהגיע לתל אביב, חיכה לו אביו הקדוש בחוץ שלא כדרכו, ואמר לו: "אל תעשה שוב כזאת, נשאתיך כל הזמן על ראשי ושמרתיך..." (לאחר מכן עבר אדמו"ר הרב"ש זצוק"ל לגור ביפו, לא רחוק מאביו). לאחר פטירת אביו חיזק וביסס את דרך אביו והוסיף הסבר על ספריו והעמיד תלמידים רבים. כאשר היו מגיעים אורחים היה מנהגו לכבדם כבוד גדול. ופעם הסביר: "מדוע מכבדים אורח? כי אורח מרגיש שיש בעל הבית. ואת עצם המחשבה הזו שהאדם מרגיש שהוא רק אורח בעולם, ויש בעל הבית בעולם, צריך לכבד". עכל"ק. "הממליך מלכים ולו המלוכה" (מתפילת ראש השנה). פירש רבינו כך: יש ב' מלכים, הקב"ה הוא מלך, והיצר הרע ג"כ נקרא מלך, מלך זקן וכסיל. והמלך הזה רוצה לכוף את שליטתו על האדם. ולכאורה איך אפשר לא לשמוע לו שהרי מלך הוא? לכן כתוב "הממליך מלכים", שהאדם צריך לדעת שאת המלך הזה המליך הקב"ה על האדם, והאדם צריך להתפלל לה' שיעזור לו שיוכל להשתחרר מכבלי המלך זקן וכסיל הזה, ויהיה עבד רק למי שממליך מלכים" עכל"ק. (ראש השנה תשכ"ד). פעם לפני התקיעות נכנס לבית הכנסת, ואמר לאחד מתלמידיו: "יש עוד חמש דקות עד התקיעות, עדיין אתה יכול לעשות תשובה..." שאל התלמיד: "על מה?" ענה לו רבינו: "על כך שאין לך על מה לעשות תשובה"... אמר: "מעודי לא ראיתי שכל אותם שמתנפלים על זולתם בקנאות, ומוכיחים אותם על חטאיהם, מתנפלים כך גם על עצמם בזמן שהם עצמם עוברים עבירה. והסיבה לכך היות שכתוב (משלי י, יב): "על כל פשעים תכסה אהבה", והיות שהם אוהבים את עצמם על כן מכוסים כל פשעיהם ממילא, אבל כיון שאת זולתם אינם אוהבים על כן הפשעים של הזולת בולטים לעיניהם, ומכאיבים להם". עכל"ק. נסתלק בה' בתשרי שנת תשנ"ג

מסילות הזוהר

בסיפורים של התורה טמונים סודות עמוקים רבי אלעזר ורבי יוסי וכו': ר"א ור"י ור' יצחק היו הולכים בדרך פגעו באלו הרי חשך, בעוד שהיו הולכים נשא עיניו ר' אלעזר וראה אלו הרים הרמים, והיו חשכים ונוראים באימה. א"ר אלעזר אל החברים, אלו היה אבי כאן, לא הייתי מתיירא, אבל כיון שאנו נמצאים שלשה, ודברי תורה בינינו, לא יהיה נמצא כאן דין. פתח ר' אלעזר וכו': פר"א ואמר, כתוב, "ותנח התבה בחודש השביעי וגו' על הרי אררט" וגו'. כמה חביבים הם דברי תורה, שבכל מלה ומלה יש סודות עליונים, והתורה כולה נקראת עליונה. ולמדנו בברייתא די"ג מדות שבתורה, כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, כי התורה שהיא כלל עליון, אע"פ שיוצא ממנה סיפור אחד פשוט, ודאי אינו בא להראות על סיפור ההוא, אלא להראות דברים עליונים וסודות עליונים, ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, כי הסיפור ההוא של התורה או מעשה ההיא, אף על פי שיצא מכלל התורה, לא להראות על עצמו בלבד יצא, אלא להראות על כלל העליון של התורה כולה יצא. כגון דהיא דכתיב וכו': כמו זה שכתוב, ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט. ודאי מקרא זה יצא מכלל התורה, ובא לסיפור פשוט. שואל: מה אכפת לנו אם נחה בהר זה או בזה, שהרי הוכרחה לנוח באיזה מקום שהוא. ומשיב: אלא ללמד על הכלל כולו יצא. כי הוא רומז על זמן הדין כמ"ש לפנינו. ואשרי הם ישראל שניתנה להם תורה עליונה תורת אמת. ומי שאומר, שסיפור ההוא של התורה הוא להראות על אותו סיפור בלבד בא, תיפח רוחו. כי א"כ אין התורה העליונה תורת אמת. אלא ודאי, התורה הקדושה העליונה, תורת אמת היא. ת"ח מלך בשר ודם וכו': בוא וראה מלך בשר ודם, אין לפי כבודו לדבר דיבורי הדיוט, כל שכן לכתוב אותם. וכי יעלה על דעתך, שמלך עליון הקב"ה לא היה לו דברים קדושים לכתוב ולעשות מהם תורה, אלא שהוא אסף כל דברי הדיוטות כמו דברי עשו, דברי הגר, דברי לבן ביעקב, דברי האתון, דברי בלעם, דברי בלק, דברי זמרי, וקבץ אותם וכל שאר הסיפורים הכתובים, ועשה מהם התורה. אי הכי אמאי וכו' : אם כן, למה נקרא תורת אמת, תורת ה' תמימה, עדות ה' נאמנה, פקודי ה' ישרים, מצות ה' ברא, יראת ה' טהורה, משפטי ה' אמת, וכתוב הנחמדים מזהב ומפז רב, שאלו הם דברי תורה. אלא ודאי התורה הקדושה העליונה, היא תורת אמת, תורת ה' תמימה, וכל מלה ומלה באה להראות דברים עליונים, כי דבר ההוא שבספור, אינו בא להראות על עצמו בלבד, אלא להראות על הכלל בא, כמו שהעמדנו. תא חזי ותנח וגו': בוא וראה, ותנח התיבה. מקרא זה הוא כך, כמו שיתבאר, כל שכן אחרים. בשעה שהדין תולה על העולם, והדינים שורים, והקב"ה יושב על כסא הדין, לדון העולם בכסא ההוא, כמה רשומות נרשמו בו, כמה פסקי דינים גנוזים בתוכו, בתוך התיק של המלך, כל ספרים הפתוחים, נגנזו שמה, ומשום זה לא נשכח דבר מן המלך. וכסא ההוא אינו מתוקן ואינו שורה אלא בחודש השביעי, שהוא יום הדין, יום שכל בני העולם נפקדים בו, כולם עוברים לפני כסא ההוא. ועל זה, ותנח התיבה שהיא מלכות הנקראת תיבה, בחדש השביעי. בחדש השביעי ודאי, שהוא דין העולם. על הרי אררט : אררט, הוא לשון ארור, רומז על אלו בעלי הדין, בעלי יבבה ויללה, וכל השליחים הנמצאים ביום ההוא לפני הקב"ה. וכמה בעלי מגינים מתעוררים ביום ההוא וכולם עומדים תחת כסא ההוא בדין העולם. וישראל מצלאן צלותא וכו': וישראל מתפללים תפלה ביום ההוא, ומבקשים ומתחננים לפניו, ותוקעים בשופר, והקב"ה מרחם עליהם, ומהפך הדין לרחמים. וכל העליונים והתחתונים פותחים ואומרים, "אשרי העם יודעי תרועה". וע"כ צריכים ביום ההוא, שמי שתוקע, ידע עיקר סוד הדברים, ויכוין בהם בתרועה, ויעשה הדבר בחכמה עליונה, וע"כ כתוב, אשרי העם יודעי תרועה, ולא כתוב תוקעי תרועה. וכבר למדנו. פירוש כי תקיעה יורה על חסד, ותרועה על דין, ועיקר הכונה צריך להיות על התרועה שהוא דין כדי להפך הדין לרחמים. פירוש הסולם פר' בהעלותך סעיפים יב - יט

מעשה שהיה

החוזר בתשובה באחד מימות הקיץ, כחום היום, ישב הרב הקדוש ר' זושא מאניפולי ז"ל, בחצר שעל ידי ביתו, להתקרר קצת. נכנס איש אחד, ופנה אליו בבקשה לתת לו תעודה בכתב שהוא נקי מעבירה, בשביל שיחזירו לו את ה"קפוטה" שלו. תמה ר' זושא, ולא ידע מה הוא סח. הסביר לו האיש, שאנשים חסידים תפסו אותו, פשטו מעליו את הקפוטה, ואומרים שחטא בעבירה ידועה, והודיעוהו שלא יתנו לו את הקפוטה רק אם יביא פתקא מר' זושא שהוא נקי, או שחזר בתשובה. אמר לו ר' זושא: וכי מנין יודע אני שאתה נקי באמת? והאיש מתחנן לו ומפציר בו: "מה איכפת לו אם יתן לי פתקא זו, ואציל את הבגד שלי"? וכשראה, שכל דבריו לא הועילו לפעול על ר' זושא שיתן לו הפתקא, כעס ואמר: הרי אפילו אם הייתי מתחנן כך אל כומר היה מרחם עלי! מששמע ר' זושא דברים אלה נתרגש מאוד וצעק בקול: הוי, אני גרמתי ליהודי שידבר דברים רעים כאלה! והתמרמר מאוד ונזדעזע בכל גופו, עד שמרוב התמרמרותו וזעזועו נפל לתוך התעלה של שופכין שהיתה בחצר. תיכף קמה בהלה, ונתאספו הרבה אנשים מהשכנים ומהעוברים ושבים ברחוב והוציאוהו מהתעלה, הכניסוהו לחדרו הפשיטו את בגדיו, והלבישוהו בגדים יבשים, והשכיבוהו על מטתו לנוח. והוא, ר' זושא, שוכב במטתו וצועק: הוי, אני הבאתי איש יהודי לידי דיבורים רעים! ואותו היהודי. תיכף כשקמה הבהלה בחצר לרגלי נפילתו של ר' זושא להתעלה, התחמק ויצא אל הגן הסמוך והתחבא בין הזרעים לבל יראוהו, ושם התחיל להתבונן בדברי ר' זושא, ונתפעל מאוד ממסירות הנפש שלו והרהר בתשובה. ומשראה שהיהודים שטפלו בר' זושא כבר הלכו להם, יצא ממחבואו ונכנס לחדרו של ר' זושא, והפציר בו שיתן לו תיקון על חטאיו, כי הוא חוזר בתשובה. אמר לו ר' זושא: הוי, אתה מתכוין להקפוטה ולא להתשובה... לא, רבי! - אמר לו האיש - אני מוותר כבר לגמרי על הקפוטה, ובלבד שיתן לי סדר של תשובה. משראה ר' זושא שהאיש חוזר באמת לאמיתו בתשובה, קם מעל מטתו, ישב לארץ, ואמר להאיש: אם כן נעשה שנינו יחד תשובה. והתחילו שניהם לבכות הרבה, עד שהחזיר את האיש בתשובה שלמה וגמורה מעומקא דלבא, ונעשה לירא אלוקים אמיתי כל ימיו. סיפורי חסידים

חוד הפרשה

חודא דחגא א. מנין למדים שה' דן את ישמעאל לפי מעשים שעשה באותו העת שנשלח מביתו ולא לפי מעשים שעתיד לעשות? - וגם את בן האמה. - באשר הוא שם. - אל אראה במות הילד. - ישמעאל. ב. מדוע חבש אברהם אבינו בעצמו את אתונו ולא נתן לשליח לעשותו? - מצוה בו יותר מבשלוחו. - שהאהבה מקלקלת השורה.- לא רצה לסמוך על שליחים. - ב' התשובות הראשונות נכונות. חוד הפרשה א. מתי נפטר משה? - בבוקר. - בערב. - בחצי היום. - מחלוקת. ב. מה הפירוש "לעת תימוט רגלם"? - כשיתתפללו ביסוריהם. - כשתתום זכות אבותם שהם סמוכים עליו. - כשיגיעו לזקנתם. - עוונות שאדם דש בעקביו.

שינון הלכה

סימן קכט א. מדוע טוב לומר "תשליך" במקום שיש בו דגים? - לסמן שלא ישלוט בנו עין הרע כמו בדגים, ונפרה ונרבה כדגים. - כי לדגים אין גבינים, ועיניהם פקוחות תמיד, כדי לעורר עין פקוחה מלמעלה. - לזכר שאנו משולים כדגים חיים הללו, שנאחזים במצודה: כך אנו נאחזים במצודת המות והדין, ומתוך כך נהרהר יותר בתשובה. - כל התשובות נכונות. - תשובות ב' ג' נכונות. ב. האם אפשר לתקוע ביחידות בשלש שעות ראשונות של יום ראש השנה? - אפשר. - אי אפשר. - מחלוקת. - עדיף שלא.



בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael