אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
ראה

קולמוס העורך

האדמו"ר בעל ה"באר משה" מאוז'רוב אומר שבפסוק שבפרשתנו "והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח (יב, י), הכתוב רומז מה שעינינו רואות כיום. שהרי לכאורה תמוה כפל הלשון, כי מאחר שכבר נאמר: "והניח לכם מכל אויביכם מסביב", אם כן הרי ברור שבשעה שאין אויבים, אזי יושבים בטח, ולמה חזר והוסיף "וישבתם בטח".
אלא, הכוונה היא שהישיבה בטח היא רק אם השי"ת בעצמו הוא שמניח מכל האויבים, ולא כשההתגברות על האויבים היא מעצמם בדרך של מלחמה, כי כשהישועה וההצלחה הוא בהתגלות ממנו ית' - "והניח לכם מכל אויביכם מסביב", אזי אין כל מורא ופחד של מלחמה וסכנה מחודשת - "וישבתם בטח", יכולים לשבת במנוחה והשקט ללא כל חשש מכל אויביהם של ישראל.
שבת שלום


נתיב הדרש

לעבוד את ה' באהבה ובחשק ובשמחה
כשאדם עושה מצוות באהבה וחשק הרי הן קלות עליו, אינן דומות עליו כמשא אשר יכבד לשאתו, אלא כמשאת מלך אשר ימהר לרוץ בה ותנעם לו על כתפיו. אותו עול תורה על האדם כשישאהו בשמחה כמה קורת רוח יחוש בו, מעין עולם הבא.
רע הדבר כשאדם מקיים מצוות מתוך שגרה ומתוך אונס של הרגל והן דומות עליו כמשא כבד אשר יכבד על צוארו, כאילו נכפו אלו עליו ואין בידו להיפטר מהן. טעם רע ומר חש אדם כזה במצוה גם כשהוא מקיימה לפרטיה ודקדוקיה.
אותו אתרוג ששנים קנו באותו מחיר הגון, האחד נאנח: חבל על מחיר כה גבוה ששילמתי עבורו, הרי אפשר גם לצאת ידי חובה באתרוג פשוט וזול יותר. אלא שכך הורגל בבית אבא להדר אחר אתרוג נאה. ומה טעם לו לזה באתרוגו המהודר אם תוהה הוא עליו וכמשא יכבד עליו מחירו הגבוה? ולעומתו השני, אפשר שעני הוא מהראשון, נוטל את אתרוגו המהודר באהבה, מברך בשמחה וחש באושר על שזכה לקיים את המצוה בשלימות.
כי העיקר הוא "לאהבה את ה' אלוקיך", לעבוד באהבה וברצון את ה' יתברך המחיה אותנו וזן ומפרנס אותנו בכל יום תמיד ונתן לנו את תורתו ומצוותיו לדבקה בו.
האלשי"ך הק' דורש כמין חומר את הפסוק בפרשה "וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו, כי ירחק ממך המקום". כשהדרך לתורה ולקיום המצוות, אומר הוא, תיראה עליך רבה ורחוקה, "לא תוכל שאתו", לא תוכל לשאת עליך את עול המצוות כי תחוש בו כמשא אשר יכבד על צואריך - ידוע תדע כי הסבה לכך היא "כי ירחק ממך המקום", שה' יתברך שכינויו "מקום" רחוק מכליותך. כי אילו היתה אהבת ה' בלבך לא היו דומות עליך מצוותיו כמשא, ועול תורתו היה קל ונעים על צואריך.
אכן קשה היא קבלת עול המצוות על האדם בתחלתו, קשה היא הכניסה לשערי התורה, ואולם משיחוש בטעמן ויקיימן באהבה ובחשק, ברצון וכוונה טהורים, תפקדהו סיעתא דשמיא לעזור לו לשאת את כל המצוות, להרבות חשק על חשקו ולהוסיף אהבה על אהבתו לעמול בהן ולקיימן בשמחה, ושמחה הרי היא אחד מהמ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, כפי דברי התנא ב"אבות".


בשבילי הפרשה

השמר לך פן תנקש אחריהם... ופן תדרוש לאלהיהם לאמור איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני (יב, ל).
אפשר לומר בביאור הפסוק, שתורתינו הקדושה אסרה לנו ללמוד מעובדי עבודה זרה גם את דרכי העבודה וההתלהבות שלהם, שלא תאמר אלך ואראה איך ובאיזה אופן עובדים הם את העבודה זרה שלהם ואלמד מהם את גודל תשוקתם לע"ז שלהם כדי שאוכל לעבוד את בוראנו גם כן בחשקות גדולה ובהתלהבות נפלאה כמוהם.
על זה מזהירה אותנו תורתנו הקדושה ואמרה "השמר לך... ופן תדרוש לאלהיהם לאמור איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם" - שאלמד מהם את החשק וההתלהבות, "ואעשה כן גם אני" - גם אני אעבוד כן בהתלהבות גדולה כמותם.
על זה מסיים "לא תעשה כן לה' אלוקיך" וכו' - כי גם את דרכי העבודה לא תלמד מהם, "כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם", וממילא יש לחשוש שילמד מהם גם את זה, לכן השמר מלהתקרב אליהם אפילו פסיעה אחת. תפארת אבות

כי ירחק ממך המקום... וצרת הכסף (יד, כד-כה).
מובא בספרים ש"המקום" הכוונה להקב"ה שהוא מקומו של עולם, שיש פעמים שאדם רואה שהוא מרוחק מהקב"ה, נתנה התורה עצה לזה "וצרת הכסף", כסף מלשון כיסופין, רצון וחשק, שעל ידי רצון וכיסופים אמיתיים יכול להתגבר ולהגיע למה. לב שמחה

נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' וגו' (טו, י).
נתעוררו המפרשים לדקדק שהלא הלכה היא (כר' יעקב בקידושין לט:) ששכר מצוה לא מקבלים בעולם הזה רק בעולם הבא, ואיך אמרה התורה "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'", שמשמע שבשכר המצוה תבוא הברכה.
ויש לומר על פי מה שביארו בזה בספרים הקדושים שזה דווקא שכר על המצוה גופא, אבל על מכשירי המצוה או על השמחה שיש לאדם בשעת עשיית המצוה, שעושה מצוה בשמחה ובטוב לבב, אין הקב"ה מקפח שכר, ופועל ידיו ישלם לו בעולם הזה.
ומעתה יתפרש על נכון, שזה אמר הכתוב "נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו" - תן בלב טוב ומאור פנים ושמחה, "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'" - דווקא בגלל על דבר השמחה שיהיה לך במעשה הצדקה, "יברכך ה'", כי על המצוה עצמה לא ישולם שכר בעולם הזה. צדקת יוסף

כל אשר לו סנפיר וקשקשת (יד, ט).
הקשו על זה בגמרא: מה תלמוד לומר "סנפיר" הא כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר? אלא משום יגדיל תורה ויאדיר.
מכאן לימוד שאף תיבה אחת אינו כל כך פשוט, שיכולין על ידי תיבה אחת להגדיל תורה ולהאדירה. לב שמחה


דרך הלכה

הלכות ברכות
דיני עיקר וטפל
א. אדם שאוכל שני מאכלים ואחד מהם עיקר אצלו והשני טפל לו, הטפל פטור מברכה, כי הוא נפטר בברכת העיקר. ופטור זה הוא, בין מברכה ראשונה ובין מברכה אחרונה.
ב. העיקר פוטר את הטפל אפילו אם הטפל לא היה לפניו בשעת אכילת העיקר, ובלבד שהיה דעתו לאוכלו, או שהוא רגיל לאוכלו יחד, ובאם לא התקיימו התנאים הנ"ל מברך גם על הטפל, אבל את הברכה שעושים על העיקר.
ג. צריך לאכול את הטפל באותו מקום שאוכל את העיקר, שלא יהיה שינוי מקום.
ד. לכתחילה צריך לאכול את העיקר לפני הטפל, ואם אוכל את הטפל לפני שאוכל מהעיקר, אם ברכתו כברכת העיקר, מברך על הטפל קודם, והעיקר נפטר בברכתו, ואם ברכת הטפל שונה מברכת העיקר מברך על הטפל את ברכתו הראויה ולא כברכת העיקר.
ה. עיקר וטפל נקבע לפי כל אדם ואדם מה כוונתו באכילה, ולא לפי דרך בני אדם.


אורחות צדיקים

הגאון רבי שמואל סלנט זצוק"ל אב"ד ירושלים עיה"ק
רבות מסופר על חכמתו העצומה ונביא כמה מהם.
מעשה היה ברבי יהושע וילנר, שגידל כמה תרנגולות בחצרו. פעם, בהפסקה בין קבלת שבת לתפילת ערבית, סח לחבריו שאחת התרנגולות נגועה בכינים רבות. רבי שמואל קלט את הדברים, נשא ראשו מספרו ואמר, "התרנגולת אינה כשרה". מקפיד היה שלא להוציא מפיו את המילה "טריפה". השתאו הלומדים: היכן מצינו שכינים מטריפים את העוף? נענה רבי שמואל ואמר: "ודאי, דין זה אינו כתוב בשום מקום! אבל השכל מחייב לחקור, מדוע אין התרנגולת פולה את הכינים במקורה ככל חברותיה? אין זאת אלא משום שאינה יכולה לסובב את צווארה. ומדוע? ודאי משום שמפרקתה שבורה. ומפרקת שבורה הריהי טרפה"...
הגאון רבי שלום יעקב פרידמן היה ממתפללי בית הכנסת "בית יעקב", הסמוך לחורבת רבי יהודה החסיד. הוא סיפר על מקרה שאירע לנגד עיניו. בראש השנה אמר כל הקהל את פסוקי "למנצח", התוקע - שהיה גם שליח הציבור בשחרית, גם הקורא בתורה - ברך את הברכות ברגש, הגיש את השופר לפיו, המקרה הקריא - וכל קול לא יצא. נשף ונשף, ולשוא. הקהל חרד, רגש, אין זה סימן טוב בפתחה של השנה החדשה. פלגי זיעה נטפו מהתוקע שלא תקע, פניו אדמו מתחת לטליתו הרטובה, ומשכשלו כל המאמצים נקטו בדרך הבדוקה, שלחו לשאול בעצתו של רבי שמואל סלאנט...
שמע רבי שמואל, ומיהר עם השואל. בצעד נמרץ עלה לבית הכנסת וניגש אל הבימה. הושיט ידו, הרים את עטרת הכסף שירדה על מצחו של התוקע והפשילה עד ערפו, והורה: "תקע!" הצמיד התוקע את השופר לשפתיו, והתקיעות נשמעו, צלולות ורמות!
הקהל התפעל, אך זה מופת!
"אין כאן כל מופת", הסביר רבי שמואל, "החזן היה מותש מתפילת שחרית וקריאת התורה, בית הכנסת היה דחוס, הטלית כיסתה את ראשו ואת פניו, ולא היה לו אויר לנשימה. כאשר הורמה העטרה הכבדה והטלית הוסרה מפניו, שאף אויר ויכול היה לתקוע"...
נסתלק בכ"ט מנחם אב תרס"ט
לוקט מהספר "השרף מבריסק"


מסילות הזוהר

תחילת התגלות המשיח - ג
ובירחא דבול יפולו וכו': ובחדש בול - שהוא מרחשון, יפלו שונאי ישראל ויעברו כל אלו הגילולים שישארו בארץ הקדושה, ומשם ילכו ישראל ויעוררו מלחמות העולם, ובעוד שאלו יעשו מלחמות עם כל בני העולם, יתקבצו בניו של אדום על הארץ הקדושה, ויתפשו אותה, וישלטו עליה י"ב חדשים.
לסוף תריסר ירחין וכו': לסוף י"ב חדש יתגעש וירעש כל העולם, ובין הזמנים האלו, תלך השכינה ותחזור למערה של משה. ויסתתר מלך המשיח תשעה ירחים, כירחים של היולדת, ובאלו ט' ירחים כמה צירים וחבלים יקבל על עצמו.
ובין כך קב"ה וכו': ובין כך הקב"ה ירבה צערו, ויכנס לתוך שבילים של אילן אחד, כי יש לו אילן קדוש גדול וחזק - שהוא ז"א ושם בשבעים ענפים, יקח מדות של אלכסונים - מלכות הממותקת בבינה נק' אלכסון (כמ"ש בזהר לך דף ח' ד"ה ומכח ע"ש) ויקח שבעים הממונים של שבעים אומות, המסבבים שבעים הענפים של האילן, יקחם תוך אלו המדות של האלכסונים, ויהיו נמצאים אסורים במשקל אחד של מדה ומחצה, אז יורדים מכל ענף וענף.
פירוש, שהוא מקור המיתוק שבכל ספירה, כי הבינה ה"ס מדה שלמה, שממנה בא המיתוק של האלכסון, והמלכות היא חצי מדה, דהיינו רק ט"ר שלה שמקבלים מיתוק האלכסון מבינה, שהם נבחנים לחצי מדה, אבל המלכות שלה אינה מקבלת, וע"כ נחשבת לחצי מדה. ואלו הב' בינה ומלכות, שהם מדה וחצי מדה, שהן מקור כל המיתוקים, אוסרים את ע' השרים ומכניעים אותם. ומורידים אותם מע' הענפים של האילן הקדוש.
וכמה ענפין זעירין וכו': וכמה ענפים קטנים ושאינם קטנים ישברו בירידת השרים משם, משום שהיו נאחזים בענפים, ובירידתם נשברו, אז הרבה מהעם הקדוש ישברו בין רגלי העמים האחרים, וכל אלו הממונים, יעברו אותם בנהר דינור, ויהיו נעברים מממשלתם.
ובין כך משיח וכו': ובין כך יהיו למשיח צירים וחבלים כיולדה. ועל הזמן ההוא כתוב, "יענך ה' ביום צרה" (תהלים כ), שהם תשעה פסוקים כט' ירחים של יולדת, ויש בו ע' מלים, רומז כי לשבעים שנים באלף הששי יוליד, את ממשלתו, דהיינו שישלוט על כל העולם. משום זה, באלו ט' ירחים יהיו נראים בכל לילה, מחצות לילה ולהלאה, רכב אש וסוסי אש לחוץ מן הרקיע, שעושים מלחמות אלו באלו עד שיאיר הבוקר.
לבתר דאינון תשעה וכו': אחר שיעברו תשעה ירחים אלו, אז יעורר הקב"ה את המשיח הזה, ויוציאו מגן עדן, ואותו יום שיצא מג"ע, יזדעזע כל העולם, כי כל בני העולם יחשבו שימותו.
ועל ההוא יומא וכו': ועל היום ההוא כתוב, "ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה' (ישעיה ב) - זו היא השכינה שתתרומם מאותו זמן ולהלאה, ומשיח עמה, "ומהדר גאונו" - זה הוא המשיח. בקומו לערוץ הארץ אז, ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ וגו', זהו בששים שנה של האלף השישי, וילכו לאחר שיעשה להם הקב"ה כמה נסים (חסר תשלום הענין).
פירוש הסולם בזוהר חדש פר' בלק סעיפים קלא - קלז


מעשה שהיה

חטאים שכאלו - ג
תקציר:
כשעלו תלמידי הגר"א מוילנא לארץ ישראל, השתוללה סערה בים ורב החובל הודיע לראש החבורה רבי ישראל משקלוב שהספינה הולכת להיבקע וירדו למצולות ים, רבי ישראל החליט לפרסם זאת לבני חבורתו כדי שיוכלו לחזור בתשובה ואמר להם שאפילו שחז"ל אמרו שלא אומרים וידוי בקול כדי שלא לבייש את המתוודה אבל אנחנו יכולים להתוודות בקול כיון שכולנו עומדים למות. וככל שתרבה הבושה תתרבה הכפרה. התחיל צעיר התלמידים להתוודות ששנתיים שיקר את אמו, כולם הוכו בתדהמה. השקר היה, שסיפר לאמו שמקבל ארוחת צהרים בתלמוד תורה ולכן מוותר מלחמו לתת לאחיו.

מידי יום ביומו שאלה אמא, האם קיבלתי את ארוחתי ב"חדר", והייתי עונה לה בחיוב.
זה היה שקר!
הייתי אוכל את שיירי המאכלים שהביאו חביריי מן הבית, אבל לא לזה התכוונה אמי.
שנתיים ימים שיקרתי לאמי, ועל זה עומד אני לפניכם - ומתוודה!...
הרוח מייללת על הספינה, הגשם לא חדל, ואנשים רטובים עד לשד עצמותיהם. לשמע ווידוי כה מרטיט של תלמיד צעיר, עמדו בפיות פעורים, לעלות לדרגה כה גבוהה, בגיל כה צעיר "צדקה" במסירות נפש כזו ולמשך שנתיים!
זאת ועוד: להתוודות על שקר מעין זה? אין זה, העלו בדעתם, אלא, שהנער ספג בביתו אהבה כה עזה לתורה, והגיע להכרה ברורה ב"חיי עולם", ובשפלות "חיי שעה", עד שיכל להתוודות על שקר, ששיקר למען תורה וגמילות חסדים.
עם תום הווידוי, הגיעה שעת ה"תפילה".
נשא רבי ישראל משקלוב זצ"ל, את ידיו לשמים, והכריז בקול אדיר: רבונו של עולם! ביום ראשון של סליחות, מבקשים אנו ממך בלשון זה "פנה נא אֶל התלאות, וְאַל לחטאות..." פנה נא הקב"ה "אֶל התלאות" - הנסיונות והצרות הפוקדות אותנו יום יום. "וְאַל לחטאות" - אל תשקיף על החטאות בלבד. ואני אומר לך כעת, רבונו של עולם! פנה נא לחטאות - הביטה וראה על איזה חטאים מתוודה צעיר התלמידים, עשה נא למענו והושיענו.
ומה שלא יאומן, ומה שלא עלה על דעת אף אחד מהנוכחים - קרה.
מבעד לעננים, בקע קרן אור. הרוח פסקה לנשוב.
הגשם הפסיק. הים נח מזעפו. עד שהגיעה האניה לחוף מבטחים. "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך..."
"תשובה ומעשים טובים, כתריס בפני הפורענות".
חכמת קהלת, ח"ג עמוד נ"ד


חוד הפרשה

א. "והיית אך שמח" זה ציווי או הבטחה?
ב. מה הפירוש "ובו תדבקון"?


שינון הלכה

סימן קמ"ח
א. האם מותר לצייר צורת פרצוף של אדם שיש בזה שתי עינים וחוטם (אף) שלם?
ב. האם מותר להסתכל בצורת אדם שעל המטבעות, ומדוע?

שבת

כ"ט אב

נח

רפו-שא

קא - קו

ראשון

ל' אב

נח

שב-שיא

קו - קי

שני

א' אלול

נח

שיב-שכב

קי - קיג

שלישי

ב' אלול

נח

שכג-שלב

קיג - קטז

רביעי

ג' אלול

נח

שלג-שמה

קיז-קכא

חמישי

ד' אלול

נח

שמו-שס

קכא-קכה

שישי

ה' אלול

נח

שסא-שסז

קכה-קכז

שבת

ו' אלול

נח

שסח-שפח

קכח-קלב





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael