אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
ואתחנן

קולמוס העורך

ידוע שהדאגה מקצרת את שנותיו של האדם, בפועל ממש. רבנו בחיי בכד הקמח (ערך ענוה) כתב: כי המתאוה אל היתרונות, הנה הוא דואג כשלא יעשה ולא יקום חילו כאות נפשו, והיו חייו חיי צער על שלא השיג כל חפצו, והדאגה מקצרת הימים, ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו, אבל השמח בחלקו לא ידאג על מה שקנה וימלט מן הדאגה ויחיה חיי שלוה".
ב"דרך פקודיך" (מצות לא תעשה לד אות ל) כתב: כי המצטער את עצמו ודואג שלא במקום מצווה. הנה הוא ממעט החיות והוא בכלל "אביזרייהו דלא תרצח". דמה לי קטליה כולא מה לי קטליה פלגא!
אבל לגבי לימוד התורה זה להפך כמו שכותב רבינו יונה על המשנה "מרבה נכסים מרבה דאגה" (אבות ב, טז). כי דאגת הנכסים מקצרת שנותיו. ודאגת התורה, אף כי היא דאגה גדולה למבין, כאשר יחשוב בהלכה עד יאמר דבר דבור על אופניו, אין יכולת לדאגה ההוא לעשות לו רע, ואף על פי שאמרו חכמי הטבע, היגון חולי הלב, הדאגה כלות הלב, אך דאוג בתורה אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לו ועל זה אמר שלמה ע"ה (משלי י, כז): "יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה".
שבת שלום


נתיב הדרש

כל אחד יתפלל לפחות בעד עצמו
באחת השנים בראש השנה עמד מרן הבעל שם טוב זי"ע לפני תקיעת שופר ואמר לפני קהל עדתו משל. פעם רצו החיות לפייס את מלכם שנתמלא זעם עליהם. התייעצו ביניהם מי ילך לפייסו, ענה השועל ואמר, אני אלך ואפייסנו בשלש מאות משלים שיש לי. הסכימו כולם והלכו עמו. כשהגיעו סמוך לפלטין המלך בריחוק מאה פרסאות, אמר להם השועל, כבר נשכחו ממנו מחצה מהמשלים, אמרו לו, מספיק שיש לך מאה וחמישים משלים. כשהגיעו לפלטין המלך, פנה אליהם השועל ואמר, כבר נשכחו ממני כולם ואין לי אפילו משל אחד ואין לנו ברירה, אלא שכל אחד ואחד יפייס את המלך עבור עצמו.
והנמשל מובן, שבזמן שיש צדיק הדור שראוי לבקש רחמים בעד הכלל כולו, בוודאי כח תפילתו בעד רבים עצום מאוד, אמנם אם אין כאן צדיק הדור שראוי להתפלל בעד הכלל אין ברירה אלא שכל אחד ואחד יבקש רחמים בעד עצמו.
במדרש מובא: אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם! כשתראה בניך בצער ואין מי שיבקש עליהם רחמים מיד ענה אותם, אמר לו הקב"ה, חייך! בכל שעה שיקראו אותי אני אענה אותם, שנאמר "מי כה' אלוקינו בכל קראנו אליו" (בפרשתנו). לכאורה לא מובן מה אומר המדרש הזה, הרי מדובר שאין מי שיבקש עליהם רחמים, אז איך שייך לומר שיהא עונה אותם.
מבאר הרה"ק רבי משה גרינוולד זצ"ל בעל 'ערוגת הבושם' על פי משל הבעל שם טוב לעיל, שתפלתו של משה רבינו היתה: "כשתראה בניך בצער ואין מי שיבקש עליהם רחמים" - היינו בעד הכלל כולו, "מיד ענה אותם" - מה שיתפלל כל אחד ואחד בעד עצמו. ומדוקדק גם בפסוק שמביא על זה "מי כה' אלוקינו בכל קראנו אליו" - על פי מה שאמרו חז"ל (יומא נב) "חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב שליח" ופירש רש"י: אלא שכל אחד ואחד מתפלל בעד עצמו, שנאמר "אשר ידעון איש נגעי לבבו".


בשבילי הפרשה

אין עוד מלבדו (ד, לה).
מסופר בגמרא על אשה שרצתה להזיק בכשפיה לרבי חנינא. אמר לה "אין עוד מלבדו". והקשו בגמרא, והרי אמרו שמכשפים מכחישין פמליא של מעלה, ותירצו שאני רבי חנינא דנפיש זכותי (מרובין זכויותיו).
אין הכוונה שהסתמך על זכות תורתו, שלא החזיק את עצמו כזה, אלא שסמך על כך שקבועה בלבו האמונה ש"אין עוד מלבדו" ואין לכחות הטומאה שום כח מעצמם, והיות והדביק את עצמו בקדושת מחשבתו שאין שליטה ומציאות לכח אחר מלבדו, לכן היה בטוח שלא ישלטו עליו פעולות הכשפים הנמשכים מכוחות הטומאה.
וזה סגולה נפלאה לאדם שלא ישלטו בו רצונות אחרים, שיקבע בלבו שד' הוא האלקים האמיתי ואין מלבדו שום כוח בעולם ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כוח ורצון בעולם ומשעבד מחשבתו רק לאדון יחיד, יספיק הוא ית' בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות בעולם שלא יוכלו לפעול עליו שום דבר. נפש החיים

לך אמור להם שובו לכם לאהליכם (ה, כז).
כאן ליד הר סיני ראיתי את יראתכם ודבקותכם, אולם נראה איך תתנהגו בבית, באהליכם. השרף מקאצק

ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (ו, ה).
מובא בחז"ל (ברכות סא:): בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו, רבינו, עד כאן. אמר להם, כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "בכל נפשך" - אפילו נוטל את נפשך, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי, לא אקיימנו.
לכאורה, שאלת תלמידיו הקדושים "רבינו עד כאן" אינה מובנת כלל, וגם תשובתו על זה אין לה פשר. ואפשר לומר, שתלמידיו, כל מגמתם היתה ללמוד מפי קדשו את גדר דרכי עבודת הבורא יתברך שמו, והנה בראותם אצלו דבר גדול כזה, שסורקין את בשרו במסרקות של ברזל והוא מקבל עליו עול מלכות שמים באהבה עזה, היה נדמה להם שאין מדרגה גדולה מזו לעבודת הבורא, אולם ביקשו לשמוע מפיו הקדוש אם אמת הוא כדבריהם.
וזהו פשר שאלתם "רבינו עד כאן" - כלומר, האם עד כאן גדר עבודת הבורא או שיש מדרגה גדולה מזו, השיב להם רבי עקיבא שזה אינו רבותא שבהזדמן לאדם שרוצים להעבירו על הדת שימסור את נפשו על זה, כי הלא הדין הוא כן (פסחים כה:) שבשעת השמד יהרג ואל יעבור, רק עיקר עבודת הבורא הוא, שכל ימיו יצטער וישתוקק ויצפה מתי יזמין לו השי"ת מסירות נפש. וזהו כוונתו שעיקר העבודה היא שכל ימיו יצטער על זה "מתי יבוא לידי ואקיימנו", אבל עכשיו שבא לידי האם לא אקיימנו, הלא זה דבר קל, כי הרי הדין הוא כך.
ליקוטי שושנים - סאווראן


דרך הלכה

הלכות ברכות
דיני שיעורים לברכה אחרונה
א. הראשונים נחלקו מהו שיעור כזית שבו מתחייבים בברכה אחרונה. הרמב"ם סובר שהשיעור הוא כחצי ביצה, ויש ראשונים שסברו שהשיעור הוא כשליש ביצה, והמשנה ברורה (סימן תפז) הכריע, שכיון שיש כלל שספק ברכות להקל, אין לברך עד שיאכל כחצי ביצה. והחתם סופר והצל"ח (במס' פסחים) כתבו שהביצים הוקטנו בזמנינו, וגודל ביצה שהיה בזמן חז"ל, בזמנינו זה שני ביצים, ולפי זה ברכה אחרונה אפשר לברך רק על שיעור ביצה שלימה, והחזון איש גם כן נקט כמותם. והרבה פוסקים כתבו שאפשר לברך גם על השיעור הקטן שבביצים כיון שהביצים לא הוקטנו ושכך מנהג העולם, וכן הכריעו הגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבך והשבט הלוי.
ב. לפי השיעור הקטן, חצי ביצה זה בערך כמו נפח של קופסת גפרורים, ולפי הדעה שהביצים הוקטנו השיעור הוא כשני קופסאות גפרורים.
ג. כתבו החזון איש ועוד פוסקים, שמשערים בנפח ולא במשקל, ובכף החיים הביא שיטות שסברו לשער במשקל.
ד. במיני מזונות, השולחן ערוך (סימן כח) כתב ש"על המחיה" אפשר לברך רק אם יש כזית מהקמח עצמו, ושאר התבלינים אינם מצטרפים אלא רק תבלינים שבאים לתת טעם כגון סוכר וכדומה.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי אהרן רוקח מבעלזא זצוק"ל
שח לי הגה"צ רבי מאיר קרליץ זצ"ל: "באחד מישיבותיה של מועצת גדולי התורה, וכשנטלו פסק זמן, רווח להתבונן בין דיון אחד למשנהו, בענייני השעה הנחוצים העומדים על הפרק, התפתחה שיחת חולין של תלמידי חכמים, ותחת אחד השיחים, שחו בגדולתו של מרן הרה"ק המהר"א מבעלזא זי"ע, ובין הדברים, שאל אחד מראשי הישיבות את הנוכחים: אמת, גדול הרב מבעלזא בקדושה ובטהרה, בצדקות ובפרישות, אך מה כוחו בידיעת התורה.
בחדר נכח בין הרבנים וראשי הישיבות, גם הגה"ק שר התורה מטשעבין זי"ע, שהיה כל אותה העת יושב ודומם, לפניו על השולחן גמרא מס' חולין. כשנשאלה השאלה על דבר גדלותו של מרן הרה"ק המהר"א בתורה, נקט הרב מטשעבין את כרך הגמרא בידיו, והכריז במלוא פיו: "העדותי בפניכם על הרב מבעלזא, שבימי עלומיו שחתי עמו בדברי תורה, והוא ידע ושלט בש"ס כולו, ובכל ארבעה חלקי השו"ע.
הגה"צ רבי יצחק שמואל אונגר זצ"ל גאב"ד חוג חת"ס - ב"ב "רשומים בשמך" (ב"ב תשס"ז ע' ר"נ)
שמעתי שהרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע צוה ופקד את נכדו הקדוש אשר נודע ברבות הימים להרה"ק מהר"א מבעלזא זיע"א, שירגיל עצמו ללמוד דרך הפלפול, אף כי אין זה לימוד בדרך הישר והפשוט. אך נימק את טעמו באומרו, כי אם לפעמים רואים דברים לא טובים אשר נעשה על ידי אחד מבני ישראל, וקשה מאד לדון אותו לכף זכות, אך על ידי דרך הפלפול יוכלו גם זאת לפרשו לכף זכות. הרה"ג ר' משה מנחם טויבנפלד שליט"א "בפיקודיך אשיחה" (שיכון סקווירא תשס"ה) ח"ב, ע' קס"ט
פעם ראו את מרן ז"ל כשהוא מקרב את אחד מקלי הדעת. אחד שעמד בקרבתו לא היה יכול לעצור ברוחו, והתבטא לפני מרן: הרי חשוד הוא בעבירה חמורה שבתורה?!... רתת ורעדה אחז ברבינו הק', והכחיש בכל כוחו את העבירה המיוחסת לאיש הלזה, תוך שהוא מכריז בלהט קודש ובנוכחותו: זוהי דיבה שאין להאמין בה על איש כזה!...
הדברים שיצאו מפה קדשו בהתלהבות פנימית חדרו עמוק ללבו של זה הקל דעת, עד שעל אתר הביע חרטה עמוקה על העבירה שעשה, וחזר בתשובה שלימה לפניו ית'. "עלים לתרופה", עקב תש"ס, ע' ג
נסתלק בכ"א מנחם אב תשי"ז


מסילות הזוהר

תחילת התגלות המשיח - א
תלת מלכין ישתארון וכו': ג' מלכים ישארו ויתעוררו בג' רוחות העולם, על העם הזה - דהיינו ישראל, ואותו המלך, שהיה שולט בפה רך, ישלוט בכעס גדול וזעף ותוקף על העם הקדוש.
ובירחא תליתאי בד' וכו': ובחדש השלישי בארבעה לחדש, בתשע שעות ומחצה, ילכו כל בני הישיבה עם האילה - שהיא המלכות, לקברו של הרועה, נאמן ביתו - שהוא משה, ותתן ג' קולות עליו. בשעה שהשמש יפנה מן העולם, וקברו יהיה נפתח, ובני הישיבה ירצו להכנס שמה, לא יתנו להם רשות, ויסתלקו כולם למקומם, והיא - השכינה, תכנס, ומתוכה יצא מי שיצא, ותמצא את משה יושב ולומד, ונר דלוק לפניו. וכמה ריחות ובשמים מסביב לו.
כיון דחאמי לה וכו': כיון שמשה רואה את השכינה נכנסת, יקום, ויתחברו יחד זה עם זה והקולות יתערו ברום מרומי רקיעים, והקב"ה ישמע, ויכנס לתוך היכל אהבה, ויקח משם ג' אוהבים, ויפתח להם המערה של משה, אז באותו לילה יתעורר המשיח, והוא ימצא שם עמהם, ויחזרו על סודות התורה בכל אותו הלילה במערתו של משה.
וכד סליק עמודא וכו': וכשעולה עמוד השחר, יסתתר המשיח וישארו משה והשכינה באותו היום, כביום השבועות - דהיינו כבמתן תורה. והשכינה עולה על ההר, וישמע ג' קולות, אחד כנגד אברהם, ואחד כנגד יצחק, ואחד כנגד משה ויעקב. ז"ש, "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך" וגו' הרימי אל תיראי אמרי וגו' (ישעיה מ) [מהפטרת השבוע].
הרימי הרימי אמרי וכו': הרימי, הרימי, אמרי, שבכתוב הנ"ל, הרימי בכח - הוא תרועה. הרימי אל תראי - הוא תקיעה. אמרי - הוא תרועה תקיעה ותרועה ביחד. וזו - המלכות שעלתה בהר נקראת שופר תרועה. דהיינו שופר מאותה תרועה שלמעלה.
שופר זעירא בגין וכו': והוא שופר קטן, כי יש אחר שנקרא שופר גדול, שהוא בינה, שופר קטן זה נקרא שופר הולך בתנועת הנר - שהוא מלכות, וז"ש, "ויהי קול השופר הולך" (שמות יט). כי האחר - השופר הגדול הוא שופר גנוז וסתור, ואינו הולך, אלא זה הקטן, הוא כאן ביום השבועות. כי זה הוא שנתעורר ביום מתן תורה ביום השבועות, שנאמר שם "ויהי קול השופר הולך וחזק" וגו'.
באתערו דהאי שופר וכו': בהתעוררות השופר הזה, שנתעורר בתרועה תקיעה ותרועה, יתעוררו האבות מתוך המערה, ויעלו ברוח ויבואו אליה. ומהקול ההוא, כמה רשעים בארץ הקדושה ימותו, ויסתלקו מן העולם. ביום ההוא, יעלו תפלות ישראל בכל מקום שהם לפני המלך הקדוש והאבות יבואו יחד ויהיו באותו ההר, ומשה יעלה עמהם. ושם הוא יסתכל באבות, והאבות יסתכלו בו וכולם יעלו למערתו של משה, ומשיח יתעורר אליהם. וכולם יתחברו ביום הזה.
פירוש הסולם בזוהר חדש פר' בלק סעיפים קטז - קכב


מעשה שהיה

חטאים שכאלו - א
עלייתם של תלמידי הגר"א מווילנא זצ"ל לארץ ישראל, תופסת מקום נכבד בפרשת ה"יישוב הישן" בארץ הקדושה. זמן קצר לאחר הסתלקותו של הגר"א, התחילו תלמידיו להגשים את משאת נפשם, קבוצות קבוצות יצאו לדרך, ביניהם קבוצה בת מאה וחמישים איש, שבראשה עמד הגאון רבי ישראל משקלוב זצ"ל, בעל "תקלין חדתין".
חבורה זו, כתתה רגליה ימים ולילות, עד שהגיעו לנמל, שם מצאו אניה ישנה ורעועה שהיתה כבר מלאה בנוסעים. ובדוחק רב וצפיפות נוראה, עלו התלמידים על הספינה, ופניהם אל ארץ חמדה.
למעלה מחודש ימים נסעו, עד הגיעם למחוז חפצם בשבועות הראשונים התנהל הכל כשורה, אולם לפתע השתנה הכל - שמים התקדרו בעבים, סערות החלו נושבות, וגשם עז ניתך ארצה. האניה טולטלה ונזרקה בין הגלים הגבוהים והמצב היה קשה מנשוא המון נוסעים נחלו והסכנה ריחפה, שהספינה לא תחזיק מעמד נגד המצב הנורא.
מקץ שני ימי סערה, ניגש רב החובל אל הגאון רבי ישראל הורידו לירכתי הספינה, והשנים המתיקו סוד. עם תום השיחה, הורה רבי ישראל, לכנס את אנשי קבוצתו על סיפון האניה תחת כיפת השמים השחורים והגשומים. הנאספים הבינו כי אין בפיו בשורה מרנינה.
"מורי ורבותי" פתח רבי ישראל את דבריו "לפני מספר רגעים, ניגש אלי רב החובל, וסיפר לי כי זה לו שלושים שנה על הים, ומעולם לא פגע בסערה כה עזה, לדעתו לא תחזיק ספינתנו הרעועה מעמד בים הגועש, והיא עלולה להיבקע לשנים, תוך זמן קצר, ואנו כולנו נרד לתהומות ח"ו..."
רב החובל, המשיך רבי ישראל, הסתפק אם כדאי לפרסם זאת לציבור הנוסעים, והשאיר את ההחלטה בידי.
אין ספק לדעתי שעל כל אחד מחבורתינו לדעת את האמת לאמיתו שהרי אם נגזר עלינו, חלילה לשקוע במצולות ים, עלינו לנצל את הזמן הקצר שנשאר לנו - לתשובה שלימה, מטעם זה אספתי את כולכם, ויחד נשוב בתשובה, ונבוא לעולם האמת נקיים מחטא ועון.
כאן הוסיף רבי ישראל משקלוב על דבריו הראשונים: ברצוני להציע בפניכם, אופן עשיית התשובה. חז"ל אומרים במסכת סוטה (לב:), שאין לומר וידוי בקול, כדי שלא לבייש את המתוודה. לגבינו אין זה שונה כלל. שהרי כולנו מתים ר"ל. אצלנו, ככל שתרבה הבושה, כך תרבה הכפרה, בגלל הבושה והחרפה, ונבואה שערי גן עדן זכים ונקיים.
ההצעה התקבלה פה אחד.
נמנו וגמרו בני החבורה, שצעיר התלמידים יתחיל בוידויו האישי. כבש הלה את פניו בידיו והחל בוכה, וכה אמר:
בושתי וגם נכלמתי להרים פני אליכם ברצוני להתוודות ברבים, שבמשך שנתיים ימים, שיקרתי לאמא שלי...!
השומעים נדהמו והופתעו, לשמוע דברים כאלה יוצאים מפי תלמיד חכם כמותו, שהוחזק לאיש המעלה.
המשך יבוא בס"ד


חוד הפרשה

א. בפרשתינו נאמר "שומר הברית... לאלף דור", ובהמשך נאמר "נוצר חסד לאלפים" למה שינה הלשון?
ב. מנין למדים שהרב שמלמד לתלמידים קרוי אב?


שינון הלכה

סימן קפ"ד
א. אם אדם רואה שחברו בצרה הרחמן יצלינו, ויכול להצילו בעצמו או לשכור אחרים להצילו, אבל יודע שלחברו אין כסף לשלם לו על טרחתו, מה יעשה?
ב. אם יש לשכנו של אדם כאבי ראש, וקול ההכאה מזיק לו. האם מותר להרעיש בבית אחר כגון להכות בפטיש וכדומה שעל ידי כן מפריע לשכן?

שבת

ט"ו אב

נח

קיח - קכז

מב - מו

ראשון

ט"ז אב

נח

קכח - קלז

מז - נא

שני

י"ז אב

נח

קלח - קמז

נא - נד

שלישי

י"ח אב

נח

קמח - קסג

נד - ס

רביעי

י"ט אב

נח

קסד-קעח

ס - סד

חמישי

כ' אב

נח

קעט-קצג

סה - סח

שישי

כ"א אב

נח

קצד-רג

סט - עב

שבת

כ"ב אב

נח

רד-רטז

עג - עו





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael