אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
דברים

קולמוס העורך

טבעו של החוטא לייחס את המקרה שקורה - שזה קרה לו במקרה, ולא לתלותו בהשגחת השי"ת. אולם כאשר מתרבים הפגעים ובאות עליו הצרות בזו אחר זו, רח"ל, הריהו מתעורר להבין שלא יד המקרה הוא, אלא יד השגחת השי"ת היתה בו.
אומר הגאון רבי משה אלמושנינו, שכן רואים אנו לנוכח ריבוי הצרות שבאו על ישראל ותכיפותן - (איכה ג) "צוד צדוני כציפור", "צמתו בבור חיי", "וידו אבן בי", "צפו מים על ראשי" - שוב אי אפשר לתלות כל אלו ב"מקרה", ודאי גזירה היא מלפניו ית"ש.
וזהו שאומרת כנסת ישראל: (איכה ג) "אמרתי נגזרתי" ולכן אין לי תקנה ותקומה, אלא רק לפנות אל השי"ת ולעורר רחמי שמים עלינו.
וזהו שנאמר בסמוך: "קראתי שמך ה'".
יהי רצון שנזכה לראות בנחמת ציון וירושלים
שבת שלום


נתיב הדרש

איך ינצלו ישראל מידי כל הגויים
שר אחד במלכות רוסיה פנה אל הגאון רבי חיים מוואלאז'ין זצ"ל ושאלו: כיצד זה היהודים מדמים בנפשם שבאחרית הימים בימות המשיח יהיו הם המושלים בכיפה על כל הגויים, והלא צבאות הגויים מונים מליוני חיילים, ואילו היהודים הם מתי מעט וחלושים, ואיך יגברו אלה על אלה וישליטו עצמם עליהם.
השיבו הגר"ח, האם ראית פעם מימיך כיצד מחדירים תרנגולת אחת ויחידה אל תוך לול ובו תרנגולים רבים, והתרנגולת נבהלת ונפחדת כולה מאימת ההתנפלות של כל התרנגולים עליה. אבל למעשה מתפתחת מריבה רבתי בין התרנגולים בינם לבין עצמם במלחמתם ביניהם מי יזכה בתרנגולת, ובמלחמה זו מכים התרנגולים זה את זה בשצף קצף ובחימה אכזרית עד אשר כל התרנגולים מוטלים כולם פגרים מתים. והנה, התרנגולת היחידה הבודדה והחלשה נותרת לבדה בחיים בריאה ושלימה, והיא לבדה קיימת, מבלי שעשתה ולו משהו קל להצלחה, אלא כל המלאכה נעשתה בשלימות על ידי אויביה התרנגולים בינם לבין עצמם.
כך תהיה מפלת הגויים לעתיד לבוא, שיהיה חרב איש ברעהו, "וסכסכתי מצרים במצרים" (ישעיה יט), והם יהרגו אלו את אלו, מבלי שכנסת ישראל תצטרך לעשות משהו, ומפלתם תהיה על ידי עצמם, וכולם יאבדו, ועם ישראל ישאר חי וקיים.


בשבילי הפרשה

הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר (א, ה).
קשה, הלא בפרשת ואתחנן מתחילות ביאורי מצוות התורה, ועד שם אין הם אלא דברי תוכחה בלבד, ולמה הזכיר כאן ש"הואיל משה באר את התורה הזאת", והלא עכשיו עדיין לא התחיל לבאר את מצות התורה.
ונראה לומר, דהנה ידוע שחייב אדם לשוב בתשובה לפני שלומד תורה, ומרן החוזה הקדוש מלובלין זי"ע אמר שמי שלומד תורה מבלי שישוב בתשובה לפני זה, עליו הכתוב אומר (תהלים נ) "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי", ומטעם זה הקדים משה בדברי תוכחה לפני שהתחיל ללמוד עם בני ישראל את התורה, משום שרצה שבטרם הלימוד ישובו על חטאיהם.
וזה שגילה הכתוב, שבעבר הירדן בארץ מואב אמר משה דברי כיבושים לפני ש"הואיל משה באר את התורה", כי דברי תוכחה הם ההכנה הנכונה ללימוד התורה. מאור ושמש

ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה'... ויאמר ה' אלי... (א, מא-מב).
ידוע שוידוי צריך להיות בלב שלם, וכל המתודה מן השפה ולחוץ ולבו בל עמו, לא מועיל הוידוי, ולכן אומרים ביום הכיפורים "על חטא שחטאנו לפניך בוידוי פה" - ולא בלב.
וזה שאמר משה רבינו: אם הייתם אומרים להקב"ה "חטאנו" שהוא היודע מחשבות שבלב ודאי היה מוחל לכם, אך אתם אמרתם רק אלי "חטאנו לה'", אבל לבכם לא נכון עמכם.
וזה שאמר הכתוב "ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' - רק אלי אמרתם בפיכם "חטאנו", לכן "ויאמר ה' אלי אמור להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם" - דווקא, כלומר שכל דבריהם היו רק מן השפה ולחוץ ולבם לא נכון עמם. אמרי שפר למהרש"ק

כי ה' אלוקיך ברכך בכל מעשה ידך (ב, ז).
פירש רש"י: לפיכך לא תכפרו את טובתו להראות כאילו אתם עניים, אלא הראו עצמכם עשירים עיי"ש.
מכאן נלמד שכל אדם שזכה ובאו עליו כל הברכות, לא יעשה את עצמו כעני, אלא יתנהג כעשיר ואל יכפור בטובתו של ה'. אמרי אש - מודז'יץ


דרך הלכה

דיני תשעה באב שחל במוצאי שבת
א. כתב המשנה ברורה (סימן תקנ"ב) שיש להפסיק לאכול בשבת זו לפני השקיעה.
ב. כשאוכל בשבת אסור לומר שאוכל כדי שיהיה לו כח לצום כי זה מכין משבת לחול, אבל במחשבתו מותר לו לחשוב כן.
ג. הגרי"ש אלישיב פסק שיחליף בגדי שבת לבגדי יום חול וכן נעלי שבת לנעלי גומי, במוצאי שבת ולא קודם.
ד. כתב המגן אברהם שאסור לטייל בשבת שהיא ערב תשעה באב, וכן כתב שאין אומרים במנחה פרקי אבות.
ה. הבדלה עושים במוצאי תשעה באב ולא במוצאי שבת, ומכל מקום לפני איכה מברכים "בורא מאורי האש", ועל בשמים אין מברכים.
ו. קטן שאוכל בתשעה באב, המנהג שאוכל בלי הבדלה, וישמע הבדלה במוצאי הצום.
ז. אדם חולה שצריך לאכול בתשעה באב, חייב לעשות הבדלה לפני שאוכל, ואם אינו אוכל מייד בתחילת הצום ימתין עד מתי שצריך לאכול ואז יבדיל, ולכתחילה יתן לתינוק לשתות את כוס ההבדלה, ואם אין תינוק ישתה בעצמו.
ח. מי שבצום רק צריך לשתות, כתב השבט הלוי שאינו צריך להבדיל.
ט. חולה שאוכל בתשעה באב, כתב בתורת היולדת שפטור במוצאי שבת ממלוה מלכה.
י. המבדיל בתשעה באב אינו אומר "הנה א-ל ישועתי" אלא מתחיל מ"בורא פרי הגפן".


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי יעקב יצחק "החוזה" מלובלין זצוק"ל
נולד בשנת תק"ז בעיר שברשון הסמוכה ללובלין, לאביו רבי אברהם אליעזר אב"ד דק"ק יוזעפאף, דור תשיעי להשל"ה הקדוש זי"ע, ולאמו בת הגה"ק ר' קאפיל ליקאווער זצ"ל, עודנו בקטנותו התנהג בקדושה ובפרישות יתירה, ונפלאות מסופר על קדושתו, עוד בצעירותו עצם את עיניו שבע שנים רצופות כדי שלא לזון אותם בשום דבר רע, מסופר שדרכו היה לברוח מהחידר כל יום לשעה מועטה, והמלמד הכהו על זה וזה לא עזר, פעם הלך המלמד בלאט אחריו לראות מה מעשהו בשעה שהולך מן החדר, וראה איך שנכנס לתוך היער ומכניס את עצמו בין תולעים העוקצים וצועק "שמע ישראל" וגו', ומאז חדל להכותו.
בעת שהיה הרה"ק הרבי ר' זושא זי"ע נע ונד בכל עיר ועיר וטרם ידעו ממנו, הגיע פעם אל העיר שהיה גר בו ה"חוזה" והוא היה אז נער בן עשר, וכאשר עמד הרבי ר' זושא להתפלל מאחורי התנור מעוטף בטליתו כדרכו, אז תביט אל הנער הרה"ק הרבי מלובלין, ולא אמר לו דבר אלא סובב את פניו והתפלל כדרכו, ויפתחו מעיינות תהום דמעות של הנער, זלגו דמעות ללא הפוגה שעה שעתיים, והר"ר זושא לא תביט עליו כלל, עד שפסקו דמעות עיניו והתחיל לרדת דם, אז חזר הר"ר זושא אליו ואמר לו: נפש ורוח יש לך מעתה כי נתתי לך, וכעת לך לאחי אלימלך ויהיה לך נשמה גם כן, וכן עשה ונסע להר"ר אלימלך ורבי אלימלך היה רבו המובהק, ועל ידו נתקרב לרבו של רבי אלימלך הלא הוא המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע, ונהיה מתלמידיו.
בספר 'מזקנים אתבונן מובא ששמע מהרה"צ רבי נח ויברג זצ"ל שהרבי מלובלין היה נותן בכל יום מטבע לילד, והסביר טעמו של דבר, כי לגרום קורח רוח ליהודי הוא דבר גדול מאד, אך לגרום קורת רוח ליהודי שהוא מבוגר קשה מאד, כי לגודל טרדותיו ותלאותיו קשה לגרום לו קורת רוח אמיתית, אך ילד קטן שאינו טרוד בשום דבר, כשאתה נותן לו מטבע קטנה כבר גרמת לו קורת רוח אמיתית, ולכן הוא נותן מטבע לילד שבזה הוא בטוח שגרם קורת רוח ליהודי.
בספר 'נתיבות שלום' מובא ששמע מהרה"ק בעל 'בית אברהם' מסלונים זי"ע, שסיפר על הרה"ק ה'חוזה מלובלין' זי"ע, שבהיותו אברך ניסו אותו פעם בנסיון מן השמים, ונלקחה ממנו הידיעה שיש בדבר מסויים איסור, כי בשעת הנסיון לוקחין מן האדם את כל הדברים שלא קנה אותם בידיעה ובמסירות נפש, רק דבר אחד עמד לו אז, מה שקיבל על עצמו שלא יעשה שום פעולה אם לא ידע שיהיה מזה נחת רוח להבורא ית', ובעת הנסיון אף שנעלם ממנו שיש צד איסור, בכל זאת גם לא מצא איזו נחת רוח יהיה להבורא ית' מפעולה זו, ובכוח זה התגבר על יצרו.
נסתלק בט' באב שנת תקע"ה


מסילות הזוהר

רחמי ה' על בניו שגלו - ב
צפון צפון אתער וכו': צפון צפון, התעורר בקול בכיה ומספד ואבל ויגון על בני. ואמור לו אל העקוד על מזבחי - דהיינו יצחק. איך הולכים בניו בגלות. ואיך נופלים בחרב. אל תאמרו זה ואל תודיעו זה ליעקב אביהם, שלא יהפך העולם ברגע.
מערב מערב אתער וכו': מערב מערב, התעורר לאנקת חללים, והמלחמות החזקות של בני, התעורר אל אהובתי יונתי תמתי - דהיינו השכינה, איך הולכים בניה בגלות. ואיך הם מתפזרים בכמה צדדים.
אחתי ברתי רעייתי וכו': אחותי בתי רעיתי, הרועה שלי, אהובת נפשי - דהיינו השכינה, מה נעשה מן בנינו, מה יעשו הם, אבל אהובתי אחותי, אני אומר לך, אם עולה ברצון עליך, הנה את מרובעת - שכוללת ארבע ספירות חו"ב חו"מ. וכנפים שלך פרושות לד' רוחות העולם, בשבועה עליך בתי יחידתי, שתלך עמהם ולא תעזוב אותם, ותכסה עליהם בד' רוחות העולם. ואם לא תעשה כן, הם יאבדו מן העולם.
מה אימא לך וכו': מה אומר לך, רבי, באותה שעה שכנסת ישראל - דהינו השכינה, שמעה זאת, הרימה קול, ונזדעזעו י"ח אלף עולמות, והקב"ה עמה. ואז, "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה" (ירמיה לא). והקב"ה אז, "ויקרא אד-ני ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד" (ישעיה כב).
מאן חטא ערטולא וכו': מי ראה הבהלה שבכל הרקיעים. מי ראה הבלבול והמספד אשר שם, עד שכל צבאות השמים חשבו שכל העולמות יתהפכו.
אמר לה קב"ה וכו': אמר לה הקב"ה לכנסת ישראל, בתי יחידתי שלי, תלכי לחפות עליהם ולדור עם בנינו. אמרה לו, רבון העולם, לא אלך, אחר שגדלת אותם, ותקנת אותם, והגדלת אותם, אהיה רואה, ששונאיהם אוכלים אותם, ותשכח אותנו שם, אז נשבע לה הקב"ה, להקים אותה, ולגאול את ישראל ולהוציאם מן הגלות. כש"א, "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקוה לאחריתם וכו' ושבו בנים לגבולם" (ירמיה לא).
ועל דא נפקת וכו': ועל זה, כלומר, כיון ששמעה זה, יצאה ממנו, ללכת לגלות, כיון שיצאה ממנו, פתח הקב"ה על כל צבאות השמים, ואמר, "איכה יועם זהב", וכל אותה הקינה של אלפא ביתא. הקב"ה בלבדו אמר לה. אח"כ, אחר שיצאה רחל - שה"ט המלכות שמחזה ולמטה, בגלות, קשר אהבה באותה השניה, דהיינו במלכות שמחזה ולמעלה, שנקראת לאה, וחתמו פסקי הדינים.
והשתא אהדרנא לפרשתא וכו': ועתה נחזור לפרשת בלעם, כי ודאי הגלות נמשכת. "אראנו ולא עתה". שואל, על מי אומר "אראנו". ומשיב היינו על אותו שנאמר עליו, "מאנה להנחם על בניה כי איננו". ואמר "אראנו" - כשיבא לפקוד את האילה - שהיא השכינה, להוציאה מגלות. "ולא עתה" - ולא בזמן קרוב. "אשורנו ולא קרוב" - היינו אני מסתכל בו, אבל לא עתה אלא לזמן רחוק.
פירוש הסולם בזוהר חדש פרשת בלק סעיפים צ - צז


מעשה שהיה

מוטב לרעוב
היה זה בתשעה באב תש"ד במחנה הריכוז ברגן בלזן.
היה זה מחנה של יהודים בעלי דרכונים של מדינות שמחוץ לארצות הכיבוש הנאציים, והיו אלה "מחנות משפחתיים" בברגן בלזן.
זו הפעם הראשונה שכל המחנה קיבל עונש:
היום אין אוכל, לא למבוגרים ונשים, ולא לזקנים וילדים. אמא הסתכנה ובישלה דיסה של מים בשביל ביתה, הבת הפעוטה, בת השלוש וחצי.
לרוע המזל נתפשה האמא על ידי אנשי השמירה היהודית שבמחנה, והללו חרצו את דינה, משפט יהיה!
וזה דבר המשפט במחנה: בנוסף לעונשים שהגרמנים מטילים על היהודים, מוטל על האחראים היהודים שבמחנה, להעניש את ה"עבריינים", למטרה זו קיים משפט פנימי, והגרמנים נהנים מאוד לראות איך יהודי מעניש יהודי.
משפטה של האמא נקבע ליום שישי בערב, ליל שבת, שבת נחמו תש"ד. בדרך כלל מתנהל משפט כזה זמן רב ובעסק גדול, מופיע תובע יהודי, עדים, הודאת הנאשם, נאום הסנגור, ולאחר מכן פסק הדין של השופטים. אולם משפטה של אמא ארך זמן מועט.
מיד הוצא פסק דין, שלילת מנת לחם במשך יומיים. אמא ויתרה על זכותה להכחיש חלק מן ההאשמות המופרזות, ואף ויתרה על השתתפותו של הסנגור, כדי לבקש הקלת העונש על בישול עבור תינוקת בת שלוש. "מוטב לקבל עונש חמור, ולא להאריך את הדיון", אמרה האמא.
בברגן בלזן היתה הפרדה מוחלטת בין מחנה הגברים ומחנה הנשים (במחנות המשפחתיים), במשך היום ניתן היה להיפגש.
שאל הבן את אמו, למה לא ניצלה את זכותה להכחיש חלק מההאשמות, למה לא טענה כי באותו יום לא חילקו אוכל, והדייסה היתה בשביל בתה הפעוטה?"
האמא לא השיבה לי, ראיתי שהיא נרגשת כולה. הנחתי ושאלתי שוב, ואז השיבה לי אמא: "היו שם לא רק שופטים, גם תובע וגם סניגור, וגם מזכיר שישב ורשם את הפרוטוקול".
"כל מילה שהייתי אומרת, היתה מיד נרשמת על ידי יהודי, וזה בליל שבת!"
"לכן שתקתי, אמרתי לעצמי, כי מוטב לרעוב קצת יותר, מאשר לגרום שיהודי יכתוב ויחלל שבת".
(על פי עדותו של מר יונה עמנואל, שבילה את ילדותו בצילם של כבשני ברגן-בלזן).
חוברת "אמונה"


חוד הפרשה

א. כמה שנים ישבו ישראל בקדש?
ב. מה הפירוש "תכרו"?


שינון הלכה

סימן קכ"ב
א. מתי צריך לחלוץ את הנעליים בערב תשעה באב?
ב. לכמה אנשים מותר לאכול יחד בסעודה שלישית, והאם שונה סעודת המפסקת השנה מבכל שנה?

שבת

ח' אב

נח

לה - מה

יג - טז

ראשון

ט' אב

נח

מו - ס

יז - כא

שני

י' אב

נח

סא - סח

כב - כה

שלישי

י"א אב

נח

סט - פג

כו - ל

רביעי

י"ב אב

נח

פד - צג

לא - לד

חמישי

י"ג אב

נח

צד - קי

לד - לט

שישי

י"ד אב

נח

קיא - קיז

לט - מא

שבת

ט"ו אב

נח

קיח - קכז

מב - מו





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael