אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
מסעי

קולמוס העורך

"בין המצרים השיגוה" - שלשת השבועות של האבילות אשר מיום הבקעתה של ירושלים בי"ז בתמוז ועד לחורבנה בתשעה באב, מסוגלים הם לישראל להשגות ולהתקרבות לשכינה יותר מאשר בכל שאר ימות השנה - אומר המגיד ממזריטש זצ"ל.
כי בדומה למלך שגולה ממקומו שכולם יכולים להתקרב אליו ולהשתדל אצלו למלא את בקשותיהם לכשיחזור לארמונו, והתפילה הכי רצויה באותה שעה היא שיזכה לחזור מהרה מגלותו, כך גם השכינתא שהיא בגלותא בימים אלה ביחוד, ההתקרבות אליה אפשרית יותר וההשגות של כל אחד מישראל גדולות יותר לבקש את אשר רצוי ונכון לבקש ולהתפלל על השכינה שתחזור מהרה מגלותה.
שבת שלום


נתיב הדרש

מתי האדם תופס מה קורה עמו
דרכו של היצר הרע הוא שאינו בא בפתע פתאום להוליך את האדם שולל לעבירות גדולות וחמורות, רק לאט לאט. היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו לך עבוד עבודה זרה, והולך ועובד עבודה זרה (שבת קה:), באופן שלא ירגיש האדם בעצמו שמורידו למטה מדרכי החיים, ועל ידי כך אינו שם אל לבו לעורר את עצמו ולשוב. כי אמור יאמר, מה חטאתי ועוולה לא נמצא אצלי, מאחר שכבר התרגל בדרכים אלו לאט לאט.
אמנם כאשר יסתכל ויתבונן לחשוב חשבון נפשו, איך שירד עשר מעלות אחורנית מאשתקד שנה או שנתים, אשר מאז ועד עתה התרחק מאוד, גם הוא בעצמו יפחד וירעד בראותו את גודל ההבדל, שאז היה נזהר גם בדקדוק קל מדקדוקי מצות, וגם נגיעתו במוקצה היה בעיניו כעבירה, ועכשיו גם חילול שבת עצמו קל הוא בעיניו, וכדומה ר"ל.
וזה דומה לאדם שיורד מהר גבוה, אשר מפאת גובהו אי אפשר ללכת עליה בדרך פשוטה, לא לעלות על ראשה וגם לא לרדת ממנה, כי יפול הנופל ממנו, מחמת שיפועו הגדול. לכן עושים בה דרכים עקומות ועקלקלות, כנחש עקלתון, לבל ירדו פתאום מגובהו לעומק השפלה, רק לאט לאט מבלי שירגיש ההולך כלל שיורד למטה לתחתית ההר. אמנם אחר מהלך של שעה או שתיים, כשיסתכל לאחור על גובה ההר, יתפלא על עצמו עד כמה ירד מטה מטה מגובה ההר.
וכך זה בעניני יראת שמים, בעת שיורד מהר ה' אינו מרגיש כלל בירידתו, אמנם כשיסובב את פניו ויתבונן מה שעבר עליו מזמן כביר, יראה וישכיל כמה התרחק מדרך ה'.
וזהו שאומר ירמיה הנביא איך תאמרי לא נטמאתי אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגיא (ירמיה ב, כג). "איך תאמרי לא נטמאתי", כי חושב בדעתו הלא "אחרי הבעלים לא הלכתי" ועדיין לבי שלם עם ה' אלוקים, ולכן אומר בלבו צדיק אני ולא נמצא עוולה בי, אבל "ראי דרכך בגיא בשפלה" - כמה גבוה ההר אשר היית עליה, וכמה ירדת למטה, ואז תדע כי הרבית חטאת, הגם שלא הרגשת בזה דבר יום ביומו שאתה יורד מטה מטה. על כן חזק ואמץ לתקן את דרכך ולשוב אל ה' וירחמך, ואל אלוקינו כי ירבה לסלוח, אמן.
קרן לדוד


בשבילי הפרשה

ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם (לג, ב).
הרה"ק בעל 'ייטב לב' אמר, העולם נוהג כאשר יש להם איזה בעיה, נוסעים לצדיק לבקש ישועה. האמת היא שמן השמים מסבבים זאת שהאדם יתקשה בפרנסה או יצטרך לישועה אחרת, כדי שיסע לצדיק, ועל ידי כך ימצא תיקון לנפשו, רק האדם בעצמו אינו מרגיש בזה.
וזה נרמז בפסוק "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם", משה רבינו כתב שכל "מוצאיהם" - הסיבות שאירעו להם, רק בשביל "למסעיהם" - שעל ידי כך יסעו לצדיק וישיגו תיקון לנפשם, אבל "ואלה מסעיהם למוצאיהם" - בני ישראל סברו שעיקר הנסיעה לצדיק היא בעבור "מוצאיהם" - הסיבות שלהם, אבל האמת אינה כן, הכל מסובב מן השמים כדי שיגיעו לצדיק. חמדה גנוזה

ויסעו מרתמה ויחנו ברמן פרץ (לג, יט).
'רתמה' - מלשון גחלי רתמים, מרמז על לשון הרע. והעצה להינצל מעוון לשון הרע, הוא על ידי "רמון פרץ". רמז למה שמובא בגמרא (חגיגה טו:): 'רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק', להתבונן בכל דבר על הפנימיות שבו שהוא טוב. אמרי אש - מודז'יץ

ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברת התאוה. ויסעו מקברת התאוה ויחנו בחצרות. ויסעו מחצרת ויחנו ברתמה. ויסעו מרתמה ויחנו ברמן פרץ. ויסעו מרמן פרץ ויחנו בלבנה (לג, טז-כ).
אמרו חז"ל שאומר ה': בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין. וכן אמרו חז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש (סוכה נב:) אבל הפורש מן התורה אין לו דבר שיצילהו מיד היצר.
אומר ה"חתם סופר" שזה מרומז בפסוקים אלו. "ויסעו ממדבר סיני" - מי שפורש ממקום התורה, "ויחנו בקברות התאוה" - נופל הוא ברשות היצר ומתחיל להתאוות, ועדיין בהיתר הוא, אבל "מקברות התאוה ויחנו בחצרות" - חצר שאינה משתמרת, בהפקרות. ומחצרות לרתמה - גחלי רתמים, לדבר על ה' ועל משיחו, ומרתמה לרמון פרץ - מלאים פרצות כרמון, ומשם ל"לבנה" - מתלבנים באש של גיהנם, ה' יצילנו.


דרך הלכה

הלכות ברכות
דיני פת הבאה בכיסנין - ב
בשבוע שעבר התחלנו לדבר בהשלכות מעשיות בגדר פת הבאה בכיסנין, בשבוע זה נמשיך כדלקמן.
א. עוגות, הם פת הבאה בכיסנין, כיון שהם נילושים במיני מתיקה וניכר טעמם בעיסה יותר מטעם הקמח, ולכן ברכתם "בורא מיני מזונות", ואם אכל כשיעור קביעות סעודה מברך המוציא וברכת המזון.
ב. בלינצ'עס, השבט הלוי כתב לברך עליו "מזונות", וכמובן שזה תלוי מה רמת המילוי, כי אם יש כמות חשובה של המילוי וגם דעתו של האדם בעיקר על אכילת המילוי ולא על החביתיה, ממילא אין המילוי נעשה טפל לציפוי, ולכן מברכים שתי ברכות. (וכן הסביר בדעת השבט הלוי הגרי"מ שטרן בספרו אמרי יעקב).
ג. ישנם מאכלים שמברכים עליהם "מזונות" אף אם אוכל כשיעור קביעת סעודה. והם מאכלים שאין להם תואר לחם, כגון ופלים ביסלי וכדומה, שעיסתן רכה מאוד וזה לא דומה ללחם.
ד. מצות (לא דקות מאוד) ביסקויטים, עוגיות, הם פת הבאה בכיסנין, לפי הפירוש השלישי בפת הבאה בכיסנין - שזה פת פריכה, וברכתן "מזונות", ואם קבע סעודה עליהן מברך "המוציא" וברכת המזון.
ה. צנימים, האור לציון כתב שאף שהם פריכים, ברכתן "המוציא" כיון שהם עשויים לשביעה ולא לקינוח, וכל היסוד של פת הבאה בכיסנין - שזה נועד לקינוח ולא לשביעה.
ו. מאכלים שלא נאפו, אלא התבשלו, אף שברכתן "מזונות" מכל מקום גם כשקבע סעודה מברך "מזונות", והטעם, כתבו הפוסקים, כיון שמעשה קדירה לא נחשב "פת כיסנין".


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי משה גרינוואלד מחוסט זצוק"ל בעל "ערוגת הבושם"
הסתופף בצל הרה"ק בעל ה"ייטב לב" מסיגעט והרה"ק מהר"י ומהרי"ד מבעלזא זצוק"ל.
היה רגיל לומר: "מה בין נסיעה ראשונה שלי אל הרבי (בעל ה"ייטב לב") לבין הנסיעות הבאות? שבנסיעה הראשונה חושש הייתי שמא לא אתקבל שם באופן הראוי, כי אין מכירים אותי, והייתי מתחזק במחשבה כי סוף כל סוף אני נוסע אל אדמו"ר שבודאי ידע להעריך אותי ולא ירחיקני. לעומת זאת בפעמים הבאות, בעודני על אם הדרך כבר נתקפתי בחרדה, איככה אשא פנים להיראות בפני צדיק זה, אשר לפניו נגלו כל תעלומות לבבי, ופתיחות ערכי..."
פעם כשהשתתף בסעודת בר מצוה הבחין שהניחו על השולחן עוגה גדולה, שנאפתה במיוחד לרגל השמחה, בצורת תפילין - ונתעוותו פניו. "זה בזיון למצות תפילין" אמר, ורמז בעדינות לסלק מיד את העוגה מן השולחן, בתוספת בקשה ש"ישקע הדבר" כי מנהג פסול הוא.
מעשה שהביאה אם רחמניה ומרת נפש לחדרו את בנה החולה, שנפגע קשות במגיפת שיתוק הילדים (מחלת הפוליו) ותקצר יד הרופאים להעלות לו ארוכה ולהציל את חייו. בצר לה הניחה האשה האומללה את הילד על מיטת רבינו זי"ע, וכשדמעתה על לחיה הכריזה שלא תזוז מפה, עד שימשיך לה ישועה. פני רבנו אדמו והחווירו חליפות מרוב התרגשות. צער האם והילד פצע את לבו. לפתע ניגש אל החלון והשקיף החוצה. ברחוב עבר איש נכרי, גוי מגושם, והוא שלח מהר לקרוא אחריו שיכנס פנימה. הגוי נשאל על ידו, באמצעות מתורגמן, אם יהיה מוכן "לקנות" בכסף מלא את מחלת הילד. הוא הסכים ללא שהיות ונקב בסכום שברצונו לקבלת חליפי העיסקא: חמישים דולר טבין ותקילין (סכום חשוב באותם שנים). מיד שילשלה האשה לידיו את הכסף במילואו כפי שדרש. רבינו זי"ע הכתיב על אתר לאחד מנושאי כליו את הנוסח של שטר המכירה, והגוי חתם עליו, יצא מחדרו והלך לדרכו.
והנה לא ארכו השעות והימים, הרופאים איבחנו בבירור כי חל שיפור עצום במצבו של הילד המסכן, החולי בגופו נבלם ואף נסוג במדה מכרעת. בקיצור: חייו היו לו לשלל - לאורך ימים ושנים.
נסתלק בז' באב שנת תרע"ו
לוקט מספר "תולדות ויחי יוסף מפאפא"


מסילות הזוהר

רחמי ה' על בניו שגלו - א
בכה ר"ש ואמר וכו': בכה ר"ש ואמר, אוי שהגלות נמשכת, ומי יכול לסבול אותה. אמר לו, אהה רבי אהה רבי, אלו היית יודע כמה בהלה ובלבול עשה הקב"ה בכל הרקיעים, בשעה שגזר ומסר את ישראל בידיה של אותה שפחה, ולהשתעבד תחת יד אדום.
בשעתא דהוו כתבין וכו': בשעה שהיו כותבים פסקי דינים ברקיע, מטרם שנחתמו בטבעת חותם המלך, קרא הקב"ה לכל צבאות השמים, וקרא לגבריאל שקסת הסופר במתניו, ואמר לו עכב הפסקים מטרם שנחתמו, ואבכה על בני, ואעשה להם מספד ואבל. משביעני אתכם כל צבאות השמים, שתעזבו אותי, אל תאיצו לנחמני, כש"א "על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שוד בת עמי (ישעיה כה).
בעט בעיטין ברקיע וכו': בעט בעיטות ברקיע שנקרא ערבות, ועשה בו בקיעות וחלונות פתוחים. פתח ואמר, בני, בני אהובי מעי, גדלתי אתכם, ונשאתי אתכם, כאב הנושא את בנו, לימדתי אתכם יראתי, השלטתי אתכם על כל אומות העולם. חטאתם לפני בכמה חטאים, עבדתי עליכם, דהיינו שמחלתי לכם, משום שבנים יקרים אהובים הייתם לפני.
בני בני אקרא וכו': בני בני אקרא לארבע רוחות העולם, ואשביע אותם עליכם. מזרח מזרח, בשבועה עליך, אם בני יתפזרו בינך, תסתכל בתואר ובצורה שלהם. איך נשתנו ונשחרו בעינוים שעושים להם בתוכך, ותבכה ותספד עליהם, ותשמור אותם.
בני בני כד וכו': בני בני, כשהייתם בביתי בחיק אמכם בעדונים בתענוגים, לא השגחתם עלי. בני בני מה אעשה לכם, גזרה גזרתי בשבועה לגלותכם, אלא אני ואתם נגלה.
משה רעיא מהימנא וכו': משה רעיא מהימנא, איך לא תשגיח על בני, צאן קדשים שמסרתי בידך. מזרח מזרח, התעורר אל משה, ותבכו ותספדו על בני, השמיעו אבל ומספד יחד, עד שאני אשמע ואדאב עמכם.
בני בני רחימין וכו': בני בני אהובי נפשי, איך תלכון בכבלים חזקים, ידכם קשורים לאחור. בני שגודלו במעדנים, בנים שהם יקרים מפז וספירים, בני בני חסידים קדושים, איך תפלו ביד נכרים שאינם מרחמים כלל, בשר הקדוש שבגופיכם, איך הושלך וחולל בשווקים וברחובות, בני בני אוי עליכם ועלי. אז קרע לבוש מלכות שלו. והיינו שכתוב "בצע אמרתו".
דרום דרום באומאה וכו': דרום דרוש בשבועה עליך, כשיתפזרו בני בך, תסתכל בהם איך נשחר צורתם, וימינם שבורה בין העמים, דרום דרום בשבועה עליך, שתעורר לאברהם אוהבי, ואמור לו, איך נפלו בניו, ונתפזרו בין שונאיהם. ותבכו ותספדו עליהם. דרום דרום בשבועה עליך, שתשמור בני אהובי נפשי כשיתפזרו בתוכך.
זוהר חדש בפירוש הסולם פר' בלק סעיפים פב - פט


מעשה שהיה

שנאת חינם
"מדוע אינך הולך לחבר"? - שאל אביו של יששכר בראותו כי מצב רוחו של הבן ירוד מעט. "מדוע לא תשחק עם מרדכי למשל?" יששכר שתק.
"קרה משהו" - שאל אביו, "אינני יודע" - ענה יששכר במבוכה.
"הבחנתי שבזמן האחרון אינך משחק איתו וחשבתי שאולי אתם ברוגז, אך כשאתה אומר עכשיו שאינך יודע אם קרה משהו, זה מוזר מאוד..."
"נראה לי שהוא ברוגז איתי" - אמר יששכר.
"מה פירוש נראה לי? - התערבה האם, "ברוגז או לא ברוגז?"
"בזמן האחרון שמתי לב שהוא כועס עלי ואינני יודע למה? - השיב יששכר.
"ומדוע אינך מברר?"
"הרי הוא אינו מדבר איתי בכלל, אז כיצד אשאל אותו?"
ניסית לשאול והוא לא ענה?"
"לא. אבל לפי מראה פניו הבנתי שהוא כועס".
"אם כך הרי הסקרנות הרבה יותר גדולה. זכור יששכר דוקא בימים הללו כשאנו מתאבלים לזכר החורבן, עומד לנגד עינינו דברי חז"ל אודות שנאת חינם שבגללה חרבה ירושלים ועתה מוטלת עלינו החובה לבטל שנאת חינם אני מבקש ממך להתגבר ולגשת אליו כדי לברר במה הענין" - פסק אבא.
"מרדכי", פנה יששכר אל חברו, אך מרדכי לא ענה דבר.
"מרדכי", ניסה יששכר שוב. "האם אתה כועס?"
"ודאי שאני כועס" - אמר מרדכי.
"האם אפשר לדעת על מה אתה כועס? האם אתה כועס עלי?"
"אל תעשה את עצמך תמים", העיר מרדכי.
"אינני עושה את עצמי תמים, באמת אינני יודע במה מדובר!" - אמר יששכר בקול מתחנן.
"אינך יודע?" - אמר מרדכי בלגלוג - "אתה יודע יותר טוב ממני".
"באמת אינני יודע" - אמר יששכר שהחל להרגיש כי הוא נפגע. "ואם אינך עונה לי הרי תהיה לי סיבה אמיתית לכעוס עליך".
"ומי פירסם בכל השכונה שביטלנו את הנסיעה לצפת? - שאל מרדכי בפנים כעוסות.
"אינני יודע" - ענה יששכר בתום לב.
"אז אני כן יודע, וכולם יודעים שזה אתה!" - קבע מרדכי בפסקנות והוסיף, "אם אתה ידעת עדיין אין זה אומר שאתה צריך לפרסם את זה בין כולם, תדע שאין לך מחילה על כך!"
"אני מוכרח לומר לך שאינני יודע על מה אתה מדבר, עד לרגע זה כלל לא ידעתי שהמשפחה שלך עמדה לנסוע לנופש בצפת, וגם לא ידעתי על ביטול התכנית עכשיו אני שומע זאת מפיך לראשונה!"
"לא ידעת? הרי כל הילדים בשכונה מדברים על זה!" - טען מרדכי באי-אימון.
"לא, באמת שלא ידעתי הייתי עסוק מאד, סבא שלי חולה ונמצא אצלנו בבית וכל הזמן אנחנו עסוקים סביב הטיפול בו ואומרים תהילים, אפילו הזעקנו רופא באמצע הלילה וכמעט לא יכולנו לישון, אז לאחרונה כמעט לא ירדתי לחצר, ותאמין לי שלא התעניינתי כלל בעניני נופש ותוכניות אחרות".
"אבל לפני כמה ימים כשביטלנו את התכנית ראיתי שאתה מסתכל אלי והיה נראה לי שהבנת הכל..."
"זה היה נדמה לך!" - ענה יששכר - "אני חוזר ואומר שלא ידעתי דבר וחצי דבר, הראש שלי היה עסוק סביב מצב בריאותו של סבא שלי, ולא יותר.
הבעת הכעס על פניו של מרדכי נעלמה ובמקומו הופיע חיוך. "אז באמת שלא ידעת שום דבר? איך זה שחשדתי בך סתם כך?"
"כנראה כל כך כאב לך על התוכנית שבוטלה עד שכעסת ברגע זה על כולם ואני הייתי הראשון שפגשת וממילא כעסת עלי על לא עוול בפי..."
"במילים אחרות, היתה זו שנאת חינם" - אמר מרדכי - "ואני שמח שלפחות שאלת אותי על מה אני כועס. תאר לעצמך אם לא היית שואל, עד מתי היינו ממשיכים את המריבה הבלתי הגיונית הזאת..."
שני החברים צחקו ולפני שהם נפרדו הגיע מרדכי למסקנא כי עכשיו הוא זה שצריך לבקש סליחה מיששכר על חשד שוא.
* * * *
"אבא, הרעיון שלך היה מוצלח ביותר" - אמר יששכר בהיכנסו הביתה - התברר שהכל היה טעות".
"אני חושב" - אמר אביו - "שכאשר שני ילדים רבים או כועסים זה על זה, הם מפסיקים לדבר זה עם זה בשעה שצריך להיות בדיוק ההיפך. יתכן שכל המריבה הזאת פרצה בגלל אי הבנה ורק כשמדברים פנים אל פנים אפשר לברר זאת".
"לצאת לנופש או לא לצאת לנופש - אין זה משנה, הרי זו אינה חובה" - חשב יששכר בלבו - "אך לבטל שנאת חינם זו בודאי חובה ובודאי תוסיף לנו לזכויות לבנות את בית המקדש במהרה ולהפוך את יום תשעה באב ליום חג ומועד".
ניצוצי אור


חוד הפרשה

א. מנין שמת אהרן במיתת נשיקה?
ב. היכן מרומז שהארץ נחלקה בגורל?


שינון הלכה

סימן קכ"ב
א. האם מותר לכבס בתשעת הימים בגד שאינו ללובשו עד אחרי תשעה באב?
ב. בהבדלה במוצאי שבת זה, מי שותה את היין שבכוס?

שבת

א' אב

בראשית ב

שפח-שצח

ריא-ריד

ראשון

ב' אב

בראשית ב

שצט-תיח

ריד-ריט

שני

ג' אב

בראשית ב

תיט-תלא

ריט-רכג

שלישי

ד' אב

בראשית ב

תלב-תמח

רכג-רכח

רביעי

ה' אב

נח

א - יב

א - ד

חמישי

ו' אב

נח

יג - כא

ה - ח

שישי

ז' אב

נח

כב - לד

ט - יג

שבת

ח' אב

נח

לה - מה

יג - טז





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael