אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
בלק

קולמוס העורך

עשיר אחד מבני בריסק, היה ידוע כלמדן, אבל קמצנותו עלתה על למדנותו.
הוכיחו פעם הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל: הנה התנא במסכת אבות (פרק ה) מדבר אודותיך: "הפוך בה והפוך בה" - יכול אתה ללמוד דף אחר דף, להפוך בספר מתחילה עד הסוף. "דכולה בה" - ועוד לסיים את כל הש"ס. וביותר: "וסיב ובלה בה" - הזדקנת מתוך לימוד התורה. וכל ימיך בילית בד' אמות של הלכה.
ואחרי כל זאת: ומינה לא תזוע" - לא זזת ממקומך, נשארת כמות שהיית. והראיה: "שאין לך מידה טובה הימנה" - שהרי לא רכשת שום מידה טובה מן התורה. התורה לא לימדה אותך כלום...!
שבת שלום


נתיב הדרש

מה צריך לראות ומה לא
נאמר בפרשתנו: "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל" (כג, כא), ופירש רש"י: לא הביט - הקב"ה, און - שביעקב, שכשהן עוברין על דבריו, אינו מדקדק אחריהם להתבונן באוניות שלהם ובעמלן, שהם עוברים על דתו, ע"כ. וזוהי מדת רחום וחנון של הקב"ה, שאפילו כשהן עוברין על דבריו, אינו מדקדק אחריהן, ועוצם עיניו מלהתבונן באוניות שלהן ובעמלן, ומיטיב להם.
בספר "אמרי אש" מציין שבמדה זו דבק יעקב אבינו ע"ה, שכתוב (בראשית ח) "וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה", ומייד כתוב (פסוק י) "ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות". והקשו המפרשים, וכי ברגע אחד כבדו עיניו שלא יוכל עוד לראות. אלא כיון שביקש לברך את בני יוסף וראה בהם צד רע שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה, ומייד "ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות" - שעצם את עיניו לא לראות ברעתם ויוכל לברכם.
ומסיים ה"אמרי אש" שכאן רואים, עד כמה צריך אדם לדבוק במדה זו של השי"ת, שאפילו כשרואה רע אצל רעהו, יעצום עיניו מראות ברע, וילמד זכות על חבירו לראות אך ורק את הצד הטוב שבו ולא לראות את נגעי חבירו.
ובפרט בשעה שחבירו נמצא בעת צרה, חלילה להזכיר נגעיו, והרמז לזה מאמר המשנה (נגעים פ"ב מ"ב): "אין רואים נגעים ביום המעונן". היינו דביום המעונן של חברו - הוא יום צרתו, יזהר מאוד שלא יתבונן וידקדק עמו לראות נגעיו, דאדרבא בעת צרה ישתדל לראות בטובתו, ללמד זכות עליו לסייעו בכל מה שצריך.
ובפרט בזמן ימי בין המצרים, צריך ללמד זכות אחד על חברו, ולהרבות אהבת חינם אהבה ואחוה שלום ורעות, ובזכות זה נזכה במהרה בימינו לגאולה השלימה והאמיתית בבנין בית המקדש השלישי.


בשבילי הפרשה

לא אוכל לעבור את פי ה' (כב, יח).
אמרו חז"ל (אבות ה, יט) מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע... אמר הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זצ"ל, מדוע לא שאלו חז"ל מה בין אברהם אבינו לבלעם הרשע. אלא בלעם היה מתעטף בחלוקא דרבנן ומתפלל כרבי, מעוטף בצביעות, כולו מתחסד, "לא אוכל לעבור את פי ה' אלקי". השקר טמון בלבו, ואת כל מידותיו הרעות הסתיר מעין כל. אולם אח"כ בתלמידים צף למעלה השקר והרשעות, אז ראו היטב את החילוק...

ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי (כב, לד).
אמרו במדרש (כ, טו) שהיה רשע עירום, ויודע שאין עומד מפני הפורעניות אלא תשובה. שכל מי שחוטא ואומר חטאתי, אין רשות למלאך ליגע בו.

וילך שפי (כג, ג).
הבית ישראל מגור אמר בשם אביו האמרי אמת: בלעם הסתובב סביב למחנה ישראל, בני ישראל ראו כמין כומר קטן קומה, צולע ועיור בעין אחת, משוטט סביב למנחה, מי יחס לו חשיבות כלל. אולם לא ידעו שהוא קליפה גדולה וקשה שרצה לעקור את עם ישראל, לולי השי"ת שהפך את קללותיו לברכות.

וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים (כד, ב).
פירש רש"י ז"ל "וישא בלעם את עיניו" - ביקש להכניס בהם עין רעה וכו'. "שוכן לשבטיו" - ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהן מכוונים זה כנגד זה. "ותהי עליו רוח אלקים" - פירש בזוהר הקדוש (ח"ג רב, ב) עליו - על ישראל שרתה השכינה, שלא יוכל לקללם.
מבאר המאור ושמש בדרך הפשט שזה מדה כנגד מדה, לפי שהם שמרו את עצמם שלא להסתכל כל אחד בפתחו של חבירו לראות בעסקיו כדי שלא יכניס בו עין הרע, לכן מדה כנגד מדה הגין עליהם השי"ת ברחמיו לבל ישלוט בהם גם כן עין הרע מבלעם הרשע ימח שמו. יגדיל תורה


דרך הלכה

דיני צום י"ז בתמוז - א
הנביאים תיקנו צום י"ז בתמוז מפני חמש צרות שאירעו ביום זה, נשתברו הלוחות כשירד משה מן ההר, בוטל קרבן התמיד - בבית ראשון, הובקעה העיר - בבית שני, שרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל.
א. כולם חייבים להתענות, וכתב הרמ"א (בסימן תק"ן) שעוברות ומניקות אינם חייבות להתענות אם יש להם צער רב אם יתענו, ואם אין להם צער רב - יתענו. אכן, אם הם חלושות אין צריך להחמיר.
ב. המהרש"ם כתב שמנקת נחשבת כ"ד חודשים מיום הלידה, אך הגרי"ש אלישיב הורה שאין המנהג כן, אלא נחשבת מנקת כל זמן שמניקה בפועל.
ג. גם מי שאינו מתענה, לא יענג את עצמו בבשר ויין, רק כפי צרכו. וכן הדין בקטנים שאינם מתענים, שיאכלו רק מאכלים פשוטים כמו לחם ומים. וסובר הגרי"ש אלישיב שביצה מבושלת בזמנינו נחשב למאכל פשוט ומותר לתת להם לאכול, אבל שאר תבשילים ומעדנים אסור.
ד. הגרי"ש אלישיב הורה שגם בליל י"ז בתמוז לא יאכלו בשר, כי כבר אז מתחילים ימי בין המצרים.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי יעקב בעל הטורים זצוק"ל
בספר דברי יצחק כתב ששמע בשם האדמו"ר ה"שר שלום" מבעלזא זללה"ה שאמר שכל היראת שמים שלו הושפע עליו מחמת התמדתו בלימוד הטורים עם פירוש הבית יוסף, ובפרט בלימודו טור או"ח היה שואב יראת שמים במדה גדושה, ומסיים שכך הוגד לו מאנשי אמת. ובאותו ספר בהגהות הרב הגאון הגדול החסיד המפורסם מהרש"ם הכהן זצ"ל אבדק"ק בערזאן מוסיף ששמע שפעם אחת היה לבנו הגה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע חולי קדחת רח"ל, וידוע שהיה מפורסם ובדוק ומנוסה כי בבוא חולי כזה לפני מרן השר שלום זי"ע ואמר שלא יהיה עוד, חלפה והלכה לה המחלה תיכף ומיד. כאשר ראה בעיניו אצלו שהיה לו את המחלה כל הקיץ ובבואו לפני מרן ואמר לו שלא יהיה עוד והוטב לו תיכף ומייד ופסקה המחלה, ובבוא בנו הגה"ק מוהר"י זי"ע לפניו ואמר לו אביו כמנהגו, שלא יהיה עוד ולא הועיל, ובא שנית, ואמר השר שלום זי"ע כי בטור וב"י יש כל מיני רפואות ויש סימן אחד המסוגל שאם לומד סימן זה אז יש בכוחו לגרש את המחלה הנ"ל, וזה זמן רב לא למד סימן זה וחזר ולמדו ואז אמר לו כדרכו ותיכף ומייד פסקה המחלה.
בספר "ספרן של צדיקים" כותב שפעם אמר הרה"ק רבי שלמה מראדומסק זי"ע בדרך צחות: מה זה שבעל הטורים לא היה לו שם אחר לקרוא לספר שחיבר על התורה, רק בשם "בעל הטורים", והלא אין זה שם הספר אלא הוא תואר המחבר, לדעת מי הוא המחבר והלא כמה מחברים שהיו עד ימיו ואשר היו אחריו כולם יקראו לספריהם שם הנאות להם, והאם לא מצא לספרו שם.
ואמר הרה"ק דהענין הוא, יען שהספר בעל הטורים הוא כולו רק גימטריאות ונוטריקון, וכיון שעינינו רואות שכמה בדחנים קלי הדעת גם כן אומרים גימטריאות ונוטריקון בבדחנות, והם דברים נפלאים, חשש המחבר שאולי ברבות הימים יזלזלו בספרו ח"ו ויאמרו מי יודע מבן מי יצאו הדברים, לכן בכוונה חתם עצמו על ספרו בשם "בעל הטורים", למען ידעו כי המחבר הזה הוא אשר חיבר את ה"ארבעה טורים", אשר כל בית ישראל נשען עליהם ומפיהם אנו חיים.
הרה"ח רבי שמואל אהרן לידר, סיפר ששמע מפי הגה"צ רבי מרדכי חיים מסלאנים זצ"ל שהוא שמע מהרה"ג ר' שמואל הלר רבה של צפת ת"ו, שללמוד טור ובית יוסף זה סגולה לאריכות ימים. ומעשה היה, שהרה"ג ר' שמואל היה חולה אנוש ובא אליו הבית יוסף בחלום ואמר לו שילמד טור ובית יוסף ועל ידי זה יבריא. ואמר הרב שמואל אהרן שאכן הרה"ג ר' שמואל הלר חי 86 שנים, וכן הגה"צ רבי מרדכי חיים שלמד תמיד טור וב"י חי 86 שנים, והבית יוסף עצמו יש ספק אם חי 86 או 87 שנים.
נסתלק בי"ב בתמוז שנת ה"א ק"ח


מסילות הזוהר

* מדוע לא רצו אומות העולם לקבל את התורה אלא ביקשו שימסרה לישראל
* מדוע נתנו הגויים מתנות לישראל
* מדוע לא פחדו ישראל מקוסמים
כיון דנטל מתנן וכו': כיון שלקח הקב"ה מתנות האלו לישראל מאלו השרים השולטים על עשו וישמעאל, בא וקרא לכל רבבות קודש הממונים על שאר העמים, והשיבו לו ג"כ כמו סמאל ורהב ומכולם לקח וקיבל מתנות לתת לישראל. בדומה לרופא, שהיה לו כלי אחד מלאה עם סם חיים, ושמר אותו לבנו. רצה לתת לבנו אותו הכלי של סם חיים. הרופא היה חכם, אמר, יש עבדים רעים בביתי, אם ידעו שאני נותן לבני מתנה זו ירע בעינם, וירצו להרגו.
מה עבד נטל וכו': מה עשה, לקח מעט מסם המות ונתן על פתח הכלי, קרא לעבדיו ואמר להם, אתם הנאמנים לי, התרצו סם ההוא. אמרו, נראה מה הוא, לקחו לטעמו, עוד מטרם שהריחו בו, הלכו למות, אמרו בלבם, אם יתן סם ההוא לבנו ודאי ימות, ואנו נירש את אדוננו. אמרו לפניו אדוננו סם הזה אינו ראוי אלא לבנך, והנה שכר עבודתינו אנו עוזבים אצלך, קח ותן אותו שוחד לבנך, שיקבל סם הזה.
כך קב"ה הוא וכו': כך הקב"ה הוא רופא חכם, וידע אם יתן התורה לישראל, בטרם שיודיע לשרי האומות, בכל יום היו רודפים את ישראל בשבילה, והורגים אותם. אבל עשה זה, כנ"ל, שהזמינם ולא רצו. והם נתנו לו מנחות ומתנות כדי שישראל יקבלו אותה. וכולם קבל אותם משה לתת לישראל. ז"ש "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות" וגו' (תהלים סח). משום זה ירשו ישראל התורה בלי ערעור ובלא קטרוג כלל. ברוך הוא וברוך שמו לעולם ולעולמי עולמים.
ת"ח עדים דבני וכו': בוא וראה, עדים של בני ישראל היא המנחות והמתנות שקבלו מן שרי האומות, ומשום זה, לא שלט עליהם מות ולא סטרא אחרא, ולא די להם שקבלו התורה בלי ערעור כלל, אלא שקבלו גם מנחות ומתנות מכולם. כיון שחטאו, מה כתוב, "ויתנצלו בני ישראל את עדים" (שמות לג), שהם "מתנות באדם", שקבלו. מה נשאר מהם, רק שבי ההוא, שכתוב "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם".
אוספו וחטו מה וכו': הוסיפו וחטאו, מה כתוב, "וישמע הכנעני מלך ערד" (במדבר כא) וכתוב, "וילחם בישראל וישב ממנו שבי", דהיינו שלקח מהם גם את השבי שנשאר להם. וכל זמן שישראל שבים לאביהם שבשמים יוחזרו להם אלו המתנות, ויהיו חופים עליהם. ולעתיד לבא יוחזר הכל, שכתוב, "ושב ה' אלקיך את שבותך" וגו' (דברים ל). מכאן ולהלאה, אמור דבריך.
אמר ר' יוסי וכו': אר"י, "ה' בצאתך משעיר בצערך משדה אדום ארץ רעשה", היינו, בשעה שהקב"ה שב משעיר, שלא קבלו התורה, ארץ רעשה וגו'. מהו הטעם שרעשה, הוא משום, שרצתה לחזור לתוהו ובוהו, כי כך התנה הקב"ה עם העולם, אם יקבלו ישראל את התורה טוב, ואם לא, אחזיר את העולם לתוהו ובוהו, כיון שראתה הארץ שהזמין הקב"ה לכל העמים שיקבלו התורה ולא קיבלו, ומכל העמים לא נשאר אלא ישראל בלבד, חשבה הארץ שגם ישראל לא יקבלו התורה כמוהם. ובשביל זה ארץ רעשה, כיון שאמרו ישראל, נעשה ונשמע, מיד שקטה. ז"ש "ארץ יראה ושקטה". בתחילה יראה. ואח"כ ושקטה.
ות"ח בגין דישראל וכו': ובוא וראה, משום שישראל אמרו "נעשה", לא היו יראים מן כל עשיה שיכלו כל מכשפי העולם לעשות, ולא מכל הקוסמים והמכשפים שבעולם. מהו הטעם, אחד הוא משום זה, על מה שאמרו "נעשה" ואחד הוא, משום כשהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, שיבר לפניהם כל מיני מכשפים וקוסמים, שלא יוכלו לשלוט עליהם. ואותה שעה שבא בלק, היה יודע את זה. מיד "וישלח מלאכים אל בלעם בן פעור פתורה אשר על הנהר" וגו'. מהו "פתורה". אלא שהתקין שלחן לבקש משם עצה מה לעשות. "אשר על הנהר", שואל, על נהרים היה צריך לומר, שהרי ארם נהרים היה. מהו "על הנהר", ומשיב, ודאי כך הוא, שעל נהר אחר עומד תמיד, כלומר שלחן זה של הקליפה שהוא מלכות דקליפה, עומד על נהר אחד של הקליפה, שהוא יסוד דקליפה.
פירוש הסולם פרשת בלק סעיפים קמח - קנד


מעשה שהיה

אמת, בלי פירושים - ב
תקציר:
הגאון רבי עקיבא אייגר הזמין את סביו של הרב כ"ץ אב"ד פתח תקוה לסעודה בביתו, ומייד לאחר שטעמו מעט פת, צללו בים התורה, לפתע שם לב רבי עקיבא שהם באמצע הסעודה וחשב שכבר סיימו לאכול, כיבד רעק"א את האורח - שהיה כהן, לברך. פתח האורח ובירך: יברכך ה' וישמרך...

הציץ בו רבי עקיבא, וקרא בנימה של תוכחה: מה מקום לליצנות זו?!
השיב האורח: כן דרכי "לברך", כשאני מתבקש "לברך" לפני אכילת הסעודה!
אז נזכר הגאון רעק"א שהרי בעצם הם עומדים בראשית הסעודה ולא באחריתה, ומרוב אהבת התורה נמשכו בפלפול עד שלא הרגישו היכן הם עומדים, והורה מיד להגיש את מנות הסעודה כסדרן.
כשסיימו לסעוד את לבם, חזר הגאון רעק"א וכיבד את האורח לזמן ב"ברכת המזון".
אמר האורח: "על הרב לברך, שהרי הוא הינו בעל הבית ונתן בי טובת עין, וכתוב "וטוב עין הוא יבורך", ודרשו חז"ל - הוא יברך.
אמר הגרעק"א: אם אמנם בעל הבית אנכי, הנני מורה לך לברך, וכל מה שיאמר לך בעל הבית עשה.
משלא נותרה ברירה בידו, שמע האורח בקולו של הרב בעל הבית, וזימן על הכוס.
עם פרידתם, ביקש האורח מהגאון רבי עקיבא אייגר שיעניק לו לכל הפחות ברכה, ובתוך דבריו התבטא בחוסר תשומת לב, ואמר לרב: הרי אמרו חז"ל "שלא תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך!"
הדברים אך יצאו מפיו, ומייד עמד על משמעותם וביקש לבלוע את לשונו; הרי לפני גדול הדור עומד הוא, ואיך נתן להבין מדבריו שחלילה בהדיוט הדברים אמורים.
על כן מיהר לתקן שגגת לשונו, ופירש דבריו: "כוונתי היא לפרש את דברי חז"ל, שהברכה שמברכים את האיש ההדיוט, לא תהא קלה בעיניך!"
אבל הגאון רבי עקיבא אייגר, איש האמת הצרופה, לא חיבב את הפירוש המחוכם הזה, ויען ויאמר: ידידי אהובי! מוטב אשאר אנכי ההדיוט, ואל תאמר בדברי חז"ל פשט מזוייף.
לוקט מהספר "רשומים בשמך"


חוד הפרשה

א. מה הפירוש ב"לא ישכב עד יאכל טרף"?
ב. מה הפירוש "כי לא נחש ביעקב"?


שינון הלכה

סימן ק
א. האם מותר לומר פסוקים בשעה שהכהנים עומדים על הדוכן ומברכים את העם?
ב. אם יש בית כנסת שכולם כהנים ויש שם יותר מעשרה, מה יעשו?

שבת

ט' תמוז

בראשית ב

קפח-קצד

קכא-קכד

ראשון

י' תמוז

בראשית ב

קצה-ר

קכה-קכז

שני

י"א תמוז

בראשית ב

רא-ריב

קכח-קלד

שלישי

י"ב תמוז

בראשית ב

ריג-רכא

קלד-קלט

רביעי

י"ג תמוז

בראשית ב

רכב-רלה

קמ-קמה

חמישי

י"ד תמוז

בראשית ב

רלו-רמא

קמו-קמח

שישי

ט"ו תמוז

בראשית ב

רמב-רנה

קמח-קנג

שבת

ט"ז תמוז

בראשית ב

רנו-רסח

קנג-קנז





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael