אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
חוקת

קולמוס העורך

מסופר שבאו לאדמו"ר מאוסטרובצא זצ"ל ואמרו לו, אלפי חסידים נוסעים לגור (למרן האמרי אמת זצ"ל), אינם יכולים לא לראות ולא לשמוע, מה בצע בנסיעתם?
השיבם הרבי הקדוש, ישנם צדיקים שיכולים לקבל מהם השפעה בשמיעת דברי תורה, וישנם כאלו שמספיק רק לראותם, אולם ישנם צדיקים שכדי לקבל השפעת קדושה מהם די להמצא תחת קורת גג אחד. והביא לכך, ראיה מפרשתנו שהרי מצינו בתורה בטומאת מת, "כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים". וכידוע מדה טובה מרובה בקדושה, ואם כן יכולים לקבל שפע קדושה מעצם המצאות תחת אותו אהל.
שבת שלום


נתיב הדרש

למי העשירות לא מזיקה
באחת השבתות דיבר הגה"ק מהרי"ל דיסקין - השרף מבריסק אודות נסיונות האדם בעולם, האריך אודות נסיון העוני והעושר, וסיים כי לדעתו נסיון העושר גדול יותר.
אותה שבת אחר הצהריים כשהיה הרב שקוע בעיונו, הגיע אברך אחד מתלמידיו כשידיו רועדות מפחד. חרד הרב לקראתו ושאלו מה קרה? סיפר האברך כי אירע לו אסון גדול, הוא שמע מהרב שנסיון העושר מסוכן לאדם, ועכשיו קיבל ידיעה שזכה בגורל בסכום עצום, אם כן הרי הוא נופל בנסיון העושר שהוא מסוכן ביותר.
הרגיעו הרב ואמר לו: דע כי יש חילוק בדבר, אכן נסיון העושר קשה ומסוכן הוא, אולם במה דברים אמורים, באדם שאינו יודע שיש בעושר נסיון ומכשול. אולם האדם שיודע את המכשולות הטמונות בעשירות, לו אין העושר מזיק. אדרבא מברכים על זה ברכת הטוב והמטיב, וציוהו לברך מיד הטוב והמטיב כדי שיענה אמן על ברכתו.
לאחר מעשה זה אמר השרף מבריסק שכך רואים אנו בתורה, בפרשתנו, שבגמרא (ב"ב עח:) דרשו על הפסוק בפרשתנו "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון (כא, כז), "המושלים" - אלו המושלים ביצרם. "בואו חשבון" - בואו ונחשב חשבון של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה. לכאורה אינו מובן כיצד מתבאר פירוש הפסוק לפי דרשתם ז"ל, ומבאר השרף מבריסק (מובא בהר צבי עה"ת) בהקדימו מה שאמרו חז"ל ומובא ברש"י: אילו היתה חשבון מליאה יתושים אין כל בריה יכולה לכובשה, ואלמלי לא כבש סיחון את חשבון והעיירות שמסביבה לא היה עולה על דעתו להתגרות בישראל, שהרי כל האומות ראו כי ה' הוא הנלחם להם, אלא אחר שראה את הצלחתו הגדולה למעלה מדרך הטבע נשאו לבו להלחם עם ישראל.
רואים אם כן, שמפני שלא עשה סיחון חשבון צדק ולא התבונן בזה שכל הצלחתו היא מיד ה' ולא מדרך הטבע, ושעליו להזהר מלהלחם עם ישראל. לכן הלך לאבדון. "על כל יאמרו המושלים בואו חשבון" - עתה שראינו שללא חשבון נטרד מן העולם, "על כן המושלים ביצרם" מתעוררים מכך לעשות חשבון ולהתחזק ביראת ה' כל הימים.


בשבילי הפרשה

ולא היה מים לעדה (כ, ב).
לפי שלא הזילו עיניהם דמעות על מיתת מרים, נמנע מהם המים, מדה כנגד מדה. מנחה בלולה

על גבול ארץ אדום... יאסף אהרן על עמיו (כ, כג-כד).
כתב רש"י מחז"ל (תנחומא יד) לפי שנתחברו לאדום חיסרו אותו צדיק. שואל השפת אמת (ליקוטים בהשמטות) הרי בכתוב מפורש הטעם לפטירת אהרן - "יען לא האמנתם".
אלא יתבאר לפי מה שאמר הרבי ר' בונים מפרשיסחא זי"ע על הפסוק "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו", "צדקו יחדיו" - לכל המסובב מהם, מלך בשר ודם בהענישו אחד שחטא כנגדו, אינו מתחשב בצער בני משפחת הנידון, או בכל מי שיש לו קשר עמו שיגרם לו נזק או צער מחמת גזר הדין שהטיל על הנענש. אולם הקב"ה כאשר גוזר ומעניש למי, הוא לוקח בחשבון את כל מי שיסבול מחמת פסק הדין, ואינו מעניש עד שיצא גזר הדין צודק מכל הצדדים - צדקו יחדיו.
אם כן מובן היטב, הטעם למיתת אהרן - "יען לא האמנתם בי". אולם הטעם שנגזר על בני ישראל שיחסר מהם אותו צדיק - לפי שנתחברו לאדום.

ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל (כ, ל).
אמרו חז"ל במדרש (ילקוט כאן, מאדר"נ) שאהרן לא אמר מימיו לאיש - סרחת ולאשה - סרחת וכו' אם פגע באדם רע או ברשע נותן לו שלום , למחר ביקש אותו איש לילך ולעבור עבירה. אמר אוי לי איך אשא פני ואראה את אהרן, בושתי הימנו וכו'.
שואל המהרש"ג בתשובה (ח"א יו"ד סי' מ"ג) לכאורה יש להבין, הרי יש מצות עשה בתורה "הוכח תוכיח את עמיתך", דמי שרואה את חברו עושה איסור מחוייב להוכיחו, והרי התורה נאמרה לכל אדם בשוה, וכיצד יכל אהרן לעבור על מצוה זו.
אלא למדים מכאן, דמצוה זו שהיא כדי למנוע את חברו מלעשות רע, ולהחזירו לדרך טובה, כל אדם יכול לקיימה באופן שהוא מרגיש בעצמו שהוא מסוגל לפעול ולהועיל. יש שהוא מסוגל יותר בדרך של תוכחה וצעקה, ויש שהוא יכול יותר בדרך של אהבה וקירוב.
לכך אמרו חז"ל כי משה היה מסוגל יותר בדרך של תוכחה, כמו שהוכיח את בני ישראל במשנה תורה בדברים הקשים כגידים. ואהרן היה מרגיש בעצמו שהוא מסוגל יותר לקיים מצות "הוכח תוכיח" ע"י שיקרב עוברי עבירה, אולם שניהם קיימו מצוה זו. יגדיל תורה


דרך הלכה

דיני ומנהגי תענית ציבור
א. כתבו הפוסקים שביום שישי ערב שבת קודש פרשת חוקת נהגו תלמידי חכמים להתענות מפני שבאותו יום נשרפו עשרים קרונות מלאים ספרי קודש בפריז שבצרפת, ועל כך קונן המהר"מ מרוטנבורג בקינתו: שאלי שרופה באש". וכן כתב התרגום על הפסוק "זאת חוקת התורה" (במדבר יט, ב) "דא גזירת אורייתא". גם בשנת ת"ח נחרבו שתי קהילות גדולות וקדושות באותו יום (שבלי הלקט רס"ג, ומג"א ומ"ב או"ח תק"פ).
ב. יש אומרים שבשלשת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב הקרויים ימי בין המצרים, יש להמנע בימות החול מלאכול בשר ומלשתות יין. שהרי מובא בגמרא (תענית כו:) שבי"ז בתמוז בוטל קרבן התמיד וניסוך היין, גם אז החלה פורענות החורבן שהובקעה העיר ירושלים (טור או"ח תקנ"א, ט"ז שם).
ג. יש הנוהגים להמנע מלברך בימי בין המצרים ברכת שהחיינו, מפני שימים אלה ימי פורענות הם, ואין נוסח הברכה "והגיענו לזמן הזה" מתאים לזמן שכזה. אך, יש פוסקים שחלקו על זה (שו"ע תקנא, מג"א ט"ז, הגר"א ומ"ב שם).
ד. בקריאת התורה בתענית ציבור נוהגים שהציבור כופל בקריאת פסוקים של רחמים בקריאת כהן וישראל, אבל לא בקריאת לוי, משום שבחטא העגל חטאו בני ישראל, ואהרן "הכהן" נתן העצה, והלווים לא חטאו, ולמנהגי אשכנז קוראים אותם בניגון הימים הנוראים (מג"א ומ"ב תק"א).
ה. מנהג האשכנזים בתעניות ציבור להפטיר בתפילת מנחה ולא בשחרית כאשר המפטיר עולה למנין שלושה, משום שבשחרית יהיה ביטול מלאכה וטרחא דציבורא. ומפטירין "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיה נו) אשר נאמר שם "שמרו משפט ועשו צדקה" ואיתא בגמ' (ברכות ו) "אגרא דתעניתא - צדקתא" וכתב רש"י שנותנים צדקה לערב בשביל פרנסת העניים שהתענו היום (שו"ע ורמ"א תקס"ו ערוה"ש שם שו"ע רס"ב).


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי שמחה בונים אלטר מגור זצוק"ל בעל ה"לב שמחה"
עד כמה רגיש היה רבינו לכבודו של כל אחד ואחד, תלמד העובדה הבאה, הטומנת בחובה התחשבות נדירה ויוצאת מן הכלל, בספק פגיעה לטווח רחוק, העלולה להזיק לאדם מבלי שהוא עצמו יחוש בה.
בתחילת שנת תשל"ט, נפתחה ישיבת "בית ישראל" באשדוד, סוכם אז בין הנהלות הישיבות, כי מספר בחורים מעולים מישיבת "שפת אמת" בירושלים, יעברו ללמוד למשך תקופה באשדוד, כדי לחזק את הישיבה החדשה בראשית דרכה. רבינו תמך מאוד ברעיון, וגילה את דעתו, כי מצפה הוא מטובי הבחורים כי יתנדבו למשימה.
יום אחד, הגיע בחור מצויין, בעל כשרון והתמדה, אשר סבל מגימגום, והודיע לרבינו על רצונו לנסוע אשדודה. להפתעתו, קיבל רבינו את דבריו בתמיהה ושאל: "וכי מה לא טוב פה?"
"שמעתי", השיב הבחור, "שזהו רצון רבינו, והנני מוכן, איפוא, להתנדב לכך!"
"יש צורך לבדוק אם יש שם מספיק מיטות!" - השיב לו רבינו - "אדבר עם הממונים על כך!"
באותו ערב, הוזמן אחד המנהלים הרוחניים אל רבינו. בצאתו, נודע, כי כל התוכנית לנסיעת הבחורים לאשדוד - בוטלה. אף אחד אינו נוסע. פשר הדבר, נותר לרבים כחידה סתומה. רק לאחר שנים נודע, כי התוכנית, אשר כה חשובה היתה בעיני רבינו, בוטלה אז, באותו הערב, בהוראת רבינו, רק משום כבודו של בחור זה.
"וכי מה?" - טען רבינו - "לא די שפה יודעים על גימגומו, צריכים לדעת על כך גם באשדוד?!"
משלא נמצאה דרך כיצד להניא את הבחור מלנסוע לאשדוד, מבלי לחשוש כי ייפגע מכך, החליט רבינו, כי כל הענין בטל ומבוטל.
לבם של ישראל
נסתלק בז' בתמוז שנת תשנ"ד


מסילות הזוהר

מי שלא נפרד מהקב"ה בעולם הזה זוכה להנות יותר מכל שאר בני אדם
תא חזי זכאין דזכאן וכו': בוא וראה, צדיקים הזוכים להתקשר בצרור החיים, [שהוא יסוד דז"א], הם זוכים לראות בכבוד המלך העליון הקדוש, כמש"א: "לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" (תהלים כז), והם, המדור שלהם הוא יותר עליון מכל המלאכים הקדושים וכל מדרגותיהם, כי מקום עליון זה אין העליונים והתחתונים זוכים לראותו. ז"ש: "עין לא ראתה אלוקים זולתך" וגו' (ישעיה סד). [שה"ס עדן העליון].
ואינון דלא זכאן וכו': ואלו שאינם זוכים לעלות כל כך כמו אלו, מקום יש להם למטה כפי דרכיהם, ואלו אינם זוכים למקום ההוא, ולראות כמו שרואים אלו שלמעלה, אלא אלו עומדים במקום של עדן התחתון, ולא יותר. ואם תאמר מהו עדן התחתון. אלא זה הוא עדן שנקרא חכמה התחתונה, [שהיא המלכות], והיא עומדת על הגן שבארץ. וההשגחה של עדן הזה עליו - על הגן ואלו הצדיקים, עומדים בגן עדן זה שבארץ, ונהנים מעדן הזה, שהיא חכמה תתאה.
מאי בין עדן וכו': מהו בין עדן התחתון לעדן העליון, הוא כיתרון האור מן החושך, עדן התחתון נקרא עדנה. שהיא נקבה, עדן העליון נקרא עדן, שהוא זכר, עליו כתוב, "עין לא ראתה אלוקים זולתך", עדן התחתון זה נקרא גן כלפי עדן שלמעלה, וגן הזה נקרא עדן כלפי הגן שלמטה. ואלו הנמצאים בגן שלמטה, שהוא ג"ע הארץ, נהנים מאותו העדן שעליהם, שהוא חכמה תתאה, בכל שבת ושבת ובכל חודש וחודש, ז"ש: "והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו" וגו' (ישעיה סו).
ועל אלין אמר וכו': ועל אלו אמר שלמה: "מן החיים אשר המה חיים עדנה" (קהלת ד), כי אלו הם במדרגה עליונה יותר מהם, מי הם, אלו. היינו אלו שכבר מתו וקבלו עונשם שתי פעמים ואלו נקראים "כסף מזוקק", שנכנס לתנור פעם ושתים ויצא ממנו הזוהמא, ונתברר ונעשה נקי. "וטוב משניהם את אשר עדן לא היה", היינו רוח ההוא העומד למעלה ונעכב מלרדת למטה, שזה עומד בקיומו, שעוד לא חטא, ואין לו לקבל עונש, ויש לו מזון ממזון ההוא העליון שלמעלה למעלה.
טב מכלהו מאן וכו': טוב מכולם, הוא, מי שבא לעולם הזה, ולא נפרד מהקב"ה, ואינו בגלוי, וכל דבריו הם בצנעה, זה הוא זכאי חסיד ששמר מצות התורה וקיים אותם ועסק בתורה יומם ולילה, זה מתאחד ונהנה במדרגה עליונה על כל שאר בני אדם, וכולם נשרפים מהסתכלות בחופה של זה.
ת"ח בשעתא וכו': בוא וראה, בשעה שאמר הקב"ה למשה: "יאסף אהרן אל עמיו" (במדבר כ). נחלש כוחו, וידע שנשבר זרוע הימין שלו שהוא החסד, ונזדעזע כל גופו. כיון שאמר: "קח את אהרן ואת אלעזר בנו", אמר לו הקב"ה, משה, הרי זרוע אחר השאלתי לך. והפשט את אהרן וגו'. ואהרן יאסף, הרי אלעזר יהיה אצלך ימין הזה, תחת אביו. ועם כל זה לא מילא מקום בזמן ההוא כאביו, שהרי ענני יקר נסתלקו, ולא חזרו אלא בזכותו של משה, ולא בזכות אלעזר.
ויעש משה כאשר צוה וגו': שואל, למה "לעיני כל העדה". ומשיב, משום שאהרן היה אהובו של העם יותר מהכל, ולא יאמרו שמת על ידי משה. ומשה משך את אהרן בדברים, עד שעלו אל ההר, וכל ישראל היו רואים בשעה שהפשיט משה לבושי אהרן והלבישם לאלעזר.
מאי טעמא משה וכו': שואל, מהו הטעם שמשה פשט את בגדיו. ומשיב, אלא משה הלבישם את אהרן, בשעה שעלה לכהונה. ז"ש: "וילבש משה את אהרן את בגדיו" (ויקרא ח). וכתוב: "וילבש אותו את המעיל". על כן עתה, הסיר משה ממנו מה שנתן לו, והקב"ה הסיר ממנו מה שנתן לו, דהיינו נשמתו, ושניהם הפשיטו את אהרן מכל, ומשה הסיר מה שבחוץ, והקב"ה מה שבפנים. וכל עוד שלא הסיר משה, הקב"ה לא הסיר. אשרי חלקו של משה.
זכאה חולקיהון דצדיקייא וכו': אשרי חלקם של הצדיקים, שהקב"ה רוצה בכבודם, כי התקין הקב"ה לאהרן, מטה ומנורה של זהב המאירה, ומשל עצמו לקחה, ממנורה ההיא שהיה מדליק שתי פעמים בכל יום. ואחר זה הסתים פי המערה וירדו.
פירוש הסולם פר' חוקת סעיפים נז – סה


מעשה שהיה

אמת, בלי פירושים - א
זקנו של הרה"ג ראובן כ"ץ אב"ד פתח תקוה. איש תלמיד חכם ויודע ספר היה. היה נוהג לפקוד לעיתים מזדמנות את העיר הגדולה פוזנא לרגל עסקי מסחרו, ומידי פקדו אותה היה מסדר תפילותיו בבית מדרשו של הרב דמתא הגה"ק פאר הדור רבי עקיבא אייגר זצ"ל, ואחר תפילת השחר, היה עוסק בפילפולים ארוכים בתורה , במשך כמה שעות רצופות עם הגאון רעק"א, אשר מתענג ומתבשם היה בכל פעם מחדש מידיעותיו וחידושיו.
באחת הפעמים, כאשר הגיע זמנו לשוב לעירו, בא אל הגאון רעק"א להיפרד ממנו לשלום, ולקבל הימנו "ברכת הדרך" לקראת שובו לביתו ביום המחרת. בגשתו אליו, שאלו הגאון רעק"א אם יש ברשותו "פספורט (דרכון) מאושר. האורח השיב בחיוב, והרב הלך לו.
כחלוף כמחצית השעה, חזר הגרעק"א ושאלו בשנית אם אכן יש ברשותו "פספורט" הגון? השיב כמקודם ואמר: הן.
כעבור כמחצית שעה נוספת שאלו הגרעק"א בשלישית על הימצאות פספורט ברשותו. השיב להגאון ואמר: אכן, יש ברשותי פספורט, ואם חפץ הרב לראותו בעיניו, אראנו לו.
פנה האורח לאכסיינתו, וסיפר לבעל האכסניה על הרב ועל שאלותיו אליו, ואמר: "אינני יורד לסוף דעתו, למה זה ישאלני עוד ועוד בענין הפספורט?"
"חושבני - אמר לו בעל האכסניה - "שהרב הגאון מבקש להזמינך לסעודת פרידה בביתו, אלא שמפאת היותו 'שומר חוק', והרי החוק אוסר לאיש מבני המדינה לארח בביתו שוהה בלתי חוקי - שאין בידו רשיון שהיה - לכן הירבה לשאלך בענין זה".
ואכן, צדקו דבריו. אחר שהיה קצרה, הופיע בבית האכסניה שליח מטעמו של הרב, להזמינו לסעודת פרידה על שולחן הרב.
בביתו של הרב היה השולחן ערוך בטוב טעם. הסבו הרב ואורחו לסעודה, נטלו ידיהם, בצעו על הפת וטעמו ממנה, ומיד צללו במים אדירים של תורה במשך זמן רב, בעוד הרב מתעמק בכל מחשבותיו בסוגיות הנידונות, ולא הרגיש כי שעת סעודה הוא אשר זימן בה אורח לביתו.
כאשר הוקלו שרעפי עיונו של הגאון, והבחין כי יושב הוא עם האורח אצל השולחן, סבר כי כבר סעדו את לבם והגיעה העת לברך "ברכת המזון", על כן ביקש לקיים את דברי חז"ל "אורח מברך", ופנה אל אורחו הלמדן, אשר גם כהן הוא, לאמר: "הנני מכבד אתכם לברך!"
כשמוע האורח המשתאה זאת, החל לברך בקול רם את הברכה המשולשת בתורה: "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחנך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".
המשך יבוא בס"ד
לוקט מהספר "רשומים בשמך"


חוד הפרשה

א. מי אמר למשה לעשות את ה"נחש" מנחושת?
ב. "על כן יאמרו המושלים" למי הכוונה "מושלים"?


שינון הלכה

סימן קפ"ג
א. האם מותר לאדם להכות יתום שמגדל בתוך ביתו, כדי להדריכו בדרך ישרה, ומדוע?
ב. מי שמבעית את חברו, כגון שצועק לו מאחוריו להבהילו וכדומה, מה דינו?

שבת

ב' תמוז

בראשית ב

קמז - קנ

צד - צו

ראשון

ג' תמוז

בראשית ב

קנא - קנז

צו - ק

שני

ד' תמוז

בראשית ב

קנח - קסג

ק - קד

שלישי

ה' תמוז

בראשית ב

קסד - קעא

קה - קי

רביעי

ו' תמוז

בראשית ב

קעב-קעה

קי - קיב

חמישי

ז' תמוז

בראשית ב

קעו-קעט

קיג-קטו

שישי

ח' תמוז

בראשית ב

קפ-קפז

קטו-קכ

שבת

ט' תמוז

בראשית ב

קפח-קצד

קכא-קכד





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael