אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
קורח

קולמוס העורך

על חומרתה של המחלוקת נלמד ממעשה שמסופר בשו"ת אפרקסתא דעניא שהתרחש בעיר קעמפנא. פעם בא לשם חזן רשע והעם בחרו בו, והאב"ד הגאון ר' יוסף שמואל ז"ל צווח על כך מאוד ונהיתה מחלוקת, ושלח מכתב להגה"צ ר' יוסף מפוזנא ז"ל, כדי להוועץ מה לעשות, וזה לשון המכתב להגה"צ ר' יוסף מפוזנא ז"ל: שמעון זה (כך שמו של אותו חזן) דורש כל "את"ין שבתורה, "את החזיר" כו'. וכשבא ל"את ה' אלוקיך תירא" פירש.
השיב לו הגה"צ מפוזנא: מוטב להעמיד צלם בהיכל מלהחזיק במחלוקת.
שבת שלום


נתיב הדרש

דרך האמת
קורח לוי היה וחי בקרב בני לוי, בקרבתם של משה רבינו ואהרן הכהן. שבט זה של נושאי דגל ה' שעמדו תמיד בנסיון ואמונתם לא נתערערה, עמדו בפרץ בחטא העגל ולא עזבו את משמרתם גם בשעות הרפיון הקשות ביותר שפקדו את ישראל, כולם קדושים וטהורים היו, נתונים נתונים לעבודת ה' במשכנו. והאיש קורח בן שבט הזה היה. והתורה מזכירה גם את שמו ושם אביו "בן יצהר בן קהת", גם את שמות דודיו ובני דודיו, כולם מבני שבט זה אשר "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". בקרב קדושי עליון אלה חי וגדל קורח.
וכל זה לא עמד לו ולא הגן עליו בפני היצר הרע אשר גם ארזים יפיל בכוחו והוא נפל ברשתו אשר פרש לו על ידי מחשבות הגדלות שקיננה בו, קם לריב עם משה ובא על ענשו.
אולם בניו לא נספו עמו, "ובני קורח לא מתו". ולא זו בלבד שלא מתו אלא שחיו חיים עליונים בקרב עם ישראל, ובין מחברי המזמורים שבתהלים נמנים משה רבינו ובני קורח! הם זכו להיות מן המשוררים בעבודת ה' במשכנו ובמקדשו, ואנו מזכירים תמיד בתהלים את שמותיהם בסילודים: "לבני קורח מזמור", "למנצח לבני קורח".
וכל זה עמד להם על שחיו וגדלו בשכנותם של קדושים וטהורים משבט קדוש וטהור זה שהעמיד מתוכו את משה בחיר ה' ואת אהרן קדוש ה'. וגם בנפול אביהם בפח שטמן לו יצרו הם נשארו חיים באמונתם בה' ובמשה עבדו, עמדו איתן בתורתם שלמדוה מפי משה ואהרן בסביבה הקדושה של שבט לוי, עד שגם יחס הקירבה שבדם של בן לאביו לא הטה אותם מני דרך. ואמנם גם זה ממידת בני לוי "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וכו' כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו" (ברכה לג).
זה כוחה של סביבה טובה, של אוירה קדושה, שאפילו אם זה שגדל בתוכה נכשל ומט לפני יצרו בניו ניצולים וגם זוכים להגיע למדריגות עליונות!
וכשם שגדולה טובתה של סביבה טובה כך להיפך גדולה רעתה של סביבה רעה. גם את זו אנו למדים מפרשה זו וממאורע זה. "הבדלו מתוך העדה הזאת" - קרא ה' למשה ולאהרן, "פן תספו בכל חטאתם" - קרא משה לכל ישראל, כי יש להתרחק מסביבה של רשעים ולהימצא רק בסביבה של צדיקים! למעננו ולמען עתיד בנינו!


בשבילי הפרשה

ויקח קרח (טז, א).
מביא רש"י: (להלן טז, ז) קרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, אמר, בשבילו אני נמלט.
אמר מרן הרבי הק' מלובלין, מכאן נלמד שמי שאינו שומר את עצמו כראוי, גם רוח הקודש עלולה להזיק לו. שפת אמת

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי (טז, א).
כתב רש"י: ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם, שנאמר (בראשית מט) ובקהלם אל תחד כבודי וכו' (תנחומא).
אחד מגדולי הדורות שנפטר לפני שנים רבות, הגיע בחלום אחר פטירתו לידידו, וסיפר לו: ב"ה זכיתי להגיע למקום מנוחתי בגן עדן, אך כיון שפרצה מריבה בין בני, והם פנו לבית דין, בכל זמן שמוזכר שמי בבית הדין בענין זה נגרם לי צער רב; נשמתי מטלטלת ממקומה. אנא פנה לרב פלוני שישתדל בבית הדין, ששמי לא יוזכר בקשר לסכסוך. (לבסוף הסתיימה המחלוקת בהתערבות אחד מגדולי הדור).

ואון בן פלת (טז, א).
חז"ל אמרו און בן פלת אשתו הצילתו. אמרה לו, מה לך במחלוקת זו, אם אהרן כהן גדול אתה תלמידו, ואם קורח כהן גדול אתה תלמידו וכו'.
פירש הרה"ק רבי יצחק מוורקא זצ"ל, און בן פלת היה סבור, שאם יעבירו את אהרן, וקורח יהיה כהן גדול, תגדל חשיבותו, היות והוא חברו של קורח. אמרה לו אשתו, אין הדבר כן. כי כל זמן שקורח אדם פשוט הוא מתנהג עמך כחבר. אולם ברגע שיגדל להיות כהן גדול יתרחק ממך ולא תהיה לך ממעלתו כלום.

ולא יהיה כקורח וכעדתו (יז, ה).
אמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו (סנהדרין קי, א).
בעיירה קשעפיץ הסמוכה לצ'נסטחוב פרצה מחלוקת אודות בחירת שוחט, שני המועמדים היו חסידים ואנשי מעשה ובעלי מידות, אולם בתוך הקהל ופרנסיו פרצה מחלוקת מי יבחר להיות השוחט של העיירה, חלק צידדו באחד וחלק בשני, אחד המועמדים היה ממקורבי הרבי מפילץ בעל שפתי צדיק זצ"ל ושלח לשאול בעצתו, השיבו ה'שפתי צדיק' במכתב: מחלוקת היא אש, ומאש בורחים, קח את רגליך ועזוב תיכף ומיד את המקום!
המכתב הגיע לידי אחד העסקנים מתומכיו, שנלחם בעבורו, הלה ראה את התשובה והחליט לעכב את המכתב ברשותו. לא עברו ימים מועטים ול"ע אותו שוחט ועוד כמה מיהודי המקום שבקו חיים.
לבני המשפחה קשה לסלוח עד היום הזה לאותו אדם שהתחכם ועיכב את תשובת הרבי (שמעתי מבני המשפחה). יגדיל תורה


דרך הלכה

מאכלים שמברכים עליהם "בורא מיני מזונות" - ב
א. חמשת מיני דגן שבישלו אותן כשהן שלמים, אם הם לא נמעכו או נדבקו על ידי הבישול, מברכים עליהם "בורא פרי האדמה" ולא "בורא מיני מזונות". ולכן על 'שלוה', הורה הגרי"ש אלישיב ועוד פוסקים, שמברכים "בורא פרי האדמה", כיון שאף שזה מחיטה, מכל מקום הגרעינים שלמים.
ב. בורגול שהוא גרגירי חיטה שבורים, וכן גריסי פנינה שהם גרגירי שעורה חצויים, כיון שהם התבשלו כשהם אינן בשלימותן, מברכים עליהם בורא מיני מזונות.
ג. דגני בוקר שעשויים מקמח חיטה מברכים עליהם בורא מיני מזונות.
ד. קורנפלקס שנעשה מפתיתי תירס, כתב ה"שבט הלוי" שמברכים עליו שהכל, כיון שצורת התירס אינה קיימת, ומבואר בשו"ע שפרי מרוסק עד שאין ניכר צורתו, בטלה ממנו חשיבותו, ומברכים עליו שהכל.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי שלמה קלוגר זצוק"ל
ביום הפורים כאשר הגבירים והנכבדים הביאו אליו משלוח מנות ובתוכם בא גביר אחד נכבד שהיה דרכו בכל שנה לתת לו אדום זהב (דוקאט) אחד ובשנה ההיא שלח לו ששה אדומים ובראותם לקח לעצמו רבי שלמה רק אדום אחד והחמשה הנותרים שלח לו חזרה והיה הדבר לפלא. כששאלוהו על כך, השיב, הרי הגביר הזה דרכו מימים ימימה לשלוח רק אדום אחד ואיך פתאום עבר עליו רוח נדיבות ואין זאת כי בלי ספק יש לו דין תורה או שאר דבר הנוגע לדת ד' ותורתו ורוצה להשחדינו בממון, ותודה לקל כי ירדתי לסוף דעתו, והיה בעיני האנשים לחידה סתומה. אולם חכם עדיף מנביא, כעבור שמונה ימים אחרי פורים בא הגביר לרב כדי שיתן לו הכשר על משקה "ראם" אשר הביא אתו מעיר לונדון והרב אסר את המשקה וכתב תשובה ארוכה לאוסרו לפסח.
רבי שלמה מספר (בספרו "טוב טעם ודעת") שבשנת תקצ"א פשטה בבראד מגיפת החולי רע רח"ל ורבים חללים הפילה ועל ידי זה עלו מחירי התכריכין למעלה ראש ועשו ראשי הקהל אסיפה והחליטו ביניהם שמתי העניים יקברו במלבושיהן בלא תכריכין. כשמוע זאת רבי שלמה הלך מיד לאחד מראשי הגבירים אשר היה לו כסף רב יותר מכל הגבירים, והוא היה יושב בביתו סגור מפחד המחלה שלא יחלה בה, ונכנס אליו והתרה בו שגם הגבירים ישתו את כוס התרעלה ולא יועיל הון ביום עברה אם תעשה בזיון לעניים אחרי מותם. התרגז הגביר הזה על אשר נכנס אליו בלא רשות ודיבר אליו דברים קשים כדרבונות.
באותו מעמד היה משרתו של הגביר - אשר היה למדן ותלמיד חכם, ושאל את רבי שלמה: הרי הגביר הזה הוא איש חסדו ומטיבו והרי אם יחרה אפו יפסיק להחזיקו, והשיב לו רבי שלמה: "ד' לי לא אירא מה יעשה אדם לי" ואני מתפלל בכל יום שד' לא יסיר השגחתו מעלי.
בלילה ההוא נחלה הגביר ושלח לקרוא למשרתו שילך לפייס את רבי שלמה כי פחד מתרעומתו, ואמר לו שיאמר לרבי שלמה שהוא ישתדל בכל כוחו שיהיה בגדי תכריכין לעניים כמאז וגם נתן בידו סך ח"י רו"כ לפדיון נפשו. המשרת הלך מיד לרבי שלמה וראה ותמה איך שד' לא עזבו מגודל בטחונו בו, ולמחרת נתן הגביר לרבי שלמה אלפיים רו"כ לבגדי תכריכין לעניים.
נסתלק בל' בסיון שנת תרכ"ט


מסילות הזוהר

הרודף אחר דבר שאינו שלו, גם מה שיש לו כבר נאבד ממנו
"ויקח קרח בן יצהר" וגו': רבי אבא פתח "הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים". כמה עליונים הם דברי תורה, כמה יקרים הם, נחמדים הם למעלה, נחמדים הם לכל. משום שהם שם הקדוש, וכל מי שמשתדל בתורה, משתדל בשם הקדוש, וניצל מכל רע, ניצל בעולם הזה וניצל בעולם הבא. בוא וראה, כל מי שעוסק בתורה, אחוז בעץ החיים, וכיון שהוא אחוז בעץ החיים, הוא אחוז בכל. שכתוב "עץ חיים הוא למחזיקים בה" וגו'.
ר' יצחק אמר וכו': רי"א, כל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל, חירות ממות, כמו שאמרנו, משום שחירות -שהוא בינה, שורה עליו ואחוז בו. אילו היו ישראל מתעטרים בתורה היו נצולים מכל, ולא היו נמצאים בגלות. וז"ש "חרות על הלוחות" אל תקרי חרות עם ח' קמוצה, אלא חירות - עם ח' צרויה. כי חירות זו נמצאת בתורה. התורה היא כח הימין. כש"א "מימינו אש דת למו", והשמאל נכלל בימין. מי שעושה הימין שמאל והשמאל ימין הוא כאילו מחריב העולם.
ת"ח אהרן ימינא וכו': בוא וראה, אהרן הוא ימין - שהוא חסד, הלוים הם שמאל - שהוא גבורה, קרח רצה לעשות חלוף הימין לשמאל, שרצה הכהונה, שהוא ימין, בשביל הלוים, שהם שמאל, משום זה נענש. ולא עוד אלא שנמצא בו לשון הרע, שדבר על משה, ונענש בכל. רבי יהודה אמר, השמאל נכלל תמיד בימין שזה תקונו של השמאל, קרח רצה להחליף התקון שלמעלה ולמטה, שהיה רוצה בשליטת הלוים שהם שמאל, שלא יהיו נכללים בכהנים שהם ימין, משום זה נאבד ממעלה וממטה.
"ויקח קרח" וכו': שואל מהו "ויקח". ומשיב, לקח עצה רעה לעצמו, כל הרודף אחר שאינו שלו הוא בורח מפניו, ולא עוד, אלא מה שיש לו, נאבד ממנו. קרח רדף אחר שאינו שלו, שלו אבד, והאחר לא הרויח.
קרח אזיל במחלוקת וכו': קרח הלך במחלוקת. מהו מחלוקת, הרחקה ודחוי, הרחקה ודחוי שלמעלה ומטה, ומי שרוצה לדחות תקון העולם, יהיה נאבד מכל העולמות. מחלוקת, היא הרחקה ודחוי של השלום, ומי שחולק על שלום, חולק על שמו הקדוש, משום ששמו הקדוש נקרא שלום.
ת"ח לית עלמא קאים וכו': בוא וראה, אין העולם עומד אלא על שלום. כשברא הקב"ה את העולם, לא היה יכול להתקיים, עד שבא והשרה עליהם שלום. ומה הוא, הוא שבת, שהוא שלום של העליונים והתחתונים, ואז נתקיים העולם. וע"כ, מי שחולק על השלום, יאבד מן העולם. פירוש הסולם פר' קרח סעיפים א - ו


מעשה שהיה

שכרו של מציל הנפשות
אשה אחת באה בבכיה אל הרה"ק ר'יודה'לי מגרידינג ובקשה בפיה: בעלי שוכב חולה בבית ונוטה הוא למות ובאתי על פי ציוויו לבקש מאת הרבי לבא אליו כי דבר לו אל הרבי. מיד אסף הרה"ק אחדים מבאי ביתו והלך אל בית החולה. כשפתח את הדלת וראה את החולה, נבהל ונסוג לאחור ואת הדלת סגר אחריו. לאחר מספר רגעים פתח שוב את הדלת, נכנס הביתה, והתיישב לפני החולה. כאשר ראהו החולה התחזק מעט ובשפתיים רפות ביקש את סליחת הרב על שהטריחו לבוא אליו ולאחר מכן אמר: יודע אני ששעותי ספורות, ועוד מעט אשיב את נשמתי ליוצרה. והיות וכל ימי הייתי בור ועם הארץ ואין בי מעשים טובים שאוכל לבוא עמם לפני בית דין של מעלה, אבקש נא מאת כבודו שיזכרני לטובה, ואחר שאפטר מן העולם יעשה לטובת נשמתי.
אמר לו הרב: אולי תספר נא באזנינו כמה מעשים טובים שזכורים לך שעשית. אמר החולה: אין בידי מעשים טובים וגם להתפלל כראוי אינני יודע, כל ימי עסקתי בפשיטת עורות ומזה הייתה פרנסתי, יותר מזה לא עשיתי כלום. שאל אותו הרב עוד פעם: אולי תנסה להזכר בכל זאת באיזה מעשה טוב שעשית! התבונן נא בימים או בשנים קודמים וספר לנו את אשר יעלה זכרונך. חשב החולה ואימץ את זכרונו אך לא מצא שום מעשה טוב שעשה. הרב לא ויתר, הוא עודדו שוב ושוב לנסות ולהזכר במעשה טוב כל שהוא. לפתע אורו עיני החולה לרגע קט והוא אמר: הנה עלה בזכרוני מעשה שעשיתי, אמנם דבר קטן הוא שאין כדאי אפילו להזכירו, אך מפני כבודו של הרב אספר לו את אשר היה:
פעם בבוקרו של יום, הלכתי כדרכי לבית המטבחיים לעשות את מלאכתי. אני עולה במעלה ההר, והנה עגלה עמוסה באנשים, נוסעת במדרון לקראתי. שמתי לב שהעגלה סטתה מן הדרך, ומשהתבוננתי ראיתי שהעגלון שיכור ואינו מחזיק במושכות כראוי. העגלה החלה לנסוע מהר יותר והסוסים רצו לפניה. ידעתי שאם לא יתפסו במושכות תתדרדר העגלה למטה ותוך שניות ספורות יתרסקו כל נוסעיה. לא הרהרתי הרבה והחלטתי לסכן את נפשי, אולי אוכל להציל את האנשים. רצתי לעבר העגלה, תפסתי לרגע קט את המושכות והאנשים נצלו את אותן שניות וקפצו מן העגלה. כשעזבתי את העגלה כבר לא היה עליה אף אחד, היא התדרדרה במורד ההר ולאחר כמה שניות התהפכה על הסוסים, הם נהרגו והעגלה נשברה לרסיסים. זה הדבר שנזכרתי בו ויותר מזה אין לי שום מעשים טובים שיעמדו לי במרום, עולם האמת.
הודה לו הרב על הסיפור ובקשו שיבוא אליו להודיעו מה שיעשה עמו שם בעולם האמת. החולה הבטיחו והרב נפרד ממנו לשלום. כשיצאו שאלוהו מלוויו מפני מה נבהל וסגר את הדלת כשנכנס בפעם הראשונה. אמר להם: כשפתחתי את הדלת ראיתי מנורה עם שבעה קנים ונרותיה דולקים מעל ראשו, וידעתי שאחד מצדיקי הדור שוכב לפני ויצאתי כדי להתבונן איך להתנהג עמו.
לאחר מותו בא האיש ההוא אל הרב ר' יודה'לי בחלום ואמר לו: כששקלו את מעשי, הכריעה הכף של החובות, ובעוד הם עוסקים בדיני באה עגלה מלאה אנשים נשים וטף עם כל אשר בה כולל הרפש שעל גלגליה ועלו על כף הזכויות והם הכריעוה. מיד יצא פסק דיני לגן עדן. כשהגעתי לשערי גן עדן לא הניחוני להכנס עד שאקיים את הבטחתי לכבודו, והנה באתי. ועתה אבקש את סליחתו על שתיקתי, כי יותר אין לי רשות לגלות.
* * * סוף * * *


חוד הפרשה

א. איזה פרי ממהר להפריח יותר מכל הפירות?
ב. מנין למדים שאין מחזיקים במחלוקת?


שינון הלכה

סימן סא
א. אם מישהו מתעטש, אומר לו חבירו "אסותא" (לבריאות), והמתעטש עונה לו: ברוך תהיה, ואז אומר החבר "לישועתך קיויתי ה'". מדוע אומר החבר את הפסוק הנ"ל?
ב. מי שנעשה לו נס, מה עליו לעשות?

שבת

כ"ה סיון

בראשית ב

קד-קז

סה-סח

ראשון

כ"ו סיון

בראשית ב

קח-קיד

סט-עד

שני

כ"ז סיון

בראשית ב

קטו-קיח

עד-עו

שלישי

כ"ח סיון

בראשית ב

קיט-קכד

עז-פ

רביעי

כ"ט סיון

בראשית ב

קכה-קל

פא-פד

חמישי

ל' סיון

בראשית ב

קלא - קלו

פה - פח

שישי

א' תמוז

בראשית ב

קלז - קמו

פט - צג

שבת

ב' תמוז

בראשית ב

קמז - קנ

צד - צו





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael