אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
שלח

קולמוס העורך

פעם דיבר אחד לפני הצדיק הק' רבי ישראל מרוז'ין זצ"ל בגנותם של יושבי ארץ ישראל שאינם מתנהגים כראוי. גער בו הרבי ואמר לו: הלא הנך גרוע מן המרגלים, הם למעשה שבחו את ארץ ישראל באומרם: ארץ זבת חלב ודבש, ולא דברו אלא על הגויים עובדי עבודה זרה, שאמרו 'אפס כי עז העם היושב בה', ובכל זאת נענשו כל כך קשה, כל שכן כשמדברים על בני ישראל יושבי הארץ הקדושה על אחת כמה וכמה.
שבת שלום


נתיב הדרש

זכרון הוא טבע מולד, או שאפשר לקנותו
לומדים אנו בשבוע זה בפרקי אבות (פרק ב) "חמשה תלמידים היו לו לר"י בן זכאי וכו' רבי אליעזר בן הורקנוס בור סוד שאינו מאבד טיפה" וכו'.
לכאורה מעלת הזכרון אינה מן המעלות הנקנות לאדם ביגיעה, אלא זהו כח זכרון נפלא שחונן מאת הבורא, ובמסכת אבות הלא שנו חכמינו פרק במעלות ומדות שעל האדם לקנותן, אם בדבוק חברים מקשיבים או בדרך אחרת, לנטוע בלבו מדות טובות על ידי הרגל של "עשה טוב", ולא מנו מעלות שהם מתנת שמים.
מסביר ה"חפץ חיים" שאם נתבונן נראה שגם כוח הזכרון שבאדם הוא מעלה הנקנית על ידי יגיעה ועמל. ומביא לכך ראיה מסיפור שהתרחש בעירתו, שהיה זקן אחד שסיפר בזקנותו מה שראה בילדותו, שקיסר רוסיא עבר דרך העירה לפני שבעים שנה. ותיאר הזקן את התמונה המרהיבת עין, שהעגלה היתה רתומה לשני סוסים לבנים והנהג היה לבוש מדי צבא עם כובע מרובע חבוש לראשו, אף תיאר את מראה הנהג עם לחייו האדומות איך שישב על דוכנו עם המושכות בידו ועוד סימנים מובהקים כאלה, וכה עמד לו לזקן כח זכרונו זמן רב של שבעים שנה. ולהיפך, קורה שמי שהוא שואל אותך אם פגשת את בנו ברחוב ואשר באמת ראית אותו הרבה פעמים, אבל לא שמת לבך אליו ולכן אינך זוכר אותו.
אלא שהזקן הזה שזכר בזקנותו את כל הפרטים של החגיגה ההיא, עת עבר הקיסר דרך העירה, הוא רק מפני שילדות היתה בו אז והשתוקק בשעת מעשה לראות את הקיסר והדבר נחרת בלבו בילדותו עד שלא שכחו אפילו בזקנותו.
כן הוא רבי אליעזר בן הורקנוס שהשתוקק בכל לבו לדברי תורה עד שאפילו דבר אחד מדברי התורה לא שכח, ממש "בור סוד", וזה אות על חביבות התורה, שכל כך נתאהבה התורה עליו על שנהיית חרותה על לבו, וזוהי מן המדות הטובות שעל האדם להדבק בהן ושאינן נקנות אלא ביגיעה.


בשבילי הפרשה

הבמחנים אם במבצרים (יג, יט).
הגיע אחד לפני הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זצ"ל בשאלה, היכן יקבע דירתו בעיר או בכפר. השיבו הרב, הלא זה מפורש בתורה. השואל נשאר משתומם לשמע התשובה.
הסבירו הרבי, בפרשת שלח נאמר כאשר שלח משה רבינו את המרגלים, אמר להם: "הבמחנים אם במבצרים". ומבאר רש"י "סימן מסר להם אם בפרזים הם יושבים חזקים הם שסומכים על גבורתם, ואם בערים בצורות הם יושבים חלשים הם".
כן מי שמרגיש בעצמו כי הוא גיבור יוכל לדור בכל מקום אף בכפר, אבל מי שמרגיש את עצמו חלש, עליו לדור במבצר, בעיר שיש שם רב ושוחט ומקוה וכו'.
סיים רבנו: לכן אם אתה מרגיש בעצמך שהנך גיבור בעבודת השי"ת, תוכל לדור בכל מקום שתרצה, ואם לא, עליך לדור בעיר שהיא כמבצר בעניני יהדות. יגדיל תורה

כי דבר ה' בזה (טו, לא).
היה רבי מאיר אומר: הלומד תורה ואינו מלמדה, הרי זה בכלל "כי דבר ה' בזה" (סנהדרין צט.)
מדוע חכמי התלמוד מגדירים בצורה כה חמורה את מי שאינו מלמד תורה לאחרים, עד שמכנים אותו כמי שמבזה אותה? ונראה, לפי שהתורה היא נצחית, היא עוברת בכל דור ודור מרב לתלמידו, החל ממשה רבינו עד סוף כל הדורות, אך אותו אדם שלומד לעצמו ואינו טורח להנחיל את לימודו לזולתו, היא פוגע במידה מסויימת בנצחיות התורה, שהרי התורה שלמד לא תוכל לעבור לדור הבא, כעין מה שנאמר: "עמכם תמות חכמה".
מובן אם כן מדוע חז"ל התייחסו לאותו אדם בחומרה כה גדולה, כי - כאמור - הוא מפסיק את שרשרת העברת התורה מדור לדור, ומבטל את מעלת נצחיותה, ואכן עליו ראוי לקרוא את הפסוק "כי דבר ה' בזה". פניני הבן איש חי

ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (טו, לט).
הרה"ק מהר"א מבעלזא זיע"א היה חתן אצל דודו הרה"ק ר' שמואל אב"ד סקאהל, בהגיע יום החופה ביקש הפריץ מושל המחוז לבוא עם אשתו הערלית לברך את החתן ואת הכלה. ארשת של עגמת נפש עלתה על פניו של מרן מהר"א בשמעו את הדברים על שביום נשגב זה יצטרך להפגש עם זוג פריצים ריק והולל.
אביו שהרגיש בצערו הרגיעו ואמר לו, נאמר בתורתינו הק' "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" וקשה הלא העינים והלב הם שני סרסורי העבירה, והסדר הוא שקודם העין רואה, ואחר כך הלב חומד, ומדוע כתוב קודם "אחרי לבבכם" ואח"כ "אחרי עיניכם" אלא ללמדינו שבמה שהלב אינו חומד ואינו רוצה, אף העינים אינם רואות. לקט אמרי קודש


דרך הלכה

מאכלים שמברכים עליהם "בורא מיני מזונות" - א
א. מאכל שהתבשל או נאפה עם אחד מחמשת מיני דגן, מברכים עליו "בורא מיני מזונות", ואפילו אם הדגן הוא מועט ביחס לתבשיל, מפני שמבואר בגמרא (ברכות) שכל תבשיל שמעורב בו אחד מחמשת המינים, מברכים עליו בורא מיני מזונות, כיון שמחמת חשיבות ה' המינים הכל נעשה טפל אליהם כשמעורבים יחד. וכל זה אם מרגישים בפה את טעם הדגן.
ב. קמח שעירבו עם תבשיל והמטרה שהקמח רק ידביק את התבשיל ולא לתת טעם, הרי הוא בטל בתבשיל, ולא מברכים עליו במ"מ, כיון שאם אינו בא לתת טעם באוכל, אין לקמח חשיבות ולכן התבשיל לא מתבטל אליו.
ג. על קמח בפני עצמו מברכים "שהכל" ולא "בורא מיני מזונות".
ד. קציצות דגים שהוסיפו להם פירורי לחם, מברכים עליהם "שהכל" ואפילו שאת הפירורי לחם הוסיפו כדי לתת טעם, מכל מקום כשאוכלים לא מרגישים את טעם הדגן.
ה. אטריות, פסטות ופתיתים, מברכים עליהם בורא מיני מזונות, כיון שעשויים מקמח חיטה, וכן קוגל שעשוי מאטריות, מברכים עליו בורא מיני מזונות.
ו. מאכל שעירבו בו אחד מחמשת מיני דגן, ובישלו את הדגן באופן נוזלי, כך שהדגן אינו ראוי לאכילה אלא לשתיה, מברכים עליו "שהכל". ולכן דייסות של תינוקות שעשויים מחמשת מיני דגן, מברכים עליהם "שהכל" כיון שעושים אותם בצורה נוזלית כמשקה.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי יעקב יצחק מבלענדוב זצוק"ל
הרה"ק רבי זעליג אלעזר מקאזניץ זי"ע סיפר שאביו הרה"ק רבי יעקב יצחק מבלענדוב זי"ע בשנת ת"ר לפ"ק בערב פסח בשעת אפיית מצות מצוה, שמע מאביו הרה"ק רבי חיים מאיר יחיאל ממוגלניצא זי"ע דברים כאלו, שהיה נראה לו מהם, שהגואל צדק יבוא בזמן קרוב מאוד, ומהזוהר הקדוש היה גם כן נראה כך. ויען שלפי ענוות צדקתו החזיק את עצמו לאינו מוכשר ומוכן לקבל פני משיח צדקנו, לכן מרוב הפחד והדאגה נחלה בחולי הקדחת ר"ל וחלה כך עד חג השבועות - ששה שבועות רצופים, ואחר כך חזר לאיתנו בעזהי"ת.
פעם אחת בסעודה אשר הסב בה הרה"ק מבלענדוב זי"ע סיפר בעצמו ואמר, הלא דרכי לקום בשעה שניה אחר חצות לילה. פעם קמתי וראיתי שעומד אצלי נפטר ולא דיברתי עמו מאומה, עד אשר למדתי את השיעורים שלי. ואחר כך שאלתיו מה בקשתו, והשיב לי כי עבר שנה וחצי מאז שמת, ואין לו מנוחה. וגם כעת עומדים המחבלים מבחוץ וממתינים עליו, והוא היה מהנוסעים אלי, ושאלתיו, הלא היה לך בנים, וכי לא עשו לך שום טובה בקדיש שהיו אומרים. והשיב, הטובה עם הקדיש הוא רק להנקבר, ואני לא נקברתי, כי תיכף ומייד חטפוני המחבלים, והניחו דבר מה על המיטה במקומי. ושאלתיו מפני היה לך עונש זה, ואמר מפני שהייתי לץ, ותמיד אמרתי דבר הלצה, ועכבתיו אצלי עד מחר לעת ערב ועשיתי לו טובה (גן הדסים).
סיפר לי הרב ר' יעקב משה סג"ל שליט"א, שפעם אחר חג הפסח צמח אבעבוע על גב יד הרה"ק רבי יעקב יצחק מבלענדוב זי"ע שהיה קשה לו מאוד להתרפא. והיתה פליאה בין אנשיו מאין בא לו זה, כי ידעו שהוא מתנהג בנקיות יתירה. אמר הרב הקדוש, כי זה בא לו מאשר היתה אצלו אשה אחת עם בנה ואחר נתינת הפתקא התקרב פתאום הנער הצעיר ונשקו על גב ידו, והנער ההוא אכל חמץ בפסח שעבר, לכן הזיקה נשיקתו ובא לו זאת (ספרן של צדיקים).
נסתלק בכ"ד בסיון שנת תרמ"ב


מסילות הזוהר

התורה היא רפואה לכל
אמר ר' שמעון וכו': אר"ש, מפרשה זו למדתי סוד החכמה, ונשמע ממנה סודות עליונים ויקרים. בוא וראה, הקב"ה משבח בתורה ואמר, לכו בדרכי, ועסקו בעבודתי, ואני אביא אתכם לעולמות טובים לעולמות עליונים. אנשים שאינם יודעים, אינם מאמינים, ואינם מסתכלים, הקב"ה אומר להם, לכו ותרגלו עולם הטוב ההוא, עולם העליון הנחמד ההוא. הם עונים, איך נוכל לרגל אותו ולדעת כל זה.
מה כתיב עלו וגו': מה כתוב שהקב"ה אומר להם, "עלו זה בנגב", היינו השתדלו בתורה, ותראו שהיא עומדת לפניכם, וממנה תדעו אותו העולם. "וראיתם את הארץ מה היא" וגו' - היינו שתראו ממנה אותו העולם, שהוא ירושה ונחלה שאני מביאכם בו. "ואת העם היושב עליה" - הם הצדיקים שבגן עדן, העומדים שורות שורות ביקר העליון במדרגות העליונות.
* * * *
הה"ד, וישובו מתור וכו': ז"ש "וישובו מתור האר"ץ. וישובו - היינו לצד הרע, וחזרו מדרך האמת, שאמרו, מה יצא לנו. עד היום לא ראינו טוב בעולם. עמלנו בתורה, והבית ריקם. וישבנו בין הירודים שבעם. ולעולם ההוא, מי יזכה, ומי יבא לתוכו, מוטב לנו שלא היינו יגעים כל כך. ויספרו לו ויאמרו וגו' - הרי עמלנו ולמדנו כדי לדעת חלק עולם ההוא, כמו שיעצת לנו "וגם זבת חלב ודבש הוא" - טוב הוא עולם העליון ההוא, כמו שידענו בתורה, אבל מי יכול לזכות בה.
"אפס כי עז העם": עז הוא העם שזכה לעולם ההוא, שלא החשיב כל העולם כלל, לעסוק בו, כדי שיהיה לו עשירות גדולה. מי הוא שיוכל לעשות כן שיזכה בה. ודאי, "אפס כי עז העם היושב בארץ" - מי שרוצה לזכות בה צריך שיהיה עז בעשירות. כש"א, "ועשיר יענה עזות". וצריך שיהיה לו , "והערים גדולות בצורות", דהיינו בתים מלאים כל טוב שלא יחסר בהם כלום, ועם כל זה, "וגם ילידי הענק ראינו שם", דהיינו שצריכים גוף חזק גבור כארי, משום שהתורה מתשת כחו של אדם, בעסקו באיסור והתר, טמא וטהור, כשר ופסול, ההוא. מי יוכל לזכות בה.
ועוד, "עמלק יושב בארץ הנגב": שאם יאמר האדם שאפילו בכל זה, יזכה להתגבר, "עמלק יושב בארץ הנגב" - הרי יצר הרע הקטיגור, המקטרג על האדם, נמצא בגוף, "והחתי והאמורי" וגו' - כמה מקטרגים נמצאים שמה, שלא יוכל אדם להכנס לעולם ההוא כלל. מי יזכה לו, ומי יכנוס בתוכו, בדברים אלו, "ויניאו את לב בני ישראל". משום שהוציאו שם רע עליה. כש"א, "ויוציאו את דבת הארץ".
אינון בני מהימנותא וכו': אלו בני האמונה, מה אמרו. "אם חפץ בנו ה' ונתנה לנו", דהיינו כיון שאדם משתדל ברצון הלב להקב"ה, יזכה בה, כי אינו רוצה ממנו אלא הלב, וישמרו אותו רושם הקדוש. שהוא ברית הקדש, שכתוב, "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ". דהיינו שומרים הברית הנקראים צדיקים.
אבל, אך בה' אל תמרודו: אבל צריכים, שלא למרוד בתורה, כי התורה אינה צריכה עשירות, ולא כלי כסף וזהב. ואתם אל תיראו את עם הארץ, כי גוף שבור אם יעסוק בתורה ימצא רפואה בכל. ז"ש, "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך". וכתוב, "ולכל בשרו מרפא". וכל המקטרגים שיש על האדם. מתהפכים לו לעוזרים. והם מכריזים, פנו מקום לפלוני עבד המלך. דהיינו שמי שהוא לא יעכבו מלבא אל המלך לשמשו.
בגין כך אל וכו': משום זה, "אל תיראו כי לחמנו הם", הם - המקטרגים בעצמם מזמינים מזון בכל יום לאלו שעוסקים בתורה. כש"א, "ואת העורבים צויתי לכלכלך". וכתוב "והעורבים מביאים לו לחם ובשר". ואע"פ שהעורבים הם עופות טמאים מסטרא אחרא היו מכלכלים אותו. "סר צלם מעליהם", מהו "צלם" - זהו תוקף דין הקשה שבהם, שסר ונתבטל. מהו הטעם שסר. משום ש"ה' אתנו אל תיראום" - כל כחם נתבטל משום התורה. אשרי חלקם של אלו העוסקים בתורה לשמה, כי הם מתקשרים בהקב"ה ממש. ונקראים אחים ורעים, ז"ש "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך". פירוש הסולם פרשת שלח סעיפים נה, נו, סג - סח


מעשה שהיה

רגש יהודי
הרה"ח רבי זליג וינברג ז"ל בן אדמו"ר מוהר"א מסלאנים זי"ע עבר פעם בשוק לאחר נישואיו וראה שמוכרים את ביתו של אחד התושבים בטבריה מחמת היותו בעל חוב גדול, ובלית ברירה הוציאו מכרז על ביתו, כדי שיוכל לפרוע את חובותיו. רבי זליג שהיה מחוסר דירה עדיין, שמע שמוכרים את הדירה במחיר נמוך, קפץ על המציאה, והציע מחיר גבוה מעט מהמחיר שבקשו עליה. באותו מעמד נוכח שם ערבי אחד שגם הוא היה מעוניין לקנותו והציע מחיר גבוה יותר מרבי זליג, וכך התחרו ביניהם עד שהבית נקנה על ידי רבי זליג ז"ל.
כשגמר את המקח נכנס לביתו וסיפר לזוגתו את דבר הקניה, אמרה לו זוגתו שהיא לא תכנס לגור בבית אשר קנה, היות והמוכר שהכריחוהו למוכרו קילל בקללות נמרצות כל מי שיכנס לגור בה. אמר רבי זליג לאשתו שילך לרבי לרה"צ משה קלירס זצ"ל - רבה של טבריה וישאל את פיו. כשנכנס לרבי משה סיפר לו שהצליח לקנות בית במחיר נמוך, ואם לא הוא היה קונה אז הגוי היה קונה את הדירה.
נאנח רבי משה אנחה כבדה מלבו, ולא רצה לענות לו דבר, כשראה רבי זליג שהוא מצטער, שאלו מדוע הוא נאנח כל כך, והשיבו הרי כבר קנית את הבית ולמה עלי להתערב לאחר המעשה. והפציר בו רבי זליג שיחווה את דעתו, נענה אליו רבי משה במתק לשונו. דע לך שעל פי דין תורה עשית כדין שקנית את הבית מהבעל חוב. ואפילו לפנים משורת הדין לא עשית חלילה שום עוולה. ואפילו משום "ועשית הישר והטוב" יצאת ידי חובתך, שהרי לולא שקנית אתה את הבית היה קונה אותו הערבי. אולם אספר לך מה שהיה אצל רבי הערש מיכל ז"ל עם זקינך רבי נח, ומזה תבין עד כמה צריך להיות זהיר בצערו של הזולת.
רבי הערש מיכל היה מעדיף לנגב את ידיו במגבות עשויות מבד עבה. פעם עבר הרה"צ רבי נח זצ"ל בשוק וראה שאשה אחת מציעה למכירה מגבות שהיו עבות במיוחד, ושאל מה המחיר שהיא מבקשת עבורן, נקבה האשה במחיר נמוך מאוד, ולשאלתו מדוע היא מוכרת אותם כל כך בזול, השיבה שהיא אלמנה ואין בביתה פרוטה לפרוטה, ומחוסר ברירה מוכרת את מטלטליה להחיות את נפשה ואת נפשות ביתה. קנה רבי נח ממנה את המגבות והביאם כדורון לרבי הערש מיכל בחושבו שבודאי יהנה מהם. כשראה רבי הערש מיכל את המגבות שאלו מאין השיג אותם, סיפר לו על האלמנה הנ"ל שמכרה את מטלטליה. נענה אליו רבי הערש מיכל שאינו חפץ במגבות. לשאלתו של רבי נח מדוע מסרב לקחת אותם, אמר לו שבכל פעם שינגב את ידיו בהם יזכר שאלמנה שבורה הוכרחה למכור את מטלטליה ואני נהנה מזה. איני מוכן לכך...
רבי זליג ז"ל כמובן חזר למקום המכירה ואמר למוכר שהוא מתחרט על הקניה ואינו חפץ בבית. ותוך כמה שעות התארגנו כמה אנשים וסידרו לו את חובותיו באופן שלא הוצרך למכור את ביתו.
כשסיפר זאת רבי זעליג לאביו אדמו"ר מוהר"א זי"ע נענה ואמר: מי יודע מה שמסבבים מן השמים, יתכן מאד שסיבבו שהדירה תפול בחלקך, ושתלך לרבי משה ויצטער ויאנח על גורלו המר של היהודי ובכך יוושע היהודי.
לוקט מהספר "מזקנים אתבונן"


חוד הפרשה

א. באיזה מהקרבנות עולה קרבה על המזבח לפני קרבן חטאת?
ב. מה הפירוש "ולא תתורו" אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"?


שינון הלכה

סימן ס"ה
א. האם מותר ללוות בריבית ממומר?
ב. מי שנכשל ולקח ריבית, האם מחויב להחזירה?

שבת

י"ח סיון

בראשית ב

ס - סב

לז - מ

ראשון

י"ט סיון

בראשית ב

סג-סו

מא - מד

שני

כ' סיון

בראשית ב

סז-עב

מד-מח

שלישי

כ"א סיון

בראשית ב

עג

מט-נג

רביעי

כ"ב סיון

בראשית ב

פא-פו

נג-נו

חמישי

כ"ג סיון

בראשית ב

פז-צד

נז-סא

שישי

כ"ד סיון

בראשית ב

צה-קג

סא-סד

שבת

כ"ה סיון

בראשית ב

קד-קז

סה-סח





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael