אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
בהעלותך

קולמוס העורך

סוחר יהודי מלוס אנג'לס נסע לברוקלין אל הרה"ק הריי"ץ מליובויטש להתייעץ עמו בעניני מסחר.
שאל אותו הריי"ץ על בניו ועל חינוכם. סיפר הסוחר באנחה כי לדאבון לבו רחוקים ילדיו מן היהדות.
שמע הריי"ץ ונתן לו עצות שונות איך לקרב לבם לאבינו שבשמים ולקיום התורה.
הקשיב הסוחר בנימוס אחר כך הגיב: "יסלח לי הרבי, אבל דומני כי הדברים אינם מציאותיים".
השיב לו הרבי בתוכחה: "בעניני מסחר שאיני בקי בהם, אתה בא ממרחקים לשאול בדעתי, קל וחומר שאתה צריך לשמוע בקולי בענינים של תורה ויראת שמים שבקיאותי בהם מרובה מבקיאותי במסחר"...
שבת שלום


נתיב הדרש

מדוע בכו בני ישראל
כאשר מתגברת התאוה על יהודי מבני ישראל והוא חוטא, נפשו אבלה עליו ובסתר לבו הוא מצטער על מעשיו. אילו היה נשאל אם חפץ הוא שירפאו אותו מתאוותו שלא יתפתה יותר לחטוא, בודאי היה מסכים לכך בשמחה.
אך בשאר אומות העולם, הדברים הם בדיוק להיפך: לא רק שהם חוטאים בנפש חפצה, אלא שגם כאשר אין להם תאוה לחטוא, משתוקקים הם שתתעורר תאוותם בקרבם, כדי שהנאתם מהחטא תהיה מושלמת.
לאור הדברים הללו, מפרש ה"בן איש חי" (בספרו ברכת אבות פ"ד) את הפסוק שבפרשתנו כמין חומר. "האספסוף אשר בקרבו" - בקרב עם ישראל - הם הערב רב והרשעים, "התאוו תאוה", כלומר, הם לא התאוו לדבר מסוים, אלא לעצם התאווה שתתעורר בלבם. וכאשר ראו זאת בני ישראל: "וישובו ויבכו גם בני ישראל" - הם ישבו ובכו כיון שראו לאיזו עומק של שפלות אפשר לרדת כאשר מתרחקים מדרך ה', כי בשלב הראשון אמנם האדם חוטא רק מכורח היצר הרע שמתגבר עליו, אך לבסוף הוא מתדרדר למצב כזה שבו הוא כבר ממתין בקוצר רוח ליצר הרע שיבוא להכניס את התאוה האסורה בלבו. על כך בכו בני ישראל הכשרים, מפחד שמא יפלו חלילה גם הם במדרון תלול זה ויגיעו לשפל המדרגה הזו.
ומסיים: ומכך נלמד, שכאשר היצר משיא אותנו לחטוא, עלינו להתחזק ולהתגבר עליו כבר במאבק הראשון, שלא נגיע ח"ו למה שהגיעו האספסוף אשר בקרב בני ישראל שהתאוו לעצם התאוה. והעצה איך באמת נצליח להתגבר על היצר הרע כבר בשלב הראשון, גילו לנו אותה חז"ל: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", שהתורה היא הדבר היחיד שבכחו להגן עלינו מפני יצר הרע ותחבולותיו.
פניני הבן איש חי


בשבילי הפרשה

ומבן חמישים שנה ישוב מצבא העבודה... ושרת את אחיו (ח, כה-כו).
"כשהגיד לנו אבא ז"ל דברי מוסר", אמר פעם ה"בית ישראל" מגור, "הזכיר לפעמים משל ידוע מזקנו ה"חידושי הרי"ם" זי"ע: משל לאדם שתעה בין סבכי יער עבות ולא מצא את הדרך הנכונה לצאת מתוכו. פתאום פגש איש זקן הולך מולו ושמח מאוד, ביקש שיראהו להיכן יפנה. ענהו הזקן: "אנכי כבר תועה פה שלשים שנה, ועדיין לא מצאתי את הדרך הנכונה... כל מה שביכלתי הוא, להצביע בפניך על הדרכים העקלקלות, שלא כדאי ללכת בהן..."
השלים ה"בית ישראל" בשיחה ש"באמת יתכן ובכדי להגיע לדרך הנכונה מוכרחים גם כן לתעות פעם אחת (על דרך שאמרו ז"ל גיטין מ"ג ע"א "אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בהן") ועל ידי זה יזכה לדעת היכן לא ללכת וד"ל. וזה שאמרו במשנה (אבות פ"ה) "בן חמישים לעצה" פירוש לייעץ לכל הפחות באיזו דרך לא ללכת.
וזה שנאמר בלוויים "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה וגו' ושרת את אחיו" וגו', כדפירש בברטנורא (אבות שם) "ומהו השירות - שיתן להם עצה", היינו ששירות זה מסוגל הלוי בן החמישים להעניק להם, שיראה לאחיו - באלו דרכים לא ללכת. פאר ישראל

ויעשו את הפסח בראשון וגו' ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא וגו' למה נגרע לבלתי הקריב וגו' (ט, ה-ז).
הקשו המפרשים למה לא היו יכולים לעשות את הפסח, הרי עדיין לא שמעו את הדין שאסור לטמא לעשות קרבן פסח, ועוד קשה על הלשון שאמר "ולא יכלו", הרי באיסור והיתר תלוי הדבר ולא ביכול ואינו יכול.
אמנם יש לפרש על פי מה שמובא במדרש ובגמרא שהאבות קיימו את כל התורה עד שלא ניתנה, ומניין היו יודעים לקיימה, אלא שכבר אמרו חכמינו ז"ל שהמצוות הם נגד האברים וכל אבר מסוגל לעשות בו אותה מצות השייכת לה, והצדיק אשר מזכך את אבריו, כל אבר יש לו משיכה לקיים את המצוה אשר הוכנה בעבורו לעשות.
וזהו שאמר כאן "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח", הם היו אנשים של צורה וצדיקים גמורים ונזדככו אבריהם שיהיו מוכנים מעצמם לעשות פעולתם. ונתקדשו אבריהם לעשות רצון קונם וכשראו ש"לא יכלו לעשות הפסח" שאין אבריהם מסוגלים לעשותו, שאלו את משה רבינו ע"ה "למה נגרע", הרי טומאה הותרה בציבור, ולמה אין ביכלתנו לעשותו, ועל זה השיב להם משה שזה מחמת שדינם שונה, כיון שהם נדחים לעשות פסח שני. דברי שאול


דרך הלכה

דיני ברכה על ראיית הים - ב
א. השער הציון (סי' רכח) כתב שכשרואים את נהר סואץ לא מברכים עליו כי הוא נעשה על ידי בני אדם, וברכת "עושה מעשה בראשית" מברכים רק על מה שנעשה מימי בראשית.
ב. על ים המלח הורה הגרי"ש אלישיב שמספק לא מברכים, כי לא יודעים אם זה אותו ים שמוזכר בגמרא וגם מי יודע מתי נוצר ים זה.
ג. הגר"ח קניבסקי אמר ששאלו את החזו"א כיון שיש איסור לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ, אם כן לפי הראשונים שסוברים שגבול מערב ארץ ישראל הוא הים התיכון, האם שחיה בים נחשבת כיציאה לחו"ל. והשיב שמסתבר ששחיה בים לא נחשבת כיוצא לחו"ל, כיוון שכל עוד ששוחה קרוב לחוף עדיין נחשב שקשור לארץ ישראל.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי אהרן מקארלין זצוק"ל בעל ה"בית אהרן"
הרה"ק רבי אהרן נולד בער"ח סיון תקס"ב לאביו הרה"ק רבי אשר מסטאלין, בן הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין, והיה חתן הרה"ק רבי מרדכי מקרעמניץ. נסתלק בהיות כבן שבעים שנה בטו"ב סיון תרל"ב בדרכו לנישואי נכדתו על אם הדרך בעיר "מאלינאוו" שבפלך וואהלין ושם מנוחתו כבוד.
מתנגד אחד שהיה גר בעירו של ה'בית אהרן', איחר פעם בראש השנה את התפילה ב'עולמישע שוהל' (בית הכנסת של הקהל הרחב), והלך לבית מדרשו של הבית אהרן. כשהגיע לשם, שמע שהבית אהרן צועק בנעימות 'ברוך שאמר', והתחיל להתפלל עמו, וכשסיים 'ברוך שאמר' ראה שעדיין כולם צועקים, וחשב שמא המנהג שם שלא מסיימים כל קטע, והמשיך בתפלתו, וכשראה שאין מסיימים המשיך הלאה, עד שהגיע ל'המלך', וחשב בלבו שבודאי כאן כבר יסיים החזן, כי הרי צריך לאומרו בקול, תוך כדי המתנתו נהיה שקט, ושמע שהבית אהרן מסיים: 'יחיד חי העולמים' בנעימתו הידועה...
הרה"ק מקאברין זי"ע אמר על הבית אהרן זי"ע כי העולם חושב שהוא תקיף, ואדם חזק ושמח, האמת כי אין לב נשבר כמוהו, וכל התנועות שעושה ונראה מהם שהוא אדם חזק ושמח, הם פעולות להתחזק בהם בשמחה.
הבית אהרן נכנס פעם לבית מדרשו וראה נרות רבים דלוקים. שאל לפשר הדבר, ואמרו לו שהודלקו על ידי אחד המתפללים שיש לו יארצייט. נענה הרה"ק: התועלת של תיקון בהדלקת הנרות איני יודע עד כמה היא מועילה, אך הכיבוד של משקה ומזונות שמחלקים לקהל ידוע לנו כמועילה מאוד, טובה היא לנשמה וטובה היא לחיים. (נ"א: כי בכך יכולים לעשות טובה לנשמה שתוכל להשפיע לחיים).
פעם אמר: אם יראים את ה', הרי טוב. ואם לאו, הרי מזה לבד (שאין יראים את ה') צריכים להיות בפחד ומורא, וד"ל.
מזקנים אתבונן


מסילות הזוהר

הצדיקים זורעים בעולם הזה וקוצרים בעולם הבא
מי כמוכה באלים ה': ר' יוסי פתח, ראיתי את כל המעשים וגו' הבל ורעות רוח (קהלת א), שואל, שלמה המלך, שעלה בחכמתו יותר על כל בני העולם, איך אמר, שכל המעשים הם הבל ורעות רוח. יכול, אף מעשה הצדקה הוא הבל ורעות רוח, הלא כתוב, "והיה מעשה הצדקה שלום" (ישעיה לב). ומשיב, אלא, הרי העמדנו, "כל המעשים אשר נעשו תחת השמש" כתוב, ומשונה הוא מעשה הצדקה שהוא למעלה מן השמש.
"והנה הכל הבל ורעות רוח": שואל מה פירושו. אם תאמר, "הכל הבל" פירושו כמו שהעמדנו, שהיא בסוד החכמה כמש"א, "הבל הבלים אמר קהלת" והבלים אלו הם קיום עולם העליון ותחתון. מהו תאמר בזה שכתוב כאן, "הנה הבל ורעות רוח".
אלא הכי אוקמוה וכו': אלא כך העמדנו, וכך הוא. בוא וראה, בשעה שהמעשים טובים בעולם, והאדם עוסק בעבודת המלך הקדוש, הנה דבר ההוא שעושה נעשה ממנו הבל למעלה. ואין לך הבל, שאין לו קול שעולה למעלה ונעשה סנגור לפני הקב"ה.
וכל אינון עובדין וכו': וכל אלו המעשים, שעוסק בהם האדם ואינם עבודת הקב"ה, דבר ההוא שעשה נעשה ממנו הבל. והולך ומשוטט בעולם. וכשיוצאת נשמתו, הבל ההוא מגלגל אותו בעולם, כאבן בכף הקלע. כמ"ש, "ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע" (שמואל א כה).
מאי יקלענה: שואל מהו "יקלענה". ומשיב, הבל ההוא מגלגל אותו סביב בעולם. אז, כל הדברים שנעשים ואינם עבודת הקב"ה. נעשה מהם הבל, שהוא שבירת הרוח שמשבר את הרוח, העולה ויורד ומתגלגל בעולם. ז"ש "הבל ורעות רוח".
אבל ההיא מלה וכו': אבל דבר ההוא שהוא עבודת רבונו, זה עולה למעלה מן השמש, ונעשה ממנו הבל קדוש, וזה הוא זרע שזורע האדם בעולם ההוא, ומה שמו. צדקה. שכתוב, "זרעו לכם לצדקה" (הושע י).
האי מדבר ליה וכו': זה מנהיג את האדם כשנשמתו יצאה ממנו, ומעלה אותו במקום הכבוד למעלה, ונמצא לצרור אותו בצרור החיים. ז"ש "והלך לפניך צדקך" (ישעיה כח). כדי לנהוג אותך, ולהעלותך למקום שנקרא "כבוד ה'", שהוא המלכות, שכתוב, "וכבוד ה' יאספך" (שם).
כל אינון נשמתין וכו': כל אלו הנשמות, שהבל ההוא הקדוש מנהיג אותם, ההוא שנקרא כבוד ה', מאספם בתוכו ונצררים בו. ואז הוא נחת רוח. אבל הבל האחר, שאינו עבודת הקב"ה, נקרא "ורעות רוח". אשריהם הצדיקים שכל מעשיהם הם למעלה מן השמש, דהיינו עבודת הקב"ה, וזורעים זרע הצדקה לזכות אותם לעולם הבא. ועל זה כתוב, "וזרחה לכם שמש יראי שמי שמש צדקה" (מלאכי ג).
פירוש הסולם פר' בשלח סעיפים שיח - שכה


מעשה שהיה

העניו האמיתי
לאחר הסתלקות הרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע רבים מהמסתופפים בצילו של המגיד זי"ע נהנו עיניהם בהרה"ק רבי שלמה מקארלין שיקבל עליו את עול ההנהגה, אולם רבי שלמה לגודל ענותנותו התנגד לכך בכל תוקף, וכשגברו עליו הפצרותיהם של החסידים, אמר להם שמוכן הוא לנסוע להרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב זי"ע שיש לו רוח הקודש ובוודאי יאמר שאינו ראוי לכך מגודל שפלות מעשיי. בנסעו אליו לקח עמו את הרה"ק רבי מאנאלי זי"ע, משני סיבות: א, שאם רבי מיכלע יאמר שאינו ראוי לכך, יהיה לו עד ראיה על כך, ויאמינו לו. ב', שבאם ישפיל אותו יותר מדי על מיעוט ערכו ושפלות מעשיו, אזי רבי מאנאלי יחזק אותו וידבר עליו טובה בפני הרה"ק מזלוטשוב שלא יבזהו כל כך...
כבואם לרבי מיכל'ע, כיבד אותם בכבוד גדול מאד ונשאר אצלו לשבות ביום שבת, וכל השבת כיבדו מאוד, לאחר שבת ביקשו בני הרה"ק מזלוטשוב מרבי שלמה, שהיות והשבת שעברה היתה בהתרוממות גדולה, מבקשים הם ממנו שישבות אצלם בשבת הבאה גם כן. אמר להם הקדוש מקארלין זי"ע שישאלו את אביהם, ושידקדקו בתשובתו שיאמר להם, ויחזרו לומר לו מה שאמר במדויק - כי חשב רבי שלמה שכל הכבוד שעשה לו, הוא בכדי שלא לביישו ברבים, אבל כשישאלוהו בניו אודותיו שלא בפניו, יאמר להם את האמת מה שבלבו.
כשבאו לאביהם רבי מיכל'ע, ענה להם שאינו מזמינו לשבת הבאה. לשאלתם מדוע, השיב בזה הלשון: איש שכל העולמות העליונים והתחתונים תלויים במעשיו ובמחשבותיו הק'. כשאינו בביתו במנוחה, יתכן שיתבלבל ח"ו בתנועה קלה שאיננה ראויה ועל ידי זה יזדעזעו כל העולמות, אם כן איך ארהיב עוז בנפשי לבקשו שישאר אצלי לשבת.
כששמעו את תשובת אביהם, הלכו להרה"ק רבי שלמה זי"ע ואמרו לו מה שאמר עליו אביהם, כששמע הר"ש את דבריהם, רץ לחדרו של רבי מיכל'ע והתחיל להתמרמר עליו מאד באומרו מה אתם רוצים ממני שאמרתם עלי דברים גבוהים שכאלו, ואמר: האם גם כאן, האמת נעדרת?...
נענה אליו רבי מיכל'ע: אהובי רבי שלמה, רוצים אתם לישב בבית קטן ולעבוד את השי"ת, הרי כדאי לוותר על הכל ולטבוע ברפש וטיט עד הצוואר, כדי להוציא מרפש נשמה אחת של יהודי, סעו למחוזכם והוציאו נשמות ישראל מרפשם. מזקנים אתבונן


חוד הפרשה

א. מה הפירוש "בקצה המחנה"?
ב. מה הפירוש "בדולח"?


שינון הלכה

סימן צ"ז
א. קידוש לבנה צריך לאומרה תחת כיפת השמים, (ולא תחת גג). באיזה מקרה לא מקדשים תחת כיפת השמים?
ב. מתי אפשר לקדש את הלבנה בליל שבת?

שבת

י"א סיון

בראשית ב

טז - כג

ט - יב

ראשון

י"ב סיון

בראשית ב

כד - ל

יג - טז

שני

י"ג סיון

בראשית ב

לא - לח

יז - כ

שלישי

י"ד סיון

בראשית ב

לט - מא

כא - כג

רביעי

ט"ו סיון

בראשית ב

מב - מז

כד - כז

חמישי

ט"ז סיון

בראשית ב

מח - נד

כח - לב

שישי

י"ז סיון

בראשית ב

נה - נט

לב - לו

שבת

י"ח סיון

בראשית ב

ס - סב

לז - מ





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael