אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
בחוקותי

קולמוס העורך

כלל ישראל שמחים ביום ל"ג בעומר ומזמרים בדבקות "תורתו מגן לנו, היא מאירת עינינו, הוא ימליץ טוב בעדנו - אדוננו בר יוחאי".
בספרים הקדושים מובאים דברים עצומים שגורם הלימוד בזוהר הקדוש הן ברוחניות והן בגשמיות, לאדם עצמו ולכלל ישראל.
לדוגמא, בספר כסא מלך (מג, ס) כתב שעל ידי לימוד זוהר יום אחד בשנה גורם שתורתו בנגלה עושה פירות למעלה, וכל שכן אם לומד כל יום.
והגר"א מוילנא (בספר אבן שלמה פ"ח) כתב שהעוסקים ברמז וסוד אין יצר הרע יכול להתגרות בהם, ועיקר הגאולה תהיה בלימוד הקבלה.
ובעל ה"ירים משה" דאג באחד מגזרות שריפת התלמוד שילמדו זוהר ותיקונים וזוהר חדש בלי הפסק, מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ואכן בטלה הגזרה.
על כן בצאתנו מיום קדוש זה ישתדל כל אחד כפי יכולתו ללמוד מתורת הרשב"י, ואכן תגן עלינו תורתו, ונזכה לגאולה במהרה.
שבת שלום


נתיב הדרש

עמלה של תורה
בעת כהונתו של הגאון רבי משום איגרא כרב בעיר טיסמניץ, נכנסו אליו פעם שני בעלי בתים מהעיר הסמוכה, לדין תורה. כששמע הרב את הויכוח והבין את חומרת הענין, השיב להם שיחזרו למחרת, ואז ישיב להם. כשיצאו מביתו החליטו שאינם יכולים להמתין עד למחרת, ולכן יחזרו לעירם ואת דבר השאלה ישאלו לרב העיר וכך אכן עשו.
כששמע אותו רב את שאלתם הקשה, ביקש מהם שימתינו שעה מועטת, ונכנס הרב לחדרו והתפלל להשי"ת בבכיות גדולות שיצילהו מידי בזיון, שיוכל לפסוק את הענין הקשה שהובא לפניו, ואכן נתקבלה תפילתו ונפל בדעתו לפתוח איזה ספר והנה להפתעתו נתגלה לפניו אותה שאלה ממש, והתשובה בצידה, שמח הרב שמחה גדולה ומיהר לצאת אל בעלי הדין ופסק להם את דינם.
לימים נזדמן להם לשני בעלי בתים האלו לשהות בעיר טיסמניץ, וחשבו בליבם שהגם שכבר נפסקה להם שאלתם, בכל זאת מן הראוי להיכנס לרבי משולם איגרא לשמוע מה היה פוסק בענין זה, נכנסו אליו וביקשו ממנו מחילה על שלא שבו אליו בעת ההיא, אמנם עתה מבקשים הם לשמוע את תשובתו. ענה להם רבי משולם את תשובתו, והנה היה זה ממש אותו פסק שפסק להם הרב של עירם, אז סיפרו לו השנים את כל השתלשלות המעשה, שכיון שהיתה שעתם דחוקה פנו אל הרב של עירם כדי שיפתור להם את שאלתם, ובתוך רגעים ספורים פסק לנו פסק זה.
כששמע רבי משולם את דבריהם חשב בליבו, שאם היה ביכולתו של אותו רב לפסוק שאלה כה חמורה תוך כמה רגעים, אז כנראה הוא גאון גדול, ואם כן חייב הוא להקביל פניו. כאשר הגיע הגאון רבי משולם לבית הרב, תמה הרב על מה ולמה זכה לכל הכבוד הזה, וסיפר לו רבי משולם את כל הענין ושהתמלא התפעלות כיצד עלה בידו לפסוק במהירות רבה כל כך שאלה עמוקה וקשה כזו.
הודה לו הרב וסיפר לו כי אמנם לא ידע מה להשיב, ובכה במר נפשו להשי"ת שיחלצהו מן המיצר ויעזרהו למצוא את הפסק, וכן היה. כששמע רבי משולם את הדברים האלו, נענה ואמר: "לבכות גם אנו יכולים, אולם הדרך הנכונה היא לעמול בתורה, כנאמר "אם בחוקותי תלכו", וכפירוש רש"י: "שתהיו עמלים בתורה".


בשבילי הפרשה

אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם (כו, ג).
במדרש כתב על פסוק זה הה"ד (זה מה שכתוב) "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדתיך" (תהלים). אמר דוד, רבונו של עולם בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך, והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, הה"ד "ואשיבה רגלי אל עדתיך" וכו', עכ"ד המדרש.
דברים אלו צריכים ביאור, היתכן שהיו מצויות מחשבות כאלו בלבו של דוד, ללכת לאותם המקומות שאינם טובות.
ויש לפרש שבא להוציא מלבם של העושים מעשי קנאות אשר מצד האמת אינם אלא מעשי פראות, ואינם שואלים דעת תורה מתי לעשות ולפעול ומתי לחדול ולמנוע, ולא זו בלבד שאין במעשיהם תועלת כלל אלא עוד גם זאת, כי על ידי זה הם מבטלים זמנם להבל וריק ויש בידם עון ביטול הזמן וביטול תורה.
וזהו שיש לרמז במה שאמר דוד המלך ע"ה "בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך", כי היה חפץ ללכת לאהלי האנשים הרשעים האלה כדי לקנא קנאת ה' צבאות ולמחות נגד עושי רשע, אמנם רגליו היו מביאות אותו לבית המדרש, כי היה מתבונן בדעתו כי אם אין דעת תורה מסכמת למעשים אלו מוטב לו יותר להגות ולעסוק בתורה בזמן זה כדי שלא יהא בידו עון ביטול תורה. עטרת יהושע

אם בחקתי תלכו... ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ (כו, ו).
מובא בספר חסידים: שני שונאים לא יקברו זה אצל זה, וכן לא יקברו צדיק אצל רשע, ופעם אחת רצו לקבור רשע אצל צדיק והיה נחש כרוך על פי המערה.
ונראה לפרש על פי זה את הפסוקים בפרשתנו: "אם בחקתי תלכו" - שיהיו כל ישראל עושים רצונו של מקום, ולא יהיו רשעים, וכמו כן "ונתתי שלום בארץ" - שלא יהיו שונאים זה את זה. לכן "ושכבתם" - תוכלו לשכב לאחר מיתתכם בשלום, "ואין מחריד" - שאז אין מה לפחד שמא יקברו שני שונאים זה ליד זה, או צדיק ליד רשע, כיון שכולם צדיקים ושלום בין כולם, ולכן גם "והשבתי חיה רעה מן הארץ" - שלא יהיו צריכים שנחש יהיה כרוך על פי המערה (כנ"ל) מפני שכולם צדיקים. דברי מהרי"א

וזכרתי את בריתי יעקב (כו, מב).
הלא הפסוק הזה הוא של נחמה וכאן עדיין לא גמר את הקללות, ואיך הפסיק בפסוק של נחמה בתוך הקללות.
וקיבלתי, כי אף הפסוק הזה הוא מתוכחת מוסר, כי אינו דומה כשחוטא רשע בן רשע, לחוטא שהוא רשע בן צדיק. כי הרשע בן צדיק עונשו מרובה כי ראה את אביו מתנהג בחסידות והוא עזב את מנהג אבותיו, וכן אינו דומה מי שדר במקום מכוער למי שדר במקום תורה.
לכן אומר ה' אני אזכור לך את הדברים לכף חובה, כיון שאתה מזרע אבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, וגם הארץ אזכור - כי נתתי לך את ארץ ישראל שעליה אמרו בגמרא שאוירה מחכים, ועם כל זאת לא הלכת בדרך הישר.
לכן כל אחד ישים אל לבו, ובפרט מי שיש לו אבות שהיו יראי אלוקים, וגם מי שיושב במקום חכמים לומדי תורה, צריך לראות ללכת בעקבותיהם, בתורה ומעשים טובים ומידות טובות. של"ה הקדוש


דרך הלכה

דיני ברכת הפירות - ד
א. בשולחן ערוך (סימן רב) פסק שעל גרעיני פירות, אם הם מתוקים, מברכים "שהכל", ואם בירך "העץ" יצא בדיעבד.
ב. הגרש"ז אויערבך הורה, שעל גרעיני חמניות מברכים "האדמה" כיון שכל הטעם שמברכים "שהכל" על גרעינים, כי הם לא חלק מהפרי, אבל גרעינים אלו שנטעו אותם בשביל הגרעינים, הם נחשבים לפרי חשוב, ומברכים עליהם ברכה כמו על פרי ולא כמו על גרעין פרי.
ג. גרעיני דלעת ואבטיח, הורה הגרש"ז שאם גידלו את הפרי למטרת אכילת הגרעינים מברכים עליהם "בורא פרי האדמה", ואם גידלו את הפרי כדי לאכול את הפרי, מברכים על הגרעינים "שהכל".
ד. קליפת פרי, אף אם מיתקו אותה עד שנהייתה ראויה לאכילה, מברכים עליה "שהכל", כיון שאין לה חשיבות של פרי.
ה. על מיצי פירות מברכים "שהכל", אבל פירות שרוב אכילתן היא על ידי סחיטת הפירות, נחלקו הראשונים אם מברכים עליהם "בורא פרי העץ" או "שהכל", ומספק יברך "שהכל".


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי חיים מקאסוב זצוק"ל בעל "תורת חיים"
לפני רבינו בא פעם אחת אורח הגון וסיפר לו שהיה בכפר פלוני וחיפש מקום ללינת לילה, והלך אל השוחט וביקש מהשוחט שיתן לו מקום בביתו ללינת לילה והוא לא רצה לתת לו, בשמוע רבינו את דברי האיש שלח מיד שליח מיוחד אחר השוחט הזה, וכשבא לפניו, אמר לו רבינו: התורה הקדושה אמרה אצל עיר הנדחת "הכה תכה את יושבי העיר ההוא לפני חרב, ואל שדי יתן לכם רחמים" וקשה למה היה צריך השם יתברך להבטיח לישראל שיתן להם רחמים? ובספר "אור החיים" הרגיש גם כן בקושיא זו, והביא רבינו על זה משל לדברי האור החיים הקדוש, פעם אחת הלך איש אחד במדבר ותפסוהו רוצחים ורצו להורגו ואמר להם האיש למה תהרגו אותי? הלא גם אני רוצח כמותכם! והניחו לו, והאיש נשאר עם הרוצחים ונהיה גם הוא רוצח.
המשיך רבינו ואמר: מכאן יכולים לראות שההרגל נעשה טבע, ולפיכך היה צריך השי"ת להבטיח לישראל שיתן להם רחמים, כי מורה עלה על ראש בני ישראל שאם יתרגלו להרוג עיר גדולה עם אנשים נשים וטף, יהיה להם על ידי זה לב אכזר, לכן הבטיח להם השי"ת שאדרבה אם יעשו את רצון השי"ת, יהיה להם רחמנות.
והנה השוחט הזה אחר אשר שחט בכל יום כמה וכמה בעלי חיים, אולי כבר שקע באכזריות לאחר שהרג כל כך הרבה בעלי חיים, וכבר אינו שוחט עוד לשם שמים, כמו שאומרים בברכה "אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה", אלא רק מחמת שההרגל נעשה אצלו טבע, ואז אסור לאכול משחיטתו, אלא שאם אנו רואים שהשוחט יש לו מדת רחמנות על שאר בעלי חיים, שאם בא אליו יהודי ונותן לו מקום ללינת לילה, אז מוכח שאינו שוחט מחמת האכזריות, רק מחמת שצוה השי"ת על השחיטה, ויכול כל אדם לאכול משחיטתו, אך כשאנו רואים שהשוחט אינו מרחם על יהודי ואינו נותן לו מקום ללינת לילה, שוחט כזה אסור לאכול משחיטתו, ורבינו אסר את שחיטתו (מראה אש).
סיפר אאמו"ר זצ"ל (בעל אהבת ישראל) מזקנו רבנו ה"תורת חיים" ששלח שוחט למקום מסויים ואנשי המקום התנגדו לרבנו זי"ע ולא רצו את השוחט הזה מקוסוב, אמר אחד מהם אין אנו מחוייבים לשמוע מה שהוא (הרבי) אומר לנו. בשבת לפני קריאת התורה עלה אחד מחסידי קוסוב על הבימה והכריז בקול גדול שאסור להתחיל בקריאת התורה עד שהמחוצף שביזה את הרבי מקוסוב יצא מכאן, לאחר שבת הלך הנ"ל ומסרו לערכאות ופסקו על החסיד מקוסוב חודש מאסר, תיכף ומייד בא בבהלה לרבינו וסיפר לו את כל המאורע, אמר לו רבינו אני במקומם הייתי דן אותך לשלושה חדשי מאסר, כי הרי הרגת את הנפש כמובא בגמרא (ב"מ נח): "המלבין פני חבירו כאילו שופך דמים", ענהו החסיד אני אינני הרבי מקוסוב, אמר לו רבינו: כפי הנראה בחנם זלגו עיני דמעות בתפילה, שכל מי שידרוך על מפתן ביתי יראה רק מעלת חבירו ולא חסרונו (מקור ברוך).
נסתלק בכ"ה אייר תרי"ד


מסילות הזוהר

ונתתי משכני בתוככם וגו': ונתתי משכני, זו היא השכינה. "משכני" פירושו המשכון שלי, כי היא - השכינה, נתמשכנה בעוונותיהם של ישראל. כי הולכת עמהם בגלות, "ונתתי משכני" - משכוני ודאי. משל לאדם שהיה אוהב את חברו. אמר לו, ודאי באהבה עליונה שיש לי אליך אני רוצה לדור עמך. אמר חבירו, איך אדע שתדור אצלי, אמר הרי משכוני אצלך, שלא אפרד ממך לעולם.
כך קב"ה בעא וכו': כך הקב"ה רצה לדור בישראל. מה עשה לקח החמדה שלו, שהיא השכינה, והורידה לישראל. אמר להם, ישראל! והרי המשכון שלי אצלכם, כדי שלא אפרד מכם לעולם. ואע"פ שהקב"ה התרחק ממנו, המשכון עזב בידינו, כי השכינה עמנו בגלות, ואנו שומרים את החמדה ההיא שלו, וכשהוא יבקש את המשכון שלו, יבא לדור אצלנו. משום זה כתוב, ונתתי משכני בתוככם. שפירושו, משכון אתן בידכם כדי שאדור עמכם. ואע"פ שישראל עתה בגלות, המשכון של הקב"ה אצלם, ולא עזבו אותו לעולם.
ולא תגעל נפשי אתכם: בדומה לאדם האוהב את חבירו, ורוצה לדור עמו. מה עשה, נטל מטתו והביאה לביתו. אמר, הרי מטתי בביתך, כדי שלא אתרחק ממך, ממטתך, ומכליך. כך אמר הקב"ה, "ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם". הרי מטתי, שהיא השכינה, בביתכם וכיון שמטתי עמכם, תדעו שלא אפרד מכם, ומשום זה, "ולא תגעל נפשי אתכם". דהיינו שלא אתרחק מכם.
והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים: כיון שהמשכון שלי אצלכם, תדעו בוודאי שאני הולך עמכם, כמש"א, "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחניך קדוש" (דברים כג).
ואם בחוקותי תמאסו וגו': רבי יוסי פתח, "מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו" (משלי ג). כמה אהובים הם ישראל לפני הקב"ה , שהקב"ה רצה להוכיחם ולהנהיגם בדרך הישר כרחם אב על בנו. ומתוך אהבתו אליו, נמצא השרביט שלו תמיד בידו להנהיגו בדרך הישר, שלא יסור ימין ושמאל . ז"ש "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה" (שם). ומי שהקב"ה אינו אוהב אותו, ושונא אותו, מעביר ממנו תוכחה, מעביר ממנו השרביט.
כתיב אהבתי אתכם וגו': כתוב "אהבתי אתכם אמר ה'" (מלאכי א) ומתוך אהבתו נמצא השרביט בידו להנהיג לנו. "ואת עשו שנאתי", ומשום זה, העברתי ממנו השרביט, העברתי ממנו התוכחה, כדי שלא אתן לו חלק בי, נפשי קצה בו . אבל אתם "אהבתי אתכם" ודאי ומשום זה "מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו". מהו "ואל תקוץ" - היינו, אל תקוצו בו, כמי שבורח מפני הקוצים, כי אלו המלכים המשעבדים את ישראל הם כקוצים בגופו .
פירוש הסולם פרשת בחוקותי סעיפים ל- לג, מב-מג


מעשה שהיה

אבא תן גשם
הרה"ק הצמח צדק מליובאוויטש היה רגיל לספר מעשה זו: בכפר אחד שבסביבות ירושלים היה דר יהודי פשוט, שלא קרא ולא שנה ולא ידע גם את פירוש המילות בתפילה, ולא עוד אלא שלא ידע גם את סדר התפילה, מה צריכים להתפלל ביום זה ומה לא, והיה דרכו שבכל שבוע כשהיה בא לירושלים למכור פירות וירקות בשוק היה נכנס אז לאחד מרבני ירושלים והרב היה רושם לו על הנייר מה להתפלל בכל יום ויום במשך השבוע הבא, ולא היה יכול לתת לו את כללי התפילה כי מרוב בערותו היה מתבלבל ולכן הוכרח הרב לרשום לו בכל שבוע על כל יום ויום לחוד איך להתפלל.
פעם אחת בא אל הרב בחודש חשון וביקש ממנו שירשום לו את סדר התפילה לשבועות אחדים רצופים, כי הדרכים מקולקלות ברפש וטיש ולא יוכל לנסוע לירושלים בכל שבוע, ורשם לו הרב כבקשתו, ואירע שבשבוע השני הוצרך דווקא לנסוע לירושלים וכשבא לירושלים ראה לתמהונו שכל החנויות של היהודים סגורות. נבהל היהודי וחשב בלבו שמא ח"ו טעה בחשבונו והיום יום השבת, לפתע ראה שיהודי אחד הולך עם טלית ותפילין תחת זרועו, נתיישבה דעתו שהיום אינו יום השבת, ועדיין עומד ומשתאה סוף סוף מה יום מיומיים, ניגש אל אותו יהודי, ושאלו לפשר הדבר, השיבו היהודי שהיום יום תענית ציבור.
התפלא הכפרי על הרב שלא רשם לו את התענית בתוך הרשימה, וליבו נתמלא צער על שאכל ביום תענית ושלא התפלל כדת היום של תענית ציבור. מיד עזב את חמורו ועגלתו בתוך השוק, ורץ אל בית הרב, כשבא אל בית הרב לא מצאו בביתו. על שאלתו היכן הוא, השיבו לו שהוא בבית הכנסת. רץ בבהלה אל בית הכנסת ניגש אל הרב ופרץ בבכי מר, היתכן, רבי, מה זאת עשית לי, הלא היום תענית ציבור וכבודו לא רשם לי זאת כלל.
השיב לו הרב: אין זה יום תענית קבוע, אלא תענית על עצירת גשמים שגזרנו בירושלים בלבד. שאל הכפרי, מה זה תענית על עצירת גשמים, הסביר לו הרב שאם לא יורדים גשמים ויש חשש לסכנת רעב, גוזרים תענית ומתפללים להשי"ת שירדו גשמים, תמה הכפרי ואמר: וכי בשביל כך צריכים לגזור תענית. שאלו הרב: אלא מה צריכים לפי דעתך לעשות? השיב הכפרי: אני בהעצר המטר על שדותי, הנני יוצא אל השדה ואומר לה': אבא! אני זקוק לגשמים! וכך מתחילים הגשמים לרדת. כששמע הרב דברים אלו, אמר לו: אדרבה, לך ונסה גם כאן לעשות כן. מיד יצא הכפרי אל חצר בית הכנסת, התחיל לבכות, ואמר: אבא! כלום אפשר שבניך יגועו ח"ו ברעב, הלא אתה רואה שהם זקוקים לגשמים! ומייד התחילו לרדת גשמי ברכה.


חוד הפרשה

א. "והשימותי את הארץ" זו מידה טובה לישראל או לא?
ב. כמה שנים עשה מנשה תשובה?


שינון הלכה

סימן ס"ט
א. בתפילת המנחה, האם אפשר לומר "אשרי" בלא מנין וכשיהיה מנין יאמר השליח ציבור "קדיש"?
ב. האם צריך ליטול ידים עד הפרק לתפילת מנחה?

שבת

י"ט אייר

בראשית

שלג-שלז

רעא-רעד

ראשון

כ' אייר

בראשית

שלח-שמו

רעה-רעח

שני

כ"א אייר

בראשית

שמז-שנז

רעט-רפד

שלישי

כ"ב אייר

בראשית

שנח-שסג

רפד-רפז

רביעי

כ"ג אייר

בראשית

שסד-שסח

רפח-רצז

חמישי

כ"ד אייר

בראשית

שסט-שעה

רצב-רצו

שישי

כ"ה אייר

בראשית

שעו-שפב

רצז

שבת

כ"ו אייר

בראשית

שפג-שפט

שא-שה





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael