אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
בהר

קולמוס העורך

הרה"ק רבי יעקב מהוסיאטין אמר: ל"ג בעומר הוא עת רצון להתפלל על גשמיות ורוחניות גם יחד. ביום זה התחיל המן לירד לישראל במדבר, ונפתח להם צנור של פרנסה, לא לדורם בלבד כי גם לבאים אחריהם. בכל שנה ושנה מתחדשת הארה של יום גדול וקדוש זה.
וה"צבי לצדיק" מביא, שביום זה נמשך רפואה וארוכה לכל חולי ישראל הנצרכים לישועות ולרפואות, וכל חולי בני ישראל יהיו בכלל הברכה.
ו"שפתי צדיק" למד מדברי הגמרא (סוכה מה:): אמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי: יכול אני לפטור כל העולם כולו מן הדין, שכל שנה ביום ההילולא שלו אומר רבי שמעון כך בשמים, ועל ידי זה מתכפרין כל ישראל ויוכלו להתקבל כל התפילות, ולכן המנהג לשמוח.
שבת שלום


נתיב הדרש

מדוע דווקא מצות שמיטה נבחרה לגלות שכל פרטי המצוות נאמרו בסיני
בתחילת פרשתנו נאמר: וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר. וכתב רש"י: "מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני. אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, כך שנויה בתורת כהנים". והקשה האור החיים הק', למה לימד ענין זה דוקא במצות שמיטה, ולא במצוה הראשונה או האחרונה, עיין שם.
ונראה לומר הסבר בזה, כי הנה ידוע שמצות שמיטה היא אחת המצות הקשות ביותר לקיימה, אשר היצר הרע מפתה בה את האדם בכל מיני תחבולות, שלא לקיימה. כי אומר לאדם, שהתורה לא החמירה כל כך, ורק חז"ל הם שהוסיפו את כל הפרטים, הדקדוקים והחומרות. ומה עוד, שיש פה ענין של פקוח נפש, שאם לא יעבד את שדהו לא יהיה לו מה לאכול, והלא פקוח נפש דוחה שבת, כל שכן שדוחה מצות שמיטה. ועוד, שבזמנינו לא נוהגת מצות שמיטה, ועוד ועוד פיתויים ותחבולות.
וראיה לכך, שהרי דוקא במצות שמיטה חששה התורה לפתויי היצר הרע, שהרי התורה עצמה אמרה: "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו" (כה, כ). דבר שלא מצינו בשום מצוה אחרת.
ולכן דוקא במצוה זו גילתה תורה, שכל כללותיה ודקדוקיה נאמרו מסיני, וממנה למדים לשאר מצות התורה, בכדי ללמד על חשיבותה של מצות שמיטה, שכל המצות נתלות בה, ולא יהיה מקום בלבו של אדם לפתוי היצר הרע. ובזכות קיום המצוה הקשה הזאת, יתן ה' את ברכתו, ככתוב: "וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים" (כה, כא).
וכמו שכתב החתם סופר, שמזה שהקב"ה הבטיח: "ועשת את התבואה לשלש שנים", זה ראיה שמצוה זו נאמרה בסיני. כי אף אדם לא יכול להבטיח הבטחה כזו, ואין הקב"ה עושה נס לשקר. מי יתן ונזכה לקיימה בכל פרטיה ודקדוקיה, ויחולו עלינו כל הברכות שנאמרו במצוה זו, אמן סלה. זר הצבי


בשבילי הפרשה

וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית... וציויתי את ברכתי (כה, כ-כא).
בספר הקדוש "נועם אלימלך" מביא בשם הרה"ק הרבי ר' זושא זי"ע שההשפעה לפרנסה בשביל הצטרכויותיו של האדם נמשכת כל הזמן. אכן, כשהאדם אומר 'מה נאכל', הריהו מפסיק את ההשפעה הזו, ולכן צריך להיות צווי חדש של 'וצויתי את ברכתי', מאחר שהוא הפסיק את ההשפעה על ידי שאלת 'מה נאכל'.
ונראה להוסיף ביאור בזה, שאפילו שהאדם רואה לפעמים שבאמת יש הפסקה בהשפעת הפרנסה, עליו לדעת שזה רק באופן זמני, ושהקב"ה ישלם לו לאחר מכן הכל.
שהרי רש"י מבאר על מאמר חז"ל (במסכת ביצה) 'לוו עלי ואני פורע' - שהבטחה זו של הקב"ה תקוים לאלתר או לאחר זמן. ואם כן מה שכתב ה'נועם אלימלך' שההשפעה נמשכת כל הזמן, מבטיחה שההשפעה אכן תהיה כל הזמן.
אכן, יש השואלים: הנה רואים שיש הפסקה! התשובה היא שזה בחינת 'לוו עלי ואני פורע' - יקח לו האדם הלוואה זמנית, והקב"ה ישלמנה - לאלתר או לאחר זמן. ההפסקה שיש, לפי מראה עיני האדם, איננה אלא מפני שהקב"ה משפיע לו כרגע דברים אחרים, והאדם איננו ראוי שיבואו לו שני מיני השפעות, ולכך חל עיכוב זמני בהשפעת הפרנסה, וסופה להיות משתלמת לאחר זמן - הצ'ק עבורו כבר מוכן. דרכי צדק

ולא תונו איש את עמיתו, ויראת מאלקיך (כה, יז).
ולא תונו איש את עמיתו, סופי תיבות ואשתו.
יש לומר על פי מה שכתב רש"י, שהכתוב מדבר באונאת דברים שלא יקניט וכו' ובגמרא, (ב"מ נט.) מובא "לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו. שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה", פורענות אונאתה ממהר לבוא. ר"י.
עוד מובא שם, עמיתו - עם שאתך בתורה ובמצות, גם כן יש לומר רמז על האשה, שעל ידה יכול לעסוק בתורה ובמצוות כמובא בגמרא (יבמות טז.) כל השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה. תפוחי חיים


דרך הלכה

דיני ברכת הפירות - ג
א. על פירות מרוסקים מברכים "בורא פרי העץ" אף אם נתרסקו לגמרי, אכן דוקא אם נתרסקו וניכרת צורתם עדיין, אבל אם נתרסקו עד שכבר לא ניכר צורתם, מברכים עליהם "שהכל".
ב. הורו הפוסקים שפרי מרוסק שנצבע בצבע מאכל או שהתבשל עם עוד מאכלים ומחמת כן לא ניכר הפרי, זה גם כן נחשב שלא ניכר צורת הפרי, ואף שזה שלא ניכר צורתו, זה מחמת הצבע מאכל ולא מעצם הפרי.
ג. פרי מרוסק שיש בו חתיכות פרי ומחמת כן הפרי ניכר, יש שהורו שזה לא נחשב שניכר צורתו, כי למעשה הפרי לא ניכר.
ד. פרי שצורתו השתנתה על ידי שחיממוהו, ותפח, כמו הפופקורן שבא מגרעיני תירס, הגרש"ז אויערבך הורה שזה לא נחשב שהשתנתה צורתו, ומברכים עליו את ברכתו הראויה לו.
ה. פרי שרוב אכילתו היא כשהוא מרוסק, מברכים עליו "פרי העץ", אף אם נימוח ולא ניכר צורתו.
ו. תפוחי אדמה מרוסקים כגון מאכל הנקרא "פירה", כתב המשנה ברורה, שמברכים עליו "האדמה", כיון שהריסוק אינו גורם שהפרי לא יהיה ניכר. אבל "פירה" שנעשה מאבקת תפוחי אדמה הנקרא "אינסטנט" מברכים עליו "שהכל", כי איבד צורתו.
ז. על צ'יפס וכן על גזר מגורד מברכים "האדמה", כיון שהפרי ניכר.
ח. כתב השבט הלוי שעל קוגל מתפוחי אדמה, מברכים "האדמה" אף אם ריסקו את התפוחי אדמה בבלנדר, כיון שהפרי ניכר.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי חיים מאיר יחיאל ממוגלניצא זצ"ל
מספר פעמים נסע החסיד רבי דוד יונתן מחנטשין, אל רבו הגדול ממוגילניציא זצ"ל, להפציר בו שיתפלל עליו שיתקיימו ילדיו. כי זה שנים שנולדו ילדיו אך כולם הסתלקו בדמי ידיהם ר"ל. פעם אחת, כשעמדה אשתו ללדת, קם ונסע אל הרבי זצ"ל, בהיותו במוגלניצא, הגיעה אליו הבשורה כי אשתו ילדה בן זכר. ערך ר' דוד את ה"שלום זכר" בבית מדרשו של הרבי, ואחר כך נכנס לפני הרבי, ובכה על צרתו שזה כמה פעמים שלא התקיימו ילדיו. הקשיב הרבי לכאבו והשיב לחסיד: "סע לביתך ל"ברית", ותקרא את שם הילד "חיים יחיאל", (בשם הרבי זצ"ל) - רק שתי שמות משמי". וכן עשה. קרא את שמו "חיים יחיאל", ומני אז התקיים זרעו, היו לו ששה בנים, וכולם האריכו ימים והפליגו עד שנות התשעים ומעלה, מברכתו של אותו צדיק (מפי רבי שרגא פייבל זילברברג מת"א, נכד החסיד רבי דוד יונתן מחנטשין (חתן רבי שלמה רייזמאן) שאביו רבי יעקב יצחק נלב"ע בהיותו סמוך לתשעים).
פעם חלה הרבי הזקן מווארקא זי"ע, ושלח "פתקא" אל הרבי ממוגילניצא זצ"ל להזכירו. קרא הרבי זצ"ל לתלמידו - שהיה אברך - הרה"ק רבי דב בעריש מוואלברוז זצ"ל ששהה בבית המדרש הסמוך, והראה לו את ה"פתקא". אמר הרה"ק רבי דב בעריש: "הלא הרבי מווארקא הוא איש שרבים צריכים לו, אם כן, אני מוכן להיות תחתיו" - ונכנס בחזרה לבית המדרש ללמוד, כעבור ימים אחדים הגיעה הידיעה כי ב"ה הוטב להרבי מווארקא ממחלתו. שלח הרבי ממוגילניצא לקרוא לתלמידו רבי דב בעריש זצ"ל וסיפר לו את הדבר. אחר פתח ואמר: כתוב (תפילת שחרית) "ברוך פודה ומציל". בתחילה פדית אותו בזה ששמת את עצמך תחתיו. "ומציל" - הקב"ה הציל אותך גם כן (מפי רבי בעריש טורנהיים ז"ל, נכד הרה"ק רד"ב מוואלברוז').
ילד קטן היה הג"ר לייבוש שו"ב בויסקיט עת נתייתם מאביו הגדול רבי חיים אב"ד ויסקיט שהיה מחשובי חסידי מוגילניצא. בימים ההם לקחו הרבי רבי חיים מאיר זצ"ל אל ביתו וגידלו אצלו, כשבגר רבי לייבוש והיה לאיש, השיאו הרבי עם בתו של אחד מחסידיו שהתגורר בגראדזיסק. אחרי נישואיו, בא רבי לייבוש אל רבו ל"נסיעה" ראשונה בראש השנה. והנה, אחרי החג, הסתובב רבי לייבוש בבית המדרש במוגלניצא שקוע במחשבותיו, ותשוקתו היתה גדולה לנסוע לקאצק אל הרה"ק רבי מנחם מנדיל זצ"ל. אותה שעה, נכנס הרבי ממוגלניצא זצ"ל לבית מדרשו, ניגש אל רבי לייבוש, ודפק לו מאחור על כתפיו, באמרו: "לך לך לקאצק, בין כך ובין כך אינך שלי!" (מפי רבי מענדיל גוסטנדע).
בישישים חכמה
נסתלק בט"ו באייר שנת תר"ט


מסילות הזוהר

תלמידי חכמים מעוררים את המזון והשלום בעולם
רבי שמעון פתח וכו': ר"ש פתח, "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" מהו "אוהבי". זה הוא אברהם , שנאמר בו, "זרע אברהם אוהבי". א"ר אלעזר, אבא אבא, והרי ישמעאל ובני קטורה באו ממנו. לפיכך, אין אוהבי אלא יעקב שמטתו שלמה.
בההוא שעתא תמה ר"ש וכו': באותה שעה תמה ר"ש, בתוך כך, בא אליהו. א"ל, מאור קדוש נר העליון, יפה אמר ר' אלעזר, כי אין אוהבי אלא זרעו של יעקב. שכתוב "ואוהב את יעקב". שמח ר"ש, ונשק לר' אלעזר על ראשו. א"ל בני, "אם חכם לבך ישמח לבי גם אני". קום בני, ויתגלה הסוד של הכתוב הזה. נזדעזע ר"א וקם על רגליו.
א"ר שמעון להנחיל וגו': אר"ש, "להנחיל אוהבי יש". מהו "יש". ומשיב, יש - הוא סוד שמטה ויובל, כי החכמה נקראת "יש", ושמיטה ויובל - הוא סוד מלכות ובינה בהארת חכמה, שלא מסר אותם הקב"ה ליתר העמים, אלא לעם הקדוש, ובשעה שישראל שומרים שנת השמיטה כראוי, משתעשעים נשמות הצדיקים בגן עדן, ומוחזרים להיות חדשים, ועליהם נאמר, "וקוי ה' יחליפו כח" וגו'.
ותו כלהו נשמתין וכו': ועוד, שהקב"ה טובל כל הנשמות בנהר של חמשים, שבגן העדן העליון, ונקרא "נהר דינור". שמשם מקבלות טהרתם ושלמותם.
אר"ש בכלהו אתער וכו': א"ר שמעון, הצדקה מעוררת בכולם עץ החיים, הן חיים גשמיים, והן חיים רוחניים. והוא מקום הנותן מזון לכל העולם.
שואל: תלמידי חכמים מה הם מעשיהם, הרי הם אחוזים בצדקה, וכל בני העולם בזכותם נזונים ממש בהם, והם עצמם אינם יכולים להיות ניזונים ממש, כי הם עוסקים בתורה, ומי שעוסק בתורה, עוסק בעץ החיים, שכל בני העולם נזונים ממנו, ונמצא שתלמידי חכמים מעוררים המזון בעולם והשלום. ואם המזונות מתעוררים לכל בני העולם על ידיהם, למה להם עצמם אין המזון מתעורר.
אלא תלמיד חכם וכו': ומשיב, אלא תלמיד חכם הוא עץ החיים ממש - שהוא זעיר אנפין, ועץ החיים שהוא זעיר אנפין, אינו ניזון אלא מן העולם הבא שהוא בינה. והעולם הבא אינו נמצא בעולם הזה, אלא אחר שיוצא מעולם הזה ונכנס לעולם ההוא, אז ניזון בו - מעולם הבא, ושרשיו נטועים עליו.
השתא אכלי מאיבא וכו': עתה בעוה"ז הם אוכלים מפירותיו של עץ החיים. ומי הוא, היינו אותו מקום הנמצא אצל העני - שה"ס המלכות הנקראת עניה, שאין לה מעצמה כלום אלא מה שנותן לה זעיר - אנפין, והיא - המלכות נקראת "פרי העץ אשר בתוך הגן", ועל זה, הם אוכלים מאותו פרי, שהיא המלכות בעולם הזה.
וע"ד תנינן הם וכו': וע"כ למדנו, הם הצדיקים, נזונים בזרוע (ברכות יז:) מהו זרוע, היא גבורה, והם עתידים לעולם הבא. כי מזונות עולם הבא, אינם בעולם הזה, אלא צמצום קטן של הכח שלו נמצא במתיקות התורה. וזה הם טועמים מאותו פרי של האילן התחתון - שהוא המלכות. וזה הוא השמחה והמזון שלהם.
כיון דעברי מהאי וכו': כיון שיוצאים מהעולם הזה, כמה נחלים עליונים של העולם הבא, מסבבים את מקומותיהם, והם משתרשים בו - בעולם הבא, ועולים למעלה מעולם הבא. אז נאמר עליהם "עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכים לו". מי יעשה, זה הוא יובל, שהוא בינה, אותו הנקרא עולם הבא. "למחכה לו" - ודאי שהם הצדיקים, שאינם רוצים מזון בעולם הזה, מטרם שהתקינו המזון שלהם, והמזון הזה שלהם, הוא בעולם הבא. וע"כ הם זכאים בכל וכל ועליהם כתוב, "עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו".
פירוש הסולם בזוהר חדש פרשת בהר סעיפים א - ד, י - יד


מעשה שהיה

מצוה גוררת מצוה
אשה אחת יראת שמים היה לה תנור בחצרה שהיתה אופה בו את הפת שלה מידי יום ביומו, יום אחד קרה שאחר אפייתה לחם לצורך אותו יום, בא לפניה עני בבכיה ובתחנונים כי אחז אותו זלעפות רעב, והתחנן לפניה שתתן לו מה לאכול, הוציאה האשה ככר לחם ונתנה לו ותשב רוחו אליו, עודו מדבר, והנה בא עני אחר שגם כן עברו עליו שני ימים ולא בא בפיו דבר מאכל, ומתחנן לפניה שתתן לו מה לאכול, הוציאה האשה את הככר הנוסף ונתנה לו, ויאכל וישת ויברך ברכת המזון עם טומוס של ברכות לאשה.
כראות האשה שלא נשאר לה בביתה מה לאכול, זולת שקית של בד מלאה חטים, לקחה את החטים והלכה אל בית הריחיים אשר על יד שפת הים לטחון אותם, ואחר שטחנה אותם, החזירה את הקמח אל השקית, ושמה אותה על כתפה, על מנת ללוש את הקמח ולאפות פת לצורך אכילתה. אולם בעוברה ליד שפת הים, פתאום באה רוח חזקה והעיפה את השקית אל תוך הים, ולא נשאר לה מה לאכול. ותלך לדרוש את ה' בבית המדרש הסמוך לחוף הים, לדעת על מה עשה ה' לה ככה, וסיפרה את כל המעשה לפני הרב ראש הישיבה.
אמר לה ראש הישיבה, חכי בתי עד שאתבונן בדבר. בתוך כדי כך באו שני אנשים ובידם ארנק מלא זהובים אשר תרמו לבית המדרש, סיפרו את אשר קרה להם בהיותם באוניה בלב ים רחוקים מן החוף כעשרה מילין; שנתקלה האניה בסלע קשה וניקב חור בדלתה, והתחיל להכנס לתוכה זרם מים רבים, והיה חשש סכנה שעם המשך זרימת המים לתוכה, תטבע האניה וכל אשר בה בתוך הים. ועמדו ונדרו נדר גדול לאלוקי ישראל, שאם יעשה להם השם יתברך נס, ויצילם שלא יטבעו במצולות הים, יקדישו את ארנק הזהובים לבית המדרש, ואך כאשר כילו לדבר את דבריהם, שמעו קול חבטה סמוך לנקב של האניה, ומיד הפסיקו המים לזרום לתוכה, ואחר כך הגיעו בשלום לחוף מבטחים אל הנמל שלמים בגופם ובממונם, ולכן באו אל בית המדרש לשלם את נדרם אשר נדרו להשם יתברך השם נפשם בחיים, ולא נתן למוט רגלם.
שאל אותם ראש הישיבה, מה טיב החבטה שמנעה את כניסת המים לאוניה. אמרו לו, המתן ונלך ונבדוק את הדבר. הלכו ונכנסו לתוך האניה, ומצאו שקית בד מלאה בצק שסגרה את החור של האניה. הלכו והביאו אותה לבית המדרש.
שאל ראש הישיבה את האשה, האם השקית הזאת שלך, ותען, כן הדבר. ויאמר לה, עתה ראי נא איזה זכות זיכו אותך מן השמים, שעל ידי שהחיית את נפש העניים בלחם שנתת להם, עתה זכית עוד להצלת כל אנשי האוניה, שהרוח העיפה את שקית הקמח, ועל ידי לחלוחית המים נהפך הקמח שבה לבצק, וסגרה את החור שניקב את האניה, ואז חדלו המים לזרום לאוניה, ועלייך נאמר "מצוה גוררת מצוה". אשרייך וטוב לך. האשה שמחה מאוד בדברי ראש הישיבה, ובכסף אשר בכיס שמלתה קנתה בחנות לחם ולפתן, ושבה אל ביתה לסעוד את לבה שמחה וטובת לב.
הגרי"ח בספר חסדי אבות פרק ב' משנה א דף לג ע"ב


חוד הפרשה

א. מנין לומדים שמלך אסור לרדות בפרך את עבדיו?
ב. מי שמלוה ב"נשך ותרבית", בכמה לאוין עובר?


שינון הלכה

קיצור שולחן ערוך סימן קע"ט
א. אדם שלוה כסף ומשתמש בכסף שלא לצורך, כך שבסופו של דבר לא ימצא המלוה לו ממה לגבות, מה על המלוה לעשות?
ב. האם יש מצוה להלוות כסף לעשיר שצריך הלוואה?

שבת

י"ב אייר

בראשית

רצו-ש

רמג-רמו

ראשון

י"ג אייר

בראשית

שא-שו

רמז-רנ

שני

י"ד אייר

בראשית

שז-שיא

רנא-רנה

שלישי

ט"ו אייר

בראשית

שיב-שטו

רנו-רנח

רביעי

ט"ז אייר

בראשית

שטז-שיט

רנט-רטב

חמישי

י"ז אייר

בראשית

שכ-שכג

רסג-רסה

שישי

י"ח אייר

בראשית

שכד-שלב

רסו-רע

שבת

י"ט אייר

בראשית

שלג-שלז

רעא-רעד





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael