אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
אחרי

קולמוס העורך

סיפר החסיד הישיש הרב משה בוים זצ"ל שזוכר איך שבכל שנה היה נכנס הרה"ק ה"ישמח ישראל" מאלכסנדר לערוך את שולחן הסדר כשפניו לבנים כסיד, לאחר כמה רגעים האדימו פניו והכריז לנוכח אלפי חסידיו: יהודי שלא מאמין שבלילה זה יכול יהודי לעלות משאול תחתית עד לרום המדרגות, הרי הוא הרשע שעליו אנו קוראים בהגדה של פסח...
כנראה שמפאת גודל ההזדמנות מערים היצר הרע קשיים עצומים כדי שלא נזכה לכך כייאוש, כעס, עייפות, עצבות וכו' וכו'. כשנקח זאת לתשומת לבנו נוכל להתגבר ולהצליח בס"ד.
שבת שלום וחג שמח


נתיב הדרש

להכין כלים מיוחדים "רוחניים" לפסח
כעת מתקרב חג הפסח הבעל"ט - שהוא זמן גדול עד מאד. האר"י הק' מבאר כי בליל פסח מגיעים כל האורות הגבוהים ביותר שלא ככל שאר החגים שהאורות מגיעים לאט לאט, עד עת המנחה של יו"ט, שאז היא העליה הגדולה של החג. כי בליל פסח, מגיעים כל האורות בבת אחת במשך תפילת ערבית.
האורות הגבוהים מגיעים כדי להוציא אותנו מהקליפות ומהטומאות - ומשום כך מגיעים האורות בפעם אחת ,כדי 'לסנוור ולסמא' את עיני הקליפות, ולהבריחן. למה הדבר דומה? לאדם שמסמאין את עיניו בפנס רב עוצמה - הלא הוא יברח מיד מפני האור המסנוור. כך מביא הקב"ה אור גדול מאד בפעם אחת כדי לסמא את עיניהן, ואז הקליפות בורחים.
חשוב שנדע זאת - שהם בורחים, כדי שננצל את ההזדמנות וניכנס אז להיכל המלך. צריך שיהיה לנו שכל, שלא נהיה טפשים. יש להיכנס להיכל המלך ולדבר איתו, לבקש ולהתחנן על נפשנו. את שרביט הזהב נותנים בליל פסח לכל יהודי!
בליל פסח מקדשים את כל יהודי מבית ומחוץ. צריך רק להכין כלים. כשם שיש לכל אחד כלי פסח בביתו, כן צריך להכין בנפשו 'כלים' לקבל את האורות של הפסח. ובודאי, שכל אחד מחויב ללמוד היטב את הלכות ליל הסדר בכדי לדעת מה וכיצד לקיים את המצוות כהלכתן. יהי רצון שה' יזכנו שנוכל להכין את הפסח כראוי. דרכי צדק


בשבילי הפרשה

דם ייחשב לאיש ההוא דם שפך (יז, ד).
כל טיבם של הקרבנות הוא, שיתרגל האדם למסירות נפש. אבל אם מקריבים את הקרבנות שלא במקומם הנכון, כלומר שמוסרים את הנפש על דברים שאינם נוגעים ליהדות - כי אז זו פשוט שפיכת דמים. ועל כך נאמר: "דם ייחשב לאיש ההוא דם שפך". אגלי טל

כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו (יח, ג).
לכאורה, היה צריך לומר "מעשה ארץ מצרים". מהו "כמעשה".
אלא יובן על פי מה שמבואר בשולחן ערוך (או"ח סי' רלא) שכל כוונת האדם - בכל מעשיו יהיו לשם שמים.
וזהו שאמר הכתוב שלא תעשו "כמעשה" כמו שהגויים עושים בעניני גשמיות - למלאות תאוותם ובטנם. אלא תעשו את מעשיכם הגשמיים גם כן לשם שמים, כדי לעשות נחת רוח לבורא יתברך.
וזה גם מה שכתוב (הושע ב, א) "במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני א-ל חי". שאפילו בשעה שעוסקים בעניני עולם הזה ונראה שהם "לא עמי". בכל זאת נקראים "בני א-ל חי" - כי מחשבתם קשורה בקשר אמיץ לבורא יתברך. ארי שבחבורה

כמעשה ארץ מצרים (יח, ג).
הדא הוא דכתיב (שיר ב) "כשושנה בין החוחים". רבי אליעזר פתר קרא בגאולת מצרים. מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים היא קשה על בעלה ללוקטה. כך היתה גאולתן של ישראל קשה לפני הקדוש ברוך הוא לגאול... אלו ואלו ערלים. אלו מגדלים בלוריות ואלו מגדלי בלוריות, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים. אם כן לא היתה נותנת מדת הדין לישראל שיגאלו ממצרים לעולם.
אמר רבי שמואל בר נחמני אלולי שאסר (שקשר) הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה לא נגאלו ישראל לעולם וכו'. תנחומא כג, ב

אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים (יט, לו).
אדם עלול לחשוב, שאין הוא מסוגל להגיע לדרגות נעלות בעבודת הבורא, בשעה שהוא יודע היטב את שפלות מצבו ומרת נפשו.
המענה על כך מצוי בפסוק שלנו: כשם שהוציא הקב"ה את אבותינו ממ"ט שערי הטומאה של מצרים, כן ביכולתו להעלות כל יהודי מה'מצרים' שלו ולהוציאו מאפילה לאורה. אור התורה


דרך הלכה

דיני ומנהגי ערב פסח שחל בשבת קודש - ב'
א. משכימים להתפלל בשבת זו, ומוטב להתפלל כמנהג ותיקין, ואל יאריכו הרבה בתפילה ובניגונים, ואלו הנוהגים לומר יוצרות ופיוטים - יאמרו זאת במנחה, אך, יזהרו שלא יתפללו בחפזון ובמרוצה, ואם אין די זמן להספיק לגמור תפילת שחרית קריאת התורה ותפילת מוסף - יאכלו סעודת שבת אחר תפילת שחרית ואחר הסעודה יחזרו לבית הכנסת להמשך התפילה וקריאת התורה, וזמן אכילת חמץ הוא עד סוף שעה רביעית שהוא גם סוף זמן תפילה, לפי חישוב השעות של היום מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, ובדיעבד אפשר לסמוך על הסוברים שחישוב השעות הוא מזמן נץ החמה (שו"ע רמ"א ומ"ב תמ"ד, קצשו"ע קט"ו, כה"ח תפ"ט, בן איש חי "צו" שנה א', לוח ארץ ישראל).
ב. בסעודה עצמה יזהרו מאוד מפיזור פירורים ורצוי לאכול כשיעור לתוך שקיות ניילון שלא יתפזרו, ויש שהתירו אפילו למנהג האשכנזים לצאת בסעודת שבת קודם זמן איסור החמץ במצה עשירה או מבושלת או מטוגנת, ועל כל פנים לקטנים בוודאי יש להקל, וכדי לקיים סעודה שלישית בפת, טוב גם כן אם יש לו זמן לחלק את סעודת שחרית לשניים, דהיינו שבאמצע הסעודה יברך ברכת המזון, ויפסיקו קצת בהלכה ושיחה בדברי תורה וכו', ואחר כך יטול ידיו שנית ויברך "על נטילת ידים" ו"המוציא", ואף שזהו קודם חצות היום ולפני זמן מנחה - הקלו בכך באין ברירה, ואם לא יספיק בזאת - יאכל סעודה שלישית קודם שעה עשירית על ידי בשר, דגים, יין, פירות ומיני תבשילין של פסח, והוא הדין שאפשר לאכול אורז וקטניות וכל דבר שאסור בפסח מצד המנהג בלבד, בזוה"ק פרשת "אמור" (עמוד צה) איתא שהרשב"י היה מקיים סעודה זו בדברי תורה (ב"ח מג"א הגר"א ומ"ב תמ"ד, קובץ אגרות חזון איש ח"א סי' קפ"ח, שו"ע רצ"א חיי אדם קכ"ט).
ג. אסור להכין משבת לחול וליו"ט, ולכן אסור לסדר את הקערה ושאר צרכי הסעודה קודם הלילה, שהרי זה מכין משבת ליו"ט, וכן לא יאמר שהולך הוא לנוח על מנת שיוכל לשבת במוצאי שבת - ליל הסדר רענן ורגוע. ובצאת השבת אחרי צאת הכוכבים יאמרו הנשים "ברוך המבדיל בין קודש לקודש", ואז יוכלו להתחיל בכל ההכנות לסדר שלא הספיקו מערב שבת (שו"ע רמ"א ומ"ב רצ"ט, לוח ארץ ישראל, פמ"ג תמ"ד).


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין זצוק"ל
סיפר אדמו"ר רבי מנחם נחום רבינוביץ מקנטקובזה זצ"ל: הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי זי"ע מיסד חסידות חב"ד היה אבי חותנו של זקיני הרה"ק רבי יעקב ישראל מטשערקס זי"ע, והיה נוהג לצאת בכל ערב לשוח בשדה בלווי אחד מנכדיו ששהה באותו זמן בביתו. פעם היה תורו של הרה"ק רבי יעקב ישראל זי"ע לצאת אתו. בשעת הנסיעה פנה אליו הרש"ז בזה הלשון: "היה לך סבא גדול מאד, אני מתכוין לסבך רבי אהרן הגדול. כשהיינו יחד אצל המגיד ממעזריטש, אני הייתי זה שהכרתי את תכונותיהם של כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו של האדם, ויודע אני שישנו גיד שנמצא אל כל אדם מתחת לשפתיים, והוא אינו זז במשך כל ימי חייו של האדם אלא רח"ל בשעה שהאדם רואה את מלאך המות לפניו במלוא עוזו, רק אז זז הגיד הזה מרוב פחד, ואצל הרב הקדוש היה גיד זה, זז בכל יום, במשך שעתיים לאחר התפילה מפחד ה' ומהדר גאונו".
סיפר כ"ק אדמו"ר מרחמסטריבקא זצ"ל: הרה"ק ר' שלמה קארלינער זי"ע הספידו להרה"ק רבי אהרן הגדול זי"ע בפסוק "ויתהלך חנוך" וכו' שפירש רש"י קל בדעתו לשוב ולהרשיע ולפיכך לקחו קודם זמנו. ולכאורה הלא כתוב שחנוך תופר מנעלים היה ועל כל תפירה ותפירה היה מיחד יחודים וגם מובא שהוא נעשה מט"ט שר הפנים והאיך שייך לומר עליו "קל בדעתו לשוב ולהרשיע". אך הפירוש הוא "קל בדעתו לשוב" - את כל העולם בתשובה "מלהרשיע" - עוד הפעם. וטען הבעל דבר (היצר הרע) ששוב אין לו מה לעשות בעולם ולפיכך לקחו השי"ת קודם זמנו.
וכמו כן על ר' אהרן הגדול שנסתלק מן העולם בהיותו בן ל"ו שנה, לפי שהיה יכול להחזיר את כל העולם בתשובה ואז לא היה לבעל דבר מה לעשות בעולם, ולפיכך נסתלק בצעירותו.
ומובא שעשה שמונים אלף בעלי תשובה וסיפר הרבי מרחמסטריווקא זצ"ל ששמע מר' יצחק אייזיק איזן ע"ה איך עשה כל כך הרבה בעלי תשובה, שהיה בא לירידים הגדולים והתחיל להתפלל ועל ידי תפלתו הכניס הרהורי תשובה בכולם ובאו לבקש ממנו תיקונים ודרכי תשובה. וכך החזיר את העולם בתשובה [והפליא מאוד את המספר של פ' אלף שהוא עולם מלא].
ופעם נתן תיקון לבעל תשובה שרצח את אביו. שיגדל נחש קטן ויתלה אותו בזכוכית על צוארו וממה שיאכל הוא יתן גם לנחש לאכול ובתום ז' שנים, כשיגדל הנחש, יפתח את הזכוכית ויצא הנחש ויהרגהו, וזה יהא לתיקון על שרצח את אביו שגידלו וקם עליו ורצחו נפש.
נסתלק בי"ט בניסן שנת תקל"ב
לוקט מהספר "הילולא דצדיקיא"


מסילות הזוהר

קרבן פסח
כד אתא קב"ה וכו': כאשר בא הקב"ה למצרים, ראה הדם של הפסח שהיה נרשם על הפתח, ודם הברית, איך היו עומדים על הפתח, שכתוב "ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם" וגו' .
לזמנא דאתי וכו' : לזמן הבא, יבא הקב"ה אל יצר הרע וישחוט אותו, ועתה בגאולה זו של מצרים. כתוב, "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל", שהוא זכר מזמן הבא לגאולה ההיא העליונה ממצרים.
על שתי המזוזות ועל המשקוף: בזה הרשימו של אות הי' דהיינו במזוזות, ובזה הרשימו של אות הי' דהיינו במשקוף, להראות בהם הרשימו של ברית הקדוש. שהוא הי' ונשברה הערלה מפני דם הברית הרשום על הכל, ובא דם על דם. דהיינו דם הפסח על דם הברית. כשעבר המשחית היה רואה דם, והתרחק מן הבית כש"א "ולא יתן המשחית" וגו'.
אי קב"ה הוה וכו' : שואל אם הקב"ה בלבדו היה הורג,למה כתוב, "ולא יתן המשחית", שמשמע שהמשחית היה הולך ולא הקב"ה. ומשיב, אלא ודאי שהקב"ה היה הורג והמשחית היה הולך למצוא עלילה על ישראל לקטרג עליהם. כיון שראה השבירה של הערלה בב' בחינות. בדם פסח ובדם מילה, היה בורח ונפרד מהם .
ועל דקטל קב"ה וכו': ועל שהרג הקב"ה את כל אלו הבכורים של צד ההוא נתן וחייב את בכורי ישראל שיפדו את עצמם, ולא ימצא עליהם הסטרא אחרא שום עלילה. ומהכל שמר אותם הקב"ה, כאב על בנים.
בבית אחד יאכל וגו': מצוה זו הוא, לאכול את הפסח על מצות ומרורים. מצת כתוב בלי ו', ושואל: מה זה המצות, כנגד זה המרורים, שחייב הכתוב לאכלם יחד. ומשיב: אלא להראות על גלות השכינה עם ישראל במרירות הזו שלהם, שכתוב, "וימררו את חייהם בעבודה קשה" וגו'. וכאשר אוכלים את הפסח, להראות כל מה שעשו להם במצרים בגלות ההיא ובשעבוד ההוא. וע"כ אוכלים אותו על מצות ומרורים.
מה כתוב ועצם וגו': מה כתוב, "ועצם לא תשברו בו". להראות בו בזיון , ובכל אלהי מצרים. כי העצמות היו מושלכים בשוק, ובאו כלבים והיו גוררים אותם ממקום למקום וזה היה קשה להם מכל, כי העצמות הם תקון הגוף, ודומים כעין צד האחר, דהיינו לאלהים אחרים שלהם. וישראל השליכו אותם בשוק בדרך בזיון, וע"כ כתוב "ועצם לא תשברו בו" אתם לא תשברו, אבל כלבים היו באים ושוברים אותם.
תו מצראי הוו כו': עוד יש לפרש. המצרים שהיו באים אח"כ, ורואים אלו העצמות שהכלבים סוחבים אותם ממקום למקום, ושוברים אותם. היו המצרים טומנים אותם בארץ. כדי שהכלבים לא ימצאו אותם וזהו בטול עכו"ם הגדול ביותר, מצדם. ובזה נתעלה הקב"ה בכבודו, ונכנעים כל כחות האחרים דע"ז, כי אז נכנעו ביותר כשהבטול ע"ז נמצא מצדם עצמם, דהיינו שהטמינו עצמות אלהיהם בעפר. וע"כ לא בטלו ישראל אותם שכתוב "ועצם לא תשברו בו".
פירוש הסולם פרשת בא קפט - קצו


מעשה שהיה

דמי "גואל ישראל"
הצדיק ר' אברהם יעקב מסדיגורא, היה נוהג בליל בדיקת חמץ לספר מעשה זה.
בכפר אחד הסמוך לעיר קולבסוב דר יהודי, שהיה חוכר את בית המזיגה מאדון הכפר, העסקים של אותו יהודי לא היו טובים ולא יכל לשלם לאדון במועדו את תשלומי החכירה, והאדון שלח כמה פעמים לבקש את דמי החכירה, והוא אין לו לשלם. איים עליו האדון בכמה איומים, וללא הועיל. ויהי ביום שבת הגדול, שלח האדון את הקוזקים שלו. שילכו לביתו של היהודי, ויעשו שם אי סדרים למען הענישו. הלכו הקוזקים ועשו "חורבן" בבית: שפכו על הרצפה את עביט השופכין, לקחו מהתנור את ה"טשולנט" והשליכוהו החוצה. את השולחנות והספסלים הפכו ושברו, וכל הנמצא בבית בלבלו, עליונים למטה ותחתונים למעלה, ודרסו ורמסו כל מה שנזדמן תחת ידם.
לאחר שהלכו הקוזקים, והיהודי ובני ביתו ישבו נדכאים ושוממים מגודל הצרה. נמלך היהודי להפיג קצת את צערו והלך העירה לשמוע את הדרשה של שבת הגדול שהרב דמתא דורש. ובקולבסוב שמש אז ברבנות הגאון הקדוש רבי אברהם יהושע העשיל שאחר כך נתפרסם בשם הצדיק מאפטא, בעל "אוהב ישראל". ויהי בבוא הכפרי לבית הכנסת, מצא שהרב כבר עומד על הבמה ודורש, וכל העם עומדים צפופים, ושומעים את הדרשה.
התכווץ הכפרי בפינה, סמוך לפתח, והכין את ליבו לשמוע גם הוא. ושמע שהרב אומר בתוך הדרשה: שתי ברכות ישנן "גאל ישראל", לשון עבר (בברכות אחרונות של קריאת שמע ובהגדה של פסח), ו"גואל ישראל, לשון הווה (בברכת "ראה נא בענינו" שב"שמונה עשרה") ברכת "גאל ישראל" מכוונת כלפי הגאולה מגלות מצרים, וזו של "גואל ישראל" מוסבת על הגאולה שישנה תמיד. בכל זמן, שאם יש באיזה כפר יהודי שאין לו לשלם את שכר החכירה והאדון שולח את הקוזקים שלו לעשות לו "חורבן" בביתו. והם באים ומחריבים כל הנמצא בבית גם ליהודי כזה הקב"ה ממציא לו פדות וגאולה מצרותיו.
מששמע הכפרי דיבורים אלה נתמלא שמחה, והלך לביתו שבכפר, הלוך ורקד, הלוך ורנן: הרבי אמר "גואל ישראל"! הרבי אמר "גואל ישראל"! ה"פריץ" שלח לפנות ערב עוד הפעם את שלוחיו, ללכת לבית היהודי ולראות מה הוא עושה כעת אחר ה"חורבן". באו הקוזקים וראו שהיהודי "מלא שמחה" מרקד ומרנן. תמהו על החזיון המשונה הזה ובאו לה"פריץ" ואמרו לו שכנראה מרוב צרותיו נטרפה דעתו של היהודי, שכן מצאוהו כשהוא יוצא במחול ומזמר ומרנן. בערב שלח הפריץ לקרוא ליהודי. חשב היהודי, שבודאי רוצה ה"פריץ" להענישו שוב בעונשים שונים. אבל נזכר בדברי הרב על "גואל ישראל", ושוב לא פחד ולא נבהל כלל, אלא הלך בשמחה רבה.
בא אל ה"פריץ", וה"פריץ" פנה אליו בדברי מוסר: מדוע, "מושקה", הנך "לא יוצלח" שכזה? בעצמך הנך עני, וגם אין לך לשלם. אמר לו היהודי וכי מה אדוני ה"פריץ" אוכל לעשות ? שמע נא, "מושקה", אמר ה"פריץ", אתן לך פתקא לבית-משרפות היי"ש שבעיר, ויתנו לך בהקפה יי"ש בסכום כך וכך, ואתה תמכור את היי"ש ותרויח קצת, ושוב תעשה ככה עוד כמה פעמים, ויהיה לך כסף גם לשלם לי את החוב וגם להוצאות ביתך! וכן עשה, ובמשך הימים האחדים שהיו משבת הגדול לערב פסח עלה בידו של היהודי לחזור חלילה כמה פעמים על קניית היי"ש, והרויח סכום גדול. שילם לה"פריץ" את חובו, קנה כל צרכי החג בריוח, ובערב פסח צרר במטפחת סך מעות, והביא להרב מקולבסוב, ואמר: הבאתי לרבי דמי "גואל ישראל".


חוד הפרשה

א. מהיכן למדים ששעיר לעזאזל צריך להמיתו?
ב. את חלב החטאת של יום הכיפורים (אימורי פר ושעיר), על איזה מזבח הקטירו?


שינון הלכה

סימן צ"ז
א. אם מצא אדם חס וחלילה חמץ פחות מכזית בחול המועד פסח, מה יעשה?
ב. מהו עיקר "ביטול חמץ"?

שבת

י"ד ניסן

בראשית

קמא-קמז

קל-קלה

ראשון

ט"ו ניסן

בראשית

קמח-קנא

קלו-קלח

שני

ט"ז ניסן

בראשית

קנב-קנח

קלט-קמב

שלישי

י"ז ניסן

בראשית

קנט-קסג

קמג-קמז

רביעי

י"ח ניסן

בראשית

קסד-קסז

קמח-קמט

חמישי

י"ט ניסן

בראשית

קסח-קעג

קנ-קנד

שישי

כ' ניסן

בראשית

קעד-קעו

קנה-קנז

שבת

כ"א ניסן

בראשית

קעז-קפג

קנח-קסג





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael