אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
תזריע

קולמוס העורך

בספר "קב הישר" מבאר מה נעשה בשמים בימים הללו של ערב פסח, וכותב כי כל אור של קדושה שצריך להתגלות - יש כנגדו התגברות של המקטרגים, אשר גם הם מתאמצים ועובדים. ועבודתם היא להכניס אנשים לכעס, למחלוקת ולקטטות - זוהי עבודתו של היצר. לכן, כשאדם מתחזק - הריהו נוטל מהם את שליטתם.
וכשעובדים בבתים בכל ערב פסח, מנקים מקרצפים ומגרדים - הכל גירודים, שבהם מסלקים ומטאטאים החוצה את הסטרא אחרא, ולכן היצר הרע איננו מוכן שזה יקרה, בראותו שעובדים בכל הבתים - הופכים את כל הבית ומנקים ביסודיות, ועבודת היצר הרע היא לעשות קטטות ומריבות, מחלוקות ומהומות בכל בית - כדי שגם לו תהיה 'סחורה' כלשהי.
על כן, הימים הללו הם זמן גדול - אם האדם מתאפק כנגד הכעס והצעקות, ונשאר רגוע ואיננו עונה, ומקבל הכל באמונה ובשמחה ואף משרה אוירה רגועה בבית - זוהי עבודת היום.
שבת שלום


נתיב הדרש

ענוה אמיתית מהי?
נאמר בפרשתנו: "וצוה הכהן ולקח למטהר וגו' ואזוב" ואמרו חז"ל (מס' פרה פי"א מ"ז) "אזוב, ולא אזוב יון ולא אזוב כוחלית ולא אזוב רומית ולא אזוב מדברי ולא אזוב שיש לו שם לווי".
מבאר זאת הגאון רבי שמעון סופר זצ"ל (מובא ב"מכתב סופר") על דרך המוסר, דהנה המובחרת שבמידות היא ענוה, ככתוב (משלי כב, ד) "עקב ענוה יראת ה'", וממידות משה רבינו ע"ה לא הזכירה התורה שום מידה אלא מידת ענוה. אמנם יש שלשה אופנים במידת ענוה אשר באלה לא יחפוץ ה'.
א. יש ענות שקר במקום ענותנותו שם אתה מוצא גדולתו, שחושב בליבו הן יש לי כל מידות טובות ואף גם מידת ענוה - יש לי שאני עניו מאוד, וזו היא ענוה מחמת גאוה, נראה בעיני הבריות כעניו וליבו מלא גסות הרוח, ומידת הענוה האמיתית היא שלא יעלה על ליבו שהוא עניו, כי כל שפלותו ובזותו, שמבזה את עצמו צריך שיהיה מיעוט ערכו בעיניו.
ב. עוד יש חלק גרוע בענוה שהוא משפיל את עצמו יותר מדאי, כמו שכתב החובת הלבבות (תחילת שער הכניעה) שהעניו צריך שידע שהוא אדם ויש בו חלק אלקי ממעל - נשמתו הקדושה, ולא יהיה עניו נגד הבהמה ונגד הרשע, וכמו שמביא שם (בשער הפרישות) מאנשים שהלכו לדור במדבר בין החיות. ג. יש עוד סוג ענוה שהיא ביסוד הגדלות, דהיינו שהוא עניו מחמת שהוא יודע שהגדלות מבוזה מאוד, ועל כן הוא עניו כדי להתייקר ולהתכבד, יוצא שהוא עניו בשביל גדלות וכבוד (ועיין בתוס' ערכין טז:). והנה אדם זה עושה לו ממידה הזאת כמו תכשיט נאה וענותנותו היא למען יכובד בעיני הבריות, אבל ענוה אמיתית היא בלי שום טעם והנאה, אלא רק מטעם ענוה, זאת היא ענוה העיקרית.
והנה האזוב בא להורות על ההכנעה ושפלות כפירוש רש"י, ועל זה אמרו חז"ל: "אזוב, ולא איזוב רומי" - רומי היא סוג ענוה ראשונה הנ"ל, ענוה מחמת גאות, גם "ולא אזוב מדברי" - היא הסוג השני שמשפיל את עצמו כחיה וכבהמה לדור במדבר, וגם "ולא אזוב כוחלית" - שכוחלין בו העינים כחל ושרק שיכבדו אותו הבריות הרואין לעינים ושיאמרו אדם עניו הוא ומשפיל עצמו, "ולא אזוב שיש לו שם לווי" - דהיינו שם המחובר או שום טעם וסיבה, רק שיהיה עניו ושפל בלי שום טעם וסיבה.


בשבילי הפרשה

אדם כי יהיה בעור בשרו (יג, ב).
מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים. מטה ידו, ביקש לצאת לחוצה לארץ. קרא לאשתו, אמר לה, בשביל שבני אדם רגילין לבוא אצלי לראות את הנגעים, קשה עלי לצאת מעליהם. אלא בואי ואני מלמדך שתהא רואה את הנגעים. אם ראית שערו של אדם שיבש המעין שלו, תהא יודעת שלקה. לפי שכל שער ושער, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו, יבש המעין, יבש השער.
אמרה לו אשתו, ומה אם כל שער ושער, ברא לו הקדוש ברוך הוא מעין בפני עצמו שיהא שותה ממנו. אתה שאתה בן אדם, כמה שערות יש בך, ובניך מתפרנסין על ידיך, (המשילה את הבנים לשערות), לא כל שכן שיזמן לך הקדוש ברוך הוא פרנסה. לפיכך לא הניחה אותו לצאת חוצה לארץ. מדרש תנחומא

אדם כי יהיה בעור בשרו... לנגע צרעת (יג, ב).
אמרו חז"ל (סוטה ה): "אדם כי יהיה בעור בשרו נגע צרעת" - ולא כתיב ביה "ונרפא", בשר כי יהיה בעורו שחין" - כתיב ביה "ונרפא". כי המתגאה כאדם אין רפואה למכתו, והמחזיק את עצמו כבשר בעלמא, כתוב בו "ונרפא".
נראה לי, שהכוונה כאן היא לומר, שהרי ידוע שה' לא מעניש סתם (עיין ברכות ה:) והיסורים באים כדי למרק את העון ולהכניע את הלב הערל, ואם האדם נכנע לפני ה', או אז המכה עצמה היא הרפואה.
אבל אם המכה לא מכניעה את האדם, ועודנו מתגאה, יוצא שאין כל תועלת למכה כיון שהיא לא גרמה לרפאות את נפש החוטא. ולכן גם אמרו "כל המתגאה אין רפואה למכתו" - שהמכה שקיבל לא מרפאה את תחלואי נפשו.
וזהו שאמרו שאם מחזיק את עצמו כ"אדם" - שלמרות שחטא הוא מתגאה, לא מתרפא על ידי המכה. אבל אם מחזיק את עצמו כ"בשר" - שהוא שפל בעיניו, אז המכה היא לו לרפואה. חידושי רבי יוסף נחמיה

ועץ ארז ושני תולעת ואזוב וגו' (יד, ד).
פירש רש"י ז"ל "לפי שהנגעים באים על גסות הרוח מה תקנתו ויתרפא ישפיל את עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב" כו'.
אותו דבר במקרה הפוך, אם השפיל את עצמו אפוא שהענוה פסולה, אם למשל היה צריך לצאת לטובת דבר מצוה בעוז, והדבר נגע בכבוד שמים, ואז, נעשה ענותן ואומר "מה אני ומה חיי" ומי ישמע לי מה שאגיד, ומאידך אם יפגעו בו, הרי הוא יקום ויטור, עניו כזה צריך כפרה.
ואז תקנתו: אם השפיל את עצמו כאזוב יגביה עצמו כארז, כמו שכתוב "ויגבה לבו בדרכי ה'". חידושי הרי"מ


דרך הלכה

עניני חודש ניסן
א. נוהגים שלא לאכול מצות מראש חודש ניסן, והמנהג הוא במצות כשרות, אבל מצות חמץ מותר. ובערב פסח אסור לאכול גם מצות שאינם כשרות כגון מצות כפולות או נפוחות, כיון שלמעשה הם מצות (משנה ברורה סימן תעא).
ב. הגרי"ש אלישיב סובר שאין צריך למנוע מקטן לאכול מצות מראש חודש, וכן גדול כשיש צורך כגון ללחם משנה מותר לו לאכול.
ג. קטן שאינו מבין מה מספרים בליל פסח מותר להאכילו מצה כל היום בערב פסח, ואם יש בו דעת להבין אסור להאכילו.
ד. מברכים על האילנות בחודש ניסן. וכתב המשנה ברורה (סימן רכ"ו) שאפשר לברך גם בחודשים אחרים כשרואה אילנות מלבלבים, והגמרא כתבה חודש ניסן כיון שדרך האילנות ללבלב בניסן, ויש לברך דוקא על אילנות מלבלבים של מאכל ולא על פרחים ואילני סרק.
ה. יש שסוברים שאין לברך ברכה זו בשבת כי חוששים שמא יתלוש מהעלים להריח בהם. אכן בעל ה"קהילות יעקב" נהג לברך בשבת וכן נהג הגרש"ז אויערבך, ובעל האדר"ת היה מברכה דוקא בשבת כדי להשלים למאה ברכות.
ו. בשו"ת ציץ אליעזר כתב שגם בלילה אפשר לברך אם יש שם אור ורואים את לבלוב האילנות.
ז. בספר "קב הישר" כותב, כי על כל מה שקונים לכבוד החג יש לומר בפה מלא שקונים זאת 'לכבוד החג הקדוש הבא עלינו לטובה'.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי שלמה הכהן מראדומסק זי"ע בעל "תפארת שלמה"
רבנו היה תלמידם של הרה"ק רבי מאיר מאפטא, רבי ישעיהו מפשעדבורז ורבי בער הסבא מרדושיץ, ורבי משה מלעלוב, זי"ע
פעם בתחילת הנהגתו הגיעו אליו הרבה חסידים ליום טוב, ובראותו אותם גער בהם בשאלה "מה אתם רוצים ממני? הלוא אמרתי לכם כמה פעמים כי אינני לא רבי ולא צדיק!", אבל החסידים לא זזו ממקומם וחיכו שיתן להם שלום, היה ביניהם זקן אחד תלמיד חכם שהרהיב עוז ואמר לרבו "רבינו, הרי אנחנו העומדים כאן הננו רבים, ויחיד ורבים הלכה כרבים, ואם כן מוכרח הרבי על פי דין לציית לנו, ולהורות לנו הדרך נלך בה ברוחניות, וכן בגשמיות...."
נענה להם הרבי ואמר: "דוד המלך ע"ה אמר בתהילים "אתה ידעת לאולתי, ואשמותי ממך לא נכחדו", רבונו של עולם אתה אמנם יודע את איוולתי ואשמותי שאני לא חכם ולא צדיק, אבל בני אדם הללו אינם יודעים זאת ואומרים רבי הושיענו, ולשיטתם הם צודקים, שכן יחיד ורבים הלכה כרבים, אבל בבקשה ממך "אל יבושו בי קוויך ואל יכלמו בי מבקשיך" שאוכל באמת להושיעם".
פעם בא אליו חסיד ורצה בנוסף לקוויטעל להזכיר לפניו חולה, אך לא זכר את שמו ועמד נבוך נוכח רבו, ושאלו הרבי לפשר מחשבותיו, וענה לו החסיד את בעייתו, אמר לו הרבי אולי תנסה להזכר בשמו, ומשעברה שעה ארוכה ולא נזכר, אמר לו הרבי אולי שמו כך ושם אמו כך, אמר לו החסיד אכן כך שמם, ובירכם הרבי, ובראותו את גודל פליאת חסידיו אמר: "בספר שמות נרשמים כל שמות בני ישראל, ואלו שהם זכי הראות רואים שם את שמות כל בני ישראל".
נסתלק בכ"ט אדר תרכ"ו בהותירו אחריו ברכה את ספריו "תפארת שלמה". על התורה והמועדים.


מסילות הזוהר

פגמו של המדבר לשון הרע
תא חזי בכל וכו': בוא וראה, בכל שעה שהנשמה הקדושה ההיא דבוקה באדם, הוא אהובו של אדונו. כמה שמירות שומרים אותו מכל הצדדים, רשום הוא לטוב, למעלה ולמטה, והשכינה הקדושה שורה עליו.
ובזמנא דאיהו אסטי וכו': ובשעה שהוא מטה דרכיו, השכינה מסתלקת ממנו, והנשמה הקדושה אינה מתדבקת בו, ומצד נחש הרע הקשה, נתעורר רוח אחד, המשוטט והולך בעולם שאינו שורה אלא במקום שהקדושה העליונה נסתלקה משם. והוא שורה על האדם. ואז נטמא האדם, ונפגם בבשרו, בכל, ובמראה פניו.
ות"ח בגין דהאי וכו': ובוא וראה, משום שנפש חיה הזו, היא קדושה ועליונה - דהיינו מן הבינה, כשארץ הקדושה - שהיא המלכות, מושכת אותה ונכללת בתוכה, אז קוראים אותה, נשמה. כי אור הבינה נקרא נשמה. וזו היא שעולה למעלה ומדברת לפני המלך הקדוש, ונכנסת בכל השערים ואין מי שימחה בידה, ועל כן נקראת רוחא ממללא, בתרגום, דהיינו רוח המדבר, כי כל שאר הנפשות, שאינן מן הבינה, אין להן רשות לדבר לפני המלך חוץ מזו. שהיא מבינה.
ועל דא אורייתא וכו': ועל כן התורה מכריזה ואומרת, "נצור לשונך מרע" וגו' (תהלים לד). וכתוב, "שומר פיו ולשונו" וגו' (משלי כא). משום שאם שפתיו ולשונו מדברים דברים, רעים אלו הדברים עולים למעלה, ובשעה שעולים, כולם מכריזים ואומרים הסתלקו מסביב דבור הרע של פלוני, תנו מקום לדרכו של נחש הקשה, אז נעברת ממנו הנשמה הקדושה, ומתסלקת ואינה יכולה לדבר. כש"א נאלמתי דומיה החשיתי מטוב (תהלים לט).
וההיא נשמתא סלקא וכו': ונשמה ההיא עולה בבזיון, בצרה, מכל. ולא נותנים לה מקום כבתחילה. ועל זה כתוב, שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. נפשו ודאי אותה שהיתה מדברת, נעשית שותקת, משום דיבורים הרעים שדברה. ואז נזדמן הנחש. כי הכל חזר למקומו, לתחילתו. כמו מטרם שזכה לנשמה. וכשהדבור הרע עולה בדרכים ידועים, ושורה לפני הנחש הקשה, כמה רוחות מתעוררים בעולם, ורוח טמא יורד מצד ההוא של הנחש, ומוצא שאדם ההוא עורר אותו בדבור הרע, ומוצא שהרוח המדבר הקדוש נעבר ממנו, אז שורה עליו הרוח הטמא ומטמא אותו, ואז הוא מצורע.
כמה דעונשא דהאי וכו': כמו שעונש האדם הוא משום דיבור רע, כך עונשו, משום דיבור טוב שבא לידו ויכול לדבר ולא דיבר. משום שפגם ברוח המדבר ההיא, כי הוא נתקן לדבר למעלה, ולדבר למטה, והכל בקדושה. כל שכן, אם העם הולך בדרך עקום, והוא יכול לדבר להם, ולהוכיח אותם, ושותק ואינו מדבר. כמו שאמרתי, שעליו נאמר, "נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר". נעכר בנגעים של הטומאה. וזה הוא שאמרו, שדוד המלך נלקה בזה - בצרעת והקב"ה פנה ממנו. שכתוב, שבקש, "פנה אלי וחנני" (תהלים כה). משמע שהפנה פניו ממנו. מהו פנה אלי. הוא כש"א "ויפן אהרן" (במדבר יב), כמו ששם הוא בצרעת, אף כאן הוא בצרעת. ירדו ר' חייא ור' יוסי ונשקוהו, נתחברו יחד בכל הדרך ההוא. קרא ר' חייא עליהם, "וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום" (משלי ד). פירוש הסולם פרשת תזריע סעיפים פב - פז


מעשה שהיה

תקציר:
ר' הלל נקלע לפני פסח לרומא בתקופא שהיה אסור ליהודי לדרוך ברומא, בערב פסח חיפש בשוק מישהו שקונה מצרכים יהודיים, כדי לגלות מיהו יהודי, וראה את ראש העיר רומא שמצווה על משרתו לקנות משהו, המשרת קנה חזרת וחזר לכרכרת ראש העיר. ר' הלל ביקש להתקבל בדחיפות אצל ראש העיר וסיפר לו שהוא יהודי ומבקש את עזרתו כדי לקיים את הפסח, היות וראה שקנה חזרת בשוק.

ראש העיר שמע בשקט את דברי ר' הלל ולא ענה לו במלה אחת. במקום זה הוא אחז בזרועו של ר' הלל והכניסו לחדר שני, שם פתח דלת סודית, שהובילה לאולם תת קרקעי גדול, שהיה חלק מדירת סתר. באולם הזה עמדו שולחנות ערוכים כל טוב וריח של מאכלי יום טוב עמד בחללו של המקום. "כאן מצד שני תמצא חדר בשבילך" - אמר ראש העיר לר' הלל. והושיט לו יד ידידותית לברכת שלום עליכם.
בהגיע שעת המנחה דפק משרת על דלת חדרו של ר' הלל וקרא לו ללכת להתפלל. ואכן בית כנסת יפה ומהודר שכזה לא ראה ר' הלל מימיו. הקירות היו עשויים מאבני שיש יקרות, המנורות היו ריקועי זהב טהור ועל התקרה ציורים אומנותיים בעל רמה. לבושו של הקהל בבית הכנסת היה חגיגי וכל האוירה הזכירה התרוממות הרוח, כל זה לא התאים למה שר' הלל דימה בנפשו כאוירת בית כנסת מחתרתית, שבאיו חיים בפחד מתמיד מאימת השלטונות.
לאחר תפילת המנחה אמר הציבור את סדר קורבן פסח. בתום תפילת הערבית איחלו המתפללים איש לרעהו חג שמח וכל הקהל נכנס לאולם האוכל הגדול שליד בית הכנסת, כדי לערוך שם את ה"סדר".
ר' הלל, אותו הושיבו בראש השולחן, שוב לא האמין למראה עיניו. הזאת רומא, העיר שבה אסור ליהודי לגור? האין זו הוכחה לכך שהגויים, עם כל הגזרות שיגזרו על היהודים, לעולם לא יצליחו להתגבר על רוח התורה המפעמת בעם?... הנה עם ישראל חי גם כאן ברומא והוא נצחי יחד עם תורתו.
אולם בשבתו ליד השולחן, תוך כדי סעודה, הוא ראה דבר שהקפיץ אותו פתאום ממקומו. לתמהונו הרב הבחין בכך, שאחד המשרתים הגיש לשולחן פרוסות פרוסות של עוגת גבינה, האורחים לקחו ממנה ואכלו ממנה לתאבון. מה קורה כאן? - שאל את עצמו ר' הלל בחרדה. האם הוא נמצא בין יהודים או חס ושלום.. . האם יהודים אינם יודעים שאסור לאכול גבינה אחרי בשר?
בבקשו סליחה הוא פנה אל ראש העיר גם כבעל הבית ושאלו, אם אין יודעים כאן את הדין, שאסור לאכול חלבי אחרי בשרי. "אני הרי חשבתי שאתם יהודים שומרי מצוות" - קרא ר' הלל בזעם כשדמעות עומדות בעיניו. "אני הרי אכלתי אצלכם את הסעודה הראשונה של פסח ומי יודע אם לא נכשלתי באסור החמור של חמץ בפסח".
במקום להשיב על דבריו, ביקש ראש העיר את ר' הלל שיטעם אף הוא מעוגת הגבינה הטעימה. ואשר לעבירה של חלב אחרי בשר, החל להביא ראיות שאין הדבר נורא כל כך וכי אצלם בכלל לא גורסים שזו עבירה, מדבריו היה ניכר כי הוא מחזיק את עצמו ללמדן גדול, וזה עוד יותר העלה את חמתו של ר' הלל...
לאחר דין ודברים נוכח בעל הבית לראות עד כמה נפגע ר' הלל מדבריו הוא נענה ואמר: "להוי ידוע לך אורח יקר, כי עוגת ה"גבינה", שכולנו אכלנו כאן, היתה על טהרת הקדש וממילא היא היתה "פרווה" במאה אחוז. ואילו את דיני בשר וחלב אנו מקיימים לא פחות ממך".
"ומדוע זה לא אמרתם לי מיד?!"- הקשה ר' הלל - "מדוע גרמתם לי כל כך הרבה צער ועגמת נפש?!"
"עליך להבין" - השיב ראש העיר - "כי היה מקום לחשד, שמא מרגל אתה, שנשלח כדי לגלות סודנו. רצינו לנסותך ועתה שעמדת בנסיון והחשד בטל, הבה נשמח כולנו בשמחת חג הפסח, חג החרות...
* * * סוף * * *


חוד הפרשה

א. מדוע נשתנה המצורע משאר הטמאים שצריך לשבת בדד?
ב. האם ב"נתקים", שער שחור - טהור או לא?


שינון הלכה

סימן עב
א. מתי הוא הזמן שהוא מצוה מן המובחר לקרות "שנים מקרא ואחד תרגום"?
ב. האם מותר לכתחילה להסתפר ביום שישי אחר חצות היום?

שבת

כ"ט אדר ב

בראשית

ע - עד

עה - עח

ראשון

א' ניסן

בראשית

עה - פ

עט - פב

שני

ב' ניסן

בראשית

פא - פג

פג - פו

שלישי

ג' ניסן

בראשית

פד - צ

פז - צ

רביעי

ד' ניסן

בראשית

צא - צז

צא - צה

חמישי

ה' ניסן

בראשית

צח - קא

צה - צח

שישי

ו' ניסן

בראשית

קב - קח

צט - קב

שבת

ז' ניסן

בראשית

קט - קיב

קג - קו





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael