אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
שמיני

קולמוס העורך

בפרשת פרה שקוראים אנו בשבת זו, נאמר "זאת חקת התורה... ויקחו אליך פרה אדומה..."
הקשר בין "חקת התורה" לפרה, מבאר בספר "בהיות הבוקר": הנושא את מי הנדה לצורך, כדי לטהר בו את הטמא נשאר המזה בטהרתו וכן הטמא נטהר. אבל הנושא את מי הנדה שלא לצורך - נטמא.
וכך הוא בתורה, שהלומד כדי שידע לקיים את מצות התורה, התורה מטהרת אותו ונעשית לו כסם חיים, אבל הלומד ואינו מקיים, דהיינו שאינו לומד לצורך קיום המצות, אז היא לו כסם המות ומטמא אותו, ככתוב בתהלים "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי".
שבת שלום


נתיב הדרש

הנסיונות שבחיים
לא היה אמנם אדם בעולם, אפילו החכם מכל האדם, שעלה בידו לעמוד על סודה של ה"פרה אדומה" שמטהרת טמאים ומטמאה טהורים, אולם יכולים אנו לראות בחיים שלנו, את המושג שרואים בפרה אדומה "מטהר טמאים ומטמא טהורים". חיים של אדם מישראל, שהם משקפים לנו כראי את התמונה הבלתי מובנת של "לטהר טמאים ולטמא טהורים".
הנה יוצא לו אדם לבקש את פרנסתו בחיים. הוא עוזב את ד' אמותיו של בית אבא ובית חינוכו, בא אל שוק החיים השוקק, ומתערב במציאות הומה ומהממת למצוא את דרכו בה לקיומו וקיום אנשי ביתו. כאן הוא נופל אל תוך עולם של רמיה ואונאה, גזל, דברי ריבות וליצנות, בכל אשר יפנה מזדקרות אל מול פניו כל מיני העויות של הוללות ושחצנות והוא נתקל בכל מיני תופעות לא טהורות שמבלבלות ומעכרות את הנפש.
מציאות זאת בעל כרחה שתביא את האדם או לידי ירידה או לידי עליה. אם חזק הוא ברוחו ואינו מאבד את חושיו לכל מראה עיניו אשר יראה ולכל משמע אזניו אשר ישמע, יודע הוא היטב שכל המציאות הסובבת אותו אינה אלא כור היתוך של נסיונות חמורים ומרים לזככו ולצרפו בהם, כי לכך נברא, ולכך הוכן מראשית היוולדו, לעמוד בנסיונות החיים המפתים המרימים את גליהם עליו להציפו ולשטפו עמהם. ואם עומד בהם, אזי כל הגלים העולים עליו אכן מרימים ומעלים אותו אל שמי טוהר. ונמצאת הטומאה הזאת שבמציאות מטהרת אותו ומקדשתו להשיג את מטרת חייו עלי אדמות. אולם אם חלש אדם ברוחו והוא מאבד את עשתונותיו לכל מראה עיניו ושמיעת אזניו במציאות הלא טהורה שהוא דש בתורה, גלי הנסיונות שוטפים אותו, גוררים אותו עמהם עד לאבדון חלילה.
החיים כולם אינם אלא נסיונות, שמורידים את האדם ומאבדים את עולמו או שמעלים אותו ומזככים ומקדשים אותו. הטהור בדרגה העליונה ביותר עלול להיות טמא ח"ו על ידיהם, אם לא יעמוד בהם ויכשל ויפול, ולעומת כן, טמא יכול להיות טהור על ידיהם, אם יעמוד בהם אפילו פעם אחת. בספרי יראים מדובר על "תשובת המשקל", שהיא הדרגה העליונה של תשובה והיינו, שהחוטא ששקע בעבירה ושב ממנה עד כדי כך שכשהיא חוזרת ומזדמנת לפניו באותם התנאים המפתים שהכשילוהו מקודם הוא עומד בנסיון ואינו נכשל יותר. וזוהי התשובה האמיתית. ידועים מעשים מחז"ל ומספרים על רשעים שעמדו פעם בנסיון ודבר זה העלה אותם על דרך התשובה האמיתית, והיו בבחינת "לטהר טמאים".


בשבילי הפרשה

ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' וגו' (ט, ה).
הכוונה כאן היא, להורות דרך ה' למי שלא זכה להרגיש נועם ותענוג בעבודת ה', שצריך להתחזק באמונה פשוטה עד שירחמו עליו מן השמים.
משל למי שרוצה להכנס לפלטרין של מלך, שאף על פי שלא נותנים לו להכנס, עומד בחוץ ומצפה ומחכה, עד שמרחמים עליו ומכניסים אותו פנימה.
וזהו "ויקרבו כל העדה" - שרצו להתקרב אליו ית', מה עשו, "ויעמדו לפני ה'" - עמדו וחכו באמונה פשוטה בלי הרגשת תענוג, "ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו" - היינו את הדבר הזה של עמידה באמונה ללא הרגשת תענוג, תעשו תמיד, ועל ידי זה תזכו "וירא אליכם כבוד ה'". הרה"ק מוהר"א מסלונים זצוק"ל - תורת אבות

ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו, וירא עליכם כבוד ה' (ט, ו).
על האדם לעבוד את ה' אף שעדיין אין לו את הפנימיות של המצוות ואז עליו לכוין שעושה את המצוות, מפני שכך ציווה ה'. ולאחר שנוהג כן, זוכה שמתגלה לו הפנימיות של התורה והמצוות.
וזהו שהורתה לנו תורתינו הקדושה: "זה הדבר אשר צוה ה' תעשו" - תעשו את המצוות מפני שכך צוה ה' אף בלא הבנת פנימיות הדברים (שנקראים "הסתר דבר"), ועל ידי זה תזכו אחר כך ל"וירא אליכם" - שתגיעו להשגה ב"כבוד ה'" - בפנימיות התורה והמצוות (שפנימיות נקרא "כבוד ה'" כנאמר "כבוד ה' הסתר דבר). מבשר צדק

"אל תשקצו את נפשותיכם... כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים" (יא, מג-מה).
וכי מה ענין שקצים ורמשים אצל שעבוד מצרים? נראה לומר, שהרי ישנם בני אדם שזהירים בתכלית שבל יכשלו, חלילה, בבליעת יבחוש זעיר והם עצמם אינם זהירים מלבלוע בני אדם כדגי הים, ומשעבדים את אחיהם חבריהם, עצמם ובשרם, מוצצים מהם את דמיהם, ופושטים מהם את עורם. לפיכף נאמר כאן 'אני השם' - אני הוא שנפרעתי ממצרים שהשתעבדו בכם ואני הוא שעתיד לפרוע לכל המשעבדים והמנצלים למיניהם.
זה שצווח דוד כלפי אויביו בנפש "ואנכי תולעת ולא איש", למה אתם רודפים אותי קורעים לבי ושותים דמי ואומרים לבלעני חיים. יהא דומה אני עליכם כאילו הייתי 'תולעת ולא איש' ואז הרי יתעוררו בקרבכם כל רגשותיכם העדינים של צער בעלי חיים. קול אומר קרא


דרך הלכה

דיני ברכת שהחיינו - ו
ברכה על דירה חדשה
א. בשולחן ערוך (סימן רכג) כתב, שמי שקונה דירה חדשה צריך לברך שהחיינו. וגם אם קנה דירה ישנה, אם הדירה לא היתה שלו מעולם, צריך לברך. ואם הוא אדם נשוי, מברך "הטוב והמטיב", כיון שעל דבר שמשמש גם לאחרים מברכים "הטוב והמטיב" ולא שהחיינו.
ב. הגרי"ש אלישיב הורה שראוי לברך על קניית דירה כשנכנס לדירה ויש שם רהיטים בסיסיים, כיון שרק אז הדירה נחשבת שראויה לגור בה. וכן צריך שכבר יותקנו בה מזוזות.
ג. אם לא בירך מייד בכניסתו לדירה, הורה הגרש"ז אויערבך שיכול לברך כל זמן שעדיין שמח מהדירה שקנה.
ד. אם קנה דירה בדמי מפתח, יש מן הפוסקים שהסתפקו אם מברכים שהחיינו.
ה. אם הרס את ביתו ובנהו מחדש והוסיף חדר מברך שהחיינו.
ו. מי שקנה דירה ויש לו הרבה חובות על הדירה, בשו"ת "באר משה" כתב שאינו יכול לברך שהחיינו, כיון שאף ששמח בקניית הדירה, מכל מקום כיון שטרוד בחובותיו על הדירה, אין לו מספיק שמחה ולכן אינו יכול לברך שהחיינו. אבל בשו"ת "ציץ אליעזר" כתב שאף שטרוד בחובותיו, מכל מקום עכשיו יש לו שמחה, ולכן מברך שהחיינו.
ז. מברכים שהחיינו על ירושה שקיבל מאביו. ואם יש לו אחים, מברך "הטוב והמטיב". ואם ירש חפצים ויש לו משפחה מברך "הטוב והמטיב" גם אם אין לו אחים, כיון שגם משפחתו תהנה מהחפצים.
ח. זמן הברכה על ירושה, הוא מייד כשנודע לו שאביו נפטר.
ט. נחלקו הפוסקים אם מברכים על ירושה גם כשידע לפני פטירת אביו שיש לאביו נכסים.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי אליהו הכהן מאיזמיר זצוק"ל בעל "שבט מוסר"
הרי כמה קטעים מתוך ספרו "שבט מוסר" אשר לא ללמד על עצמם בלבד יצאו אלא ללמד על הספר כולו יצאו:
נגד אלו ה'מסתפקים במועט' ו'שמחים בחלקם' במה שנוגע ליהדותם הוא אומר: "ואל יעלה על דעתך כדעת השוטים אשר שמעתי באזני אומרים: מובטחים אנו לעולם הבא עם מה שאנו מתפללים שחרית מנחה וערבית ואנו עסוקים כל היום במלאכתנו ואין אנו גונבים וגוזלים ואין אנו רוצחים וכו', ואין אנו מרעים לשום אדם; ובהבטחה זו אין עוסקים בתורה ואין רודפים אחר מצוותיה, ואין חוששין על כבוד חכמים כי אם לפנים, ואין מרחמים על העניים כי אם בעל כרחם... ואני אמרתי לשוטים אלו: הן אמת שהם מצוות גדולות מה שאתם עושים, אבל אינן מספיקות להשלים נפשכם לכשתהיו ראוים לראות גן עדן אפילו מרחוק, וכל שכן וקל וחומר שעדיין לא הגעתם בקיום זה לכלל יהודים".
וכמה חביב עליו לימוד התורה: "אל יקל בעיני האדם איזה דבור שיכול ללמוד, או איזה חידוש שחידש בתורה, אפילו שהוא קטן אל יקטן לו בעיניו, אלא יגדלהו ויחשבהו בעיניו, שזה מביאו לטרוח לחדש עוד עד שירגיל ויחדש חידושים גדולים".
ואין דברי תורה מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה: "ודע באמת, שיותר יוכל האדם ללמוד ולהרבות בתורה עם אנשים תלמידי חכמים נמוכי הרוח, אף על פי שאינם יודעים כל כך, ממה שיכול ללמוד עם חכמים מחוכמים המחזיקים עצמם גדולים אין כמותם בעולם מרוב עומק שכלם ומתגאים על זה - לפי שכל מה שיאמר בפניהם מחידוש על פסוק והלכה, מרוב גאותם אין מחזיקים לו טובה ודוחים דבריו בשתי ידיו; וכראות זה כך מת לבו בקרבו מרוב דאגתו, ובזה אין משתדל עוד לחדש, באמרו שאין בשכלו להשיג עוד, ומאמת בלבו כי לא נברא ללמוד תורה... אוי להם ואוי על נפשם לגורמים כך. לא כן הלומד תורה בין עניים בעלי תורה נמוכי הרוח, ואף על פי שאינם חכמים כל כך, דכל חידוש שאומר בפניהם גדול בעיניהם ומחבבים אותו ומגדילין החידוש כאילו היום ניתן מסיני; ובראותו זה כך נכנס שמחה בלבו ומתלהב לחדש עוד ולהבין, ולא פסיק גירסא מפומיה עד שמתגדל בתורה באמת, אז מחדש חידושים נפלאים יתמהו השומעים... צאו וראו שכך הוא, והמפורסמות אינן צריכות ראיה".
נסתלק בכ"ב באדר שנת תפ"ט
נלקט מהקדמת הספר "שבט מוסר" הוצאת "אור הספר"


מסילות הזוהר

מי שאוכל מאכלות אסורות, שורה עליו רוח הטומאה
ת"ח כתיב ישראל וגו': בוא וראה, כתוב "ישראל אשר בך אתפאר". ואם הקב"ה מתפאר בהם בישראל איך יבואו לחטוא ולהתדבק בצד הטומאה. וע"כ כתוב, "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ולא תשקצו את נפשותיכם" וגו', מי שהוא בצלמו של המלך אינו צריך להפרד מדרכיו של המלך. ומשום זה, רשם הקב"ה לישראל כל אלו שבאים מצד הזה, וכל אלו שבאים מצד האחר. אשרי חלקם של ישראל שכתוב בהם, "כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'". ברך ה' ממש. ברך ה' בכל דבר.
ות"ח כל מאן וכו': ובוא וראה, כל מי שאוכל מאלו מאכלות האסורים, מתדבק בצד האחר, ומתעב נפשו וגופו, ורוח הטומאה שורה עליו, ומראה עצמו שאין לו חלק באל העליון, ואינו בא מן הצד שלו, ואינו דבוק בו. ואם יוצא כך מעולם הזה, נאחזים בו כל האחוזים בצד הטומאה, ומטמאים אותו, ודנים אותו כאדם שהוא מתועב מאדונו, מתועב בעולם הזה, ומתועב בעולם הבא.
ועל דא כתיב וכו': ועל זה כתוב, ונטמתם בם, בלי א', להורות, שלא נמצא רפואה אל התיעוב שבו, ואינו יוצא מטומאתו לעולם. אוי להם, ואוי לנפשיהם שלא יתדבקו בצרור החיים לעולם כי נטמאו, אוי לגופם, עליהם כתוב, "כי תולעתם לא תמות וגו' והיו דראון לכל בשר". מהו דראון, סרחון. מי גרם להם זאת, הוא, צד ההוא שנתדבקו בו.
ישראל אתיין מסטרא וכו': ישראל באים מצד הימין, אם מתדבקים בצד שמאל הרי פוגמים לצד הזה - הימין, ופוגמים את גופם ופוגמים את נפשם, הם פגומים בעולם הזה ופגומים לעולם הבא. כל שכן מי שמתדבק בצד הטומאה [הנמשך מצד שמאל, שהוא נפגם כולו], כי הכל אחוז זה בזה, [שצד הטומאה וצד שמאל אחוזים זה בזה, דהיינו הקו שמאל שלמעלה שבפירוד מן הימין, שמשם נמשך הטומאה], וכתוב, "כי עם קדוש אתה לה' אלקיך" וגו'.
ר' יוסי פתח וכו': רי"פ ואמר, "כל עמל האדם לפיהו" וגו'. הסתכלתי בדברי שלמה המלך, וכולם אחוזים בחכמה עליונה, והכתוב, כל עמל האדם לפיהו, הנה מקרא הזה, בשעה שדנים לאדם בעולם ההוא, כתוב, שכל דין ההוא וכל מה שסובל בעולם ההוא, שנוקמים ממנו נקמת העולם, כל זה הוא, לפיהו, משום פיהו שלא שמר אותו, וטימא את נפשו, ולא נתדבק בצד החיים בצד ימין. "וגם הנפש לא תמלא", שלא יושלם הדין שלה לעולם ולעולמי עולמים. פירוש אחר, "לא תמלא", שלא תהיה נשלמת לעולם לעלות למקומה, משום שנטמאת ונתדבקת בצד האחר.
ר' יצחק אמר וכו': רי"א, כל מי שנטמא בהם, הוא, כאלו עבד עבודה זרה שהוא תועבת ה'. וכתוב, "לא תאכל כל תועבה" מי שעובד עבודה זרה יוצא מצד החיים, יוצא מרשות הקדושה ונכנס ברשות אחרת, כן מי שנטמא באלו המאכלות, יוצא מצד החיים, ויוצא מרשות הקדושה ונכנס ברשות אחרת. ולא עוד, אלא שנטמא בעולם הזה ובעולם הבא, וע"כ, "ונטמתם בם", כתוב בלי א'.
וכתיב, ולא תשקצו וגו': וכתוב "ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא" מהו לטמא, הוא, לטמא בהם העמים עכו"ם. כי הם טמאים, ובאים מצד הטומאה, וכל אחד מתדבק במקומו. ישראל בהבאים מצד הקדושה, והעמים עכו"ם בהבאים מצד הטומאה.
פירוש הסולם פרשת שמיני סעיפים קי-קטז


מעשה שהיה

סדר בנכר - א
סיפורנו מתרחש בזמן בו שלטה האימפריה הרומית בעמים וארצות ושמה הלך מסוף העולם ועד סופו. העיר רומי עצמה נחשבה אז כמרכז העולם וכעיר החשובה והעשירה ביותר עליה האדמות. בין החוקים הרבים ששלטו באותה תקופה ברומא היה אחד שאסר על היהודים את הכניסה לעיר. לא זו בלבד שלגור בעיר או לנהל בה עסקים נמנע מהיהודים, אלא נאסר עליהם אפילו לעבור בה ולהציב בה מדרך כף רגל. למי שעבר על חוק זה, היה צפוי עונש מוות.
באותם הימים אירע שסוחר יהודי מפורסם בשם ר' הלל, נמצא פעם בחשאי ברומא לרגל עסקיו. בגלל שיטפונות שאירעו באביב ברומא וסביבתה, לא הצליח ר' הלל לחזור הביתה לפסח שהתקרב ובא.
המחשבה לבלות את חג הפסח בעיר זרה, ובמיוחד ברומא זו המסוכנת ליהודים, גרמה לר' הלל טירדה רבה. אולם מאידך לא היתה לו כל ברירה והיה עליו למהר ולטכס עיצה, כיצד והיכן יבלה את החג ואיך יצליח להשמר מהאיסור החמור של אכילת חמץ וכיצד יוכל לקיים את מצוות אכילת מצה בפסח.
הזמן חלף מהר והנה כבר ערב פסח אחר הצהרים ור' הלל עדיין אינו יודע, היכן הוא עומד בעולם. רק עתה הוא הרגיש את טעמה המר של הגלות, ועז היה חפצו לחוג את חג החירות והגאולה ככל משפטו וחוקתו.
ברוב יאושו עלה בדעתו רעיון: אין ספק, אמר לעצמו, כי חיים ברומא יהודים, המתכוננים עתה בהסתר ובהחבא לקבלת פני החג. הוא החליט ללכת לשוק ולראות אם מישהו קונה מצרכים "פסחיים" מובהקים, כגון חזרת למרור שהיהודים שמים על קערת הסדר מי שקונה בערב פסח אחר הצהרים חזרת הוא בודאי יהודי, השומר מצוות בהסתר ור' הלל היה בטוח כי הוא כבר ימצא את הדרך, איך לבלות את החג במחיצתו של קונה ה"מרור".
בעומדו כך בשוק ובהתבוננו לצדדים, הבחין ר' הלל לפתע בכרכרה הדורה, שהתקרבה לשוק וממנה ירד לא אחר, אלא ראש העיר רומא בכבודו ובעצמו. ר' הלל לא האמין למראה עיניו, כאשר ראה שראש העיר ירד מהר מהכרכרה ולחש משהו באזני משרתו, שניגש אל אחד ממוכרי הירקות וקנה אצלו חופן של חזרת. לקהל הרב, שהתאסף סביב הכרכרה, הסביר ראש העיר, כי הוא בא במיוחד, כדי לעמוד על מצב הענינים בשוק, וכדי לראות איזה שיפורים אפשר להכניס שם לטובת האוכלוסיה.
מיד אחרי שהמשרת קנה את החזרת, חזר ראש העיר לארמונו.
לר' הלל לא היה צל של ספק, כי ראש עירית רומא - העיר אשר בה אסור ליהודי לגור ואפילו להמצא - הוא יהודי ולא זו בלבד, אלא יהודי דתי, הבא בעצמו לשוק, כדי לקנות את המרור לליל הסדר. הבעיה שניצבה עתה בפניו, כיצד להגיע אל ראש העיר ובאיזה אופן לגלות לו את סודו. הזמן היה קצר ור' הלל הלך מיד אל הארמון וביקש ראיון עם ראש העיר בענין חשוב, שאינו סובל דיחוי.
"אני מבקש את תשומת לבך רק לרגעים אחדים" - אמר ר' הלל לראש העיר בפתח דבריו - "ואני מקוה שתוכל לעזור לי. אני יהודי הערב הוא ליל התקדש חג הפסח שלנו. התעכבתי כאן ברומא שלא באשמתי ולאחר שנוכחתי לדעת, בראותי את קנית החזרת, כי כבודו יהודי, אני מבקש להיות אורח אצלך בשמונה ימי החג. אני אשלם כמובן כמה שתבקשוני".
המשך יבוא בס"ד


חוד הפרשה

א. מה יותר חמור טומאת "מגע" או טומאת "משא"?
ב. שעיר החטאת שנשרף מהו היה?


שינון הלכה

סימן פ"ט
א. האם מותר לטלטל בבית בגד שבכיסו יש כסף?
ב. חפץ שאסור לטלטלו בשבת שנפל מעצמו בשבת על דבר שמותר לטלטלו, האם אוסר את הדבר המותר?

שבת

כ"ב אדר ב

בראשית

לה - לט

מט - נב

ראשון

כ"ג אדר ב

בראשית

מ - מג

נג - נה

שני

כ"ד אדר ב

בראשית

מד - מט

נו - נט

שלישי

כ"ה אדר ב

בראשית

נ - נח

ס - סד

רביעי

כ"ו אדר ב

בראשית

נט - סב

סד - סז

חמישי

כ"ז אדר ב

בראשית

סג - סה

סח - ע

שישי

כ"ח אדר ב

בראשית

סו - סט

עא - עד

שבת

כ"ט אדר ב

בראשית

ע - עד

עה - עח





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael