אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
צו

קולמוס העורך

לפעמים היצר הרע מטפח אשליה כאילו כבר נושעו ואין צריך להתפלל יותר, בזמן שהישועה טרם באה בלב בני האדם.
כה דייק ה"אבני נזר" מסוכאטשוב זצ"ל במעשה של המן ומרדכי (עי' מגילה טז) שמצאו המן למרדכי מתעטף בתפילה להעביר רוע הגזירה, ואחר שנכנס בדברים עמו אמר לו "אתא מלי קומצא קמחא דידכו ודחי עשרת אלפים ככר כספא דידי" "הקומץ של קמח שלכם (המן שאל את מרדכי מה הוא מלמד וענה לו שמלמד את נושא הקמיצה - כשמקריבים את העומר) דוחים את עשרת אלפים ככר כסף שלי" (שהבטיח למלך על הריגת היהודים). דהיינו שהודה המן בתבוסתו ואין יותר ממה לחשוש.
ואף על פי כן שב מרדכי אל שקו ותעניתו - מדוע? הרי שמע מפי המן שכל מאמציו להרע להם עלו בתוהו, כי הקומץ שמקריבין בעומר הכריע ודחה את השלמונים שהבטיח לאחשורוש?
אלא שהמן פשוט זמם באמירתו להשלות את מרדכי כי אין צורך יותר בתפילה, ומרדכי לא האמין לדבריו והוסיף הלאה לעורר רחמי שמים.
עלינו ללמוד מזה לא להתפתות כשרואים הצלחות, אלא להמשיך ולבקש תמיד רחמי שמים ובפרט בימים קדושים אלו.
פורים שמח ושבת שלום


נתיב הדרש

מתי התגלה שתורה זה אור
רבותינו במסכת מגילה (טז:) דרשו על הפסוק במגילת אסתר "ליהודים היתה אורה" - "אורה" זו תורה, שנאמר, "כי נר מצוה ותורה אור". והנה מקשים למה כתב מרדכי היהודי במגילה בלשון זה, ויצטרכו רבותינו לפרש ש"אורה" הכוונה ל"תורה", יכתוב את מילת "תורה" בפירוש "ליהודים היתה תורה"?
אמר הגאון הצדיק רבי דוד יונגרייז זצוק"ל, שטעם לזה, הוא משום שלאחר הנס הרגישו ישראל שהתורה היא אורה.
הגאון רבי יהודה צדקא זצ"ל (בספרו "קול יהודה") מבאר באריכות ענין זה, שתמיד היתה תורה בישראל, אמנם לא תמיד הרגישו שאדם בלי תורה הוא יושב בחושך בלי אור כמו שאמר הכתוב "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול" (ישעיה ט, א). אמנם עתה ראו בעיניהם שהתורה היא אורה, הם ראו איך יצאה הגזירה מאת המלך, "להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים..." "הרצים יצאו דחופים בדבר המלך", "ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד...". הם ראו כי שום ממשלה לא הגיבה ולא שאלה מה קרה כאן. ולא שאלו: מדוע נהרוג את היושבים בארצנו? מה חטאו? כולם היו מוכנים ליום הזה, לא מחו ולא שאלו. הם ראו גם איך שאסתר לא עזרה להם ולא בקשה ולא התחננה לפני המלך.
והנה נעשה נס מן השמים. "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" וכו'... ונעשה נס למרדכי שהמלך ציוה להמן להרכיבו ברחוב העיר וכו', ואמרו חכמינו ז"ל, בשעה שבא המן הרשע לקחת את מרדכי להרכיבו על הסוס, היה מרדכי יושב ולומד תורה עם תלמידיו. בראותו את המן, חשב מרדכי בלבו שבא להרוג אותו. אמר לתלמידיו לקרות קריאת שמע כיון שהגיעה השעה להריגה. אמר להם המן: במה אתם עוסקים? אמרו לו: בהלכות מנחת העומר, שבזמן שבית המקדש וכו'... אמר להם: וכמה זה? אמרו לו: קומץ אחד. אמר להם: הקומץ שלכם דחה את העשרת אלפים ככר כסף שלי (כמפורש כל זה במסכת מגילה טז. עיי"ש) [ועיין בקולמוס העורך].
כאן ראו ישראל שרק בכח לימוד התורה התבטלה הגזירה מעליהם, ואף המן הרשע הודה בזה. ובכן, כשראו עם ישראל את כל זה, פתחו ואמרו "ליהודים היתה אורה" - אורה זו תורה. עתה ידענו שהתורה היא האור של עם ישראל ובלעדיה יושבים בחושך.


בשבילי הפרשה

מתי צריך להתחזק נגד היצר
צו את אהרן וגו' (ו, ב).
כתב רש"י (מתו"כ) אין צו אלא לשון זירוז וכו'.
מדוע הוצרך לזרזו? ונראה לבאר על פי מה שכתבו התוספות (במסכת קידושין לא.) בטעם הדבר ש"גדול מי שמצווה ועושה" כיון שדואג ומצטער יותר פן יעבור על המצוה [וצריך לכוף את יצרו יותר - כן הוא מפורש בתוס' הרא"ש] "ממי שאינו מצווה" - שיש לו פת בסלו, שהרי אם ירצה יניח את המצוה ולא יעשנה.
ולפי זה מובן מה שאמר "צו את אהרן" - כדי שיהיה מצווה ועושה. שאז יצטער ויצטרך יותר לכוף את יצרו. לכן צריך גם זירוז, כדי לכבוש את היצר, יותר מאם לא היה מצווה. הגאון רבי העשיל מקראקא - דרוש שמואל.

התורה חסה על כבודו של האדם
במקום אשר תישחט העולה תישחט החטאת (ו, יח).
מדוע החטאת נשחטה דוקא במקום שחיטת העולה. ונראה לומר, מכיון שעולה באה על הרהורי הלב, וחטאת באה על חטא במעשה. אילו היה לחטאת מקום מיוחד שבו מקריבים רק חטאת, אולי היה מישהו נמנע מלהביאו, כדי שלא לפרסם את חטאו. לכן קבעה התורה את מקום החטאת במקום העולה, כדי שהרואהו יחשוב שבא להקריב עולה.
וכך גם פירשו את הנאמר "אשרי... כסוי חטאה" - שאין צורך לפרסם את החטא. תוס' ברכה

מה גורם לכך שהאדם צריך להביא קרבן חטאת
במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת (ו, יח).
יש לדקדק מדוע תלה הכתוב את שחיטת החטאת במקום שחיטת העולה, שהרי יכל לומר "בצפון" בפירוש.
ונראה לבאר על פי מה שביארתי את ענין חטא בשגגה, שהלא היה מן הראוי שמי שאינו רוצה לחטוא יהיה שמור מהחטא. ובודאי שעל מי שחטא בזדון אין תמיהה על כך, כיון שכך גזרה חכמתו יתברך שמו, לתת לאדם את הבחירה החופשית ללכת בדרך אשר יבחר, אבל מי שאינו מתכוון לכך למה תצא זאת מלפניו.
אלא שהטעם הוא, כי באמת מי שלא הרהר בעבירה מעולם, על זה נאמר (שמואל א ב, ט) "רגלי חסידיו ישמור", ואין חטא בא על ידו. אמנם מי שכבר הרהר בעבירה, רק לא בא לידי מעשה, אדם כזה יכול להכשל בשגגה. ובמה שמביא קרבן על שגגתו, נתכפר לו גם ההרהור עבירה שגרם לו שגגה זו.
ולכן מובן מדוע תלה הכתוב את שחיטת החטאת במקום שחיטת העולה, כי עולה באה לכפר על הרהור הלב, ואלמלי היה מקריב את עולתו על ההרהור עבירה שהיה לו, לא היה בא לידי שגגה ולא היה צריך להביא חטאת, אבל כיון שלא הקריב את עולתו הוצרך להביא את קרבן החטאת במקום עולה. וזה שאמר הכתוב: "במקום אשר תשחט העולה" - בגלל שהיה עליו לשחוט את עולתו ולא הביאו, לכן "תשחט החטאת". קרן לדוד


דרך הלכה

א. תענית אסתר השנה הוא ביום חמישי, ולאחר תפילת מנחה נותנים מחצית השקל, וביום שישי יש לעשות את הסעודה בשחרית קודם חצות היום, מפני כבוד השבת, ואם נמשכה סעודתו עד הלילה אינו מזכיר "על הנסים" אפילו אם עדיין לא התפלל של שבת, ובירושלים גם מרבים קצת בסעודה ופוקדים איש את רעהו בלשון "יום טוב", מאחר והוא זמן קריאת המגילה, ועבור זה גם לובשים בגדי שבת (פורים משולש, ספר ארץ ישראל, רמ"א ומג"א תרצ"ה, חיי אדם קנ"ה, קיצוש"ע קמ"ב).
ב. בשנה זו, שחל ט"ו באדר בשבת מתחלקים דיני חג הפורים בכרכים המוקפות חומה לשלושה ימים, ושתי דברים ישנם בכל יום מהם, א. ביום שישי י"ד באדר - קריאת המגילה ומתנות לאביונים. ב. בשבת קודש ט"ו באדר - אמירת "על הנסים" וקריאת התורה. ג. ביום ראשון ט"ז באדר - משלוח מנות וסעודת פורים.
ג. בערים המוקפות חומה אומרים בשבת "על הניסים" בתפילה ובברכת המזון, ובשחרית אחר חזרת הש"ץ מוציאים שני ספר תורה, באחד קוראים פרשת השבוע, ובשני קוראים למפטיר בפרשת "ויבוא עמלק", ומפטירין כבשבת הקודמת הפטרת פרשת "זכור" - "פקדתי את אשר עשה עמלק", ואין אומרים "אב הרחמים" והזכרת נשמות, ובן עיר ששמע קריאת פרשת "ויבא עמלק" ביום שישי בעירו, ובא לשבות בעיר מוקפת חומה - אינו חייב בקריאה זו, אבל מותר לקרותו למפטיר, ומרבים בסעודות השבת בשתיית יין, כדי שיחשב בה מן המעט מסעודת פורים, ושואלים ודורשים בעניני פורים בשבת זו שהיא יום הפורים כל שנה, ותמיד ביום זה נקראת המגילה עצמה (שו"ע, רמ"א, מ"ב וכה"ח תרפ"ח, ספר ארץ ישראל, אגרת הפורים, פורים המשולש).
ד. בירושלים וכן בשאר הערים המוקפות חומה; ביום ראשון אחר מצוות היום מתפללים תפילת מנחה, ואוכלים סעודת פורים, ואין אומרים "על הניסים", אלא, שיש מי שאומר לומר בסיום ברכת המזון "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי ואסתר" וכו', ואם חל סעודת שבע ברכות ביום זה, אע"פ שבכל שנה בפורים אין צריך פנים חדשות, השנה יש להחמיר בדבר, ואם חל יום הזכרון של אביו או אמו ביום זה, אפילו אם נוהג הוא להתענות בכל שנה, בשנה זו לא יתענה (שם).


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי חנוך העניך הכהן מאלכסנדר זצוק"ל בעל "חשבה לטובה"
תלמידם של הרה"ק הרר"ב מפרשיסחא והשרף מקאצק והחידושי הרי"מ מגור זי"ע
בזמן כהונתו בעיירה מסויימת, פיטר מלמד תינוקות מעבודתו, אסר על ההורים לשלוח לו את ילדיהם משום שעשה מלאכתו רמיה ולא שהה לאזהרותיו של הרב. התפרץ האיש לביתו של הרב וצעק: הרב והשוחטים עושים מלאכתם רמיה ואיש אינו מפריע בעדם, ורק נגדי קמו כולם, רק על נקיון כפי מדקדקים...
השיבו הרב: חשבתי בלבי, יקראוני פעם בפני בית הדין של מעלה, ידרשו ממני להעיד נגדך מה הזכות כי אוכל להפוך בה כדי לפטרך בדין? לקחת כסף ברמיה והשארת את הילדים שנמסרו לידך ללא תורה וללא פיקוח! עתה מצאתי זכות, אגיד שחשבת שכל האנשים מרמים, הרב והשוחטים כולם, לכן לא רצית לקטרג עלינו והלכת בדרכנו...
אמר: "אין בין המילים "טבע ו"טובע" הבדלים רבים, ובאמת אדם השוקע בטבע, העושה הכל לפי הטבע, סופו שטובע. אם לא יחזיק בחבל שמושיט לו הקברניט אין לו חיים. מדוע נקרא העולם הזה עולם הטבע, משום שהשוקע בעולם הזה, אינו אלא טובע. (ספר "אלכסנדר" להרי"מ לוין).
פעם הגיע אליו חסיד וקבל לפניו על איזה דבר, ולא השיבו רבנו דבר. שאלו החסיד, למה אינו עונה לו כלום על מה שקובל לפניו. השיב לו הרבי: "תדע, כי בעת שנעשה מישהו מנהיג הדור, מראים את צורת פניו לפני כל הפמליא של מעלה. ובעת שצורתו של מנהיג הדור משתנית כששומע צרה של יהודי, נותנים לאותו הצדיק מה שרוצה באותה עת. ובכן, אם אדם קובל לפני בדבר מה; אם הדבר נוגע ללבי עד שמשתנית צורתי, בודאי יוושע האדם. אבל כשקבלת לפני הרגע, לא נגע הדבר ללבי, ולכן לא אמרתי דבר, כי לא נגע ללבי ולא השתנתה צורתי". (וכעין זה מופיע בזוהר הק' בפרשת תרומה דף קכט). שפתי צדיקים
נסתלק בח"י באדר שנת תר"ל


מסילות הזוהר

* היהודים הפשוטים נושעים על ידי שמחזיקים את ידי הצדיקים
* בכל יום על האדם לבקש מה' שינצל מן הדין
* כוחו של האדם בדיבור ובמעשה
ואי נטרי שבתות וכו': ואם שומרים שבתות וימים טובים, נאמר בהם, "ויוציאנו ה' אלוקינו" ויתקיים בהם, "למען ינוח שורך וחמורך" (שמות כג) - שהם חמור בתורה ומצות, "וינפש בן אמתך ובהמתך" - עם הארץ נקרא בהמה, ואחר שיכניס את עצמו תחת בחינת "אדם בתורה", יתקיים בו, "אדם ובהמה תושיע ה'" (תהלים לו), והיינו אם הוא כסוס, שאדונו רוכב עליו, והסוס סובל אותו, ואינו בועט באדונו, כך הוא צריך להיות כסוס תחת תלמיד חכם.
ומאי סבילו דעם הארץ וכו': ומהו הסבל, שהעם הארץ צריך לסבול את התלמיד חכם, הוא, כי התלמיד חכם הוא, כיום השבת, שהוא צריך להיות כמי שאין לו משלו, כי ימות החול מכינים לשבת, ובשבת אין כלום ואם עם הארץ סובל אותו בכספו ונוהג עמו לעשות רצונו, לשמש אותו, ולהתנהג במצות כפי רצונו, יתקיים בו, "אדם ובהמה תושיע ה'". יושיע לו משוד ומגזלה, יושיע לו ממלאך המות שלא ישלוט עליו וישחט אותו בסכין פגום שלו, וכל מה שנשחט בסכין פגום הוא נבלה, שנאמר בו, "לכלב תשליכון אותו" שהוא סמאל, שנקרא כלב. פירוש הסולם פר' צו סעיפים ס - סא
* * * *
זה קרבן אהרן: ר' חזקיה פתח, "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו" (תהלים קמה). צדיק ב' בכל דרכיו - הרי למדנו, כמה יש לבני אדם להסתכל בכבוד אדונם, ולא יטו מדרכיהם לחוץ, כי בכל יום ויום דין תולה בעולם, משום שהעולם נברא בדין ועומד על דין.
ועל דא בעי וכו': וע"כ צריך האדם להשמר מעונותיו, כי אינו יודע הזמן שהדין שורה עליו, יושב בביתו שורה עליו הדין, יוצא מביתו לחוץ שורה עליו הדין, ואינו יודע אם ישוב לביתו או לא, שיכול למות ולא ישוב לביתו. יוצא לדרך על אחת כמה וכמה, שיש לחוש שלא ישוב לביתו כי אז הדין יוצא לפניו, ז"ש "צדק לפניו יהלך" (תהלים פה). משום זה צריך האדם להקדים ולבקש רחמים לפני המלך, כדי שינצל מן הדין, בשעה ששורה בעולם, כי בכל יום ויום שורה דין בעולם. ז"ש "וא-ל זועם בכל יום" (שם ז). פירוש הסולם פר' צו סעיפים פט - צ
* * * *
פתח ר' יוסי וכו': פר"י ואמר, כתוב "והתקדשתם והייתם קדושים" (ויקרא כ). מי שמקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. מי שמטמא עצמו מלמטה מטמאים אותו מלמעלה. שואל, "מקדשים אותו מלמעלה", יפה הוא. שפירושו, שקדושת אדונו שורה עליו. אבל "מטמאים אותו", מאיזה מקום מטמאים אותו. ואם תאמר, "מלמעלה", וכי יש טומאה למעלה.
אמר ר' חייא וכו': אר"ח, היינו שלמדנו, במעשה שלמטה מתעורר מעשה שלמעלה, אם המעשה שלמטה הוא בקדושה, מתעוררת קדושה מלמעלה ובאה ושורית על האדם ומתקדש בו. ואם הוא מטמא עצמו מלמטה, מתעורר רוח הטומאה מלמעלה, ובא ושורה עליו ונטמא בו. כי במעשה של האדם תלוי הדבר.
דהא לית לך וכו': כי אין לך טוב ורע, קדושה וטומאה, שלא יהיה לו עיקר ושורש למעלה, ובמעשה של מטה מתעורר מעשה שלמעלה, מה שתלוי במעשה, מתעורר למעלה ונעשה מעשה. ומה שתלוי בדיבור, הוא בדבור, כי כשנגזר דבור למטה, מתעורר כך למעלה. פירוש הסולם פר' צו סעיפים קד - קו


מעשה שהיה

איך קרה הנס - ב
תקציר:
בבית משפחת כהן סיפר ראש המשפחה על הויכוח בין מרדכי הצדיק לראשי הקהילה בשושן, בנידון ההליכה לסעודה של אחשורוש, איך שמרדכי אסר והציבור הלך. איך שכולם כרעו והשתחוו להמן ומרדכי לא קם ולא זע ממנו. באסיפת חירום הודיע מרדכי שהוא משבט בנימין שלא כרע לעשו וגם עכשיו לא יכרע להמן.

חושים - ראש ועד הקהילה, לא התאפק, וזינק אל הצדיק בשאגה: "ראה מרדכי! אתה מפילנו בחרבו של אותו רשע, בגללך יגזור הרשע גזירות שמד ח"ו על כל היהודים. במעשיך אתה מעמיד בסכנה את כלל ישראל, לחייך שלך אינך צריך לדאוג, כי אסתר תציל אותך, אך מה יהא עלינו?
אנא, אנו מפילים תחנונינו לפניך חוס ורחם עלינו. קולו של חושים נחנק מבכי. פני הצדיק היו מלאות כאב והוא ענה בשקט אך בתקיפות: "לא אכרע ולא אשתחוה" לא עברו ימים והאיום התממש - נגזרה הגזירה "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים" - ממש כפי שניבא חושים, ואז באה הוראתו של הצדיק: "על כל היהודים להתכנס יחד איתו בבית הכנסת הגדול לשלושה ימים של צום ותפילה".
משנרגעו הרוחות, המשיך אבא: כל יהודי בשושן היה נתון במלחמה פנימית חמורה. מצד אחד אמר השכל כי מרדכי בהתגרותו המיותרת בהמן הוא שגרם לגזירת ההשמדה, שהרי באמת הראתה המציאות כי לאחר המשתה לא נגזר שום דבר רע על ישראל, ומנגד ניצב הסברו של מרדכי כי חטא ההשתתפות במשתה לפני שנים הוא שגרם לגזירת ההשמדה.
בדרך הטבע היו צריכים ישראל לצאת בזעם נגד מרדכי ש"הביא" על ראשם אסון זה ועוד מעז לכנסם לשלושה ימים של צום ותפילה "על חטא שלא חטאו" אלא שהלא יאומן קרה. כל היהודים התכנסו וקיבלו עליהם את מרותו, גם חושים בא ונכנס למרותו של מרדכי, וזה היה הנס הגדול של פורים: העלאת אמונם בחכם למעלה מהרגשות הוודאות של עדות חושיהם ושכלם, ומשחידשו את אמונת החכמים וחזרו בתשובה מהחטא בו המרו את פי מרדכי הצדיק כשהלכו למשתה. רק אז קרה הנס והם ניצלו.
ואכן הדבר לא היה קל בכלל. היה עליהם להפעיל כוחות נפש כבירים.
ואכן עומד פורים כבן זוג וכהשלמה למתן תורה.
בפורים קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם את מרותו של חכם התורה המפרש בכל דור את רצון התורה אפילו אם יהיה זה בניגוד לחושים ולשכל.
"קיימו וקיבלו" של פורים הוא השלמה ל"נעשה ונשמע" של מתן תורה.
ואין ספק - המשיך האב והסביר לילדיו - כי ציווי התורה להישמע לגדול בתורה קיים גם בימינו, הקב"ה שתל בכל דור ודור את גדוליו והם בדורם כמרדכי בדורו, ועליהם ציותה התורה "כל אשר יאמרו לך תעשה".
אל המקורות


חוד הפרשה

א. מדוע לא שלחו היהודים את ידם בביזה?
ב. מה הפירוש "האחשתרנים"?


שינון הלכה

סימן קמ"ב
א. במה עדיף להרבות יותר ממה שחייבים מן הדין; במתנות לאביונים, או במשלוח מנות?
ב. האם מותר לעשות מלאכות גמורות לצורך פורים?

שבת

ט"ו אדר ב

בראשית

יב - יד

יט - כג

ראשון

ט"ז אדר ב

בראשית

טו - טז

כד - כח

שני

י"ז אדר ב

בראשית

יז - כ

כח - לב

שלישי

י"ח אדר ב

בראשית

כא - כג

לג - לו

רביעי

י"ט אדר ב

בראשית

כד - כז

לז - מ

חמישי

כ' אדר ב

בראשית

כח - לב

מ - מד

שישי

כ"א אדר ב

בראשית

לג - לד

מה - מח

שבת

כ"ב אדר ב

בראשית

לה - לט

מט - נב





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael