אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
ויקרא

קולמוס העורך

בעוד מספר ימים נשמח כולנו בשמחת פורים, נקרא מגילה ונאכל ונשתה ונשמח כמצוות היום.
החתם סופר (בדרשותיו, זכור תקנ"ד) אומר שהיה נהוג בישראל שהיו מתאספים יום יומיים לפני פורים, והיו מספרים לעם את גודל ניסי ה' ונפלאותיו ועל מה אנו שמחים, כיון שיש כאלו שחושבים שהמגילה היא סיפור נחמד, השמחה היא הוללות, ויש שחוטאים ומחטיאים מתוך שיכרותם (עיין שם באריכות).
על כן, ראוי שכל אחד ישתדל לקרוא במדרשים ובספרי המלקטים שישנם היום לרוב, כדי שיוכל לשמוח שמחה אמיתית, שמחה כזו שתלווהו לכל ימות השנה. שבת שלום


נתיב הדרש

מדוע קריאת פרשת זכור סמוכה לפורים
כתב בספר החינוך (מצוה תרג) "ודין היה לקרותה (פרשת זכור) ביום פורים לפי שהוא מענינו של יום. לפי שהמן הרשע היה מזרעו. אבל להודיע שקודם נס זה נצטוינו בזכירה זו, קבעו הפרשה קודם לפורים. אבל סמכוהו לפורים.
הטעם שסמכו את פרשת 'זכור' לפורים, אומר הרה"ק מפיטסבורג זצוק"ל, לפי שזה מגדיל את הנס של פורים, שהיה מקום לטעות ולחשוב שלמעשה לא היה המן מבצע את הדבר שזמם לעשות "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים", וכפי שאמר אחשורוש (אסתר ז, ה) "מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן" - שהיה לבו מלא ברשעות ואף מקום קטן לרחמים לא היה שם.
ובכדי לשלול מחשבה זו מקדימין את קריאת פרשת "זכור", שהוא מצות מחיית עמלק, לנס פורים, כדי שנדע שהבוחן כליות ולב ית"ש ידע שעמלק הוא מקור הרע וכולו רשעות, ולכן צוה הקב"ה על מחייתו של עמלק, מפאת שורש הרע שהמקור בו, ולכן מוכח בוודאות שהמן, אשר היה מזרעו של עמלק. אכן מלאו לבו ברשעות לעשות את המעשה אשר זמם, ורק הקב"ה בגודל רחמיו הציל אותנו ממות ועשה איתנו נס ופלא.
וחיזוק ענין זה רואים אנו בדברי הגמרא במגילה (יב) "במדה שאדם מודד בה מודדין לו". ובאם הקב"ה חרץ עליו משפטו שצריך למחות את זכרו של עמלק לגמרי, הרי זה מלמדנו את מה שזומם זרעו עלינו, ששנאתם אלינו היא בתכלית השנאה עד כדי כך שרוצים לעקור אותנו ח"ו לגמרי מן השורש, ולכן במידה זו ציוה הקב"ה שנמדוד לו ונמחה את זכרו.
ולכן מקדימין את קריאת פרשת זכור לפורים משום שעל ידי שיודעים מהו גודל השנאה של עמלק מבינים ומייקרים את גודל הנס שעשה ה' לנו שהצילנו מיד המן נכדו של עמלק, והשמחה גודלת שבעתיים.


בשבילי הפרשה

עליה בדרגה היא בידי שמים
ויקרא אל משה (א, א).
מדרש: "לא נכנס עד שנקרא".
כנראה היה יכול משה בעצמו להיכנס לאוהל מועד רק שרצה להראות שאין אדם נוטל מעצמו כלום, רק מה שנותנים לו מן השמים.
וראיתי ב"אוהב ישראל" שזה יסוד גדול בעבדות ה' וכלל גדול בתורה. שידע שמעצמו אין לו כלום רק מה שניתן לו מן השמים. ולכן המתין משה רבינו.
וכמה חסידים יצאו מדעתם על ידי שרצו לעלות מעצמם במדריגות עבודת ה', ומביא שם גם כן את הפסוק "ולא תעלה במעלות על מזבחי" - להיות בעל מדרגה. בית ישראל

איך מתעוררים בתשובה לפני הקרבת הקרבן
אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (א, ב).
מובא בגמרא (זבחים ז:) שהקרבן מרצה ומכפר, רק אם האדם המקריב עשה לפני כן תשובה. כי אם לא, על זה נאמר "זבח רשעים תועבה" (משלי כא, כז).
והנה הדבר המסוגל ביותר להביא את האדם לידי תשובה. הוא, מה ששנינו בפרקי אבות (ג, א): "הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון וכו':.
ונראה לומר ששלושת דברים אלו נרמזים כאן: "אדם" - לרמז "דע מאין באת", כי האדם נקרא "אדם" על שם שנוצר מן האדמה. ""קרבן" - אותיות "נקבר", לרמז על "ולאן אתה הולך" שסופו להיקבר. "לה'" - לרמז "לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". ודברים אלו יביאו אותו לידי תשובה, ויוכל להביא את קרבנו ויתכפר לו. זר הצבי

מתי קורה שהצדיק חוטא
אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם (ד, ג).
צריך להבין מדוע בכל הקרבנות נאמר "ונסלח לו" וכאן בקרבנו של הכהן המשיח לא כתוב כלל "ונסלח לו".
ושמעתי ממרן [מהרי"ד מבעלזא] זי"ע, דהנה הצדיק אשר כבר קידש את כל החושים והכוחות שלו בלתי לה' לבדו, ראוי שלא יאונה לו כל און, אמנם כיון שהדור אינו זכאי ואינם מתעוררים בתשובה, לכן נסתובב מאתו יתברך שיארע לצדיק איזה חטא, כדי שעל ידי תשובתו יכנס הרהור התשובה בלב כל ישראל.
וזהו הרמז "אם הכהן המשיח יחטא" - שבוודאי הוא צדיק גמור, אשר מן הראוי שלא יבוא לידי חטא, ובכל זאת יחטא. תדע כי הוא "לאשמת העם" - כדי שיכניס הרהור תשובה בלבם של ישראל. מעתה מובן מדוע לא נכתב אצלו "ונסלח לו", כי הוא לא חטא כלל בזה. קול יעקב


דרך הלכה

דינים והליכות ליום הפורים
א. כתב הרמב"ם שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ואלמנות, ודומה לשכינה, שנאמר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים", ולכן כתב המשנה ברורה (סימן תרצ"ד) שטוב להרבות במתנות לאביונים מאשר להרבות במשלוחי מנות וסעודה.
ב. כתב הביאור הלכה בשם המאירי שחייב אדם להרבות בשמחה ביום זה באכילה ושתיה עד שלא יחסר שום דבר, אבל אין חיוב להשתכר ולגרום שעל ידי כן יפחית מהשמחה, כיון שלא נצטוינו על שמחה של הוללות, אלא שמחה של תענוג שיגיע מתוכה לאהבת ה' יתברך, והודאה על הניסים שעשה ה' לנו.
ג. כתב הרמ"א (שם) שטוב לעסוק מעט בתורה לפני הסעודה, ויש סמך לדבר כי כתוב במגילה "ליהודים היתה אורה ושמחה", והגמרא דורשת על "אורה" - זו תורה. ובספר "יסוד ושורש העבודה" מציע ללמוד בבוקר בבית הכנסת מייד לאחר התפילה, כי בבית יתכן שלא יצליח ללמוד.
ד. כתב השולחן ערוך (סימן תרצה) שחייב אדם לשלוח מנות לחבירו, ולפחות שתי מנות לאיש אחד, וחיוב זה הוא מן הדין.
ה. יש להקפיד שלא ישלח איש לאשה ואשה לאיש.
ו. מאכל שהשולח מהדר שלא לאוכלו והמקבל אינו מקפיד על זה, יוצאים בזה ידי חובת משלוח מנות.
ז. יש שהורו שאף שלתת צדקה עבור "קרן" לאלמנות ויתומים זהו מצוה חשובה מאוד, אבל מצות "מתנות לאביונים" לא יקיים בזה.
ח. הגרי"ש אלישיב הורה שאף אם נותנים כסף לעני עבור טיפולי שיניים וכדומה, זה נחשב שנותן מתנות לאביונים, אף שאינו קונה בזה צרכי הסעודה.
ט. לתת צדקה עבור "הכנסת כלה" זהו ענין נשגב, אבל הורה ה"שבט הלוי" שלא יצא בזה במצות מתנות לאביונים, כיון שצריך לתת לב' אביונים צרכי מזון ומלבוש ליום יום.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי יוסף רוזין מרוגטשוב זצוק"ל
סיפר כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל (ליקוטי שיחות טז עמוד 375) אודות הגאון מראגטשוב והנהגתו, שאחרי שכ"ק חמיו אדמו"ר מהוריי"צ זצ"ל יצא מרוסיה והגיע לריגא, קרא לאסיפת רבנים מנהיגים ועסקנים לטובת יהודי רוסיא. בין המוזמנים היה הגאון מראגטשוב זצ"ל. באסיפה הוחלט לקבוע ועד שיתכנס מזמן לזמן לדון איך לנהל את העבודה לטובת יהודי רוסיה, ובקשו מהגאון מראגאטשוב שישתתף בוועד.
הגאון מראגאטשוב סירב והסביר שהשתתפותו תלויה במחלוקת בין תלמוד בבלי לירושלמי; בגמרא מובא (ברכות לב:) "חסידים הראשונים היו שוהים... תשע שעות בתפילה". מקשה הגמרא: "תורתן האיך משתמרת ומלאכתן האיך נעשית, אלא מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת". בירושלמי (פ"ה הלכה א) מביא אותו ענין רק עם שינוי: במקום תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת" נאמר שם "על ידי שהיו חסידים היתה ברכה ניתנת בתורתן" עיי"ש.
ואמר, שהחילוק בין תורתן משתמרת לבין ברכה ניתנת בתורתן, מובן: משתמרת - הכוונה רק שאין תלמודם משתכח אבל לא מגיע לחדשות בתורה (רק מה שהם יכולים ללמוד בזמן המועט שאינן עוסקים בתפלה) מה שאין כן ברכה ניתנת בתורתן - הכוונה "שהצליחו להבין ולהשכיל מיד ולא היו שוהין" (כמובא בפני משה שם) לא רק שלא שוכחים מה שלמדו רק מגיעים להוספה בהבנת וידיעת התורה, ובזמן מועט שלומדים מצליחים להבין ולהשכיל מיד מה שבדרך הטבע היה לוקח זמן מרובה.
וסיים ואמר: וככה בנידון דידן על ידי זה שאשתתף בוועד, אצטרך לבטל מזמני בלימוד התורה - ולפי הירושלמי שכותב "על ידי שהיו חסידים, היתה ברכה ניתנת בתורתן" לא יחסר לי בידיעת התורה, אולם כיון שהלכה כבבלי שכותב רק "תורתם משתמרת", תחסר לי ההוספה בלימוד וידיעת התורה שהיה לי אילו הייתי לומד באותם זמנים, (כי אף על פי שתורתו תשתמר - היינו שלא ישכח תלמודו - ע"י שהוא חסיד ופועל לטובת הכלל, אבל יחסר אצלו ההוספה באופן של תוספות ברכה) ובגלל זה איני יכול להשתתף ולהיות חבר בוועד.
נסתלק בי"א באדר שנת תרצ"ו


מסילות הזוהר

מדוע העשירים אע"פ שחוטאים נשארים בעשירותם
רבי אלעזר שאיל וכו': ר"א שאל את אביו ר' שמעון, אמר לו, הרי למדנו שעל ג' חטאי העולם, בא רעב לעולם, דהיינו תרומה, ומעשר, וחלה, שאינם מפרישים, (אבות דרבי נתן פרק עשרים ושבעה) וכל החטאים האלו אינם נמצאים אלא בעשירים. משום שלבם גבוה עליהם, ואינם נמצאים בעניים. ומה הדין שהקב"ה ממית את העניים ומשאיר את העשירים - כי רק העניים מתים מרעב ולא העשירים? הרי מעתה יוסיפו העשירים לחטוא לפניו. כיון שאינם נפגעים? אמר לו יפה שאלת. וכבר העמידו החברים, ואמרו, כשרוצה הקב"ה להפרע מן הרשעים ולהאביד אותם מן העולם, אז נותן להם שלום בעולם הזה, וממלא להם הכל.
אבל תא חזי וכו': אבל בוא וראה, כי כל בני העולם אינם נמצאים קרובים אל המלך העליון, כמו אלו הכלים שהוא משתמש בהם. ומי הם. הם, "לב נשבר ונדכה" (תהלים נא), "ואת דכא ושפל רוח" (ישעיה נז). אלו הם כלי המלך. וכשנמצאת בצורת בעולם, ורעב, והדין מתחזק על העניים, אז הם בוכים וצועקים לפני המלך, והקב"ה מקרבם יותר מכל אדם, ז"ש, "כי לא בזה ולא שקץ ענות עני" (תהלים כב), ואז הקב"ה פוקד, על מה בא הרעב לעולם. אוי להם לאלו הרשעים שגרמו את זה.
כד אתער מלכא וכו' : כשמתעורר המלך להשגיח בעולם, על קול צעקתם של העניים. הרחמן יצילנו מהם ומעלבונם, אז כתוב, "שמוע אשמע צעקתו" (שמות כב). שמוע אשמע כתוב, ב' פעמים. אחד הוא להשגיח בקולם, ואחד הוא להפרע מאלו שגרמו להם את זה. ז"ש, "ושמעתי כי חנון אני וחרה אפי" וגו' (שם). וע"כ בשעה שהרעב נמצא בעולם, אוי להם לאלו העשירים הרשעים מחמת קול צעקתם של העניים לפני הקב"ה.
ת"ח דההוא קרבנא וכו' : בוא וראה קרבן ההוא של העני, קל מכולם, משום שלבו שבור, ואע"פ שחושב לחטוא, נעבר ממנו החטא. כי די לו בצערו ובצער בני ביתו. וע"כ כל קרבן וקרבן בפני עצמו ידועים כולם אל הכהן.
עובדא בההוא עתירא וכו' : מעשה היה באותו עשיר, שהקריב לפני הכהן שתי יונים. כשראהו הכהן, אמר לו, קרבן הזה אינו שלך. בא לביתו והיה עצב, אמרו לו אחיו, למה אתה עצב. אמר להם, הכהן לא הקריב את הקרבן שלי. אמרו לו ומה הוא הקרבן. אמר להם, שתי יונים. אמרו לו, והרי זה, מן העני הוא, ואינו שלך. שהרי כתוב "ואם דל הוא ואין ידו משגת" וגו' (ויקרא יד). אלא הקרב קרבנך. אמר להם מה הוא. אמרו לו , פר אחד.
אמר להו ומה וכו': אמר להם, ומה כל כך חמור מחשבת החטא, שצריכים להקריב עליה פר אחד לעולה. נודר אני ,שלא אעלה עוד על לבי מחשבה של חטא .משם ולהלאה מה עשה. כל היום עסק בסחורה, ובלילה היה ישן. וכשהקיץ משנתו, היה קורא לאחיו, ולמדו אותו דברי תורה. והיה לומד עד שעלה אור היום, ונמצא יודע ללמוד תורה. והיו קוראים אותו, יהודה האחר. יום אחד פגשו ר' ייסא סבא, והיה מחלק רכושו חציו לעניים וחציו לסחורה על הים ע"י אנשים יורדי ים, והיה יושב ועוסק בתורה. פירוש הסולם פרשת ויקרא סעיפים קי"ט - קכ"ד


מעשה שהיה

איך קרה הנס - א
סעודת פורים בבית משפחת כהן אינה סתם ארוחה, אלא שמחת פורים יש בה וכולה חגיגיות, סביב השולחן הערוך כל טוב, יושבים כל בני המשפחה וכבכל סעודת שבת וחג מתנהלת שיחה בדברי תורה כמובן עיני כולם נשואותו אל אב המשפחה שהחל משוחח ומספר:
בקהילה היהודית בשושן רעש והמולה, דיון סוער מתנהל בשאלה: מה היה המתנה הראויה למלך מטעם אזרחיו היהודים אותה יגישו למלך במשתה אליו הוזמנו, ואז העלה מאן דהו את השאלה: "האם אין בעיה של יין נכרים" אך רבים השתיקוהו באמרם "מן הסתם זה יהיה בסדר". אך השאלה הטרידה רבים עד שהוחלט פה אחד לגשת אל מרדכי הצדיק ולדרוש דבר הלכה מפיו, אשר סמכותו כמנהיג וכגדול הדור היתה מקובלת על הכל, חברי ועד הקהילה ובראשם "חושים" - ראש הקהילה יצאו אל ביתו של מרדכי הצדיק והציגו לפניו את השאלה - ומיד נשמעה תשובתו הפסקנית "לא! אין להשתתף במשתה של אחשורוש". האנשים הוכו בתדהמה: מה פירוש לא להשתתף? הרי זה יתפרש כזלזול בהזמנתו של המלך: יש בזה משום ענין של פיקוח נפש - המלך הטיפש עלול בחמתו להרוג ח"ו את כל היהודים משיראה שאף יהודי לא בא אל המשתה. יהודי אחר אמר: "כבוד הרב מסוגר בד' אמות של בית המדרש ואינו בקי בפסיכולוגיה של שליטים כאחשורוש, אם יביא הרב בחשבון ענין של פיקוח נפש בוודאי ובוודאי יתיר השתתפותינו במשתה.
ועיני כולם נתלו בשפתי הצדיק לשמוע תשובתו, אך הצדיק ענה ברורות: "אסור לבן ישראל ללכת אל המשתה, כדי שלא יהיה פתחון פה לשטן עליכם". כמוכי הלם שתקו כולם.
פני ראש הקהילה - חושים, האדימו. הוא התקרב אל הצדיק ואמר כמעט בצעקה: "אני אומר לך שאתה מרדכי הצדיק מעמיד בסכנת נפשות את חיי כל היהודים אשר במלכות אחשורוש", אך הצדיק בשלו: "אסור להשתתף במשתה!!"
בזאת הסתיימה הפגישה, והעיר שושן סערה וגעשה. לאנשים לא היה ספק שהפעם טעה הצדיק טעות גסה ומסוכנת, ועל כן אין לשמוע בקולו, אך היו מעטים שסברו כי פסק הוא פסק ואין לשנות, שנאמר "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" ואומר רש"י: "אפילו אומר על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין". אך בהגיע יום המשתה הלכו היהודים למשתה מתוך בטחון בצדקתם, אמנם היו מעטים שסברו שהיהודים יענשו על כך שהימרו את פי הצדיק, אך לא ארע דבר במציאות. וכך חלפו להן 9 שנים מאושרות.
אחר כך גידל המלך את המן ויצא הצו המלכותי לכרוע ולהשתחוות להמן, וכך כרעו היהודים והשתחוו להמן (בהתאם להלכה שאינה אוסרת זאת), אלא שמרדכי "לא יכרע ולא ישתחוה" מה עוד שבאופן הפגנתי היה נשאר עומד יחיד וזקוף כאשר הכל נופלים על פניהם בהשתחויה, ידיעה זו עוררה דאגה בקרב אלה אשר ידעו את מוצאו של המן מאגג מלך עמלק ואת שנאתו ליהודים, וכמה ממקורבי הצדיק הציעו לו לא לעבור ברחוב בשעה שהמן עובר בו. אך ללא הועיל.
ועד הקהילה התכנס לישיבת חירום והוחלט להיפגש עם הצדיק ולשוחח עמו בנידון. כשנפגשו עם מרדכי, שאלוהו מדוע אינו משתחוה להמן, ענה: אני אשתחוה לרשע עמלקי זה? כששאלוהו, הרי לפי ההלכה מותר להשתחוות? ומי גדול מיעקב אבינו שהשתחווה הוא וכל משפחתו לעשיו הרשע אבי זקנו של המן? ענה הצדיק: שכחת שבנימין טרם נולד - שהוא לא השתחווה. ואני משבט בנימין - לא אכרע ולא אשתחוה. קידוש השם יש בדבר.
המשך יבוא בס"ד
אל המקורות


חוד הפרשה

א. מדוע נאמר "וידבר ה' אליו"?
ב. האם מותר להביא חיה לקרבן?


שינון הלכה

סימן עב
א. מדוע עושין בקצת מקומות פשטידה או מולייתא לסעודת ליל שבת?
ב. מי שהוא עני ורוצה לעשות מלאכה בדרך קבע משעת מנחה קטנה כדי שיהיה לו כסף לשבת, האם מותר לו לעשות כך?

שבת

ח' אדר ב

הקדמה לזוהר

רמט-רנב

רלג-רלו

ראשון

ט' אדר ב

הקדמה לזוהר

רנג-רס

רלז-רמא

שני

י' אדר ב

בראשית

א

א - ד

שלישי

י"א אדר ב

בראשית

ב - ג

ד - ח

רביעי

י"ב אדר ב

בראשית

ד - ו

ט - יא

חמישי

י"ג אדר ב

בראשית

ז - ח

יב - יד

שישי

י"ד אדר ב

בראשית

ט - יא

טו - יח

שבת

ט"ו אדר ב

בראשית

יב - יד

יט - כג





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael