אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
פקודי

קולמוס העורך

נאמר בתחילת פרשתנו שכל ישראל נצטוו לתת "בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקודש" (לח, כו), ובהמשך נאמר: "ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקודש" (לח, כז). והטעם שצוה הקב"ה לעשות מהנדבות הללו את האדנים, שעליהם יעמוד גוף המשכן, כדי שיהיה לכל ישראל חלק בזה.
אומר ה"חפץ חיים" שכן הדין עם הלומדים את התורה והמחזיקים אותה, ששניהם מסייעים לקיום העולם ושניהם שותפים בזה.
והנה היצר הרע משתדל בכל כוחו להסית את הלומדים לבל ילמדו, וכן מסית את המחזיקים בלומדי תורה לבל יחזיקו בידי הלומדים. ומכיון שהוא רואה שהלומדים אינם נשמעים לו, שם פניו אל הבעלי בתים המחזיקים, וכאן מצליחים מעשיו לרפות ידי המחזיקים, בגלל שאינם יודעים גודל חיובה של החזקת התורה.
שבת שלום


נתיב הדרש

ד' פרשיות הם כנגד "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"
שבת זו היא הראשונה לד' פרשיות; שקלים, זכור, פרה, החודש. ובשבת זו קוראים אנו בפרשת שקלים: "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' וגו'". בספר "דברי שמואל" להרה"ק מסלונים זי"ע כותב שענין ארבע פרשיות הם כנגד ג' הדברים שנאמרו בפסוק (דברים ו, ה) "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". שבתחילה צריך האדם לקיים את "בכל מאודך" - שימסור את כל עניני ממון להשי"ת, כי על ידי זה שיאלף את עצמו לא לבזבז עתו וזמניו לריק ולבטלה כדי להרויח כסף, או שלא ימהר בתפלה בשביל ריוח כספי, וכן שיתן צדקה מכספו, שכל זה נכלל במילים "בכל מאודך", כי בזה מגלה דעתו שאלמלי היה רצונו ית' שיתן לו כל הון ביתו, גם כן היה נותן, אלא שאין זה רצונו ית'. ענין זה הוא כנגד פרשת שקלים הרומזת על תיקון עניני הכסף.
"בכל לבבך" הוא כנגד של פרשת "זכור", כי מצות "זכור אשר עשה לך עמלק" היא בלב, וכן הלא תעשה "לא תשכח" הוא בלב ובמוח.
"בכל נפשך" הוא כנגד פרשת "פרה", כי ענין מסירות נפש לה' שייך הן במדת "אהבה" - כשיש לו לאדם כלות הנפש לה' מגודל התשוקה אליו והיא בחינת הקרבנות, והן במדת ה"יראה" - כשמוסר נפשו לשריפה לה' ובלבד לא לעבור על האיסור שאסר הוא ית'. וזו בחינת "פרה אדומה" ששורפין אותה כליל על עורה ובשרה ופרשה, ולכן שורפין אותה מחוץ למחנה שלא ככל הקרבנות שנשרפין על המזבח, כיון שכל הקרבנות הם ממדת "אהבה" ופרה אדומה ממדת ה"יראה".
ואם שלש אלה יעשה, זוכה אחר כך ומגיע לפרשת "החודש", שאז נעשה האדם כבריה חדשה.
וזה מה שנאמר בתחילת הפרשה "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם" אם רצונך להרים ראש ולתקן את החסרונות [פקודיהם מלשון "ולא נפקד ממנו איש" (במדבר לא, מט)] ולהתחדש ולהעשות כבריה חדשה, העצה לכך היא "ונתנו איש כופר נפשו לה'" - כנגד "בכל נפשך", דהיינו שיתנו את הנפש לכופר, וכן "מחצית השקל" - כנגד "בכל מאודך", ו"תרומה לה'" - כנגד "בכל לבבך".


בשבילי הפרשה

בזכות הענווה זוכים לאריכות ימים ודורות מכובדים
ומשחת אותם כאשר משחת את אביהם וכהנו לי והיתה להיות להם משחתם לכהנת עולם לדרתם (מ, טו).
פירש תרגום אונקלוס "ותרבי יתהון וכהנו לי וישמשון קדמי", עיי"ש.
נראה לבאר את כוונת המילה "וישמשון" על דרך מה שאמרו חז"ל (הוריות י) לגבי מנהיגי ישראל, "לא שררה אני נותן לכם, עבדות אני נותן לכם". כן גם בני אהרן, הגם שתמשח אותם - בכל זאת שלא תזוח דעתם אלא "וכהנו לי" - וישמשון - אם ירגישו שהם בדרגת שמשים למקום, אז יאריכו ימים על ממלכתם הם ובניהם.
הפך ממה שאמרו חז"ל בנדרים (פא.) מפני מה אין תלמידי חכמים יוצאין מתלמידי חכמים לפי שמתגאין על הציבור.
ולעניות דעתי מקרא מלא הוא בתורה הקדושה (דברים יז, כ) "לבלתי רום לבבו מאחיו וכו' למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל".
וזהו שמסיים כאן בפסוק "והיתה להיות להם משחתם לכהונת עולם - דווקא, כי אם ככה ינהגו - שמשיחתם תהיה בעיניהם רק שמשות ועבדות, אז תעמוד להם זאת לעולם ולדורות, ויאריכו ימים על ממלכתם. חידושי רבי יוסף נחמיה

בזכות מצוות צדקה מתברך גם האדם
ויברך אותם משה (לט, מג).
מובא בחז"ל שבירכם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.
לא על מלאכת המשכן בלבד תשרה הברכה, אלא גם על מעשי ידיכם אשר בבתיכם תשרה השכינה והברכה. אחרי אשר כבר הרימותם את תרומת ה' לנדבת המשכן, ומעתה תחול הברכה על הנשאר לכם.
כי כן דרך התרומה, שחיטה אחת פוטרת את כל הכרי ובעל הבית מתברך על ידה, ככתוב "בחנוני נא בזאת וגו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די".
כמו שרואים שלאחר שנאמר בתורה פרשת מעשרות, נאמר "השקיפה ממעון קדשך... וברך את עמך" כי כשנותן חלק המעשר, תשרה הברכה על הנשאר מעתה.
וזהו שנאמר: "שתשרה שכינה במעשה ידיכם" - שבכל מעשה ידיכם, בבית ובחוץ במשא ומתן, תכוונו שכל מעשיכם הם לצרכי שמים, שתוכלו לתת צדקה ולהוצאות של תלמוד תורה לילדים, כדי שיהיה במעשה ידיכם מקום מוכן להשראת השכינה ולברכה. וזה מה שהוסיף ואמר להם "ויהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו" שתהיה עבודתכם בכוונה הרצויה - לשם שמים, ואז "ומעשה ידינו כוננהו" - תשרה השכינה עליכם. תפארת שלמה

לפעמים צריכים לנהוג בענוה ולפעמים צריך לקנא קנאת ה'
כי ענן דק על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם (מ, לח).
אפשר לומר שבאה התורה לרמז כאן על תלמיד חכם שנקרא "משכן" כמו שדרשו חז"ל על הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כה, ח) - בתוכו לא נאמר אלא "בתוכם". לרמז שהשכינה תהיה שרויה בכל אדם שדומה למשכן. וכמו שבמשכן היו שם שתי מעלות - ענן ואש, כך התלמיד חכם צריך להיות בו שתי מעלות, ענן ואש.
ענן - רומז לצניעות שיהיה תמיד צנוע ועניו ומכוסה בענן, אמנם לפעמים צריך להיות ראש, לעמוד בפרץ ולעמוד על המשמר, ואז לא צריך שיהיה עניו.
וכמו ששמעתי מפי הגאון הצדיק רבי דוד יונגרייז זצ"ל על הפסוק "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה" (תהלים נא, יט). "לב נשבר זה טוב, אבל תיזהר שבלב הנשבר שלך "אלוקים לא תבזה" - תיזהר שלא תשתמש בלב נשבר שלך במקום שיש כבוד שמים. ומסיים שענן ואש יתקיים תמיד "לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם" - בכל גלויותיהם ומסעיהם ונדודיהם צריכים להיות דוגמת ענן ואש. קול יהודה - להגה"צ רבי יהודה צדקא זצ"ל


דרך הלכה

דיני ברכת שהחיינו - ו
ברכה על כלים חדשים
א. בשולחן ערוך (סימן רכג) נפסק שמברכים שהחיינו על כלים חדשים, ובשו"ע הרב (הגר"ז) כתב שנהגו שלא לברך על כלים חדשים, ואפילו על כלי כסף וזהב.
ב. חפצים שמברכים עליהם שהחיינו, הם חפצים חשובים, כגון, מקרר, תנור וכדומה. ומי שנשוי וממילא חפצים אלו אמורים גם לשמש את בני ביתו, מברך "הטוב והמטיב" ולא שהחיינו, כיון שחפץ שאמור לשמש עוד מישהו מברכים עליו "הטוב והמטיב".
ג. מי שקונה ספרים חדשים, כתב המשנה ברורה שלמעשה לא יברך, אך מי שיש לו שמחה גדולה כיון שהיה חפץ מאוד בספר שקנה, מברך שהחיינו.
ד. מי שחיבר ספר והוציאו לאור, נחלקו הפוסקים אם יכול לברך שהחיינו. המור וקציעה כתב שאפשר לברך, והמחזיק ברכה כתב לברך בלי שם ומלכות. ובשו"ת דברי יציב כתב שאין לברך, ולמעשה יש שהורו שלרווחא דמילתא יקח פרי חדש ויפטור בברכת שהחיינו גם את הספר.
ה. הקונה ספר תורה, בספר ברכי יוסף כתב, שיש שסוברים שיברך, אבל בספר באר שבע הביא מחלוקת בענין זה.
ו. בשערי תשובה כתב שיש שכתבו שמי שעולה לגדולה או התמנה להיות רב, שיברך שהחיינו ללא שם ומלכות, כיון שהוא צריך להודות לה' על שזיכהו להגיע לכך.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי יעקב יחזקיהו גרינוולד מפאפא זצוק"ל בעל ה"ויגד יעקב"
על מידת בטחונו בה' מסופר, שפעם הזדמן לעיר המרפא בודאש-פוטוק ונשאר לשבות שם באכסניה אחת ביום שבת קודש. ויהי ביום השישי, בשעה שבדרך כלל הביאו בה הצוענים כל שבוע דגים למכירה - כי ידעו שהיהודים נוהגין לאכול דגים לכבוד שבת - נודע פתאום בעיר שהצוענים לא באו היום ואין להשיג דגים באף חנות. כשעתיים לפני התקדש ליל שבת קודש, נכנסה אל ה"ויגד יעקב" זוגתו הרבנית נ"ע. ותשאלהו מה לעשות כשאין דגים, "והיתה לו עגמת נפש גדולה מזה". אף על פי כן אמר לה שתכין הכל כאילו יש כבר דגים, תשפות קדירה על האש ותשים בה מים וירקות ותבלינים וכו' כמו שרגילה תמיד, אולי יעזור השם. אחר כך פנה ויצא לטבול בנהר לכבוד ש"ק. ויהי כשהרכין ראשו וגופו הטהור מתחת למים החליק פתאום דג חי לתוך ידו - והושיט אותו תיכף ומיד למשמשו שיחוש ויביאנו מהר אל הרבנית, כדי שעוד תספיק לבשלו קודם כניסת שבת קודש - ויהי לפלא.
מסופר, שבימי כהונתו בקהילת צעהלים בא פעם לפניו במוצאי ש"ק אחד מבעלי בתים בקהילתו וסכום כסף בידו למנחה לו. כן חזר הדבר ונשנה לאחר שבוע ימים במוצש"ק. הרבי נעתר לקבל מאיש זה את התשורה, למרות שהיה שונא מתנות, מפני טעם הכמוס עמו. אולם בפעם השלישית, כשחזר ובא הלה במוצש"ק עם צרור הכסף, סרב לו והתנצל בפניו - שחושש לעצמו, אולי ההרגל והידיעה על תמיכה קבועה מאיש פלוני, תערער ח"ו אצלו את מידת הבטחון בהשי"ת, וכמו שכתב בפי' רד"ק (בראשית ל, לא) שביקש לבן מיעקב אבינו ע"ה "נקבה שכרך עלי ואתנה" והשיבו "לא תתן לי מאומה", כלומר, שום דבר קצוב, אלא יהיה שכרי דרך מקרה וטובת הא-ל כמו שיזמין לי.
מסירות נפשו לטבול במקוה מידי יום ביומו לא ידעה שום מעצורים. פעם אמר לתלמיד שטיפל בו להקל יסוריו ממחלת העור: "אתה יודע מה אמרו לי הרופאים? אלמלי הייתי נמנע זמן מסויים מלטבול במקוה, יש ביכולתם לרפא אותי! אבל, כלום אפשר לעבוד את הבורא ית"ש אפילו יום אחד בלי מקוה טהרה?!"
נסתלק בב' אדר שנת תש"ב
לוקט מהספר תולדות בעל ה"ויחי יוסף"


מסילות הזוהר

עשרה דברים שנוהגים בסעודה - א
פתח ההוא רווק וכו': פתח אותו בחור ואמר, צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם. עד שפתח ואמר בדברים שבברכת המזון.
ואמר השתא דאמרת וכו': ואמר, עתה שאמרת, שאפילו ברכת המזון איני יודע, הנה בברכת המזון, יש דברים ידועים, והם עשרה, אחד הוא, לערוך שלחנו כפי המזון שיש לו ומי שאין לו כל כך מזון, ויערוך שלחנו, הוא משובח, משום, שבעריכת השלחן הוא יושב לאכול לפני המלך, שכתוב, "ואכלת לפני ה' אלקיך".
תניינא נטילת ידים וכו': השני הוא, נטילת ידים לפני האכילה. כי מי שאוכל בלי נטילת ידים, כאלו אוכל לחם טמא. השלישי הוא, נטילת ידים, שיטול יד ימין בשמאל, וישמש בשמאל לימין. ויטול עד שיעור הפרק שגזרו חכמים.
רביעאה דצריך להגביה וכו': הרביעי הוא, שצריך להגביה ידיו לאחר הנטילה בשעה שמברך. ויחבר שתי זרועותיו כאחת בשעת הגבהת ידיו. החמישי הוא, שצריך לסמוך ברכה לנטילה זו.
שישית למיהב מפיתא וכו': הששי הוא, לתת מלחמו לעניים. השביעי הוא, לברך ברכת המוציא ולדקדק בה', ואסור לאכול בלא ברכה. השמיני הוא, האוכל על שלחנו. צריך שלא יהיה זולל וסובא, אלא כאוכל לפני המלך.
תשיעית צריך לומר וכו': התשיעי הוא, שצריך לומר על שלחנו דברי תורה, ויחיד, שאין לו עם מי לעסוק בתורה, די לנו בברכותיו. העשירי הוא, מים אחרונים חובה, ולא הצריכו בה ברכה, אע"פ שידיו מטונפות ממאכל. ואינו מברך על רחיצת ידים.
כל הני עשרה וכו': כל עשרה דברים אלו, צריכים לפני ברכת המזון, וכל אחד ואחד יש בו טעם מהישיבה העליונה. ואני אחזור עליהם.
חד לתקונא פתורא וכו': הראשון, שהוא לערוך השלחן למזונו של האדם. הטעם הוא. מפני כבוד המלך, שנתן לו מזון לגופו, שלמדנו, "קשים מזונותיו של אדם לפני הקב"ה כקריעת ים סוף".
אמאי קשין אלא וכו': שואל, למה קשים מזונותיו של האדם. ומשיב, משום שמזון העולם אינו בא אלא מתוך דין. והקב"ה עובר על הדין, וזן לרשעים, לכשרים ואינם כשרים, והקב"ה זן לכולם, מקרני ראם עד ביצי כינים.
ושכינה קאימת ורואה וכו': והשכינה עומדת ורואה על כל אחד ואחד מישראל. כמ"ש "זה השלחן אשר לפני ה'" (יחזקאל מא). ודאי, וכתוב "ואכלת לפני ה' אלוקיך". לפיכך בחול, צריך שיהיה שלחנו ערוך ולא ערוך לגמרי, וביום שבת, צריך תוספת שינוי אחר לשבת.
תניינא נטילת ידים וכו': השני, שהוא נטילת ידים לפני האכילה, מהו הטעם, הוא מפני שהאכילה צריכה נקיות כמו מלאכי השרת של מעלה. שכך אמר רב המנונא הזקן, מ"ש "לחם אבירים אכל איש" (תהלים עח), היינו, לחם שמלאכי השרת אוכלים.
למאי נפקא מניה וכו': שואל, לאיזה ענין משמיענו את זה, ומשיב, אלא, מה מלאכי השרת אוכלים בקדושה ובטהרה ובנקיות, אף ישראל כך צריכים לאכול בקדושה ובטהרה. שכתוב (ויקרא יא) "והתקדשתם" - זה הוא מים ראשונים, "והייתם קדושים" - זה הוא מים אחרונים, "כי קדוש" - זה הוא שמן טוב, שמושחים הידים, "אני ה'" - זהו ברכת המזון.
והכי אמרי והתקדשתם וכו': וכך אמרו, "והתקדשתם", היינו שכל האוכל ושותה בקדושה ובטהרה ובנקיות, נדמה למלאכי השרת, שהם קדושים. ומה שכתוב, "כי קדוש אני ה'", מלמד, שצריכים כוונה בברכת המזון.
וכל האוכל בלא וכו': וכל האוכל בלי נטילת ידים, אכילתו טמאה, והשכינה מה היא אומרת, "אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו" (משלי כג). מהו הטעם, הוא, משום שיש מידת עונשים בעולם ושמה "עין הרע", וכל האוכל בלי נטילת ידים, אותה המדה של העונשים שורה עליו, וכל אותו המאכל שלה, נקרא "לחם רע עין".
דהכי אמר רב וכו': שכך אמר רב המנונא הזקן שתי מדות עומדות על שלחנו של אדם, אחת, מדת הטוב, ואחת, מדת הרע כשהאדם מקדש ידיו ומברך, מדת הטוב אומרת, זהו שלחנו של הקב"ה, ונותנת ידיה על ראשו, ואומרת לו, עבדי אתה, עבדו של המקום אתה, כש"א, "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מט).
וכשאין אדם מקדש וכו': וכשהאדם אינו מקדש את ידיו, ואוכל. מדת הרע אומרת זה שלי הוא. מיד שורה עליו ומטמאה אותו. ומאכלו נקרא, "לחם רע עין". פירוש הסולם בזוהר חדש מדרש רות סעיפים תקמ - תקנה


מעשה שהיה

מחסד לא מפסידים
הדוחק וההמולה בפרוזדור מרפאת הילדים היו גדולים.
מפעם לפעם סקר דוד את התור בו הוא ממתין עם בנו התינוק כשעה וחצי. סוף סוף בשעה 9:30 נכנס לרופא האדם שעמד לפניו עם בנו. דוד התייצב הכן ליד פתח חדר הרופא, אז פנה אליו זקן בתחינה כי ירשה לו להכנס לפניו.
דוד התלבט ונאבק עם עצמו, מצד אחד רצה לסיים מהר ככל האפשר את ההמתנה מורטת העצבים ומצד שני הנה נזדמנה לו מצוות גמילות חסדים. ואיך אמר הצדיק ר' משה מקוברין; "יום שיהודי לא עשה בו טובה כלשהי ליהודי, אינו נחשב ליום בחייו", ובסבר פנים יפות מסר דוד לזקן את מקומו ליד הדלת כשזה מרעיף עליו ברכות ואיחולי רפואה שלימה מכל ליבו. בדקות הראשונות היתה לדוד תחושה נפלאה של עשיית טוב וחסד, אך ככל שחלפו הדקות גברה עצבנותו, אף התינוק שנע בחוסר נוחות הוסיף על טרדתו.
14 דקות חלפו מאז נכנס! הרהר דוד בכעס בהסתכלו בשעונו.
עם הפתח הדלת, מיהר דוד אל הפתח כשהתינוק בזרועותיו. אלא, שהאחות שיצאה מחדר הרופא הכריזה על הפסקה!
"כמה זמן נמשכת ההפסקה?", שאל. "הלואי ובעוד 25 דקות ישוב לקבל חולים", נענה.
הפעם נתקף דוד בתיסכול, "זה עונשם של שוטים!" לחש קול בתוכו. "גמילות חסדים תעשה בבית עם אשתך והילדים ולא על חשבון ילדך החולה... רצת בלי פת שחרית..."
מחוגי השעון זחלו באיטיות, שתי אמהות נדחקו עם תינוקותיהן אל דלת הרופא, האחות שהופיעה בשעה 10, הכריזה שהן תכנסנה ראשונות ללא תור. דוד ניסה להרגיע את עצמו: "רגע אחד" אמר לעצמו, הרי עשיתי טובה מתוך שיקול נכון ומדוע אני צריך להתחרט על מעשה טוב שעשיתי? עלול אני להפסיד את המצוה, הרי ה' מנהל את העולם והוא רוצה לנסותני.
בשעה 10:30 הודיעה האחות כי הרופא היה צריך ללכת בדחיפות, לכן הוזמן ממלא מקום. עד לשעה 10:45 לא הגיע כל רופא, התינוק החל מיבב כשנזכר דוד שהתינוק היה צריך לאכול ב- 10:30 וכל הספיקות נעורו מחדש.
בדמיונו ראה את הזקן מסתובב לו בנחת בביתו, בעוד הוא תקוע עם התינוק חולה ורעב ובלי רופא.
והנה הגיע הרופא, תוך דקות סיים הוא לטפל במקרים הדחופים, ודוד ובנו נכנסו לרופא, הרופא בדק את התינוק ביסודיות.
"יש לך מזל" - אמר הרופא - "התינוק סובל מאלרגיה נדירה לסוג אב מזון, זהו תחום התמחותי המיוחד וזיהיתי מיד את הרגישות, רופא אחר היה מאבחן זאת לאחר שבועות ואולי חודשים של בדיקות שונות ומשונות".
והרופא רשם את הדיאטה המיוחדת לתינוק.
"את הדייסה שפוך לכיור - זה רעל בשבילו" - ובעזרת ה' יבריא.


חוד הפרשה

א. מה הפירוש "בכל מסעיהם"?
ב. מה הפירוש "לעומת קלעי החצר"?


שינון הלכה

סימן נ"ז
א. אם אדם בירך על שיכר ונתכוין לפטור את כל מה שיביאו לו מברכת שהכל, והביאו לו דגים, האם צריך לברך שוב?
ב. אורחים שמתארחים באיזה מקום, ובעל הבית כבר גמר להביא להם את כל מה שחשב לתת להם בסעודה, רק שהאורחים ביקשו עוד משהו, האם צריכים לברך שוב על מה שביקשו, או שיוצאים בברכה שבירכו לפני זה?

שבת

א' אדר ב

הקדמה לזוהר

ריט-רכב

רו-רח

ראשון

ב' אדר ב

הקדמה לזוהר

רכג-רכז

רט-ריג

שני

ג' אדר ב

הקדמה לזוהר

רכח-רלב

ריג-רטז

שלישי

ד' אדר ב

הקדמה לזוהר

רלג-רלו

ריז-רכ

רביעי

ה' אדר ב

הקדמה לזוהר

רלז-רלט

רכא-רכד

חמישי

ו' אדר ב

הקדמה לזוהר

רמ-רמג

רכה-רכח

שישי

ז' אדר ב

הקדמה לזוהר

רמד-רמח

רכט-רלב

שבת

ח' אדר ב

הקדמה לזוהר

רמט-רנב

רלג-רלו





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael