אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
כי תשא

קולמוס העורך

נאמר בפרשנו לגבי אבני השוהם: "ששה משמותם אל האבן אחת... האבן השנית כתולדותם". מובא ברמב"ן (תרומה כה, ז), שסגולת האבנים היקרות קיימת רק כשהם בשלימותן כמו שנמצאו ולא כשנחתכו לחתיכות.
מדייק בספר "ירבה תורה" שזה מרמז הכתוב במילת "כתולדותם", שהאבן האחת והאבן השניה תהינה כתולדותם, ולא חתוכות, ואז תהינה בשלימות סגולתם.
ומוסיף וכותב שאמר ה' לישראל "והייתם לי סגולה" (יט, ה), ופירש רש"י סגלה - אוצר חביב, כמו "סגלת מלכים" (קהלת ב, ח), כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם, כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות וכו', עכ"ל.
על פי זה דורש שכשם שבאבנים כח סגולתם הוא כשלא נחצב מהם כלום, כך שלימות הסגולות של עם ישראל הוא רק כשלא נחסר מהם כלום, אלא הם בקבלת עול מלכות שמים שלימה.
שבת שלום


נתיב הדרש

יהודי באשר הוא - נשאר יהודי
מייד לאחר חטא העגל כשקרא משה "מי לה' אלי" ונאספו אליו כל בני לוי, נאמר "ויאמר להם כה אמר ה' אלקי ישראל" וגו' (לב, מ). בספר "מזקנים אתבונן" מובא ששמע ממרן אדמו"ר מגור ה"בית ישראל" זצ"ל דיוק נפלא בענין זה, שאף שהיו ישראל אחר חטא העגל, בכל זאת נקרא 'אלהי ישראל' ויש לו קשר עמהם.
ועל ידי מאמר זה נזכר מסיפור ששמע מהרה"ק הרמ"ח מסלונים זצוק"ל שפעם בא חייט להרה"ק מאפטא זי"ע ותינה בפניו את גודל מצוקתו בענין פרנסתו שהינו מחוסר לחם ל"ע, ובירכו שהשי"ת יעזור וישלח לו פרנסה בריווח ובקלות. לאחר תקופה קצרה בא לגור שם איזה אדון. והאדון הזה רצה לתפור בגדים והזמין את כל העבודה אצל החייט ההוא והיתה לו פרנסה בריווח. ובא להרה"ק מאפטא וסיפר לו שברכתו נתקיימה ויש לו ב"ה פרנסה בריוח, אולם מציק לו הדבר שהאדון הזה הוא משומד ר"ל. וענה לו הרבי שימשיך לעבוד אצלו, אולם אם יבקש ממנו לתפור לו בגד שעטנז לא ישמע לו.
פעם הביא לו האדון חתיכת בד שיתפור לו מזה בגד שיש בו שעטנז, ולא רצה לתופרו. כשבא האדון לקחת את הבגד שאלו היכן הבגד, אמר לו שהרה"ק מאפטא פקד עליו שלא יתפור לו שעטנז והלך האדון להרה"ק מאפטא ואמר לו, הרי משומד אני ומה זה משנה אם יש בו שעטנז.
אמר לו הרה"ק מאפטא "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא". ואמר המשומד שלא ידע שענינו של איש ישראל שלמרות שאינו רוצה להיות יהודי, בכל זאת אצל השי"ת נחשב כיהודי. הדברים נכנסו ללבו והתחילו לפעפע בו וגמר בדעתו לחזור בתשובה. ונתן לו הרה"ק מאפטא תיקון על עוונותיו וחזר בתשובה שלימה.


בשבילי הפרשה

בכל דור מתכפר קצת מחטא העגל
ויטחן עד אשר דק (לב, כ).
מובא במדרש (ילקוט שמעוני תהלים רמז תרלה על פסוק (תהלים ו, ב) ה' אל באפך) שהקב"ה מתנהג עם ישראל בדרך הרחמים, והביא משל למלך שכעס על בנו, וגזר להשליך עליו אבן של מאה ליטרות, ומרחמי האב על בנו, ציוה לטחון את האבן דק ולהשליך עליו, ויוצא ששבועתו מתקיימת אבל הבן אינו ניזק.
על פי זה, מסביר הרה"ק בעל ה"זכותא דאברהם" מטשעכנוב זי"ע שזה מה שרמז להם משה לישראל במה שטחן את העגל דק דק, להרות להם שחטא העגל לא נמחל לגמרי (סנהדין קב.), אלא שעל ידי תפילתו לא בא העונש בפעם אחת שאז ח"ו היתה כליה, רק שהפירעון יהיה מעט מעט בכל דור כמה שיוכלו לסבול, אבל גוף החטא לא נמחל לגמרי וצריכים תמיד לעשות תשובה על חטא העגל.
וזה שאמר להם (דברים ט, כא) "ואטחון אותו ואכת אתו טחון היטב", דהיינו שלא פעל בתפילתו, אלא רק לטחון את החטא, שלא יהיה העונש בפעם אחת חלילה, וצריכים לעשות תשובה עד לעתיד שיתוקן החטא בשלימות שתתמלא הארץ דעה ורוח הטומאה תעבור מן הארץ אמן סלה. צדקת אברהם - טשעכנוב

מכה גדולה כבר מוכרחים לרפאות
אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (לב, לא).
הלא משה רבינו ע"ה רצה שהשי"ת ימחול להם, ואם כן היה צריך להקטין החטא.
אלא, משל לבן שובב שתמיד נחבל בגופו מרוב שובבותו, ואביו כבר היה רגיל לזה ולא שם לבו לכך. אבל פעם אחת נפל ושבר את כל עצמותיו, אמר האב: כעת שקיבל כבר מכה רבה וקשה, איני יכול יותר להתעלם ממנו, אלא צריך אני כבר לתת לבי אליו, לטפל בו, לחבשו ולרפאותו.
וזהו מה שאמר משה רבינו ע"ה להקב"ה הפעם קיבל העם מכה רבה, וצריכים לחבוש אותם ולרפאותם. מאמר מרדכי

התלמידים מושפעים מהרב והרב מקבל שלמותו מהתלמידים
וירא אהרן וכל בני ישראל וכו' וייראו מגשת אליו (לד, ל).
יש לדקדק דהיה לו לומר ויירא לגשת, וכן להלן שכתוב "ויכל משה מדבר אתם", היה לו לומר ויכל לדבר.
והנראה לומר שברמז בזה, כי ישראל קבלו יראת שמים על ידי בואם בקרבת משה רבינו ע"ה כעין שאמרו בגמרא (ברכות לג:) שיראת שמים אצל משה רבינו הוא דבר קטן. שכל הבא בקרבתו נתפעל לאהבה וליראה את ה'.
וזהו "וייראו מגשת אליו" - מכח מה שנתקרבו אליו, זכו ליראה. ולעומת זה גם במשה היה כך כי הרב מקבל שלמותו על ידי התלמיד, וגם שאמר רבינו הקדוש (תענית ז.) הרבה למדתי מרבותי יותר מחברי, ומתלמידי יותר מכולם. וזהו "ויכל משה" - משה קיבל שלמותו (על דרך הכתוב "ויכלו השמים" - שפירושו נגמרו) "מדבר אתם" - ממה שדבר אתם. חידושי רבי יוסף נחמיה


דרך הלכה

דיני ברכת שהחיינו
ברכה על פירות חדשים - ד
א. פרי שיש כמה פירות מאותו מין, ולכל סוג מסויים יש טעם אחר, כתב המגן אברהם, שמברכים על כל סוג "שהחיינו" כיון שהם שונים בטעמם. ויש פוסקים שסוברים שאי אפשר לברך על כל מין, ולכן כתב המשנה ברורה (סימן רכה) שאם כבר בירך על סוג אחד וכעת יש לפניו את הסוג השני, יפטור את הפרי הזה על ידי ברכת שהחיינו על פרי אחר.
ב. פירות הדר, כגון תפוזים וקלמנטינות, מברכים "שהחיינו" על כל פרי, כיון שהם שונים בשמם וטעמם ונחשבים כשני מינים.
ג. שני סוגי פירות מאותו מין, שבטעמם הם שוים, אבל הם שונים בשמם, אין מברכים שהחיינו פעמיים.
ד. מי שאכל פרי מסוים ונסע לארץ אחרת ששם עכשיו זה עונת הפרי ההוא שאכל, הורה הגרש"ז אויערבך שאם עברו שלושים יום מאז שאכל פעם ראשונה, צריך לברך.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי חיים חייקא מאמדור זצוק"ל
הרה"ק רבי חיים חייקא זי"ע מבני היכלא קדישא של רבינו המגיד הגדול ממעזריטש. נסתלק לשמי רום ביום כ"ג אדר תקמ"ז ומנוחתו כבוד בעיר אמדור. כמאה שנה לאחר פטירתו הדפיסו דברי תורתו בספר בשם 'חיים וחסד'.
סיפר הרה"ק הרמ"ח סלונים זצוק"ל שאחד בא להתאונן אצל הרה"ק רבי חייקא מאמדור על פרנסתו הדחוקה, בה בעת ששכניו הערלים מתפרנסים ברווח ובהרחבה. ואמר לו הרה"ק משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו בן אהוב, פעם חלה הבן ואסר עליו הרופא לאכול דגים, וכמובן שהמלך שמר פקודת הרופא ולא נתן לבנו שיאכל דגים לבל יסתכן. אבל הבן שהיה תאב לדגים חשב שאביו מרוב קמצנותו מונע ממנו את הדגים החביבים עליו. מה עשה המלך, נטל ארגז מלא דגים וזרקם לכלבים, ואמר לבנו, ראה נא שזה שאיני נותן לך מהדגים, אין זה משום קמצנותי...
עוד סיפר הרמ"ח בשם הרה"ק רבי דוד לובינער זי"ע, פעם בעת שקרא רבי חיים חייקא קריאת שמע שעל המיטה, ואמר את הפסוק 'בידך אפקיד רוחי' נפל והתעלף, וכשהתעורר שאלוהו על כך, נענה ואמר - משל למה הדבר דומה, למלך שציוה לכל בני מלכותו שיביאו לפניו כל אחד ואחד את רכושו, והיה ביניהם קבצן אחד שהביא את חפציו הדלים, ובראותו איך שכל השרים מביאים את אוצרותיהם המרובים, ומה הוא מביא... אחזתו בושה ופחד ופרץ בבכי גדול והתעלף. כך הוא, כשאמר 'בידך אפקיד רוחי', והוא רואה איך המלאכים והשרפים עובדים את הבורא יתברך, ובאיזה פנים בא להפקיד את נשמתו, אחזתו בושה וכלימה פחד ורעדה, וזו היתה סיבת התעלפותו.
פעם כשקראו בתורה את התוכחה, בכה ואמר: תורה חביבה ומתוקה כזו, יצטרכו להזהיר עליה בתוכחה כזו?
נלקט מהספר "בישישים חכמה"


מסילות הזוהר

מי שמכוון בתפלה כראוי, עושה לו ה' כל צרכיו וכולם יראים ממנו
דבר אחר, "ישרצו המים": תרגומו ירחשון, כלומר כשמרחשין שפתיו, דהיינו כשמתנענעות שפתיו דברי תפלה בזכות ובנקיות הדעת, ובמים המנקים ומטהרים, רוחש, נפש חיה. כי כשאדם רוצה לסדר תפלתו לאדונו שפתותיו מרחשות באופן הזה ממטה למעלה, להעלות כבוד אדונו, למקום השקיו של באר העמוק - שהיא בינה, ואח"כ יזיל להמשיך ממעלה למטה, מאותו שקיו של הנחל - שהיא בינה, לכל מדרגה ומדרגה, עד מדרגה אחרונה - שהיא מלכות, להמשיך נדבה לכל ממעלה למטה. ואח"כ צריך לקשר קשר בכלא, דהיינו שייחד כל המדרגות באין סוף ברוך הוא, קשר דכוונה של האמונה, ויעשו כל משאלותיו, בין משאלות הציבור בין משאלות יחיד.
ושאלתא דאית לבר נש וכו': והתפלה שיש לאדם לבקש מאדונו, היא מסודרת בט' אופנים. א, יש שהתפלה מסודרת בסדר אלף בית. ב, יש שמסדורת בהזכרת מדות הקב"ה רחום וחנון וכו'. ג, ויש שמסודרת בשמות היקרים של הקב"ה, דהיינו אהיה י-ה יהו א-ל אלקים הויה צבא-ות שד-י אד-ני. ד, ויש שמסודרת בעשר ספירות, שהם, מלכות יסוד הוד נצח ת"ת גבורה חסד בינה חכמה כתר. ה, ויש בהזכרת הצדיקים, דהיינו האבות והנביאים והמלכים. ו, ויש בשירות ותשבחות, שיש בהם קבלה אמיתית. ז, ולמעלה מהם, מי שיודע לתקן תקונים לאדונו כראוי. ח, ויש בידיעה להעלות ממטה למעלה. ט, ויש מי שיודע להמשיך שפע ממעלה למטה.
ובכל ט' גווני וכו': ובכל ט' אופני תפלה אלו, צריכים כונה גדולה, ואם לא, עליו המקרא שכתוב, "ובוזי יקלו" (ש"א ב). ובכוונת אמן צריך לכוון, שהוא כולל ב' שמות הויה אדני, שהם בגי' צ"א וגם אמן בגי' צ"א, ושם האחד, שהוא הויה, ז"א גונז טובו וברכותיו באוצר הנקרא היכל, שהוא אד-ני - מלכות, וזה מרומז בפסוק, "והויה בהיכל קדשו הס מפניו" (חבקוק ב). ולזה רמזו רז"ל, כל טוב האדם בביתו, כי אדם בגי' מ"ה. שהוא שם הויה דאלפין וכן טובו בביתו, שהוא אד-ני, מלכות. שנאמר "בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר יב) ומתרגם, "בכל דעמי" - דהיינו המלכות.
ואי מכוון בכל וכו': ואם מכוון בכל אחד ואחד מט' אפני התפלה כראוי, זה הוא אדם המכבד שם אדונו את שמו הקדוש. ועל זה כתוב, "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו". אכבדו בעולם הזה לקיים ולעשות כל צרכיו, ויראו כל עמי הארץ כי שם הויה נקרא עליו וייראו ממנו. ובעולם הבא יזכה לעמוד במחיצת חסידים, דהיינו במחלקת החסידים, אע"פ שלא קרא בתורה כל צרכו, כיון שזכה להסתכל בידיעת אדונו וכיוון בו כראוי.
מאי ובוזי יקלו וכו': מהו "ובוזי יקלו", זה הוא מי שאינו יודע ליחד את השם הקדוש, ולקשר קשר האמונה, ולהמשיך למקום שצריך, ולכבד שם אדונו, טוב לו שלא נברא. וכל שכן, מי שאינו מכוון באמן, וע"כ כל מי שמרחיש בשפתיו בנקיון הלב, במים המנקים, מה כתוב עליו, "ויאמר אלקים נעשה אדם". כלומר, בשביל אדם היודע ליחד צלם ודמות, שהם ז"א המכונה צלם והנוקבא המכונה דמות, כראוי, "וירדו בדגת הים" (ע"כ נוסח אחר). פירוש הסולם ב"ספרא דצניעותא" סעיפים לט - מג


מעשה שהיה

נרות של שלום - ב
תקציר:
אדם עזב את ביתו בליל שבת לאחר מריבה לגבי מיקומם של נרות השבת. לאחר שעות של סיבוכים ברחוב נקלע לבית מדרשו של הרבי מלעלוב.

בבית המדרש פנימה נאספו ציבור גדול של חסידים והמתינו בדריכות לבואו של הרבי, בינתיים העבירו את זמנם, מי בשניים מקרא ומי ברש"י, מי בגמרא ומי בספרי חסידות, והנה עבר רחש לחש בין הנאספים, דמותו של הרבי עמדה על הסף, פניו בוהקים באור של שבת לבוש שיראין של לבן ומראהו כמלאך אלוקים, הכל הביטו בהדרת פניו הקדושות והס הושלך באולם, הרבי פסע אל ראש השולחן ופתח בקול רווי געגועים, מרטיט ומרגש, בזמר "שלום עליכם".
אוירה נעלית של קדושה שרתה במקום, קהל החסידים נדחקו צפופים סביב השולחן הטהור, עוקבים בדחילו ורחימו אחר תנועותיו של הרבי, ומטים אוזניהם לשמוע קול זמרתו.
זה עתה סיים הרבי את ניגון הזמר, עומד לערוך את הקידוש. דומיה כבידה תלויה באויר, פניו אפפו שרעפים וליבו יוקד שלהבת אש, לפתע פוקח הרבי את עיניו העצומות ומביט נכחו, סוקר את הנוכחים, עד שנתקלו עיניו באברך העומד מן הצד ובאצבעו החווה לעברו שיתקרב הלום.
זוחל ורועד ניגש האיש ועמד לפניו בראש מושפל, מצפה לאמרי פיו. הרבי גחן לעברו ושאלו חרישית: "האם יודע מר, מפני מה מדליקים נרות של שבת?..."
כאן חש האיש כמו האדמה נשמטת מתחת רגליו ופיו נאלם בדומיה. "נרות שבת - המשיך הרבי ואמר - באו כדי להשרות שלום בית... הייתכן איפוא, שנרות אלו שמטרתן להשכין שלום בית, יביאו חלילה את ההפך?..."
קהל הנוכחים הביטו במחזה משתאים, אינם קולטים בדעתם מה שח הרבי, אולם האיש נראה כובש פניו בקרקע, דברי הרבי דקרו את לבו כחץ. בראש מורכן סב אל הפתח ופנה לשוב אל ביתו.
לוקט מהספר "משה איש האלוקים"


חוד הפרשה

א. מהיכן למדים שאסור לכתוב את תורה שבעל פה?
ב. מה הפירוש "ארך אפים"?


שינון הלכה

סימן קכ"ב
א. האם מותר להסתכל בעסקי ומעשי אדם שעושה בביתו, שלא מדעתו, שאין בהם חשש עין הרע?
ב. אדם שהגיע לו היזק, האם מותר לו לסלק את ההיזק בצורה כזו שההיזק יגיע לחברו, ומדוע?

שבת

י"ז אדר א

הקדמה לזוהר

קנג-קנד

קנא-קנג

ראשון

י"ח אדר א

הקדמה לזוהר

קנה-קנו

קנד-קנז

שני

י"ט אדר א

הקדמה לזוהר

קנז-קס

קנח-קס

שלישי

כ' אדר א

הקדמה לזוהר

קסא-קסח

קסא-קסו

רביעי

כ"א אדר א

הקדמה לזוהר

קסט-קעג

קסז-קעא

חמישי

כ"ב אדר א

הקדמה לזוהר

קעד-קעט

קעא-קעו

שישי

כ"ג אדר א

הקדמה לזוהר

קפ-קפב

קעז-קעח

שבת

כ"ד אדר א

הקדמה לזוהר

קפג-קפד

קעט-קפא





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael