אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
תצוה

קולמוס העורך

אחד מגדולי הלמדנים שבליטא שהיה מתנגד לעדת החסידים, טען פעם לפני הנצי"ב מוואלאז'ין נגד חלק מרבני החסידים שחיים ברחבות, בעוד שראשי הישיבות וגדולי התורה "המתנגדים" מתפרנסים בצער ובדחקות.
השיב לו הנצי"ב: מעולם כך היה. צא וראה, אהרן הכהן שעסק ב"עבודה" לבש בגדי זהב משובצים באבנים טובות, אולם משה רבינו זה שקיבל את התורה מסיני, לא עשו למענו מלבושים מיוחדים, ורק מטהו נזכר בתורה הקדושה, "הרם את מטך", "קח את מטך".
שבת שלום


נתיב הדרש

דעתו של האדם אינה יציבה
פתיחתה של ברכת "חונן הדעת" בתפילת "שמונה עשרה", שונה מכל שאר הברכות, שכל הברכות פותחות בלשון בקשה: "סלח לנו", "רפאנו", "ברך עלינו"; ואילו ברכת "חונן הדעת" פותחת לא בלשון בקשה, אלא בלשון קביעה והכרזת שבחו של הקדוש ברוך הוא: "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה". רק אחרי כן באה הבקשה: וחננו מאתך (דעה בינה והשכל) חכמה בינה ודעת". ונשאלת השאלה, במה נשתנתה ברכה זו משאר הברכות? ומה טעמו של שינוי זה?
אומר הגאון רבי אהרן בקשט זצ"ל בעל "לב אהרן", שבזה קבעו לנו חז"ל כי גם "חכמה בינה ודעת" אינם דבר שניתן לאדם באורח חד פעמי, וכבר מובטח שיש לו דעת. כדי להשיג דברים אלה, זקוק האדם להזרמה מתמדת, בלי כל הפסק, מאת הבורא יתברך חונן הדעת, שאם ח"ו נפסקת לרגע הזרמת הדעת, אזי האדם נהפך לשוטה גמור, כפי שעינינו רואות, שאדם חכם עלול לעשות לפעמים מעשים מדהימים, המעוררים תמיהה בעיני כל; איך יתכן שאדם פיקח כמוהו יעשה שטות כזאת?! וזה בגלל שנפסקה אצלו ברגע זה הזרמת הדעת.
הוא אשר אמרנו, כי הדעת לא ניתנה באורח חד פעמי, אלא האדם זקוק ליניקה מתמדת מיסוד הדעת. ולכן אנו אומרים בתפילה: "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה" - היינו נתינה ולימוד בלתי פוסקים, לכן אנו מבקשים: וחננו מאתך חכמה בינה ודעת" - אנא ה', אל נא תפסיק אף לרגע את הזרמת הדעת! וכאן אנו מוצאים חידוש עצום, שאין הדעת ממהות האדם, אלא השראה מתמדת מגבוה.
יש להתפלל ולבקש מלפני ה': "אתה חונן לאדם דעת - וחננו מאתך חכמה בינה ודעת"; שנרגיש כי בכל רגע ורגע מקבלים מתנת שמים - "אתה חונן לאדם דעת" - שנבין את החידוש המופלא שבדבר, שהדעה אינה חלק ממהות האדם, אלא השראה והאצלה ממרום. מתוך הבנה זו יבוא האדם לידי הכרה ברורה, כי היות ואין לו דעת מעצמיותו, אלא הוא מקבל זאת באופן תמידי מאת חונן הדעת, הרי חייב הוא להודות ולהלל לה': "אתה חונן לאדם דעת - וחננו מאתך חכמה בינה ודעת".


בשבילי הפרשה

השכינה שרויה אצל מי שאינו מתגאה
ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי (כח, ג).
בדרך אפשר נראה לי לרמז בזה, על פי מה שמפורסם בספרים הקדושים, שבמקום שאתה מוצא ענותנותו של הצדיק, שם אתה מוצא גדולתו של הקב"ה, כנאמר "אשכון את דכא", שאם הצדיק מקיים איזה מצוה ועושה חשבון הנפש וחושב לעצמו מה אני ומה חיי, תולעה ורימה לקיים מצות בוראי! ונשבר לבו בקרבו לאלף שברים וכאפס וכאין הוא בעיניו ויודע ומבין ואומר אלמלא ה' לא היה בעזרי לא הייתי יכול לקיים את המצוה, ככתוב "הכל שלך ומידך נתנו לך", ולמה לי להתעטף ולהתלבש בטלית שאינה שלי ולהתגאות בזה. אז משרה הקב"ה שכינתו אצלו ובכל מעשי ידיו.
ולעומת זה כתוב "גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל". ו"אין אני והוא יכולין לדור בכפיפה אחת". והשכינה מניחתו והולכת לה.
וזה שאמר לו הקב"ה למשה רבינו ע"ה: "ואתה תדבר אל כל חכמי לב" - לאנשים כאלה אשר יודעים ומבינים "אשר מלאתיו רוח חכמה" - שכל חכמתם שלי היא "המה יבואו ויעשו את הבגדים (להיות) לקדשו לכהנו לי", אבל אם יעשו אותם אנשים שיאמרו בלבם שהם בחכמתם עשו את הבגדים אז לא תחול הקדושה על הבגדים ולא יהיה "לכהנו לי" ודו"ק. באר מנחם - רימנוב

מדוע נצטוו לשים דם על אוזני ועל בוהני ידי ורגלי הכהנים
ושחטת את האיל ולקחת מדמו ונתתה על תנוך אוזן אהרן ועל תנוך אזן בניו הימנית ועל בהן ידם הימנית ועל בהן רגלם הימנית וזרקת את הדם על המזבח סביב (כט, כ).
נאמר במשנה (אבות א, ב) על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.
ונראה לומר שהציווי במילואים לתת על תנוך אוזן אהרן ובהן ידו ובהן רגלו, זה רמז לג' עמודים, שה"אוזן" - הוא נגד "עמוד התורה" כמו שנאמר (ישעיה נה, ג) "שמעו ותחי נפשכם", ואמרו במדרש (דברים רבה י, א, ד, ב) שמעו לדברי תורה. ו"בוהן ידו" - הוא "עמוד העבודה" ו"בוהן רגלו" - הוא "גמילות חסדים" כמו שאמרו בגמרא (ב"מ ל:) ילכו בה (שמות יח, כ) - זה גמילות חסדים לבקר חולים ולשמח חתנים ומכונה בשם "רגל".
ובכהן צריך גם כן שימצאו כל השלשה עמודים, כמו שנאמר (מלאכי ב, ח) "שפתי כהן ישמרו דעת תורה יבקשו מפיהו", וגם הוא איש חסד בנוסף על עמוד העבודה המסורה לו. צדקת אברהם - טשעכנוב


דרך הלכה

דיני ברכת שהחיינו
ברכה על פירות חדשים - ג
א. ברכת שהחיינו מברכים על פרי חדש שאינו מצוי כל השנה אלא מתחדש פעמיים בשנה, ופירות וירקות שמתחדשים רק פעם בשנה אבל הם מצויים כל השנה כי מאחסנים אותם בבתי קירור, הדין הוא שאם לא ניכר הבדל בטעם בין הפרי החדש לישן, לא מברכים על החדש שהחיינו.
ב. פירות שמצויים כל השנה אבל ישנם תקופות בשנה שהם נמכרים ביוקר, אין מברכים עליהם שהחיינו, כיון שלמעשה הם מצויים.
ג. הפירות והירקות שאין מברכים עליהם שהחיינו, הם: פיצוחים, פירות יבשים, וכן פירות משומרים בתוך קופסת שימורים. כיון שהם מצויים כל השנה.
וכן על ירקות אין מברכים שהחיינו, כיון שמצויים כל השנה. על תפוחי עץ, בננות, אגסים, לימונים וזיתים, גם כן אין מברכים שהחיינו, כיון שמצויים כל השנה.
ד. הפירות שמברכים עליהם שהחיינו, הם פירות הקיץ: שזיפים, אפרסקים, ענבים משמשים שסק, גויאבות רימונים מנגו, וכן תאנים טריות, דובדבנים (לא משומרים) תות שדה ותות עץ, אבוקדו אבטיח ומלון.
ה. על אפרסק או משמש חיים מברכים שהחיינו, אף שהם מצויים כל השנה בקופסת שימורים, כיון שכשהם חיים טעמם שונה וניכר הבדל בין חדש לישן.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי יוסף ברוך מניישטאט זצוק"ל ה"גועטר יוד"
רבינו הוא בנו של בעל ה"מאור ושמש.
פעם היה הרה"ק רבי יחיאל יעקב מקאזניץ זצ"ל בניישטאט בשבת קודש, אצל הרה"ק רבי יוסל'ע מניישטאט זצוק"ל הנקרא "גוטער יוד". וכאשר היו מגישים לרבי מקאזניץ זצ"ל בליל שבת את מאכלי השבת, דגים וכדומה, לא היה אוכל מהם כלל, רק היה טועם מכל מאכל כתינוק בן יומו.
ואמר לו הרב הקדוש ר' יוסל'ע: מה הוא הענין שלעתיד לבוא יהיה לצדיקים סעודה של שור הבר ולויתן, הרי לכאורה בעולם הבא אין צריכים כלל אכילה של שור הבר ולויתן.
אלא נראה לפרש כך, כי מי שהיה בעולם הזה קדוש וטהור, ונהג להיבדל לגמרי מתאוות העולם הזה ולא נהנה כלום, אחר כך בעולם הבא, כשנותנים לו שכר על מעשיו הטובים ונהנה מזיו השכינה אשר עין לא ראתה וכו', יכול הצדיק לחשוב שתענוגי העולם הזה, הם גם כן טובים כמו תענוגי עולם הבא או טובים יותר, כי אם לא טעם מתענוגי עולם הזה מאומה אינו יודע להבחין מה טוב באמת, משום זה נותנים לו בתחילה את הסעודה של שור-הבר וסעודת הלויתן שהיא כנגד על כל תענוגי העולם הזה, ואחר כך כשירגיש את תענוגי עולם הבא להנות מזיו השכינה, יודע היטב את ההבדל שיש בין התענוגות הגשמיות לרוחניות להיות דבוק בהשם יתברך ולהנות מזיו השכינה ש"עין לא ראתה" וכו'.
כן הוא שבת קודש, כי שבת הוא מעין עולם הבא, משום זה צוו החכמים להתענג בשבת בכל תענוגי גשמיות, בשר ודגים וכל מיני מטעמים וכו', כדי לדעת היטב ולהבחין בין המאכלים של שבת לבין אמירת נשמת כל חי וכו', והכל יודוך וא-ל אדון ואהבה רבה וקריאת שמע ושמונה עשרה ונקדישך וכו' וקדושה וכתר וכו'. אבל אם כבודו אינו טועם מהם כלל, לא יידע מחר להבחין כשמתפלל "נשמת", בין תענוגי גשמיות 'עולם הזה' לבין תענוגי רוחניות של עולם הבא, כי כבודו יחשוב, אולי תענוגי 'עולם הזה' הם טובים יותר, משום זה כדאי מאוד שכבודו יאכל את כל המאכלים, בשר ודגים וכל מטעמים וממילא מחר כשיגיע ל"נשמת", יבחין מהו ההבדל בין זה לזה וכו'.
נסתלק בי' באדר שנת תרכ"ז
לוקט מהספר "גדולת הצדיקים"


מסילות הזוהר

נותנים חלק לסיטרא אחרא כדי שתסתלק מהקדושה
אר"ש קב"ה לא וכו': א"ר שמעון, הקב"ה לא נסה את איוב, ולא בא עמו בנסיון, כנסיון שאר הצדיקים, הרי לא כתוב בו, והאלוקים נסה את איוב, כמו שכתוב באברהם, "והאלקים נסה את אברהם" (בראשית כב). שהוא בידו הקריב בן יחידו אליו, ואיוב לא נתן לו, ולא מסר לו כלום, ולא נאמר לו שיתן, אבל נמסר ביד המקטרג בדינו של הקב"ה שהוא עורר עליו את המקטרג, מה שהוא לא בקש, כי תמיד בא המקטרג להתעורר על בני אדם, וכאן הקב"ה עורר את המקטרג עליו, שכתוב, "השמת לבך על עבדי איוב" (איוב א). אבל סוד עמוק הוא.
פתח ואמר ויהי וגו': פתח ואמר, "ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'" (בראשית ד). ויהי מקץ ימים - הוא סוד, מקץ ימים, שהוא טומאה ולא מקץ ימין שהוא קדושה (כמ"ש לעיל נח ב' דף כ"ח ד"ה קץ) דחה לקץ הימין, וקרב לקץ ימים, והעמדנו, שכתוב, "ואתה לך לקץ" (דניאל יב). אמר הקב"ה לדניאל, ואתה לך לקץ, אמר לו לאיזה קץ, לקץ הימים או לקץ הימין, עד שאמר לו לקץ הימין.
וע"ד דחיל דוד וכו': ועל זה פחד דוד, שכתוב, "הודיעני ה' קצי" (תהלים לט). אם לקץ הימים או לקץ הימין. וכאן בקין, מה כתוב, "ויהי מקץ ימים" - ולא מקץ ימין. ומשום זה לא נתקבל קרבנו, כי מסטרא אחרא היה הכל.
ת"ח מה כתיב וכו': בוא וראה, מה כתוב, "והבל הביא גם הוא" (בראשית ד). מהו, גם הוא, הוא לרבות הכל זה בזה, כלומר, לרבות שגם בקרבן הבל היה חלק לסטרא אחרא וגם בקרבן קין היה חלק לקדושה, אלא הבל, כל הקרבן שלו ועקרו היה להקב"ה, ונתן חלק לסטרא אחרא, כמש"א "ומחלביהן", שהחלב והטוב היה להקב"ה. וקין, "עקרו עשה לקץ הימים, שהוא סטרא אחרא, ונתן רק חלק אל הקב"ה, וע"כ נדחה הוא וקרבנו.
באיוב מה כתיב וכו': באיוב, מה כתוב, "והלכו בניו ועשו משתה" וגו', וכתוב, "ויהי כי הקיפו ימי המשתה", וכתוב, "ושלחו וקראו לשלשה אחיותיהם לאכול ולשתות עמהם", שזה הוא העיקר, שנתן לסטרא אחרא, ואח"כ הקריב עולות, ועולה הוא זכר ולא נקבה, ועולה כולה למעלה, ולא הקריב קרבן שיכלול אותו כראוי, דהיינו שיתן גם חלק לס"א.
ות"ח אלמלא חולקא וכו': ובוא וראה, אם היה נתן חלק לכל, דהיינו גם לס"א, לא היה יכול לו המקטרג אח"כ, ואם תאמר למה הרע לו הקב"ה על מה שלא נתן חלק לס"א, איזה חטא הוא זה, ומשיב, אלא משום שגרם לכסות האור ולהסתירו, שהוא לא הקריב קרבן אחר לזון בו אחרים, דהיינו הס"א, שיש לה חלק בקרבנות, אלא הקריב עולה לבד, שעולה למעלה ואין לס"א חלק בו, וע"כ כתוב, "ככה יעשה איוב כל הימים". שלא נתן חלק לס"א שאם הס"א היה נזון בחלק, היה נעבר מעל המקדש והיה מסתלק ממנו, וצד הקדושה היה עולה למעלה למעלה.
אבל איהו לא וכו': אבל הוא לא רצה שיהנה אחר - דהיינו הס"א, מקרבנו, והסיר את עצמו ממנו. מאין לנו, כי כתוב "וסר מרע", שהסיר עצמו מן הרע, שלא לתת לו שום חלק, וע"כ הקריב תמיד עולה, כי מן עולה אין הסטרא אחרא נהנה ממנו לעולם, ומשום זה כל מה שלקח הס"א אח"כ מאיוב, משלו לקח. וע"כ גרם איוב לכסות ערלה על ברית קודש, שלא היתה סרה ממנו, מן ברית קודש. ומשום זה עורר עליו הקב"ה אותו המקטרג, שכתוב, "השמת לבך על עבדי איוב".
ביאור הדברים. כי בניו של איוב חטאו באכילה ושתיה בימי המשתה, דהיינו ששתו לשכרה, שעי"ז נמשכה ערלה על ברית קודש, כלומר שהסטרא אחרא סתם האורות המושפעים מן היסוד אל העולם, וז"ש דדא איהו עקרא לסטרא אחרא. ואיוב היה בידו למחות ולא מיחה, אלא שהקריב בשבילם קרבן עולה, ואם היה מקריב קרבן חטאת, אז היה נותן בזה חלק לסטרא אחרא, והיה מתפרד מן הקדושה. אבל כיון שהקריב עולה שאין לס"א חלק בו, ע"כ לא נפרשה מן הקדושה, ונמצא שאיוב גרם בזה שישאר הערלה על ברית קודש, מחמת חטאים של בניו, שלא מיחה בהם ולא תקן אותם ע"י קרבן, וז"ש ועל דא איוב גרים לחפיא ערלה על ברית קיימא, דלא הוה אעדי מניה, שלא הוסרה הערלה ע"י קרבן עולה, כמבואר. פירוש הסולם פרשת תצוה סעיפים מא - מז


מעשה שהיה

נרות של שלום - א
ליל שבת קודש, אורות השבת זהרו ברקיע ונסכו על העיר אוירה נינוחה של קדושת השבת, רחובותיה השוקקים של בני ברק היו עתה כשוממים ולא נראתה בהם נפש חיה, בשעה זו הסבו תושביה בביתם סביב שולחנות ערוכים בבשר ודגים וכל מטעמים, נותנים קולם בשיר וזמר לכבוד שבת מלכתא.
באחד הבתים, עמדו על השולחן ערוכים ומוכנים מאכלי השבת ערבים ומהבילים, מצפים לבני הבית שישבו להתענג עליהם, אלא שהאווירה העכורה ששררה בבית הותירה אותם מבוישים ונכלמים. מן הבית בקעו קולות סוערים ורמים שהפרו את שלוות השבת.
זה שבתות אחדים, שחפצה נפשו של בעל הבית, לראות את נרות השבת הזוהרים עומדים במרכז שולחן השבת שבסלון ביתו, אלא שזוגתו דעתה לא נוחה מכך ומסרבת לבצע את מבוקשו, את נרותיה ממשיכה היא להדליק במטבח כהרגלה.
בשבת זו, קודם לכתו לתפילת קבלת שבת, עשה מעשה והניח את מגש הנרות על שולחן האוכל, סמוך ובטוח בליבו, שכאשר יחזור, ימצא את הנרות עומדים על מקומם, אולם עתה כששב מבית התפילה, בעומדו על פתח ביתו, גילה לתדהמתו, שבשעה שעזב את הבית, נטלה זוגתו את נרות השבת, והעבירה אותם אל המטבח.
סומק עז הציף את פניו, כאן לא יכול היה יותר להבליג, ללא מחשבה פרץ בגערות רמות על זוגתו ושפך על ראשה עברת זעמו, סערת רוחו לא שככה, ובגודל כעסו קם ויצא את הבית בטריקה.
שעות ארוכות סבב האיש ברחובות העיר סר וזועף, צעד ללא מטרה ככל שנשאוהו רגליו, לפתע הבחין כי רגליו עומדות סמוך לבית מדרשו של הרבי מלעלוב. מחשבה הבזיקה במוחו - "הן בין כה וכה, מסתובב אני בחוסר מעש ואין בכוונתי לשוב הלילה אל ביתי, הבה ואכנס לבית המדרש, לפחות אשתתף בשולחנו של הרבי מלעלוב..."
המשך יבוא בס"ד
לוקט מהספר "משה איש האלוקים"


חוד הפרשה

א. קרבן פסול שעלה על המזבח, האם קדשו המזבח להכשירו, שלא ירד?
ב. במזבח מקטר קטורת, מדוע היה עליו "זר זהב"?


שינון הלכה

סימן פ'
א. האם מותר בשבת לנער בגד מהמים של גשמים שעל הבגד?
ב. האם מותר לגרד בשבת טיט שעל הבגד בציפורן או בסכין?

שבת

י' אדר א

הקדמה לזוהר

קכה-קכו

קכה-קכז

ראשון

י"א אדר א

הקדמה לזוהר

קכז-קל

קכח-קל

שני

י"ב אדר א

הקדמה לזוהר

קלא-קלה

קלא-קלד

שלישי

י"ג אדר א

הקדמה לזוהר

קלו-קלט

קלה-קלט

רביעי

י"ד אדר א

הקדמה לזוהר

קמ-קמג

קמ-קמד

חמישי

ט"ו אדר א

הקדמה לזוהר

קמד-קנ

קמד-קמח

שישי

ט"ז אדר א

הקדמה לזוהר

קנא-קנב

קמט-קנ

שבת

י"ז אדר א

הקדמה לזוהר

קנג-קנד

קנא-קנג





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael