אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
יתרו

קולמוס העורך

פעם כשרמז הרה"ק רבי מרדכי סלונים זצוק"ל שמבקש הוא לדבר, נדרכו כולם, הצטופפו, נדחקו, היטו אוזן. כששמעו שמוכיח הוא על שיחה בשעת קריאת התורה, או שהתרשלו מלבוא ל"שבת אחים", מיד רפה המתח. כשהבחין בכך, אמר: כבר היו דברים מעולם. חמישים ימי ספירה ושלושת ימי הגבלה נדרשו עד למתן תורה. כסבורים היו בני ישראל שישמעו סתרי תורה מכבשונו של עולם, אך לבסוף שמעו רק "לא תגנוב, לא תחמוד", ואז, "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק"...
שבת שלום


נתיב הדרש

מדוע הצדיקים לא עונים על כל בקשה שמבקשים מהם
מסופר על הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זצוק"ל (מובא בסדר הדורות החדש) שפעם בא לפניו אדם שלא היה מתלמידיו כדי לשאול את עצתו בעניני מסחר וכדומה ולא ענהו הרבי. התמהמה האיש שם וראה שבא לפני הרבי אחד מאנשי שלומו והוא מדבר עמו בעניני מסחר איך לנהוג, ובירכהו.
העיז האיש ההוא - אשר הרבי לא ענהו, ואמר לרבי: מורי ורבי מה זה כי נדחיתי מלפני הרבי כשדיברתי מעניני העולם הזה, כי רום כבודו מואס בהבלי העולם. אם כן למה הרבה כבודו לדבר בעניני הבלי עולם עם האדם ההוא מחמת שהוא מאנשי שלומו.
ענה לו הרבי במשל: סוחר אחד נסע ללייפציג ליריד כדי לקנות סחורה. בא הסוחר אל סוחר גדול מנכבדי הגוים, וקנה שם הרבה סחורה והתעכב שם זמן רב עד שנגמר זמן השוק. בא משרתו של הסוחר - הקונה, ואמר לו, מה לעשות, כבר עבר השוק ואין מקום לקנות זפת למרוח ולזפת את גלגלי העגלה ובמה נסע. כשמוע הסוחר הגדול מלייפציג את דברי המשרת של הסוחר אשר קנה ממנו את הסחורה. אמר לסוחר אל תירא, אני אכלכל אותך בדבר הזה כי יש לי הרבה זפת אשר הבאתי עמי לעגלותי ואתה אל תמהר עד שנעשה את החשבון כולו.
עודם מדברים והנה בא אדם אחד מהשוק אשר היה צריך גם כן לקנות זפת ולא מצא, וכשמעו כי הסוחר הנכבד אמר כי יש לו הרבה זפת, אמר האיש ההוא אולי יואיל נא בטובו למכור לי בעד כסף מלא מהזפת, כי נחוץ הוא לי. השיב הסוחר, מה חושב כבודו כי אני מוכר זפת. אינני מוכר זפת. רק שלסוחר ההוא אשר קנה ממני הרבה סחורה, אני נותן מעט זפת אשר הבאתי עמי בעבור צרכי. אבל אתה מה לי ולך כי באת אלי לקנות זפת, הרי את הסחורות אתה לא קונה אצלי.
אמר לו הרבי: כן הדבר הזה, האיש הזה מאנשי שלומי הוא ירא שמים גדול והוא בא אלי ללמוד דרכי ה', ועתה חסר לו עצה כלשהי בצרכי העולם אשר נצרכים לאדם במשך עברו בזה העולם, ממש כמו הזפת שצריכים למריחת הגלגלים שיוכלו לנסוע, לכן אני נותן לו עצה וגם מברכו בדבר הזה. אמנם אתה לא בא אלי להתייעץ בשום ענין כי אם בדברים של עניני העולם והבלים ואם כן מה לי ולך כי באת אלי בדבר הזה.
על דרך זה מבאר הרה"ק ה"דברי ישראל" ממודז'יץ זצוק"ל את הדו שיח בין משה ליתרו בפרשתנו. שיתרו טען למשה "מדוע אתה יושב וכל העם נצב עליך מן בוקר עד ערב". אמר לשון "העם" - היינו אותן האנשים מהמון העם שבאו אל משה לשאול עצות בעניני עולם הזה בלבד ולא ענה להן משה, והוקשה ליתרו מדוע נותן להם לעמוד כל היום ואינו פונה אליהם להשיב על שאלתם. השיב לו משה "כי יבא אלי העם לדרוש אלהים, כי יהיה להם דבר בא אלי". כאשר יבואו אלי לדרוש אלהים - היינו ללמוד דרכי ה' אזי "כי יהיה להם דבר" - משהו לשאול מעניני העולם הזה גם כן "בא אלי" אני שם לב עליהם. אבל אותם שאינן באים לדרוש אלהים, רק "כי יהיה להם דבר" מצרכי העולם הזה, אין אני פונה אליהם.


בשבילי הפרשה

ויאמר אל משה אני חתנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה (יח, ו).
פירש רש"י: אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך ואם אין אתה יוצא בגין אשתך צא בגין שני בניה, ע"כ. ויש לדקדק, איך יתכן שיתרו ירדוף אחר הכבוד המדומה בשעה שהולך לעשות תשובה.
ויש לומר, דכאשר האדם רוצה לשוב בתשובה ולהתקרב ולהתדבק בצדיק אמת, מערים עליו היצר הרע כל מיני מכשולים ונסיונות, וכל שכן כאשר יתרו רצה להתדבק אל רבן של כל הנביאים, ברור שהיה הדבר קשה עליו מאד. ואין עצה אלא שהצדיק יתקשר אל האדם במחשבתו וישבור את כל המסכים המבדילים.
וזה מה ששלח יתרו אל משה לומר לו "אני חותנך יתרו בא אליך" - אני עוסק בהתקרבות אליך, אולם הדבר קשה עלי, ולכן אבקשך שתצא לקראתי במחשבתך, ו"אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך, ואם אין אתה יוצא בגין אשתך צא בגין שני בניה" כדי לקרבם לעבודת הבורא.
ובזה יובן גם איך מצא יתרו את משה ובני ישראל במדבר הגדול והנורא, הלא לא היה להם מקום קבוע אלא הקב"ה הוליכם לכל מקום שהיתה שם השראת קדושה, אבל מכיון שמשה הוצרך לצאת לקראת יתרו במחשבתו כדי לסייעו להתקרב לעבודת הבורא, ממילא מובן שיתרו מצא את משה על ידי התקשרות זו. הרה"ק מהר"ש מבעלזא זצוק"ל - דובר שלום (לא"ק)

ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר (יט, ב).
פירש רש"י: ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד, אבל כל שאר החניות בתערומות ובמחלוקת, עכ"ד.
צריך להבין מדוע דווקא עתה, כאשר התקרבו ובאו אל הר סיני, נזהרו לחיות בשלום ואחדות יותר משאר כל החניות.
ואפשר לומר, כי כאשר באו ישראל והתקרבו לקראת המעמד הנבחר של קבלת התורה, עלה על ראשם פחד, שאף שעתה הם במעלה עליונה ומדריגה רמה ונשגבה אחרי ההכנה הגדולה שעשו מעת צאתם ממצרים, אבל בכל זאת מי ערב בעדם שלא יפלו שוב ממדרגתם, ולהיכשל בחטא ח"ו.
ולכן דוקא אז היו נזהרים מאוד שכולם יחיו יחד מתוך אהבה שלום וריעות, ולדרוש כל אחד שלומו וטובתו של חבירו, ולהדריכו בדרך הישרה והטובה. ומכח היותם בכלל "מזכי הרבים" זכו שלא היה ליצרם שליטה עליהם להכשילם בחטא ומחלוקת ח"ו, שהרי אמרו חז"ל "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו". עטרת יהושע


דרך הלכה

דיני ברכת הגומל - ב
דיני הנשים
כתב המשנה ברורה (סימן ריג) שמנהג העולם שנשים לא מברכות הגומל, כיון שצריך לברך ברכה זו בפני עשרה אנשים, וזה לא דרך ארץ שאשה תעמוד ותברך בפני עשרה. והביא המשנה ברורה שיש שסוברים שאשה תברך בפני עשרה נשים ואיש אחד. ובספר "תורת היולדת" הביא שמנהג ירושלים שמתאספים בביתה עשרה אנשים מקרוביה, ומברכת הגומל, וכן כתב הגרש"ז אויערבך.
הגרי"ח זוננפלד הורה שהיולדת יכולה לברך אחרי ז' ימים, ואם מרגישה חלשה תמתין עד שתרגיש שהיא בריאה לגמרי, כיון שברכת הגומל מברכים לאחר שמתרפאים. והגרש"ז אויערבך הורה שיש להדר לברך בתוך ל' יום ולא אחר כך.
המפלת אינה מברכת הגומל.
השולחן ערוך (שם) פסק שאלו שצריכים לברך הגומל, גם אם עבר הזמן שהיו צריכים לברך ולא בירכו, אפשר לברך מתי שירצו. וכתב שטוב שלא לאחר יותר מג' ימים.


אורחות צדיקים

הגה"צ רבי משה קלירס זצוק"ל רבה של טבריה
רבי משה לא רצה ליהנות מהרבנות ומהרבצת תורה בישיבה, ואת משכורתו קיבל עבור עבודה שמצא לו במשרד הישיבה בכתיבת מכתבים מיוחדים לרבנים ונדיבי עם, כמו כן היה בא לעזור במשרד הישיבה בזמנים שהיו צריכים ליותר פקידים בגלל ריבוי העבודה, כערבי חגים וכדומה, שאז היו שולחים הרבה מכתבים לנדיבים.
הדואר בטבריה היה נסגר בשעה שתים עשרה בצהרים, פעם לפני ראש השנה הצטברו הרבה מכתבים למשלוח, בנו של רבי משה רבי אברהם מרדכי שימש אז כמזכיר הישיבה, ובאחד הימים שהיה היום האחרון למשלוח הדואר לחו"ל, ביקש רבי אברהם מרדכי מאחיו אלישע שהיה אז נער, שיקח את חבילת המכתבים וירוץ מהר לבית הדואר כדי שיספיק להגיע לשם לפני השעה 12. כאשר הבחין רבי משה בזה, וראה את אלישע רץ מהר, יצא אחריו וקרא לו "אלישע חזור לכאן". כשחזר אמר לו: אני מזהירך שתלך לאט, מאה אלף ל"י (סכום עצום) שילכו לטמיון, ורגע אחד אל תהיה בלי ישוב הדעת.
היה פעם שעברו מספר חדשים שלא נתנו שכר ללומדי הישיבה, אך הפקידים שעבדו במשרד כן קיבלו את שכרם מסיבה כלשהי, בנו רבי אברהם מרדכי - המזכיר של הישיבה, ציוה עליו רבי משה שאם הרבנית תבוא לבקש את משכורתו החדשית, אל יתן לה. כמובן שכך היה, היא באה לבקש, ור' אברהם מרדכי סירב לתת, בטענה שכך נצטוה מאביו, היא חזרה הביתה ובאה בטענה אליו, הרי הבטחתי לכולם שבראש חודש אפרע להם את חובותי, ועתה אם לא רוצים לתת לי משכורתך, מה אעשה? השיב לה: ומה יעשה חיים לובינער (אחד מלומדי הישיבה) שלא נתנו לו כסף? עלייך להבין שאם אני אקח משכורת ובני הישיבה לא יקבלו את שכרם, אז לא אדע ולא ארגיש את מצוקתם אל נכון, ויתכן שבבואם להתלונן בפני עוד אתרגז עליהם. אך אם גם אני לא אקבל את משכורתי, אדע וארגיש את כאבם לנכון.
הייתי כבן בית אצל רבי משה כל פעם שבאתי אליו קבלני בסבר פנים יפות, כשהייתי אברך צעיר לימים היו לי פעם טענות ותביעות נגד הישיבה, ומרוב שהייתי מקורב אליו הרהבתי עוז וכתבתי לו מכתב מלא טענות ותרעומות במיעוט דרך ארץ. ושמעתי מאחד שראהו קורא את המכתב, שבעת שקרא את המכתב היה כולו נרגש ונסער והסתובב אנה ואנה. אחר כך הכניס את המכתב לחיקו ולא הגיב מאומה. בבואו למחרת לבית הכנסת, ניגש אלי עם חיוך, ואמר לי: לא ידעתי שאתה מוכשר כל כך במלאכת הכתיבה... זו היתה כל תגובתו.
נסתלק בכ"ג שבט שנת תרצ"ד
הגה"ח רבי ישראל שמעון קאסטלניץ זצ"ל "מזקנים אתבונן"


מסילות הזוהר

כשהקב"ה מכניע את שורש מלכות הטומאה אז נכנעים כל המלכים ומודים לה', ומתרומם כבוד ה'
ת"ח ברזא דקדושה וכו': בוא וראה, בסוד הקדושה יש "מלך", ו"כהן המשמש תחתיו", בין למעלה ובין למטה, יש מלך למעלה שהוא סוד קדש הקדשים - דהיינו בינה, והוא מלך עליו, ותחתיו יש כהן, סוד אור הראשון, המשמש לפניו - דהיינו ספירת החסד, וזהו כהן שנקרא גדול, צד הימין.
אית מלך לתתא וכו': יש מלך למטה - דהיינו מלכות, שהוא כעין מלך ההוא העליון, והוא מלך על כל שלמטה - דהיינו בי"ע (בריאה,יצירה עשיה), ותחתיו יש כהן המשמש אותו, שה"ס "מיכאל כהן גדול" שהוא לימין - דהיינו חסד, וזה הוא סוד אמונה השלמה, צד הקדושה.
בסטרא אחרא וכו': בס"א, שאינה צד הקדושה, יש סוד שהוא מלך, וכך העמדנו, שנקרא "מלך זקן וכסיל" (קהלת ח) - שהוא יצר הרע, ותחתיו יש, "כהן און". וז"ס שכתוב, "ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי" (הושע יב) - דהיינו הכהן דס"א, משום שכח הזה - "און", שולט על מעשה ההוא שעשה ירבעם, ואם לא היה נמצא כח הזה, לא היה יכול להצליח במעשה ההוא.
רזא דמלא בשעתא וכו': סוד הדבר, בשעה שמלך הזה וכהן הזה - דס"א, נכנעים ונשברים, אז כל צדדים האחרים נכנעים ומודים לו להקב"ה, אז הקב"ה מושל לבדו למעלה ולמטה. כש"א, "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" (ישעיה ב).
כגוונא דא ורזא וכו': כעין זה וסוד הזה ממש, עשה הקב"ה בארץ, ששבר מלך זקן וכסיל, וזהו פרעה. בשעה שבא משה לפרעה, ואמר, "אלקי העברים נקרא עלינו" (שמות ה), פתח ואמר, "לא ידעתי את ה'". ורצה הקב"ה שיתיקר שמו בארץ כמו שהוא יקר למעלה, והכה אותו עשר מכות, כיון שהכה אותו ואת עמו, בא והודה להקב"ה.
ולבתר אתבע ואתכפיא וכו': ואח"כ נשבר ונכנע כהן האון ההוא - יתרו, שמשמש תחתיו עד שבא והודה להקב"ה, ואמר, "ברוך ה' אשר הציל אתכם וגו' עתה ידעתי כי גדול ה'" וגו'. וזה הוא "כהן און", צד אחר, שהוא צד שמאל, וזהו סוד שאמרה רחל, כשראתה שהיא מתה, כמ"ש "בן אוני" (בראשית לה), ומשום זה מיהר יעקב ואמר "בן ימין" ולא "בן אוני", צד ימין ולא שמאל.
וכיון דהוא מלך וכו': כיון שהמלך והכהן ההוא, מודים להקב"ה ונשברים לפניו, אז עולה הקב"ה ביקרו על כולם למעלה ולמטה, ומטרם שעלה הקב"ה ביקרו כשאלו הודו לפניו, לא ניתנה התורה, עד לאחר שבא יתרו, והודה ואמר, "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים. ברוך ה' אשר הציל אתכם". אז עלה הקב"ה ביקרו למעלה ולמטה, ואח"כ נתן התורה בשלימות ממשלתו על הכל.
ר"א פתח וכו': ר"א פתח ואמר, "יודוך עמים אלקים יודוך עמים כולם" (תהלים סז). בוא וראה, דוד המלך, קם ושיבח והודה למלך הקדשו, והוא עסק בתורה, בשעה ההיא כשנתעורר רוח צפון, והיה מכה בנימין של הכנור, והכנור היה מנגן ואמר שירה, שואל, ואיזה שירה היה אומר.
תא חזי בשעתא וכו': ומשיב, בוא וראה, בשעה שהקב"ה מתעורר אל כל אלו המרכבות לתת להם טרף. כמו שהעמדנו, שכתוב, "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה" (משלי לא), אז כולם, פתחו ואמרו בשמחה, "אלקים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה" (תהלים סז). כשרוח צפון נתעורר וירד לעולם, נושב ואומר, "לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך". הכנור, בשעה שהוא מנגן על ידי רוח ההוא, פתח ואמר, "יודוך עמים כולם". דוד כשהיה קם ונתעורר עליו רוח הקודש. פתח ואמר "ארץ נתנה יבולה יברכנו אלקים אלקינו, יברכנו אלקים ויראו אותו כל אפסי ארץ". כדי להמשיך את הטוב של הקב"ה מלמעלה למטה. אח"כ בא דוד ברוח הקודש וסדר אותם יחד, ככתוב "יברכנו אלקים" וגו'. הסתכל בכל המקרא הזה, של הכנור, דהיינו "יודוך עמים כולם", כי שלימות יקר הקב"ה הוא למעלה ולמטה, דהיינו "ויראו אותו כל אפסי ארץ".
בשעתא דשאר עמין וכו': בשעה ששאר עמים נכנעים ובאים ומודים להקב"ה, כיון שהם נכנעים ומודים לו נשלם אז כבוד הקב"ה למעלה ולמטה, בשעה שבא משה לפרעה, ואמר לו, "ה' אלקי העברים נקרא עלינו" וגו', פתח הוא ואמר "לא ידעתי את ה'".
ובעא קב"ה דיתייקר וכו': ורצה הקב"ה שיתיקר שמו בארץ כמו שהוא יקר למעלה, כיון שהכה אותו ועמו, בא והודה להקב"ה, שכתוב, "ה' הצדיק" (שמות ט). הוא שהיה מלך חשוב בכל העולם, כיון שהוא הודה, הודו כל שאר המלכים. שכתוב, "אז נבהלו אלופי אדום" (שמות טו).
אתא יתרו כומרא וכו': בא יתרו, כומר עליון וגדול, שר ממונה של כל אלילים האחרים והודה להקב"ה, ואמר "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים", אז נתעלה ונתיקר הקב"ה ביקרו למעלה ולמטה, ואח"כ נתן התורה בשלמות שליטתו על הכל.
פירוש הסולם פרשת יתרו סעיפים ט – כ


מעשה שהיה

כוחן של מאכלי השבת - ב
תקציר:
חסידיו של הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב נסעו לרבם. בדרכם לעג להם מומר יהודי על שהוא מתנהג כגוי גמור ולא חסר לו מאומה, והם שהולכים לרבם, עניים מרודים. אחד החסידים התערב עם המומר שאם יסע לרבו ורבו לא יחזירנו בתשובה, יתן לו את תפיליו שהיו שוים ממון רב. חבריו ניסו להניעו מההתערבות, אבל את הנעשה אין להשיב.

בבוא החסידים טשורטקובה, הלכו כולם בעצה אחת לספר דברים כהוייתם לפני רבם הקדוש, וביקשו ממנו לפעול על המומר שיחזור בתשובה, בהיות תפיליו של חברם מונחים על הכף.
בהגיע עת "פתיחת הארון", הרה"ק רבי דוד משה אמר את תפילת "בריך שמיה" כדרכו בבכי גדול ובהתעוררות נפלאה, והחסידים כולם מתמלאים רגשי קודש והרהורי תשובה מעבודתו הקדושה, אבל המומר האורח עומד מן הצד, חיוך גדול נסוך על פניו, ואין הדברים פועלים עליו כלל.
אך בהגיע הרה"ק רבי דוד משה לתיבות "יהא רעוא קדמך דתפתח לבאי באורייתא" (יהי רצון מלפניך, שתפתח לבי בתורה), נמס לב המומר ותוקף יצרו הלך חלף עבר, הוא פרץ בבכי קורע לב, והתגולל על רצפת בית המדרש אנה ואנה, והתחנן בקול נהי וצעקה שהצדיק יחוס עליו ויורהו דרך תשובה.
אחר כך אמר הרה"ק מטשורטקוב למקורביו, שבתחלה לא מצא דרך להוציא את המומר מאפיקורסיותו הטמאה שהיתה שורה עליו ולהחזירו למוטב, עד אשר נמצאה לו נקודה קטנה של זכות, כי בעבר היה לו לאותו מומר שכן טוב יהודי ירא שמים, א חסידי'שער יוד, שפעם אחת הזמינו לתוך ביתו ביום השבת ונתן לו לאכול מ"טשולנט" של שבת קודש, וכאשר הבחין האורח המומר במארחו שאומר לפני כל טעימה "לכבוד שבת קודש", אמר אף הוא אחריו "לכבוד שבת קודש", במילים אלו מצא מקום להיאחז ולהחזירו למוטב.
וביאר בזה הגה"צ הגרי"ש אונגר זצ"ל שזה מה שמזמרים בזמירות שבת קודש "מענג נפשו בו - סופו לשארית", כי על ידי שעינג את נפשו באכילת ה"טשולנט", זכה ש"סופו לשארית", דבר זה נתן לו "שארית" והחזירו בסוף למוטב.
"רשומים בשמך"


חוד הפרשה

א. מהיכן למדים שלא לנהוג בחבר מנהג בזיון?
ב. "לבעבור נסות אתכם", מה הפירוש "נסות"?


שינון הלכה

סימן קפ"ב
א. האם מותר לגנוב מגוי?
ב. מי שהוא גנב או גזלן מפורסם, שאין לו מלאכה אחרת אלא זאת, וכל ממונו בחזקת גנוב או גזול, האם מותר להנות ממנו, או לקבל ממנו צדקה?

שבת

י"ט שבט

הקדמה לזוהר

כד - כו

לה - לט

ראשון

כ' שבט

הקדמה לזוהר

כז - כח

מ - מב

שני

כ"א שבט

הקדמה לזוהר

כט - לא

מג - מו

שלישי

כ"ב שבט

הקדמה לזוהר

לב - לו

מז - נ

רביעי

כ"ג שבט

הקדמה לזוהר

לז - מ

נא - נד

חמישי

כ"ד שבט

הקדמה לזוהר

מא - מג

נה - נח

שישי

כ"ה שבט

הקדמה לזוהר

מד - מח

נט - סג

שבת

כ"ו שבט

הקדמה לזוהר

מט - נה

סד - סז





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael