אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
וארא

קולמוס העורך

מהות ומשמעות ימי השמחה שמתחילים בשבת שלפני החתונה, מבאר הרה"ק מסאכטשוב זצוק"ל בספרו "שם משמואל" כי כל שמחה צריכה שמירה שלא יתערב ח"ו שום צד גשמי. והעצה לזה היא השבת, כי בשבת אין שליטה לגשמיות כידוע מהאר"י ז"ל שהאכילה בשבת לא מגשמת.
ולכן מתחילים את ימי השמחה בזמן קדושת שבת ומשבת זו מתברכין ששת הימים הבאים ולא יהיה שום שליטה של גשמיות בשמחה במשך כל השבוע.
יהי רצון שמשמחה בבית רבינו שליט"א יושפע שפע שמחה דקדושה לכל הבאים ולכל בית ישראל ונזכה בקרוב ל"ישיש עליך אלוקיך כמשוש חתן על כלה".
שבת שלום


נתיב הדרש

מהו מנהג "קבלת פנים" לפני החופה
נוהגים שלפני החופה מתאספים ליד שולחנות ערוכים ומאחלים מזל טוב לחתן ולמחותנים, וקוראים לזה "קבלת פנים". את הענין בזה ביאר הרה"ק מהר"א מבעלזא זצוק"ל לחתן, שהרי החתן ביום חופתו עומד אז בשעה גורלית מאוד, לבו בל עמו והוא מתוח מאוד, אנשים במצב מתח אינם נוטים בדרך כלל לקבל אנשים בסבר פנים יפות כפי שצריך להיות.
היות והחתן עומד באותה שעה לפני מפנה עצום בחייו, ועדיין הוא בתחילת דרכו, ובשנות חיי האדם עוברים עליו מצבים ממצבים שונים עתים לטוב ועתים למוטב המביאים את האדם לדכדוך וכדו'.
לכן דוקא בזמן כזה שהחתן נמצא במצב מתוח מכינים לחתן מסיבת קבלת פנים, שבה יקבל כל אדם בסבר פנים יפות למרות מצב המתיחות שהוא שרוי בה, כדי שילמד וירגיל את עצמו שבכל עת ובכל מצב, יהיה איך שיהיה... כאשר יפגש עם בני אדם לא תשתקף עצבותו על פניו, אלא יקבל כל אדם בסבר פנים יפות כראוי וכמחויב


בשבילי הפרשה

ושמי ה' לא נודעתי להם (ו, ג).
בהיותו נער צעיר לימים, אמר פעם הרה"ק רבי אברהם יעקב מסדיגורא זי"ע למלמדו, כי ברצונו ללמוד כבר גמרא". סיפר זאת המלמד לאביו הרה"ק מרוז'ין זי"ע. קרא לו אביו ושאלו: "האמנם ברצונך ללמוד גמרא?" השיב: הן. שאלו: "וכי חומש אתה יודע כבר?" השיב, הן. שאלו: "במה הרג משה את המצרי?" אמר: "בשם המפורש". שאלו שוב: "אם כן, מדוע לא הרג יעקב את לבן בשם המפורש?" השיב: "מפני שלא ידע". שאלו אביו: "מנין לך זאת?" וענה: הרי כתוב "ושמי ה' לא נודעתי להם". בישישים חכמה - מפי רבי שבתי סגל

וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם (ו, ה).
יש צדיקים שעובדים את השי"ת ע"י שמתעוררים בעצמם. ויש אנשים שמתעוררים על ידי הלחץ שנלחצים מהגויים.
בני ישראל במצרים הצטערו על זה שמתעוררים על ידי הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם. וזה מה שנאמר "את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם" דהיינו ששמע שצעקו בני ישראל על זה שהמצריים גורמים להם להתקרב לעבודת הבורא יתברך, ולא על ידי שמתעוררים מעצמם. ירבה תורה

והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וגו' (ו, ו).
הגאולה הראשונה היא מתי שממאסים את הגלות, וכל זמן כשסובלים את הגלות אי אפשר לגאולה שתבוא.
"והוצאתי אתכם מתחת סבלות" וגו', פירושו, אוציא מכם את הרצון לסבול את המצרים ואמאס בעיניכם את הגלות שלא תוכלו עוד לסבול אותה. החידוש הרי"מ

מקוצר רוח ומעבודה קשה (ו, ט).
מדוע בקריאת התורה של חול מסיימים בעליית ה"לוי" במילים אלו, הלא צריכים לסיים בדבר טוב (רמב"ם הל' תפלה פרק י"ג הלכה ה').
ויש לומר שהרי מפני קושי השיעבוד יצאו לפני הזמן (שמחת הרגל לימוד ג' בשם חז"ל). יוצא שמהקוצר רוח והעבודה הקשה במצרים יצא דבר טוב. ירבה תורה


דרך הלכה

דיני ברכות הראיה - ג
ברכה על מלכים
א. בשו"ת שבט הלוי ובשו"ת בצל החכמה כתבו שכשמברכים ברכה על מלך, לא צריכים לראות את פניו של המלך ממש, אלא מספיק שרואה את המלך בבגדי מלכותו ופמלייתו מסביבו לבושים הוד והדר. ולפי זה, אם המלך לבוש בבגדים רגילים וכן אין עמו כל הפמליא שלו, אין מברכים עליו, ואפילו אם רואהו פנים מול פנים. וכן לפי הנ"ל יוצא שעל מלכה ופמלייתה אפשר לברך, כי אין צריך לראות את הפנים ממש.
ב. בשו"ת בצל החכמה כתב שאם רואה מלך בשידור חי או בתמונות, לא יברך. כיון שברכה זו נתקנה דוקא כשרואה ממש, שאז הנפש מתפעלת מאוד.
ג. בשו"ת מנחת אלעזר דן אם אפשר לברך את נשיאי מדינות כמו בזמנינו שכפופים למערכת משפט ואינם יכולים להרוג ולשפוט כפי רצונם. ויש פוסקים שסוברים שגם עליהם אפשר לברך, ומכל מקום בזמנינו זה לא מצוי, כיון שהנשיאים אינם הולכים עם בגדי הדר וכן פמלייתם אינם לבושים כך, אלא בבגדים פשוטים.
ד. ב"אורחות רבינו" מובא שהסטייפלער אמר שעל נשיא ערבי שנהיה נשיא מעצמו ולא על ידי שבחרו בו הציבור, אין מברכים. ובפשטות הטעם הוא, כיון שכשנבחר מעצמו לא מתפעלים ממנו כי מתפעלים דוקא כשרואים אחד שבחרו בו כל העם.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי ירחמיאל ישראל יצחק מאלכסנדר זצוק"ל בעל "ישמח ישראל"
הרה"ק בעל ה"ישמח ישראל" הוא בנו של הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זצוק"ל.
פעם אחת נכנס יהודי זקן לבית המדרש של ה"ישמח ישראל" זי"ע, והתאמץ ונדחק סמוך אל הרבי כדי לשמוע את תפילתו ועבודתו הקדושה. כשראה אותו ה"ישמח ישראל" נדחק ומנסה לעבור, עיכב בעדו ואמר: "מה שאתה צריך לשמוע, תשמע". והנה, באמצע התפילה, שמע אותו זקן את הרבי אומר בקול מילה אחת ממילות התפילה, ונוכח לדעת שאת המילה הזאת, אומר הוא עצמו בטעות זה שנים ארוכות. רק עכשיו, אחרי שנים, עמד על טעותו, ושמע מה שהיה צריך...
באוזני שמעתי מפה כ"ק רבינו זצוק"ל, שאמר: אני יושב על הכסא הזה, וכשבא לפני איש אחד ואני מבזה אותו, כדי שמתוך כך ייטיב את דרכו, אזי, אם לכל הפחות הוא מטיב את דרכו ובזה אני עושה לו טובה, זה עצמו מחפה על מה שביזיתי אותו, אבל אם איננו מטיב דרכו, הלא אני מבזה אותו בפני רבים בחינם, ורגלי יעמדו ח"ו בגיהנום.
סיפר לי כ"ק אאמו"ר זצוק"ל שאחד התאונן פעם לפני אדמו"ר הקדוש מאלכסנדר זי"ע שבנו לא רוצה לברך ברכת המזון, השיב לו: תברך אתה בקול אז גם בנך יברך.
פעם אחת ביום טוב של גלויות בא שליח אל רבינו אודות חולה. הקפיד רבינו באמרו: "האם אני רופא כזה מומחה שיהיו מותרין לחלל שבת לשלוח אלי בשבת ויום טוב?!" ואחר כך פתח ואמר "אבינו מלכנו עשה למען שמך ורחם עליו שיתרפא, ולא יהיה חילול יום טוב חס ושלום"... והחולה התרפא (שמעתי מפי הרה"ח רבי ברוך דוד זלאטובסקי ז"ל).
אמר רבינו זי"ע: כתוב "ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם" (תהלים קו, לה) - כל זמן שישראל מלובשים במלבושם המיוחד ואינם לובשים לבושי נכרי, הרי הם כדין דבר הניכר ובריה בפני עצמה שאין לה ביטול אפילו באלף, מה שאין כן אם מתחברים עם הגויים ומתדמים להם, יוצאים היהודים מכלל "בריה" ואז בטלים לגבי הגויים.
וכן פירש מה שכתוב (בראשית לב, יב) "הצילני נא מיד אחי מיד עשו" - הצילנו בזמן שעשו ירצה להיות אחי ולהתחבר אתי, כי אז ח"ו אתבטל נגדו, ובכה רבינו בכי גדול באמרו זה הפירוש (מכתי"ק אאמו"ר זצ"ל).
לוקט מהספר "בישישים חכמה"
נסתלק בכ"ט בטבת שנת תר"ע


מסילות הזוהר

* איך זוכה האדם לבת זוגו האמיתית
* כשהאדם נושא אשה הוא מתדבק בשכינה
וכד מטא עידן וכו': וכשמגיע עת הזווג שלהם - קב"ה המכיר את הזכרים והנקבות של אלו הרוחות והנשמות, הוא מחבר אותם כמו שהיו בתחילה, מטרם שבאו לעולם, ומכריז עליהם בת פלוני לפלוני וכשמתחברים נעשו שניהם גוף אחד ונשמה אחת, והם ימין ושמאל כראוי. שהזכר הוא חלק הימין של הגוף והנשמה, והנקבה חלק השמאל מהם ומשום זה "אין כל חדש תחת השמש". כלומר אף על פי שהקב"ה מכריז בת פלוני לפלוני, עם כל זה אין זה חידוש, אלא החזרה למה שהיו מקודם שבאו לעולם. וכיון שאין זה ידוע אלא להקב"ה, ע"כ מכריז עליהם.
ואי תימא הא וכו': ואם תאמר, הרי למדנו אין מזווגין לאדם אלא לפי מעשיו ודרכיו. כן הוא ודאי, אם הוא זוכה ומעשיו ישרים, הוא זוכה את בת זוגו שלו להתחבר בה כמו שהיו מחוברים לעת צאתם מהקב"ה מטרם שנתלבשו בגוף.
אמר ר' חייא וכו': מי שמעשיו ישרים באיזה מקום יבקש את בת זוגו. אמר לו הרי למדנו, לעולם ימכור אדם וכו' וישא בת תלמיד חכם. כי התלמיד חכם, הפקדון של רבונו נפקד בידו, וודאי ימצא אצלו בת זוגו. פירוש הסולם פר' לך שנ - שנב
ת"ח, שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת (תהלים קכז): אלו יחידים שאין להם אשה שנמצאים שאין הם זכר ונקבה כמו שצריכים, והם משכימים בבקר למלאכתם כמו שאתה אומר, "יש אחד ואין שני וגו' ואין קץ לכל עמלו" (קהלת ד). "מאחרי שבת" - מאחרים המנוחה, דהיינו שמאחרים לשאת אשה. כי שבת פירושו מנוחה כמו שאתה אומר "כי בו שבת", כי האשה אל האיש נחשב ודאי אליו למנוחה. פירוש הסולם פר' וישב קסה
ר' חייא פתח ואמר, "בית והון נחלת אבות" (משלי יט). ושואל, וכי נחלת אבות הם, והרי הקב"ה נותן הכל לבן אדם. ומשיב, כיון שהקב"ה מזכה את האדם בבית והון, לפעמים שיוריש הכל לבנו ויהיה אצלו "נחלת אבות". אבל "ומה' אשה משכלת", כי אשה כשהאדם זוכה בה, מן הקב"ה זוכה אותה, כי אין הקב"ה מזכה בה את האדם, אלא אחר שמכריזים עליו ברקיע.
הקב"ה מזווג וכו': כי הקב"ה מזווג זיווגים מטרם שבא לעולם, וכשזכו בהם בני אדם, לפי מעשיהם נותנים להם אשה, וכל מעשיהם של בני אדם גלויים לפני הקב"ה, ולפי מעשיהם של הצדיקים, כך מזווג זיווגם, מקודם שבא לעולם. פירוש הסולם פר' ויחי שצט - ת
וע"ד אתערו חברייא וכו': וע"ז העירו החברים, כשאדם נושא אשה, הוא מתדבק בשכינה, כי מטרם שנשא אשה אין השכינה שורה עליו, כי אין השכינה שורה על מקום פגום, וכשהשכינה אינה שורה עליו, היא מונעת ממנו י"ב מתנות עליונים. פירוש הסולם פר' חקת יז
ומנן דאית לון לישראל וכו': מאין לנו שיש לישראל לשתף את הקב"ה ושכינתו בשמחתם. הוא, כי כתוב, "ישמח ישראל בעושיו" (תהלים קמט). שפירושו, שמחה ההיא של ישראל אינה אלא בעושיו. שואל, "בעושיו", והרי היה צריך לומר "בעושו". ומשיב, אלא אלו הם הקב"ה ושכינתו ואביו ואמו, שאף על פי שמתו, הקב"ה עוקרם מגן העדן ומביא אותם עמו לאותה שמחה, לקחת חלק בשמחה עם הקב"ה ושכינתו. ו"בעושיו", פירושו, כמו שאתה אומר, "העושו יגש חרבו" (איוב מ). פירוש הסולם פר' קיט - קכ


מעשה שהיה

חתונה בזכות תפלה - א
כאשר "הרב המגיד" רבי צבי הירש מוואדיסלוב זצוק"ל, אביו של הרבי רבי בונם מפשיסחא זי"ע, היה בא לעיר בענדין לדרוש בשבתות כמנהגו, היה רגיל להתאכסן בבית הקצין הנגיד ר' משה אוערווערגיר - קאצוב. פעם אחת אמר ר' משה ל"רב המגיד", שמעתי אומרים שיש למר בחור מצוין ועילוי גדול, אולי הוא יתאים עבור בתי הצנועה רבקה'לי? ענה לו המגיד, אמת, יש לי בן יחיד, מופלג גדול בתורה וביראה, שלומד כעת במעהרין בישיבת ידידי הגאון רבי ירמיה ממאטערסדורף זצ"ל. בני היקר לי הוא חכם ופיקח מופלא, ירא שמים מרבים, למדן גדול וחריף מוח, יודע שפות זרות ותכונה, וכל דרכו בהסתר לכת ובצניעות, וכו'. ולאחר שהמגיד התרשם מאוד לטובה מהנערה רבקה'לה בתו של ר' משה, הסכימו להשתדך ביניהם בשעה טובה ומוצלחת, וקבעו ביניהם את זמן חתונה, וכן סיכמו ביניהם את התנאים הכספיים, ואת שנות ה'קעסט' שיקבלו הזוג מהמחותן בבענדין.
החתונה היתה אמורה להתקיים בשנת תקנ"ב (כנראה), כאשר הרבי רבי בונם היה בגיל עשרים ושש, והרבנית רבקה'לה היתה בת חמש עשרה. בימים ההם היה המנהג, שביום החתונה יוצא החתן עם כל משפחתו והמחותנים, מביתו לכיוון מגוריה של הכלה, שבו מתקיימת החתונה. וכמה קילומטרים לפני עיר מגוריה, ליד כפר מסוים על אם הדרך, עוצרים כל פמלית החתן, ומחכים לבוא הכלה ומשפחתה מביתה למקום הזה. ולאחר מכן נוסעת כל הכבודה, החתן הכלה והמחותנים, בעגלות צב ובכלי זמר מלווים עד למקום בו מתקיימת החתונה.
ובכן, גם אצל הזוג והמחותנים שלנו, נהגו באותו המנהג היפה והמקסים הזה. החתן הקדוש והטהור רבי שמחה בונם, המגיד מווידיסלאוו ומחברתו הרבנית שרה, וכל המשפחה הגדולה והמכובדת, נסעו מווידיסלאוו עירם, עיר קטנה ולא מפותחת במיוחד, השוכנת על אם הדרך קילצה קראקא - להגיע לעיר בענדין, שהמרחק ביניהם אינו רב, בערך תשעים קילומטרים. וחנו, כפי המתוכנן, באם הדרך במקום מסוים, מוקף יער עבות של עצים, לפני בענדין.
מצד שני, הכלה רבקה'לה, ר' משה אורווערגער, אשתו וכל משפחתו, יצאו מהעיר הגדולה בענדין, לכיון המקום בו סיכמו להיפגש. כאשר הגיעה הפמליה מבענדין, עצרו את מרכבותיהם במרחק מסוים מהמחותנים מווידיסלאוו שהגיעו לפניהם, ורק המחותנים המקורבים ביותר מצד החתן, ירדו מהעגלות וניגשו לקראת פמלית הכלה בכדי לתת כבוד לכלה, וכמו כן לגמור לסדר בין המחותנים כל מיני סידורים קטנים שלא סוכמו בעבר, וכדומה.
בזמנים ההם, ובפרט במשפחות כגון אלו, לא ראו החתן את הכלה זו את זה, עד עומדם מתחת לחופה. כך שהחתן והכלה לא הכירו זה את זו מעולם. הכלה רבקה'לה, שהיתה אז צעירה מאוד, נערה בערך בגיל החמש עשרה, גדלה בעיר בענדין, עיר תרבותית גדולה ובנויה לתפארה, בבית חרדי מאוד, אבל לא בבית 'רבני' במיוחד, וגם לא בבית 'חסידי' במיוחד. אזי מטבע הדברים, היא השתוקקה בכל מאודה ואוות נפשה, לפחות לראות את מראה חתנה מרחוק. איך הוא נראה, הגבוה הוא או נמוך, המלא הוא או רזה, וכדומה.
המשך יבוא בס"ד
לוקט מהספר "הרבי רבי בונם מפשיסחא" (להרי"מ בוים)


חוד הפרשה

א. באיזה מכה מצאנו שהיה נס בתוך נס?
ב. מהיכן דרשו (במדרש אגדה) שהגביהו הקב"ה למשה למעלה מן השמים?


שינון הלכה

סימן ע"ז
א. מי יותר מחויב לעסוק בתורה בשבת, זה שלומד תורה כל השבוע או אלו שעוסקים במלאכה ובעלי בתים?
ב. האם מותר לומר בשבת לפני שהולך לישון שיושן כיון שיש לו לסדר משהו במוצאי שבת (ולא יהיה עיף במוצאי שבת)?

שבת

כ"ז טבת

מדרש רות

קכא-קכה

תקמ-תקסב

ראשון

כ"ח טבת

מדרש רות

קכו-קל

תקסג-תקפ

שני

כ"ט טבת

מדרש רות

קל - קלה

תקפא-תר

שלישי

א' שבט

מדרש רות

קלה - קמ

תרא-תרכה

רביעי

ב' שבט

מדרש רות

קמא-קמה

תרכו-תרנד

חמישי

ג' שבט

מדרש רות

קמו-קנ

תרנה-תרעח

שישי

ד' שבט

מדרש רות

קנ-קנד

תרעט-תרצא

שבת

ה' שבט

מדרש רות

קנד-קסא

תרצב-תשכב





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael