אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
יום כיפור

קולמוס העורך

סיפר הרה"צ רבי משה ברוך למברגר זצ"ל - תלמיד מרן בעל הסולם שפעם קרא לו רבו בערב יום הכיפורים לחדרו ושאל אותו אם הוא מוכן ליום הכפורים. ואמר לו שצריכים להתוודות ולעשות מכל ה"על חטא" - על חטא אחד, ולהתוודות על שפגמו באמונה הקדושה, כיון שכל החטאים באים מחמת פגם האמונה, ואז גם המצוות שעשו עד כעת הם רק מעשה קוף, מחמת שכל המצוות הרי צריכים לעשות דבר אחד, היינו לבנות את האמונה, ואם כן יוצא שעדיין לא עשיתי אפילו מצוה אחת.
ואמר, שכל התפילות צריכות להיות בעד השכינה הקדושה, ורק תפילה אחת צריך לבקש בעד עצמו, והיינו שיבקש על עצמו שיהיה כאילו עומד לפני המלך.
גמר חתימה טובה ושבת שלום


נתיב הדרש

על ידי תשובה שמחה ותפילה אפשר לפעול גדולות ביום הקדוש
אמרו חכמינו ז"ל על יום הכיפורים "עיצומו של יום מכפר". אבל יש לדעת יום זה מהו. יש לחוש בקדושתו ובמוראו וכל עצמותיו של אדם יחולו וירעדו מפחדו של יום זה וקדושתו. אבל בד בבד עם כך יש לו לאדם לדעת שיום זה הנו גם יום של שמחה על חסדו של מקום עם בריותיו, לסלוח ולכפר להם ביום זה עוונותיהם שנתלכלכו בהם במשך כל השנה, לטהרם ולנקותם מכתמי חטאותיהם ופשעיהם שיהא בידם להתחיל מחדש בחיי קדושה וטהרה כנולדים מחדש. ואת השמחה הזאת השטן רוצה דוקא להשבית. רוצה הוא שהאדם יהא שרוי ביום זה בדכאון ועצבות.
הצדיק רבי משה מקוברין זצ"ל אומר: בערב יום כיפור, בערבו של יום, המרה השחורה והעצבות נדחקות וחודרות אל בתי ישראל. הסיבה לכך היא כי השטן שאין לו שליטה על ישראל ביום אחד בשנה שהוא יום הכיפורים, משאיר להם כ"מתנת פרידה" ליום שלם, את המרה השחורה ואת העצבות המדכאת למען לא יוכלו להתעלות ביום זה ולהגיע בו למדריגה הרצויה. אבל מי ששכלו בראשו יודע שגם התשובה - שמחה בצידה, כמו שאומר הכתוב "וגילו ברעדה". אמנם מרירות על החטא - כן, אבל מרה שחורה בשום פנים ואופן - לא. כמובא בספרים שאחד הטעמים על מצות האכילה בערב יום כפור הוא, כי תשובה מצוה ככל המצוות בתורה היא ומצוה יש לקיים בשמחה, על כן אוכלים ושותים ביום שלפני יום התשובה הגדול כדי להיכנס בו מתוך שמחה. בספר בית אברהם כתוב: ראשי התיבות של "כי ביום הזה יכפר" הם "בכיה" (לא לפי הסדר) וסופי התיבות בגימטריא "רנה", והיינו, "בערב ילין בכי ולבוקר רינה (תהלים ל)".
ועד כמה על כל אחד מישראל להטיל את רוחו ונפשו וכל כוחותיו כולם בתפילותיו של יום גדול זה ובמיוחד, אלו שנאמרו על הקרבנות שהקריבו ביום זה בבית המקדש. הצדיק רבי שלמה מרדומסק זצ"ל אומר: "כחוט השני שפתותיך", בזמן שבית המקדש היה קיים היו עיני ישראל תלויות ב"חוט השני" שהיה שם, שאם הלבין ידעו שעוונותיהם נתכפרו, ועכשיו שאין בית המקדש הרי "שפתותיך" - הדבר תלוי בתפילה שהיא במקום הקרבנות, כמו שנאמר "ונשלמה פרים שפתינו", ואם התפילה עולה יפה וכהוגן, כפרת העוונות מובטחת.
קיצורו של דבר, בתשובה, בשמחה ובתפילה אפשר לפעול גדולות ביום גדול זה לימים הבאים של השנה כולה הבאה עלינו לטובה. ועד כמה יש להיכון ולהמתיק עצמנו ליום זה של "אחת בשנה יכפר", בכל הכוחות כולם ובכל טהרת הלב והנפש!


בשבילי הפרשה

יום הכפורים הוא (ויקרא כג, כז).
ביום זה ניתתקן לקרא פרשה זו (מות שני בני אהרן) לכפר על ישראל בגלות (כשאין קרבנות). מכאן למדנו שכל אדם שבאים עליו יסורים מאדונו כפרת עוונות הם, וכל המצטער על יסורי הצדיקים מעבירים עוונותיו מהעולם. ולכן קורין ביום זה "אחרי מות שני בני אהרן", שישמעו העם ויצטערו על אבדן הצדיקים ויתכפר להם עוונם. וכל המצטער על אבדן צדיקים, או מוריד דמעות עליהם. הקב"ה מכריז עליו ואומר "וסר עוונך וחטאתך תכופר", ולא עוד אלא שלא ימותו בניו בחייו, ועליו נאמר "יראה זרע יאריך ימים". זהר (פר' אחרי מות)

כי יום כיפורים הוא לכפר עליכם (ויקרא כג, כח).
כשאדם חוטא ויודע שנתכפר לו והוא נקי, אז נזהר יותר מלחטוא, כי אם לא ידע שהתכפר, יסבור, הלא בין כה וכה הריני מלוכלך בחטאים. ושוב אינו נזהר על עצמו.
לכן קבע הקב"ה לישראל קרבנות להתכפר בהם ויום הכפורים למחילה ולסליחה, שלא ירגילו את עצמם בחטאים. בכור שור

כמעשה ארץ מצרים... לא תעשו... את משפטי תעשו, ואת חקתי תשמרו ללכת בהם, אני ה' אלוקיכם (ויקרא יח, ג-ד).
אל תעשו כמעשי ארץ מצרים שהיו עולבים במשה רבינו ע"ה ולא קיבלו מוראו עליהם. "את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם" - שתלכו אחרי הצדיקים האמיתיים המורים לכם את משפטי וחוקותי. "אני ד'" - על ידי צדיקים אלו תוכלו להשיג אחדות ד'. מאור ושמש

כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשי ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו (ויקרא יח, ג).
טבע האדם שנמשך אחר הרגלו, ובני ישראל ישבו זמן רב במצרים והורגלו במעשיהם. לכן הוזכר שלא יעשו כמעשה ארץ מצרים שישבו שם.
"וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו" - כמו כן נמשך האדם אחרי חידושים, לכן הזהירה התורה פעמיים, לא ללכת אחרי ההרגל ולא ללכת אחרי חידושים. עיטורי תורה

כמעשה ארץ מצרים... ובחוקותיהם לא תלכו (ויקרא יח, ג).
לא רק איסורי עריות בלבד לא תעשו, אלא כל דברי רשות שלכם לא יהיו עשויים כמעשיהם. שצריך להיות הפרש ניכר בין איש ישראל להם, במעשה ובמחשבה וברצון, כי לנו נאמר "וכל מעשיך יהיו לשם שמים". שפת אמת


דרך הלכה

דיני איסור סחורה בפירות שביעית
כתוב בפרשת בהר "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה". ודרשו חכמינו ז"ל (בגמרא ע"ז) לאכלה - ולא לסחורה. כלומר, שאסור לסחור בפירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית.
א. מפסוק הנ"ל למדו חכמינו ז"ל שאסור לסחור בפירות שביעית. ויש סחורה שכן מותר. ונחלקו הראשונים אם מותר ללקוט פירות על מנת למכרם. כלומר האם סחורה מועטת מותרת. ופסק החזון איש שמותר, כשיטת הרמב"ם והגר"א. וגדר "מעט" הוא מה שאדם רגיל להביא לביתו לכמה ימים.
ב. הכסף שמקבל עבור פירות שביעית נתפס בקדושת שביעית ומותר לקנות בו רק דברי אכילה ושתיה ולהשתמש בו בקדושת שביעית.
ג. מכירת פירות שביעית מותרת לא כמו מכירה במשך כל השנים, אלא צריך למכור באומדן ולא לפי משקל או מדה, וכן אסור למכור בחנות, אלא בבית או בחצר. וכן אסור למכור בכלי שאינו כלי מדידה אבל יודע את מדתו וכמה שוה מדתו.
ד. ישנה אפשרות שהכסף שקיבל עבור פירות שביעית לא יתפס בקדושת שביעית, אם משלם בהקפה, או שמשלם בצ'ק וכן אם משלם בהבלעה, כלומר שמשלם על דבר שלא קדוש בקדושת שביעית, ויאמר למוכר שיבקש ממנו מחיר גבוה על הפרי שלא קדוש בקדו"ש, ואת מה שקדוש בקדו"ש יתן לו במתנה.
ה. "הבלעה" מועילה בדבר שבאמת משלמים עליו, אבל אי אפשר לעשות "הבלעה" על קופסא או שקית שלא רגילים לשלם עליה.
ו. יש מחלוקת בפוסקים אם מותר למכור בהבלעה גם כשיש איסור סחורה.


אורחות צדיקים

כ"ק מרן אדמו"ר רבי יהודה לייב אשלג זצוק"ל בעל ה"סולם"
הננו מביאים כאן דברים שרשם תלמידו הנאמן והחשוב הרה"צ רבי משה ברוך למברגר זצ"ל (עם שינויים קלים).
אדמו"ר זצ"ל אמר שהספר "תלמוד עשר הספירות" יכול להוציא [-לחבר] דוקא בירושלים עיה"ק, כי במקום קשה אפשר להמשיך יותר (כלומר, להשיג יותר).
פעם דיבר בענין מנהגי ישראל שיש להם שורש גדול. מה שאוכלים דגים שנקרא גיהאגטע פיש (דגים טחונים), וכן קוגל, ומי שמבטל או משנה את זה זהו סימן שיש פגם בנשמתו. ואמר שאצלו היו אלה המנהגים כמו אמירת פיוט, אף שאז עדיין לא מבין מה שאומר עם השפתיים, רק שהיה עושה כמו כל גדולי ישראל.
הוכיח אותי על מה שאיני מקפיד על שצוה אותי על הזריזות, לפי שאין הזריזות אצלי בטבע, ואמר שעיקר הזירוז הוא, שיהיה כואב לו תיכף ברגע הראשון, ואף בזמן שצריך לבטל זמן על דבר הכרחי ירגיש גם ברגע הראשון את הכאב והיסורים על הפסד הזמן, ובאופן כזה יתרגל לזריזות. כי מי שאין כואב לו הרגע הראשון, הנה כל שבעים שנה הם כמו רגע ושניה, ואם כן אני צריך שבע מאות שנה. ואמר לי שהוא ממעט לדבר עם אנשים מטעם הפסד זמן.
פעם כשרצה אדמו"ר לנסוע לתל אביב נתאחר אחד לבא בזמן הקבוע שקבעו בתחילה לנסוע עמו. ואמר, שזה חסרון שלא מדייקים בזמן שקבעו בתחילה. ואמר שהסיבה לזה שהוא בלא "עול". בסוף הגיע בערך לאחר חצי שעה, ואמר אדמו"ר שהחצי שעה הזאת לקחה ממנו כח יותר משלש שעות יגיעה ועבודה. לפי שהחצי שעה הזאת היתה בלי עבודה מסוימת, כיון שלא היה יודע איך לעשות, והיה יותר טוב אם היה אומר מתחילה שיבא חצי שעה יותר מאוחר.
אמר פעם לעשות איזה עינויים לגוף, דהיינו לחמם חזק ראשי אצבעות עד בלי סבול. לא בתור סיגופים רק לבנין האמונה.
נתעלה לישיבה של מעלה בעצם יום הכיפורים שנת תשט"ו


מסילות הזוהר

הרצון של האדם חשוב לפני הקב"ה יותר מכל הקרבנות
רבי נחמיה פתח, "ויטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם" וגו' (בראשית ב), כשברא הקב"ה אדם הראשון, מבית המקדש בראו, ומעפר בית המקדש נטל, וברא אותו, כיון שברא אותו, ועמד על רגליו, באו כל הבריות להשתחוות לו.
מה עשה הקב"ה, נטלו משם, והכניסו לגן עדן, ועשה לו עשר חופות, כדוגמת י' חופות שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים בגן עדן לעתיד לבא. ומלאכי השרת היו יורדין ועולין, ועושים שמחה לפניו, ונתן לו חכמה עליונה.
וכשירד סמא"ל משמי מרום, ראה מעלתו של אדם, ומלאכי השרת משמשין לפניו בחופתו, וירע בעיניו. מה עשה, נטל נחש כמין גמל, ורכב עליו, וירד ופיתה אותו, עד שעבר מאמר יוצרו.
ומהו שעבר, רבי אלכסנדרי אמר, רוח זנונים נכנס בתוכו. רבי חזקיה אמר, רוח הטומאה היתה בו, ועבר מאמר יוצרו. כיון שעבר, נגלה עליו הקב"ה, וגרשו מגן עדן, וגזר עליו י' גזירות, ועל חוה עשר גזירות, ועל הנחש עשר, ועל האדמה תשעה גזירות. נמצאו ארבעים חסר אחת, כנגד ארבעים מלקיות שנתחייב הרשע בבית דין.
לסוף עשה תשובה, וקיבלו הקב"ה בההיא שעתא, דאמר רבי יהודה בר שלום, מאי דכתיב, "שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך" (תהלים לט). דוד מלכא אמר דא. דאמר רבי בון בר חמא, אמר דוד, הקדוש ברוך הוא איהו קריב לכל אינון דקראן ליה.
פתח ואמר האי קרא, "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת" (תהלים קמה). דהא כל אינון דקראן באמת להקב"ה, הקב"ה קריב לון, ומקבל לון, וקודשא בריך הוא לבא בעי.
ורעותא דבר נש וכו': והרצון של האדם חשוב לפני הקב"ה יותר מכל הקרבנות והעולות שבכל העולם, כיון שהאדם שם רצונו בתשובה. אין שער בכל הרקיעים שלא יהיה פתוח לפניו. הקרבן של האדם, תלוי בלב ורצון, שכתוב, "והתודה אשר חטא עליה" והתודה עליו, והכל תלוי בלב.
רבי נחוניה בן וכו': רבי נחוניא בן הקנה אמר לחכמים, בני, חייכם, אין קרוב לפני המקום, כלבו של אדם, וטוב לפניו, יותר מכל הקורבנות והעולות שבכל העולם.
מאן דיתיב בתעניתא וכו': מי שיושב בתענית, וישום לבו ורצונו לה', הוא מקריב קרבן שלם שטוב לפני הקב"ה, שמקריב לפניו חלבו ודמו וגופו. ומקריב לפניו אש וריח שבהבל פיו, ולב ורצון נקרא מזבח כפרה.
קרבן אתפלג לכמה וכו': הקרבן נחלק לכמה צדדים, לכמה חלקים, תעניתו של אדם נחלק, לכמה צדדים לכמה חלקים, והקב"ה אינו לוקח מכולם אלא הלב והרצון.
ותלתא מלכין אינון וכו': וג' מלכים הם בגוף, המוח, הלב והכבד. המוח אוכל מכל ונותן ללב, הלב אוכל מכל ונותן לכבד, הכבד הוא נותן לכל, שנאמר, "כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא" (קהלת א), והוא כמו הים, והקב"ה מקבלם. פירוש, ה"ס נר"ן, הנשמה משכנה במוח, והרוח בלב, והנפש בכבד. והנפש היא מלכות, הנקראת ים, שעליה נאמר הכתוב, "כל הנחלים הולכים" וגו' שפירושי שכל האורות, שהם הנשמה והרוח מושפעים אל המלכות, וממנה מקבלים כל העולמות.
זוהר חדש "שיר השירים" סעיפים ריז - רכז


מעשה שהיה

תשובה על ידי הצדיק
אחד מחסידיו הגדולים של הצדיק רבי שמואל אבא מזיכלין זצ"ל הפליא לפני חברו את גודל קדושתו של הצדיק, וכי רוח הקודש שורה עליו והוא רואה על מצחו של כל אדם את כל מה שעשה מנעוריו. אמר לו חברו: הנה אני חטאתי בדברים ששום אדם אינו יודע מהם, ניסע איפוא שנינו לזיכלין ונראה אם הוא ירגיש בחטאי.
כשהגיעו לזיכלין ונכנסו אל הצדיק לקבל שלום, לא אמר להם הצדיק דבר. בצאתם, התגרה חברו בחסיד: אפוא רוח הקודש של הרבי שלך?... השיבו החסיד: הרי עדיין אתה כאן, כשתבוא להיפרד ודאי יגיד לך הרבי את הכל. אבל חברו לא רצה להתעכב יותר בזיכלין והחליט לנסוע מייד לדרכו, מבלי להיפרד מהצדיק.
בינתיים הגיע זמן תפילת המנחה ונכנסו לבית מדרשו של הצדיק להתפלל ודרכו של הצדיק היתה ללמוד בכל יום לאחר מנחה מדרש רבה לפני החסידים, ובשעת הלימוד היה מסביר דברי המדרש באופן שהיו מתאימים לשומעים, ולפעמים היה מכוין לאחד מהם, וכל הקהל לא ידעו למי הוא מתכוין.
באותו יום למד במדרש פרשת דברים: "דבר אחר, אלה הדברים אשר דבר משה. זהו שאמר הכתוב: אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך..." והתחיל להסביר כך: ישנם אנשים שבאים אל הצדיק, והם מלאים פגמים וחטאים, ומעיזים לומר שמאחר שהצדיק אינו אומר להם בפירוש שחטאו, ודאי אינו יודע כלום ואינו מרגיש כלום, אבל האמת אינו כן, כי הצדיק רואה ויודע, אך כדי שלא לביישם אינו אומר להם כלום, אבל אם החוטא אינו שם אל לבו לעשות תשובה, ועודנו מהרהר שהצדיק הוא איש פשוט ואינו יודע כלום, אז מוכרח הצדיק לומר בפירוש לחוטא שכזאת וכזאת עשה, כדי להחזירו למוטב. והוא שאמר הכתוב: "אלה עשית והחרשתי", אז, "דמית היות אהיה כמוך" - איש פשוט שכמותך, ולכן "אוכיחך ואערכה לעיניך".
והתחיל הצדיק לפרט ולומר: ישנם אנשים שעושים כך וכך, ופירט כמה חטאים, וביאר על כל חטא את פגמיו: איזה פגם נעשה על ידי חטא זה ואיזה פגם על ידי חטא אחר, ופירט גם את התיקונים של החטאים: תיקון זה על חטא זה ותיקון פלוני על חטא פלוני. והחטאים שפירט היו בדיוק אלה שאותו האיש עבר עליהם.
בית המדרש היה מלא מקהל גדול של חסידים, ורק אחד מהם הבין היטב אל מי ירמזון דברי הצדיק... נמס לב האיש כמים, ופנה לחברו החסיד בבכי ובשברון לב, ואמר שרוצה בתקנת נפשו להיכנס לרבי ולבקש תשובה ותיקון, אבל הוא בוש וירא לגשת אליו. וחברו עודדו וניחמו, ואמר לו כי במקום שאתה מוצא גדולתו של רבנו שם את מוצא ענותנותו, ודרכו לקרב את מי שרוצה בתשובה שלמה, ובמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
כשנכנסו אחר כך שניהם אל הצדיק, והוא הכיר והרגיש שהאיש מתחרט בלב שלם על חטאיו ורוצה באמת בתשובה, לא אמר לו הצדיק דבר וחצי דבר, ואדרבה קיבלו בסבר פנים יפות ובדברים של חיבה וריצוי, וברכו שהשי"ת יעזור לו לשוב בתשובה שלמה לפניו. וכן היה. האיש שב בתשובה גמורה ונהיה חסיד וירא שמים אמיתי.
סיפורי חסידים


חוד הפרשה

א. איזה פסוק בקריאת יום כיפור לא נאמר במקומו?
ב. מה נלמד מהפסוק "ויעש כאשר צוה ה'"?


שינון הלכה

שער החניפות
א. מדוע כהו עיני יצחק בזקנותו?
ב. מי שרוצה להינצל מהחניפות, מה עליו לעשות?

שבת

י' תשרי

ז"ח נשא

א - ב

א - ד

ראשון

י"א תשרי

ז"ח חוקת

א - ד

א - יב

שני

י"ב תשרי

ז"ח חוקת

ד - יד

יג - לז

שלישי

י"ג תשרי

ז"ח חוקת

יא - יד

לח - נב

רביעי

י"ד תשרי

ז"ח חוקת

טו - יט

נג - עב

חמישי

ט"ו תשרי

ז"ח חוקת

יט - כד

עג - פח

שישי

ט"ז תשרי

ז"ח חוקת

כה - כט

פט - קה

שבת

י"ז תשרי

ז"ח חוקת

כט - לב

קו - קיט





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael