אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
שמות

קולמוס העורך

במדרש (כא, ג) על הפסוק ואלה שמות בני ישראל וכו' (א, א) מביא את הפסוק: "מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא", ודורש: מה כוכבים לכל אחד יש לו שם בפני עצמו, כך הצדיקים. לכן נמשלו (הצדיקים) לכוכבים.
מסביר ה"כתב סופר" את כוונת המדרש: הכוכבים הם נצרכים לקיום העולם ומבלעדם אי אפשר לבריאה להתקיים, ולכל אחד יש טבע ופעולה בפני עצמו, זה מביא קור וזה חום זה לחות וזה יבשות וכדומה, וכולם קשורים זה לזה. ואנחנו רואים כוכבים ואין אנחנו יודעים מהו הטבע של כל אחד ואחד, וה' היודע את טבעם, קורא לכל אחד שם הראוי לו לפי פעולתו.
כך הצדיקים מקיימי ויסודי העולם משונים זה מזה במעשיהם וצריך את כולם לקיומו של עולם ולכל אחד יש שם כפי מעשיו, אחד נקרא צדיק ואחד נקרא חסיד, ואחד נקרא "מרא דעובדא" וכדומה. ולכן נאמר שנמשלו הצדיקים לכוכבים, כנ"ל.
שבת שלום


נתיב הדרש

כוחן של שמות בני ישראל
בפרשתנו נאמר: ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה... אם בן הוא והמיתן אותו... ותיראן המילדות את האלקים ולא עשו כאשר דיבר אליהם מלך מצרים, ותחיינה את הילדים (א, טו).
בספר בני יששכר (ניסן מאמר ד, י) כותב שיש לדקדק במקראות אלה, למה כתוב פעמיים מילת "ויאמר". גם מהו הלשון "אשר שם האחת שפרה" וגו' שזה נראה כאריכות, והיה מספיק לומר "למילדות העבריות שפרה ופועה". וגם בהמשך שכתוב "ותיראן המילדות את האלקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים", גם זה נראה כאריכות יתר, שהיה מספיק שיאמר "ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים", ומובן מאליו שהחיו את הילדים נגד רצון פרעה.
ומבאר, דהנה ידוע שהשם שניתן ליהודי ממשיך לו קדושה משורש נשמתו, ואם הוא נותן לעצמו שם משמות העכו"ם, אז חלילה נמשך אחר עצת הסיטרא אחרא ופורק עול תורה ומצוות, כי הוא נאחז בשורש הטומאה והרע באמצעות השם הנכרי.
פרעה ידע שכל זמן ששמות המילדות יהיו "יוכבד ומרים" כפי שניתן להם בקדושה, אז בשום אופן לא יסורו למשמעתו להמית את הילדים. לכן התחכם ונתן להם שמות מצריות למען יומשכו נפשותיהן אחרי השם הזה ואז ישלוט הסיטרא אחרא עליהן. אך הם לא קיבלו עליהן את השמות המצריות, אלא המשיכו להשתמש עם השמות היהודיות שלהן, וממילא לא היה כח לסיטרא אחרא לשלוט עליהן.
וזה שאמר הכתוב, "ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות", ומה אמר להן, "אשר שם האחת (יהיה) שפרה ושם השנית פועה", כלומר שמצווה עליהן שיחליפו את שמותיהן לשמות נכריות. ואחר כך "ויאמר להן בילדכן את העבריות וגו' והמיתן אותו", כי היה בטוח שאחרי שהחליף את שמותיהן יצייתו לציוויו לרצוח את הילדים. אבל "ותיראן המילדות את האלקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים", שלא הקשיבו לקולו להחליף את שמותיהן העבריות, רק השתמשו בשמותיהן "יוכבד ומרים" ולא שינו את שמותיהן, ואף גם זאת, "ותחיין את הילדים", כי לא היה יכול הסיטרא אחרא לשלוט עליהן היות ולא החליפו את שמותיהן הקדושות.


בשבילי הפרשה

ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה (ב, ו).
קשה להבין, הלא פרעה אביה היה רוצח אלפי אלפים מבני ישראל כמו שאמרו חז"ל (שמו"ר א, לד), ואיך יתכן שבתו תהיה רחמנית.
ונראה לומר דכשפתחה את התיבה וראתה את משה רבינו, הושפעה על ידי ההסתכלות בו לטובה, ועלתה בלבה מדת הרחמנות, כי כשמסתכלים בפני צדיק מתעוררות המדות הטובות שבאדם.
וזה שאמר הכתוב "ותפתח ותראהו" - שעל ידי שהסתכלה בפני הצדיק (כמו שהביא רש"י ז"ל שבשעה שנולד נתמלא אורה בבית) "ותאמר" אמירה היא לשון רכה (כמו שפירש רש"י ז"ל על הפסוק (שמות יט, ג) כה תאמר לבית יעקב) "מילדי העברים זה", שמיד התמלאה רחמים. הרה"ק מהר"ש מבעלזא זצוק"ל - לב שמח - לקט אמרי קודש

של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא (ג, ה).
בכל מקום ובכל זמן יכול אדם להתקרב אל בוראו, לעבדו ולקיים מצוותיו. עליו רק להשגיח שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקב"ה, כמאמר הכתוב, "כי עונותיכם מבדילים" וגו'.
וזהו שאמר הקב"ה למשה, "של נעליך מעל רגליך", כלומר זקוק אתה להסיר את המחיצה המבדלת בינך ובין המקום אשר אתה עומד עליו, כי בכל מקום אשר אזכיר את שמי - קודש הוא, אלא שצריך להסיר את המסך המבדיל.
ואל תאמר שימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה אמרת זאת, וכל אדם חייב לומר, מתי יגיעו מעשי למעשי אבותינו, החילוק הוא רק בעובי המחיצה המבדלת. אבל מייד לאחר שמסירים אותה אזי מתגלה המקום בכל זוהר קדושתו ויפעת אורו, כעדות הכתוב, "כי המקום אשר אתה עומד עליו" - לשון הווה, כלומר בכל מקום ובכל זמן קודש הוא, אלא שצריך לקיים את ה"של נעליך מעל רגליך". החפץ חיים

נרפים אתם נרפים על כן אתם אומרים נלכה נזבחה לה' (ה, יז).
כך דרך עמי הארץ המבזים את התורה ואינם רוצים בקיומה, הם אומרים שהתלמידי חכמים העוסקים בתורה - יושבי אהל תורה, אין כוונתם לשם שמים, אלא עוסקים בתורה כיון שהם נרפים - מתעצלים - מלעסוק במסחר וללכת למרחקים, לכן עוסקים בתורה כדי שיחזיקו אותם ויתפרנסו בקלות. כתב סופר


דרך הלכה

דיני ברכות הראיה - ב
ברכה על מלכים
א. השולחן ערוך (סימן רפד) פסק: הרואה חכם מאומות העולם מברך "שחלק מחכמתו לבשר ודם". וכתב שם המשנה ברורה שהכוונה לחכם שבקי בשבע חכמות, ובזמנינו לא מצאנו חכם כזה. ובשו"ת "מנחת אלעזר" כתב שגם אם נמצא חכם כזה, מכל מקום צריך שגם יקיים שבע מצוות בני נח.
ב. השולחן ערוך (שם) פסק שהרואה מלך ישראל, אומר "ברוך שחלק מכבודו ליראיו", ועל מלך גוי אומר "ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם". ובגמרא (ברכות) מובא, שילך אדם לראות את מלכי אומות העולם כדי שאם יזכה לימות המשיח יראה מה ההבדל בין כבודו של מלך גוי לכבודו של מלך המשיח. וכתב שם המשנה ברורה שאם כבר ראה פעם אחת, לא יבטל מלימודו כדי לראות שוב אלא אם כן בא בחיל (צבא) יותר גדול.
ג. מלך שאפשר לברך עליו, כתב המשנה ברורה זה מי שיכול לדון ולהרוג. ועל שרים שהמלך ממנה בכל עיר ועיר, כתב המשנה ברורה שיברך בלי שם ומלכות.
ד. כל מה שיש מצוה ללכת לראות מלכים, זה דוקא כשהסובבים אותו לא לבושים בפריצות. אבל אם הם לבושים בפריצות, יוצא שכרו בהפסדו. וכן אם יש על המלך או בפמליתו עבודה זרה, גם כן לא ילך לראותו.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי שמואל העליר זי"ע זצוק"ל רבה של צפת
הרה"ק רבי שמואל העליר נולד לאביו הרה"ק רבי ישראל בהרה"ק רבי פרץ זצ"ל, רבי פרץ הנזכר שימש כבעל תוקע אצל הרה"ק "החוזה" מלובלין זי"ע. רבי שמואל עוד זכה שהרה"ק מלובלין יקשור לו את התפילין על ידו בהגיעו למצוות. בשנותיו המאוחרות עלה לארץ ישראל והתקרב מאוד לרה"ק מאווריטש זי"ע והיה יד ימינו, ולאחר הסתלקותו מינוהו לראש העדה ונתמנה לרבה של צפת"ו. נסתלק בכ"ב טבת תרמ"ד ומנו"כ בעיר הקודש צפת"ו.
רבי ישראל אביו של הרה"ק רבי שמואל זי"ע היה מסחרו במכירת אבנים טובות ומרגליות, והפריצים ונשותיהם היו באים אליו לקנות את סחורתו שהיתה ידועה בכל המחוז כיפה ביותר. פעם חשקה אחת מהפריצות להחטיאו ר"ל, אולם ידעה שיהודי ירא אלקים הוא ולא יאבה לשמוע לדבריה, והגתה בערמה רעיון להביאו לביתה באומרה אליו שהיא מעוניינת לרכוש יהלומים ומרגליות בסכום עצום, ולכך רוצה היא שיבוא לביתה עם הסחורה ושמה תבחר לעצמה את מבוקשה, ותשלם לו במיטב כספה בסכום גבוה על טרחתו. כשמוע רבי ישראל את דבריה, השקיע את כל רכושו ולווה הרבה כספים ונסע למרחקים להביא את הסחורה היפה והטובה ביותר, ובא לביתה עם הסחורה, והיא בערמתה לקחה את כל סחורתו והחביאתם בבית גנזיה. וכששאל על מעשיה, אמרה שבאם יאבה לה, יקבל את הכסף עבור הסחורה, ובאם לאו, לא תשלם לו אפילו פרוטה אחת, כשמוע רבי ישראל את דבריה ברח על נפשו מפני הנסיון שבדבר, ובא להרה"ק מלובלין זי"ע.
כשנכנס רבי ישראל לרבי מלובלין זי"ע, אמר לו מיד, רואה אני עליך אור גדול, אמור לי מה עבר עליך באחרונה. וסיפר לו את כל השתלשלות הענינים. נענה אליו הרה"ק מלובלין בזכות זה שעמדת בנסיון יוולד לך בן שיאיר באור קדושתו את כל ארץ ישראל. ובאותה שנה נולד לו בנו רבי שמואל.
לוקט מהספר "מזקנים אתבונן"


מסילות הזוהר

מנהיג טוב בישראל מציל את העם מהעכו"ם ומדין של מטה ומדין של מעלה, ומדריכן לחיי עולם הבא
דבר אחר: "ומשה היה רועה", אמר רבי יוסי, תדע לך שכל זמן שהרועה חכם לנהל את צאנו, הוא מוכן לקבל עול מלכות שמים. אם הרועה שוטה, עליו נקרא "תקוה לכסיל ממנו" (משלי כו).
אמר רבי יהודה: משה חכם היה, ובקי לנהוג את צאנו. בא וראה, מדוד, שנאמר "והנה רועה בצאן" (שמואל א, טז) ללמדך שדוד חכם גדול היה, והיה רועה צאנו כדין וכשורה. לפיכך, עשהו הקב"ה מלך על כל ישראל. ולמה צאן ולא בקר, אמר רבי יהודה, ישראל נקראים צאן. שנאמר "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (יחזקאל לד). וכתיב, כצאן קדשים כצאן ירושלים (שם לו).
מה הצאן, כשיקרבו על המזבח, בשבילם זוכה לחיי העולם הבא. כך המנהיג לישראל כדין וכשורה. בשבילם זוכה לחיי העולם הבא. ועוד, הרועה את הצאן, כשהצאן יולדת, הרועה נוטל אותם טלאים בחיקו, כדי שלא ילאו ויגעו, ומוליכם אחרי אמותם, ומרחם עליהם. כך המנהיג לישראל, צריך להנהילם ברחמים, ולא באכזריות. וכן אמר משה, כי תאמר אלי, שאהו בחיקך וגו' (במדבר יא).
מה הרועה את הצאן, כשהוא רועה טוב, מציל את הצאן מן הזאבים, ומן האריות, כך המנהיג לישראל, אם הוא טוב, מצילן מן העכו"ם, ומדין של מטה, ומדין של מעלה, ומדריכן לחיי העולם הבא. כך משה, רועה נאמן היה, וראה הקב"ה, שכדאי הוא לרעות את ישראל, באותו הדין ממש, שהיה רועה את הצאן, לכשבים, כפי הראוי להן. והנקבות כפי הראוי להן.
ולפיכך כתיב, "ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו", ולא שלו, דאמר רבי יוסי, וכי מה (מי) שנתן את צפורה בתו למשה, לא נתן לו צאן ובקר, והלא יתרו עשיר היה. אלא משה לא היה רועה את צאנו, כדי שלא יאמרו בשביל שהיה צאנו עמו, היה רועה אותן בטוב. ולכן כתיב "את צאן יתרו חותנו", ולא את שלו, "כהן מדין", רבי תנחום אמר, אף על גב שהיה עובד כו"ם, בשביל שעשה עמו חסד, היה רועה צאנו כדין וכשורה, במרעה טוב שמן ודשן.
"וינהג את הצאן אחר המדבר": רבי יוסי אמר, משה, מיום שנולד, לא זזה ממנו רוח הקודש. ראה ברוח הקודש, שאותו מדבר היה קדוש, ומוכן לקבל עול מלכות שמים עליו. מה עשה, הנהיג את הצאן אחר המדבר. רבי יצחק אמר, אחר המדבר עכ"פ, ולא במדבר, שלא רצה שיכנסו בתוכו, אלא הרחיקם אחר המדבר. זוהר פרשת שמות סעיפים שעג - שעח


מעשה שהיה

צדקה בלי קונצים
הרה"ק רבי שאול זצ"ל מעיר ראווע, היה תלמיד רבינו הקדוש הרבי רבי בונם מפשיסחא זי"ע. לפני שנהיה רב ומנהיג עדה בעיר ראווע, היה סוחר גדול ורגיל היה לנסוע כל שנה ליריד הגדול בלייפציג לקנות סחורות שונות על מנת למכרם בעירו. פעם אחת אירע מעשה, שאחד הסוחרים שבא גם הוא לקנות סחורות, נגנב ממנו כל צרור כספו, ולא היה לו במה לרכוש סחורות. דבר זה העיק מאוד על אותו סוחר, וגרם לו עגמת נפש מרובה ושברון לב, ובמיוחד היה מדוכא ביותר, כי את הכסף שנגנב ממנו לקח בהלואה, ולא ידע את נפשו במר לו איך יחזיר את הלואתו.
הסיפור הזה נודע להרה"ק רבי שאול הנ"ל, וטיכס עצה איך אפשר לעזור לאותו סוחר אומלל? ועלה בדעתו לעשות סעודה גדולה לפני תום היריד, והזמין את כל הסוחרים החרדיים, בערך מאה איש, והכין להם סעודה כיד המלך, בשר ודגים וכל מטעמים. וכטוב לב הסוחרים ביין, קם רבי שאול על רגליו ואמר: "אחי ורעי, כולנו יודעים מה שקרה לידידינו הסוחר שכל כספו נגנב ממנו, ואין לו כסף במה לקנות סחורה, ובמיוחד שכל הכסף לא היה שלו אלא מולווה בידו. ועכשיו, איך אנחנו יכולים לעמוד מנגד ולראות אותו חוזר מבויש לביתו בלי פרוטה לפורטה? אנחנו, כל אחד מאתנו יסע לביתו שמח וטוב לב, ואילו הוא יבוא ח"ו בשברון לב ובבזיון גדול! לכן אני מציע, שכל אחד מאתנו יתן את חלקו באופן יחסי לסכום הכסף הנגנב, וניתן לו את הכסף למען יוכל גם הוא לקנות סחורה ולנסוע הביתה בשמחה"! כל הסוחרים שמעו לקול קריאתו הנרגשת של רבי שאול, ונתנו כל אחד את חלקו לרבי שאול שהלך מייד לאותו הסוחר לבשרו על הטובה.
כאשר בא רבי שאול אל אותו סוחר וסיפר לו את כל הסיפור, אמר לו רבי שאול בדרך הלצה: "הלוא גם אתה סוחר כמונו, צריך גם אתה לתת את חלקך כמו כל הסוחרים"... וכמובן נתרצה הסוחר להצעה זו, והוסיף גם הוא כסף לצרור הכסף, ולקח את הכסף וקנה את הסחורה הדרושה לו, ונסע הביתה בשמחה ובטוב לב. וגם הרה"ק רבי שאול זצ"ל נסע גם הוא לביתו, והיה דרכו בקודש תמיד בעת שחזר מלייפציג, היה עובר דרך פשיסחא. וכעת, ברגע שרק דרך על מפתנו של הרבי הקדוש, הלך הרבי לקראתו (זה היה כבר בעת שהיה סגי נהור - עיוור), נתן לו 'שלום' ואמר לו: "הן אמת, המלאכה שעשית היתה נאה, אבל הסכלת עשה! היה לך לתת לאותו הסוחר את כל הכסף, ולא לבקש ממנו לתת את חלקו, כי לא עושים קונצים בצדקה".
הוצק חן - רבי נח גד וויינטראב זצ"ל, ששמע סיפור זה מפי אביו רבי יעקב דוד זצ"ל שהעיר לו, שלדעתו ראה רבינו אצל רבי שאול מעט 'גדלות' מכח מעשה מצוה זו, לכן הקטין את הדבר בעיניו.


חוד הפרשה

א. מדוע יד משה נהיתה מצורעת כשלג?
ב. היכן מצאנו שנפרע הקב"ה מהזקנים על זה שלא הלכו עם משה ואהרן אל פרעה?


שינון הלכה

סימן ק
א. היכן טוב שישימו הכהנים את הנעליים לפני שעולים לדוכן לברך את ישראל?
ב. הלוי שנוטל ידיו של הכהן האם עליו לדאוג שהידיים שלו יהיו נקיות לפני שנוטל את ידי הכהן?

שבת

כ' טבת

מדרש רות

פו - צ

שצא - תז

ראשון

כ"א טבת

מדרש רות

צא - צו

תח-תכט

שני

כ"ב טבת

מדרש רות

צו - ק

תל-תמט

שלישי

כ"ג טבת

מדרש רות

קא - קה

תנ - תעה

רביעי

כ"ד טבת

מדרש רות

קו - קיא

תעו - תצט

חמישי

כ"ה טבת

מדרש רות

קיא - קיז

תק-תקכב

שישי

כ"ו טבת

מדרש רות

קיז-קכא

תקכג-תקלט

שבת

כ"ז טבת

מדרש רות

קכא-קכה

תקמ-תקסב





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael