אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
ויחי

קולמוס העורך

אמרו חכמינו ז"ל "לא נבראו רעמים אלא כדי לפשוט עקמומית שבלב" (ברכות נט.).
לכאורה מדוע הרעמים נשמעים דוקא קודם, או בזמן ירידת הגשמים, הרי את העקמומיות שבלב צריכים לפשט בכל עת ובכל שעה?
ויתכן לומר שכיון שאמרו חכמינו ז"ל "גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה" וכן "גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ" וכן אמרו "כתחיית המתים" אם כן רואים מכאן שירידת הגשמים זהו זמן גדול מאוד.
ומחמת שזהו זמן גדול מאוד צריכים להיות ראוים לכך. וכמו שלפני מתן תורה היו צריכים לחזור בתשובה כן גם כן בזמן ירידת הגשמים צריכים לחזור בתשובה כדי להיות ראויים לקבלת הגשמים.
ולכן באים הרעמים דוקא בזמן ירידת הגשמים.
יהי רצון שנזכה לפשט את העקמומיות שבלב ונזכה לגשם רב ושפע ברכה והצלחה.
שבת שלום


נתיב הדרש

כשאין דורשי ה', נסתרים הצדיקים ולא יודעים מי הם
רש"י בתחילת פרשתנו כתב, "למה פרשה זו סתומה (שאין רווח בתורה בין פרשת וישב לפרשת ויחי), לפי שכיון שנפטר יעקב, נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד, שהתחילו לשעבדם".
בספר קרן לדוד מבאר מהו ענין סתימת עיניהם של ישראל, דהנה ידוע שכל ישראל הם כגוף אחד, וכמו שיש בגוף איברים שונים, כמו כן יש בכללות ישראל בחינות שונות. יש כאלו שעושים מצות ומעשים בידיהם, אנשים כאלו נקראים "ידים". ויש כאלו שעבודתם לרוץ למצות, שהם בבחינת "רגלים". [עיין בתיקונים הק', תיקון חי, אית מארי דידים, מארי דרגלין וכו']. וכמו כן ישנם כאלו שהם עיני העדה, אלו הראשים המנהגים את העדה, אשר יורו להם את הדרך אשר ילכו בה, כעינים המנהיגים את האדם למקום שעיניו צופות. ויש צדיקים שהם בבחינת "לב", אלו הם הצדיקים אשר עבודתם בלב, כמאמר הכתוב (דברים יא, יג) "ולעבדו בכל לבבכם". ומשפיעים חיות שפע קדושה לישראל, כמו שהלב משפיע חיות להגוף, וממנו מקור חיותו.
והנה כשישראל זכאים, אז הצדיקים מפורסמים לרבים, וזה תועלת גדולה לישראל כמובן. אמנם כשאינם זוכים, אף שלא נחסר העולם מצדיקים גמורים, אבל הם מכוסין ולא נודעים, כיון שאין הדור זכאי להנות מאורם.
לכן אמרו במדרש (רבה, שמות טו, א פרשת בא) על הפסוק (שיר השירים ב, יב) "הנצנים נראו בארץ" - כשאמר משה לישראל בחודש הזה אתם נגאלים, מיד גילו הצדיקים את ראשיהם שהיה מכוסה. כלומר, שהראשים שהיו להם, "גילו" - שנודעו הצדיקים "הראשים", מי ומי הם. כי עד עכשיו היו מכוסים, ולא נודעו לרבים כלל.
וזה כוונתם במה שאמרו ז"ל, "לפי שכיון שמת יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל". שכל זמן שיעקב חי, הורה להם את הדרך, והשפיע להם שפע קדושה, והוא היה עינם ולבם של ישראל. על דרך שאמרו בזוה"ק (פרשת לך לך ח"א צב, ב, ועוד) שבימי התנא רבי שמעון בר יוחאי זכו הרבה לרוח הקודש, על ידי ההשפעות הקדושות שהשפיע לעולם. וזה דומה למי שממלא כלי, ומתמלא הכלי על כל גדותיו, שאז נשפך מה שבתוכו לבחוץ גם כן. כמו כן קרה אצל יעקב אבינו ע"ה, שעל ידי ריבוי שפע קדושתו, זכו גם בני דורו לזה. אמנם כשנפטר, "נסתמו עיניהם ולבם של ישראל", שנתכסו ונעלמו גם הצדיקים המורים ומדריכים, משום שעל ידי צרת השיעבוד נתמעטו הלבבות, ואין דורש ואין מבקש שיתגלה מי ומי הם עיני העדה, וראשי ולב העדה. כי הצדיקים לא הוחזקו כחשובים, אלא היו מוסתרים עד עת קץ הגאולה.


בשבילי הפרשה

ויברכם ביום ההוא לאמור, בך יברך ישראל לאמר ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה, וישם את אפרים לפני מנשה (מח, כ).
מדוע אמר יעקב שישראל יברכו את בניהם שיהיו נכללת כאפרים וכמנשה דוקא, ולא כשאר שבטים.
ונראה לומר, דהנה ידוע שכל התורה כולה בעשרת הדברות (שבת פז. וברש"י שם) ועשרת הדברות כלולות בדיבור האחרון "לא תחמוד... וכל אשר לרעיך" (פסיקתא רבתי כא, יז) שהוא הענין שצריך לקבל את גזרת ה' אשר מנע ממנו את הטוב אשר ניתן לחברו. ולחשוב כי ה' לבד יודע מהו הטוב לכל אדם, ואז לא יקנא בחברו.
אולם טבע האדם הוא, שכאשר משפיע לו ה' יתברך מטובו וחסדו יותר מאשר נותן לאחרים, מייד מתגאה על חברו, וגם מגיע לידי תאוה ל"ע. והחבר שנמנע ממנו הטובה מקנא בחברו שקיבל את הטובה.
יעקב אבינו ראה שמנשה ואפרים שונים מדרך העולם, כי כששם יעקב את אפרים לפני מנשה לא התגאה אפרים, ולא קינא מנשה.
לכן אמר "בך יברך ישראל", שכולם ירצו שבניהם ינהגו כמנשה ואפרים, שלא התגאו וקינאו זה בזה. אגרה דכלה

דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל (מט, טז).
כשדן שופט ודן את עמו - אוהביו וקרוביו, ידון אותם, "כאחד שבטי ישראל" - כמו שאר בני ישראל, ללא חנופה וללא נשיאת פנים. שהרי זהו מתנאי הדיין, שיהיה שונא בצע, שלא יהיה רק שונא ממון. אלא גם שונא בצע - כל דבר הנאה שבעולם. כי על ידי כל סוג הנאה יכול לבוא להטיית הדין.
וזהו מה שאמרו חז"ל (אבות ד) "החושך עצמו מהדין", שמסיר מעצמו כל נגיעה עצמית בקשר לדין תורה. רשפי אש - נעשכיז


דרך הלכה

דיני ברכות הראיה - א
ברכה על חכמי ישראל
בשולחן ערוך (סימן רכד) נפסק שהרואה חכמי ישראל מברך בשם ומלכות "שחלק מחכמתו ליראיו" ודנו האחרונים האם גם בזמנינו צריך לברך ברכה זו, כיון שמי אמר שאלו החכמים שאליהם התכוונו חז"ל. אמנם מצאנו שהרבה גדולי ישראל כשפגשו את גדולי דורם היו מברכים. ובספר "אמונה ובטחון" לחזון איש כתב שהגדרת תלמיד חכם הוא, מי שיודע את עומק משא ומתן של הלכה על פי המקובל מדור דור, ולמד רוב מקומות בש"ס.
ואלו הם העובדות מגדולי ישראל שבירכו:
בקובץ "בית לוי" מובא שהגר"ש וואזנר אמר, שזוכר שכשהרוגוטשובר הגיע לוינה, כולם בירכו עליו בשם ומלכות. והגרש"ז אויערבך סיפר שהלך פעם עם הגר"ד בהר"ן ופגשו את ה"חזון איש", והגר"ד בהר"ן בירך עליו. וכן מובא שבירכו על המהרי"ל דיסקין. וכן הסטייפעלר אמר לבנו הגרח"ק שיברך על הרב מבריסק.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי אריה לייבוש הלברשטאם זצוק"ל מז'מיגראד בעל "אריה שאג"
הרה"ק ר' אריה לייבוש הלברשטאם בן הרה"ק ר' סיני אב"ד ז'מיגראד בן הרה"ק ר' ברוך מגורליץ בנו של הדברי חיים מצאנז. נפטר בח"י טבת תשס"ז.
סיפר בנו, שבילדותו לא ראה אף פעם את אביו שוכב לישון על מיטה, אלא היה נרדם על כסאו תוך כדי לימודו, וחשב לפי תומו שכל האבות אינם ישנים על מיטות, ורק ילדים ישנים במיטה. פעם כשיצא לו לדבר מזה בתלמוד תורה, צחקו ממנו כל הילדים, ורק אז הבין שזה לא דרך העולם.
על השגותיו הגבוהות אפשר ללמוד ממה שכותב בספרו (אריה שאג מבוא היראה קפב): פעם בהיותי צעיר, התפללתי שאראה בחלום את העונש שעושים למי שעובר עבירה פעם אחת, ובתנאי שלא יהיה לי פחד מזה אחר כך. והראו לי בחלום איך מענישים לאדם אחד בעל עבירה שברח בזמן שהיה חום גדול, מכלבים שהיו צועקים עליו, עד שנפל לתוך ריחיים שעמדו שם ונידוש. ואחר כך נהיה עוד הפעם חי וראיתי עוד הפעם שבורח בזמן החום, מהכלבים שהיו צועקים עליו, עד שנפל עוד פעם לריחיים ונידוש. וכך נעשה לו הרבה פעמים כל הזמן שישנתי עד הבוקר שהתעוררתי משנתי, ואף שלא בא לי אחר כך מזה שום פחד, עם כל זה, עשה אצלי החלום פעולה ששנה שלימה אחר החלום, הייתי עומד ביראה גדולה אין לשער, עכ"ל. וכשדיברו איתו מזה, אמר, שבאמת ראה שם דברים גרועים יותר, רק שלא הכל אפשר לכתוב.
היה מפורסם כבעל צדקה, שנתן כל מה שיש לו, ולפעמים כשהיה מקבל מעטפה עם כסף היה נותן זאת לצדקה בלא לבדוק כמה יש בפנים. ופעם בפורים נכנס אחד מהארחי פרחי לבקש צדקה ולא נתנו לו להיכנס לרבי, והתחיל לצעוק: רבי, לא נותנים לי להיכנס. הזדעזע הרבי שביישו יהודי והוציא את כל כספי הפדיון ונתן לו.


מסילות הזוהר

* בגופו של האדם יש את אותיות ש-ד-י
* מדוע חי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה בדיוק
ר' אלעזר פתח וכו': ר"א פתח ואמר, "מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו" (משלי כז). הקב"ה קרא את ישראל אחים ורעים. ושיעור הכתוב, "מברך רעהו", היינו הקב"ה מברך את ישראל. שואל, מהו הברכה שנתן להם, ומשיב: שעם הזה, יהיה טהור תחת ידיו, ושיהיה שומר עליהם. פירוש, שמחמת ברכה זו מסבב על ישראל סבות הנראות כמו עונשים, וע"כ מסיים הכתוב "קללה תחשב לו". כי אינם מבינים שהן לטובתם, כדי שתתקיים הברכה.
זכאה חולקהון וכו': אשרי חלקם של עם הזה הטהור שהוא שומר עליהם, שנקראים בנים חביבים יותר מעליונים, שכתוב, "בנים אתם לה'", והכל בשביל זה. שואל, מה הוא בשביל זה, ומשיב, משום שנשלם השם שד"י בחותם שלהם, שהם נמולים, כמ"ש לפנינו.
ת"ח באנפוי דאינשא וכו': בוא וראה בפניו של אדם יש השם של הקב"ה דהיינו ש', וחסר ממנו י', ולא נשלם. בא אברהם וחבב את הקב"ה, ואמר לו הקב"ה, בך ישתלם השם. ונמול, ונשלם השם בי' של המילה, כי בפניו של האדם ש' דשדי, דהיינו ב' עיניים וחוטם באמצע, ובזרועו יש ד', וחסר י', ונשלם בי' דמילה. ואז נקראים בנים לה' בנים קדושים.
וכד מסאבין וכו': וכאשר מטמאין לאותו אות ברית קדש, ומכניס אותו לרשות אחר, דהיינו שעובר בו עבירה, נסתלק ממנו קדושת החותם הזה, והוא כמו שמחריב העולם, כי טמא החותם שנשלם בו השם של הקב"ה, והרי הוא מחריב העולם. כי מפסיק השפעת הקב"ה אל העולם.
* * * *
ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה (מז, כח).
"שבע עשרה שנה": שואל מה הטעם של שבע עשרה שנה. ומשיב, אלא אמר ר' שמעון כל ימיו של יעקב היו בצער, ובצער עברו עליו בתחילה, כיון שראה את יוסף, והיה עומד לפניו, כשיעקב הסתכל ביוסף. היתה נפשו נשלמת כאלו ראה את אמו של יוסף, כי יפיו של יוסף היה דומה ליפיה של רחל, ונדמה לו, כמו שלא עבר עליו צער מימיו.
וכד יוסף אתפרש וכו': וכאשר יוסף נפרד ממנו, אז נתקיים, "לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז", כי צרה זו היתה קשה ליעקב, מכל מה שעבר עליו. ובשעה שנפרד ממנו יוסף מה כתוב, "יוסף בן שבע עשרה שנה" וגו', (בראשית לז). וכל ימיו של יעקב לא היה לו צער כזה, והיה בוכה בכל יום לאלו שבע עשרה שנה של יוסף.
מאי קאתיבו ליה וכו': מה ענו לו, מן השמים, "ויוסף ישית ידו על עיניך", הנה לך שבע עשרה שנה אחרות: בתענוגים ומעדנים והנאות ומחמדים. וזה שכתוב, "ויחי יעקב בארץ מצרים, שבע עשרה שנה" וגו'. בוא וראה, כל אלו השנים, שכינת כבודו של הקב"ה היתה נמצאת עמו, ומשום זה, אותם השנים שבמצרים, נקראים חיים.
ת"ח כתיב וכו': בוא וראה, כתוב, "ותחי רוח יעקב אביהם", משמע שמתחילה היה מת הרוח שלו, גם לא היה מתכוין להמשיך ולקבל רוח אחר, כי רוח העליון אינו שורה במקום ריקן. אמר ר' יוסי השכינה אינה שורה אלא במקום שלם ולא במקום חסר, ולא במקום פגום ולא במקום עצב, אלא במקום נכון במקום שמחה, ומשום זה כל אלו השנים שיוסף היה נפרד מאביו ויעקב היה עצב לא שרתה עליו השכינה.
תנא אמר ר' אלעזר וכו': למדנו אר"א אמר ר' אבא, כתוב "עבדו את ה' בשמחה, באו לפניו ברננה" (תהלים ק), הכתוב בא להוציא, שאין עבודת הקב"ה אלא מתוך שמחה. שאמר ר' אלעזר אין השכינה שורה מתוך עצבות, שכתוב, "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן" וגו': ושואל, מנגן מנגן שלש פעמים כתוב במקרא הזה. למה, ומשיב, הוא כדי לעורר הרוח ממקור השלמות, שהוא ז"א הכולל ג' קוין, שהוא רוח השלם. וג"פ מנגן, הוא כנגד ג' קוין שלו.
פירוש הסולם פרשת ויחי סעיפים סה - סח, קיג - קיז


מעשה שהיה

מה אהבתי תורתך
בבדיחות הדעת היו מספרים על הגאון מטווריג רבי אברהם יוסף בורשטין זצ"ל, כי סנדלר אחד הוא שעשאו שקדן. ומעשה שהיה, כך היה: הואיל והיה חסר כל, נאלץ לשכור קיטון בביתו של סנדלר, שהיה רגיל להשכים קום למלאכתו. ישב הסנדלר על שרפרפו והחל מקיש בפטישו. נעור גם הוא, ועלה לבית המדרש ללמוד. באחד הבקרים הלך הסנדלר אחריו לבקשו, ושמע את קול לימודו הערב. משך הקול את לבו והחליט שלמחרת יקום מוקדם יותר למלאכתו, כדי שיוכל לעשות מלאכתו ולהספיק להתענג גם על קול הלימוד. אבל בהשכימו מוקדם יותר, קם גם דיירו מוקדם יותר. כשראה זאת הסנדלר, החליט לקום מוקדם יותר, כדי שיוכל להקדיש יותר זמן לשמוע את הרינה ששבתה את לבו. קם אף דיירו בשעה מוקדמת יותר. כך ארע ששניהם השכימו בחצות הליל, זה ללימודו וזה למלאכתו. ומחצות הליל היה לומד כעשרים שעות במתיקות עצומה. וכדי שלא ירדם, היה לומד בעמידה.
הגאון רבי גרשון אדילשטיין שליט"א סיפר בשם הגאון הגרי"ש כהנמן זצ"ל, הרב מפונוביז', שבמלחמת העולם הראשונה שהה הרב מטווריג בעיר שאוול, שנכבשה על ידי הגרמנים. הקוזקים פתחו במתקפה, והגרמנים נסוגו. באשמורת הבוקר הבחינו הכובשים בבית מואר, האור היחיד בכל העיר הנמה את שנתה. הביטו בעד החלון וראו אדם עומד, מתנועע, מחוה בידיו, ומדבר בקול רם. אמרו : "ודאי מרגל גרמני הוא, המאותת לכוחות האויב המסתתרים בקרבת מקום ומגלה את סודות המערכה: כמה גדודים הם מונים והיכן התפרסו ובנו ביצורים". פרצו אל הבית פנימה, והפריעו את הגאון בעיונו. הודיעוהו כי מואשם הוא בריגול בשעת מלחמה, ודינו מות ביריה, כאן ועכשיו.
התכרכמו פני הגאון, על שהופרע באמצע הסוגיא. אמר להם: "לכל נדון למוות שמורה זכות הבקשה האחרונה".
אמרו: אם רצונך לכתוב מכתב פרידה, או להתפלל - אדרבה".
אמר להם: "לא זאת, אלא שאיני מרגל - מתעמק הייתי בדברי הרמב"ם, והתקשיתי בקושיא עצומה. הניחו לי להעמיק בסוגיא עד שאגיע לחקר שיטתו ואבין את הדברים לאשורם!"
השתאו לבקשה, שלא הבינוה, והסכימו להשאר ולהמתין עד שתתבהר הסוגיא וינתן האות. או אז נהרו פני הגאון והוא התעלם מנוכחותם כליל. התעמק בסוגיא, ושכח עולם ומלואו. השחר הפציע, והגרמנים פתחו במתקפה עזה. הקוזקים נמלטו על נפשם, והגאון אף לא ידע כי ניצל - שקוע היה בסוגיא, ומפלס דרך להבנתה!... לוקט מהספר "מעילו של שמואל"


חוד הפרשה

א. מי לא נשא את ארונו של יעקב אבינו, ומדוע?
ב. האם יעקב אבינו חשד שיוסף יעשה משהו רע לשבטים לאחר פטירתו?


שינון הלכה

סימן עז
א. מי יותר מחויב לעסוק בתורה בשבת, זה שלומד תורה כל השבוע או אלו שעוסקים במלאכה ובעלי בתים?
ב. האם מותר לומר בשבת לפני שהולך לישון שיושן כיון שיש לו לסדר משהו במוצאי שבת (ולא יהיה עיף במוצאי שבת)?

שבת

י"ג טבת

מדרש רות

נד - נח

רלו-רנט

ראשון

י"ד טבת

מדרש רות

נח - סג

רס - רפב

שני

ט"ו טבת

מדרש רות

סג - סט

רפג - שי

שלישי

ט"ז טבת

מדרש רות

סט - עג

שיא - של

רביעי

י"ז טבת

מדרש רות

עג - עז

שלא - שמח

חמישי

י"ח טבת

מדרש רות

עז - פג

שמט-שעה

שישי

י"ט טבת

מדרש רות

פג - פו

שעו-שצ

שבת

כ' טבת

מדרש רות

פו - צ

שצא - תז





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael