אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
ויגש

קולמוס העורך

את הפסוק בפרשתנו "ועתה אל תעצבו וגו' כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם", פירש בספר "כרם שלמה" להרה"ק מבאבוב זצוק"ל על פי המבואר בספרים הקדושים על הפסוק "כי יברכך ה' אלוקיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח" (דברים טז), דשמחה היא סגולה לפרנסה, ומטעם זה סופי תיבות של והיית' אך' שמח' הוא שם חת"ך הממונה על הפרנסה.
וזהו שאמר להם יוסף "ועתה אל תעצבו" - רק אדרבה להיות בשמחה, "כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם" - והשמחה היא סגולה לפרנסה.
שבת שלום


נתיב הדרש

מדוע דווקא אחרי שיעקב ראה את יוסף, אמר "אמותה הפעם"
נאמר בפרשתנו בעת שירד יעקב למצרים: "ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו... ויפל על צואריו וגו' ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך" (מו, כט-ל).
מקשה בעל ה"חוות דעת" מדוע אמר יעקב "אמותה הפעם", אדרבה עכשיו שכבר ראה את בנו כבר כדאי לחיות, כי כבר נגמרה העגמת נפש. עוד מקשה במה שפירש רש"י שיעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו מפני שהיה קורא את שמע, למה דוקא עכשיו קרא את שמע. ועוד מקשה, אם היה אז זמן קריאת שמע למה לא קרא יוסף גם כן קריאת שמע.
ומבאר דהנה קריאת שמע הוא ענין של מסירות נפש כמו שדרשו חז"ל על הפסוק "ובכל נפשך" - אפילו הוא נוטל את נפשך, ורבי עקיבא אמר שכל ימיו היה מצטער (מצפה) מתי יוכל לקיים את הפסוק הזה. והנה כל זמן שהיה יעקב מתאבל על יוסף ומיאן להתנחם, הרי שחייו מרים היו, ואז לא היה חידוש בדבר אם ימסור נפשו בזמן קריאת שמע, כי חייו אינן חיים ועדיף אולי המוות מחייו, אבל עכשיו שנפגש עם בנו אהובו ושמחת חייו היתה עד אין קץ וערך, או אז היתה חשיבות גדולה למסירות נפשו בעת קריאת שמע, ומרוב אהבתו ליוצרו ומחפצו למסור לו את נפשו וחייו בעת שהנאתו בחיים מגיעה לשיא ולרום מעלתה, קרא אז את קריאת שמע, ואמר "אמותה הפעם", שעכשיו דווקא יש חשיבות למיתתי ולמסירות נפשי בעת קריאת שמע.


בשבילי הפרשה

אני יוסף העוד אבי חי (מה, ג).
כאן מובא שאמר "אני יוסף", ובהמשך אמר "אני יוסף אחיכם", וכבר עמדו המפרשים בזה למה לא אמר מיד "אני יוסף אחיכם", ונראה לומר, שמאחר שבעיני יוסף מכרוהו אחיו שלא כדין וידע כי עמד בצדקו מתחלתו עד סופו, לכן לא אמר "אני אחיכם יוסף" כי אינם שוים אליו בדרכיהם ולא נחשבים כאחים. אבל אמרו חז"ל "כל העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו", ומאחר שיראו לגשת אליו כי נבהלו מפניו והתביישו (כמובא ברש"י), שוב אמר "אני יוסף אחיכם". כתב סופר

ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים (מה, ח).
דבר זה צריך כל יהודי לומר לעניני העולם הזה הגשמיים שלו ולטרדות פרנסתו: "לא אתם שלחתם אותי הנה" - ירידתי לעולם הזה לא היתה עבורכם. "כי האלקים" - אלא לצורך עניני אלוקות, כי נשמתי חצובה מתחת כסא הכבוד ועיקר תפקידי הוא לדאוג לטובת הנשמה. לא ירדתי לעולם השפל לשם אכילה ושתיה ואף לא בשביל אשתי ובני, כי אם למטרה אלוקית, שכל מה שברא הקב"ה, לא בראו אלא לכבודו, שיעשה נחת רוח לפניו יתברך. דברי שמואל - סלאנים

רב עוד יוסף בני חי (מה, כח).
מובא במדרש: "מה רב כוחו של יוסף שעברו עליו כל הצרות ועמד בצדקו". וצריך להבין את דברי המדרש, שהרי לא ראה יעקב את יוסף בעת צרה, אלא רק בגדולתו, והיה לו ליעקב לומר שאף שיש ליוסף כזו גדולה, ומי שיש לו גדולה בועט, ובכל זאת יוסף לא בעט, אלא עומד בצדקו.
ונראה לומר כי בוודאי נסיון העושר יותר קשה מנסיון העוני, אבל קשה ביותר הוא נסיון העושר במי שהיה עני וחי בצער תמיד, ולפתע יגדל ויתעשר מאוד, שאז ירום לבו מאוד.
וכבר כתבתי במקום אחר שלכן ברך יצחק את יעקב "ויתן לך" ופירש רש"י "ויתן" - ויחזור ויתן. כדי שלא תבוא הברכה בבת אחת רק לאט לאט כדי שיתרגל בכך ולא ירום לבבו, וזהו "ויתן" - ויחזור ויתן.
והנה יוסף יצא מבית האסורים והלך למלוך ובכל זאת עמד בצדקו. וזה נסיון גדול. וזהו שאמרו במדרש "רב כחו של יוסף כי עברו עליו כל הצרות ועכשיו הוא בגדולה ובכל זאת עומד בצדקו. כתב סופר


דרך הלכה

הלכות ציצית - ו
שיעור בגד החייב בציצית
א. שיעור בגד החייב בציצית הוא, אם הבגד מכסה את ראשו ורובו של קטן. ולפי זה השיעור הוא ¾ אמה לכל צד - לפניו ומאחוריו ללא מקום הנקב של בית הצוואר. והמשנה ברורה כתב (בסימן טו) שמנהג המדקדקים להקפיד שיהיה אמה מלפניו ואמה מאחוריו וכך יצא י"ח לדעת כולם
ויש עוד כלל בשיעור הבגד, שצריך שאדם מבוגר לא יתבייש לצאת לרחוב באקראי עם בגד שיש בו שיעור זה. ובביאור הלכה כתב שהכוונה בזה, שמתבייש לצאת עם בגד כזה מפני שהוא קצר למשל, זה פוסלו. אבל אם מתבייש מפני שלא רגילים ללכת ברחוב עם בגד כזה, זה לא פוסל.
ב. בגד של קטן נמדד לפי גודלו, שאם הטלית מכסה את ראשו ורובו, נחשב שיש בו שיעור ציצית. אכן כל זה רק אם אדם גדול אינו מתבייש לצאת לרחוב עם שיעור של בגד כזה.
ג. צריך שיהיה בכל צד - מלפנים ומאחור, יותר משיעור הנקב. ובצדדי הרוחב סובר המשנה ברורה שאין צריך שיהיה יותר מהנקב אולם החזון איש סבר שצריך.
ד. נחלקו הראשונים איזה סוג של בגד חייב ציצית. יש שסוברים שרק בגד צמר או פשתים חייב בציצית. ויש שסוברים שכל סוגי הבגדים חייבים בציצית מהתורה. והרמ"א פסק (בסימן ט) כשיטה זו, שכל הסוגים חייבים. והמ"ב כתב שם שירא שמים יחמיר על עצמו ללבוש ציצית מצמר כדי לחשוש לשיטת הראשונים שרק בבגד צמר ופשתים יש חיוב מהתורה. וכן כתוב באגרות משה להחמיר בזה. וכן הורה הגרש"ז אויערבך, והחזון איש לא נהג כן אלא נהג כהגר"א שלא ללבוש בגד צמר בדווקא, ולבש ציצית מכותנה, ורק בטלית גדול הקפידו שיהיה מצמר. וכן נהג הסטייפלער זצ"ל כמנהג הגר"א.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי מאיר שלום מקאלושין זצוק"ל זי"ע בעל "נהר שלום"
הרה"ק רבי מאיר שלום מקאלושין זצוק"ל הוא בנו של הרה"ק רבי יהושע אשר מפאריסוב זצוק"ל ונכדו של היהודי הקדוש מפרשיסחא. נסתלק בעשרה בטבת שנת תרס"ג
בספר "נהר שלום" (דף לו) להרה"ק אדמו"ר מקאלושין זי"ע מובא על הפסוק "בבית אלקים נהלך ברגש" פתח ואמר 'בבית אלקים' - כאשר אנחנו הולכים להמתיק את הדינים (אלוקים רומז למידת הדין) 'נהלך ברגש' - צריכים ללכת עם רגש כזה שיהא צר לנו צערו של חברו כמו הצער שלנו ח"ו, וכשרואים אנחנו שאיזה אדם מישראל ממעט בעבודת השי"ת, נרגיש ונחשוב בעינינו כאילו אנו בעצמינו ממעטים ח"ו בעבודתו יתברך (ספרן של צדיקים)
כותב מחבר הספר "גן הדסים": פעם הייתי אצל כ"ק אדמו"ר הרב הק' זי"ע, ובא איש צבא אשר היה מחסידי רבינו הקדוש, והאיש היה עובד במרחקים, וכאשר עזרו השי"ת ובא לביתו, בא אל רבינו הקדוש, ושאל אותו רבינו איך התנהג שמה בעניני כשרות. ומתוך תשובתו היה ניכר שלא היה על צד היותר טוב. אמר לו רבינו זצ"ל, השי"ת יעזור שיתרפאו המכות והחבורות והפצעים, שעשו לך בנשמה.
עוד מביא שם: שמעתי בשם כ"ק אדמו"ר מקאלושין זי"ע שאמר, דהנה ידוע שהעולם מתנהג בדרך "עולם שנה נפש", כי כל מה שנמצא ב"עולם" מוכרח להיות כעין זה ב"שנה", וכן מוכרח להיות כעין זה ב"נפש", והנה אנו רואים שכאשר היו בני ישראל במדבר, המשיכו השראת השכינה לשם, אף שהיה מדבר ציה ושממה, רואים מזה שבכח בני ישראל להמשיך השראת השכינה למקום כל דהוא, וזהו ב"עולם". וגם ב"שנה" אנו רואים כך, שקביעת החודשים והשנים תלויים ביד בית דין, ומתי שהם עושים את המועדות כך מסכימים מן השמים, ויש בהם קדושת יום טוב, כמו שדרשו חז"ל "אתם" - אפילו שוגגים, "אתם" - אפילו מוטעים, ואפילו מזידים, וזהו ב"שנה". וכן הוא ב"נפש", מי שיבחרו בו בני ישראל ויעשוהו אלוף לראשם, הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו עליו.


מסילות הזוהר

ירידת עם ישראל למצרים - ג
ת"ח כדין אתערת וכו': בוא וראה, אז, כשאין שומרים את השבת, מתעוררת אותה החרב הנוקמת נקם ברית, על שלא שמרו את הברית הקדושה ההיא בשלשה אפנים, א, בסוד יוסף הצדיק שמכרו, שהוא היה אחוז בברית, ושמר אותה, ובשבילה נקרא צדיק. ואחד, שכתוב, "ובשר קדש יעברו מעליך" (ירמיה יא). שהוא ברית מילה, ואחד, בסוד השבת שחללו, והכל במקום אחד הוא, שהוא יסוד.
וכדין על שלשה וגו': ואז נאמר "על שלשה פשעי ישראל", שהם מכירת יוסף, ופגם הברית, וחילול שבת כנ"ל, נגזר עליהם להיות שבעים שנה מחוץ לארץ ישראל. עשר שנים לכל יום, מחג"ת נהי"מ (חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות). שיסוד כלול מהם ולבסוף שבעים שנה הוציאם הקב"ה משם ובאו לארץ ישראל, ונתקיים בית שני ת"כ שנים, בזכות התורה שהיו עוסקים בה, ובאלו המצות הקדושות שעשו כראוי.
וכד אשתלימו גרם וכו': וכשנגמרו ת"כ שנים, גרם החטא של שנאת חנם, שנתעוררה שנאת חנם הראשונה, שכתוב, "וישנאו אותו" (בראשית לז), לאותו צדיק, ואז נתן אותם הקב"ה בידי מי ששונא אותם שנאת חנם. דהיינו בידי אדום. ז"ש, באדום, "יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב" (יחזקאל לה).
וכדין אתפרע מנייהו וכו': ואז נפרע מהם ע"י מנין השנים שחסרו ופגמו, מסוד "שבע על חטאתיכם". בוא וראה, כשתמנה כ"ב שנים, שיוסף לא ראה את אביו מחמת חטאם, ז' פעמים, בסוד "שבע על חטאתיכם", לכל אחד מאלו עשרת השבטים שמכרוהו, תמצא אלף תק"מ, שכל הזמן הזה, תהיה הגלות בסוד "שבע על חטאתיכם" וכשיגמרו אלף ותק"מ שנים, אז תתעורר גאולת ישראל כמו בוקר המתחיל להאיר מעט מעט, עד י"ז שנים, שנתעלה אותו צדיק במדרגת טוב, שהוא בגימטריא י"ז, ז"ש, "יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו" (בראשית לז). כי אז בי"ז שנים אחר אלף ותק"מ, הוא ראוי לעמוד בפרץ לפני מדת הדין, כי נגמרו עונות העולם. ואז, "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום" (עובדיה א).
וכדין יתער הקב"ה וכו': ואז יעורר הקב"ה טובות רבות על ישראל, ויתבע מן האומות עלבונם של ישראל, ועלבון התורה ששרפו באש, והדם של אלו שנהרגו על קידוש שמו. ואז יתרצה יוסף לאחיו, "אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים" (ישעיה יא).
ת"ח דהכי הוא וכו': בוא וראה שכך הוא, כי למדנו, בי"ז בתמוז בוטל התמיד, ובט' באב חרב בית המקדש. וכמו שאמר ר' יוסי, "מגלגלים זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב". כי בלילה ההוא של ט' באב, הוציאו המרגלים שם רע על הארץ הקדושה, והרימו קולם בבכיה, ונקבעה הבכיה לדורי דורות.
ודוק ותשכח, מדבוטל וכו': ותדקדק ותמצא, שמשעה שבוטל התמיד, שהיה מכפר על עונותיהם, עד שנחרב בית המקדש, בין בפעם הראשונה ובין בפעם השניה, היו כ"ב ימים, כנגד אלו כ"ב שנים שלא ראה אותו צדיק את פני כבודו של אביו. וזה הוא, להראות חכמה עליונה, שזה בזה תלוי, שחורבן בית המקדש, תלוי במכירת יוסף.
והא אתערו חברייא וכו': והרי העירו החברים, כי כשחרב בית המקדש, מוצאי שבת היה, ומוצאי שביעית, ומשמרתו של יהוירים היתה והלוים היו עומדים על דוכנם ואומרים שירה "יגודו על נפש צדיק וגו', ויהי ה' לי למשגב וגו', וישב עליהם את אונם וגו'" (תהלים צד), ולא הספיקו לומר, "יצמיתם ה' אלקינו", עד שבאו גויים וכבשו אותם, כי אם היו אומרים, יצמיתם ה' אלוקינו, לא היתה להם תקנה.
ומוצאי שבת חכמתא וכו': ומה שהחורבן היה במוצאי שבת, מרמז חכמה רבה, כי יצאו משבת, שהשבת היה רפואה למכתם, ומה שהיה במוצאי שביעית, רומז שחטאו לכנסת ישראל, שהיא המלכות הנקראת שביעית. ולא עוד אלא שחטאו במילה, ולא קיימו בשר קודש, ומשמרתו של יהויריב, שהיתה רומזת כש"א, "עוד אריב אתכם נאם ה' ואת בני בניכם אריב (ירמיה ב).
וזמין קב"ה לאפקא וכו': ועתיד הקב"ה להוציאם מהגלות, ז"ש "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך ובא לך צדיק ונושע הוא" (זכריה ט).
ואי תימא אמאי וכו': ואם תאמר, למה בא המשיח מיהודה, מיוסף היה צריך לבא, ומשיב, אלא שניהם יבואו, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. ומשום שהקב"ה אינו מאבד שכר כל בריה, נתנה המלכות לדוד, משום שהיה עשירי לצדיקים, ושביעי שבאחים, וכך הוא, מלכות שבארץ כעין המלכות שברקיע, שהיא ספירה עשירית אם מתחילים למנות מכתר, ושביעית כשמונים מחסד.
פירוש הסולם בזוהר חדש פרשת וישב סעיפים לז - מז


מעשה שהיה

החזרת רבים בתשובה על ידי הרהור תשובה
באחת מהשבתות ששהה הרה"ק רבי רפאל מבארשיד זצוק"ל בצלו של הרה"ק רבי אריה לייב "הסבא משפאלע" זיע"א, כשהרה"ק הסבא משפאלע התפלל תפלת המנחה של ערב שבת כש"ץ לפני התיבה (כדרכם של תלמידי הבעל שם טוב והמגיד), נכבה נר אחד שעמד על העמוד מגודל התלהבותו והתלהטותו של הסבא משיפולי. לאחר תפלת קבלת שבת, כשנודע לסבא על הנר שכבה, נפלו פניו, ועמד שעה ארוכה שעון על התיבה, כשהטלית מכסה את ראשו וכל כולו דבוק בשרעפיו. ניגשו אליו גדולי תלמידיו להניח את דעתו, זה אומר שהנר נכבה טרם שקיעת החמה של ערב שבת, וזה אומר שהנר לא נכבה אלא מאליו, זה אומר בכה וזה אומר בכה, אך דעתו של הרה"ק משפאלע לא נחה.
כשגמר הרה"ק רבי רפאל את תפלתו הארוכה, ניגשו אליו גדולי תלמידיו של הרה"ק משפאלע וסחו לו את הקורה, וביקשו ממנו שילך להפיס את דעתו של הרה"ק משפאלע שעד עתה עדיין לא נחה דעתו ואינו מסובב את פניו לקבלת ברכת השבת מהקהל הרב הממתין בכליון עיניים. וזאת ידעו תלמידי הרה"ק משפאלע, שבאם יאות הרה"ק רבי רפאל לומר באזני רבם, שהנר נכבה טרם שקיעת החמה, ינוח דעת רבם, כי ידוע היה רבי רפאל בגודל זהירותו שלא להוציא דבר שקר מפיו, ובוודאי ידע רבם כי אמת בפיו.
בשמעו זאת, ניגש הרה"ק רבי רפאל להסבא משפאלע ואמר לו: ידע הרבי, כי הנר נכבה בשעת ספק בין השמשות, אלא שמן השמים הביאוהו לידי כך להיכשל בספק חילול שבת בשוגג, מחמת שלדאבוננו נמצאים יהודים רבים, המחללים את השבת, ואין נשמתם מזוככת לבא לידי הרהור תשובה, ואין ביכולתם לחזור בתשובה ולהתקרב לבוראם, על כן הביאוהו מן השמים לידי כך, שמחמת זה יהרהר הרבי רבות בתשובה, ועל ידי זה יעלה בלב כל בני ישראל הרהור תשובה על חילולם את השבת, ויתעלו רבים מבני ישראל על ידי זה.
כששמע הרה"ק משפאלע את דברי הרה"ק רבי רפאל אורו עיניו, והתבטא לעומתו: תנוח דעתך שהנחת את דעתי.
לוקט מהספר "עמודא דנהורא"


חוד הפרשה

א. מה הפירוש "והאדמה לא תשם"?
ב. היכן רואים שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו?


שינון הלכה

סימן צ
א. האם מותר לעשות מלאכה לפני הבדלה?
ב. מי שמאחר להתפלל ערבית במוצאי שבת או שממשיך סעודתו בלילה, האם מותר לו לומר ליהודי אחר שכבר התפלל והבדיל בתפילה שיעשה לו מלאכה?

שבת

ו' טבת

מדרש רות

יט - כד

עו - צז

ראשון

ז' טבת

מדרש רות

כד - לא

צח - קכד

שני

ח' טבת

מדרש רות

לא - לה

קכה-קמד

שלישי

ט' טבת

מדרש רות

לה - לט

קמה-קסב

רביעי

י' טבת

מדרש רות

לט - מד

קסג-קפד

חמישי

י"א טבת

מדרש רות

מד - מט

קפה-רט

שישי

י"ב טבת

מדרש רות

מט - נד

רי-רלה

שבת

י"ג טבת

מדרש רות

נד - נח

רלו-רנט





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael