אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
מקץ

קולמוס העורך

האדמו"ר בעל ה"לב שמחה" מגור זצוק"ל מדייק במה שאנו אומרים בתפלת 'ועל הניסים' "להשכיחם תורתך" ומבאר שהלא ידענו כי היוונים רצו לבטל שבת, חודש ומילה, שבהם נאמר לשון "זכרון": בשבת - "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, ז), בראש חודש - "זכרון לכולם יהיו", ובברית מילה - "זכור ברית אברהם", ושלושת מצוות אלו באו היוונים להשכיח, ולאחר שגברו עליהם - הרי אפשר להתחזק בהם!
שבת שלום


נתיב הדרש

מתי הציל הקב"ה את ישראל
אומרים אנו בחנוכה בתפילת על הניסים "ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם".
לשם מה אנו נדרשים לציין כי הקב"ה עמד להם "בעת צרתם", והלא כבר ידענו ואף אמרנו זה עתה שהיתה זו עת צרה?
זאת ועוד: מהי ההדגשה "ברחמיך הרבים"? די היה, לכאורה, לומר "ואתה עמדת להם"?
אלא - ביאר הגאון רבי ישראל ברודא ממיהאליוויטש, בעל "אשי ישראל" - מסופר על אחד מצדיקי הדורות, שכאשר בא פעם לידי סכנה, אמר: רבונו של עולם, יודע אני כי רצונך בזה הוא להביא אותי לעשיית תשובה, אבל איך אוכל לשוב כעת, בשעה שליבי בל עימי בשל הצרה הגדולה שבאה עלי? לכן אני מבקש ממך, אבי שבשמים, שתצילני קודם מן הצרה, והרי אני מקבל עלי מעתה לעשות תשובה שלימה מיד אחר כך, כאשר דעתי תהיה מיושבת וצלולה לשוב אליך!
ואף כאן נאמר, שאמנם הקב"ה הענישם כדי שישובו מעוונותיהם, ובכל זאת ברחמיו הרבים עמד להם עוד לפני ששבו אליו, באמרו: איך ישובו אלי כאשר עתה היא עת צרתם, ועל כן אצילם קודם ואחר כך בוודאי ישובו.
מעתה, זו הכוונה: "ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם", כי זו היתה הסיבה שהקדים הקב"ה להצילם, ברחמיו הרבים, למרות שטרם שבו אליו: שהיתה זו "עת צרתם", ובעת שכזו לא היה בהם לב לשוב, ולכן הקדים להצילם בטרם שבו!
אשי ישראל (ווראנוב תרצ"ו) - אות עה. מובא ב"כמוצא שלל רב"


בשבילי הפרשה

וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב (מא, ז).
עד שהגיעו שנות הרעב לא היה יוסף חפץ להוליד בנים במצרים, כי חשש איך יוכל לחנכם שם, ובאיזה מצב יגדלו שם בלי חינוך ראוי, אבל זאת ידע שכאשר יהיה הרעב ויהיה צרה בעולם יבואו אחיו למצרים, וידע שאם יבואו השבעים נפש יוקמו בתי חינוך כשרים, ואז ראוי להוליד בנים, כיון שכבר יכולים לגדלם כראוי.
ולכן מדייק הכתוב "וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב", ולא אמר סתם "בשנות השובע", אלא דווקא "בטרם תבוא שנת הרעב", שרק בשתי השנים האחרונות לפני הרעב, כשכבר ידע שיהיה להם חינוך וחברותא ראויים, שיוכל לגדלם על דרך התורה והיראה וישארו מהם דורות כשרים אז הוליד בנים. דברי יואל

וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם (מב, ז).
פירש בתרגום "ויתנכר אליהם" - חשוב מה דמליל להון (חשב מה שדיבר עמם). הסביר הרה"ק משינאווע זצוק"ל שהענין מובן על פי מה שידוע שאביו מרן הגה"ק מצאנז לפעמים הכה אנשים שבאו בצל קורתו לבקש ישועה ושיתפלל בעדם, ולכאורה זה פלא, היתכן שיעבור על הרמת יד, אלא שראה עליהם דינים ורצה להמתיק את הדינים על ידי שהכה אותם. וכתוב, "ונקלה אחיך לעינך" - כיון שנקלה הרי הוא כאחיך, ונתבטלו הדינים מהמוכה.
וכידוע אותן שהכה נושעו תמיד, אבל צריך לשקול דבר כזה במשקל ששוקלין בו זהב, שלא יוסיף בהכאות ובזיונות יותר מהנצרך, כי אז הרי יעבור על הלאו ד"לא יוסיף".
וכמו כן יוסף הצדיק רצה שיתכפר לאחיו החטא שמכרוהו לכן דיבר אתם קשות, אבל דבריו היו במדה ובמשקל שלא יוסיף יותר מהנצרך, ולכן אומר התרגום "חשב מה דמליל עמהון" שהדיבורים הקשים היו בחשבון.
תולדות קול אריה דף קכ"ה

הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו (מא, לח).
מובא במדרש: "אם נלך מסוף העולם אין אנו מוצאים כזה". וצריך להבין מנין למדרש שכוונת פרעה על כל העולם, אולי לא אמר פרעה אלא שלא נמצא כמותו במדינתו.
ונראה לומר דהנה הרמב"ן כתב שלכן אמר כך לעבדיו, כיון שלא רצה למנות את יוסף למשנה בלא רשותם, ולכן הגדיל את שבחו בעיניהם כדי שירצו למנותו.
והנה לכאורה היה מבייש אותם בדבריו "הנמצא כזה איש" כי בדבריו אלו מקטין את ערכם, ועל כרחך שכונותו היתה שלא נמצא בכל העולם כמוהו, אבל מנין ידע פרעה שלא נמצא כמוהו בכל העולם.
וצריך לומר שכך אמר פרעה לעבדיו, מאחר שאתם חכמים גדולים יותר מחכמי העולם ואין מלך בעולם שיהיו לו יועצים וחכמים גדולים כמוני, אם כן אין בכל העולם חכם כיוסף, ולפי זה, דברים אלו היו גם דברי פיוס לעבדי פרעה, שאמר להם שהם החכמים ביותר מכל העולם. כתב סופר


דרך הלכה

הלכות ציצית - ה
שיעורי הציצית
א. צריך לעשות נקבים בצידי הטלית שדרך שם מכניסים את הציציות. יש נוהגים לעשות שתי נקבים בכל פינה, ויש שחלקו וסוברים שצריך לעשות רק נקב אחד.
ב. צריך לעשות את הנקב בתוך שיעור של ג' גודלים מהקצה, דהיינו שלא ירחיקו יותר משיעור זה. לחזון איש 7.2 ס"מ וראוי להחמיר שלא להרחיק יותר מ- 6 ס"מ.
ג. לא יעשה את הנקב בתוך שיעור אגודל אחד מהקצה, אלא יעשהו יותר רחוק. לחזון איש מ- 4 ס"מ ולפחות 3.5 ס"מ.
ד. מודדים שיעור זה בצורה ישרה ולא באלכסון.
ה. פסק השולחן ערוך (בסימן יא) שאם כשקשר את הציציות היה הנקב בשיעור הכשר, ואחר כך נקרע הבגד במקום של החור ונהיה הנקב בפחות משיעור הכשר, הציצית כשרה. כיון שהעיקר שהיה כהלכתה בשעת הקשירה.
ו. במקרה שנקרע חוט מהציצית, אם לא נשאר בו שיעור שאפשר לעשות שם קשר עניבה נפסלה הציצית. ושיעור זה הוא שני גודלים שזה 8 ס"מ. אולם זה במקרה שנקרעו שתי ציציות ונשאר פחות מ- 8 ס"מ בכל חוט שאז זה פסול. שמא זה אותו חוט. אבל אם נקרע רק חוט אחד, מכיון שיש לחוט הזה המשך. (כי הרי החוטים הם 4 חוטים ארוכים שמקופלים לשתים), ושם יש שיעור כשר, לכן לא נפסלה הציצית.
ז. אם בשעה שקשר את הציציות הקפיד שלא יתערבו החוטים של ב' צידי הקשר (כגון שקשר יחד ארבעה חוטים של צד אחד של הקשר עד גמר הכנת הציציות) וממילא יודע שבצד אחד אין שתי חוטים שהם מאותו חוט. אם כן גם אם נקרעו 4 חוטים בצד אחד זה כשר לדעת רש"י, כיון שיש שיעור של כדי עניבה בצד השני של הקשר. אבל לשיטת ר"ת צריך שני חוטים שלמים לגמרי, ואז אם נקרעו שני החוטים הנוספים ויש בהם כדי עניבה, כשירה הציצית. וכתב הרמ"א להחמיר כדעת ר"ת.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי יעקב צבי מפאריסוב זצוק"ל זי"ע בעל "עטרה לראש צדיק"
כ"ק אדמו"ר הרה"ק רבי יעקב צבי מפאריסוב זי"ע בן הרה"ק רבי יהושע אשר מפוריסוב זי"ע, נכד היהודי הקדוש מפרשיסחא זי"ע. נסתלק בב' בטבת שנת תרמ"ט.
פירש על מה שרב יוסף אמר "אי לאו האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא" (לולא אותו יום (מתן תורה) שגרם לכך שניתנה תורה, כמה יוסף יש בשוק, והייתי נראה כמותם), דלכאורה זה נראה כהתפארות. ופירש, דהנה ידוע שהאבות הקדושים קיימו את כל התורה לפני שניתנה, שעל ידי שכל כך קידשו וזיככו את עצמם, היו משיגים בשכלם את כל התורה.
וזה היה אומר ר' יוסף בענותנותו, שהוא אינו במדריגה זו, כי אם לא היתה ניתנת התורה היה כאחד העם, כי כל מה שמשיג הכל הוא רק על ידי התורה.
וזהו שאמר שלולא אותו יום של מתן תורה, שגרם שתנתן בו התורה, אשר היא גרמה לי את הידיעה והשגה, "כמה יוסף איכא בשוקא", יש כמה יוסף שאינם יודעים כלום, והייתי כאחד מהם. מה שאין כן האבות הראשונים, שהיו קדושים ומזוככים כל כך שהשיגו מעצמם את כל התורה.
פעם חלה ר"ל אברך אחד מחסידיו והיה מסוכן ל"ע, ובאו בבכיה לאדמו"ר זצ"ל, ונתנו עבורו פתקא. שאל אדמו"ר זצ"ל, בן כמה שנים הוא. אמרו לו, בן שש עשרה. אמר רבינו, "אין בית דין של מעלה יכול להענישו", ונתרפא. וכשהגיע לשנת עשרים, הלך לעולמו ר"ל. לימים חלה חסיד אחר מגארוואלין מחסידי רבינו הקדוש, ונטה למות ר"ל, ושלחו הרבה שלוחים אל כ"ק אדמו"ר זצ"ל. שאל רבינו על שנותיו בן כמה הוא, ואמרו גם כן, שהוא בן תשע עשרה. ואמר רבינו גם עליו שאין ברשות בית דין של מעלה להענישו. ואז היה בפאריסוב הרב מלאטוויטש זצ"ל והרב ר' יעקב יצחק זצ"ל מסאבין, ועוד רב אחד, ואמר רבינו, אולי יעשו לזה כמו שעשו לאברך ההוא, לכן אני רוצה מכם שתפסקו דין תורה שבדין הוא שיחיה, וכך עשו. כתבו פסק בית דין, ושלחו את הפסק לגארוואלין והתרפא וחי.
לוקט מהספר "ספרן של צדיקים"


מסילות הזוהר

* ירידת עם ישראל למצרים - ב
* אם ישמרו ישראל שתי שבתות מייד נגאלים
כיון דמטו למרה וכו': כיון שהגיעו למרה, עמדה מדת הדין לפני הקב"ה ואמרה, ואיך יצאו ישראל מן הגלות, והרי כתוב בתורה, שהיתה גנוזה ב' אלפים שנה מטרם שנברא העולם, שעל אחד שבעה, יש להם להענש על חטאותיהם, שכתוב "ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם". וכן יש להם להענש על אחד שבע, על אותה פרצה הגדולה שפרצו וחטאו במכירת אותו צדיק הקדוש.
א"ל הקב"ה הכי וכו': א"ל הקב"ה, כך הוא הדין, אבל בתורה הקדושה, יש לי מתנה טובה, ושבת שמה, וכשהם שומרים אותה, היא עומדת במקום ההוא, לסגור את הפרצה שפרצו, כי אותו צדיק - שהוא שביעי, אחוז בשבת, והוא כדאי לכפר על אותו עון.
הה"ד ויצעק אל וגו': ז"ש, "ויצעק אל ה' (שמות טו). מי הוא "ויצעק". הוא מדת הדין שעמדה וצעקה לפניו, שהם צריכים להענש שבע על חטאתם, כנ"ל. "ויורהו ה' עץ", היינו התורה. ז"ש "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג). וישלך אל המים, מי הם המים, הם מים הזדונים שעמדו להפרע מהם. ואז "וימתקו המים", שנמתקו ודאי, כי ראו, בתורה, רפואה גדולה לאותו החטא, דהיינו שמירת השבת שנצטוו אז עליה.
ומנא לן דבמרא וכו': ומאין לנו שנצטוו במרה, שכתוב "שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלוקיך (דברים ה). ואמרו, "כאשר צוך" - במרה (סנהדרין נו:) אמר להם הקב"ה, אם אתם שומרים את השביעי, העליון הזה, אין רשות למדת הדין לקטרג עליכם. ז"ש, "שם שם לו חק ומשפט". (שמות טו).
ועל דא תנינן וכו': ועל כן למדנו, יכולה היא שבת שתרחם עלינו, ויקבצנו הקב"ה מן גלותנו, ואם שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתה, מיד נגאלים.
ת"ח כד גרמו וכו': בוא וראה, כשגרמו העונות, והשבת הזו לא נשמרה כראוי, כמו שמצאנו שהזהירם הנביא העליון, ז"ש, "כה אמר ה' תשמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים" (ירמיה יז). מהו "ואל תשאו משא". ומשיב, אלא אמר להם בבקשה מכם, אל תשאו משא של אותו החטא של חילול שבת, עליכם.
ואי אתון נטרין וכו': ואם אתם שומרים את השבת תגרמו לקיום העליונים והתחתונים, כי השבת העליון ההוא - שהוא היסוד שהוא שביעי, שחטאתם כנגדו, מדורו ושעשועיו אינו, אלא בשערי ירושלים העליונה, הנקראים שערי צדק, שהוא המלכות והיא נקראת כלה, הכלולה מכל, כי היסוד נקרא כל, וכשהמלכות כלולה ממנו נקראת גם היא כלה.
ואי אתון נטרין ליה וכו': ואם אתם שומרים אותו, תגרמו שאז תתחזק בידי המלכות שבארץ, המלכות של דוד. משום שהיא נקראת מלכות, כמלכות העליונה, ומשום זה אמר דוד, האחוז בה, "לך ה' הממלכה" (דה"א כט) בב' ממין, כדי לכלול המלכות שלו וליחדה במלכות שמים. ואם אתם לא תשמעו לקדש אותו - את השבת, ותעשו אותו חול, מה כתוב "והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים" (ירמיה יז) היינו ירושלים של מטה.
פירוש הסולם בזוהר חדש פרשת וישב סעיפים כט - לו


מעשה שהיה

עוד מצוה אחת...
הרה"ק רבי אהרן בעל "שומר אמונים" היה ידוע כאיש חלש וחולה מאד, והיתה לו מחלה נוראה, שלא היה יכול לסבול שום אוכל, ובכל פעם שאכל היה יוצא אחר כך לחדרו ומקיא את כל האוכל שאכל. פעם באמצע תפילת מעריב של ליל ד' דחנוכה הרגיש רע מאוד, מיהרו וגמרו את התפלה, וכאשר יצא מבית הכנסת כדי להיכנס לחדרו, לפני שהספיק להכנס לחדרו נפל והתמוטט. נפל על תלמידיו פחד עצום וניסו להחיותו ולעוררו מההתעלפות, והזעיקו מיד רופא אשר הגיע במהרה, אבל הרופא הרים ידים לאחר שראה שהדופק כמעט חדל מלפעול והוא בסכנת נפשות ממש, ואמר שצריך לכנס מיד "אסיפת רופאים" כדי להתייעץ בדחיפות מה עוד אפשר לעשות בכדי להציל את חייו.
בינתיים הלך הרופא לביתו עד שיבואו הרופאים, ורבי אהרן תוך כדי עילפון רמז שיביאו לפניו את נרות החנוכה כדי שיוכל להדליקם, מיד הביאו את המנורה ואט אט התחיל הרבי ר' אהרן לברך ברכת "אשר קדשנו", ומרגע לרגע ומתיבה לתיבה התעצם קולו ונתברר דיבורו, עד שבהגיעו למלים "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה" קפץ מהמיטה וגמר בקול גדול ובאש התלהבות את הברכה, ואחר כך המשיך את המזמורים שהיה נוהג לשיר וגם ציוה לעשות ריקוד ושר "נשמת כל חי" בהתעוררות עצומה. וגם הוא עצמו השתתף בריקוד.
הרופא שביקר אותו בתחילה היה ידוע כאפיקורס ידוע ומפורסם וכקל דעת. ובאמצע הריקוד הנלהב אמר הרבי ר' אהרן שיקראו לרופא האפיקורס כדי שיראה במו עיניו שיש בורא ומנהיג לעולם. מיהרו החסידים וקראו לרופא אך לא סיפרו לא למה הם קוראים לו. נחפז הרופא ורץ לבית הרבי ר' אהרן, כי חשב שבוודאי המצב קריטי וכעת הם רגעיו האחרונים, אך הופתע לשמוע שמביתו של הרבי בוקעים שירים וריקודים, וכשנכנס לבית לא האמין למראה עיניו והבין שקרה כאן נס, שהחולה הזה שכבר התייאש ממנו רוקד בהתלהבות עצומה, ואמר שלולי ראה זאת לא היה מאמין לכך בשום אופן. ונכנסה ברופא רוח של תשובה, ומני אז והלאה קיבל עליו עול תורה ומצוות ונהיה מקורב ביותר לצדיק.
ואמר אחר כך הרבי ר' אהרן שבאמת היה חלש מאוד וכבר הרגיש שסופו קרוב לבוא רח"ל, אך התאמץ ורצה לקיים עוד מצוה אחת בחייו, "מצות הדלקת נר חנוכה", ומזה קיבל את החיות מחדש.
לוקט מהספר "יהי אור"


חוד הפרשה

א. היכן מצינו בפרשתנו אחד מעשרה קל וחומר שבתורה?
ב. האם שאר הבאים לשבור בר היו לנים בבית יוסף?


שינון הלכה

סימן צ
א. מי שיש לו יארצייט בשבת ושכח להדליק נר של יארצייט האם יכול לומר לגוי להדליק בין השמשות?
ב. עובד כוכבים (גוי) שקנה סחורה מיהודי ובא בשבת לקחתה, מה יעשה היהודי?

שבת

כ"ח כסלו

ז"ח שיר השירים

קפט-קצב

תרכו-תרלט

ראשון

כ"ט כסלו

ז"ח שיר השירים

קצג-קצו

תרמ-תרנא

שני

א' טבת

ז"ח שיר השירים

קצו-ר

תרנב-תרסה

שלישי

ב' טבת

מדרש רות

א - ה

א - יח

רביעי

ג' טבת

מדרש רות

ה - יא

יט - מח

חמישי

ד' טבת

מדרש רות

יא - טו

מט - ס

שישי

ה' טבת

מדרש רות

טו - יט

סא - עה

שבת

ו' טבת

מדרש רות

יט - כד

עו - צז





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael