אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
וישב

קולמוס העורך

ה"שפת אמת" (לחנוכה תרל"א ליל ד') מביא בשם 'חידושי הרי"מ' זי"ע פירוש על מאמר חז"ל "טמאו השמנים שבהיכל", שהרמז הוא על המחשבות שבמוח. ומבאר השפת אמת שזהו מה שאומרים בזמירות 'ופרצו חומות מגדלי וטמאו כל השמנים', כי האדם יכול לשמור את מחשבותיו, רק בזמן שמאמר השי"ת אצל האדם הוא כחומה, כמו שכתוב "אני חומה", וכדי לזכות למצב שבו יהיו עליו חוקות ה' כחומה, צריכים להחדיר את האמונה בה', ואז זוכים לכך [וכוונת היוונים היא להיפך].
ביוונים נאמר (בנוסח "על הניסים"), שביקשו "להעבירם מחוקי רצונך", דהיינו שהיוונים רצו שלא תהיה האמונה קבועה בלב האדם, אלא הכל יתנהל על פי רצון האדם, אבל עבודת האדם היא לבטל את רצונו העצמי לרצון השם.
ומוסיף השפת אמת שיתכן שזה הוא השם "חנוכה", שבחינת 'כה' היא אמונה, כלומר "כה תעשו", בלא שום שינוי, רק להיות נמשך אחר השי"ת אף מה שאיננו מובן על פי השכל.
שבת שלום


נתיב הדרש

מהי הדרך הישרה - שיבחר בה האדם
בפרשתנו בענין הנסיון של יוסף עם אשת פוטיפר הביא רש"י ז"ל "שנראית לו דמות דיוקנו של אביו".
בספר "דברי ישראל" הביא בשם זקנו הרה"ק מקאזמיר זי"ע שביאר את דברי רש"י אלו. דהנה כתוב "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". ולכאורה צריך להבין מהו ענין "דרך" ומהו ענין "נתיב". וכן צריך להבין מדוע במילה "דרך" אמר "נועם" ובמילה "נתיב" אמר "שלום". אלא "דרך" היא דרך רחבה הכבושה לרבים. ו"נתיב" זהו שביל קצר, שביל של היחיד. ולכל אחד יש מעלה וחסרון. לדרך הרחבה יש חסרון שזה יותר מאריך את הדרך אל העיר. אבל יש גם מעלה שלא יכולים לתעות בה כי היא דרך הכבושה לרבים. וכן לשביל הקצר יש מעלה שהוא מקצר את הדרך אל העיר. וגם חסרון, כי יכולים לתעות בדרך ולהגיע למקום אחר.
וכך זה גם בדרכי התורה ועבודה. שיש שני מיני צדיקים. יש צדיק שהוא מתנהג בדרך הפשוטה. עוסק בתורה ועבודה ובתעניות ולא מש מתוך אהלה של תורה יומם ולילה. ומי שהולך בדרך כזו אינו בסכנה מצד היצר הרע, כיון שזו דרך רחבה הכבושה לרבים. ועל זה נאמר "דרכיה דרכי נועם" כיון שאינו יכול לתעות ולטעות.
ויש צדיק שמתנהג בעורמה עם היצר הרע, שרואים עליו שאוכל ושותה והולך בשווקים וברחובות. אבל לבו בוער באש אהבה לאביו שבשמים. אבל דרך זו היא דרך מסוכנת כי בנתיב ושביל קצר יכולים לתעות בו ח"ו, ועל זה נאמר "נתיבותיה שלום" - כי מי שרוצה ללכת בנתיב ושביל הקצר, צריך לבקש מהשי"ת שיכנס בשלום ויצא בשלום.
וזהו הענין כאן. כי יעקב אבינו הלך בפשטות כמו שכתוב "ויעקב איש תם יושב אהלים", דהיינו שלמד תורה יומם ולילה ולא מש מתוך אהלה של תורה. ויוסף הצדיק התחיל ללכת בדרכי החכמות. אוכל ושותה ומסלסל בשערו ובלבו אש להבה לאביו שבשבמים. ומיד נתגרתה בו אשת אדוניו עד שהוצרך להתגבר בכל כחו. וכיון שראה שזה דרך מסוכנת כאמור. אז נראתה לו דרכו של אביו שהיא יותר יפה מדרכו.
וזה מה שכתוב רש"י ז"ל: "שנראית לו דמות דיוקנו של אביו". ש"נראית" זה מלשון "רואה אני את דברי אדמון" (כתובות קח:) - שנראים הדברים בעיניו. כי אחר שראה שהלך בדרך מסוכנת כנ"ל, היתה נראית לו דמות דיוקנו של אביו - דרכי הנהגתו של אביו, שהיא יפה יותר מדרכו, והתחיל להתנהג בדרכי אביו - בפשטות, כנ"ל.


בשבילי הפרשה

וישב יעקב (לז, א).
כתב רש"י: "הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן. הפחמי תמה אנא יכנס כל הפשתן הזה. היה פיקח אחד משיב לו: ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו", ומבאר שם רש"י שניצוץ יוצא מיוסף ושורף את כל אלופי עשו.
והדברים תמוהים, מה פקחות היא זאת לדעת כי ניצוץ שורף פשתן? אלא שלא מדובר כאן בפשתן פשוט, הלא בסוף הפרשה הקודמת מדובר באלופי עשו, והם כל כוחות הסיטרא אחרא, השטן והכת שלו הלוחמים עם היהודי ברצונם לנתקו עם כל הכחות שלהם מהקב"ה. תמה היהודי הזה איך יוכל להתגבר על מחנות גדולות כאלה, עם כוחות הטומאה אשר רבים המה.
אמר לו פיקח אחד: אל תפחד מכל אלה, מספיק ניצוץ אחד שיוצא ממך ותוכל לשרוף את כל המחנות העצומים האלה, אבל מהו הניצוץ הזה - הרי בניצוץ אין בו שום ממשות, אלא זה לומדים מכאן, שאם האדם מגיע למדרגה כזו של ביטול גמור לקב"ה, הוא הניצוץ היחיד שיכול להרוס את כל הסטרא אחרא. אמרי אשר

ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי (לט, ב).
נאמר כאן ג' פעמים "ויהי". ואמרו חז"ל: אין "ויהי" אלא לשון צער. אף שה' היה עם יוסף והיה איש מצליח. עם כל זה היה תמיד בצער על מה שהוא "בבית אדוניו המצרי", ולא בבית יעקב אביו. כנסת יחזקאל - ראדומסק

אין שר בית הסהר ראה את כל מאומה בידו באשר ה' אתו ואשר הוא עושה ה' מצליח (לט, כג).
אחד מן הדרכים שהצדיקים ניצולים על ידו מהיצר הרע, הוא על ידי שמסתירים את מעשיהם ממנו, כדי שלא יהיה לו שום שליטה עליהם.
וזה פשט הפסוק, "אין שר בית הסוהר" - שהוא היצר הרע, "רואה את כל מאומה בידו" - אינו רואה שום דבר מיוחד ביד יוסף, כי מבחוץ אין מבחינים עליו מאומה, "באשר ה' אתו" - אינו מבחין כלל על יוסף שה' נמצא אתו, עמו - עם יוסף הצדיק, משום שהסתיר את עצמו. ובגלל הסתרה זו - "ואשר הוא עושה ה' מצליח" - שהכל מצליח בידו. אמרי קודש – לעלוב


דרך הלכה

שיעור אורך החוטים ואופן עשייתן
א. חוטי הציציות צריכים לטוותן לשמן, ולומדים זאת מהפסוק "גדילים תעשה לך" לשם חובך. וזה מעכב לדינא. ולכן אסור לקנות ציצית מגוי כי מסתמא לא עשה זאת לשמן.
ב. המשנה ברורה פסק (בסימן כ) שאם מצא ציצית ברחוב יש להכשירה, כי חזקה שישראל עשאה, ועשאה לשמה.
ג. הרמ"א (בסימן יא) כתב שיש מחמירים שגם הניפוץ של הציציות יהיו נעשים לשמה, וכתב שם הרמ"א שהמנהג להקל בניפוץ. והמשנה ברורה שם הביא את היש מחמירים בניפוץ.
ד. קשירת החוטים גם כן צריכה להיות לשמה. ולפני שמכניסים בנקבי הטלית צריך לומר בפיו שעושה זאת לשם מצות ציצית. והמשנה ברורה מסתפק לגבי מי שלא הוציא מפיו אלא רק חשב בדעתו לשמה אם זה מועיל.
ה. לוקחים ארבעה חוטים וכופלים אותם כדי שיהיו שמונה חוטין. וצריך לקחת חוטים לא עבים ולא דקים, שזה נוי למצוה.
ו. לגבי אורך החוטים כתב השולחן ערוך (סימן יא) שצריך שהם לא יהיו פחות מארבעה גודלים, ויש אומרים שלא פחות מי"ב גודלים. ושיעור זה מודדים לאחר שהציציות כרוכות וקשורות. ושליש מהחוטים הם במקום הכריכות, ושני, שליש הם החוטים שלא נכרכו.
ז. שיעור י"ב גודלים הוא, לפי החזון איש 30 ס"מ ולפחות יהיו 29 ס"מ.
ח. השולחן ערוך (שם) כתב שיעשה חמשה קשרים וארבעה כריכות. והסדר כך: בתחילה יעשה קשר על גבי קשר, אחר כך כורך שבע כריכות וקושר קשר ע"ג קשר. (כיון שקשר אחד אינו מתקיים) ואחר כך תשע כריכות. [והמשנה ברורה כתב לעשות שמונה כריכות] ואח"כ 11 כריכות ואח"כ 13, וכאמור, בין קבוצת כריכות עושה קשר ע"ג קשר. וכל זה הוא מדרבנן, אבל מדאורייתא יוצאים ידי חובה בקשר אחד וכריכה פעם אחת. ויש ספק בזה אם הכוונה לקשר לפני הכריכות או לאחר הכריכות. ומכל מקום קשר ע"ג קשר צריך תמיד לעשות, כי אחרת לא מתקיים.
ט. צריך שהציציות יהיו נוטפות בהטייה לרוחב הטלית ולא כלפי מטה.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי חיים מטשערנוביץ זצוק"ל בעל "באר מים חיים"
בטשערנאוויץ מקום משכנו של הרה"ק ה"באר מים חיים" זי"ע, נפוצה שמועה אודות "לוליין" המהלך על חבל דק המתוח מעל הכביש, שמתעתד לבוא בקרוב להפגין מעלליו לעיני כל באי שער העיר. והנה ביום בואו טשערנוביצה, הופתעו בני ישראל הדרים בסביבה זו לראות בין הבאים את הרה"ק ה"באר מים חיים" זי"ע, אשר גם הוא הביט כמשתאה בשעשועי ה"לוליין", ויהודי העיר המה ראו כן תמהו, מה ראה הרבי לבטל מעבודתו הקדושה לחזות בפלאי אותו ליצן נכרי.
ראה אותם ה"באר מים חיים" בפליאתם ואמר להם: "ללמדכם באתי, שכל דבר המתרחש לנגד עיננו, ללמדנו דרך בעבודת ה'".
לאחר ההופעה, פנה הרה"ק להמון המשתתפים באירוע, ואמר: "ראו נא כמה 'מוסר השכל' עלינו ללמוד מאותו "לוליין", שהרי לפני המופע פנה לכל עוזריו העוסקים במלאכת הגביה, שלא יוותרו לאיש מן הצופים על התשלום, אלא כולם חייבים לשלשל מטבעות לקופה, ומיד עם תום המופע פנה אליהם ושאל בציפיה: 'נו, כמה הצלחתם לאסוף?' אך עם כל זאת, בעת הילוכו על החבל הדק התלוי בין שמים לארץ, היה עליו לצמצם את כל כח מחשבתו לייצב את עצמו בזהירות יתירה לבל יפול למטה וימות מיתה משונה, ואז לא היה בדעתו כלל ענין הכסף".
והוסיף לאמר: "דעו נא רבותי; כי כן הוא הדבר בעבודת ה' מלאכת שמים, אין זה משנה כל כך מה היא מחשבתו של האדם לפני העבודה או לאחריה, אולם בשעת מעשה עליו לעשות את מלאכתו מלאכת הקודש בתכלית הריכוז, ללא היסח הדעת כלל אף כמלוא נימה!"
נסתלק בכ"ז בכסלו שנת תקע"ג
לוקט מהספר "רשומים בשמך"


מסילות הזוהר

ירידת עם ישראל למצרים - א
תא חזי כמה וכו': בוא וראה, כמה שנים ישב אותו צדיק שלא ראה את אביו. הם כ"ב שנים. וע"כ גם הם ישבו במצרים כ"ב שנים, לכל שבט מאלו עשרה שבטים שמכרוהו, שלפי החשבון עשר פעמים כ"ב הם מאתים ועשרים שנים, בשביל כל השבטים. קח מהם עשר שנים שגרעו להם בית דין שלמעלה, בשביל שעשרת השבטים הקדושים מתו שם במצרים, ומיתתם מכפרת. נשארו מאתים ועשר שנים. ז"ש, "רד"ו שמה" (בראשית מב), שהוא בגימטריא ר"י.
אמר לון יעקב וכו': אמר להם יעקב, בבקשה מכם, רדו לגלות, ותגרעו אלו העונות שבמכירת יוסף, ולא יחרב העולם ברעב, כי אין מכם, מי שיזון לכם הקב"ה על ידו, חוץ מעל ידי אותו צדיק, שמכרתם. ז"ש "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" (תהלים קמה) על ידו של מי, על ידי כל, וחזר ומפרש, מי הוא כל, הוא צדיק ז"ש, "צדיק ה' בכל".
וכגוונא דא לתתא וכו': וכעין זה למטה, על ידי צדיק הזה - יוסף, היתה הצלה לעולם, באלו שבע שנות הרעב. ומשום שמנעו הברכות משבע מדרגות העליונות נתעוררו עליהם בעוונותיהם המדרגות של הצד האחר.
כיון דנחת יעקב וכו': כיון שירד יעקב איש תם למצרים, הוא וכל השבטים, ראו שעולם התחתון הוא כמו עולם העליון, ועל ידי צדיק הזה, שהוא יוסף, ניזון העולם, ז"ש "ויוסף הוא המשביר לכל עם הארץ" (בראשית מב).
הוא המשביר, מאי וכו': הכתוב אומר, "הוא המשביר", מה הוא משביר. ומשיב, אלא בתחילה הוא שובר מעולם העליון, ככתוב "עיני כל אליך ישברו" ואח"כ משביר לעולם התחתון.
ומנ"ל דיוסף אקרי כל וכו': שואל, ומאין לנו שיוסף נקרא כל. ומשיב, שכתוב "וכלכל ודרדע" (מא, ה). ולמדנו, כלכל - זה יוסף, שכתוב "ויכלכל יוסף", וכתוב, "משם רועה אבן ישראל".
פירוש. שע"כ נקרא "יוסף הצדיק", וכן "יסוד העליון", בשם כל, מפני שהוא מכלכל העולם, כי ממנו יוצאת הכלכלה למלכות, וממלכות לכל העולמות. וכל הוא לשון כלכלה. וז"ש, "משם רועה אבן ישראל" שהמלכות הנקראת "אבן ישראל", מקבלת המזון מיוסף, שהוא היסוד. ועל שם זה נקרא כל.
וכד חטא יעקב וכו': וכשראה יעקב השלם כל זה. וראה כל אלו שבע שנים העליונות - שהן חג"ת נהי"מ (חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות), שהסכימו שיהיה רעב בעולם, על העון שגרמו בניו, שמכרו את הצדיק הקדוש הזה, והוציאוהו ממקומו, דהיינו שהפרידו היסוד מן המלכות, אז התפלל אל הקב"ה, והסיר מהם חמש שנים.
מ"ט חמש שנין וכו': שואל, מהו הטעם שהסיר חמש שנים משבע שני הרעב, שיוסף אמר "ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר". ותכף כשבא יעקב למצרים כלה הרעב (עי' בפירוש רש"י בראשית מז, יט). ומשיב, אלא בוא וראה, סוד הדבר כך הוא, באלו ימים העליונים חג"ת נהי"מ, יעקב אחוז בספירה החמישית מהם, שהיא תפארת, שכן היא חמישית כשמתחילים לספור ממטה למעלה, דהיינו מן המלכות ולמעלה, אבל באלו ב' ימים שעל התפארת, שהם חסד וגבורה, שאחוזים בהם אבותיו - שאברהם אחוז בחסד ויצחק אחוז בגבורה, לא היה לו רשות לבטל משהו, את הפגם שפגמו בניו מהם. לפיכך עד חלקו, דהיינו בחמש ספירות שעד ת"ת (תפארת), בטל גזירת הרעב, ולא יותר, כי ב' ספירות חו"ג (חסד וגבורה) הם למעלה מחלקו, ואין לו רשות עליהן.
ויוסף הצדיק נמי וכו': ויוסף הצדיק עשה גם כן כך, ז"ש, "ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויציגם לפני פרעה" (בראשית מז). מי הם, היינו אלו החמשה שלא היו שונאים אותו, ז"ש "והוא נער את בני בלהה" וגו' (שם לז). ועם בנימין הם חמשה. אמר, כדאים אתם הצדיקים לעמוד בפרצה הזו שפרצו אחיכם. לפני פרעה. מי הוא פרעה, ומשיב, זה הוא דין העליון העומד להפרע מעונות העולם. פירוש, הכתוב, "ויציגם לפני פרעה", היינו, שהעמיד את חמש אחיו הצדיקים שלא שנאו אותו, שיגינו לפני הדין העליון הנקרא פרעה.
וכד אשתלימו אינון וכו': וכשגמרו אלו הימים שנגזר עליהם לשבת בגלות אז נתעורר הקב"ה עליהם ברחמים רבים. ועל אלו שעברו בהם, נתעורר בדין, והוציא אותם משם. פירוש הסולם בזוהר חדש פרשת וישב סעיפים יט - כח


מעשה שהיה

הבקשה האחרונה
את הסיפור הבא סיפר המשגיח הגאון רבי דן סגל שליט"א:
רב נכבד מהעיר תוניס היה מהלך בדרך בחברת שניים מתלמידיו. לפתע, פגע בהם ישמעאלי אחד ואיים על הרב כי ירצחנו נפש.
נפלו התלמידים לרגליו והתחננו כי יחוס על חיי רבם. איש קדוש הוא, הזהירוהו התלמידים, ועל כל הפוגע בו יבואו ייסורים וחלאים שונים ומשונים.
אך כל תחנוניהם נפלו על אוזניים ערלות. "לא תטילו עלי אימה בדבריכם", גיחך ברשעות. "את החכם היהודי אני מבקש".
הבין הרב כי לא יעלה בידם לשנות את כוונות הזדון של הישמעאלי. לפיכך, ביקש להציל את חיי תלמידיו.
"בני", פנה לתלמידיו הנאמנים, "אל נא תחרפו נפשכם בעדי. חושו והצילו את נפשותיכם, כי עיניכם רואות שבן בליעל זה מבקש רק את נפשי, מקבל אני על עצמי איפוא באהבה דין שמים".
השניים היססו. האם יפקירו את רבם לחסדיו של פרא זה? אך החכם עמד על דעתו והאיץ בהם להתרחק. בדמעות, נפרדו ממנו השניים. כשיצאו מטווח הסכנה, מיהרו לתור אחר מקום מסתור והמשיכו לעקוב משם אחר המתרחש.
כציפור משחרת לטרף, עט הישמעאלי על קרבנו. "חכם יהודי, מה בקשתך האחרונה לפני מותך?"
"רצוני לשתות מים".
הרב נטל מיד המרצח את הכוס, והכין עצמו לברך את בוראו בפעם האחרונה עלי אדמות. ברטט ובסילודין, הנה כל מילה: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו!"
בעודו לוגם מן המים, הופיע לפתע שייח נכבד. הלה עמד מיד על כוונות הזדון של בן עמו, ואף שלא היה מאוהבי היהודים, התנגד באופן בלתי מוסבר לתכניתו.
"בחר לך כל יהודי אחר!" נזף בו בכעס, "אך הישמר לך פן תפגע בחכם זה!"
פניו של הרוצח התכרכמו באכזבה, אך למול עמדתו התקיפה של השייח לא נותר לו אלא לציית.
הוא שילח את הרב לדרכו, ונפנה לחפש את תלמידיו. אך אלה מיהרו לברוח מיד כששמעו את חילופי הדברים, והסתתרו במקום בטוח.
כעבור זמן, פגשו התלמידים שוב את רבם. שמחתם על הצלתו המופלאה והנסית של הרב לא ידעה גבול.
"ילמדנו רבנו", אמרו. "מדוע ביקש לשתות מים באותו רגע גורלי? האם היה צמא?"
"בוודאי שלא", השיבם. "לא למים נזקקתי אלא לברכת 'שהכל', שכך לימדוני רבותי: ברכת 'שהכל' מסוגלת לבטל גם את הדינים הקשים ביותר כאשר היא נאמרת מתוך אמונה שלימה שאין עוד מלבדו, מתוך אמונה שאין כוח בעולם זולת כוחו של הקדוש ברוך הוא.
"רבי חיים מוולאז'ין מלמדנו בספרו 'נפש החיים' כי אמירת 'אין עוד מלבדו' בדבקות ובכוונה רבה היא סגולה נפלאה להתגבר על כוונותיו הרעות של הזולת להזיק ולהרע.
"כאשר יהודי מאמין בעקרון זה באמונה שלימה, לא יוכלו אויביו לגבור עליו בשום מקרה, כי אכן אין כוח אחר בעולם זולת כוחו של מלך מלכי המלכים.
"ברכת 'שהכל' דומה במשמעותה לזו של 'אין עוד מלבדו'. 'שהכל נהיה בדברו' פירושו שכל דבר בבריאה תלוי ברצונו של הקדוש ברוך הוא. בזכות הברכה שנאמרה בכוונה, ניצלתי ממוות בטוח".
לוקט מהספר מילה אחת אמן"


חוד הפרשה

א. מדוע שכח שר המשקים להזכיר את יוסף לפני פרעה?
ב. מדוע לא גילה יצחק ליעקב שיוסף לא נשחט, אלא הורד מצרימה?


שינון הלכה

קיצור שולחן ערוך סימן קל"ט
א. האם מותר להדליק מנר אחד של חנוכה את הנר השני (ולא עם השמש)?
ב. מי שנמצא בבית אחר בעירו בזמן הדלקת נרות חנוכה, מה עליו לעשות?

שבת

כ"א כסלו

ז"ח שיר השירים

קסג-קסה

תקלח-תקמה

ראשון

כ"ב כסלו

ז"ח שיר השירים

קסה-קסח

תקמו-תקס

שני

כ"ג כסלו

ז"ח שיר השירים

קסט-קעב

תקסא-תקעב

שלישי

כ"ד כסלו

ז"ח שיר השירים

קעב-קעו

תקעג-תקצג

רביעי

כ"ה כסלו

ז"ח שיר השירים

קעו-קפ

תקצד-תר

חמישי

כ"ו כסלו

ז"ח שיר השירים

קפ - קפד

תרא-תרטז

שישי

כ"ז כסלו

ז"ח שיר השירים

קפה-קפט

תריז-תרכה

שבת

כ"ח כסלו

ז"ח שיר השירים

קפט-קצב

תרכו-תרלט





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael