אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
ויצא

קולמוס העורך

רבינו הקדוש מרן בעל "הסולם" אמר בשם הרה"ק מקאצק זי"ע שעל החסיד להאמין שכל כוחו בתורה ובתפלה בא מכח רבו.
אצל כ"ק אדמו"ר מרן הרש"ב זצוק"ל, (שהשבת חל יומא דהילולא), חשו המסתופפים בצלו שאת כל חייהם חבים הם לו.
התנהג כאב לכל תלמיד, הדריכם בדרך ה', ניתב את שכלם לדרך האמת. קשר את לבבם בקשר אמיץ לאהבת ה', דאג גם לכל מחסורם הגשמיים שלא יפריעום מעבודת ה', שמח בשמחתם והצטער בצערם, והתפלל על הצלחתם. כך שגם לאחר למעלה מעשרים שנה כח השפעתו עדיין מאיר בחזקה על תלמידיו.
נודה לה' שזיכנו להסתופף בצילו, ונוסיף להודות על שזיכנו להסתופף בצל בנו כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א הממשיך בדרכי אבותיו, ונבקש על העתיד שימשיך להעתיר בעדנו ממרומים ונזכה לתחית המתים ולביאת גואל צדק במהרה. שבת שלום


נתיב הדרש

מי שנגוע במידת השקר לא יכול להגיע לתשובה שלימה
לאחר שהסיר יעקב את האבן מעל פי הבאר נאמר "ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור" (כט, ה), מובא על זה במדרש רבה: "הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עוונותיהם של ישראל. מקשה הרה"ק מסאטמר זצוק"ל שצריך להבין איך דרשו על "ליבון עוונות" - שהוא ביד הבורא יתברך לבדו וממדת טובו ורחמנותו ית' עלינו, והלבישו מדה גדולה ומשובחת כזו בשמו של רשע עריץ כלבן, והרי כלל יש לנו שאין מקרא יוצא מידי פשוטו לעולם, וכאן הוציאוהו מפשוטו של מקרא לגמרי.
ומסביר דהנה לזכות לליבון עוונות צריך שיוקדם אליהם תשובה אמיתית ומעולה. וכתב בספה"ק "מדרש פנחס" מהרה"ק ר' פנחס מקאריץ זללה"ה, שכל עוד שיש באדם את המדה של שקרנות לא תועיל תשובתו גם על שאר עבירות, שמכיון שהתרגל במדה זו בודאי גם תשובתו אינה אמיתית.
ולפי זה לא יתכן שיעשה האדם תשובה הגונה אלא אם כן יש בו את כח ההבחנה ויודע ומכיר את דרך השקר והרמאות כדי שידע להיזהר ולהתרחק ממנה, וגם ידע איזהו הדרך ישכון בו אור - שהוא דרך האמת, אשר ידבק וילך בה.
אבל מי שאינו יודע להבחין בדרכיו ואינו יודע ומכיר את דרך השקר להבדל ממנה, וכל שכן מי שיש לו סמיות עינים ומדמה את דרך השקר לאמת והאמת לשקר, שאדם כזה בודאי לא יצליח להגיע לתשובה אמיתית.
ומעתה הדרש והפשט יתאחדו ובקנה אחד עולים, שאי אפשר לזכות לליבון עוונות ולתשובה הגונה וראויה, אלא רק אם מכירים את דרכי לבן שהיה מקור השקר והרמאות, וצריך כח הבחנה להכיר במדת השקר אם הוא מלובש בצורה ובדמיון של אמת, כי גם זהו ממדת השקר ומדרכי לבן, להלביש את השקר בצורות שונות, ועל כן צריך להכיר בידיעה ברורה את לבן ואת דרכיו, כדי להבין איך להשמר ולהתרחק מהם.
ולכן דרשו על לבן שעתיד ללבן עוונותיהם של ישראל, כי דווקא על ידי שמכירים את לבן ודרכיו, אפשר להגיע למדרגה של "ליבון עוונות".
על הגאולה ועל התמורה


בשבילי הפרשה

ויצא יעקב (כח, י).
רש"י ז"ל הקשה שלא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה. ולמה הזכיר יציאתו.
ונראה לומר, שבא הכתוב לרמז לאדם שמה' כוננו מצעדי רגליו - לצאת מבית אבותיו ורבותיו ומן המקום ששם התחנך ברוח תורה וקדושה. והולך להשתקע במקום אחר, שיהיה נזהר לזכור תמיד את מקום מוצאו ודרך אבותיו ובכל פינות שהוא פונה ישתדל לאחוז בדרכיהם. ודבר זה יהא לו למגן ולמחסה נגד כל רוחות רעות המתרגשות ובאות לעולם להדיח את האדם מהדרך הישרה, ואז יזכה לעמוד בצדקת ה' כל הימים.
וזה מה שהזכיר הכתוב "ויצא יעקב מבאר שבע" טרם אומרו "וילך חרנה", כדי להורות שבשעה שהלך יעקב אבינו לחרן אל בית לבן הארמי, שם לנגד עיניו כי יוצא הוא מ"באר שבע" מקום מגורי אבותיו אברהם ויצחק, למען יאחוז בדרכיהם תמיד. ברך משה

ויתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש (כח, כ).
איך יתכן שיעקב בשנתו השבעים ושבעה מבקש מאת הקב"ה בסך הכל "לחם לאכול ובגד ללבוש". אלא, יעקב אבינו הגיע אז לדרגתו העליונה בהכירו על עצמו שהוא אפס ואין לו שום זכות, לכן ביקש כעני בפתח: אמנם איני ראוי לשום דבר אך תן לי מאוצר מתנת חינם לפחות לחם לאכול ובגד ללבוש, את המינימום הדרוש לחיות בעולם. אמרי אשר

ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה', ותעמוד מלדת (כט, לה).
אמר מרן "החוזה מלובלין" זצוק"ל שבכל פעם שמודה אדם לה' על משהו ואומר "ברוך השם" יאמר מייד "כן יעזור ה' הלאה". כי אם הוא מודה רק על העבר ולא מבקש על העתיד, בזה עצמו הוא גורם שיפסקו מעייני הישועות ח"ו.
והביא לכך רמז מלאה, שכשילדה את יהודה בנה הרביעי, אמרה "הפעם אודה את ה'", ולא ביקשה מייד על העתיד, ולכן כתוב "ותעמוד מלדת". פתגמין קדישין בשם ספר "לקוטי דברי תורה - מונקאטש

מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי (לא, לו).
הגה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע כשהיה בלבוב באסיפה הראשונה בשנת תר"מ לעמוד בפרץ נגד אנשי "שומר ישראל" שרצו להרוס את יסודות היהדות. באו אליו אנשים אחדים מהחבורה הזאת ואמרו לו כי רק טובת ישראל הם דורשים ורוצים להנהיג תקנות טובות בהנהגת הקהל וכדומה.
אמר להם הרה"ק: מצינו בתורה שלבן אמר ליעקב "למה נחבאת לברוח ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה" ויעקב אמר לעשו "מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי". ולכאורה קשה, הרי לבן אמר לו דברי אהבה וחיבה ויעקב משיב לו דברי קנטור?
אלא, ידוע כי טבע הרע לשנוא את הטוב ולאהוב את הרע, (כמאמר חז"ל, לא לחנם הלך זרזיר אצל העורב) ויעקב בחיר שבאבות ומקור הקדושה ידע כי לבן דיבר אליו בשפתיים דולקות אהבה שחפץ לשלחהו בשמחה ושירים וכדומה. ולכן שאל יעקב כמתמה: מה פשעי וחטאתי כי אתה דולק אחרי ברשפי אש אהבה עזה, כי אני מבין מזה שחלילה נתכלכלתי בחטא ח"ו ולכן אהבתני.
סיים הרה"ק מבעלזא, גם אני תמה עליכם הרי אתם פניתם עורף ליהדות ושונאים אתם לנו, מה זאת חטאנו כי פתאום נהפכתם לאוהבים ומבקשי טובתינו.


דרך הלכה

הלכות ציצית - ב
א. בשולחן ערוך (סימן כב) נפסק שמברכים "שהחיינו" על טלית חדשה. ותחילה מתעטף ומברך שהחיינו ואחר כך מברך "להתעטף בציצית". והורה הגרש"ז אויערבך שעל טלית קטן, לא מברכים שהחיינו.
ב. נשים פטורות מציצית. ואם רוצות ללבוש יכולות ללבוש וגם לברך. ומכל מקום כתב הרמ"א (בסימן יז) שנשים לא ילבשו ציצית, כיון שזה נראה כגאוה.
ג. קטן שיודע להתעטף בציצית, וכן יודע לאחוז את הציצית בשעת קריאת שמע, זהו קטן שיש חיוב לחנכו ללבוש ציצית. ואם לובש ציצית בגודל שיש בה שיעור של ציצית, יכול לברך.
ד. בתלמודי התורה שמחנכים את הילדים הקטנים בני שלוש לברך על הציצית, אף שציציות אלו ודאי פסולות, הורה הגרש"ז אויערבך שאין למחות בהם, כיון שמחנכים אותם לברך. אבל בשאר מצוות אסור לחנכם על ידי שיברכו ברכה לבטלה.
ה. אסור להכנס עם טלית לבית קברות משום "לועג לרש חרף עושהו" ואם מכסה את הציצית מותר. ולכן כשלבוש בטלית קטן יכניס את הציציות מתחת למכנסיו, והאיסור הוא בתוך ד' אמות של המת, ואפילו שהוא לא בבית קברות אלא בבית.
ו. יש מנהג להביט בציצית כשמגיע בקריאת שמע לפסוק "וראיתם אותו וזכרתם" וכן יש נוהגים אז לשים את הציצית על העיניים מפני חיבוב המצוה. ויש שנוהגים לנשקם בשעה שרואה אותם.
ז. ציצית זה חובת גברא (האדם) ולא חובת מנא (הכלי) ולכן כשאינו לובש בגד שיש בו ארבע כנפות אינו חייב ללבוש ציצית. ומכל מקום, כתב השולחן ערוך (בסימן כד) שנכון ללבוש ציצית כל היום כדי שיזכור את המצוה.


אורחות צדיקים

כ"ק מרן אדמו"ר הרש"ב אשלג זצוק"ל
רבנו נולד ביום ה' לחודש טבת תר"ע בעיר וורשא. בשנת תרפ"ב בהיותו בן 12, עלה לארץ ישראל עם אביו כ"ק מרן האדמו"ר האר"י החי רבי יהודה לייב זי"ע. לאחר שנתעלה במעלות התורה והיה בקי בכל מכמני תורת הנגלה, השקיע את מיטב כוחותיו בלימוד ובהרבצת תורת הקבלה. בשנת תש"ג הוסמך רבינו על ידי אביו האדמו"ר "בעל הסולם" זצוק"ל בנוכחותם של גדולי תורה ומקובלים, ללמד קבלה ברבים.
לאחר פטירת אביו הקים ישיבה על שמו וכן כולל אברכים שבו הושלמו התלמידים בכל חלקי הפרד"ס, כמו כן מסר שיעורים בישיבה ובכולל וכן שיעורים בחלק "הסוד" בכל לילה מהשעה 2 עד זמן התפילה, רבנו הרבה לנדוד לערים נוספות על מנת להרבות חיילים לתורה. התנהג בענוה מרובה ורבים התדפקו על דלתותיו, מי ללמוד ממנו תורת הנגלה, מי ללמוד תורת הנסתר, מי להתקרבות אבהית ומי להנות ממנו עצה ותושיה.
רבנו השקיע רבות בנוי סוכה, ובמשך כל השנה דאג למצוא דברים שיוסיפו לנוי הסוכה וייחס לכך חשיבות רבה. מתאר זאת תלמידו החביב הר"ר גבריאל אוחנה: ערב סוכות תשמ"ג תכונה רבתי בקרב חסידות אשלג, בניית הסוכה הכי מפוארת והכי מושקעת בעיה"ק בני ברק. בחורים, אברכים וגם ילדים אצים וגם רצים להיות שותפים בבניית הסוכה וכמובן "המנצח על בית ה'" האדמו"ר זצוק"ל. וגם אני בחור כמו כולם עומד על הסולם ומוריד קישוטים מהבוידם. בעודי על הסולם אני שואל את עצמי מדוע צריך כל כך לטרוח ולהתייגע, הרי בסך הכל רק שבעה ימים אנו מצווים לשבת בסוכה? מיד ננעץ בי מבטו של הרבי זצוק"ל ולא הבנתי מדוע הוא קרא לי לרדת מהסולם ואמר לי: דע לך, אין הבדל בין שבעה ימים לשבעים שנה, שהרי ימיו כצל עובר ואדרבא יותר ראוי לו לאדם שיטרח ויעמול על הסוכה שהיא לשבעה ימים מאשר על דירתו שהיא לשבעים שנה, שהרי את דירתו הוא משאיר כאן ואילו הסוכה שהוא בונה כאן למטה, כנגדה נבנית גם סוכה רוחנית למעלה ואותה סוכה אינה מתפרקת לאחר שבעה ימים אלא היא נשארת קיימת לנצח נצחים, וכל הסוכות שיעשה האדם במשך כל שנות חייו נשארות קיימות לנצח, ולפי אותו עמל וקדושה שהכניס בסוכה יזכה להסתופף בצילא דמהימנותא. וזה שאומר הפסוק "ימיו כצל עובר" - ימיו של האדם שהם שבעים שנה, כצל הסוכה - שהיא לשבעה ימים. ביום אחד בסוכה יכול האדם לתקן עשר שנים. "דברים אמיתיים היוצאים מן הלב, עושים בנו רושם עד היום".
רבנו נסתלק ביום ז' בכסלו תשד"מ, תוך כדי עיון בספר אדרא רבא, השיב את נשמתו ליוצרה. הובא למנוחות על יד קברו של אביו, כאשר המונים הולכים אחר מיטתו.


מסילות הזוהר

כשהצדיקים עוסקים בתורה, הקב"ה נותן את שמו הקדוש במלאך מט"ט כדי שישפיע שפע לעולם, מטובו של ה'
א"ר יצחק כל וכו': אר"י, כל העוסק בתורה לשמה, בלילה כשהוא ישן, נשמתו עולה למעלה, ומראים לה אותם הדברים העתידים להיות בעולם.
רבי יוסי הוה וכו': ר"י, היה יושב ועוסק בתורה, בא אליו ר' אבא. א"ר יוסי, בעל ההלכה בא. קם לפניו. ישבו ועסקו בתורה. בעוד שהיו יושבים, החשיך הלילה, ישבו ועסקו בתורה עד חצות הלילה.
אדמיך ר' אבא וכו': נרדם רבי אבא, ור' יוסי היה יושב. ראה את ר' אבא, שפניו מתאדמים ביותר, והוא צוחק, וראה אור גדול בבית. א"ר יוסי, משמע מזה, שהשכינה היא כאן. השפיל עיניו, ישב שם עד שהיתה עולה השחרות שבבוקר, והאור היה מאיר בבית. בעוד שהיה נושא את עיניו, ראה את השחר ונחשך הבית.
איתער ר' אבא וכו': נעור ר' אבא, ופניו היו מאירים, ועיניו צוחקות. אחז בו ר' יוסי, א"ר אבא, אני יודע מה שאתה רוצה. חייך, סודות עליונים ראיתי, ובשעה שמטטרון שר הפנים אחז בנשמה שלי העלה אותה לחדרים גדולים ועליונים.
וחמית נשמתהון דשאר וכו': וראיתי נשמות שאר הצדיקים עולים שמה, ושר הפנים אמר להם, אשריכם צדיקים שבשבילכם אני נבנה בבנין קדוש של השם היקר, דהיינו שנמשכים לו אורות השם הקדוש, לענות - דהיינו להשפיע, לצבאותיו של מלך העליון. וראיתי את תורתי, שלמדתי, שהיתה מונחת שם תלי תלים, כמגדל גדול. ומשום זה שמחתי בחלקי, ועיני היו צוחקות.
א"ר יצחק אל וכו': אר"י, אל תתמה על זה שהיה לרבי אבא. כי הכתוב מעיד כך, שלמדנו, עשה הקב"ה לזה הממונה תחתיו, שהוא מטטרון שר הפנים, ותלה ממנו כל שאר הצבאות, כמו צואר הזה שכל הגוף תלוי ממנו, ובשעה שהצדיקים עוסקים בתורה, הקב"ה בונה עולמו, ונותן שמו בקרבו, ובתוך מטטרון, להגיע לכל, דהיינו שמטטרון ישפיע לכל, ושיספיק לעולם מטובו של המקום.
וכשאין הצדיקים עוסקין וכו': וכשאין הצדיקים עוסקים בתורה, הקב"ה לוקח את שמו מקרבו - מתוך מטטרון, ואז העולם חסר. והוא - מטטרון, אינו במעלות היכולת, שיוכל למלא חסרונם. מאין לנו, כי כתוב, "כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות" (שיר ד), שפירושו, זה שהוא צוארו של עולם - דהיינו מטטרון כנ"ל, בנוי בבנין קדוש, משמו ית' המתלבש בו כנ"ל, עד שכל הפיות תלו - דהיינו שנלאו, לדעת השגחתו, וזהו "תלפיות" - שהוא אותיות תל פיות, שפירושו, שהפיות נלאו, כמש"א, "ותלה ארץ מצרים" (בראשית מז), הרי שתלה פירושו נלאה.
ואז אלף המגן וגו': ואז אלף המגן תלוי עליו וכל שלטי הגבורים, שהם אותם המלאכים הנקראים אלף אלפין, דהיינו בסו"ה "אלף אלפין ישמשוניה" וכל השאר - המלאכים, תלויים עליו. וכל השליטים, וכל העולמות, מלאים מטובו של המקום.
א"ר יהודה והיינו וכו': אר"י, והיינו שכתוב, "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה" (בראשית כח). כלומר, כשהצדיקים אינם עוסקים בתורה, הסולם - שהוא מטטרון "מוצב ארצה" - שאינו במעלה. זכו הצדיקים ועסקו בתורה, "ראשו מגיע השמימה" - אזי יש לו מעלה, וכל טוב לא יחסר, ומיד "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו". מהו בו. אר"י בשמו של המקום, כש"א "נגילה ונשמחה בו" (תהלים קיח).
א"ר יצחק, בו וכו': אר"י, בו פירושו בממונה הזה, שהוא מטטרון. ומפני מה, "מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו". היינו כי כתוב אחריו, "והנה ה' נצב עליו" - שה' מתלבש ועומד על הממונה הזה, הנקרא סולם. מפני זה המלאכים עולים ויורדים בשבילו, מפני שמו של המקום שהוא נצב עליו. א"ר תנחום, למה נקרא שמו של מטטרון "מלך שלם", יותר מכל שאר הצבאות, הוא משום שאין לך נושא שמו של המקום בקרבו, כמו זה - כמטטרון.
א"ר יעקב רמזו וכו': אר"י, רמז אל יעקב, והשיב לו, על מה שנתרעם לפני הקב"ה. כלומר, שאם בני יזכו ויעסקו בתורה ומצות, יש מעלה לזה - למטטרון, ומעלה לבניו. לא זכו לעסוק בתורה ומצות, אין מעלה לזה, ואין מעלה לבניו. ז"ש "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו". מלאכי אלקים - אלו בניו של יעקב, ובו עולים, כשזכו. לא זכו, יורדים. בו - פירושו בשבילו, בשביל מטטרון. בו - כשיש לו מעלה, יש גם להם.
פירוש הסולם בזוהר חדש פרשת ויצא סעיפים מג - נג


מעשה שהיה

איך יוצאים מהבעיות
היה יהודי שנכשל באיזה ענין הקשור בהנהגת הציבור ובא לפני הגרי"ז מבריסק זצ"ל לשאול: איך אפשר לתקן את המעוות?
השיב לו הרב מבריסק: מעשה שהיה בעיר אחת, בה התגורר "בעל עגלה" (עגלון) ותיק זקן, שעמד על משמרתו זו שנים רבות, והנה הופיע בעיר הזו בעל עגלה צעיר, והתחיל להשיג את גבולו של הזקן.
פגש ה"בעל עגלה" הזקן את הצעיר, ואמר לו: הנה באת להשיג את גבולי שלא כדין, ועל פי דין צריך אתה לעזוב את המקום הזה. אבל לפנים משורת הדין מוכן אני להסכים שתישאר בתפקיד בעל עגלה בעירנו, אך בתנאי אחד: שתעמוד לפני למבחן אם בקי אתה בהלכות עגלונות.
אם תצליח במבחן - אסכים שתישאר בעיר; ואם לא תצליח - עליך לעזוב את המקום. הצעיר הסכים.
בעל עגלה הזקן התחיל מייד לבחון את הצעיר, ושאל אותו: מה יעשה כשנוסע בדרך, והעגלה עמוסה נוסעים ולפתע שקעה העגלה בבוץ, והסוסים אינם מצליחים בשום אופן להוציא את העגלה מן הבוץ?
השיב העגלון הצעיר: מבקשים מהנוסעים שיורידו מהעגלה את המשאות, כדי שימעט העומס שעל העגלה ואז יוכלו הסוסים למשוך את העגלה...
שואל העגלון הזקן: מה תעשה אם גם אחרי עצה זו עדיין שקועה העגלה עמוק בבוץ, ואין הסוסים יכולים להזיזה?
השיב העגלון הצעיר: מבקשים מהנוסעים שירדו מהעגלה, כדי שתהיה הרבה יותר קלה.
ממשיך העגלון הזקן לשאול: ואם בכל זאת עדיין אין העגלה זזה ממקומה?
משיב הצעיר: מבקשים מהנוסעים שידחפו את העגלה מאחריה, וכך יוכלו לחלץ את העגלה מן הבוץ...
ואם בכל זאת עדיין אין העגלה זזה ממקומה? מקשה העגלון הזקן.
הביט העגלון הצעיר בפני העגלון הזקן, הרים ידיו כלפי מעלה, בתנועה של חוסר אונים, ועונה: אין בידי תשובה ופתרון...
אמר העגלון הזקן: אם כן נכשלת בבחינה, וכפי שהוסכם בינינו, עליך לעזוב את העיר...
ויאמר הצעיר: למעשה אקיים את ההסכם ואעזוב את המקום, כאשר הבטחתי [אם אכשל בבחינה בהלכות עגלונות], אבל אבקשך שתאמר לי מה באמת העצה במקרה הנ"ל.
ענה לו העגלון הזקן: יקירי, במצב-ביש כזה אין שום עצה כיצד לחלץ את העגלה מהבוץ העמוק ששקעה בו, אבל בעל-עגלה מנוסה, נזהר מלכתחילה שלא להיכנס לבוץ כזה שאי אפשר להיחלץ ממנו!..."
"עד כאן סיפר הגרי"ז זצ"ל, והתשובה לשואל הובנה מאליה. יש מצבים כאלה ששוקעים בבוץ עמוק, ואין באמת עצה כיצד להיחלץ, אבל צריך לחזות זאת מראש, ולהיזהר ולהשתדל מלכתחילה, שלא להיכנס לבוץ כזה שממנו אין יכולת לצאת...".
לוקט מהספר "חיים שיש בהם"


חוד הפרשה

א. מאיזה שבט היו בועז ובית דינו?
ב. מהיכן הביא ראובן את הדודאים?


שינון הלכה

שער הענווה
א. מדוע העניו זוכה להתחכם?
ב. עד כמה חייב אדם להתחכם ולהתבונן להגיע בחכמתו למעשים טובים?

שבת

ז' כסלו

ז"ח שיר השירים

קיא-קיד

שסט-שעג

ראשון

ח' כסלו

ז"ח שיר השירים

קטו-קיח

שעד-שפא

שני

ט' כסלו

ז"ח שיר השירים

קיח-קכג

שפב-שצח

שלישי

י' כסלו

ז"ח שיר השירים

קכד-קכז

שצט-תיב

רביעי

י"א כסלו

ז"ח שיר השירים

קכז-קל

תיג-תכח

חמישי

י"ב כסלו

ז"ח שיר השירים

קלא-קלג

תכט-תלב

שישי

י"ג כסלו

ז"ח שיר השירים

קלג-קלט

תלג-תנא

שבת

י"ד כסלו

ז"ח שיר השירים

קלט-קמב

תנב-תס





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael