אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
חיי שרה

קולמוס העורך

רבותינו ז"ל למדו (ברכות כו:) מהפסוק בפרשתינו "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" שיצחק תיקן את תפילת המנחה.
כותב ה"כלי יקר" שמכאן יש סמך למה שאמרו רז"ל (ברכות ו:): "לעולם יזהר אדם בתפילת המנחה, שכן אליהו לא נענה כי אם בתפילת המנחה". שהרי אף על פי שאברהם ויעקב תיקנו גם הם תפילת שחרית וערבית, בכל זאת לא מצאנו שנענו מיד אחר תפילתם. אבל בתפילת מנחה מצינו שיצחק נענה מיד. כי מסתמא התפלל יצחק בשדה על זיווגו בעוד היות אליעזר בדרך. והנה מיד כאשר התפלל עליה כשעיניו כלפי מטה כדין העומד בתפלה, כתוב: "וישא עיניו וירא והנה גמלים באים". שנשאו הגמלים עליהם את בת זוגו. ומזה למדו שאדם נענה ביותר בתפילת המנחה.
יתכן שבגלל שהזמן כל כך מסוגל לקבלת התפלה רואים אנו שדווקא בתפילה זו דואג היצר הרע להטריד את האנשים בעסקיהם. או שממהרים בזמן זה, אבל אדם השקול בדעתו מסדר לעצמו זמן קבוע לתפילה בישוב הדעת. ויעזור ה' שיתקבלו תפילותינו ברצון בעת רצון זו.
שבת שלום


נתיב הדרש

מדוע רחץ אליעזר את רגליו כשהגיע לבית בתואל
כשנכנס אליעזר עבד אברהם לבית בתואל, נאמר "ויבא האיש הביתה ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו". במדרש (רבה) מובא על כך: אפילו רחיצת רגליו הוצרך לכתוב בתורה, יפה רחיצת רגלי עבדי אבות לפני המקום, מתורתן של בנים, עיי"ש.
בספר ערוגת הבושם נעמד לבאר מהו הענין של רחיצת הרגלים. ומבאר תחילה ענין זה אצל אברהם אבינו עם המלאכים. דהנה פירשו רבותינו ז"ל את הפסוק "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם" שחשש שהם משתחוים לאבק שברגליהם. ולכאורה זה דבר תמוה, מי פתי יסור הנה להשתחוות לאבק שברגליו, ואפילו עובדי עבודה זרה יש להם איזה ענין שכלי שמביאם לשיבוש דעתם, אבל איזה הגיון יש להשתחוות לאבק שעל רגליהם.
ומבאר על דרך מה שכתוב "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו", דמהו כפל הלשון. אלא שיש אדם שבוטח בהשי"ת ויודע ומבין שבלעדו אין עזרה, אבל בכל זאת עולה על דעתו שהשתדלותו גם כן קירבה את ישועתו (עיין פירוש רש"י בפסוק "אל תאמר בצדקתי" וגו'). אבל אין זה הבטחון האמיתי, אלא צריך להאמין באמונה שלימה, שעבודתו היא כאינה קיימת ואלמלא הקב"ה עזרו, לא היה עוזר לו כל ההשתדלויות וכל פעולותיו חריצותו והשתדלנותו, כי הכל תוהו והבל, אלא הכל תלוי ברצונו של בורא כל עולמים יתברך שמו. וזה שאומר הפסוק "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו" שבא הפסוק לשלול את מי שיבטח בה' ויהיה מבטחו גם בחריצות מפעלו.
והנה אברהם אבינו ע"ה הבין שהאנשים הנצבים עליו הם אנשי צורה ובודאי לא יבטחו במישהו חוץ מה', אלא שחשש שמא משתפים באמונתם ובטחונם את אמונתם במה שבעצמם עבדו והגיעו לדרגתם. והנה, כל דבר שאינו אלא מעין איזה דבר, נקרא "אבק" לדבר (על דרך "אבק לשון הרע", ב"ב קסד: "אבק ריבית", ב"מ סא:) וזה מה שחשש שמשתחוים לאבק שברגליהם, כי "רגליהם" הוא מלשון "לרגל המלאכה אשר לפני" (הכוונה, שרגל פירושו כוח) ואף שאינם בוטחים לגמרי ברגלם, אבל על כל פנים משתחוים לאבק שברגליהם. וכדי לרמז להם על כך, אמר להם "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם".
וכן יש לומר, באליעזר עבד אברהם , שאחר שהלך בתום ויושר בשליחות מצוה וראה שהצליח בדרכו חשש שמא יעלה בדעתו שבצדקתו ואמונתו הצליח כל כך, לכן, כדי לרחק מחשבה זאת מדעתו, לקח מים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו, כדי שלא תזוח דעתו עליו שבזכות השתדלותו עזר השי"ת שהצליח בזה.
ומהם נקח מוסר השכל גם בכל דרכי העבודה שאלמלא הקב"ה עזרו, לא יכול להרים ידיו ורגליו, ולא תזוח דעתו עליו, כי הכל ממנו יתברך שמו. וזהו שאמרו "יפה רחיצת רגלי עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים".


בשבילי הפרשה

לא אוכל עד אם דברתי דברי (כד, לג).
הרה"ק רבי שמואל מקאריב שלח את תלמידו הרה"ק רבי נח בעל "קב חן", אל הרה"ק רבי ישעיה מפשעדבורז זצוק"ל להציע לו שידוך לאחד מבני ביתו. כיבדו רבי ישעיה במגדנות. אמר לו רבי נח, הרי כתוב שכשבא אליעזר בשליחות אדונו אברהם להציע לבתואל שידוך לבתו את יצחק, אמר לבתואל: "לא אוכל עד אם דברתי דברי".
ענה לו רבי ישעיה בצחות לשונו, שאצל אליעזר אומר רש"י על המילים "ואבוא היום" - היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ. אם כן, הרי כבר אכל לא מכבר בביתו, לכן יכל לומר "לא אוכל", אולם אתה שנסעת אלי בדרך שלשה ימים, וכבר זמן רב שלא טעמת מאומה, אכול מעט מהמגדנות שלפניך, ואז תדבר את אשר בלבבך. דברות חיים

ואבא היום אל העין ואומר, ה' אלוקי אדוני אברהם וגו' (כד, מב).
כתב רש"י: יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים. שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה שלא ניתנו אלא ברמיזה.
ראש ישיבת גייטסעד ז"ל סיפר שבהיותו בבראנוביץ ראה את הרה"צ רבי משה מידנער זצ"ל יושב עם בחורים ומשוחח ומספר סיפורים כמנהגו בכל מוצאי שבת קודש, והיה הדבר מוזר בעיניו, כי חשב זאת לביטול תורה, והחליט להכנס להרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים לעורר על כך, ונכנס אליו ושאלו בטרוניא, היתכן כזאת חבורה שלמה של בחורים, במקום לשבת וללמוד, יושבים ומספרים סיפורים, איזה מין נוהג הוא זה?
הרבי בשמעו את טענתו לא נכנס עמו בדין ודברים, אלא הפטיר ואמר: כן, כן, יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים. אמר הראש ישיבה: הדברים יצאו מפיו ואני נאלמתי דום. מזקנים אתבונן

ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו (כה, ט).
אומר רש"י "מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו". הכי זה כל התשובה של ישמעאל? האם בזה שהלך אחרי אחיו יצחק נחשב לו שעשה תשובה? אכן כך, משום שתשובה היא בעצם הכנעה, כי בתחלה היה טוען ישמעאל ליצחק "אני גדול ממך". וכאן משפיל את עצמו ונותן כבוד וגדולה לאחיו, זוהי נקודת הכנעה שהיא התשובה האמיתית. אמרי אשר


דרך הלכה

הלכות תפלה
דברים שאסורים לעשותן לפני תפלת ערבית
א. אסור לאכול סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית (כחצי שעה לפני) עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל, שמא ישכח ויישן בלא ק"ש ותפלה. אבל לאכול מיני פירות וכן פת עד כביצה, מותר.
ב. אם ממנה שומר שיזכיר לו להתפלל מותר לאכול אפילו אחר שהגיע זמן קריאת שמע. והגרי"ש אלישיב סובר ששומר לא מועיל עבור קריאת שמע של ערבית, כיון שדין "שומר" לא מועיל לחיובים מהתורה.
ג. בישיבות שיש זמן קבוע לתפילת ערבית, הורו הגרי"ש אלישיב וה"אור לציון" שמותר לאכול לפני מעריב, אם יש זמן מוגבל לאכילה ואחר כך נוהגים לסגור את חדר האוכל, כיון שזה כמו שומר, שאין חשש שימשך.
ד. לגבי חתונות, הורו הגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבך שאף שהאולם נסגר לפני סוף זמן קריאת שמע, זה לא נחשב כשומר, אלא, צריך למנות שומר שיזכיר לו להתפלל.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי גדליה משה מזוועהיל זי"ע
רבינו הוא בנו של הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע.
סיפר הרה"צ רבי אליהו ראטה שפעם - לפני התקיעות - קרא לו רבינו הצידה, ואמר לו, כי היות שאנשים חושבים שאני רבי, נותנים לי כסף - ואולם אני אינני רבי, אם כן גנב אני - אם כך, הכיצד אוכל לגשת לתקיעות"? נענה ר' אליהו: וכי מי אמר שנותנים לכם כסף מפני שאתם 'רבי'? נותנים לכם מפני שאתם 'עני בן טובים'. נענה רבינו ואמר: האמנם כך, נותנים לי כסף בשביל שאני 'עני בן טובים'? אם כן, נחמתני - כעת יודע אני שכבר אינני 'גנב' - ושמח שמחה מרובה וניגש לתקיעות.
עוד סיפר רבי אליהו - שבימים ההם, כשהרה"ק מסאטמר זי"ע עדיין התגורר בשכונת 'בית ישראל' שבירושלים, בא מישהו ודפק על דלתו של רבינו ושאל אותו היכן מתגורר הרבי. לא חשב רבינו שהכוונה אליו ולקח את אותו יהודי והוליכו לביתו של הרה"ק מסאטמר ואמר לו: כאן מתגורר הרבי!
עוד אמר פעם: אני אינני כמו אבי. אבי מוכן למסור נפשו בשביל יהודי - ללכת מן העולם במסירות נפש ממש, אולם אני אינני מוכן לכך עדיין - מוכן אני רק שיחתכו לי את הידיים והרגליים בשביל יהודי.
נסתלק בכ"ד חשוון שנת תש"י.
דרכי צדק


מסילות הזוהר

כל הקורא קריאת שמע כתיקונה על מיטתו, נשמתו עולה לשוט בארץ החיים
רבי אלעזר ב"ר שמעון וכו': ר"א בר"ש, פגש את אליהו, שהיה בצורת זקן, ונער אחד קטן עמו, והיתה שם מעברת מי נהר גדול, דהיינו מקום שעוברים בו את הנהר, לעבור לצד הב' של הנהר, אמרתי לו, זקן, ארים את הילד הזה על כתפי, ואותך אקח בצד השני, ואעבירכם את מעברת המים.
אמר ולאו מארי וכו': אמר לי, וכי אינך גדול הדור, לא תוכל להעבירנו, אמרתי לו זקן זקן, אם אתפוש בשתי ידי, לך ולו, אטיל אתכם לצד הב' בחצי מלה, כלומר במשך זמן שמבטאים חצי מילה.
א"ל ולעית באורייתא וכו': אמר לי, ואתה עוסק בתורה, אמרתי לו כן, אמר לי, וכי אין התורה נקראת תושיה, מפני שמתשת כוחו של אדם, אמרתי לו, ולא נקראת רפואה, ושקוי, שנאמר "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך" (משלי ג). אף אני שתיתי הרבה מן התורה, כמי ששותה דבר רפואה, ונתחזק כחי. העברתי אותם.
* * * *
פתח ר' דוסתאי וכו': פתח ר"ד ואמר, אנו נקבל שכל, ונטיב לדעת, אמור לנו אתה, אמר להם השמעתם דבר זה שאמר ר' יצחק, כל הקורא קריאת שמע כתיקונה על מטתו, נשמתו עולה לשוט בארץ החיים, שהוא המלכות. ז"ש "ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל" (שיה"ש ג). אמרו לו, יאמר אדוני.
אמר לו בק"ש וכו': אמר להם בקריאת שמע יש ששים אותיות ידועות עד ובשעריך, ועל כל אות ואות יש סוד כבוד המלכות הקדושה של השליט העליון, ועבודתו של אדם לפניו, צריך להיות, עד שיכוין ויקרב דעתו לכסא הכבוד של המלכות הקדושה.
ובההוא שעתא נסיב וכו': ובאותה שעה, לוקח אותן האותיות מפיו, שר הפנים, דהיינו המלאך מטטרון ששמו כשם אדונו, והוא מעלה אותן למעלה עם נשמות הצדיקים, לפני המזבח היקר של מעלה.
ונסבין לו שתין וכו': ולוקחים את ששים האותיות דק"ש ששים מלאכים הסובבים את כסא הכבוד, שהוא המלכות, כל אחד ואחד מהם לוקח אות אחת, ומזמרים בהם כל הלילה, ז"ש "ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלוקיך (דברים כו). ולקח הכהן - זה הוא מטטרון, הטנא הן ששים אותיות דקריאת שמע של לילה.
אוליף להו נפק וכו': למד להם, יצאה נשמתם מהם, וראו מה שראו, והקיצו, אמר אחד לאחד, לא נשב כאן, אין אנו ראויים לזה, מי שהוא מלאך עליון, יהיה ביקר הזה. שואל, מה היתה דעתם - שפחדו כל כך, ומשיב, ראו שהמלאכים דוחים אותם לחוץ, ונצטערו, עד שראו מה שראו, ונשמתו של ר' אלעזר בן ערך, העבירם וניצולו.
חמו לההוא כהנא וכו': ומפרש, ראו לאותו כהן הגדול, שהוא המלאך מיכאל, שבא לקבל תורתו של ר' אלעזר, ואמר, רבי הקדוש, עלה עלה, אמר לו, משכני, אחריך נרוצה. א"ל מי הם אלו שאצלך, א"ל גדולי הדור הם. אמר לו, אין לי רשות לקבלם כי הקב"ה אמר לי לקבל פניך, ואני אביאך לפניו. ז"ש, "הביאני המלך חדריו" (שה"ש א). ובחייך, קדוש, שכל צבאות השמים נגילה ונשמחה בך.
א"ר יצחק כך וכו': אר"י, כך, לכל הצדיקים עושה הקב"ה, למטטרון שר הפנים, שיעלה את נשמתם למעלה, הוא אומר לנשמה, עלי עלי, והנשמה משיבה לו ואומרת, "משכני אחריך נרוצה". הביאני המלך חדריו", משום שרצונו שאכנס לחדרים העליונים, נגילה ונשמחה בך. ז"ש (תהלים קמט), "יעלזו חסידים בכבוד" - זהו מטטרון.
פירוש הסולם בזוהר חדש פרשת לך לך סעיפים סה - סז, פז - צג


מעשה שהיה

יראת שמים - א
חנווני היה בירושלים, ורבי שימא שמו. בצעירותו זכה לשמש כשנה את הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל, וממנו למד על חומר איסור אבק גזל ואונאה: מעשה היה בשוחט שבא לפני רבי ישראל מסלנט וביקש הסכמתו לעזוב את מלאכת השחיטה, ירא הוא מהאחריות הנוראה שהיא מטילה על העוסק בה, שלא יפגום חלילה בשחיטה.
"אם יעזוב מר את מלאכת השחיטה, ממה חושב הוא להתפרנס"? שאלו רבי ישראל.
"חשבתי להיות מלמד", ענה השוחט.
"חילופין נאים מצא מר", הפטיר רבי ישראל, "רצונו לעזוב את השחיטה מחשש שמא יפגום את הבהמה. וממלמדות אין הוא פוחד, שמא יפגום נשמות מישראל"...
אבל השוחט נחוש היה בדעתו: "אפתח חנות מכולת", אמר.
תמה רבי ישראל: "משחיטה חושש מר, שאין בה אלא לאו אחד של נבלה. ומחנוונות אינו חושש, שכרוכות בה אזהרות ואיסורים כה רבים; לא תגנובו, ולא תגזול, לא תחמוד ולא תעשוק, לא תונו ולא תשקרו ולא תכחשו, ועוד ועוד"...
נבוך השוחט, וקרא: "אך מה אעשה, רבי, ואני פוחד מאחריות השחיטה!"
"ומי צריך לשחוט, לדעת מר, מי שאינו פוחד?!" השיבו רבי ישראל תשובה ניצחת...
אף רבי שימא, תלמידו של רבי ישראל, פחד מן החנוונות - ועל כן לא היה חנווני הגון ממנו. אם שאלוהו אם יש ברשותו דג מלוח וטוב, היה עונה: "דג מלוח יש. אם טוב הוא, לא אדע". כשהיה בא אליו לקוח קבוע מחנות אחרת, היה מסרב להשיג גבול, וכשהיו באים ילדים לקנות ממתקים, היה דורש שימציאו לו פתח מההורים.
בכל שבוע היה רבי שימא נוטל את משקלותיו אל בית המרקחת של רבי דוד אפטיקער כדי לבדוק את משקלותיו במאזנים המדויקות של הרוקח. מאזנים של הרוקח צריכות להיות מכוונות בתכלית הדיוק, שכן פיקוח נפש תלוי בהן, ומשקלותיו של החנוני, שכה הרבה לאוין תלויים בהם, למה יגרעו?
יום אחד הניח הרוקח את משקלותיו על הכף האחת ואת משקלות רבי שימא בשניה, ובאחת המשקלות רטטה לשון המאזנים, והחטיאה את קו המידה בכחוט השערה. יש במשקל כדמות חסרון! חוורו פניו של רבי שימא, עולמו חרב עליו. אין צריך לומר שהמשקולת עומד להיגנז - שהרי "אסור לאדם שישהה מידה חסרה או יתירה בתוך ביתו" (בבא בתרא פט:) - אבל מה שהיה עד כה, מה שמכר באותה משקולת, מה יהא עליו, על כמה לאוין עבר, על כמה איסורי תורה?
מיהר רבי שימא אל הגאון רבי זרח ברורמן, מגדולי ירושלים, שהיה חביב על הגאון המהרי"ל דיסקין ומנאמניו, ושטח לפניו בקשתו, בדמעות דיבר: "אנא, ילך מר אל הרב ויציע לפניו את השאלה, האם חייב אני לפצות את כל הלקוחות שקנו בחנותי מהבדיקה הקודמת, בשבוע שעבר- וכיצד אדע מי הם, ובכמה קנו?!"
"מה הבעיה", תמה רבי זרח, "עלה אל הרבי, ושאל את שאלתך!"
"פוחד אני", רעד רבי שימא, "מי אני שאפנה אל הרב בדברים... הוא יביט עלי, ולשוני תאלם... מר רגיל עמו"...
"ואני, כלום איני פוחד", הפטיר רבי זרח. קם, עטה את הדז'ובע על כתפיו ועלה עם רבי שימא לבית רבנו. רבי שימא נשאר לעמוד על המפתן. רבי זרח נכנס פנימה, עמד במורא ושאל את השאלה.
המשך יבוא
השרף מבריסק


חוד הפרשה

א. מנין למדים שמודים על בשורה טובה?
ב. מה נלמד מהמילים "רק את בני"?


שינון הלכה

שער השכחה
א. לאיזה דבר ישתמש האדם במידת השכחה?
ב. מה יעשה אדם שהוא שוכח?

שבת

כ"ב חשון

ז"ח שיר השירים

נט - סב

קצז - רי

ראשון

כ"ג חשון

ז"ח שיר השירים

סג - סו

ריא-רכה

שני

כ"ד חשון

ז"ח שיר השירים

סז - סט

רכו-רלב

שלישי

כ"ה חשון

ז"ח שיר השירים

ע - עד

רלג-רמג

רביעי

כ"ו חשון

ז"ח שיר השירים

עד - עז

רמד-רנד

חמישי

כ"ז חשון

ז"ח שיר השירים

עח - פב

רנה - רעג

שישי

כ"ח חשון

ז"ח שיר השירים

פג - פה

רעד-רפב

שבת

כ"ט חשון

ז"ח שיר השירים

פו - פח

רפג-רצו





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael