אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
וירא

קולמוס העורך

קולמוס העורך
את ענין עקידת יצחק מסביר הגר"א מוילנא זצ"ל שהיא נגדה לחלוטין את מזגו הטוב של אברהם, כיון שאין יראת שמים שלמה אלא כאשר אדם מכניע את כל כוחותיו רצונותיו ונטיותיו הטבעיות, ומבטל אותם כדי לעשות את רצון ה'. שהרי ישנם רבים שעובדים את השי"ת במקביל לנטיותיהם הטבעיות שעולות בקנה אחד עם רצון השי"ת, וזו אינה יראת שמים שלמה. גם הכנסת האורחים שעסק בה אברהם אבינו וקירוב יהודים תחת כנפי השכינה, נבעה מטוב לבו ויופי מדותיו, שהם היו ענין טבעי אצלו.
אבל מעשה העקידה שנצטווה לעשות מעשה של אכזריות, פעולה הנוגדת את מדת החסד וההטבה לזולת - המאפיינת את אברהם אבינו ע"ה, ולמרות הקושי הכרוך בזה, התגבר על עדינות נפשו, ורצונו להיטיב עם הבריות, והסכים בלב ונפש לשעבד את טבעו הרך לעבודת השי"ת ולשחוט את בנו. אז הוכח מעבר לכל ספק, כי אברהם אבינו הוא אכן ירא אלקים אמיתי, שמעשיו נובעים מתוך יראת שמים טהורה, ולא מפאת טבעו ואופיו. וזהו: "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה".
שבת שלום


נתיב הדרש

מדוע דוקא בשכר שתי בקיעות שבקע אברהם אבינו זכו לקריעת ים סוף
כשקם אברהם בבוקר כדי למלאות צו קונו שאמר לו להעלות את יצחק לעולה, נאמר, "ויבקע עצי עולה". ומובא על כך במדרש (רבה נה, יב, ובמכילתא בשלח): "בשכר שתי בקיעות שבקע אברהם אבינו עצי עולה זכה להבקע הים לפני בני ישראל, שנאמר ויבקע עצי עולה ונאמר להלן ויבקעו המים (שמות יד, כא).
בספר "ירבה תורה" כתב שיש לדקדק מה זה משנה אם אברהם אבינו בקע את העצים בבקיעה אחת או בשתי בקיעות שדוקא בשכר זה נבקע לנו ים סוף. ומבאר את הענין על פי מה שאמרו במסכת אבות (פ"א ג) "ויהי מורא שמים עליכם", ורבו הפירושים במילים אלו. ואפשר לומר עוד פירוש, דהנה בשמים מה שייך מורא, אך מורא אחד שייך כלפי שמים, והוא הענין שנאמר בפסוק "הן בקדושיו לא יאמין" (איוב טו, טו) - שמתיראים בשמים שהצדיק לא יקלקל דרכיו, וכמו שמצינו בחנוך שסילקו הקב"ה קודם זמנו, מפני שהיה קל בדעתו לשוב להרשיע (רש"י ה, כד), וזה המורא ששייך בשמים, וזהו מה שהזהירו אותנו חכמינו ז"ל "ויהי מורא שמים עליכם" - שגם לנו יהיה מורא כזה, שתמיד נתירא שלא נקלקל דרכינו, וזהו "ויהי מורא שמים - אותו המורא ששיך בשמים, עליכם - יהי עליכם.
והנה אברהם אבינו, היה לו יראה זו, שהגם שהלך לשחוט את בנו בשמחה ובלב שלם, מכל מקום פחד שמא ברגע האחרון יחזור ח"ו מדעתו הטובה, ועד שיכין את העצים וידליקם, תעבור מחשבה זרה במחשבתו ח"ו לחזור בו, לכן התחכם נגד זה ובקע שתי בקיעות, דהיינו שבקע את העצים שיהיו דקים ולא יצטרך לבקעם שוב ליד המזבח. וגם ידלקו מהר ולא יצטרך להתמהמה בהדלקתם, והכל כדי למנוע את עצמו מלחזור ח"ו.
והנה על נחשון בן עמינדב אמרו חז"ל (סוטה לז.) קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים. ולכאורה קשה למה קפץ ולא ירד במתינות, אך לפי הנ"ל מובן, שהיה בו מדעת אברהם אבינו ע"ה, והיה מתירא שלא יתקרר ח"ו מהתלהבותו, ולכן לא ירד, אלא קפץ בזריזות מבלי להתמהמה. רואים שקריעת ים סוף היתה על ידי קפיצת נחשון, וסיבת קפיצתו היתה מפני שלא האמין נחשון בעצמו, כשם שלא האמין אברהם אבינו ע"ה בעצמו, ומשום זה בקע שתי בקיעות כדי שהעצים יהיו מוכנים ועומדים, הרי לנו שדוקא שתי הבקיעות של אברהם, הן הן גרמו שיבקע הים לפנינו.


בשבילי הפרשה

ויהפך את הערים האל וגו' (יט, כד).
מובא שאחר הפיכת סדום ועמורה נשאר הכל מלח וכמאמר הכתוב (דברים כט, כב) גפרית ומלח שריפה כל ארצה כו' כמהפכת סדום ועמורה כו'.
צריך להבין מהי המידה כנגד מידה בעונש זה, ולמה עשה שם השי"ת שנעשה הכל מלח.
ויש לומר, דהיסוד של רשעותם של אנשי סדום באה מאחר שדרו במקום אשר כולו משקה כגן ה' (יג, י), שהיתה ארץ פוריה מאוד, ומובא במדרש שכשהיו תולשים צנון מהאדמה, היתה עולה עמו חתיכת זהב, ומאחר שהיו מבורכים כל כך, חששו שכולם יתחילו לבוא לשם לקחת מעט מברכתם עד שלא ישאר להם, ולכך הטילו מוראם שיפחדו לבוא לשם, כידוע (סנהדרין קט:) שכל מי שבא, קיצצו את רגליו או מתחוהו, ושאר דברים מרושעים.
לכך אמר השי"ת, הם חוששים שיקחו להם ולא ישאר להם, אמטיר להם דבר שכמה שיקחו ממנו עדיין ישאר להם די והותר וזהו מלח, ולכך המטיר עליהם גפרית ומלח, ובזה לקו מדה כנגד מדה. מאמר מרדכי - סלאנים

שם על שכמה ואת הילד וישלחה (כא, יד).
אותו אברהם שהכניס בצל קורתו כל עובר ושב, והתפלל בעד אנשי סדום, וחרף נפשו למות במלחמה נגד ארבעת המלכים כדי להציל את לוט, אף על פי שלא התנהג כרצונו של אברהם, הוא המגרש את בנו ישמעאל החולה המדברה עם אמו.
ללמדך, שכאשר היתה קיימת סכנה לנשמה, על ידי התחברות עם אנשים פחותים הגורמים פגם לנשמה, התאכזר אפילו לבני משפחתו, ושלח את לוט וגירש את ישמעאל, להפרידם מיצחק, כדי שלא ילמד ממעשיהם. אמרי חיים

וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו (כב, יט).
איך הרגיש אברהם אבינו בחזרו מהעקידה, לאחר שעמד בנסיון כה גדול, איך יכול היה להיזהר משמץ של הרהור על גדלותו בעמדו בנסיון זה? הלא אמרו לו לשחוט את בנו והוא עשה זאת בשמחה עצומה, היש נסיון כזה?
אלא שאברהם אבינו לא חשב על כך, אדרבה, הוא נזכר שהשי"ת אמר לו "והעלהו לעולה", והתחיל לחשוב במרירות, הלא השי"ת אמר לי בעצם רק להעלותו על המזבח, ולא אמר לי לשחוט אותו, ומדוע באתי למידה זו של הריגת בן, בטח זה נובע ממידת אכזריות הטבועה בקרבי, אחרת אי אפשר להבין כיצד הולך אב לשחוט את בנו, ועוד אומר שעושה זאת לשם שמים כי ה' ציוה לו על כך, בו בזמן שלא אמר לו זאת בכלל. כך הרהר אברהם אבינו וכמובן שלא עלה בלבו לחשוב על גדלות כל שהיא. אמרי אשר


דרך הלכה

הלכות תפילה
איסור שינה לפני תפילת שחרית
א. מי שהיה ער בלילה אסור לו ללכת לישון ממתי שהגיע זמן תפילה, כיון שחוששים שמא יישן עד לאחר שיעבור זמן התפילה. אבל אם ממנה שומר, כתב השבט הלוי שמותר לו ללכת לישון, ומסביר, שאף שלגבי סעודה גדולה סמוך למנחה לא מועיל למנות שומר, משום שחוששים שמא ישתכר. ואם כן לגבי שינה לכאורה ודאי יש חשש שמא ישתקע בשינה, מכל מקום מועיל שומר, כיון שכאן ממנה שומר באופן פרטי, ובאופן כזה זה מועיל.
ולפי זה אלו שערים בליל שבועות, אסור להם ללכת לישון מחצי שעה שלפני עלות השחר, כיון שבעלות השחר מתחיל זמן התפילה.
ב. הגרש"ה וואזנר סובר שמי שקם ממיטתו קימה עראית באמצע השינה, יכול להמשיך לישון אף שקם בעלות השחר, כיון שזה נחשב המשך השינה, וכיון שכשהלך לישון הלך לישון בהיתר, מותר לו להמשיך לישון.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי אברהם ישעיהו קרליץ זצוק"ל בעל ה"חזון איש"
אחד שאלו מהי דרגת השיא שאדם יכול להגיע אליה בעולם הזה? והשיב: לעבור את השבעים שנה מבלי לפגוע בבן אדם (מהרש"ג).
בחור ירושלמי שלמד בישיבת סלבודקא, חזר לאחר החג מביתו לישיבה. הוא נכנס אל רבינו לקבל ממנו ברכת שלום, ושאלו רבינו: האם היית שמח בחג? והבחור לא השיב. החזו"א הניח ידיו על כתפיו, נדנד אותו מעט, ושאלו: איך לא יכולת להיות שמח כש"אתה בחרתנו מכל העמים"...?! (שמענו מהגאון רבי חיים ברים שליט"א [זצוק"ל]).
פעם אחת כתב מכתב סודי, ובאמצע הגיע אליו אדם שממנו במיוחד היה צריך להישמר שלא יראהו. לא הפך רבינו את הדף ולא הזיזו ממקומו, אלא השאירו פתוח כמות שהוא, וההוא ראה את המכתב שהיה מונח לנגד עיניו באופן גלוי.
הגרמ"צ ברגמן שליט"א היה לן אצל רבינו במשך כשנתיים ימים. "תמיד כשבאתי מהישיבה לאחר סדר שלישי, בלימוד של כל היום", מספר הגרמ"צ, "היה אומר לי: קח גמרא, שב ליד השולחן ותלמד". וכך הייתי לומד כרבע שעה עד שהייתי נרדם על הגמרא, ואז היה רבינו ניגש אלי, מעיר אותי, ואומר: לך לישון..."!
פעם אחת אמר לאחד ממקורביו, שכשרוצים להוציא מהארון ספר פלפול ידוע, צריך לקחת גמרא. גם זה נסיון הוא, וצריך להילחם בו (מהג"ר מאיר גריינימן שליט"א).
שאלוהו פעם היכן הוא מקום הפיאות (לענין איסור הקפה), והראה לשואל עד היכן הוא השיעור. השואל חזר ושאל: היכן הוא בדיוק המקום? והשיב: הדבר דומה למי שלוקח סכין וחותך לעצמו את הסימנים (קנה וושט) ובא לשאול את הרב האם עדיין לא הגיע לרוב הסימנים ויכול הוא להמשיך לחתוך. כך גם כאן. הדבר ברור שכאשר מדובר באיסור דאורייתא, אין נכנסים עד לגבול האיסור בדיוק, אלא מרחיקים מעט מן המקום כדי לצאת מן הספק! (ספר לשכנו תדרשו סוף חלק ב').
אמר, שהכיר יהודי שלא אחז מאף אחד, וזילזל בכולם, אבל כשכבר החזיק ממאן דהוא, אזי ידעו כולם שהסיבה היא משום שהמאן דהוא הזה החזיק ממנו. והוסיף: במדה ידועה כל אחד כך... (מהרש"ג).
נסתלק בט"ו במרחשוון שנת תשי"ד
נלקט מהספר מעשה איש


מסילות הזוהר

מיום שנולד יצחק, כל זמן שהיה ישמעאל בבית, לא הוזכר שמו של ישמעאל
"ותרא שרה את בן הגר" וגו' (בראשית כא): אמר ר' חייא מיום שנולד יצחק, וישמעאל היה בביתו של אברהם, לא נזכר ישמעאל בשמו, כי במקום ששורה זהב, לא נזכר לפניו פסולת. ומשום זה כתוב "את בן הגר המצרית", ולא ישמעאל בן הגר. איש שאינו כדאי להזכיר שמו לפני יצחק.
אמר רבי יצחק וכו': אר"י, "ותרא שרה" - עם עין לקלון - כלומר החפצה לראות רק קלון - ראתה אותו שרה, כי לא ראתה אותו, עם העין, שהוא בנו של אברהם, אלא שהוא בנו של הגר המצרית, ומשום זה כתב, "ותרא שרה" - כי רק שרה ראתה אותו עם עין כזו, ולא אברהם, כי באברהם לא כתוב את בן הגר, אלא את בנו.
ת"ח לבתר וכו': בוא וראה לאחר כך מה כתוב, "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו", ולא כתוב על אודות בן הגר המצרית, וכנגד זה כתוב, "ותרא שרה את בן הגר המצרית", ולא ראתה שהוא בנו של אברהם.
ר' שמעון אמר וכו': רש"א, מקרא זה, שבחה של שרה הוא, משום שראתה אותו שמצחק לעבודה זרה, אמרה, ודאי, אין בן זה בנו של אברהם, לעשות מעשיו של אברהם, אלא בן הגר המצרית הוא, כי חזר לחלק אמו, ומשום זה, "ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש" וגו'.
וכי סלקא דעתך וכו': והכי יעלה על דעתך, ששרה קנאה אותה או את בנה, וע"כ אמרה גרש וגו', אם היה כן, לא היה הקב"ה מודה לדבריה, שכתוב "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", אלא משום שראתה אותו בעבודה זרה, ואמו למדה אותו חוקי עבודה זרה, משום זה אמרה שרה "כי לא יירש בן האמה הזאת", אני יודעת שלא יירש לעולם חלק של האמונה, ולא יהיה לו חלק עם בני לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ועל כן הודה לה הקב"ה.
וקב"ה בעא לאפרשא וכו': והקב"ה רצה להבדיל זרע הקודש בלבדם כראוי, שמשום זה ברא העולם, כי ישראל עלה ברצונו של הקב"ה מטרם שברא העולם ומשום זה יצא אברהם לעולם, והעולם נתקיים בשבילו. ואברהם ויצחק עמדו ולא נתיישבו במקום עד שיצא יעקב לעולם.
כיון שנפק וכו': כיון שיצא יעקב לעולם נתקיימו אברהם ויצחק ונתקיים כל העולם.
ומתמן נפק וכו': ומשם, מיעקב, יצא עם הקדוש לעולם, ונתקיים הכל מצד הקדושה כראוי, ועל כן אמר לו הקב"ה, "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך זרע" - ולא בישמעאל.
מה כתיב וכו': מה כתוב אחר כך, "ותלך ותתע במדבר באר שבע" כתוב כאן ותתע, וכתוב שם (ירמיה י) "הבל המה מעשה תעתועים". לומדים גזירה שוה, מה שם עבודה זרה אף כאן עבודה זרה. והקב"ה, בזכות אברהם, לא עזב אותה ואת בנה, והציל אותם מצמא, אע"פ שעבדה עבודה זרה.
ת"ח בקדמיתא וכו': בוא וראה בתחילה כאשר ברחה מפני שרה, מה כתוב, "כי שמע ה' אל ענייך", ועתה שהיא זנה אחר עבודה זרה, אע"פ שכתוב, "ותשא את קולה ותבך", מה כתוב, "כי שמע אלקים אל קול הנער", ולא כתוב כי שמע אלוקים אל קולך.
פירוש הסולם פרשת וירא סעיפים תסג - תעא


מעשה שהיה

נפתלות דרכי ההשגחה - ב
תקציר:
ר' אברהם מתוניס ביקש הלואה מידידו רחמים העשיר, אולם הפעם כיון שישב אצלו סניור כמוס הערבי שלעג עליו על שמלוה ליהודי, נמנע רחמים מלהלוות לאברהם. אברהם התחזק באמונה וציפה לישועה. בינתיים גנב בנו של הירקן שני צמידים מביתו של סניור והחביאם באחד הארגזים של הענבים בחנותו של אביו, עד שיגמור את אחד השליחויות שאביו ביקשו לעשותן.

באותה שעה הגיע לחנות, אברהם העני. הוא השיג איכשהוא שישה צולדי, וביקש לקנות איזה דבר מאכל שישביע את עולליו. מוכר הירקות הציע לו לקחת את ארגז הענבים, והעני שמח על המציאה שמצא במחיר זול כל כך.
כשהגיע לביתו והחל להוציא את הענבים מן הארגז, נפערו עיניו בתדהמה - בתוך ארגז הענבים שקנה זה עתה נמצאו חבויים שני צמידי זהב. אברהם ראה בכך את יד ההשגחה. בקושי חלפו אלא שעות אחדות מאז הושבו פניו ריקם, כבר נושע בידי שמים.
לא חלפו דקות מעטות ואברהם עמד שוב על מפתן ביתו של רחמים, שכנו. הפעם לא ביקש סתם הלוואה, אלא דמי משכון. הוא הציג לפניו צמיד זהב נוצץ וקיבל בתמורה חמש מאות ריאל.
למחרת פגש רחמים את סניור כמוס ומצא את פניו נפולות. "מה קרה, סניור כמוס?", שאל בדאגה. אך לאחר מכן ניאות לגלות כי שני צמידי זהב יקרים שרכש לפני ימים אחדים, נעלמו מביתו באורח מסתורי.
פניו של רחמים לבשו ארשת הפתעה. הוא הזמין את סניור כמוס והראה לו את הצמיד שמישכן אצלו שכנו העני. עיניו של העשיר הביטו בצמיד כלא מאמינות. היה זה אחד משני הצמידים האבודים שלו!
הוא נמלא חימה וסינן מבין שיניו: "אני כבר מבין. הבטלן הנבל הזה שמע את דבריי אליך, בשעה שבא לבקש נדבה, וביקש לנקום בי. הוא גנב את הצמידים היקרים מביתי!".
רבי ישועה בסיס, רבה הראשי של תוניס, ישב על כיסאו בבית דינו והקשיב בסבלנות לטענותיהם של הצדדים. הוא האזין להאשמותיו החריפות והנחרצות של סניור כמוס ושמע גם את דברי ההתגוננות של אברהם. כשסיים לחקור את השניים, התרשם, שאברהם אומר דברי אמת ומעולם לא עלה על דעתו לגנוב דבר מבית רעהו.
וכה חרץ את דינו: "מצאתי את דבריו של אברהם נכונים ואמיתיים. אני משוכנע, שאדם זה, המפרנס את ביתו בזיעת אפיו, איננו מסוגל לגעת בממונו של זר. אין זאת אלא שמישהו אחר גנב את הצמידים, שהגיעו בדרך כלשהי לארגז הירקות שקנה בשוק".
אחר כך פנה הרב לסניור כמוס: "נראה שמשמים ביקשו ללמדך לקח. בעוד אתה ביקשת להניא את חבריך מלסייע לעני ואביון, נתחייבת בעצמך לפרנסו. הצמידים הם אכן שלך, אך גוזרני עליך, כי את חמש מאות הריאל שקיבל אברהם בעת מישכון הצמיד, תשלם אתה".
מאותו יום השתנתה התנהגותו של סניור כמוס, שקלט היטב את המסר. לבו האטום, כמו גם כיסו החתום, נפתחו לרווחה לפני כל עניי תוניס.
שיחת השבוע


חוד הפרשה

א. היכן מצאנו בפרשתנו שהמילה "כי" משמשת בלשון "אלא"?
ב. מדוע לא אמר ה' לאברהם מיד שכוונתו ליצחק, ומדוע הקדים "את בנך, יחידך אשר אהבת"?


שינון הלכה

שער הענווה
א. מדוע תפילת העניו מקובלת לפני הקדוש ברוך הוא?
ב. איזה ענוה היא רעה כמו הגאוה?

שבת

ט"ו חשון

ז"ח שיר השירים

כט - לד

קז-קכד

ראשון

ט"ז חשון

ז"ח שיר השירים

לד - לח

קכה-קלח

שני

י"ז חשון

ז"ח שיר השירים

לח - מ

קלט-קמו

שלישי

י"ח חשון

ז"ח שיר השירים

מ - מד

קמז-קנז

רביעי

י"ט חשון

ז"ח שיר השירים

מד - מח

קנח-קע

חמישי

כ' חשון

ז"ח שיר השירים

מט - נג

קעא - קפו

שישי

כ"א חשון

ז"ח שיר השירים

נג - נח

קפז-קצו

שבת

כ"ב חשון

ז"ח שיר השירים

נט - סב

קצז - רי





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael