אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
לך לך

קולמוס העורך

כשאמר ה' לאברהם "וברכתי אותה ונתתי לך ממנה בן" ביקש אברהם "לו ישמעאל יחיה לפניך (יז, יח), ופירש רש"י: "יחיה לפניך" - ביראתך, כמו "התהלך לפני" - פלח קדמי.
בספר "משמחי לב" מקשה שהרי על דבר היות ישמעאל מיועד להיות יוצא לתרבות רע, "פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו", בודאי שהצטער אותו צדיק אברהם כמו שנאמר, "וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות ישמעאל בנו" (וירא כא, יא). ולכאורה משמע שהשלים עם זה. אם כן מדוע כעת לאחר שבושר על הולדת בנו יצחק מבקש אברהם אבינו שישמעאל יתחזק ביראת שמים?
ומבאר, שאברהם אבינו ע"ה חש שהבן הזה שזרע קודש מחצבתו בודאי יהיה בן יקיר וחכים המסוגל להמשיך בשושלת הזהב של אבות האומה הישראלית, ובעת הזאת מצא לנכון להתפלל על "יראתו" של ישמעאל וזאת למען לא יפגע ח"ו בנו יצחק עקב היותו בסביבה של אותו "תכשיט" - ישמעאל, המשוקע בהבלי העולם הזה.
שבת שלום


נתיב הדרש

מדוע היה אכפת לאברהם שאליעזר יירש אותו
נאמר בפרשתינו "ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אותי. והנה דבר ד' אליו לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך" (טו, ג-ד).
בספר עבודת יששכר מקשה, האם טוב עין כאברהם אבינו יקשה בעיניו שבן ביתו יירש את הקרקעות והמטלטלין שלו, והאם בגלל טענה כזו, ירעיש לבקש מהקב"ה בנים, בגלל שהבטיחו בנים, ולכאורה היה צריך לבקש בפשטות על בנים, ללא קשר עם הירושה.
אולם מבאר שעל פי דרך אמת יש לומר, כי אבינו אברהם ראה בחוש כי על ידי עבדו בן ביתו אליעזר אשר לא היתה הורתו ולידתו בקדושה לא תהיה התגלות אלקות כלל, רק שישמח ויגל אליעזר בירושת נכסיו הגשמיות, והקב"ה הרי התפאר עם אברהם אבינו "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו" וכו' (בראשית יח) לכן היה אברהם יושב ודואג מי ישאר אחריו להיות ממלא מקומו וימשיך בדרכו שיתגלה מלכות שמים בעולם.
לכן בא הקב"ה בהבטחה, ואמר לו "לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך" שהורתו ולידתו בקדושה, הוא יירשך ויפרסם שמי בעולם ויתקיים העולם עליהם.
משל למה הדבר דומה: לשני אחים יורשים, אחד פיקח ואחד שוטה שהשאיר להם אביהם שדה וכרם ודירה קטנה בשדה, הפקח מבין כי עיקר הירושה היא השדה והכרם, וחורש וזורע בחלקו שבשדה ירושתו ודואג לעשות בה כל צרכה, וכך נשארת ירושתו על מעמדה ומכונה ותיקונה. אבל השוטה שמח בדירתו הקטנה ומטייל בטיולים והולך אחר שרירות לבו ועוזב את שדהו ומובירה והנה עלה כולו קמשונים וקוץ ודרדר צומחים בה. מי מהילדים הוא הראוי להיות יורש לאביו, הלא הפיקח ראוי לכך, בגלל שמתנהג בחכמה ודואג שירושת אביו תמשיך להתקיים.
וזה שאמר אברהם "והנה בן ביתי יורש אותו" - דוקא ולא אותך - ה, כי ישמח רק בדירה הטפלה לכרם ויעזוב את העיקר, ומי יפרסם מלכותך ושמך הגדול והקדוש אשר עלינו קראת, ובא הקב"ה אליו בהבטחה "לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך" כלומר שהיה מבשרו בבשורה טובה כי בניו היוצאים ממעיו יקיימו את התורה אחריו, "מעיך" רומז לתורה, כמאמר חז"ל (מד' תהלים טז) - שתי כליות של אברהם אבינו נעשו כשתי תורות.


בשבילי הפרשה

ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו (יב, ה).
יש לדקדק, וכי יעלה על הדעת שכשאדם עובר לעיר אחרת שילך לבדו ויעזוב את אשתו ואת רכושו, ולמה צריך להשמיענו שאברהם יצא עם אשתו וכל רכושו.
אלא לפי שדרך העולם שאדם הרוצה להעתיק את מקום מגוריו ממקום למקום, הולך בתחילה הוא לבדו לתור את המקום, לראות אם המקום החדש מוצא חן בעיניו מבחינת האקלים, הדיור וכו', ואחר כך באם המקום מוצא חן בעיניו אזי חוזר ומביא את אשתו ואת רכושו.
אך אברהם אבינו ע"ה כשאמר לו הקב"ה "לך לך" וגו', מיד החליט בלבו לקיים מצותו, וכדי להגיד שבחו של אברהם אבינו, אומר לנו הכתוב "ויקח אברם את שרי אשתו" כאילו כבר היה שם ויישר בעיניו. בעלי ברית אברהם

בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם (יד, כד).
מדת הבטחון בהשי"ת היא מדה נכונה וחשובה מאד, היא גורמת לאדם התחזקות באמונתו, ונותנת לו כח ועוצמה לעמוד בגבורה נגד המכשולות והנסיונות המרים הצפוים לאדם בימי חייו על אדמות.
ברם עם כל חשיבותה של מדת הבטחון אין להשתמש בה כלפי הזולת, וכשפונה אליו עני ונכה רוח בבקשת עזרה בעת דחקו בל יפטם אותו במידת הבטחון ולהטיף לו מוסר שיבטח בהשי"ת ולבל ישים מבטחו באנשים, אלא אז ישים את מדת הבטחון בצד ויעשה את כל המאמצים לעמוד לימין אביון.
כדוגמה הזאת אנו רואים אצל אברהם אבינו שהוא בעצמו סרב לקבל מאומה מאת מלך סדום בהיותו שם בטחונו בהשי"ת, וכמו שרש"י מבאר על הפסוק "ולא תאמר אני העשרתי את אברם" - שהקב"ה הבטיחני לעשרני שנאמר "ואברכך". אך לגבי נעריו שהתעסקו במלחמה, עבורם דרש בפה מלא מאת מלך סדום לתת להם את שכרם המלא המגיע להם. משמחי לב

בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה (טז, ב).
שרה לקחה את הגר המצרית להיות לאישה לבעלה אברהם באומרה "אולי איבנה ממנה", והרי לכאורה זה פלא גדול, איך חושבת שרה שבגלל זה שאברהם לוקח את הגר המצרית, תזכה שרה ללדת? אדרבה יש גם סברה הפוכה שאם יוולד להגר בן לא יצטרך אברהם להתפלל כל כך על לידת בן נוסף לשרה, ואמנם מצינו טענה כזו אצל יעקב כמובא ברש"י (ויצא ל, א) "אני יש לי בנים, ממך (רחל) מנע ולא ממני".
אלא ששרה הרבתה להתפלל על בנים כל השנים מאז נישאה לאברהם ולא נענתה, התיישבה בדעתה לעשות צעד גדול, שבעלה יקח את הגר ואם הגר תלד, אז גדול מאוד יהיה צערה של שרה ומתוך כך תוכל להתפלל מתוך כאב עצום ותפילותיה יבקעו רקיעים.
ואמנם מצינו מעין זה אצל חנה ופנינה, כי חנה היתה עקרה ופנינה ציערה אותה ושאלה לצרתה: האם קנית כבר נעלים ובגד לילד שלך, וכך גדל הכאב ביותר אצל חנה עד ששפכה מר לבה וכך עזרו לה מהשמים וזכתה לבן צדיק ונביא - שמואל הנביא. וכבר אמרו חז"ל (סוף פרק השותפין) כי "פנינה לשם שמים נתכוונה" ושם אומר רש"י "שתתרעם על שהיא עקרה ותתפלל". ואמנם נולד לה. אמרי אשר
א.ה. יש לציין שמובא שפנינה נענשה על כך, אף שהתכוונה לשם שמים, כי בכל זאת ציערה את פנינה. אולם כאן שרה גרמה צער לעצמה בלבד.


דרך הלכה

הלכות שמיטה
פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית
א. שנת השמיטה מתחילה בא' בתשרי של שנה השביעית ונגמרת בכניסת יום א' בתשרי של השנה השמינית. והדין הוא שבפירות הולכים לפי זמן שחנטו הפירות, שאם חנטו בשישית אין להם קדושת שביעית, ואם חנטו בשביעית יש להם קדושת שביעית, אף אם ילקטו אותם בשמינית. ובירקות הולכים לפי זמן לקיטתם.
ב. לגבי אתרוג, נחלקו התנאים (במסכת ראש השנה) אם הולכים בו לפי חניטתו או לפי לקיטתו. ולמעשה הכריע החזון איש על פי הראשונים שצריך להחמיר גם לפי זמן הלקיטה, שאם נלקט בשביעית יש בו קדושת שביעית, ואם חנט בשביעית ונלקט בשמינית, לדעת כולם יש בו קדושת שביעית.
ג. פרחי ריח, שגדלים על שיחים שדינם כאילן הולכים בהם אחר החנטה כמו באילן. ופרחים שגדלים על צמחים דינם כצמחים שהולכים בהם לפי זמן לקיטתם.
ד. פרחים שאין להם ריח ועומדים לנוי, כתב המנחת שלמה שאין בהם קדושת שביעית. ובפרחים שיש להם ריח, סובר הגרי"ש אלישיב שיש בהם קדושת שביעית, והמנחת שלמה פסק שאין בהם קדושת שביעית.
ה. פירות וירקות ותבואה וכו' שעומד למאכל אדם יש בו קדושת שביעית וכן מיני תבלין וריח וכן מיני פירות שעומדים להדלקה או למאור יש בהם קדושת שביעית.
ו. ידועה המחלוקת בין המבי"ט לבית יוסף אם יש קדושת שביעית בשדה נוכרי. המבי"ט סובר ששדה נוכרי זה כמו גידול יהודי. והבית יוסף סבר שלא נוהג בהם קדושת שביעית. ולמעשה בירושלים לא הקפידו על יבול נכרי לנהוג בו קדושת שביעית. אבל בבני ברק התקבלה הוראתו של החזון איש שחייבים לנהוג ביבול נכרי בקדושת שביעית כמו ביבול יהודי. וידוע שהחזון איש מאוד החמיר בזה שלא להקל. וסבר עוד שגם לפי הבית יוסף שסובר שאין קדושת שביעית ביבול נכרי מכל מקום גם הוא יודה שליהודי אסור לעבוד בשדה של נכרי בשביעית.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי אברהם מסלונים זצוק"ל בעל "יסוד העבודה"
פעם הרגיש מרירות גדולה ושברון רוח בעת התפילה, וחשש לעצמו אם זה אמיתי, ואמר, אם זה אמת, הרי שתבוא בשעת האכילה ולא בזמן התפילה.
אחד מהחבריא נסע פעם בחורף בדרך והיה קור גדול, והתחיל לקפוא, וירד מהעגלה והתחיל לרוץ בכדי להתחמם עד שהתעייף והתיישב באפיסת כוחות, והרגיש שנופל עליו תרדמה שזוהי סכנה גדולה למי שנקפא מקור כידוע, והנה הוא רואה לנגדו במחזה את רבו בעל "יסוד העבודה", והתחיל להתאונן לפניו. אמר לו הרבי: "מן המצר" - כשנראה שהוא כבר במצר, ואין לו עוד שום תקוה, ואם אז "קראתי י-ה", אז "ענני במרחב י-ה", עונה השי"ת, תדע שאתה במרחב ויש עוד פתח תקוה, ומיד הרגיש חמימות וכח לקום ולהמשיך בדרכו.
אמר, שתולה שיסוריו שסבל הרבה ברגלו, זה משום ביטול תורה. אלא, מה לא עושים בשביל ישראל.
הרבנית אמרה לו פעם - הרי כשאתה מתפלל עבור אחרים, הנך נענה מיד. התפלל נא גם בעד עצמך ותפעל. ענה לה, אני אולי הייתי פועל ישועה, אלא שאני מתבייש...
אמר: תשעים ותשע חלקים של יצר הרע, הוא פתיות ורק חלק אחד הוא רע ממש. וכיון שעוסק בתורה שהיא "עדות ה' נאמנה מחכימת פתי", בזה נופלים כבר צ"ט חלקים של היצר הרע, ונשאר רק חלק אחד שצריך לעמוד נגדו.
תלמידו רבי יהודה לייב התאונן פעם לפניו כי באים אליו החברייא וגוזלים את זמנו. אמר לו הרבי: יפה שעה אחת שחברים יושבים גם יחד, ויקרה כלימוד כמה וכמה פרקי משניות, ואפילו כשלא מזדמן להם לדבר דברי תורה, רק שהם עושים צחוק מהעולם הזה!
נסתלק בי"א במרחשוון שנת תרמ"ד


מסילות הזוהר

על ידי ברית מילה מכניעים את שונאי ישראל
פתח חד וכו': פתח אחד ואמר, כתוב "בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'" (שופטים ה). ושואל, מה ראו דבורה וברק שפתחו את שירתם בכתוב הזה. אלא כך למדנו, אין העולם מתקיים אלא על ברית הזה. שכתוב, "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".
בגין כך וכו': משום זה כל זמן שישראל מקיימים ברית הזה, חוקות שמים וארץ נמצאים בקיומם. וכל זמן שישראל מבטלים ברית הזה, ברית שמים וארץ איננו מתקיים, וברכות אינם נמצאות בעולם.
ת"ח לא שליטו וכו': בוא וראה, לא שלטו עמים אחרים על ישראל אלא כאשר בטלו מהם ברית הזה. ומה בטלו מהם. שמלו ולא פרעו, ולא נגלה בשר קדוש. ועל כן כתוב, "ויעזבו בני ישראל את ה'" וגו' וימכור אותם ביד סיסרא (שופטים ב). הרי שהעמים לא שלטו בהם אלא אחר שבטלו הברית. "ויעזבו את ה'", ממש. פירוש. כי על ידי הפריעה מתגלים אותיות השם י"ה שה"ס המוחין העליונים וע"כ פריעה אותיות פרע י"ה וכיון שלא פרעו, לא נגלה עליהם השם י"ה, וז"ש "ויעזבו את ה'" ממש, שעזבו השם י"ה.
עד דאתת דבורה וכו': עד שבאה דבורה והתנדבה עצמה לכל ישראל בדבר הזה, דהיינו לגלות המוחין די"ה שה"ס פריעה, אז נכנעו שונאיהם תחתיהם.
והיינו דתנינן וכו': והיינו שלמדנו, שאמר הקב"ה ליהושע הרי ישראל ערלים הם, שלא פרעו ולא נגלה בשר קדש, ואינם מקיימים הברית שלי, ואתה רוצה להביאם לארץ, ולהכניע את שונאיהם, שוב מול את בני ישראל שנית. ומטרם שפרעו ונתגלה ברית הזה לא נכנסו לארץ, ולא נכנעו שונאיהם. אף כאן, כיון שהתנדבו ישראל באות ברית הזה נכנעו שונאיהם תחתיהם, והברכות חזרו לעולם. וזהו שכתוב "בפרוע פרעות בישראל" - שה"ס פריעה, "בהתנדב עם" - שהתנדבו לשמור את זה, "ברכו ה'". ומטעם זה התחילה שירת דבורה וברק הזה.
קם אחרא ופתח וכו': קם אחר ופתח ואמר, "ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו" (שמות ד). למי ביקש להמית, למשה. אמר לו הקב"ה, וכי אתה הולך להוציא את ישראל ממצרים, ולהכניע מלך רב ושליט, ואתה מבטל מצוה ממך, כי בנך לא נמול. מיד "ויבקש המיתו".
תאנא נחת וכו': למדנו, ירד גבריאל בלהב אש לשרפו, ונרמז נחש שרף אחד שיבלע אותו לתוכו, ושואל למה דוקא נחש, ומשיב, אמר לו הקב"ה אתה הולך להרוג נחש גדול ותקיף, דהיינו "התנין הגדול הרובץ תוך יאוריו", שהוא מלך מצרים, ובנך לא נמול. מיד נרמז לנחש אחד שיהרוג את משה.
עד דחמת וכו': עד שראתה צפורה, ומלה את בנה. זהו שכתוב, "ותקח צפורה צור", מהו צור. אלא צור פירושו רפואה ומהו הרפואה. "ותכרות ערלת בנה". כי נצנץ בה רוח הקודש, שעל ידי זה ינצל משה ממות.
קם אחרא ואמר וכו': קם אחר ואמר, "ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר" וגו' (בראשית מה). ושואל, למה קרא אותם, הרי קרובים היו אליו. ומשיב, אלא בשעה שאמר להם, "אני יוסף אחיכם". תמהו, כי ראוהו במלוכה עליונה. אמר להם יוסף, מלוכה זו משום זה, הרוחתי, היינו משום מצות המילה, "גשו נא אלי, ויגשו", והראה אותם אות ברית המילה. אמר, זה גרם לי מלוכה הזו, משום ששמרתי אותה.
מכאן אוליפנא וכו': מכאן למדנו, מי ששומר אות ברית הזה, מלוכה נשמרת לו. מאין לנו זה, מבועז. שכתוב "חי ה' שכבי עד הבוקר" (רות ג). כי היצר היה מסיתו עד שנשבע שבועה זו, "חי ה'" וגו', ושמר את הברית. משום זה זכה שיצאו ממנו מלכים ושליטים על המלכים, ומלך המשיח הנקרא בשם הקב"ה, הרי ששומר בריתו מלטמא אותו, נשמרת לו מלוכה.
פירוש הסולם פרשת לך לך סעיפים שצא - שצט


מעשה שהיה

נפתלות דרכי ההשגחה - א
בעיר תוניס חי יהודי עני וקשה יום, ושמו אברהם. את מחייתו מצא מעבודות קשות ולא תמיד מכובדות שהיו מזדמנות לידיו. אך למרות עוניו ודוחקו, היה שמח בחלקו ומלא ביטחון בהשגחה העליונה שלא תעזבהו.
לא הרחק מביתו של אברהם התגורר יהודי נדיב וטוב לב, רחמים שמו, שהיה מושיט לו עזרה בכל עת מצוקה. בתקופות כאלה היה רחמים מלווה לו סכומי כסף נכבדים, והוא היה מחזירם לו כעבור זמן, בתשלומים נוחים. רחמים מעולם לא דחק בו בפירעון ההלוואות, אך מעולם גם לא אירע שאברהם לא פרע את חובותיו.
פעם אחת, כשהתדפק אברהם על דלתו של שכנו הנדיב, מצא אותו בעיצומה של פגישה עסקית עם אחד משועי תוניס - סניור כמוס. השניים עמדו לחתום על עיסקה מורכבת וטירדות העסק ניכרו על פניהם. משהבחין רחמים באברהם, לא היה זקוק להסברים נוספים. מיד שלח ידו אל כיסו כדי לשלוף מתוכו צרור שטרות ולתיתם לשכנו בהלוואה.
סניור כמוס, שהיה מפורסם בכל עירו באטימות לבו כלפי העניים והנדכאים, הבחין בנעשה וצרות-עינו לא הניחה לו להבליג. הוא שילח ברחמים מבט לעגני וסינן: "הא, גם אתה תומך בבטלנים הללו?".
רחמים, שלרגע אחזה בו בושה, מיהר להוציא את ידו מכיסו, והפטיר לעבר אברהם: "מצטער, אבל כרגע אין לי, אולי בהזדמנות אחרת".
אברהם, שהבחין בנעשה, יצא מבית שכנו מבוייש ונכלם. הוא חשב על ביתו הריק ממזון, על בניו הקטנים ועל רעייתו המצפים בכיליון עיניים לכסף, שבו חשב לקנות כמה מצרכי יסוד. דמעות שטפו את עיניו. אך מיד חיזק את לבו באמונתו וחזר והתמלא בטחון בה'. "הקב"ה עשיר גדול הוא, ויש לפניו דרכים רבות לסייע לנו", ניחם עצמו.
בשעה שסניור כמוס ישב אצל עמיתו רחמים, חמק אל ביתו בנו הצעיר של מחמוד, מוכר הירקות. הוא חדר אל הבית מבעד אחד החלונות האחוריים. חיפוש מהיר העלה שלל נכבד - שני צמידי זהב יקרים. חיש קל שילשל הגנב את הצמידים לכיסו. ובמהירות הסתלק מן הבית.
בשובו אל חנותו של אביו, נתקבל בצעקות רמות. האב זעם על בנו שעזבו בעיצומה של העבודה וציווה עליו מיד לבצע עבודה מסויימת. הגנב מיהר להטמין את הצמידים בתוך ארגז ענבים שעמד בפינה, והלך למלא את מבוקשו של אביו.
המשך יבוא בס"ד
"שיחת השבוע"


חוד הפרשה

א. מדוע את הציפור לא בתר אברהם?
ב. מדוע מת אברהם חמש שנים קודם זמנו?


שינון הלכה

שער הבושת
א. איך אפשר לדעת אם יש לאדם את מדת הבושת?
ב. מי שרוצה להרגיל את עצמו להתבייש מה יעשה?

שבת

ח' חשון

ז"ח שיר השירים

א - ה

א - טז

ראשון

ט' חשון

ז"ח שיר השירים

ה - ט

יז - לו

שני

י' חשון

ז"ח שיר השירים

ט - יב

לז - נ

שלישי

י"א חשון

ז"ח שיר השירים

יב - יז

נא - סו

רביעי

י"ב חשון

ז"ח שיר השירים

יז - כ

סז - עו

חמישי

י"ג חשון

ז"ח שיר השירים

כ - כג

עז - פט

שישי

י"ד חשון

ז"ח שיר השירים

כד - כט

צ - קו

שבת

ט"ו חשון

ז"ח שיר השירים

כט - לד

קז-קכד





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael