אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
נח

קולמוס העורך

בפרשתנו מצווה ה' לנח: "ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התיבה להחיות אתך" (ו, יט).
בספר "שם אנוש" מקשה שלכאורה כיצד יתכן שבעלי חיים טורפים - שמטבע ברייתם אויבים הם זה לזה ומזיקים זה את זה - מסוגלים היו להיוועד יחדיו בתיבה מבלי כל פגע.
ומסביר, כי טבע העולם פועל בהתאם לפעולותיו של האדם, כשמקלקל האדם את מעשיו, משפיע הוא גם על הבריאה כולה. ואכן, משחטא אדם הראשון הביא מיתה על כל העולם כולו, וכך נתהוותה המיתה גם בטבע הבריאה, שבאה לידי ביטוי אצל החי על ידי טרף.
נח אשר מצא חן בעיני ה', הוא ובני ביתו שלמים היו ובמעשיהם השפיעו גם על הטבע, בניגוד לבני דורם אשר השפיעו לרעה על כל הטבע עד "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ", השפיע עליהם נח לטובה, עד כי היטיבו מעשיהם ושוב לא עסקו בטרף ובעוינות זה לזה.
לעתיד לבוא, כשיבוא העולם על תיקונו המוחלט, שוב יחזור הדבר לקדמותו. וזהו פירוש הנבואה "וגר זאב עם כבש".
שבת שלום


נתיב הדרש

הדומם צומח וחי מושפעים מהתנהגות האדם
על הפסוק "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" דורשת הגמרא במסכת סנהדרין (קח:) שבדור המבול השחיתו את דרכם לא רק בני האדם, אלא אף הבהמות שינו את התנהגותם. ודבר זה תמוה הוא שהרי לגבי האדם שהוא בעל בחירה ולעיתים בוחר ברע יש מקום לדבר על השחתה, אבל לגבי בהמה שאין לה בחירה וכל מה שעושה, הרי זה על פי טבעה, ולכאורה לא שייכת כלל השחתה?
מבארים הספרים (בית הלוי ועוד) שידוע שכאשר אדם מתרגל בעשיית עבירות מסויימות, נעשה הדבר במשך הזמן כעין טבע שני שלו. מתפתחת אצלו תשוקה לחזור ולעשות את אותה העבירה. ואף אם בשכלו הוא מכיר שמעשיו אינם טובים, מקשה עליו הטבע, שהשריש בעצמו, לשוב בתשובה ולהמנע מעשיית העבירה.
ההשפעה הרעה שיש למעשה העבירה, אינה מצטמצמת לגבי עובר העבירה בלבד, אלא היא פועלת בכל העולם הזה בכלל. ולא רק כשעובר עבירה בפרהסיא, שאז בודאי גורם איזו שהיא תאוה, אלא אפילו בסתר, גם כן מגביר את כח התאוה הזו בעולם עד שמשרישה בטבע כל הברואים. ומכיון שהושרשה התאוה גם בטבעם של שאר בני האדם, הרי הם נמשכים על ידיה ונכשלים בעבירה. ואפילו על הדוממים יש למעשי האדם השפעה, כמו שכתוב "ותבואו ותטמאו את ארצי", שעל ידי מעשיהם טמאו את גוף הארץ. ומאחר שהשחיתו בני אדם את דרכם, הושפעו גם הבהמות. וזה מה שנאמר "וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה". כלומר, שטבע הארץ בעצמו נשחת, עד "כי השחית כל בשר את דרכו" גם הבהמות.
אך, כשם שהרשעים מגבירים על ידי חטאיהם את התשוקה להרע בעולם, כך מגבירים הצדיקים על ידי מעשיהם הטובים את התשוקה לעשות טוב בעולם. נמצא, שכאשר אדם מקיים מצוה, הוא משפיע השפעה טובה על העולם כולו. ואילו, אם עושה את המצוה בחדרי חדרים, יש במעשה שלו משום זיכוי הרבים ותיקון העולם כולו.
בדומה לאלו הדברים כתב הרמח"ל: "כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם להיות לסיוע עבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו".


בשבילי הפרשה

וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וכו' וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה (ז, כג).
לעיל מצינו שנח נקרא "צדיק תמים", וכן "צדיק". וכאן נאמר רק נח ללא התואר צדיק, אף על פי שזה שנשאר נח ונמלט מן המבול, היה עקב זה שהיה צדיק, ולכאורה היה צריך לכתוב: "וישאר אך נח הצדיק".
ואולי יש לומר שהתואר "צדיק" מתיחס ביחס לאחרים, שנגד שאר האנשים היה איש צדיק. אבל כעת שמחה הקב"ה את כל היקום, ולא נשאר שום אדם מאנשי דור המבול, אז יחסו הכתוב רק בשמו.
ויש לבאר עוד, שרש"י הביא לעיל: "ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום" (וראה שם במפרשי רש"י, דגם הדורשים לשבח מודים בזה). ואם כן כעת שכל דורו כלה מן העולם, אין הכתוב קוראו צדיק. זר הצבי

ויום ולילה לא ישבותו (ח, כב).
שמעתי שבעל החידושי הרי"ם זצ"ל תירץ על הקושיא, איך אברהם אבינו ע"ה קיים את כל התורה כולה, והרי כתוב "ויום ולילה לא ישבותו", ודרשו חז"ל מזה (סנהדרין נח:) ש"עכו"ם ששבת חייב מיתה".
אלא שאברהם אבינו ע"ה הלך עם ציצית במקום שאסור לטלטל וממה נפשך לא עבר שום איסור. אם יש לו דין כישראל הרי מקיים מצות ציצית ומותר ללבוש ציצית במקום שאסור לטלטל, ואם דינו כבן נח, הרי לא קיים מצות ציצית והלבישה היא עליו כמשא, ולא שבת. בישישים חכמה

וימת תרח בחרן... ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך (יא, לב).
כאשר עזב אברהם את חרן ללכת ארצה כנען היה תרח בן 145 שנה ואברהם 75 ומכיון שמת תרח בן 205, הרי חיה עוד 60 לאחר הליכת אברהם. אם כן מדוע כתוב שמת, אומר רש"י "למה הקדים הכתוב מיתתו של תרח, שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברהם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכתוב מת.
והדבר תמוה, הרי משה רבינו כתב את התורה לאחר ארבע מאות שנה מתקופה זו, האם בזה שכתב "וימת תרח" נתעוררו אנשי חרן לבוא בטענות על אברהם שלא כיבד את אביו? אלא ידוע מה שאמרו חז"ל כי נסתכל הקב"ה בתורתו וברא את העולם, שהתורה היתה כבר אלפיים שנה לפני בריאת העולם, אם כן כאשר נכתב בתורה "וימת תרח" על התקופה שעזב אברהם את חרן לנסוע לכנען, נכנס הדבר במציאות העולם, בתוך הטבע, וכאשר הגיע תרח לשנתו הקמ"ה כאילו נתעלם מן העולם, ושוב לא חשבו עליו כלל, וזהו "כדי שלא יאמרו הבריות" וכו', היינו שהתורה היא מציאות העולם ומה שכתוב בה נהיה אחר כך במציאות.
וכן רואים אנו כאשר רבקה נפטרה שלא נזכר בתורה שנפטרה. ואומר רש"י (וישלח לה, ח) שהעלימו את יום מותה של רבקה כדי שלא יקללו הבריות כרס שיצא ממנו עשו. ושוב מופלא הדבר אם כתב משה רבינו את התורה כעבור ג' מאות שנה האם יקללו אז את רבקה, אלא שאז ירדה העלמה לעולם מכח התורה, ואף אחד לא הרגיש במות רבקה, וזה בגלל שחששו לכבודה. אמרי אשר


דרך הלכה

הלכות שמיטה
דיני אוצר בית דין
בתוספתא (פ"ח) מובא המושג המקובל "אוצר בית דין", ועשו תקנה זו כדי שעל ידי זה יהיה לציבור אפשרות לקבל פירות בשביעית ולא יצטרכו ללכת לקטוף בשדות. וגם בגלל שמצוי שאם באים כולם לתלוש מהעצים זה מקלקל את העצים, לכן בית דין שוכרים פועלים שיטפלו בעצים לפני השביעית וגם בשביעית, באופן המותר.
א. כיון שפירות אלו שייכים לאוצר בית דין, לכן מי שלוקח דבר בלא לשלם את דמי ההוצאות שנקבעו על ידי בית הדין זה כעין גזילה כלפי שכירי בית הדין שמטפלים בפירות, וכן יש לבית דין טרחות מרובות בזה, לכן חייבים לשלם על פירות אלו את המחיר שנקבע.
ב. כל מה שמותר ליחיד לעשות בפירות שביעית מותר גם לבית דין, ואין להם היתר לעשות מלאכות שאסורות ליחיד, ורק בקצירה ישנם אופנים שלאוצר בית דין יש יותר קולא.
ג. באוצר בית דין מותר לשמור את הפירות, והטעם שאין בזה איסור של "שמור" (שאסור בשביעית), כיון שכל השמירה היא רק לאחר שתולשים את הפירות, כי בזמן שהם מחוברים הם הפקר לכולם ואסור אז לזכות בהם לצורך הציבור. אבל באוצר בית דין שכונסים את הפירות כשהם תלושים ואז הם כבר מחויבים לדאוג לצורך הציבור ובידם להפקיר ולעשות לרבים, אז מותר להם גם לאסוף הכל לטובת הציבור.
ד. פירות שמוכרים על ידי אוצר בית דין, אסור למכור בחנות או בשוק של פירות שמוכרים בו כל השנה, כיון שזה נראה שעושים סחורה בפירות שביעית.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי קלמן קלונימוס מפיסעצנה זצוק"ל הי"ד בעל ה"חובת התלמידים"
משתאים ופעורי פה נשארו מקורביו בקראם את השורות הבאות מתוך דף שהרבי רשם לעצמו ביום י"ט אייר תרפ"ט, כשמלאו לו ארבעים שנה:
ומה אקבל עלי, ללמוד? כמדומני שמה שאפשר לי שלא ללכת בטל אינני הולך בטל. להתרחק מן התאוות? אם אין יצרי מרמה אותי ב"ה אינני משועבד לתאוה ח"ו, ומה חסר לי? פשוט להיות יהודי חסר לי! דומה אני בעיני כדמות אדם מצויר שהכל יש, הגוונים הצורה וכו', ורק אחת חסרה. הנשמה חסרה. רבונו של עולם צופה ומביט כל נעלם, לפניך אתודה, ומלפניך אתחנן, מושלך ומרוחק אני ממך ומכל היכליך הרחק מאד, פשוט רוצה אני מעתה להתגייר ולהיות יהודי, רבש"ע הושיעני שלא אבלה את שארית שנותי... קרב אותי אליך והכניסי היכל לפנים מהיכל, קשור אותי אליך לעולם מתוך הרחבה..."
רגילים היו בני ישיבתו להיכנס בליל סליחות "שלוש עשרה מידות" שבין כסה לעשור, אל חדרו של הרבי, כדי לשמוע מוסר מפיו. פעם אחת דחקו ונכנסו פנימה כמה אנשים בלתי רצויים. לשנה האחרת סרב הרבי לומר את דבריו, כי אם פנה לקהל ואמר:
טבעו של אדם שהוא נמשך לשמוע דברים מזעזעים ולהוט להאזין לחדשות איומות שיש בהם משום גירוי צורב, דברים המקפיצים את הלב ממקומו, כשם שאדם להוט לשתות יי"ש הצורב את כל גופו ונהנה מן הצריבה... זהו גם סוד התשוקה לשמוע דברי כיבושין... ואם אתם רוצים לשתות יי"ש - האם מוכרח אני לשמש כוסית עבורכם?...
ודברים אלו - מספרים עוד היום התלמידים - ירדו חדרי בטן ועוררו את הלבבות יותר מכל דברי כבושין...
נסתלק בד' חשון שנת תש"ד
לוקט מהספר מרביצי תורה מעולם החסידות


מסילות הזוהר

* מי שחוטא בסתר, נפרעים ממנו בגלוי!
* איך לא נספה נח הצדיק בעוון הדור?
אמר רבי יוסי וכו': אר"י ווי להם לרשעים, שאינם רוצים לשוב לפני הקב"ה על עוונותיהם, בעודם בעולם הזה, כי כשבן אדם שב ומתחרט על עונותיו, הקב"ה מוחל לו. וכל אלו שמחזיקים עונותיהם, ואינם רוצים לשוב לפני הקב"ה על עונותיהם, נופלים אח"כ לגיהנם ולא יעלו אותם משם לעולם.
תא חזי בגין וכו': בוא וראה, משום שכל בני דורו של נח חזקו את לבם ובקשו להראות עונם בגלוי, הביא עליהם הקדוש ב"ה את הדין באותו האופן. אמר רבי יצחק ואפילו כשאדם חוטא, אם הוא בסתר, הקב"ה הוא רחמן, ואם האדם ישוב אליו. מכפר עליו ומוחל לו וסולח לו, ואם אינו שב אליו, מגלה חטאיו לעיני כל. מאין לנו זה, מן סוטה. שהיא חטאה בסתר, והקב"ה מגלה עונה בגלוי ע"י מים המאררים.
והכי נמי וכו': וכמו כן נמחו הרשעים הללו מן הארץ בגלוי, דהיינו דור המבול. ואיך נמחו, אלא שהיו המים יוצאים ועולים מן התהום והם רותחים, והפשיטו מהם את עורם, וכיון שנפשט מהם העור, נפשט מהם אח"כ גם הבשר, ולא נשארו אלא בעצמותיהם בלבד. לקיים הכתוב, "וימחו מן הארץ" (בראשית ז). וכל עצמותיהם נפרדו זה מזה, ולא נשארו יחד, ומהכל נעברו מהעולם. רבי יצחק אמר, וימחו מן הארץ, מהו וימחו. הוא כמו שאתה אומר, "ימחו מספר חיים", מכאן למדנו, שאין להם תחיה לעולמים, ולא יקומו בדין.
* * * *
ת"ח מה כתוב וכו': בוא וראה מה כתוב, "כי אותך ראיתי צדיק" וכו', מכאן למדנו, שלא יקבל אדם אורח לביתו אם הוא חושד בו שהוא רשע, אלא אם כן שהוא נחשב בעיניו לצדיק ואינו חושד בעיניו כלל. וז"ש "בא אתה וכל ביתך אל התיבה". מה הטעם, משום "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה".
ואוליפנא וכו': ולמדנו, שאם נותן לו להאורח בלבדו רשות, ולא נתן רשות לכל הבאים עם האורח, אל יכניסם להבית. ז"ש, "בא אתה וכל ביתך אל התיבה". אשר לכולם נתן רשות להיכנס. ומקרא הזה למדנו סוד סדרי דרך ארץ.
* * * *
ואמר רבי יהודה וכו': ואר"י באותה שעה שהרשעים אבדו מהעולם, הקב"ה הסתכל בעולם, ואינו רואה מי שיגין עליהם. ואם תאמר, הרי נח שהיה לו להגין על דורו בזמן המבול, ולהוציא תולדות אל העולם, למה לא הגין עליהם. ע"כ כתוב, "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" בדור הזה - הוא בדיוק, ללמד שבדור אחר לא היה צדיק, וע"כ לא הספיק זכותו להגין על דור המבול.
ר' יוסי אמר וכו': רי"א בדור הזה - זהו לשבחו, שהיה בדור החייב ההוא, ונמצא בכל זה איש צדיק תמים. ודאי לאו דוקא בדורו, אלא אפילו בדור של משה היה צדיק. אבל לא היה יכול להגין על העולם, משום שלא נמצאו עשרה צדיקים בעולם כמש"א במהפכת סדום, "אולי ימצאון שם עשרה", ולא נמצאו שם. ע"כ נחרבו, אף כאן לא נמצאו עשרה, אלא נח ושלשה בניו ונקבותיהם שלא היו עשרה, וע"כ לא יכלו להגן על הדור.
ר' אלעזר שאיל וכו': ר"א שאל לו לר"ש אביו, הנה למדנו, בשעה שהעולם מתמלא מעונות בני אדם, והדין יוצא, ווי לאותו צדיק הנמצא בהעולם, שהוא נענש תחילה בעונותיהם של הרשעים. ולפי זה הקשה, איך ניצל נח מן המבול ולא נענש בעונות הדור. א"ל, הא אתמר וכו': והשיב לו ר"ש, הנה אמרו שהקב"ה רצה להוציא ממנו תולדות לעולם, וע"כ ניצל. ועוד, כי הדין לא היה יכול לשלוט עליו, משום שהיה מכוסה ונחבא בהתיבה ונעלם מהעין.
ות"ח כתיב וכו': ובוא וראה, כתוב, "בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה'" (צפניה ב). ונח בקש צדק, ונכנס בתוך התיבה, ונסתתר ביום אף ה'. ועל כן לא היה יכול הדין לשלוט עליו ולקטרג עליו.
פירוש הסולם פרשת נח סעיפים קנ - קנב, קסו, קסז, קעד - קעז


מעשה שהיה

מסירות נפש למען אהבת ישראל
יום שבת קודש, שעת בוקר. הגאון רבי אהרן כהן זצוק"ל, ראש ישיבת חברון שכב במיטתו חלוש ורפה כח. אותה עת שעה הרב בבית הבראה עם משפחתו, כדי להתחזק ולהחליף כח, למען יוכל לשוב בכוחות מחודשים לעבודת קדשו בישיבה.
בינתיים, גברה עליו מחלתו, והוא חש כי כוחותיו אוזלים והולכים.
שעת התפילה קרבה והלכה. ביקש רבי אהרן לקום ממטתו, כדי שיוכל להתפלל שחרית בציבור, ורגליו כשלו עד שנאלץ לשוב למטתו.
בני המשפחה חשו אליו, וביקשוהו כי יתפלל בבית, הן עלול הוא, חס וחלילה, להתמוטט בדרך לבית הכנסת.
רבי אהרן ששב למטתו הנהן בראשו.
"אוי לי", מילמל לעצמו, "הן כל ימי נזהרתי שלא להפסיד ברכת כהנים, ועתה אחמיצנה?"
ידוע היה בישיבה, כי תפלתו של רבי אהרן היתה עבודה נשגבה ביותר. בדבקות עצומה היה ניצב לפני קונו לשפוך שיח. וברכת כהנים, שראה אותה כדבר נעלה ביותר. היתה שם דבר בישיבה. בקול אדיר היה משמיע כל מילה, בסערת נפש אמיתית. אמרו, כי מי שלא שמע ברכת כהנים של רבי אהרן, לא שמע ברכת כהנים מימיו.
עצם רבי אהרן את עיניו, נרדם לדקות אחדות, אחר התעורר בבהלה, והביט בדריכות בשעונו. "אולי בכל זאת אספיק לברך ברכת כהנים", אמר.
התאמץ רבי אהרן מאוד, קם מהמיטה נאחז לרגע בכסא הסמוך עד שתחלוף הסחרחורת שאחזה בו, והחל להתלבש. התעטף בטליתו, ובצעד איטי יצא מבית ההבראה.
בני הבית כבר היו בבית הכנסת, ולא ידעו כי רבי אהרן קם ממיטתו.
משהגיע רבי אהרן לבית הכנסת, גילה לאכזבתו הרבה כי התפילה הסתיימה. ראשוני המתפללים כבר יצאו ופסעו בניחותא ברחוב, שבים לבתיהם לסעודת השבת.
עצר רבי אהרן אחד מהם, ושאלו האם ידוע לו על מנין נוסף באזור המתחיל את התפילה בשעה מאוחרת יותר.
אחד המתפללים הסביר לו את הדרך. בית הכנסת שבו דובר, היה בקצה השני של השכונה.
"רבי", אמר האיש שהבחין בחיוורון פניו, "נראה הוא כאילו חש ברע. אולי מוטב שישוב לנוח".
רבי אהרן הניד בראשו בחטף, הודה לאיש והחל לפסוע לעבר בית הכנסת. בשארית כוחותיו הגיע למקום ונכנס לבית הכנסת. לגודל שמחתו הגיע לפני ברכת כהנים.
באותה שעה שבו לבית ההבראה בני משפחתו של רבי אהרן. לחרדתם גילו כי מיטתו של הרב ריקה. בדקו ומצאו, שהרב התלבש ונטל את טליתו, והבינו שהלך לבית הכנסת.
"בודאי עוד מעט ישוב", אמר אחד מהם, וכולם המתינו. בינתים נקראו אורחי בית ההבראה לסעודת השבת. נאלצו בני המשפחה לקדש ולהתחיל בסעודה בלי ראש המשפחה. מידי פעם הביטו בשעוניהם בדאגה. הזמן חלף, וראש הישיבה טרם שב מבית הכנסת. החלו בני המשפחה לחפש את הרב. הם ביררו למקום בית הכנסת הנוסף באזור, ומיהרו להגיע לשם. שקט שרר בבית הכנסת. ברור היה כי כל המתפללים שבו לבתיהם. בלב הולם נכנסו. והנה, על אחד הספסלים יושב , לבדו, רבי אהרן. פניו חיוורות כסיד וראשו שעון לאחוריו באפס כוח.
"מה אירע?" חרדו אליו. "ברוך ד'", דיבר רבי אהרן במאמץ רב, "זכיתי להתפלל במנין ברכת כהנים. בסיום התפילה לא הצלחתי לשוב מפאת חולשתי.
"אבל מדוע סיכן הרב את עצמו עד כדי כך?" שאל אחד מהם.
"וכי כיצד אבטל מצוה שכזאת - לברך את עם ישראל באהבה? וכי למען אהבת ישראל אין לפעול במסירות נפש?"
מרוה לצמא (ש. פרידמן)


חוד הפרשה

א. האם שרתה השכינה בבית המקדש השני?
ב. מדוע הלך אשור ובנה את נינוה?


שינון הלכה

שער התורה
א. במה הלומד תורה שונה משאר מלאכות?
ב. מי לימד תורה את אברהם אבינו?

שבת

א' חשון

ז"ח ואתחנן

כא - כח

נד - סט

ראשון

ב' חשון

ז"ח ואתחנן

כח - לב

ע - פג

שני

ג' חשון

ז"ח ואתחנן

לג - לו

פד - צג

שלישי

ד' חשון

ז"ח כי תצא

א - ה

א - כא

רביעי

ה' חשון

ז"ח כי תצא

ה - יא

כב - מו

חמישי

ו' חשון

ז"ח כי תבא

א - ו

א - כה

שישי

ז' חשון

ז"ח כי תבא

ו - ט

כו - מ

שבת

ח' חשון

ז"ח שיר השירים

א - ה

א - טז





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael