אודות  |  מהנעשה בחצר  |  שושלת אשלג  |  שביל הפרדס  |  כתובה כהלכתה  |  מאמרים ושיחות  |  גלרית תמונות  |  הזמנת ספרים  |  היה שותף  |  צור קשר
בראשית

קולמוס העורך

בספר "אמרי אשר" מדבר על כך שהאדם צריך להכיר באפסיותו, שאין הוא מסוגל לעמוד בנסיון כלשהוא ולולא הקב"ה עוזרו לא יכול להתגבר על היצר הרע. וכשמגיע האדם להכרה זו, מקבל סיוע מאת השמים לעמוד נגד היצר הרע.
והנה בפרשתנו מצאנו לגבי אדם הראשון, כשבא אליו הקב"ה בקובלנא מדוע אכל מעץ הדעת, אמר "האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי ואוכל" ואמר חז"ל על כך במדרש, שאמר לו אדם "אכלתי ואוכל". וקשה להולמו, כיצד מעיז לומר להשי"ת שיוסיף לאכול מעץ הדעת למרות האזהרה.
אלא שאמר אדם הראשון: אני מכיר כבר באפסיות שלי ואני יודע שלא אוכל לעמוד עוד נגד היצה"ר, ואם ימשיך להסית אותי לחטוא ולאכול מעץ הדעת, אין לי את הכוחות שאוכל להתגבר עליו ואהיה נאלץ לאכול, ולכן אבקשך אבי שבשמים תן לי כח לעצור את היצה"ר כי מצדי אני מוכרח לחטוא. ומכיון שבא לידי הכרה זו של הכרת האפסיות שלו, נתכפר לו חטאו. שבת שלום


נתיב הדרש

מדוע סובלים היהודים
נאמר בפרשתנו "וישע ה' אל הבל" (ד, ד) ודרשו חכמינו ז"ל (במדרש רבה): ר' הונא בשם ר' יוסף אמר "והאלקים יבקש את נרדף" (קהלת ג) אתה מוצא צדיק רודף צדיק, והאלוקים יבקש את נרדף, רשע רודף צדיק, והא' יבקש את נרדף, רשע רודף רשע, והא' יבקש את נרדף, אפילו צדיק רודף רשע, והא' יבקש את נרדף, לעולם הקב"ה תובע דמן של נרדפין מן הרודפין, שהרי הבל נרדף מפני קין ולכך בחר הקב"ה בהבל, "וישע ד' אל הבל ואל מנחתו".
מסביר החפץ חיים שאם בזמן מסויים עם ישראל סר מדרכי ד' ומתערב עם האומות, מתעורר ר"ל קטרוג למעלה, ומלך במשפט יעמיד ארץ, ונפסק, ח"ו, דינם לכליה.
אבל הקב"ה ברחמיו המרובים, שרוצה הוא בתשובת רשעים ואין הוא חפץ במיתתם, מה הוא עושה? משסה בם את האומות, שירדפו אותם בכל מיני רדיפות, למען יוכל לקיים את הפסק דין של "והא' יבקש את נרדף" - אפילו צדיק רודף רשע, וכל שכן אם רשע רודף את הצדיק.
ומסיים ה"חפץ חיים" שמכאן תשובה למצב שבזמנינו. בעת שאנו רואים שעמנו נעשה ללעג ולקלס ונחשבנו כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה, אזי עלינו לדעת, כי יצא הקצץ מפמליא של מעלה, ח"ו, לכליון, ורק השי"ת ברחמיו מהפך בזכותנו ומשתדל לטובתנו, ובשביל זה נעשינו לנרדפים במדה כל כך מבהילה, למען יקיים ד' בנו את מאמרו להפך בזכות הנרדף. אנחנו נבליג על הרדיפות ובסוף ננצח את אויבינו, המה יכרעו ויפולו ואנחנו נקום ונתעודד, ויקוים בנו "ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה".


בשבילי הפרשה

כי ביום אכלך ממנו מות תמות (ב, יז).
לכאורה, הלא לבסוף אדם הראשון אכל מעץ הדעת, ואף על פי כן לא מת בו ביום, אם כן איך נתקיים אזהרת ה' "כי ביום אכלך ממנו מות תמות".
אכן, מובא במס' אבות (ב, א): "עקביא מן מהללאל אומר, הסתכל בשלושה דברים וכו' ולאן אתה הולך" וכו'. ולכאורה אינו מובן, וכי סתם כל אדם בכל שעה עומד למיתה. הרי היה לו לכתוב "ולאן אתה עתיד לילך", כיון שעכשיו אינו בבחינת הולך למיתה.
אלא הביאור הוא שתמיד כן הוא, שמעת שנגזרה מיתה בעולם, האדם בכל חיי חיותו עלי אדמות, מרגע שנולד, כל רגע שעובר הוא חלק ממיתתו, שבכל רגע מתקרב ליום המיתה.
וזהו אפשר לומר כאן, כיון שביום אכילת אדם הראשון מעץ הדעת נקנסה מיתה לעולם, קויים בו "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" - שהרי מרגע זה ואילך הוא מתקרב יותר ויותר ליום המיתה. אמרי אש - מודז'יץ

ויברך א' את יום השביעי ויקדש אותו (ב, ג).
כמה נואלו המה קטני אמנה המאחרים לקבל את השבת וממהרים לצאת, כי הלא כל ששת ימי המעשה יונקים מן הקללה, שנתקלל אדם הראשון: "בזעת אפך תאכל לחם", ורק השבת לבדה יצאה מכלל הקללה, והקב"ה בכבודו ובעצמו ברך את היום הזה, ברכו וקדשו.
ותחת אשר בעלי השכל ממהרים להכנס אל השבת לקבל ברכתה, ומאחרים לצאת, בשביל שלא להכנס כל כך מהר אל קללת ששת ימי המעשה, מהפכים הם את הסדר: מאחרים הם להכנס אל הברכה ונחפזים הם לצאת ממנה ולהכנס במהרה אל הקללה של ששת ימי המעשה? אשרי מי שזוכה להבין זאת, למהר בקבלת השבת ולאחר לצאת ממנה, כדי לקבל ברכת ד', הבאה ממילא למקבלי השבת. חפץ חיים

ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ (ד, ז).
נראה לרמז על פי מה שמובא בספר "שפתי צדיקים" (פר' מטות) בשם הבעש"ט זצ"ל, וז"ל: "מרגלא בפומיה לומר, כל חטא שעושה אדם בלילה, מוכרח הוא להגיד בפיו ביום לפני הבריות מה שעשה. אך אזנים אין להם להבין דבריו. וגם הוא אינו מרגיש בעצמו מה שפיו מעיד עליו".
וזהו שרמז הכתוב: "ואם לא תיטיב" - אם האדם חוטא, אז: "לפתח חטאת רובץ" - החטא רובץ על פיו (שהוא פתחו של אדם), כי הוא מוכרח לספרו בפיו. זר הצבי


דרך הלכה

הלכות שמיטה
קניית פירות וירקות
א. נתבאר בעלון הקודם (של יום הכיפורים) שיש איסור לסחור בפירות שביעית, ולכן יש שנהגו לעשות לפני שנת השמיטה "כתב שליחות" עם בעל החנות של הירקות. ו"כתב שליחות" זה פועל על ידי שממנים את בעל החנות לקנות עבור הקונים פירות וירקות (מיבול נכרי) והקונים ישלמו למוכר במשך השנה על דמי הקרן ששילם, ומוסיף למוכר תוספת שכר טירחה, וכך מותר לו לקנות בשנת השמיטה ולא נכשל באיסור סחורה.
ב. כשעושה כתב שליחות עם המוכר לא צריך לשלם לו בהקפה או בהבלעה.
ג. אפשר לעשות כתב שליחות בכמה חנויות וזה לא סתירה לשליחות.
ד. גם אם בעל החנות אינו מבין את יסוד השליחות זה מועיל אם הוא חותם.


אורחות צדיקים

הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצוק"ל
טרם שנתמנה לאב"ד בארדיטשוב היה רב בכמה ערים, פינסק זעליחאוו ועוד. פעם נקלעו כמה מראשי הקהל של העיר בארדיטשוב לעיר זעליחאוו, בחג הפסח. כשגמרו את עריכת הסדר בבית האכסניא אמרו לבעל הבית שברצונם ללכת לרב העיר. בתחילה רצה למנוע בעדם באומרו שאין מה לראות אצלו, אבל הם עמדו על דעתם והלכו אל הרבי. כשנכנסו לביתו שמעו שאומר שהוא מחלק את ה"עשר מכות" לכמה עריצים שונאי ישראל ששלטו במדינות שונות, באומרו: דם - דעם רוסישן קייסר (הקיסר הרוסי). צפרדע - דעם זעקסישן קייסר וכו'. ויהי לפלא בעיניהם. לאחר זמן מה נקלעו לאחת המדינות שהרב אמר שיקבל המלך אחת מעשר המכות, וראו שהקהל מתקבצים בבתי הכנסיות שבעיר ומתפללים, ושאלו לסיבת התקבצותם, ואמרו להם שהמלך נצטרע וגזר שבאם לא יתפללו על החלמתו המהירה, יהרוג את כל בני העיר ר"ל. וראו שאכן נתקיימו דברי הצדיק. לאחר כמה ימים שמעו קול קינה בעיר על שהמלך נתפגר ונתבטלה גזירתו.
לימים כשחיפשו רב לעיר בארדיטשוב, המליצו ראשי העיר על הרב לוי יצחק בספרם את אשר ראו עיניהם, ונמנו וגמרו לשלוח לו כתב התמנות לרבנות בעירם.
בבוא היום אותו קבעו שהרב יגיע לבארדיטשוב, הכינו לו בני העיר קבלת פנים מפוארת. כשהגיע הרב וראה את כל ההכנות וגינוני כבוד שהכינו לו, התחמק ונכנס לעיר מצידה השני ונכנס לבית אחד התושבים. בעל הבית שלא הכירו ולא ידע עליו דבר, הכניסו כאורח פשוט. לעת ערב שאלו הרב מדוע התאספו הקהל לרחובה של עיר, ענה לו בזעם שהמשלחת שנסעו להזמין את הרב שיכהן כרב בעירם צחקו על כל בני העיר באומרם שהיום יגיע הרב החדש לעירם. והנה כבר עבר היום ועדיין לא הגיע ומחכים לשוא. אמר לו הרב שהוא הוא הרב החדש והיות וראה את כל הכבוד שהכינו לו לא יכל לסבול את הכבוד ונכנס לעיר מצידה השני.
נסתלק בכ"ה בתשרי שנת תק"ע
לוקט מהספר "מזקנים אתבונן"


מסילות הזוהר

כשה' עושה דין בעולם מודיע לפני זה פעמיים ושלוש
"ויאמר ה' אמחה את האדם" וגו': ר' יוסי פתח, "כי לא מחשבותי מחשבותיכם". בוא וראה כשבן אדם רוצה לנקום מאחר, הוא שותק ואינו אומר לו כלום, שאלו מודיעו, ישמור עצמו ולא יוכל לו.
אבל קב"ה וכו': אבל הקב"ה אינו עושה כך, כי אינו עושה דין בעולם עד שמכריז ומודיע להם. פעם ושתים ושלש , משום שאין מי שימחה בידו, שיאמר לו מה תעשה, ואין להשמר ממנו, ואין להתיצב כנגדו.
ת"ח ויאמר וכו': בוא וראה, "ויאמר ה' אמחה את האדם" וגו', הודיע אותם זה על ידי נח, והתרה בהם כמה פעמים ולא שמעו, ואחר שלא שמעו, הביא עליהם את הדין והאביד אותם מעל פני האדמה.
ת"ח מה כתיב וכו': בוא וראה מה כתוב בו בנח, "ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו". ושואל מאין היה יודע שזה ינחמנו ממעשנו תכף בעת לידתו. ואומר, אלא בשעה שהקב"ה קלל את העולם שכתוב "ארורה האדמה בעבורך. אמר אדם לפני הקב"ה רבונו של עולם, עד מתי יהיה העולם בקללה, אמר לו הקב"ה, עד שיולד לך בן מהול כמותך.
והוו מחכאן וכו': והיו מחכים עד השעה שנולד נח, וכיון שנולד נח, ראה אותו מהול ורשום באות הקדוש, וראה שהשכינה דבוקה בו. אז הבין שבימיו תתבטל הקללה מן האדמה, וקרא שמו על שם הנעשה לאחר כך.
בקדמיתא לא הוו ידעי וכו': מתחילה לא היו יודעים לזרוע ולקצור ולחרוש, והיו עושים עבודת האדמה בידיהם. כיון שבא נח, תקן להם כלי אמנות, וכל הכלים הצריכים לתקון האדמה, שתעשה פירות, וז"ש "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'". כי הוא הוציא את האדמה ממה שנתקללה, שהיו זורעים חטים וקוצרים קוצים ודרדרים, וע"כ כתוב בו "איש האדמה".
ר' יהודה אמר וכו': רי"א, "איש האדמה" פירושו כמו שאתה אומר "איש נעמי" (רות א), דהיינו בעלה של האדמה משום שהוציא את האדמה ממה שנתקללה, על ידי הקרבן שהקריב, שכתוב אז, "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם", ומשום זה נקרא "איש האדמה", ועל כן קרא לו השם נח על מה שעתיד לבא.
ר' יהודה פתח וכו': ר"י פתח "לכו חזו מפעלות אלוקים" (תהלים מו) וגו'. מקרא זה נתבאר ונאמר. אבל "לכו חזו" וגו', כי אילו היה העולם נברא במפעלות השם הוי"ה שהוא רחמים, היה משים קיום בארץ, אבל משום שמפעלות השם אלוקים הם - שהוא דין, "שם שמות בארץ" - דהיינו שממה. ונראה שהזהר היה לו נוסח זה, כי בספרים שלנו כתוב "מפעלות הוי"ה".
א"ל ר' חייא וכו': א"ל ר"ח. עתה נתעוררת לזה לפרש "שמות בארץ" מלשון שממה. אני איני מפרש כן, כי בין שם זה - הוי"ה, ובין שם זה - אלוקים, הכל הוא לשבח. אבל אני מפרש את הכתוב כמו שהעירו החברים, ששם שמות הקדושים "שמות בארץ" פירושו שמות ממש, שם בארץ.
ר' יצחק אמר כלא וכו': רי"א הכל אמת הוא בפירוש הכתוב, ואפילו מה דאמר ר' יהודה יפה אמר, כי אלו היה העולם בשם הרחמים היה מתקים העולם. אבל משום שהעולם נברא על הדין, ועומד על הדין, ע"כ "שם שמות בארץ". דהיינו ששם שמות הקדושים שיגינו על הארץ. ויפה הוא, כי אלמלא כך, לא היה העולם יכול להתקיים מחמת עוונותיהם של בני האדם.
ת"ח נח כד אתיילד: בוא וראה, נח כאשר נולד, קראו שמו על שם הנחמה, כדי שהשם יגרום להם נחמה. אבל הקב"ה אינו כך, שלא הסכים עמהם, אלא שהביא עליהם את המבול. כי רצה שיטיבו דרכם ויעשו תשובה, נח בהיפוך האותיות הוא חן, כמו שאתה אומר "ונח מצא חן", אמר ר' יוסי, חן היינו נח, שאותיותיהם שוות. בצדיקים, שמותיהם גורמים להם טוב. וברשעים, שמותיהם גורמים להם רע, כי בנח כתוב "ונח מצא חן בעיני ה'", שנתהפכו האותיות לטוב. בער בכור יהודה נתהפכו האותיות לרע, ער נתהפך לר"ע, כמ"ש "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'". פירוש הסולם פרשת בראשית סעיפים תכה - תלה


מעשה שהיה

כבוד האדם
במוצאי שבת חורפית התכנסו תלמידי הרב הגאון רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל - השרף מבריסק, לשיעור בפרשת השבוע. אחד התלמידים מזג לכולם כוסות תה, והניח במרכז השולחן צלחת ובה קוביות סוכר. לרגל חולשתו זקוק היה הרב לכמות רבה של סוכר - סובל היה מירידת סוכר כרונית - ועל כן בחש התלמיד בכוסו כמה וכמה כפיות סוכר. הודה לו הרב, והודו התלמידים. שתה הרב תוך כדי הרצאת דבריו ושתו התלמידים.
לאחר ששתה רוב כוס, נכנסה הרבנית מן המטבח כשהיא נסערת. הבחין בה הרב ומיהר להרגיעה: "הכל בסדר". מיד ניכרה הקלה על פניה, והיא שבה למטבח. שתה הרב את התה עד תומו. לאחר השיעור הכניס רבי דוב בער גרוסברג את הכוסות הריקות למטבח. "על מה נסערה הרבנית", שאל.
הרבנית הצביעה על הדלפק הצר, שקית הסוכר הלבנה עמדה עליו. "זה המלח של פסח", אמרה. היה זה מיד לאחר הפסח. המלח של פסח נארז בשקיות לבנות שדמו לאריזת הסוכר. "חששתי ששמו מלח בתה, אבל הרב אמר שהכל בסדר. תמהני..." אמרה.
נכנס רבי דוב בער ופינה את הכוס של הרב. כמה טיפות נותרו בשוליה. טעם בקצה לשונו ועיוה פניו, התה היה מלוח להבחיל. הביאה למטבח וסח לרבנית שחששה התאמת. "אבוי", קראה, הדבר עלול לפגוע בבריאותו הרופפת של הרב. בהתרגשות נכנסה לחדר. התלמידים כבר הלכו. "ומה על מצות 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'?!" שאלה.
"נדחית היא בכאן", השיבה רבנו בנועם, "שהרי נוח לו לאדם להפיל עצמו לכבשן האש, ואל ילבין פני חברו ברבים"...
הרבנית הסתפקה בתשובה זו, אבל רבי דוב בער שמע ותהה: אם משום כך, יכול היה רבינו להימנע משתיה, ואיש לא היה יודע מדוע - יתכן שלא היה צמא, יתכן שנטרד בלהט אמירת השיעור והסיח דעתו משתיה, ובינתיים הצטנן המשקה ואינו עוד בגדר 'חמין במוצאי שבת' שהן סגולה לרפואה (שבת קיט:). לא זו בלבד שהנוכחים לא היו מבחינים בכך, אלא אף התלמיד המוזג לא היה נכלם!
לא המנעות מהלבנת פנים היתה כאן, אפוא, אלא רצון לגרום למוזג נחת רוח. ולשם כך סיכן הרב את עצמו, ושתה לגימה אחר לגימה מכוס גדושה כפיות מלח, בלא סימן בחילה ושמץ העויה!...
לוקט מהספר "השרף מבריסק"


חוד הפרשה

א. מה פירוש המילים: "לפתח חטאת רובץ"?
ב. איזה עץ היה "עץ הדעת"?


שינון הלכה

שער השמחה
א. "ועתה ישראל מה ה' אלוקך שואל מעמך, כי אם ליראה ולאהבה אותו (דברים י, יב), מדוע נאמר קודם יראה ואח"כ אהבה?
ב. איזה דבר הוא מאותות השוטה?

שבת

כ"ד תשרי

ז"ח בלק

כו - לב

צח - קיט

ראשון

כ"ה תשרי

ז"ח בלק

לב - לו

קכ-קלז

שני

כ"ו תשרי

ז"ח מטות

א - ג

א - ז

שלישי

כ"ז תשרי

ז"ח ואתחנן

א - ה

א - יב

רביעי

כ"ח תשרי

ז"ח ואתחנן

ו - י

יג - כג

חמישי

כ"ט תשרי

ז"ח ואתחנן

י - טו

כד - לט

שישי

ל' תשרי

ז"ח ואתחנן

טז - כא

מ - נג

שבת

א' חשון

ז"ח ואתחנן

כא - כח

נד - סט





בחזרה לתפריט פרשות
דף הבית | מהנעשה בחצר | פרשת שבוע | גלריית תמונות | הזמנת ספרים | צור קשר
בנית אתרים Yael